פגיעה באופנוע בעת פניית פרסה - זיכוי

פסק דין הנאשם זכאי בדין. 1. נגד הנאשם - הוגש כתב אישום שעניינו גרם תאונת דרכים כתוצאה מפניית פרסה בחוסר זהירות ומנהיגה בחוסר זהירות, עבירות על פי התקנות 44 ו- 21 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961. 2. על פי כתב האישום, נהג הנאשם מכוניתו ביום 30.7.98 סמוך לשעה 13:10 בת"א ברחוב יגאל אלון מכיוון צפון לכיוון דרום ובהגיעו לצומת רחוב פאת השולחן, החל לבצע פניית פרסה מבלי ליתן דעתו לאופנוע המצוי מאחוריו ובאותו כיוון נסיעה, וכתוצאה מכך הופתע רוכב האופנוע אשר התנגש במכונית הנאשם. 3. כתוצאה מהתאונה נחבל בגופו רוכב האופנוע וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. 4. הנאשם כפר במיוחס לו ובתום סיכומי הצדדים - לאחר שמיעת הראיות - הודעתי על זיכוי הנאשם ולהלן נימוקי הזיכוי. 5. התשתית העובדתית עליה מבוססים מרכיבי הרשלנות המיוחסים לנאשם הינה, נהיגת רוכב האופנוע אחרי הנאשם ומשמאל לו באותו כיוון נסיעה, כך שכאשר הנאשם החל בפניית הפרסה הוא חסם את דרכו של רוכב האופנוע למרות שצריך היה ויכול היה להבחין בו מבעוד מועד. (ראה סעיף 3 לעובדות כתב האישום). 6. עת2/ - מר צורי ברכה רוכב האופנוע - העיד כי ביום, בשעה ובמקום הנטענים בכתב האישום הוא רכב על אופנועו בנתיב הימני כאשר הופתע לראות מכונית אשר היתה לפניו המבצעת סטיה שמאלה והוא, העד, ניסה לסטות גם הוא על מנת להימלט מפגיעה אך הדבר לא עלה בידו והוא התנגש במכונית הנאשם. בחקירתו הנגדית, השיב העד כי אינו יודע מדוע הבחין ברכב הנאשם בשלב מאוחר כל כך - בהיותו 5 מטר ממנו - בשעה ששדה הראיה אשר עמד לרשותו היה כ- 50 מטר. עם זאת עמד העד על כך כי היה כל העת בנתיב הימני אף כי לא נסע בצמוד למדרכה. 7. לאישוש עמדתה הביאה התביעה כעד נוסף מטעמה את הבוחן רס"מ אייל שומרון, עת3/. למעשה, כל חוות הדעת של הבוחן מבוססת על היות רוכב האופנוע בנתיב השמאלי (כנטען בכתב האישום) עובר לתאונה. דא עקא, שהרוכב עומד על כך כי היה בנתיב הימני. עם זאת, גם לשיטת הבוחן, אין זה בהכרח שהנזקים מעידים שהרכב היה בתנועה עובר לתאונה ולא מן הנמנע הוא כי האופנוע החליק בזוית מסויימת אל הרכב העומד. במענה לשאלותיי השיב העד כי אם אכן היה רוכב האופנוע בנתיב הימני, אזי בשעה שרכב הנאשם מתחיל לבצע את הפניית הפרסה מהנתיב הימני, יש בכך משום תחילת תהליך פינוי של הנתיב הימני. בתחילה התהליך הינו חלקי ולאחר מכן הינו משמעותי. העד מאשר כי אם אכן רוכב האופנוע היה בנתיב הימני, הוא יכול היה להמשיך ישר חרף היות הרכב שלפניו מבצע פניית פרסה הואיל, ורכב זה פינה למעשה את הנתיב הימני. 8. בעדותו בבית המשפט, חזר הנאשם על גירסתו כפי שנמסרה במשטרה כי החל לבצע פניית הפרסה מהנתיב השמאלי ובהיותו באמצע הפניה שמע רעש של חריקת בלמים ואז הופתע לראות כי רוכב האופנוע מחליק לכיוון מכוניתו ופוגע בה. הנאשם עמד על כך כי בשעת המגע היה הרכב בעצירה. 9. עיון בתרשים המתוקן - ת8/ - מעלה כי אם אכן היה הנאשם בנתיב השמאלי בשעת התחלת ביצוע הפרסה - ואני מאמין לו שכך היו פני הדברים - אזי אין כל משמעות למיקום נתיב נסיעת רוכב האופנוע. אם היה רוכב האופנוע בנתיב הימני כפי שטען, אזי לא היה בביצוע פניית הפרסה מהנתיב השמאלי משום כל הפרעה שהיא לרוכב. אם היה רוכב האופנוע בנתיב השמאלי גם אז לא היה בכך כל הפרעה לרוכב שכן רכב הנאשם פינה למעשה את נתיב הנסיעה. 10. גם אם אקבע כי הנאשם החל לבצע הפנייה מהנתיב הימני, אין בכך כדי להטיל עליו חבות כל שהיא לגרם התאונה הואיל, ולגירסת רוכב האופנוע אף הוא היה בנתיב הימני ומכאן שהנאשם פינה למעשה את נתיב הנסיעה והרוכב יכול היה להמשיך לנסוע ישר בהשקט ובביטחה. 11. נראה לי מכל המקובץ לעיל, כי דרכו של הרוכב אצה לו והוא ככל הנראה לא שמר על רווח מתאים ומכאן גם ההסבר לגילוי מכונית הנאשם בשלב מאוחר כל כך דבר אשר גרם לו להיתנגש במכונית. 12. על יסוד כל המקובץ לעיל, אני מזכה את הנאשם מהאישומים המיוחסים לו בכתב האישום. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי. משפט תעבורהפניית פרסהאופנוע