גזר דין 1. ביום 10.1.00 הרשעתי את המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות הבאות: הריגה, עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז1977- וסעיף 35 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א1961- (להלן - הפקודה); אי ציות לתמרור, עבירה לפי סעיף 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961 (להלן - התקנות); נהיגה במהירות בלתי סבירה, עבירה לפי תקנה 51 לתקנות וסעיף 38(2) לפקודה; נהיגה בשכרות, עבירה לפי תקנות 169ב(א) ו- 26(2) לתקנות וכן סעיף 39(א) לפקודה. 2. העובדות בגינן הרשעתי את הנאשם היו שב4.2.96-, בשעה 02:20 בערך, נהג הנאשם מכונית מסחרית במורד רח' בלפור בכיוון הצומת עם רח' הרצל. אותה שעה הבהבו הרמזורים בצומת באור צהוב. בכביש בכיוון נסיעת הנאשם לפני הכניסה לצומת היה מוצב תמרור מואר היטב "ב36-" המורה על מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה לפנים. התאורה במקום פעלה במלוא עוצמתה. אותה עת נסעה מרח' הרצל מרח' כיוון הנביאים מזרחה מכונית רנו פרטית שבה נהג ושני נוסעים. 3. הנאשם הגיע לצומת, לא האט, נכנס לצומת בנסיעה שוטפת ובמהירות, והתנגש בעוצמה בחזית המסחרית בדופן הימנית של הרנו שניסתה להימלט שמאלה. כתוצאה מהתאונה נגרם מותו המיידי של ששון מזרחי ז"ל שהיה כבן 50 ונסע במסחרית, וכן נחבלו שלמה מזרחי וסלים סאלם וכן הנאשם עצמו. ברנו נחבלה חבלות של ממש ליליה אקסלר, והנהג והנוסע הנוסף נחבלו גם הם. עוד קבעתי והרשעתי את הנאשם בכך שנהג במסחרית כשהוא שיכור ורמת האלכוהול בדמו שנמצאה כשעתיים לאחר התאונה היתה 115 מ"ג/אחוז. 4. כפי שכתבתי בהכרעת הדין, עבר התיק גלגולים מספר שגרמו לעיכוב בסיומו. תחילה כפר הנאשם. לאחר מכן הודה בעובדות כתב האישום ובהסכמת המאשימה הוזמן תסקיר משירות המבחן. קודם להגעת התסקיר החליף הנאשם יצוג ובא כחו ביקש לבטל את הרשעת הנאשם שנעשתה על פי הודאתו וכך היה. הראיות נשמעו מתחילה עד תום ולאחר שנסתיימה השמיעה והוגשו סיכומים, הרשעתי כאמור את הנאשם. 5. לבקשת הסניגור, אפשרתי השלמת תסקיר שירות המבחן. השירות ביקש ארכה של שלושה חודשים להגשת תסקיר משלים. נעתרתי חלקית לבקשה ודחיתי לחודשיים. קיבלתי תסקיר ובו הצעה של השירות לדחות את מתן גזר הדין לשלושה חודשים נוספים כדי לאפשר לשירות לגבש תוכנית טיפולית לנאשם, אם יבחר בית המשפט לאמץ אופציה טיפולית. הסניגור ביקש להעתר להמלצת השירות. לאחר שמיעת תגובת המאשימה דחיתי את הבקשה ושמעתי טיעונים לעונש. 6. ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש של מאסר לתקופה משמעותית, מאסר מותנה מרתיע ופסילה מנהיגה לצמיתות. הוא הגיש גליון הרשעות קודמות של הנאשם שיש בו הרשעות בעברות תעבורה וכן בעבירה אחת נוספת. עוד הגיש פסיקה כדי להצביע על רמת הענישה למקרים כאלה. 7. הסניגור לא הפחית מחומרת העבירות בהם הורשע הנאשם, אולם ביקש להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם כפי שהן עולות מן התסקיר. עוד פירט את הנסיבות המשפחתיות של הנאשם ושל משפחתו, ואת העובדה שהנאשם מקדיש כל ימיו לטיפול בשני בנים מבוגרים המכורים לסמים. לדבריו, יש חשש לפגיעות פיזיות של הבנים זה בזה, במישהו אחר מבני המשפחה או בעצמם אם יעדר הנאשם ולא יטפל בהם. הוא ביקש להתחשב בנתונים אלה. עוד ביקש שאם יוטל על הנאשם עונש מאסר לרצוי בפועל, יתאפשר לרצותו בעבודות שירות כדי שהנאשם יוכל לשמור על שלמות בני ביתו. הנאשם ביקש רחמים והזכיר את הקשיים בביתו. 8. לאחרונה כתבתי את הדברים הבאים ביחס לשיקולי ענישה בתאונת דרכים (ת"פ 1012/97 אליאס עאסי נ' מדינת ישראל; ניתן ביום 9.4.00): "מוסכם שהדרך לצמצום תאונות הדרכים ותוצאותיהן כוללת חינוך והדרכה, מערכות תעבורה טובות ויעילות (כולל כבישים וכלי רכב) וכן מערכת אכיפה, הכוללת משטרה, פרקליטות ובתי משפט. אילוצים כלכליים מונעים סידורי בטיחות רבים ונחוצים בכבישים, לרבות הרחבת כבישים, הפרדת מסלולים במחסומים פיזיים וכיוצא באלה. אילוצים כאלה גם מגבילים פיתוח מערכות תעבורה חילופיות לכבישים (רכבות). במצב הקיים, צריך להמשיך ולהרחיב את הפתרונות הטכניים מצד אחד, להעמיק ולהרחיב את החינוך וההדרכה, ובצידם את מערכות האכיפה. אחת הדרכים בהן מנסה מערכת אכיפת החוק לתרום להתמודדות בתוצאות החמורות של תאונות הדרכים היא בשפיטת עבריינים ובענישתם. אחד הקשיים הנצבים בפני מערכת המשפט בטיפול בעבירות תעבורה המסתיימות בתאונות דרכים, הוא שמדובר בדרך כלל בעבריינים נורמטיביים, שלא עברו עבירות בזדון אלא ברשלנות או בפזיזות. אלה אינם העבריינים הטיפוסיים, שבחרו במודע בחיים של עברינות, ואשר אחד משיקולי הענישה לגביהם הוא הרחקה מן החברה למתקן כליאה, כדי להפחית את הסיכון הנשקף מהם לחברה בתקופת כליאתם. מרבית עברייני התנועה מנהלים חיים נורמטיביים, וענישתם נועדה גם להרחקתם מנהיגה לתקופת מה (באמצעות פסילה מנהיגה), ובעיקר להרתעת האחרים. השאלה עד כמה ענישה מחמירה לעבריין שנתפס והורשע, מרתיעה עבריינים בכח, נדונה בפסיקה בספרות בהרחבה, ואין זה המקום להרחיב בה. מכל מקום, לא נמצאה דרך יעילה יותר להרתיע עבריינים בכח בתחום זה, בצד הוספת שוטרים בדרכים, מאשר ענישה מחמירה." 9. העבירות שעבר הנאשם הן חמורות, מן החמורות ביותר שניתן להעלות על הדעת בתאונות דרכים. הנאשם שתה לשוכרה, הרג אדם שנסע אתו במכונית ופצע אחרים. נסיבותיו האישיות של הנאשם, ואיני ממעיט בחומרתן, נדחקות הצידה בפני חומרת המעשה שעשה. לא אתעלם מהם, אבל אתן להם את המשקל הראוי בהתחשב בחומרה שבמעשים. ראוי להזכיר שהנאשם גרם למותו של נוסע ופציעת אחרים במכוניתו ובמכונית האחרת, כאשר בחר לנהוג את מכוניתו כשהוא נתון להשפעת משקאות משכרים. 10. לנאשם הרשעה אחת בדבר אי קיום הצו שפוטי שניתן במסגרת חוק התכנון והבניה. מרבית הרשעות התעבורה הן מסוג של ברירת משפט. התסקיר מפרט את הנתונים בדבר הנאשם, ואת הלחץ הפסיכולוגי שלדברי הנאשם ואשתו החל בעקבות התאונה. עוד מציין קצין המבחן את המתח בו שרוי הנאשם מחמת הפחד מתוצאות ההליך, והשפעתו על בני המשפחה. כותב התסקיר מזכיר שהנאשם מתקשה לקבל עליו אחריות לעבירה, ורואה עצמו קרבן נוסף של הארועים. 11. למרות הקושי הצפוי לנאשם ולבני משפחתו מעונש מאסר, אין מנוס מלשלוח אותו למאסר לתקופה לא קצרה. לענין נהיגה ברכב במצב של שכרות כתב השופט אור את הדברים הבאים בע"פ 3152/93 זיו פרידמן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, כרך (1) 94, תשנ"ד/תשנ"ה1994-: "אין ספק, שהמדובר בעניננו בנהיגה מסוכנת ברכב תוך זלזול במשתמשים אחרים בדרך כלל. אין המדובר בטעות אנוש, ואין המדובר בגורמים חיצוניים שתרמו לקרות תאונה. בפנינו מקרה מובהק של נטילת הגה מכונית על ידי מי שיודע ומרגיש שהוא נמצא תחת השפעת משקאות משכרים, מצב אשר אינו מאפשר לו נהיגה בטוחה ברכב, ובכך הוא נוטל על עצמו סיכון של פגיעה באחרים. עניננו, איפוא, בעבירה חמורה אשר תוצאותיה חמורות. רבות נאמר ונכתב על ריבוי תאונות הדרכים ועל חובתו של בית המשפט לתרום את חלקו להדברת הנגע של תאונות אלה. ובפרט, באותם מקרים כשהנהיגה היא פרי התנהגות מופקרת של לקיחת סיכונים, אשר תוצאותיה קשות וכרוכות בקטילת חיי אדם או בפגיעה חמורה באחרים." ועוד ראוי להביא דברים שכתב השופט קדמי בע"פ 5002/94 ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 151, 165: "תופעת השכרות הולכת ומתרחבת לאחרונה, ולנוכח עומס התנועה בכבישים - על רקע המספר הגדל והולך של כלי הרכב - שומה על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים, בהטלת עונשים משמעותיים על אלה המרהיבים עוז להסיע כלי רכב ברשות הרבים כאשר שכרות מכרסמת ביכולתם לשלוט בהם." לאחר ששקלתי את הצריך שיקול, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 1. מאסר לתקופה של ארבע שנים, מתוכן שלוש שנים לריצוי בפועל ויתרתן מאסר מותנה, שיופעל אם יעבור הנאשם, משך שלוש שנים, עבירה של נהיגה בזמן פסילה. 2. פסילה מהחזקת רשיון נהיגה או קבלתו לצמיתות. זכות ערעור תוך 45 ימים. משפט תעבורהרמזורצומת