ההלכה בעניין הארכת מועדים בית דין לעבודה עת נדרש בית הדין לעבודה לדיון בבקשה להארכת מועדים על פי תקנה 125 לתקנות, תהא גישתו של בית-הדין גישה "סלחנית, ההולמת את ייעודו של בית הדין לעבודה" (דב"ע נא/81-9 יוסף קוטלר - אברהם פרזלי ובניו בע"מ, (לא פורסם, ניתן ב- 11.91). בגישה זו ינקוט בית-הדין, מקום בו שוכנע, כי האיחור בהגשת הבקשה נבע מסיבות מוצדקות ובתום לב; כאשר בידי המערער להוכיח, כי הסיבה לעיכוב מקורה - ולוּ בחלקה - בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו (דב"ע נג/95-9 גת - הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כ"ה, 552, 557); ושקיים צידוק לאיחור בהגשת הערעור, כאשר צידוק זה נבחן לאור כלל נסיבות המקרה והטעמים המובאים בחשבון. בגישתו הסלחנית של בית הדין לעבודה, אין כדי לגרום לקבלתה של כל בקשה להארכת מועד. באשר כנגדה עומדת זכותו של הזוכה בדין לכלכל את ענייניו לאור עקרון "סופיות הדיון" מבלי שחֶרֶב הערעור תהא תלויה על צווארו לעולם ועד (דב"ע לב/14-9 ועד פועלי החברה לכבלים ולחוטי חשמל - חברה לכבלים, פד"ע ג', עמ' 303 בעמ' 307). מנגד, ובהתקיים התנאים המנויים לעיל, יטה בית-הדין ללכת בדרך "ההולמת את ייעודו", לא ישלול מן המבקש את יומו בבית-הדין ויתן בידיו את האפשרות להביא את תובענתו להכרעה לגופו של עניין. בין היתר ובמאזן האינטרסים הכולל, תעמוד לנגד עיני בית-הדין השפעת ההתדיינות ותוצאתה על גורלם של בעלי הדין ובמקרים המתאימים יילקח בחשבון גם טיבה של הבקשה בהיבט הכללי שלה, לאמור: עד כמה מעוררת היא שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית ומרחיקת לכת בעלת השלכות על דיונים עתידיים או על צדדים שלישיים (השוו: בש"א 1424/90 עו"ד נחמן גולדברג נ' שוורץ ואח' פ"ד מד(3) עמ' 369, 372). בית המשפט העליון פסק בפסק דינו של השופט ד. לוין (בש"א 356/89 בריק נ' אוצר בנק החיל פ"ד מג (4),עמ' 22בעמ' 29) כי: "אכן ראוי כי בהתקיים נסיבות מיוחדות ומסוימות, יעדיף בית המשפט, חרף מחדלי בעל הדין, 'את השגת מטרתו העיקרית - לעשות משפט וצדק, על מגמתו לשמור על כלי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת...' ". (גישה זו אומצה בבית דין זה, וביטוי לה נמצא גם בפסק-הדין בדב"ע נה/285-3 מישל לנקרי - א.נ.ש חברה להחזקת נכסים בע"מ, עבודה ארצי כרך כ"ח(2), עמ' 327). הארכת מועדבית הדין לעבודה