פסק דין השופט יגאל פליטמן 1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (נו/1407-3 השופטת א' סלע ונציג הציבור מר הוברמן), לפיו נדחתה תביעתו של המערער כנגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים. 2. על פי עובדות המקרה כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, אזי: א. המערער החל לעבוד ביום 1.8.88 אצל הנתבעת כסוכן מכירות לכלי עבודה בתחום ההייטק. ב. ביום 6.3.93 נפגע המערער בתאונה שבעטיה הוא סבל משבר חוליה בגב ומריסוק עקב רגל ימין. לאחר תקופת החלמה בת 7 חודשים חזר המערער לעבודתו. ג. ביום 18.10.95 הודיע המערער למנהל המשיבה, רם נוף, עמו היה ביחסים אישיים קרובים, על התפטרותו בסוף חודש נובמבר 1995. ד. רם-נוף ביקש להניא את המערער מלהתפטר, אולם משהיה ברור לו שהמערער עומד לממש כוונתו זו, הוא הכין בעצת עורך דין, מסמך התחייבות, בו נאמר, כי המערער מודיע על התפטרותו, מתחייב שלא לעשות שימוש במידע שהגיע לידיו ולא לעסוק בתחום עיסוקה של המשיבה בין כשכיר ובין כעצמאי למשך 18 חודש מיום חתימתו על התחייבות זאת. (להלן- כתב ההתחייבות) ה. משהוצג כתב ההתחייבות למערער ביום 29.10.95 על ידי רם-נוף, הוא חתם עליו בו ביום וסוכם ביניהם באותו המועד, כי עבודתו של המערער תסתיים ביום 31.10.95. ו. לטענת המערער, המוכחשת על ידי המשיבה, הוא לא חתם על כתב ההתחייבות, אלא לאחר שהובטח לו בעל פה על ידי רם נוף כי ישולמו לו פיצויי הפיטורים. ז. לאחר שהמערער סיים עבודתו אצל המשיבה כמוסכם, הוא התקשר מדי פעם לרם נוף ושאל לגבי פיצויי הפיטורים. לטענתו הוא נענה, כי עליו להתאזר בסבלנות. כך היו הדברים עד אשר הוא קיבל מכתב מחברת הביטוח הפניקס, שבמסגרתה נוהלה פוליסת ביטוח המנהלים שעל שמו, בו נאמר, כי מעבידתו הודיעה לחברה שאין הוא זכאי לפיצויי פיטורים מכיוון שהתפטר. ח. אחר זאת, ב-16.1.96 כשלושה חודשים לאחר התפטרותו המציא המערער למשיבה אישור רפואי, בו נכתב, כי בגין התאונה שעבר ב-6.3.93 מומלץ שימנע מנסיעה ממושכת אלא לצרכים דחופים. על סמך אותה תעודה טען המערער לזכאותו לתשלום פיצויי פיטורים, לאורו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963 (להלן - החוק) כמתפטר מחמת מצב בריאות שהיתה סיבה מספקת להתפטרותו. 3. בית הדין האזורי דחה בפסק דינו את תביעתו של המערער לתשלום פיצויי פיטורים, מן הטעם, שהוא לא עמד בתנאי סעיף 6 לחוק; ומן הטעם, שלא הוכח עובדתית שבשלב כלשהוא במהלך עבודתו בחברה לרבות במועד התפטרותו, הבטיח רם נוף לשלם לו פיצויי פיטורים. 4. המערער ערער על פסק הדין, ועיקרי טיעונו היו: א. על פי נסיבות המקרה יש לקבוע שהובטח לו תשלום פיצויי פיטורים תמורת חתימתו על כתב ההתחייבות. ב. נסיבות התפטרותו עונות על דרישות סעיף 6 לחוק. 5. תמצית תשובת המשיבה לנטען היתה: א. אין צידוק להתערבותינו במימצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית ששמעה את העדים והתרשמה מהם באורח בלתי אמצעי. ב. על פי אותה תשתית עובדתית כפי שנקבעה על ידי בית הדין האזורי - ראוי פסק דינו להתאשר מטעמיו. 6. אשר לדעתנו - פסק דינו של בית הדין האזורי ככל שמדובר בעילת התביעה לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 6 לחוק, ראוי אכן להתאשר מטעמיו. אך לא כך הוא הדבר לגבי עילת התביעה לתשלום אותם הפיצויים מכוח הבטחת רם נוף למערער טרם החתימה על כתב ההתחייבות, נפרט דברינו: א. קביעתו העובדתית של בית הדין קמא, כי רם נוף לא הבטיח למערער תשלום פיצויי פיטורים מנומקת על ידו בטעם יחיד של העדר איזכור מפורש לאותה הבטחה בכתב ההתחייבות. במילים אחרות, גירסתו לענין זה נעדרת תימוכין ואינה עדיפה לכן על גירסת המערער. בנסיבות אלה אין מניעה, כי אותה קביעה עובדתית תבחן גם על ידנו לאורו של אותו המסמך. לענין אותה בחינה יש לשים אל לב לעובדות הרקע שיפורטו להלן: 1. אין מחלוקת כי המערער ורם נוף היו ביחסים אישיים קרובים, כך שדי היה בסיכום בעל פה ביניהם מבלי שהמסוכם יועלה על הכתב. 2. כתב ההתחייבות הוכן על ידי רם נוף בשל חששו שהמערער יתחרה בו לאחר הפסקת עבודתו אצלו. 3. כתב ההתחייבות "דרקוני" בהגבלות שהוא מטיל על המערער. 4. כיוון שהמערער הודיע על התפטרותו לפני חתימתו על כתב ההתחייבות - לא היה לו כל עניין להגביל עצמו סתם כך על-פי כתב ההתחייבות ללא סיבה וללא תמורה. 5. המערער חתם על כתב ההתחייבות מבלי להתעמק בו. 6. הוברר כי במשך כ-10 חודשים מאז התפטר מעבודתו אצל המשיבה לא מצא המערער עבודה אחרת. ב. בנסיבות שתוארו, כשלרם נוף היה ענין ברור שהמערער יחתום על כתב ההתחייבות, ואילו למערער היה ענין ברור שלא לחתום עליו ולהגביל עצמו סתם כך, ראוי להעדיף את גירסת המערער לפיה אותה חתימה על אותו כתב ניתנה תמורת הבטחה בעל פה של רם-נוף לתשלום פיצוי פיטורים לו, באופן בו בדרך כלל היו מסוכמים העניינים ביניהם. משאלה הן הנסיבות בהן נחתם כתב ההתחייבות, הוא ראוי להחשב כראיה תומכת בגירסת המערער ולא כראיה המחלישה אותה ולפיכך עדיפה גירסתו לענין זה על גירסת המשיבה. ד. משכך הם הדברים יש לקבוע, כי המערער שעליו הראיה, הוכיח טענתו בדבר ההתחייבות בעל פה שניתנה לו לתשלום פיצוי הפיטורים תמורת חתימתו על כתב ההתחייבות. ה. חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים למערער לאור האמור, צריך להיעשות לאור שכר היסוד ששולם לו בסך של 6057 ₪ בצירוף מענק הרווחים הקבוע ששולם לו בסך של 1654 ₪. דהיינו, על-פי סך כולל של 7711 ₪. את התשלומים בגין הבראה ואחזקת רכב אין לכלול בשכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים. אין מחלוקת, כי תקופת עבודת המערער מ-1.8.88 ועד 10.10.95 הסתכמה בסך של שבע שנים ו-3 חודשים. לאור האמור, זכאי המערער לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 55,904.25 ₪. בנסיבות המקרה אין מקום לחיוב המשיבה בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים למערער מעבר להפרשי הצמדה וריבית כחוק. 7. סוף דבר - דין הערעור להתקבל. א. תוך 30 יום מהיום בו יומצא לה פסק הדין, תשלם המשיבה למערער סך של 55,904.25 ₪ עבור פיצויי פיטורים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.95. ב. תוך אותו מועד היא תשלם לו גם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4000 ₪ בתוספת מע"מ. כתב התחייבותבעל פה