חתימה על הסכם פרישה - הצהרה כי העובד חולה

פסק דין הנשיא ס' אדלר: 1. מה דין פיטוריו של עובד שחתם על הסכם פרישה הנסמך על הצהרותיו של העובד, כי הוא חולה ואינו מסוגל להמשיך בעבודתו, ועוד בטרם סיום יחסי עובד-מעביד מגלה המעביד כי בתקופת מחלתו, ביצע אותו עובד עבודה גופנית קשה במקום אחר? מה דינו של הסכם הפרישה? והאם בנסיבות אלו רשאי המעסיק לפטר את העובד ללא פיצויי פיטורים? במקרה שלפנינו, דחה בית הדין האזורי בבאר שבע [1] את תביעתו של המערער לפיצויי פיטורים, פדיון ימי מחלה, פדיון חופשה והפרשי שכר שונים, וקיבל את תביעתו לתשלום יתרת שכר חודש יולי 1995 ולחלף הודעה מוקדמת. יצוין, כי בעקבות משא ומתן שהתנהל בין סונול לבין ועד העובדים, שוחררו למערער הסכומים המופקדים עבורו ב"קרן מבטחים" ובקופת גמל "תעוז", הכוללים הפקדות על חשבון פיצויי פיטורים. משכך, נסוב דיוננו על ההפרש בין הסכום אותו קיבל המערער מן הקרן, לבין הסכום הנתבע על ידו. העובדות הצריכות לעניין: 2. סונול ישראל בע"מ (להלן: המשיבה או סונול) הינה חברה שעיסוקה בתחום הדלק. מרבית עובדי סונול מועסקים במרכז עסקיה המצוי באזור חיפה, אך כ - 8-7 מעובדי החברה מועסקים באזור דרום הארץ. מר יוסף הרמן (להלן: המערער או מר הרמן), הנימנה על עובדי "הדרום", הועסק בסונול כטכנאי תחנות דלק באזור באר שבע, החל מחודש פברואר 1975 ועד לפיטוריו ביום 3.7.1995. עבודתו של המערער היתה כרוכה בנסיעות רבות ובעבודה גופנית קשה הכוללת הרמת משאות. מר הרמן היה העובד היחיד באגף התפעול של סונול בבאר שבע והיה כפוף למנהל האחזקה האזורי היושב בתל אביב. 3. המערער שהה בחופשת מחלה בת כ - 125 ימים, שתחילתה בסוף חודש דצמבר 1994 וסיומה ביום 31.5.1995. זאת, בשל כאבי גב מהם סבל. המערער המציא לסונול תעודה רפואית מיום 26.12.1994, החתומה בידי רופא תעסוקתי, ד"ר מיכאל יאיר, ולפיה עקב מצב בריאותו יש להעסיקו בעבודות שאינן כרוכות במאמץ גופני, הרמת משאות, או נסיעות ארוכות. בעקבות הצגת התעודה הרפואית, התקיימה ישיבה בין המערער לבין מנהל אגף משאבי אנוש במשיבה, מר משה אורן, (להלן: מר אורן) בה נכח גם חבר הועד המקומי. בישיבה זו הגיעו לידי סיכום לפיו יעבוד מר הרמן ככל יכולתו מספר חודשים עד למועד בדיקתו הבאה שנקבעה ליום 12.2.1995, וכי למחרת הבדיקה הרפואית תתקיים ישיבה נוספת בין הצדדים. ביום 12.2.1995 המציא המערער למשיבה תעודה רפואית נוספת, בה נאמר כי הוא מסוגל לעבוד בעבודה משרדית בלבד וכי ההגבלות על תפקודו הן "לצמיתות וקבועות". עקב כך, ביום 13.3.1995 הגיעו המערער, מר אורן ונציגות הוועד המקומי לידי הסכם בדבר הפסקת עבודתו של מר הרמן, וקבלת סכום של 100,000 ₪ מסונול, כ"פיצוי מלא בגין כל תקופת עבודתו. סכום זה בא במקום פיצויי פיטורים, פדיון ימי חופשה שנתית, ימי מחלה, חלק י'ג וחלוקת רווחים, וכו'". הסכם הפרישה הותנה בקבלת פנסיית נכות מקרן מבטחים, שככל שלא תתקבל, יתכנסו הצדדים לדיון נוסף. 4. במהלך חודש אפריל 1995, עת שהה המערער בחופשת מחלה בשל אי-יכולתו לעבוד לכאורה, הגיעו לידי מר אורן ידיעות, כי המערער מבצע עבודות פרטיות. בימים 22.5.1995 ו- 23.5.1995, בעודו בחופשת מחלה בתשלום, צולם המערער על ידי חוקר מטעם המשיבה, כשהוא מבצע עבודות תיקון והתקנה של מערכות איוורור ומצננים בשתי מאפיות בבאר שבע. במסגרת עבודה זו, נראה מר הרמן כשהוא מעמיס ופורק ציוד, עולה על סולם, מתכופף ומבצע עבודות הדורשות מאמץ גופני ניכר. מר אורן הודיע לחברי ועד העובדים הארצי על ממצאים אלו ועל כוונתו לפטר את המערער והם לא הביעו לכך התנגדות. ביום 3.7.1995, שלחה המשיבה למערער מכתב פיטורים שזה לשונו: "בנסיבות הענין ולאחר שועד העובדים שיתף אותך במידע שנמצא בידינו, אנו נאלצים להפסיק את עבודתך בחברתנו לאלתר". ביום 4.7.1995, הודיעה קרן "מבטחים" למערער כי בקשתו לקצבת נכות נדחית, מאחר והוא מסוגל לבצע עבודות שאינן כרוכות בהרמת משאות כבדים. עם זאת, הכירה קרן מבטחים בחופשת המחלה של מר הרמן עד חודש יוני 1995. ביום 17.7.1995 קיים מר אורן ישיבה עם נציגי הוועד. מר הרמן נכח בחלק מן הישיבה, אולם לא נתן הסבר ענייני לממצאים שתועדו על ידי החוקר בקלטת הוידיאו. 5. לאחר פיטוריו של המערער, פנה ועד העובדים של מחוז תל אביב והדרום אל מר אורן בבקשה כי יחזיר את המערער לעבודתו. במכתב מיום 16.8.1995 השיב מר אורן, כי הודעת הפיטורים נשלחה לאחר ש"הובאה לידיעתכם טרם שהוצאה לפועל ונציגכם וכן נציגי הועד המצומצם הגיבו כי לא ייתנו גבוי לגניבות ושחיתויות". 6. ביום 16.8.1995 שלח מר אורן מכתב לקרן מבטחים, בו ביקש את שחרור כל הכספים שנצברו לזכות המערער בקרן הצוברת, לרבות כספי פיצויי הפיטורים. סך הכל הכספים ששוחררו עמד על 91,800 ₪. ביום 4.9.1996 פנתה המשיבה בכתב אל "תעוז קופת תגמולים לשכירים", הודיעה על סיום העסקתו של מר הרמן וביקשה כי ישוחררו לטובתו הסכומים שנצברו בחשבונו, להוציא סכום חוב אשר יועבר לקרן ההדדית של עובדי סונול. טופס 161 הוכן על ידי סונול ביום 7.7.1996. ביום 8.3.1996 שולם למערער סך 1,690 ₪ על חשבון שכר חודש יוני 1995 ושלושה ימים בחודש יולי 1995, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בחודש יולי 1996, הועבר למערער תשלום בגין פדיון 27.5 ימי חופשה. בתובענה שהגיש בבית הדין האזורי, ביקש מר הרמן לחייב את סונול בתשלום סכום של 277,035 ₪, נוסף על הסכומים שכבר שולמו לו, כאמור. 7. על יחסי העבודה בין הצדדים חל הסכם קיבוצי מיוחד מיום 1.1.1978 (להלן: ההסכם הקיבוצי), הכולל סעיף שעניינו פיטורים בשל התנהגות מחפירה, כדלקמן: " 48.ג. פיטורין בגלל התנהגות מחפירה - במקרה של התנהגות מחפירה נשמרת לחברה הזכות לפטר עובד ללא פניה קודמת לנציגות העובדים וללא זכות לפיצויים כל שהם". פסק דינו של בית הדין האזורי 8. בית הדין האזורי קבע כי פיטורי המערער נעשו בהתאם לסעיף 48(ג) להסכם הקיבוצי, מאחר והתנהגותו של המערער היתה בגדר "התנהגות מחפירה". המערער פוטר אמנם ללא שנערך לו שימוע עובר לפיטוריו, אולם הישיבה שהתקיימה עם המערער, נציגי הועד ומנהל אגף משאבי אנוש של סונול ביום 17.7.1995, היתה בגדר שימוע המכשיר את הפיטורים למפרע. בית הדין האזורי קבע עוד כי סונול היתה רשאית לבטל את חוזה הפרישה לאחר שזה הופר על ידי המערער. תביעתו של המערער לפדיון ימי מחלה נדחתה מן הטעם כי סעיף 31 להסכם הקיבוצי מעניק זכות לתשלום זה רק למי שפורש לגימלאות. תביעתו של המערער שעניינה שיערוך סכומי מענק נהיגה ללא תאונה והתשלום עבור החלפת מחירים, נדחתה אף היא על ידי בית הדין האזורי. כמוה, תביעתו לפדיון ימי חופשה. בית הדין האזורי קיבל את תביעתו של המערער לתשלום חלף הודעה מוקדמת ולהפרשי שכר בגין שלושה ימי עבודה בחודש יולי 1995. הכרעה: פיצויי פיטורים ופיצוי בגין הפיטורים: 9. אנו סבורים כי אין מקום להתערב במסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי. התנהגות של המערער היתה בגדר "התנהגות מחפירה" ומשכך, נעשו פיטוריו בהתאם לסעיף 48(ג) להסכם הקיבוצי. התנהגותו המחפירה של המערער באה לידי ביטוי בהצגת מצב בריאותי שאינו אמיתי במטרה להשיג הטבות, בהפרת חובת האימון כלפי מעסיקו ובשימוש ברכושו של המעסיק לשם הפקת הכנסה מעבודות פרטיות, הכל בשעה בה הוא משתלם דמי מחלה ממעסיקו ו/או מקרן מבטחים. לעניין זה יש ליתן דגש לעובדה כי במשך חודשים רבים הציג המערער בפני הנהלת המשיבה, מצג לפיו אין הוא מסוגל עוד לבצע שום עבודה גופנית בשל בעיות בגבו - מצג שווא שנועד להשגת תנאי פרישה משופרים. לצורך זה המציא המערער למשיבה שתי תעודות רפואיות, המאשרות לכאורה את "מצבו הרפואי" הבדוי. המערער שהה בחופשת מחלה בת כ- 125 ימים על סמך דיווח שקרי זה, ועל אף שעבודתו היתה נחוצה למשיבה. בתקופה זאת, בה קיבל דמי מחלה מהמעביד או מקרן מבטחים, ביצע המערער עבודות פרטיות שדרשו מאמץ גופני קשה. לא זו אף זו, עבודותיו הפרטיות של המערער בוצעו עם הרכב שקיבל מסונול. המערער אף ביקש והשתמש בעזרה של המשיבה כדי לקבל קצבת נכות מקרן מבטחים, בעת בה היה מסוגל לבצע עבודה גופנית. נוסף על הפרת חובת אמון של המערער כלפי מעסיקו, יש בהתנהגותו גם משום חוסר תום לב בניהול משא ומתן, בביצוע הסכם הפרישה ובביצוע חוזה העבודה בין הצדדים. לדידי, יש להגדיר התנהגותו של המערער כ"מחפירה" ולפיכך לקבוע כי סונול היתה רשאית לפטר את המערער ללא תשלום פיצויי פיטורים. 10. ניתן להגיע לתוצאה לפיה אין המערער זכאי לתשלום פיצויי פיטורים אף דרך חוק פיצויי פיטורים התשכ"ג-1963. סעיף 16 לחוק מאפשר שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם מקום בו נעשו הפיטורים בהתאם להסכם קיבוצי החל על הצדדים. גם לו הגענו לידי מסקנה, כי לא קיימת הוראת הסכם קיבוצי החלה על המקרה דנן, היה עלינו ליישם את סעיף 17 לחוק, המאפשר לבית הדין לקבוע כי פיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם. בבואנו לקבוע את שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים המגיעים למערער, אנו לוקחים בחשבון בין מכלול שיקולינו את חומרת הפרת המשמעת, את מספר שנות עבודתו של המערער אצל המשיבה, את הסכום שהופקד בקרן מבטחים עבורו ואת דרך פיטוריו. בנסיבות המקרה, היינו מפחיתים את סכום פיצויי הפיטורים לסכום הנמוך מזה שקיבל המערער מקרן מבטחים על חשבון פיצויי פיטורים. מכאן, שאף לולא היתה בהסכם הקיבוצי הוראה העוסקת בזכאותו של המערער לפיצויי פיטורים, היינו מפחיתים את סכום פיצויי הפיטורים כך שלא היה עולה על הסכום אותו קיבל המערער מקרן מבטחים. שימוע 11. עובד שהפר את המשמעת באופן חמור וחשוף בשל כך לפיטורים מכח הסכם קיבוצי, זכאי לשימוע בטרם יכנסו פיטוריו לתוקף. זכות השימוע קיימת הן במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי ונגזרת מחובת תום הלב החלה על המעסיק. זכות השימוע קיימת גם במקרים בהם לא חלה על המעסיק החובה להתייעץ עם נציגות ארגון העובדים לפני הפיטורים. בבסיס חובת השימוע עומד הרציונל לפיו לא יהא זה הוגן להטיל על העובד סנקציה חמורה הפוגעת בהכנסתו, מבלי שיקבל הזדמנות להציג עמדתו בטרם קבלת החלטה על פיטוריו. 12. המשיבה לא זימנה את המערער, טרם קבלת ההחלטה על פיטוריו, להופיע בפניה על מנת להציג את גרסתו באשר לאירועים בהם צולם כשהוא עובד בעת ששהה בחופשת מחלה. אכן, פנייתו של מר אורן לנציגות העובדים קודם לפיטורי המערער ועל אף שלא היתה עליו חובה לעשות כן, היא התנהגות ראויה במישור יחסי העבודה. כמו כן, על פי האמור במכתבו של מר אורן, עמד הוועד בקשר עם המערער לאחר שקיבל את הדיווח באשר לקלטות הוידאו, ועובר לפיטוריו. עם זאת, פנייתו של מר אורן לנציגי וועד העובדים קודם הפיטורים, אינה עונה על היבטי השימוע בכללם, ואין די בה, שכן לא גלומה בה זכותו של העובד לשטוח טיעוניו בפני מעסיקו. לעומת זאת, הישיבה שהתקיימה ביום 17.7.1995, כחודשיים לאחר הפיטורים, היוותה לדידי בנסיבות העניין שימוע לאחר מעשה, ויש בה כדי לרפא את הפגם שבאי קיום שימוע מלא למערער טרם פיטוריו. בתחילת הישיבה נכחו מר אורן ואנשי הוועד, אשר הציגו את עמדתו של מר הרמן. בשלב מאוחר יותר נכנס מר הרמן, הציג את דרישותיו וניתנה לו הזדמנות להשיב על ההאשמות שהועלו נגדו. אולם משנדחו דרישותיו, התפרץ מר הרמן כנגד מר אורן והטיח בו האשמות קשות. בישיבה זו, למעשה ניתנה למר הרמן הזדמנות להציג את עמדתו בפני מעסיקו. איני מוצא פגם בעובדה שמר הרמן לא נכח בישיבה לכל אורכה שכן ברי, כי מר אורן והוועד רשאים לנהל משא ומתן בהעדרו. יתרה מזו. לאחר השימוע החליט מר אורן לשנות את עמדתו הקודמת ולשחרר את הסכומים שהופקדו לזכות מר הרמן בקרן מבטחים ובקופת "תעוז", כך שבפועל יקבל פיצויי פיטורים מלאים. בעובדה זאת, יש כדי להעיד על פתיחות ונכונות לשמיעת עמדתם של הוועד ושל מר הרמן ועל הפעלת שיקול דעת מחדש, המצביעים על קיום שימוע של ממש. בנסיבות מסוימות, יש בקיומו של שימוע לאחר מעשה כדי לתקן את המחדל של העדר שימוע קודם הפיטורים. המקרה שלפנינו מתאים ליישום הלכה אברביה, [2] שכן השימוע נעשה במועד הקרוב למועד הפיטורים, המערער קיבל הזדמנות להציג את עמדתו והשימוע נעשה בתום לב. 13. זאת ועוד. הנהלת המשיבה התחשבה בתקופת עבודתו הארוכה של מר הרמן ושחררה עבורו את מלוא הסכומים שהופקדו לחשבונו ב"קרן מבטחים" וב"תעוז קופת תגמולים". הסכום שהועבר למערער על ידי המוסדות הללו כולל גם את הפרשות המעסיק על חשבון פיצויי פיטורים. לפיכך, בהתחשב במכלול נסיבות המקרה נחה דעתינו כי לא נגרם למר הרמן עיוות דין, ולא נשללו ממנו פיצויי הפיטורים - כפי שניתן היה לעשות מכח סעיף 48(ג) להסכם הקיבוצי. לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה, כי לפנינו מקרה יוצא דופן, בו השימוע שנעשה כחודשיים לאחר מועד הפיטורים, ריפא את הפגם שבהעדר השימוע עובר לפיטורים. יתר קביעותיו של בית הדין קמא: 14. באשר ליתר רכיבי תביעתו של המערער, אנו סבורים כי אין מקום להתערב בקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית הדין קמא. נוסיף, כי הסכם הפרישה לא נכנס לתוקף, משום שקרן מבטחים לא אישרה את תשלום קיצבת הנכות למערער, כמותנה בגוף ההסכם. יתרה מזו, סונול היתה רשאית לבטל את ההסכם לאור התנהגותו של המערער שהפר את ההסכם וביצע אותו בחוסר תום לב. 15. סוף דבר - הערעור נדחה . על המערער לשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 4,500 ₪ בתוספת מע"מ. חוזהרפואהמסמכיםהסכם פרישהפרישה