פיטורים משרד הבטחון

פסק דין השופטת נילי ארד 1. המערערת היתה עובדת קבועה במשרד הבטחון - הוא המשיב בענייננו, בתפקיד של עובדת שיקום אזורית במשרה בתקן. ביום 5.8.98, לאחר כשש שנות עבודה, פוטרה המערערת, מחמת אי-התאמה. ההחלטה על פיטוריה של המערערת יצאה מעם המנהל הכללי של משרד הבטחון (להלן: המנכ"ל), אשר לו הואצלה הסמכות כדין על-ידי שר הבטחון (במכתב מיום 23.2.98, בהתאם למפורט בהחלטת הממשלה שפורסמה בילקוט הפרסומים 3147, התשמ"ה, עמ' 958 וסעיף 82.232 לתקשי"ר עובדי המדינה) לפטר עובדים. למערערת ניתנו שתי הזדמנויות להשמיע את טענותיה בפני המנכ"ל ולאחר שנדחה ערעור שהגישה לשר הבטחון, התקבלה ההחלטה הסופית על פיטוריה (להלן: החלטת הפיטורים). 2. בית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט רמי כהן ונציגי ציבור מר יום טוב ומר בן-דב; עב 3065/98) דחה תביעה שהגישה המערערת כנגד הפיטורים. בסיכום הדברים קבע בית-הדין האזורי, כי המערערת פוטרה "מחוסר התאמה לתפקידה, כאשר הנימוקים לכך נבעו ממסקנות הַמְמוּנוֹת הישירות עליה, שלא התאימה לתפקידה, ואף לא עשתה את שנדרש ממנה, במהלך תקופת עבודתה, לעמוד בנדרש מעובדת בתפקיד של שיקום". אי-לכך, הגיע בית-הדין האזורי למסקנה כי אין מתקיימת עילה המצדיקה התערבותו בשיקול דעתו של המנכ"ל, בהיותו הרשות המוסמכת לכך כמו גם בהחלטת הפיטורים, אשר ניתנה כדין ובמסגרת הסמכות שבדין. כנגד פסק הדין של בית-הדין האזורי הוגש הערעור לפנינו. 3. בפתח דבר ייאמר, כי בחינת כלל החומר שהובא בפנינו העלתה שהליך הפיטורים נעשה בהעדר תשתית ראייתית מספקת ומבוססת, כנדרש. על כן נמצא הליך זה לוקה בפגם מהותי המגיע כדי ביטול החלטת הפיטורים. אי לכך, נקדים סוף דבר לראשיתו במסקנתנו והיא - שדינו של ערעור זה להתקבל. את טעמינו לכך נפרט להלן. עיקרי העובדות: 4. גב' מירי שליט - מפקחת מחוזית בלשכת מחוז דן של אגף השיקום וגב' צפרא דוויק - מנהלת מחוז דן באגף השיקום במשרד הבטחון (להלן: גב' דוויק) היו הַמְמוּנוֹת הישירות על המערערת (להלן: הַמְמוּנוֹת). מאז תחילת עבודתה, מחודש יולי 1992 ועד לחודש נובמבר 1995, יצאו מלפני הַמְמוּנוֹת מספר חוות-דעת בנוגע לתפקודה של המערערת, לרבות הערכת עובד לקראת הגשת מועמדותה למכרז. בחוות-הדעת חזרו הַמְמוּנוֹת וציינו, כי עבודתה של המערערת מתאפיינת, בין היתר, במצויינות, בעצמאות, באמינות, באיכפתיות, במעורבות גבוהה בעבודה, ב"יצירת יחסים מצויינים עם כל הגורמים" ובמשמעת עצמית גבוהה; בשולי חוות-דעת תקופתית מיום 16.11.95 נלוותה הערה, לפיה המערערת "זקוקה לסיוע בארגון נכון של העבודה ולמידה כיצד לקצר השקעת זמן בפעולות שונות". בחודש דצמבר 1995 נבחרה המערערת במכרז לתפקידה והמשיכה לשמש בו. 5. בתקופה שבין יולי לאוקטובר 1996 שהתה המערערת בחופשת לידה ועובדת אחרת, אשר מילאה את מקומה, גב' רחל מטריקין-גולד התריעה, על פגמים רבים שמצאה בעבודתה של המערערת ובהתנהגותה כלפי ציבור הנכים. פגמים אלה באו על תיקונם על ידי ממלאת המקום, כך לשיטתו של משרד הביטחון. 6. עובר לצאתה לחופשת לידה, משמלאו ארבע שנים לעבודתה של המערערת, העלתה גב' דואק, במכתב מיום 9.6.96, את התלבטויותיה בדבר המלצה על מתן מינוי קבוע למערערת. זאת, מתוך רצון "לבחון כיצד תעבוד לאחר שובה עם תינוק, לימודי MA (על-חשבונה) וכו' ". התלבטויות אלה נמשכו גם לאחר שובה של המערערת מחופשת הלידה, ומצאו ביטויין במכתב נוסף של גב' דוויק מיום 16.10.96, בו ביקשה שהות נוספת לשם גיבוש סופי של עמדתה ביחס ל"איכות עבודתה" של המערערת. 7. בחודש פברואר נפל דבר. הַמְמוּנוֹת נוכחו לדעת - כך גרסו - כי המערערת מסרה דיווחי כזב אודות נוכחותה במשרד ומחוצה לו. לפי האמור במכתבה של גב' דוויק מיום 19.2.97, אף הודתה המערערת בפניהן "כי שיקרה". בשל התנהגות זו החליטו הַמְמוּנוֹת "לפטר אותה לאלתר" והוסיפו ונימקו טעמן לכך באותו מכתב, שאין הדעת סובלת החזקתו במערכת של עובד הנוהג "לרמות את המערכת ואף אינו רואה בכך כל פגם משמעותי". בכך ראו מֶסֶר חשוב, לא רק למערערת - שבאותה עת סברו כי היא נמצאת בתקופת נסיון - כי אם גם "לכל הנוגעים בדבר" (להלן: מכתב הפיטורים הראשון). כאן יצויין, כי המערערת מצידה הכחישה כל העת את החשדות שיוחסו לה בדבר מעשה מרמה וביקשה לקיים בירור מעמיק יותר בתלונה, שמא נפלה טעות, אצלה או אצל הַמְמוּנוֹת עליה. בירור כזה לא התקיים, אך צילו הכבד של החשד למעשה מרמה וחוסר אמינות דבק במערערת מאותו מועד ואילך ולא הרפה ממנה עוד. 8. איגוד העובדים הסוציאליים נזעק לעזרת המערערת, בטענה שהודעת הפיטורים, במכתב מיום 19.2.97, נעשתה שלא כדין ושלא כנדרש על-פי התקשי"ר. זאת, מן הטעם שבאותה עת היתה המערערת במעמד של עובדת קבועה, לאחר שנבחרה לַתפקיד במכרז ומשחלפה תקופת הניסיון. עמדה זו התקבלה על דעתו של משרד הבטחון. אולם, מנגד, לא זנח המשרד את הליכי הפיטורים, כי אם הפנה אותם לאפיק אחר - זה של "אי-התאמה". 9. חשוב לענייננו, מכתבה של גב' דוויק מיום 5.3.97, בו היא חוזרת וקובעת כי המערערת "אינה יכולה להמשיך לעבוד אצלנו" (ההדגשה במקור - נ.א.) ושניים הם טעמיה לכך: הטעם האחד: תפקודה הגרוע של המערערת, אשר "גורם נזק הן לנכים והן לתדמית המקצועית שלנו". את הטעם האחר נביא בלשון הכתוב, והוא זה: "לו היתה עובדת קבועה היתה עומדת לועדת משמעת על רמיה, מאחר ושיקרה בדיווח שעות עבודתה. בהיות הסטטוס שלה לא ברור היא זוכה מן ההפקר ומן אזלת היד שאנו מגלים" (ההדגשות במקור - נ.א.). 10. דרישתן הנחרצת של הַמְמוּנוֹת להמשך הליכי הפיטורים, התקבלה על דעתם של הגורמים המוסמכים במערכת הבטחון, החל בראש אגף משאבי אנוש וכלה במנכ"ל המשרד ושר הבטחון, אשר דחה את ערעורה, כאמור. נתיב הפיטורים בו בחר משרד הבטחון היה בעילה של "אי-התאמה לתפקיד", כאשר טענת "המרמה" שיוחסה, בכל עוזה, למערערת, הלכה והתכנסה בעילת "אי-התאמה", והתמוססה לכדי "אינדיקציה נוספת לבעיה הבסיסית של חוסר אמינות", תוך זניחת ההיבט המשמעתי הנובע מעבירת המרמה. 11. נַתָּנוּ דעתנו לעדויות ולתצהירים שהיו בפני בית-הדין, כמו גם לחליפת המכתבים בין באת-כוחה של המערערת לבין מנכ"ל משרד הבטחון ושר הבטחון. בכל אלה לא בא לידי ביטוי חומר הראיות שהיה בו כדי לבסס עילת אי-התאמה אשר עמדה בבסיס החלטת הפיטורים. כל שנמצא הוא אותן תלונות עצמן, שהעלו הַמְמוּנוֹת כנגד לקויים בתפקודה של המערערת, כשהן חוזרות ונשנות פעם אחר פעם, בפני הרשויות השונות שדנו בענינה, מבלי שנמצאו לליקויים הנטענים תימוכין כלשהם בכתובים. בה בעת, לא ניתנה למערערת אפשרות כלשהי להתמודד עם אותן טענות שהועלו על ידי גורמים עלומים - גבי דידה - ושביטוי להן ניתן, לכאורה, רק בדיעבד, במכתביהן של הַמְמוּנוֹת עליה. 12. במטרה להגיע לחקר האמת, חזרנו וביקשנו לדעת, במהלך הדיון בערעור, האם - למצער - נעשתה תרשומת כלשהי שיהא בה כדי להעיד על כך שהמערערת הועמדה אי-פעם במהלך שנות עבודתה, על תלונות בדבר תפקוד לקוי, שהועלו כלפיה, בין מצד ציבור הנכים, ובין מטעם מי מהממונים עליה. תשובתו של משרד הבטחון לשאלתנו זו, הייתה בשלילה. למעלה מזאת, נאמר לנו על-ידי מר יהודה לביא ראש היחידה למשאבי אנוש במשרד הבטחון, כי לאחר שנעשה למערערת שימוע שני (לפי המלצתו של בית-הדין האזורי) ועובר לקבלת החלטת הפיטורים, כינס המנכ"ל דיון רב משתתפים בו נבדק עניינה של המערערת, על כל פרטיו ודקדוקיו, לרבות הצגת תיקה האישי וחוות הדעת המיטיבות עמה. מהליך זה שנעשה, כפי שהתרשמנו מדבריו של מר לביא, כדי לדייק בהחלטה ולדקדק בה, נשמט מרכיב עיקרי וחשוב והוא - מתן הזדמנות הוגנת והולמת אף למערערת להוסיף ולהשמיע בפני המנכ"ל את התייחסותה לטענות שהועלו כלפיה באותו מעמד, ככל שהיה בהן חידוש על אלה שפורטו בפניה, כעילת הפיטורים. אולם, לדיון האמור, לא נמצא זכר בכתובים. פרטיכל הדיון או תרשומת הימנו לא הובאו כראיה בפני בית-הדין האזורי, אף לא בפנינו. דבר קיומו של הדיון בנוגע לפיטוריה, נודע למערערת, לראשונה במהלך שמיעת הראיות בפני בית-הדין האזורי. אי לכך לא היה בידה להתייחס לשלל הטענות הנעלמות שהושמעו אודותיה, או להפריכן, בין בפני המנכ"ל ובין בפני בית-הדין האזורי. 13. בתהליך קבלת ההחלטה בדבר פיטוריה של המערערת, אשר חזר על עצמו, פעמים מספר, לא מצאנו בסיס ראייתי מספיק המעוגן בכתובים, שיהא בו כדי להעיד על קיומה של עילת פיטורים מחמת אי-התאמה לתפקיד, קל וחומר - לבססו. משניתנת הדעת לכלל הנסיבות שהביאו לנקיטת הליך הפיטורים, עשוי להתעורר החשש, שמא יש ממש בטענת המערערת לפיה, משדבק בה החשד למרמה, סר חינה בעיני הַמְמוּנוֹת עליה, דבר הלמד גם ממכתב הפיטורים הראשון שהוּצא לה. אם אכן הייתה עבירת משמעת בבסיס עילת הפיטורים לאמיתה, היה על משרד הבטחון לשקול נקיטה בהליכי משמעת נגד המערערת - כנדרש בסעיף 82.231 לתקשי"ר, בגדר הסמכות שבסעיף 68 לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1983 - ולא להמירם ב"מסלול מהיר" או "במסלול מקוצר" של פיטורים בשל אי-התאמה. לא מצאנו ראיה לכך שההחלטה בדבר פיטורים, בעילת אי-התאמה, התקבלה בדרך הקבועה לכך בסעיף 82.231 לתקשי"ר. לאמור - לאחר שנלקחו בחשבון גם הסיבות המשמעתיות שעמדו ביסוד אותה החלטה גופא ולאחר שניתן המשקל הראוי לכל אחת מן הסיבות הללו. אף לא הוצגו בפני בית-הדין האזורי ובפנינו, הטעמים להמנעות מנקיטה בהליך המשמעת ולבחירה בהליך פיטורים בשל אי-התאמה דווקא. 14. בהעדר חומר ראיות מבוסס כהלכתו, שיהיה בו כדי להוות תשתית לעילת הפיטורים, נשללת מבית-הדין האפשרות לקיים ביקורת שיפוטית על החלטת הפיטורים. הדרך לקבלת החלטה על ידי הרשות הסטטוטורית הותוותה זה מכבר בפסיקתו של בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה. עמד על כך הנשיא מאיר שמגר בפסק הדין בענין אלוני וכך אמר: "החובה לקיים בחינה עניינית ושיטתית ביטויה בקיומו של תהליך של קבלת החלטה על ידי מי שהוקנתה לו הסמכות לכך על פי החוק. תהליך זה, מן הראוי שיהיה מורכב, בדרך כלל, ממספר שלבים בסיסיים וחיוניים אשר הם הביטוי המוחשי להפעלת הסמכות המשפטית תוך התייחסות לנושא שהוגדר בחוק. כאמור בבג"צ 297/82 הנ"ל, אלו השלבים: "איסוף וסיכום הנתונים (לרבות חוות הדעת המקצועיות הנוגדות, אם ישנן כאלה), בדיקת המשמעויות של הנתונים (דבר הכולל במקרה של תיזות חילופיות, גם את בדיקת מעלותיהן ומגרעותיהן של התיזות הנוגדות), ולבסוף, סיכום ההחלטה המנומקת. תהליך כגון זה מבטיח כי כל השיקולים העניניים יובאו בחשבון, כי תעשה בחינה הוגנת של כל טענה וכי תגובש החלטה אותה ניתן להעביר בשבט הביקורת המשפטית והציבורית"(עמ' 49)". (בג"צ 852/86 אלוני ואח' נ' שר המשפטים ואח', פ"ד מא(2) עמ' 1, 50; בג"צ 297/82 עזרא ברגר נ' שר הפנים, פ"ד לז(3) עמ' 29). בענייננו, כך קובעים אנו, התקבלה החלטת הפיטורים שלא על-פי אמות מידה יסודיות אלה, ואף בחריגה מהן. משכך, נחסמה אף דרכו של בית-הדין האזורי מלקיים ביקורת שיפוטית נאותה על החלטת הפיטורים וטעמיה. 15. אכן, כלל הוא כי בית-הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המינהלית, כי אם יבחן את החלטתה לגופה ויקבע אם לא נפלו בה פגמים המצדיקים התערבותו בה. אך זאת, בכפוף לבחינה מוקדמת אשר תיעשה, בין היתר, לאחר בחינתו של חומר הראיות שהיה בפני הרשות המוסמכת; המשקלות והאיזונים שעשתה הרשות המוסמכת; התקיימותה של זכות הטיעון כהלכתה; האם התקבלה ההחלטה כדין ובהליך נאות ובהסתמך על חומר ראיות המעוגן בכתובים; וכל זאת במערכת מובנֵית של כללים ולא בהסתמך על שיקולים שהתקבלו אד-הוק. 16. יוטעם, כי סבירותה של ההחלטה נבחנת אף בשים לב לתשתית העובדתית עליה הסתמכה הרשות עובר לקבלת ההחלטה. אי לכך, שומא היה על בית-הדין האזורי, אגב קיומה של הבקורת השיפוטית ובמהלכה, לבחון את חומר הראיות שהיה בפני המנכ"ל ולהכריע עד כמה די היה בחומר הראיות כדי לבסס טענות בדבר אי-התאמתה של המערערת לתפקיד, והאם היה משקלן מספיק כדי לבסס החלטת פיטורים בגין אותה עילה. כזאת לא ראה בית הדין האזורי לעשות. חומר הראיות לביסוס טענת אי-התאמתה של המערערת לתפקידה כלל לא נבחן ומשכך, אף לא היה בידי בית-הדין להגיע לכלל מסקנה בדבר סבירות ההחלטה, בטרם יקבע שאין הוא רואה להתערב בה לשנותה. 16. כמבואר לעיל, בחנו אנו את מהותו של חומר הראיות עליו נסמכה טענת אי-התאמתה של המערערת לתפקיד, ושהובא בפני המנכ"ל עובר לקבלת החלטת הפיטורים, והגענו לכלל מסקנה כי אין בידינו לאמץ את פסיקתו של בית-הדין האזורי. לפי שהוברר, קיבלה הערכתן של הַמְמוּנוֹת את תפקודה של המערערת תפנית חדה וברורה, משעה שייחסו לה מרמה בדיווח על שעות עבודתה. "טענת המרמה", שהצדיקה לטענת הַמְמוּנוֹת פיטורים על אתר, שינתה צורתה והייתה לעילה של "אי-התאמה לתפקיד", מבלי שנמצא לה בסיס ראייתי של ממש, כאמור לעיל. אי לכך, קובעים אנו, כי אף בהמלצתן של הַמְמוּנוֹת ובחוות-הדעת בה קבעו כי המערערת אינה מתאימה למלא את התפקיד - כפי שהובאו בפני המנכ"ל לא היה די כדי לבסס החלטת פיטורים. נמצא איפוא, כי הטעם האמיתי לפיטוריה של המערערת, נעלם מעיני בית-הדין האזורי, בביקורתו השיפוטית, ומעיינינו, כערכאת ערעור. משכך, דבק בהחלטת הפיטורים פגם מהותי כדי כך שדינם להתבטל. 17. אשר לסעד המבוקש. אלמלא חלוף הזמן מאז פיטוריה של המערערת, לא מן הנמנע הוא שהיינו שוקלים השבת המצב לקדמותו ומורים על החזרתה לעבודתה. אולם, משהגענו עד הלום, אין אנו רואים להיענות למבוקשה של המערערת, בשלב זה, לשקול סעד של אכיפה. אולם בכך לא סגי. הרינו נעתרים לסעד החלופי שהתבקש והוא פסיקת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אשר יהא בו כדי להלום את הפגיעה החמורה שנפגעה המערערת מחמת הפיטורים שלא כדין. 18. סוף דבר: הערעור מתקבל. מתוך שנתנו דעתינו לכלל נסיבותיו של הערעור כפי שהובאו לפנינו, הרינו מחייבים את משרד הבטחון לשלם למערערת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין אשר יעמוד על תשלום ששה חודשי שכר למערערת, בשיעורו עובר לפיטוריה. הסכום כולו ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.8.98 ועד לתשלומו המלא בפועל. משרד הבטחון ישלם למערערת שכר טרחת עורך דין והוצאות בסך 15,000 ₪ בצירוף מע"מ. צבאפיטוריםמשרד הביטחון