פסק דין השופט שמואל צור 1. האם חייב הבנק לשלם לעובדיו את התשלומים למוסד לביטוח לאומי ולביטוח רפואי המתחייבים מן ההטבה הגלומה בהלוואות שקיבלו עובדי הבנק, בתנאים מועדפים, לצורך רכישת מניות הבנק. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה ומכאן הערעור המונח בפנינו. 2. ארגון עובדי בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן - הארגון) הינו - יחד עם הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל - ארגון העובדים היציג בבנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן - הבנק). יחסי העבודה בבנק מושתתים על הסכם קיבוצי מיוחד משנת 1981 המהווה את חוקת העבודה לעובדי הבנק. חוקת העבודה מסדירה את מכלול תנאי העבודה של העובדים בבנק ולעניינינו נוגעת הוראת סעיף 110 לחוקת העבודה, המצויה בפרק "משכורת", לאמור: "הבנק יחזיר לעובד בעת תשלום המשכורת את התשלומים המגיעים מאת המוסד [אין חולק כי צריך להיות 'מאת העובד'] לביטוח הלאומי ולביטוח הרפואי של העובד, לפי תעריף שיקבע מדי פעם על ידי המוסד לביטוח לאומי וקופת החולים של ההסתדרות הכללית". הוראה זו, כפשוטה, מלמדת שחלק מתנאי העבודה בבנק הם שתשלומים המגיעים מאת העובד למוסד לביטוח לאומי ולביטוח רפואי מוחזרים לעובד על ידי הבנק. עוד עולה מהוראה זו - הן בשל מיקומה בפרק "משכורת" והן בשל התייחסותה המיוחדת לתשלום המשכורת - כי ההוראה נוגעת לתשלומים למוסד לביטוח לאומי ולביטוח רפואי המתחייבים מתשלום המשכורת השוטפת המשולמת לעובד על ידי הבנק. 3. מסתבר שבצד ההוראות של חוקת העבודה קיים בבנק הסדר לפיו מעניק הבנק לעובדיו הלוואות לצרכים שונים, והם - צרכים אישיים, לרכב לשיפוצים או לדיור. ההלוואות הללו ניתנות בתנאים מועדפים ובשל ההטבה הגלומה בהן מחוייב העובד, מכח חוק, בתשלום מס, בתשלום למוסד לביטוח לאומי ובתשלום לביטוח רפואי. עוד מסתבר שבמשך שנים נהג הבנק להחזיר לעובדיו את סכומי התשלומים למוסד לביטוח הלאומי ולביטוח הרפואי המתחייבים מן ההטבה הגלומה בהלוואות שניתנו בתנאים מיוחדים, זאת מכח סעיף 110 לחוקת העבודה. 4. בבית הדין האזורי טען הבנק שתשלומי הביטוח הלאומי והביטוח הרפואי עבור ההטבה הגלומה בהלוואות המועדפות נעשו בשל טעות, אלא שבית הדין האזורי דחה טענה זו וקבע כי הסדר זה מעוגן בנוהג שקנה לו מקום ביחסי העבודה בבנק. בטיעון הבנק בפנינו קיבל הבנק קביעה זו של בית הדין האזורי והודה שהסדר התשלומים לביטוח הלאומי ולביטוח רפואי המתחייבים מן ההטבה הגלומה בהלוואות המועדפות, מעוגן למעשה בנוהג מחייב. 5. בעקבות משבר מניות הבנקים של שנות ה-80, הועברו מניות הבנק למדינת ישראל. בשנת 1994 מכרה המדינה חלק ממניות הבנק למשקיעים פרטיים ובשנת 1998 יצאה בהצעת מכר של יתרת מניות הבנק לציבור הרחב ולעובדי הבנק. בהצעת המכר המתייחסת לעובדי הבנק, הוצע לעובדים לרכוש את מניות הבנק במחיר מיוחד הנמוך מן המחיר בו הוצעו המניות לציבור. עוד הוצע לעובדים להעניק להם הלוואה - בתנאים מועדפים - למימון הסכום הנדרש לרכישת המניות וכן למימון תשלומי המס המתחייבים מן ההטבה הגלומה במכר המניות במחיר המופחת. הצעה זו התבססה על החלטה של ועדת הכספים של הכנסת משנת 1994 אשר קבעה כי "המניות יוצעו לעובדים באותם התנאים שהוצעו ונמכרו לעובדי בנק הפועלים ובנק לאומי לישראל". הסדר זה עוגן הן בהסכם שנערך בשנת 1994 בין ממשלת ישראל לבין המשקיעים הפרטיים והן בתשקיף משנת 1998 אשר הציע את מניות הבנק לציבור. 6. לפי נתוני הבנק שנמסרו לנו, במסגרת ההסדר של הצעת מכירת מניות הבנק לעובדים, העמיד הבנק לעובדים הלוואות בסכום כולל של כ-108 מליון ש"ח. מאחר שההלוואות ניתנו לעובדים בתנאים מועדפים, ניכה הבנק משווי ההכנסה הגלומה בהטבה, מס הכנסה וכן תשלומים לביטוח לאומי ולביטוח רפואי. על רקע זה טוענים העובדים שזכאים הם - על פי סדרי העבודה הנהוגים בבנק - להחזר התשלומים למוסד לביטוח לאומי ולביטוח הרפואי בקשר להלוואות שניתנו להם לצורך רכישת מניות הבנק. 7. בית הדין האזורי דחה את התביעה (פסק דין מיום 11.1.01 בתיק ע"ב 400023/99, השופטת חנה בן יוסף ונציגי ציבור משה אדמתי וז'ק עוזיאל). בית הדין האזורי ביסס את פסק דינו של שלושה נימוקים: האחד - ההלוואה שהעניק הבנק לעובדים לצורך רכישת הלוואות שונה במהותה מן ההסדר הרווח בבנק לגבי ההלוואות הרגילות הניתנות לעובדים. השוני נעוץ בכך שההלוואות הרגילות הן חלק מתנאי העבודה המוסכמים בבנק בעוד ההלוואה לצורך רכישת המניות מקורה בהחלטת ממשלה שהבנק מחוייב לפעול על פיה. השני - הנימוק הכלכלי: ההלוואות הרגילות ניתנות בבנק על יסוד בחינת יכולתו הכספית של הבנק ומשיקוליו בעוד ההלוואות לרכישת מניות נכפו על הבנק כהוראה גורפת המחייבת את הבנק להעניק את ההלוואה. השלישי - החלטת הממשלה הטילה על דירקטוריון הבנק לקבוע את שיעור ההלוואות לצורך רכישת המניות ואת תנאי האשראי, כפי שהדבר מוצא ביטויו בתשקיף ועיון בתשקיף מלמד שאין בו הוראה לעניין החזר תשלומי המוסד לביטוח לאומי וביטוח רפואי. 8. לא יכול להיות ספק שסעיף 110 לחוקת העבודה אשר צוטט לעיל, אינו מקור לביסוס טענות הארגון. סעיף זה עוסק בהחזר של תשלומים בהם חייב העובד לביטוח לאומי ולביטוח רפואי בקשר לתשלום המשכורת ואין בו כל אחיזה להסדר של החזר תשלומים שכאלה בקשר לנטילת הלוואות, לא "רגילות", קל וחומר לא הלוואות לרכישת מניות. 9. קיים בבנק הסדר של החזר תשלומי ביטוח לאומי וביטוח רפואי בקשר לנטילת הלוואות. הסדר זה מעוגן בנוהג ואפשר שמקורו של נוהג זה בטעות מן העבר שהבנק לא עמד על תיקונה. יהא מקורו של הנוהג אשר יהא, משעה שהוא קיים הוא מחייב ויש לפעול על פיו (דב"ע לח/102-3 "צים" - נעמן פד"ע י' 225, 242). נוהג טעון הוכחה (ע"א 4937/92 "אגרא" נגד שיקלר, פ"ד מח' (1) 818, 828) לא רק לגבי עצם קיומו - ובענייננו הודה הבנק בקיומו - אלא גם לגבי היקפו ותוכנו המדויק ( דב"ע מח/40-3 חבקין - "גחלת" פד"ע כ' 169, 174 - 175). אין צורך לומר שהנטל להוכחת הנוהג מוטל על הטוען לו. 10. מן הנתונים שהיו בפני בית הדין האזורי עולה שהנוהג הקיים בבנק לגבי החזר תשלומים לביטוח הלאומי ולביטוח רפואי מתייחס להלוואות הרגילות, הניתנות למטרות מוגדרות. בקשר לכך קיים נוהל שהוצג בבית הדין וממנו עולה שהוא מתייחס אמנם לשורה של הלוואות רגילות למטרות מסויימות, אשר נקבעו בו. אין בנוהל זה כל התייחסות להלוואות לרכישת מניות. גם בתצהירו המשלים של מר בן-דוד, אשר צורף להודעת הערעור, אין כל יסוד לקבוע כי הנוהג הקיים בבנק בקשר להלוואות רגילות חל גם על ההלוואה שהעמיד הבנק לצורך רכישת המניות. 11. לא יכול להיות ספק שהלוואה שמעמיד הבנק לעובדיו לצרכים אישיים שוטפים, כגון - דיור או רכב, שונה במהותה מהלוואה שמעניק הבנק לעובדיו לצורך רכישת מניותיו. הלוואה לצורך רכישת מניות הוא הסדר מיוחד וחד - פעמי. מדובר בהלוואות בסכום ניכר. לפי הנתונים שבפנינו, היקף ההלוואות שהעמיד הבנק לצורך רכישת המניות עולה כמעט פי שישה מהיקף ההלוואות שהעמיד הבנק לצרכים הרגילים של העובדים. זהו לא הבדל של מה-בכך. מדובר בנטל כלכלי מיוחד שהבנק נדרש לעמוד בו כחלק מהסדר הפרטת מניותיו. בהעדר הוראה מיוחדת ומפורשת המחייבת את הבנק - בין מכח הסדר ההפרטה עצמו ובין מכח הסכמה רצונית של הבנק - לא ניתן לחייב את הבנק לשאת בתשלומי הביטוח הלאומי והביטוח הרפואי החלים על העובדים כחוק. 12. טוען הארגון שפסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס על הנחה משפטית מוטעית שמתן ההלוואות לעובדים לצורך רכישת המניות הינה תולדה של החלטת ממשלה שנעשתה כפעולה שלטונית בעוד שבפועל היתה זו החלטת ממשלה שנעשתה בתוקף היות הממשלה הבעלים של המניות. טיעון זה אין בו כדי להועיל. אין כל חשיבות לשאלה באיזה תוקף החליטה הממשלה למכור את מניותיה. מבחינת הבנק החלטת הממשלה, על התנאים שנקבעו בה, היתה מחייבת ונכפתה עליו כתנאי שאין הוא רשאי ומוסמך לסטות ממנו, גם אם נעשתה בתוקף מעמדה של הממשלה כבעלים. על כל פנים, אין ספק כי החלטת הממשלה חייבה את הבנק להעמיד לעובדים הלוואות לצורך רכישת המניות בתנאים שייקבעו על ידי דירקטוריון הבנק אך אין בה כל הוראה המחייבת את הבנק להחזיר לעובדים את תשלומי הביטוח הלאומי והביטוח הרפואי המתחייבים מן התנאים המועדפים של ההלוואה. 13. מוסיף הארגון ומשליך יהבו על הוראות בתשקיף הצעת מכר מניות הבנק לציבור. גם בטענות אלה אין ממש. סעיף 3.8.4 לתשקיף קובע: "כל עובד זכאי, אשר יגיש בקשה לרכישת מניות רגילות, יהיה זכאי לקבל הלוואה לרכישת המניות הרגילות שביקש בסכום מירבי... כמו כן, עובד זכאי שישלם את המס בסמוך לאחר הצעת המכר,... יהיה זכאי לקבל הלוואה עד לגובה סכום המס שעליו לשלם בגינן...". ובהמשך אותו סעיף - "על פי תקנות מס הכנסה התקפים כיום, הרי הלוואה זו, ככל הלוואה הניתנת על ידי המעביד, חייבת במס הכנסה וזאת לגבי ההפרש שבין הרבית שנקבעה להלוואה בפועל (עליות מצד החיבים לצרכן) לבין הרבית שהיה על העובד לשלם לו היתה ההלוואה צמודה למדד המחיבים לצרכן בתוספת 2% ריבית צמודה לשנה. המס יחול על העובד וינוכה משכרו". (ההדגשות אינן במקור). זאת ועוד, סעיף 3.8.15 לתשקיף קובע: "כל מס שיחול בגין המניות הרגילות המוצעות לעובדים הזכאים, רכישתן ומכירתן, יחול על העובדים". והוראה דומה נקבעה בסעיף 3.8.16.4 לתשקיף, סעיף המתייחס לאישור שנתנו רשיות המס לעניין חיוב העובדים במס, לאמור - "כל מס ודמי ביטוח שיחולו בגין המניות המוצעות לעובדים, רכישתן ומכירתן יחולו רק על העובדים וישולמו על ידיהם...". הנה כי-כן, הוראות התשקיף קובעות במיוחד ובמפורש כי תשלומי המס בגין ההלוואות בהם מחוייבים העובדים, יחולו וישולמו על ידם ועל כל פנים, אין בהוראות התשקיף כל אחיזה לטענה שעל הבנק חלה חובה להחזיר לעובדים תשלומים כלשהם החלים עליהם, לענייננו - תשלומים לביטוח לאומי ולביטוח רפואי. 14. במהלך הדיון בפנינו ניטש ויכוח עובדתי בין הצדדים לגבי ההיקף הכספי הנובע מדרישת הארגון להחזר תשלומי הביטוח הלאומי וביטוח בריאות: הארגון טען שמדובר בסכום נמוך בעוד הבנק טוען שמדובר בסכום ניכר. אין בידינו להתייחס לויכוח זה משום שאין בפנינו תשתית עובדתית מספקת לצורך כך. על כל פנים, לטעמנו, שאלת היקף הסכום אינה רלבנטית כלל לעניין העומד על הפרק. אנו עניין לנו במחלוקת משפטית הנוגעת לזכויות העובדים החברים בארגון ומסקנתנו שאין יסוד לטענת העובדים אינה קשורה כלל ועיקר להיקף הסכום הכרוך בכך. 15. סוף דבר - צדק בית הדין האזורי בדחותו את תביעת הארגון ודין הערעור שבפנינו להידחות. כדרכנו בסכסוכים קיבוציים, אין אנו פוסקים הוצאות. בנקרפואהביטוח רפואישאלות משפטיותביטוח לאומי