פסק דין מהות התביעה: העומד לדיון הוא שאלת משקלם של לימודים בשלוחת אוניברסיטה זרה, לעניין "גמול השתלמות" של מורים עובדי מדינה. התובעת הינה מורה בחטיבת הביניים של בי"ס "בן-צבי" בכפר-סבא (להלן גם: "המורה"), והנתבעת היא מדינת ישראל, משרד החינוך (להלן גם: "המעביד" או "משרד החינוך"). התובעת יצאה בשנת הלימודים תשנ"ח (1998) ל"שנת שבתון" מהוראה, במטרה להקדיש את זמנה ללימודים אקדמיים לקראת התואר השני. המורה החליטה ללמוד את נושא "תרבות יהדות ספרד" בשלוחה הישראלית של אוניברסיטת אלקלה מספרד (להלן גם: "האוניברסיטה הזרה"). בטרם נרשמה ללימודיה פנתה התובעת למשרד החינוך, למחלקה להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל, על מנת לבדוק ולודא את השווי הערכי של לימודיה באוניברסיטה הזרה. התובעת קיבלה ממשרד החינוך תשובה בכתב מיום 26.5.97 (נספח "א" לכתב התביעה - ת/1). באותה תשובה נרשם כי האוניברסיטה הזרה מוכרת כמוסד המוסמך להעניק תארים ראשון, שני ושלישי, ובלבד שהדבר "מתייחס ללימודים הנערכים במוסד האם בספרד או שלוחה שלו בישראל, אשר קיבלה אישור לפעולה מאת המועצה להשכלה גבוהה בישראל. הערכה זו נעשית לצורך דירוג בשכר בלבד". (ההדגשה לא במקור). המכתב ת/1 שניתן לתובעת קודם לתחילת לימודיה באוניברסיטה הזרה מדבר איפוא בעד עצמו. האוניברסיטה הזרה בשלוחתה בישראל אינה מוסמכת ליתן תואר השקול לתואר ישראלי מוכר. אולם, לצורך דירוג בשכר בלבד, האוניברסיטה הזרה מוכרת על ידי משרד החינוך ובלבד שקיבלה אישור לפעולה מאת המועצה להשכלה גבוהה בישראל. המורה החלה את לימודיה באוניברסיטה הזרה (בשלוחה הישראלית שלה) אך לא הצליחה לסיים את הלימודים להשלמת התואר השני. היא כן הצליחה לסיים בהצלחה מספר קורסים בודדים. עמדת המורה: התובעת ביקשה מהמעביד - הוא משרד החינוך - להכיר בקורסים שונים שלמדה במסגרת האוניברסיטה הזרה ואותם סיימה בהצלחה, להכיר בהם כקורסים כלליים לעניין קבלת "גמול השתלמות". משרד החינוך סירב, ומכאן התביעה הנוכחית. ב"כ המורה מבקש שנצהיר כי לאור ההתחייבות מראש שנתנה המדינה לתובעת (ת/1), יש להכיר בקורסים שאותם למדה התובעת לצורך "גמול השתלמות", להבדיל מהכרה בתואר כתואר אקדמי. לדבריו, העובדה כי בינתיים הקשיח משרד החינוך את מדיניותו לגבי השלוחות של האוניברסיטאות הזרות בארץ, אינה נוגעת לתובעת שסיימה לימודיה בשנת 1998. עמדת משרד החינוך: דרישה לגליון ציונים של אוניברסיטת האם: הנתבעת מצידה מתגוננת, בטענה כי לצורך קבלת תגמול בגין תואר אקדמי קיימת דרישה שגליון הציונים שיוצא לתלמיד יונפק על ידי האוניברסיטה בספרד (להלן גם: "אוניברסיטת האם"). כלומר, דרישת המדינה היא שמוסדות האוניברסיטה היושבים בספרד ינפקו את התעודה, ולא השלוחה בארץ. בפועל גיליון הציונים בקורסים האקדמים שעברה התובעת נערך ע"י השלוחה בישראל שהוסמכה ע"י אוניברסיטת האם. הדרישה לגליון ציונים שיוצא במקור מאת אוניברסיטת האם, היא דרישה אולטימטיבית, כך על פי טענת המדינה, כעולה מהדין ומחוק המועצה להשכלה גבוהה תשי"ח - 1958; אחרת, גירסת המדינה, אין מדובר, ב"מוסד להשכלה גבוהה". ההכרעה: אנו לא עוסקים בהכרה בלימודים באוניברסיטה הזרה כשווי ערך ל"תואר אקדמי". התובעת הבינה כי לימודים כאלו באוניברסיטה הזרה, אינם מוכרים בארץ כתואר אקדמי. זו הסיבה שהיא פנתה מראש (בשנת 1997) למשרד החינוך, לבדוק את שוויים לצרכים אחרים. התשובה שהיא קיבלה, הייתה תשובה ברורה. הלימודים בשלוחה של אוניברסיטת אלקלה מוכרים לצרכי דירוג שכר, אם השלוחה הזו קיבלה אישור פעולה מאת המועצה להשכלה גבוהה. ואכן אין חולק כי השלוחה קיבלה אישור פעולה מהמועצה להשכלה גבוהה (עמ' 4, שורה 6 לפרוטוקול - עדותו של מר אהוד מרגולין). לפיכך, שאלת ההכרה ב"תואר האקדמי" אינה רלבנטית. העומד לדיון הוא שאלת ההכרה בקורסים שעברה המורה כמספקים לעניין גמול שכר הקרוי "גמול השתלמות". כדי להבין את הסוגיה, צריך להבין מהו "גמול השתלמות". מדובר בגמול שניתן לרכוש גם עקב לימוד של קורסים בודדים שאינם מקנים תואר אקדמי מסוג כל-שהוא הנלמדים במוסדות שאינם אקדמיים. כדי לדעת אם הקורסים שעברה המורה מזכים ב"גמול השתלמות" צריך לבדוק את המקור לזכות ל"גמול השתלמות". המקור לזכות ל"גמול השתלמות" הוא פרק 1.26.1 לתקנות שרות עובדי הוראה, המוצא על ידי הנתבעת, והמעוגן בהסכם הקיבוצי החל על עובדי ההוראה (להלן גם: "תקנון השרות"). בפרק 1.26.1 של תקנון השרות (נספח ד' - ת/4 לתצהיר) מצויין במפורש מקרה של עובד הוראה שלמד לתואר אקדמי בארץ ולא הצליח להשלים אל לימודיו. במקרה כזה הדרישה ממנו היא להמציא "אישור הכולל ציונים חיוביים על לימודים אלה... לימודים אקדמיים ללא ציון לא יזכו את עובד ההוראה בגמול" (סע' 4 (ב) לתקנון השרות - פר' 1.26.1). אותו הסעיף מדבר על "מוסד להשכלה גבוהה או מכללה מוכרת". אין הגדרה בתקנון השרות מהו מוסד להשכלה גבוהה או מכללה מוכרת. את ההגדרה אנו רשאים להשלים מפיו של משרד החינוך עצמו. שעה שזה אישר לתובעת מראש ללמוד באוניברסיטה הזרה, הוא גילה בכך דעתו (בבחינת "הודעת בעל דין"), שלעניין שכר בלבד (לא לעניין זכאות לשימוש בתואר), האוניברסיטה הזרה (השלוחה בארץ) מוכרת בעינייו כמוסד אקדמי ובלבד שקיבלה אישור פעולה לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה. אישור פעולה כזה ניתן לשלוחה של אוניברסיטת אלקלה ממדריד, לפחות בתקופה הרלבנטית ללימודי המורה. לפיכך המעביד אינו יכול להתנער מהסכמתו להכיר באותו מוסד כ"מוסד אקדמי מוכר", בעניינה של התובעת, אשר למדה מה שלמדה על סמך המצג של מעבידה (ת/1). ניתן להגיע לאותה תוצאה גם לפי הסבר משפטי. חוזה עבודה הוא "חוזה יחס". מדובר ביצור מורכב המשנה עורו וקרביו על פי העתים והתנהגות הצדדים. משהפקיד המעביד בידי התובעת את המסמך ת/1, הוא גילה דעתו שלגביה הלימודים באוניברסיטה הזרה ייחשבו כלימודים לעניין שכר (לא לעניין הכרה בתואר). התובעת אינה מבקשת הכרה בתואר האקדמי ככזה, ובקשה כזו נדונה מראש לכשלון. התובעת רק מבקשת כי לימודיה יוכרו כ"קורסים בודדים לעניין גמול השתלמות". את זה היא זכאית לקבל, משום שמבחינת יחסי העבודה בינה לבין מעבידה, המעביד קיבל על עצמו מראש, שהאוניברסיטה הזרה (השלוחה הישראלית) המסויימת הזו, היא מוסד אקדמי מוכר לענייני דירוג שכר. אין פירוש הדבר שהתחייבות זו מלווה את המעביד הנוכחי בכל אשר ילך. ההתחייבות הזו תקפה לגבי התובעת בלבד, בהתייחס ללימודים שקויימו בשעתו ולעניין ועתירתה ל"גמול השתלמות". הדרישה של הנתבעת כי דוקא אוניברסיטת האם (בספרד) ולא שלוחתה הישראלית (שקיבלה הסמכה ממנה ורשיון פעולה בארץ) תפיק את גליון הציונים, אינה מעוגנת בשום הסכם. ההתחייבות ת/1 שנתן משרד החינוך לתובעת אינה מזכירה את אותה דרישה שהיא חדשה מבחינתה של התובעת. אמת: הכלל הוא כי "אין לאדם מסוים או לציבור מסוים זכות קנויה, לתבוע שמדיניות שהטיבה עמו בעבר תישאר בתוקפה גם לעתיד לבוא" (ר' בג"ץ 6268/00 קיבוץ החותרים ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', פס"ד מיום 23.7.01). הרשות רשאית איפוא לחזור בה מהבטחה שילטונית. אולם ראויה בהקשר זה לתשומת לב מיוחדת דעתה של כב' השופטת ברק ב- עע 300178/99 (דוד ביבס נ' שופרסל בע"מ, פס"ד מיום 12.8.01). השופטת ברק מצביעה על כך שיש קושי לבטל חוזה מתמשך וקושי זה רב יותר מהקושי של ביטול חוזה רגיל. המכתב ת/1, הפך לחלק מחוזה העבודה של התובעת עם מעבידה משרד החינוך. ביטולו מחייב נימוקים כבדי משקל. נימוקים כאלו אינם קיימים, כאשר בקשת התובעת מוצתה בהכרת "גיליון הציונים" לענין "גמול השתלמות". אנו מסכימים עם טענות ב"כ התובעת בסיכומיו, לפיהם, ההיתר הנתון לרשות מינהלית לשנות מעת לעת את המדיניות מוגבל בד"כ לשינוי הצופה פני עתיד (ר' בג"ץ 5060/96 קהלני ואח' נ' ראש הממשלה ואח', פ"ד נד' (3) 270, 281). כמו כן, כדי להביא לשינוי החוזה חייב הצד המבקש לשנותו להודיע לצד שכנגד על רצונו או על החלטתו, הקשורה בשינוי. כך, למשל, החלטה פנימית של הנהלת המעביד, שיש לה נפקות בקשר לזכויות העובדים ולא הובאה לידיעתם, "אינה יכולה לפעול לרעתם" (דב"ע נג/223-3 פלסטיין פורט בע"מ נ' ג'ואנה יחיאל, סע' 6 ב' לפס"ד מיום 17.10.94). אפילו כשהובאה החלטת השינוי לידיעת העובדים, וזו מרעה את מצבם "יש ליתן הודעה מוקדמת סבירה" (דב"ע מה/10-2 ארנסט ד. אלטשולר ואח' נ' רשות ניירות ערך, פד"ע יח' 85, 90). טענת ב"כ המדינה בסיכומיה, לפיה הפסיקה בבג"ץ 6977/98 (השכלה ותואר בע"מ נ' משרד החינוך ואח'), המעיטה בערכו של "מצג מטעה", אינה מתקבלת. זאת, משום שהתובעת במקרה שלנו כזכור אינה דורשת הכרה בתואר. היא דורשת רק "הטבת שכר" שניתן לקבלה לאחר הוכחת השתתפות בלימוד של קורסים בודדים ללא דרישה של השלמת תואר אקדמי כל-שהוא. במקרה דנן, אם רצה משרד החינוך לשנות את תוכן הסכמתו לפי ת/1 היה צריך להודיע זאת לתובעת בעת תקופת לימודיה ולא רק לאחר סיומם. סוף דבר: פרשנות תקנון עובדי ההוראה בצרוף המסמך ת/1 שנמסר לתובעת קודם להתחלת לימודיה באוניברסיטה הזרה, סובלים פירוש המטיב עם התובעת. ניתן עקרונית להכיר בקורסים בודדים שעברה התובעת בעת לימודיה באוניברסיטה הזרה לעניין "גמול השתלמות" בלבד. אולם ההכרה בקורסים הללו כפופה לקיומו של גליון ציונים מטעם האוניברסיטה הזרה (השלוחה בארץ), להתאמת תוכנם של הקורסים (מהותם ומספר שעות הלימוד) ולמועד שבו הוגשה לראשונה הבקשה להכרה. הנתונים הללו ייבדקו פרטנית ע"י הועדה המוסמכת לכך. בהליך הנוכחי ביה"ד מסתפק במתן הצהרה עקרונית כאמור לעיל. הנתבעת היא זו שתשא בהוצאות ההליך הנוכחי ותשלם לתובעת סך של 2,500 ₪ בצרוף מע"מ כשכ"ט עו"ד. השכלה גבוההדיני חינוךגמול השתלמותהשתלמותאוניברסיטהעובדי מדינהמורים