החלטה עובדות 1. המשיבים (שהינם התובעים בתיק העיקרי), הינם תושבי הרשות הפלשתינאית ואינם אזרחי ישראל. המבקש (שהינו הנתבע בהליך העיקרי) הוא אזרח ישראל ותושב היישוב מעלה אדומים המצוי באזור יהודה ושומרון, כלומר מחוץ לשטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל (להלן: האזור). המבקש הינו בעלים של תחנת דלק במעלה אדומים, והוא העסיק את המשיבים בתקופה שבין 12/97 - 5/99. עם תום תקופה זו פוטרו המשיבים ללא קבלת כל זכות מהזכויות אותן זכאי לקבל עובד במהלך עבודתו ועם סיומה. 2. המבקש הגיש בקשה למחיקת או דחיית התובענה על הסף, מאחר שלטענתו לבית הדין אין סמכות לדון בתביעה, שכן הן המשיבים, הן המבקש והן מקום העבודה מצויים מחוץ לשטחה הטריטוריאלי של מדינת ישראל. לטענתו, לבית הדין המקומי באזור יש סמכות לדון בתביעה, והוא אף הפורום המתאים לדון בה. החלטה 3. לסוגיית הסמכות שלושה היבטים הכרוכים ושלובים זה בזה: הסמכות הבינלאומית, הסמכות המקומית, ה"פורום הנאות", והם בבחינת נדבכים זה על גבי זה. להלן נדון בהם לפי הסדר. סמכות בינלאומית 4. תקנה 2 לתקנות סדרי דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), התש"ל - 1969, ותקנה 2 לתקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך בשטחים המוחזקים), התש"ל - 1969, חלות במקרה זה. לפי תקנות אלו, משהוגשה תובענה לבית משפט בישראל, ובית המשפט מתבקש להמציא מסמך למי שנמצא באזור, יומצא המסמך בדרך הקבועה להמצאת כתבי בית דין בתקנות סדר הדין האזרחי, לגבי המצאה בתוך המדינה, ואין צורך להיזקק לתקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 [וראה: ע"א 300/84 וימן עלי אבו עטיה נ' עיסא יוסוף ערבטיסי, פ"ד לט(1) 365; בש"א (י-ם) 2296/00 המועצה המקומית מעלה אפרים נ' ליאורה עוזרי (לא פורסם)]. במקרה דנן, התביעה הומצאה למבקש כנדרש, ודי בכך כדי להקנות לבית הדין סמכות בינלאומית במקרה דנן. סמכות מקומית 5. בשאלת הסמכות המקומית עוסקת תקנה 3 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 (להלן: התקנות), לפיה אם מקום העבודה או ביצועה הוא מחוץ לאזור השיפוט של בית הדין לעבודה, הסמכות המקומית תיקבע לפי מקום מגורי העובד, מרכז מפעלו של המעביד בישראל, מקום מגוריו של המעביד בישראל, המקום בו נמצא משרדו הרשום של המעביד, או כל מקום אחר בו מנהל המעביד את עסקיו. תקנה זו עוסקת רק בברירת הסמכות בין בתי הדין לעבודה. מכאן, שבמקרה בו קמה לבית דין לעבודה סמכות בינלאומית, יש לקבוע סמכות מקומית לאחד מבתי הדין לפי התקנות, אולם סמכותו של בית דין כלשהו לעבודה תופקע רק לפי עקרון הפורום הנאות [וראה: דב"ע נד/ 3-160 ס.וו. תעשיות בע"מ ואח' נ' ראשד אלזרו ואח', פד"ע כח, 15]. במקרה דנן, אין בנמצא זיקת סמכות מקומית מהמנויות לעיל, ולכן יש לפנות לתקנה 5 לתקנות לפיה במקרה שאין מקום שיפוט מתאים לפי התקנות, או לפי כל דין אחר, ניתן להגיש את התובענה לכל בית דין אזורי. 6. ב"כ המבקש טוען כי תקנה 5 חלה כל עוד לא יוחדה סמכות שיפוט לבית משפט אחר לפי התקנות או לפי כל דין אחר. לטענתו, בעניינינו חל דין אחר, הוא צו מספר 892 שהוציא מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון (להלן: צו 892). 7. תקנה 5 הינה תקנה שיורית, המסדירה את הסמכות המקומית מקום בו לא ניתן לייחדה על פי תקנה 3 הנ"ל, אך היא מוחלת רק בתוככי בתי הדין לעבודה וביניהם, לאחר שהם קנו סמכות בינלאומית [דב"ע נד/ 3-160 לעיל; וראה: בש"א (י-ם) 2269/00 לעיל; י' לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, עמ' 30-31; דב"ע מו/ 3-97 ארנון בן יצחק נ' סיסקטקס בע"מ, פד"ע יח 12]. לאור האמור, במקרה דנן קמה לבית הדין סמכות מקומית לדון בתובענה. 8. נציין כי אף לו היינו מקבלים את טענת ב"כ המבקש לפיה יש לפרש את הסעיף כך ש"דין אחר" משמעותו דין חיצוני שמקנה סמכות לבית דין זר, הרי שבמקרה דנן, אין כל דין אחר הקובע סמכות מקומית לערכאה שיפוטית אחרת, כפי שיידון להלן בעניין ה"פורום הנאות". פורום נאות 9. לאחר שקמה לערכאה שיפוטית כלשהי סמכות בינלאומית ומקומית, עשויה להתעורר שאלת ה"פורום הנאות", שעניינה בשאלה האם חרף הסמכות המקומית הקנויה לערכאה השיפוטית, יש הצדקה להעבירה לערכאה שיפוטית אחרת מאחר שהיא הפורום הטבעי לדון בעניין ולכן המתאים יותר לדון בו. בקביעת טבעיות הפורום יש להתחשב בנסיבות כולן וליישם את מבחן מירב הזיקות הרלוונטיות לעניין. ישנם שיקולים המתייחסים לנוחות הצדדים, מקום מגורי העדים, אפשרות לאכוף את פסק הדין, מקום מושב הצדדים, המקום בו הם מנהלים את חייהם ועסקיהם, האפשרות המעשית של הגשת התביעה בפורום הזר, הבעייתיות בריכוז תובענות במרכזים עמוסים, היתרון ביישוב סכסוכים מקומיים בסביבתם הטבעית, והרצון שהתביעות תידונה בפני בית דין שמכיר את הדין. את כל השיקולים הללו יש לשקול כאשר בית משפט זר קנה אף הוא סמכות לדון בתביעה[ע"א 5118/92 חברת אלטריפי ללתהודאת אלעמה בע"מ נ' איאד זיין טאהר סלאיימה, פ"ד נ(5) 407; ע"א 45/90 עבדה נ' עבאדה פ"ד מח(2) 77; ע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' עבד זריקאת, פ"ד מח(3) 265]. 10. האם בית דין זר קנה אף הוא סמכות לדון בתובענה? ב"כ המבקש מפנה לצו 892 כמקור המקנה סמכות מקומית לבית המשפט לעניינים מקומיים. לפי צו זה: צבא ההגנה לישראל צו מס' 892 צו בדבר ניהול מועצות מקומיות 2.(ב) לצורך ניהולן התקין של המועצות המקומיות ולצורך הסדרת ענייני תושביהן רשאי מפקד האזור לכונן בית משפט לעניינים מקומיים. סמכות בית המשפט, הדין שעל פיו ידון, הרכבו וכן כל הוראה אחרת הדרושה לפעולתו התקינה של בית המשפט, יקבעו בתקנון. פרק ט"ז: בית משפט לעניינים מקומיים 124. בפרק זה ובנספחים לתקנון: "מתיישב"- כל אחד מאלה: (1) (1) מי שרשום במרשם האוכלוסין בישראל וכן- (א) מקום מגוריו באזור (ב) מקום עסקו או העסקתו הוא ביישוב. 136. 136. צד לדיון בהליכים אזרחיים...לא יהיה אלא- (1) (1) מפקד כוחות צה"ל באזור... (2) (2) מתיישב (3) (3) מי שהסכים להיות צד לדיון מאחר שהמשיבים אינם מתיישבים, שכן אין הם רשומים במרשם האוכלוסין של מדינת ישראל, ומאחר והם אינם מסכימים להיות צד לדיון, הרי שבית המשפט לעניינים מקומיים, שהוקם לפי צו 892, אינו מוסמך לדון בתובענה זו. 11. דין נוסף שהקים בתי דין לעניינים מקומיים באזור, הוא מנשר מספר 2 בדבר סדרי שלטון ומשפט (יהודה ושומרון) תשכ"ז - 1967, שהוצא ע"י מפקדת כוחות צה"ל באזור בשנת 1967. לפי מנשר זה, המשפט שהיה קיים באזור בתאריך 1/6/67 (הוא הדין הירדני) יעמוד בתוקפו, ויידון בבתי המשפט האזרחיים המקומיים בשטחים המוחזקים. מטרתו של מנשר זה היא שתושבי האזור שאינם אזרחי ישראל, ושזיקתם לפי כל הנסיבות היא למשפט החל באזור ולבתי המשפט שבו, יישפטו בבתי המשפט באזור ולפי הדין החל בו. כלומר, בתי משפט אלו אמורים לשרת את תושבי האזור שאינם אזרחי ישראל ולאפשר להם להתדיין בינם לבין עצמם [וראה: ע"א 4716/93 החברה הערבית לביטוח שכם נ' עבד זריקאת פ"ד מח(3) 265; ע"א 300/84 לעיל]. במקרה בו מעורב גורם ישראלי משמעותי הסמכות נתונה לבית משפט במדינת ישראל [וראה: ע"א 300/84 לעיל]. במספר פסקי דין נקבע כי במקרים בהם נתבעו חברות שהיו רשומות בישראל, אך עיקר או כל פעולתם היתה באזור, סמכות השיפוט נתונה לבית הדין לעניינים מקומיים, שכן הזיקה לישראל היא פורמלית בלבד [וראה: ע"א 4716/93 לעיל בו הוצאה תעודת ופוליסת ביטוח בירושלים, אך חברת הביטוח לא היתה ישראלית ופעילותה ומשרדיה התמקדו באזור; וגם: ע"א 2705/91 רג'אח סאלם חסן אבו-ג'חלה נ' חברת החשמל מזרח ירושלים בע"מ פ"ד מח(1) 554, בו נקבע כי אמנם החברה היא ישראלית, אולם- עיקר פעילותה באזור, פעילותה שבתוך שטח מדינת ישראל היא במזרח ירושלים בלבד, היא כוננה על מנת לפעול בשטח שאינו ישראלי, הדירקטורים שלה, למעט אחד, אינם יהודים, זיקתם של מנהלי העבודה שלה ועובדיה לאזור עולה על זיקתם למדינת ישראל]. 12. ממועד הוצאת המנשר וכתיבת פסקי הדין לעיל, ועד הלום, נחתם "הסכם ביניים ישראלי - פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה" (להלן: הסכם אוסלו) בתאריך 28/9/95. לפי הסכם זה: פרק 3 - עניינים משפטיים סמכות 1. ...סמכות המועצה (הפלסטינית- ההוספה לא במקור) תכסה שטח גדה מערבית ורצועת עזה כיחידה טריטוריאלית אחת, למעט: (א)...יישובים ישראלים...ישראלים. לאחר חתימת הסכם אוסלו התייתר הצורך בבית דין לעניינים מקומיים שידון בענייני תושבי האזור שאינם אזרחי מדינת ישראל, וכיום בתי המשפט של הרשות הפלסטינית הם האמורים לטפל בעניינים אלו. ניתן לראות כי סמכות המועצה הפלסטינית, ובתי המשפט שהקימה אינה מתפרסת על פני אזרחי ישראל או על יישובים ישראליים. במקרה דנן, מקום העבודה הוא במעלה אדומים, שהוא יישוב ישראלי, והמבקש הוא אזרח ישראלי, לכן אין לרשות הפלסטינית סמכות לדון בתובענה הנדונה. 13. סיכומו של דבר, מאחר שאין כל פורום שיפוטי זר שקמה לו סמכות לדון בתובענה דידן, הרי שהפורום היחיד הוא בית הדין לעבודה. 14. במאמר מוסגר נציין כי אף לו היו בתי המשפט לעניינים מקומיים מוסמכים לדון בתובענה, ככל הנראה מירב הזיקות היו מפנות לעבר בית הדין דנן, שכן היות המבקש ישראלי מהווה גורם ישראלי משמעותי המטה את הכף לכיוון קביעת הפורום הנאות כפורום במדינת ישראל. מסמכיםשטחי יהודה ושומרוןתקנות בית הדין לעבודהבית הדין לעבודההמצאת כתבי בי דין