פסק דין הנשיא ס' אדלר בתובענה שהגיש בבית הדין האזורי בירושלים, [1] ביקש המערער (להלן - מר מישקה) את הסעדים הבאים: [א] תשלומים בגין ניכויי שכר החל מחודש מאי 1995 ועד לניתוק יחסי עובד מעביד, בין היתר, כוננויות, קצובת נסיעה, החזקת רכב וטלפון. [ב] תשלום בגין הפסדים אשר נגרמו למערער, לטענתו, בשל הוצאתו לפנסית נכות מוקדמת שלא כדין. [ג] תשלום הפסדים אשר נגרמו למערער, לטענתו, בשל אי קבלת שתי דרגות נוספות עד גיל פרישה. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של מר מישקה, על כל רכיביה, לאחר שקבע, כי הוצאותו לפנסית בריאות מוקדמת בעקבות החלטתה של ועדה רפואית הפועלת מכוח הסכם קיבוצי של עובדי הדסה - היתה כדין. השאלה העיקרית העומדת לדיון במסגרת ערעור זה היא, האם החלטת הוועדה הרפואית שהוציאה את מר מישקה לגמלאות מוקדמות מטעמי בריאות נתקבלה כדין ובדרך מינהלית ראויה? ואלה העובדות, כפי שנקבעו על ידי בית הדין האזורי: 2. מר מישקה הועסק אצל המשיבה (להלן - הדסה) מאז 4.3.1977 ועד פרישתו לגימלאות מחמת מצבו הבריאותי בעקבות החלטת הועדה הרפואית, ביום 21.4.1996. בתפקידו האחרון שימש מר מישקה כממונה על תחזוקת נכסי הדסה. במרוצת העשור האחרון לעבודתו, הלך והתדרדר מצבו הרפואי של מר מישקה: בשנת 1987 הוא לקה בליבו; בשנת 1990 עבר ניתוח מעקפים ולאחר תקופת החלמה שב למלא את תפקידו; בראשית שנת 1995 אושפז עקב מיחושים בחזהו ועבר צינתור. במכתב מיום 22.1.1995 פנה מר יוסי פז, הממונה על מר מישקה, אל מר שאולוב, מנהל כח האדם בהדסה, בו ציין כי ככל הנראה מצבו הבריאותי של מר מישקה לא יאפשר לו להמשיך בעבודתו והוא מבקש כי ימצא פתרון בעניינו, לרבות פרישה לגימלאות מחמת בריאות. מר פז ציין כי 'כנראה' מר מישקה לא יתנגד להצעה כזו. בעקבות פניה זו, החליטה ד"ר מילכה דונחין, מנהלת היחידה לבריאות העובד (רופאת הסגל), להעמיד את מר מישקה בפני ועדה רפואית של בית החולים. ואכן, ביום 15.3.1995 עמד מר מישקה בפני ועדה רפואית בה היו חברים פרופ' רנ' מלמד, ד"ר א. בן יהודה וד"ר מ. מוסרי. מסקנותיה של הועדה סוכמו במכתב ששלחה למנהל הכללי של הדסה, פרופ' ש' פנחס, מיום 19.3.1995, בו נכתב כדלקמן: "חברי הועדה עיינו בתיקו הרפואי וכן שוחחו עם מר שי מישקה. הועדה תסכם את מסקנותיה לאחר שתבדוק את סרט האנגיו (צינתור לב כלילי) וזה נעשה בגין פער הנכות לתלונות המועמד והמימצאים האובייקטיבים הרשומים בגליון (תליום). מאידך הועדה התרשמה מאוד שהמועמד במצב נפשי קשה בעקבות ניתוח הלב והטפולים שקבל וממליצה להפנותו לד"ר מ' דונחין, אשר תפנה אותו לייעוץ בפסיכיאטריה כדי לעזור לו במצבו הנוכחי. הועדה מבקשת לדחות את סיכומיה לחודש (או לחודשיים שלושה - ס.א.) עד אשר יתבהר לחלוטין מצבו הקרדיולוגי ואם יהיה צורך בצינתור נוסף. בינתיים ישהה מר מישקה שי בחופשת מחלה עד לכינוס הועדה הרפואית בשנית". (להלן - ההחלטה הראשונה). בשולי המכתב מצויה הנחייתו של מנכ"ל הדסה לביצוע המלצת הועדה, כלשונה. מיום החלטה זו של הוועדה, קרי, מיום 19.3.1995, שהה מר מישקה בחופשת מחלה, עד למיצויה ביום 21.4.1996, שאז הוצא לפנסיה מוקדמת. בראשית דיוניה של הועדה הביע מר מישקה את רצונו לצאת לפנסית בריאות מוקדמת, ופנה בעניין זה ליו"ר ועד העובדים, מר ויקטור בן ויטה - בין החלטתה הראשונה להחלטתה השנייה של הועדה - וביקש כי יתאפשר לו לפרוש לפנסית בריאות. הועדה התכנסה בשנית ביום 23.5.1995. למחרת כינוסה, שלחה הועדה מסקנותיה למנהל הכללי של הדסה ולפיהן סובל מר מישקה ממחלה כלילית קשה המגבילה אותו בעבודתו היומיומית ולפיכך החליטה להוציאו לפנסיה מטעמי בריאות (להלן - ההחלטה השניה). הועדה ציינה בהחלטתה, כי מר מישקה התלונן על תעוקה קשה במאמץ קל-בינוני, שהופיעה חרף הטיפול התרופתי המשמעותי שקיבל. גם הפעם הורה מנכ"ל הדסה, פרופ' פנחס, לפעול בהתאם למסקנת הועדה, קרי, להוציא את מר מישקה לגמלאות. ביום 25.5.1995 הודיעה מרכזת הועדות הרפואיות למר מישקה, כי עליו לפנות למנהל מחלקתו על מנת להסדיר את סיום העסקתו. בעקבות החלטתה השניה של הועדה, ביקש מר מישקה לממש את זכותו לביטוח "ריזיקו", בו מבוטחים עובדי הדסה אצל חברת הביטוח "מגדל", בין היתר, במקרים של אבדן כושר עבודה. ביטוח זה משתלם לעובדי הדסה הזכאים, בנוסף לתשלומי הפנסיה המשתלמים מקופת הפנסיה של עובדי הדסה. קופת הפנסיה של עובדי הדסה פנתה בעבור מר מישקה אל חברת הביטוח "מגדל", אולם נענתה בשלילה ביום 12.7.1995. זאת, באשר לא התמלאו במערער תנאי הפוליסה הנוגעים לנכות מלאה ותמידית כתוצאה מתאונה או ממחלה בשיעור 75%, בהתאם למבחני הביטוח הלאומי. ביום 20.9.1995, כחודשיים לאחר דחיית תביעתו על ידי חברת הביטוח "מגדל", פנה מר מישקה אל יו"ר הועדה הרפואית בבית החולים הדסה בבקשה, כי נוכח הרגשתו הטובה - כדבריו - הועדה תדון בעניינו מחדש ותאפשר לו לשוב לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת. יצויין, כי עד למועד זה מר מישקה הביע את רצונו לצאת לפנסיה בריאות, ופנייתו אל יו"ר הועדה בבקשה כי עניינו ידון מחדש, היתה הפעם הראשונה בה הועלתה על ידו התנגדות להוצאתו לפנסיה. הועדה התכנסה בשלישית, וביום 24.10.1995 החליטה להותיר את החלטתה הקודמת על כנה, כדלקמן: "הועדה עיינה בבקשתו של מר מישקה שי מתאריך 20.9.95 לחזור לעבודה לאור הפגיעה במשכורתו וההטבה בהרגשתו. הועדה עיינה שנית בממצאים האובייקטיבים הקשים כפי שבאו לידי ביטוי בצנתור לב ובבדיקת תליום שבוצעה אחריו, והתרשמה מחדש מתעוד תלונותיו הקשות בראיונות האישיים עם פרופ' רנ' מלמד יו"ר הועדה בהרכבה המלא. מאחר ומאז הראיונות הקודמים לא עבר פרוצדורה נוספת לרווסקיולריזציה של העורקים הכליליים, והטיפול התרופתי לא שונה באופן מהותי, הועדה מופתעת ביותר מהשפור הדרמטי בהרגשתו. הועדה מחליטה כי ההחלטה מהדיונים הקודמים תקפה לאור הממצאים האובייקטיבים הקשים. מאידך, לאור הדיווח של מר מישקה שי על השיפור בהרגשתו, אנו בדיעה כי נושא חזרתו לעבודה ובאיזה תנאים כפופים להחלטה מינהלית". (להלן - ההחלטה השלישית). בעקבות החלטה זו, פנה מנהל כח האדם בהדסה, מר שאולוב, למנכ"ל הדסה בבקשה למתן הוראות. במענה, השיב לו פרופ' פנחס, כי החלטתו בדבר הוצאתו של מר מישקה לגימלאות - בעינה עומדת. בד בבד עם פניית של מר מישקה לוועדה, הוא פנה גם ללשכה המשפטית של הסתדרות הכללית, אשר ביקשה מהועדה הרפואית לקבוע את שיעור אחוזי נכותו ולחילופין, האם הוא מסוגל לעבוד בעיסוק כלשהו. זאת, על מנת שיוכל להציג מסקנותיה בפני חברת הביטוח. היועץ המשפטי של הדסה השיב לו במכתב מיום 16.11.1995, כי הועדה הרפואית אינה קובעת אחוזי נכות וכי היא מעולם לא עשתה זאת ולפיכך דחה את בקשתו. בתום מסכת התכתבויות זו, מר מישקה גמר אומר לפעול כנגד הוצאתו לפנסית בריאות. כאמור, למן החלטתה הראשונה של הועדה, שהה מר מישקה בחופשת מחלה ומשזו מוצתה, הוצא לגימלאות ביום 21.4.1996. השתלשלות ההליכים 3. ביום 8.2.1996 הגיש מר מישקה לבית הדין האזורי כתב תביעה ואיתו בקשה לצו מניעה זמני שימנע את הפסקת עבודתו ולצו עשה זמני שיחייב את הדסה להשיבו לעבודתו ולשלם את מלוא שכרו עד לבירור תביעתו. הבקשה לסעדיים זמניים נדחתה [2] ובקשת רשות ערעור שהגיש מר מישקה על החלטה זו נדחתה אף היא, בהחלטת הנשיא דאז, מנחם גולדברג. כתב התביעה תוקן מספר פעמים ובסופו של יום הסעדים המבוקשים על ידו הם אלה שצוינו בסעיף 1 לעיל. ביום 3.6.1996, הגישה הדסה בקשה למחיקת התביעה על הסף. הבקשה התקבלה - ברובה - בפסק דין חלקי של מותב בראשות השופט הראשי מנחם מירון מיום 3.12.1996. ערעור שהגיש מר מישקה על מחיקה זאת התקבל בחלקו על ידי בית דין זה [3] אשר קבע, כי החלטת המחיקה - ככל שהיא נוגעת לסעד של החזרה לעבודה - בעינה עומדת. לעומת זאת, התקבל הערעור ככל שנגע לסעדים הכספיים שנתבעו על ידי מר מישקה ובין היתר, ניכוי ימי חופשה שלא כדין ופיצויים על פיטורים שלא כדין. בעקבות כך, תוקן כתב התביעה פעם נוספת. בקשה נוספת למחיקה על הסף שהגישה הדסה ביום 25.3.1998, נדחתה על ידי בית הדין האזורי. [4] ההסכם הקיבוצי: 4. נושא היציאה המוקדמת לגימלאות מסיבות רפואיות של עובדי הדסה, מוסדר בסעיף 4(ב) ל"הסכם הפנסיה לעובדי הסתדרות מדיצינית הדסה בישראל ורופאיה (נוסח משולב 1994)", שהוא הסכם קיבוצי (להלן - הסכם הפנסיה), הקובע: "תוך חמש שנים לפני הגיעו לגיל הפרישה יפרוש כל עובד משרותו בהדסה, אם ועדה רפואית תקבע לאחר בדיקה שאינו מסוגל עוד למלא את תפקידו באופן מוחלט או חלקי בעבודה. הזכות לדרוש בדיקה כזאת, ניתנת גם לעובד וגם להדסה. עובד שיפרוש משירותו בהדסה בהתאם להוראות סעיף 4ב' זה, יקבל מהדסה, משכורת כל עוד תגיע לו חופשת מחלה בהתאם לחוקת העבודה של הדסה שתחול עליו, ורק לאחר זה הוא יחשב כפורש מהעבודה ויתחיל לקבל פנסיה מהקופה בהתאם לשנות השרות שלו, ובהתאם להסכם זה" [ההדגשה אינה במקור - ס"א]. אופן מינויה של הועדה הרפואית, תפקידה והרכבה, נקבעו בסעיף ההגדרות להסכם הפנסיה כדלקמן: "ועדה רפואית" - פרושה ועדה המוסמכת לקבוע את כושרם הרפואי של עובדי הדסה. הועדה הרפואית תתמנה על ידי הדסה מבין הרופאים הבכירים של המוסד בהרכב אשר יקבע בהסכמת הועד הנוגע בדבר, היינו ועד התאגדות עובדי הדסה או אחד מועדי הרופאים הנוגעים בדבר... ועדה של 3 רופאי הדסה שהיו"ר שלה ימונה ע"י מועצת המנהלים של קופת הפנסיה בתאום עם הנהלת הדסה לתקופה שלא תעלה על שנתיים והוא יבחר את חברי הועדה האחרים לפי שיקול דעתו ובהתחשב בכל מקרה ומקרה". הועדה הרפואית מושא דיוננו, כולה יצירת כפיו של הסכם הפנסיה. משכך, תפקידה, הרכבה ואופן פעולתה הראוי יבחנו ויפורשו מתוך הסכם הפנסיה, גופו. פסק הדין האזורי 5. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של מר מישקה על כל רכיביה, תוך שקבע כי: "מניתוח העדויות, המסמכים והנסיבות, לא מצאנו שלפנינו מקרה יוצא מן הכלל המצדיק התערבותינו בהחלטות הועדה הרפואית. לא הוכח לנו כל צרכו העדר תום לב בפעולת הועדה כשם שלא מצאנו שהועדה הודרכה על ידי שיקולים שאינם ממין העניין". על כך הוגש הערעור שלפנינו. טענות הצדדים בערעור 6. עיקר טענותיו של מר מישקה הן כדלקמן: [א] הוצאתו לפנסית נכות היתה בניגוד לרצונו; [ב] במועד הוצאתו לפנסיה חל שיפור ניכר בהרגשתו ובמצבו הרפואי והמועד לקביעת המצב הרפואי לצורך הוצאת עובד לפנסיה מטעמי בריאות צריך שיהיה ערב ניתוק יחסי העבודה ולא בסמוך לקרות האירוע הרפואי; [ג] בדיקת הוועדה הרפואית לא נעשתה כראוי ויש ליתן עדיפות לחוות דעתו של פרופ' דן צבעוני, אשר צורפה לכתב התביעה המתוקן על פני מסקנותיה של הועדה; [ד] נפלו פגמים מהותיים ודיוניים בדיוני הוועדה, בין היתר, קבלת החלטה הנסכמת על נתונים שאינם עדכניים, אי מתן זכות שימוע למערער, העדר תיעוד עבודתה בפרוטוקולים, העברת סמכויותיה לדרג המינהלי שלא כדין ובניגוד להסכם הקיבוצי. 7. הדסה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו והוסיפה טענות אלה: [א] הוצאתו של מר מישקה לפנסית נכות נעשתה כדין ועל פי ההסכם הקיבוצי והנהלים המקובלים והחלטותיהם של הועדה הרפואית ושל הדרג המינהלי התקבלו משיקולים ענייניים ובתום לב; [ב] בכל הנוגע לועדות רפואיות וגם כאלה הפועלות מכח הסכם קיבוצי, בית הדין מפעיל ביקורת שיפוטית מוגבלת ולא מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעתה של הועדה הרפואית; [ג] החלטתה של הועדה הרפואית להוציא את מר מישקה לפנסית בריאות, מילאה בעצם אחר רצונו. רק משנתקל בקשיים בגביית כספי הביטוח מחברת "מגדל" ביקש לחזור לעבודה. על כן יש לראות את מר מישקה כמי שפרש בהסכמה לגימלאות או כמי שהתפטר מעבודתו; [ד] חוות דעתו של פרופ' צבעוני תואמת, בעיקרה, את ממצאיה של הועדה הרפואית אף שלא הונחו בפני פרופ' צבעוני כל הנתונים שהיו בפני הועדה, ובין היתר, תלונותיו של מר מישקה בפניה ובפני רופאו המטפל; [ה] הועדה לא היתה צריכה לקבל נתונים עדכניים טרם קבלת החלטתה השלישית, שכן על פי חוות דעתם של כל המומחים, ללא יוצא מן הכלל, במחלה ממנה סובל מר מישקה המצב הרפואי אינו יכול להשתפר אלא רק להחמיר ללא התערבות ניתוחית, וזה השיקול שעמד בפני הועדה. [ה] המנהל הכללי והוועדה הרפואית של הדסה היו מוסמכים להחליט בעניין הוצאת המערער לפנסית בריאות על פי ההסכם הקיבוצי; [ו] מר מישקה לא הניח כל תשתית עובדתית המצביעה על מחוייבותה של הדסה לדאוג כי כל עובד הפורש לפנסיה מטעמי בריאות, ישתלם אף את כספי הביטוח. מר מישקה מצידו יכול לפעול בכל דרך למימוש זכויותיו לקבלת כספי הביטוח, לרבות פניה למוסד לביטוח לאומי המשמש כבורר במקרה של חילוקי דיעות לגבי זכויות על פי הפוליסה. הכרעה 8. בהתאם להסכם הפנסיה, היתה הדסה מוסמכת להעמיד את מר מישקה בפני הוועדה רפואית. הדסה פעלה על פי סמכותה זאת, ומר מישקה לא הביע כל התנגדות לכך ואף פעל לקידום פרישתו. הוועדה הרפואית שהתמנתה כדין ועל חבריה נמנו רופאים מומחים בעלי שם, קבעה כי מר מישקה אינו מסוגל עוד למלא את תפקידו והחליטה כאמור, על הוצאתו לפנסית בריאות. קביעתה זאת היא במסגרת הסמכות שמקנה לה הסכם הפנסיה. הוועדה דנה בהוצאתו של מר מישקה לפנסית בריאות דיון זהיר ומעמיק. מר מישקה הופיע בשתי ישיבותיה הראשונות של הוועדה והיא שוחחה עימו ובדקה אותו באופן יסודי וענייני ואף עיינה בתיקו הרפואי. החלטתה הראשונה של הועדה היתה לדחות את סיכום מסקנותיה עד להתבררות מצבו הקרדיולוגי של מר מישקה. החלטתה השניה של הועדה היתה להוציא את מר מישקה לפנסית בריאות לאחר שדנה שנית בעניינו, ושמעה את תלונותיו באשר למצבו הקרדיאולוגי הקשה. על פי סעיף 4(ב) להסכם הפנסיה הועדה היא הסמכות המכרעת בעניין הוצאת עובד לפנסית בריאות, ויחד עם אישור מנכ"ל הדסה, אין ספק, כי נתקבלה בסמכות ההחלטה על סיום עבודתו של מר מישקה. הדסה המשיכה לשלם את שכרו של מר מישקה לתקופה של למעלה משנה למן היום בו הפסיק לעבוד בפועל, ועד להוצאתו לגימלאות, על חשבון ימי מחלה צבורים. זאת, בהתאם לסעיף (4) להסכם הפנסיה. על פי סעיף זה, לא היתה מוטלת על הדסה החובה להעמיד את מר מישקה בפני ועדה רפואית נוספת לקראת מועד ניתוק יחסי עובד-מעסיק. 9. כמו בית הדין האזורי, אף אנו לא מצאנו פגמים בהליך הוצאתו של מר מישקה לפנסית בריאות. הוועדה בדקה את מר מישקה ושמעה את תלונותיו והחליטה בעניינו בהתאם לסמכותה. מכיוון שההחלטה השנייה של הועדה להוציא את מר מישקה לגמלאות היתה סופית, הדסה לא היתה מחוייבת בקיום ישיבה שלישית. אף על פי כן, ובעקבות פנייתו של מר מישקה, קיימה הועדה ישיבה שלישית בה נשקלה ההטבה הפתאומית במצבו ברפואי של מר מישקה. מכיוון שמדובר ב"שקילה מחדש" של החלטת הועדה, היתה לועדה הסמכות להחליט האם לבדוק את מר מישקה פעם נוספת ולקבוע את היקף הדיון בטענותיו. כך, היתה הוועדה רשאית להחליט, כי לא חל שיפור במצבו הרפואי בין ישיבתה השנייה של הועדה לבין ישיבתה השלישית וכי מצבו לא יכול היה להשתפר במידה שתצדיק חזרה מההחלטה להוציאו לפנסית בריאות. הדבר נכון במיוחד, מאחר ובישיבתה השלישית, לא הוצגו בפני הועדה כל ממצאים חדשים באשר למצבו הרפואי, או כי מר מישקה עבר פרוצדורה ניתוחית כלשהי שיכולה היתה לשפר את מצבו הרפואי. ה"נסיבות החדשות" היחידות שהוצגו בישיבתה השלישית של הועדה היו ההרגשה הטובה לה טען מר מישקה. במצב דברים זה, אין מקום להתערב בהחלטת הוועדה השלישית שלא לבדוק את מר מישקה פעם נוספת. יצויין, כי המועד הקובע לבדיקתו של מר מישקה, הוא מועד דיוני הוועדה, ובעיקר הדיון השני. הוועדה היתה מוכנה לשקול את החלטתה מחדש לאור השינוים בעמדת מר מישקה ואף עשתה כך בתום לב ובכובד ראש. אשר לחוות דעתו של פרופ' צבעוני, בפסק דינו קבע בית הדין האזורי, כי לאור עדותו של פרופ' צבעוני, הרי שלא נותרה מחלוקת ממשית בין עמדתו לבין עמדתה של הועדה ולא שלל את האפשרות כי מר מישקה לא הציג בפני פרופ' צבעוני את כל הנתונים הדרושים על מנת לאפשר לו למסור חוות דעת המשקפת את מצבו הרפואי. לבד מזו, הועדה הרפואית היא היא הגורם הרפואי המכריע לעניין הוצאה לפנסית בריאות של עובדי הדסה ואין להעדיף את חוות דעתו של פרופ' צבעוני על פני מסקנותיה. ברי, כי אין בחוות דעת זאת כדי להצדיק את התערבות בית דין זה במסקנותיה של הועדה הרפואית. יתרה מזו. כפי שקבע בית הדין האזורי, לפרופ' צבעוני לא הוצגו כל העובדות הרלוונטיות לשם קבלת החלטה בעניינו של מר מישקה. בעדותו בבית הדין האזורי אמר פרופ' צבעוני, כי ללא התערבות ניתוחית לא יכולה להופיע הקלה במצב רפואי כשל המערער והוא רק עלול להחמיר. 10. אשר לסוגית תום הלב, מחומר הראיות עולה כי דווקא מר מישקה, שטען לחוסר תום ליבה של הדסה, הוא שפעל בחוסר תום לב. עד לדחיית בקשתו לתשלום דמי הביטוח על ידי חברת הביטוח "מגדל", פעל מר מישקה לקדם את עניין הוצאותו לפנסיה. מחומר הראיות עולה, כי עמדתו השתנתה לאחר שהוחלט להוציאו לפנסיה. עד אז התלונן על מצבו הרפואי החמור שהצדיק, לטענתו, הוצאותו לפנסיה ותשלום הביטוח על ידי חברת הביטוח "מגדל". באופן מפתיע, לאחר דחיית בקשתו לתשלום דמי הביטוח, השתפרה הרגשתו בניגוד לציפיותיהם של כל המומחים. 11. בא כוחו של מר מישקה ביקש כי נתערב במספר קביעות עובדתיות של בית הדין קמא. כלל הוא, כי ערכאת ערעור אינה מתערב בקביעות עובדתיות מנומקות ומעוגנות בחומר הראיות ולא מצאנו הצדקה לחרוג מן הכלל במקרה דנן. 12. אשר לתשלומים בגין ניכוי שכר להם טען מר מישקה החל מחודש מאי 1995 ועד לפרישתו, הוצגו בפנינו הוראות אגף כח האדם בהדסה שעניינם הפסקת תשלומים לעובדים השוהים בחופשות ממושכות ובין היתר, קצובת נסיעה, טלפון ואחזקת רכב על פיהם נוכו משכרו של מר מישקה כדין רכיבים אלה בתקופת היותו בחופשת מחלה. 13. לאור כל האמור לעיל אני סבור כי דין הערעור להידחות ועל מר מישקה לשלם להדסה הוצאות הערעור בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. חוות דעתו של השופט עמירם רבינוביץ 1. קראתי את פסק דינו של חברי, הנשיא אדלר, וברצוני להתייחס למספר נושאים שהועלו בפסק דינו. א. אכן, ההחלטה על יציאתו של המערער לפנסיה נפלה עוד בתאריך 19.3.1995, אך בפועל יצא המערער לפנסיה רק בתאריך 21.4.1996. כל עוד לא יצא המערער לפנסיה הדעת נותנת, כי בנסיבות מסוימות, כאשר יש, לכאורה, רגליים לטענה, שהסיבה להוצאת המערער לפנסיה כבר לא קיימת - תיפתח בפניו הדלת לבקש עיון מחדש בהחלטה ששימשה בסיס להוצאתו לפנסיה. ב. אני סובר שעל הדסה היה לדון בבקשת המערער לעיון מחדש, מטעמים שבדין, ולא מטעמים שלפנים משורת הדין. ג. הסדר והנוהל התקינים, מחייבים שבמקרה של עיון מחדש בהחלטה רפואית תינתן "לבעל הדבר" זכות טיעון, ואם לצורך טיעון זה יש למבקש מה להשמיע, מן הראוי שיוזמן להשמיע. 2. חרף זאת אני מסכים לתוצאה אליה הגיע חברי, הנשיא אדלר, מהטעמים הבאים: א. המערער אכן גמר בדעתו לצאת לפנסיה, ואף חתר להשיג מטרה זו. ב. הרושם המתקבל מהתנהלות העניינים היא, שאכן, כפי שקבע, חברי הנשיא אדלר, נסוג בו המערער מכוונתו לצאת לפנסיה, כאשר חברת מגדל דחתה את תביעתו, לתשלום בגין אובדן כושר עבודה, מן הטעם, שאין המערער ניתן לסווג כבעל נכות תמידית של 75%. ג. איני משוכנע שקביעה זו, אין בה על פניה עילה לבקש עיון מחדש בהחלטה להוצאות המערער לפנסיה, שכאמור, בסיסה מצב בריאותו הרופף. אך השתכנעתי, שגם על פי דברי המומחה הרפואי מטעמו של המבקש, פרופ' צבעוני, ההחלטה שקבלה הוועדה הרפואית בפעם השלישית, מושתת על אדנים רפואיים מוצקים. 3. בנסיבות העניין לא הייתי פוסק הוצאת לחובת המערער. השופט שמואל טננבוים - אני מצטרף לחוות דעתו של הנשיא אדלר. נציג הציבור עמירן בן עמי - אני מצטרף לחוות דעתו של הנשיא אדלר. נציג הציבור דני בר סלע - אני מצטרף לחוות דעתו של הנשיא אדלר. סוף דבר - הערעור נדחה כאמור בפסק דינו של הנשיא אדלר. מר מישקה ישלם להדסה הוצאות בסך 5,000 ₪ בוספת מע"מ. רפואהפרישהועדה רפואית