פסק דין עובדות 1. התובעת עבדה דרך חברות כוח אדם במשרד החינוך באותו תפקיד במשך כשלוש שנים, עד לפיטוריה ע"י הנתבעת, שהינה חברת כוח אדם, בתאריך 20/7/99. מתאריך 17/7/98 ועד לתאריך 20/7/99 עבדה התובעת דרך הנתבעת. בתאריך 20/6/99 קיבלה התובעת הודעת פיטורין מהנתבעת לפיה היא מפוטרת ופיטוריה ייכנסו לתוקף בתאריך 21/7/99 [נספח א' לכתב התביעה]. על היחסים בין הצדדים חלות הוראותיו של הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם בתאריך 2/6/97 [נספח ב' לכתב התביעה] (להלן: ההסכם). 2. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת נסיבות פיטוריה של התובעת ובשאלה האם הללו מוצדקים אם לאו, ובמידה שהם אינם כדין האם הם מצדיקים מתן פיצויים לתובעת בגין אובדן השתכרות ובגין נזקים לא ממוניים לרבות עגמת נפש. התובעת מצאה מקום עבודה אחר רק במרץ 2000 ובין לבין קיבלה דמי אבטלה ביחס לשלושה ארבעה חודשים. טענות התובעת 3. לפי האמור בסעיף 18 להסכם הקיבוצי, הנתבעת רשאית לנכות משכר העובד 1% לקרן הרווחה. התובעת פנתה לנתבעת בבקשה לברר את ייעודם של כספים אלו ובטענה כי גובה הניכוי אינו סביר. פניותיה של התובעת הושבו ריקם, ומשכך היה, פנתה למשרד העבודה והרווחה ולארגון העובדים של ההסתדרות הלאומית (להלן: ההסתדרות) בבירורים אלו. בעקבות פניותיה של התובעת, פנתה ההסתדרות לנתבעת באומרה כי אחוז ההפרשה הכתוב בהסכם נובע מטעות סופר וכי הוא אמור לעמוד על 0.1% לכל היותר. כמו כן נדרשה הנתבעת להעביר להסתדרות דו"ח על הצטברות הכספים בקרן הרווחה ועל השימוש הנעשה בהם [נספחים לכתב התביעה- נספח ד' מתאריך 22/12/98, ונספח ה' מתאריך 23/5/99]. בנוסף, פנה גם משרד העבודה והרווחה לנתבעת דרש ממנה להפסיק לממן שי לחגים לעובדים מקרן הרווחה וביקש ממנה דו"ח כספי לשנת 1998 על מנת שפעולת קרן הרווחה תיבדק ע"י רו"ח חיצוני שימונה ע"י משרד העבודה והרווחה [נספח ז' מתאריך 27/5/99 לכתב התביעה]. בתאריך 1/12/99 קיבלה הנתבעת הודעה ממשרד העבודה והרווחה על סיוג רשיונה כחברת כוח אדם. 4. לאורך כל תקופת עבודתה של התובעת במשרד החינוך, היו הממונים עליה מרוצים מעבודתה ומעולם לא נשמעה מצידם כל תלונה על עבודתה של התובעת. בירוריה של התובעת ועמידתה על זכויותיה גרמו לנתבעת אי נוחות וחייבוה לתת את הדין על מעשיה, ובעקבות זאת פוטרה התובעת ע"י הנתבעת משיקולים פסולים, ללא כל סיבה מוצדקת, בחוסר תום לב ובניגוד לעקרונות חוקתיים בסיסיים. פיטורים אלו הינם בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז-1997. כמו כן, מהווים הפיטורים אפליה עקב עמידתה של התובעת על מימוש זכויותיה, ולכן הם מנוגדים לאמור בסעיף 2(א)(5) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988. יתרה מכך, הפיטורים מהווים פגיעה בחופש ההתאגדות הטומן בחובו את זכותו של העובד לפנות לייעוץ בדבר זכויותיו, ולכן מהווים פגיעה בזכות יסוד חוקתית. בנוסף, מהווים הפיטורים פגיעה בזכות היסוד הקניינית של התובעת לשמור על קניינה. 5. סעיף 21 להסכם קובע כי בגין דמי ארגון על הנתבעת לנכות 0.5% משכר היסוד של העובד. הנתבעת ניכתה סכומים אלו משכרה הכולל של התובעת ובכך התעשרה שלא כדין. לכן, על הנתבעת להשיב את ההפרש, ולהוסיף לו פיצויי הלנת שכר או הפרשי הצמדה וריבית. טענות הנתבעת 6. הסכומים אשר נוכו משכר העובדים לקרן הרווחה נוכו כדין וכאמור בהסכם, והיו סבירים לאור הוצאות הנתבעת לטובת הפעילויות השונות שסיפקה לעובדים. עם זאת, מתוך רצון טוב הסכימה הנתבעת להוריד את גובה הניכוי ל0.15%. 7. באשר לדמי הארגון, הנתבעת פעלה על פי הוראות ההסתדרות ובכל מקרה הכספים לא נשמרו אצלה אלא הועברו להסתדרות ולכן אין היא בעלת הדין הנכונה לעניין רכיב תביעה זה. 8. לפיטוריה של התובעת אין דבר עם ניסיונה למצות את זכויותיה שכן הנתבעת לא ידעה שהתובעת פנתה להסתדרות או למשרד העבודה והרווחה. כאשר החלה לעבוד אצל הנתבעת הובהר לתובעת כי כל השמה שלה במקום עבודה היא זמנית מטבעה והנתבעת יכולה להפסיק את העסקתה בכל עת בהתאם לצרכיה ולצורכי מקום עבודתה בפועל. פיטוריה של התובעת נעשו בעקבות פניות מסניף הנתבעת בירושלים כי יש תלונות נגד התובעת שאינה מבצעת את עבודתה כראוי, שאינה מתפקדת בעבודתה אלא עסוקה בעשיית טלפונים שלא לצורכי עבודתה, ושגורמת לאווירה עכורה בקרב עובדי הנתבעת המועסקים במשרד החינוך. לאור האמור, פיטורי התובעת היו כדין ולא קשורים לפניותיה של התובעת. אשר על כן יש לדחות את תביעת התובעת בהיותה קנטרנית, טורדנית ומוגשת בחוסר תום לב. פסק דין נסיבות הפיטורים 9. כאמור, התובעת טענה כי פיטוריה היו בעקבות בירוריה באשר להפרשות הנעשות משכרה, בירורים שפתחו את הפתח להתערבותם של משרד העבודה והרווחה וההסתדרות בענייניה של הנתבעת וחייבוה לתת את הדין על מעשיה. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי לפיטוריה של הנתבעת אין דבר עם ניסיונה של התובעת למצות את זכויותיה מאחר שהנתבעת כלל לא ידעה שהתובעת פנתה בעניין זה לגורמים שונים, וכי טבעה של עבודה דרך חברת כוח אדם היא שהעבודה הינה זמנית וניתנת להפסקה בכל עת בהתאם לצורכי חברת כוח האדם והמשתמש. בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת נטענו דברים אחרים במקצת לפיהם התובעת: "...פוטרה עקב פניות מסניף הנתבעת שבי-ם כי יש תלונות כנגד התובעת שאינה מבצעת את עבודתה אלא עסוקה בעשיית טלפונים שלא לצורכי עבודתה...גם גורמת לאווירה עכורה בקרב עובדי החברה המועסקים במשרד החינוך (ההדגשה כאן ולהלן- לא במקור), עובדה שהסבה נזק רב לנתבעת...פיטורי התובעת נעשו עקב תלונות חוזרות ונשנות בפני הנתבעת על חוסר תפקודה בעבודה" [תצהיר מטעם נתבעת, סע' 11-12]. בחקירת מנהל הנתבעת, מר שחם, נשמעו דברים אחרים מאלו שנשמעו בשתי הפעמים הקודמות [פרוטוקול, עמ' 9 שו' 26 - עמ' 11, שו' 12]: למה פיטרת אותה. ת. מאחר ומנכ"לית סניף ירושלים ירדן שחם טענה שהם מוטרדים על ידי התובעת בניבולי פה והטרדות אין סופיות זה היה ערב פיטוריה ש. מתי הודיעה לך ירדן שיש תלונות ממשרד החינוך ת. אני לא ציינתי שהיו תלונות ממשרד החינוך. חודשיים לפני הפיטורים זה הזמן שהיו תלונות עליה. ש. מפנה לסעיף 11 לתצהירך . איך אתה יודע שהיא לא מבצעת היטב עבודתה. ת. תלונות שהועלו שהם מוטרדים טלפונית שהיא במשך היום היתה מתקשרת. אני יודע את זה על פי דיווח של ירדן. ...כתוב פה שמקום לעבוד היא מתקשרת לחברה. על זה באה תלונה. במקום לבצע עבודתה היא מתקשרת כל היום לחברתנו ומטרידה עובדים. הטענה שלנו בכך שהיא עשתה טלפונים פרטיים הכוונה טלפונים שהתקשרה לחברה במקום לעבוד. היא היתה מדברת או עם ירדן וגם עם פקידת שכר בשם חני. זה אני יודע מחני וירדן. היא סיפרה שהיא היתה מדברת בצורה לא נאותה. התוכן לא היה חשוב כל כך. עובד יכול להעלות כל טענה השאלה איך עושים את זה...לא יתכן שעובד יאיים וימריד... ... ש. שני (צריך להיות- שתי) עובדות מודיעות לך שהתובעת מנבלת את הפה ומקללת ואתה לא שואל על מה השיחות האלה. ת. זה לא מעניין אותי גם היום. זכותו של כל עובד לפנות...אבל בצורה מכובדת. ... ש. מפנה לסעיף 11 לתצהירך . אתה מדבר על חוסר תפקוד של התובעת בעבודה. ת. חוסר תפקוד שבזמן עבודתו של העובד גם אם יש לו בעיות פרטיות לא יעשה זאת בזמן עבודתו במשרד החינוך. ... ש. מדובר על תפקוד לקוי רק לגבי הטלפונים שעשתה התובעת. ת. אני לא מצפה מעובד שלי שכל הזמן יתקשר לחברה ויקלל. יצור אווירה רעה. מעבר לדברים שציינתי אין לי עוד טענות נוספות כלפי התובעת. הטענות האלה שציינתי לטעמי מספיקות משום שיש בהם הפרת משמעת חמורה ביותר. דהיינו, מחקירת מר שחם עולה כי פיטורי התובעת היו עקב שיחות הטלפון הרבות והמטרידות שנעשו בשפה לא ראויה (לטענת הנתבעת), שהיו בין התובעת לעובדות נתבעת, ולא עקב תוכן פניותיה (שלא היו ידועות כלל למר שחם), או עקב חוסר תפקוד בעבודת התובעת במשרד החינוך כפי שנטען בתצהיר. בסיכומיה, הנתבעת טוענת כי בנסיבות הללו של הטרדות טלפוניות היא היתה רשאית, ואף חייבת, לפטר את התובעת, ולא עולה הטענה כי מר שחם לא היה מודע לתוכן פניותיה של התובעת, אלא אך הטענה כי פניות ההסתדרות היו עקב תלונות של 'עובדים' מספר ולא של התובעת הספציפית. נציין כי לא הוצאה כל ראיה שהיא על כי התובעת לא ביצעה את העבודה שהוטלה עליה במשרד החינוך כראוי. מנספח ט' לתצהירה של התובעת עולה כי היתה עובדת טובה מאוד ומשרד החינוך היה מוכן להמשיך להשתמש בשירותיה הטובים עוד ימים רבים. 10. הנתבעת לא הוכיחה כי התובעת "ניבלה את הפה", קיללה ודיברה בלשון שאינה ראויה כלפי עובדי משרד הנתבעת שבירושלים, וכמו כן לא הוכיחה כי פניותיה לשם בירור זכויותיה היו מטרידות באופן בלתי סביר. הטענות בענין זה היו עדויות שמיעה שנעדרו כל בסיס עובדתי. הנתבעת לא טרחה להביא את אלה שלטענתה התובעת גידפה. מדובר בדברים בטלים וחבל שנטענו ע"י הנתבעת. אשר לעצם הפניות החוזרות ונשנות הרי שיש להניח כי פניות חוזרות ונשנות של התובע ועמידתה על זכויותיה ללא לאות ובלי לוותר, גרמו לנתבעת חוסר נוחות, שכן היא היתה צריכה לתת את הדין על מעשיה וכפי שניתן לראות מהתייחסות ההסתדרות ומשרד העבודה והרווחה, התשובות לא היו מספקות די הצורך. למרות שפניות התובעת טרדו את מנוחת הנתבעת, אין בכך כדי להוות הפרת משמעת [פרוטוקול, עמ' 11 ש' 12] כפי טענת הנתבעת. נהפוך הוא, תלונותיה של התובעת התבררו כנכונות ומוצדקות, עובד זכאי לעמוד על זכויותיו בלא שיבולע לו. אילו היתה הנתבעת פועלת כדין לא היו לתובעת טענות כלפיה. כל שביקשה התובעת היה את זכויותיה שקופחו ועל כך מזדעקת הנתבעת. זעקתה זו מזכירה את דברי לינקולן אודות הנאשם שרצח את הוריו ובבואו לפני השופט ביקש רחמים שהרי יתום הוא. ובענין דומה ראה תב"ע (י-ם) 1159/99 לניאדו נ' אורטל (טרם פורסם). 11. לכל עובד יש זכות לדעת מהן זכויותיו. כפועל יוצא מכך, יש לו זכות לברר את זכויותיו, ובין השאר לברר מטרתם וייעודם של הכספים המנוכים ממשכורתו. באשר לבירור ייעודם ומטרתם של הכספים המופרשים מהשכר ובאשר לטענותיה בדבר ההפרשות שנעשו מהשכר הכולל ולא משכר היסוד, זכות זו הנה זכות בסיסית שנובעת, בין השאר מזכותו הקניינית של העובד על התמורה המתקבלת לו מעבודתו, וזכותו לדעת מהן ההפרשות המופרשות מקניינו זה ולשם מה. חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה), התשס"ב -2002, שנחקק לא מכבר [ס"ח 1837, 210 ואינו חל במקרה זה) מחייב את המעביד לתת לעובדו הודעה בכתב המפרטת את תנאי עבודתו. בין שאר הדברים שפירוטם נדרש, יש לפרט גם את: 2. (א) (5) סך כל התשלומים המשולמים לעובד כשכר עבודה... (8) סוגי תשלומים של המעביד ושל העובד בעבור תנאים סוציאליים של העובד, וכן פירוט הגופים שאליהם המעביד מעביר בפועל את התשלומים האמורים. חוק זה הינו אחד החוקים המביאים לידי ביטוי את הזכות הקיימת כבר של העובד לדעת פרטים על עבודתו ושכר עבודתו, והוא בא להעמיקה ולתת לה ביטוי נרחב יותר בהטילו חובה גם על המעביד, מתוך ראייה כי אין די בזכות הקיימת של העובד, וכי למען מימושה של זכות זו יש להטיל גם חובה שבחוק על המעביד. חובות יידוע נוספות המוטלות על המעביד מפוזרות בחוקים שונים: חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כח אדם תשנ"ו - 1996, בסעיף 11 החל במקרה זה; סעיף 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח 1958; סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח - 1998; סעיף 8 ה' לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד - 1954, והתקנות שמכוחו. 12. סיכומו של דבר, זכותו של עובד, והתובעת בכללם, לברר מהן זכויותיו וביניהן גם מהם הניכויים המנוכים משכר עבודתו ולשם מה. מקבלים אנו את הטענה שהתובעת התקשרה פעמים רבות למשרדי הנתבעת על מנת לברר את זכויותיה וכי פעלה בענין זה ללא לאות, אולם לא הוכח כי התובעת עשתה זאת בדרך שאינה ראויה ומטרידה, למרות שסביר להניח כי גרמה לאי נוחות לנתבעת, אי נוחות שנבעה כתוצאה מהתנהלותה הבלתי ראויה של הנתבעת, ולא ההיפך. סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין התלונות שהביאו את הרשויות השונות לבדיקת הנתבעת והעדר הוכחה בדבר סיבה ממשית אחרת לפיטורים (שהרי במשרד החינוך היו מרוצים מעבודתה כאמור) מביא אותנו למסקנה וכך אנו קובעים כי התובעת פוטרה עקב פניותיה אלו לנתבעת, וכן עקב זאת שהביאה הדברים לידיעת עובדים נוספים ויתכן שהדבר גרם להתמרמרות (ובצדק) כלפי הנתבעת. תלונותיה באשר לענינים השונים היו מבוססות וגרמו לתיקון המעוות ולהשבת הכספים שנלקחו מהעובדים שלא כדין. פיטורים בחברת כוח אדם 13. על רקע השינויים בתחומי הכלכלה ובמערכת יחסי העבודה, החלו להתפחת דפוסי העסקה חדשים. אחד מדפוסי ההעסקה הבולטים ביותר הוא העסקה דרך קבלני כוח אדם. העסקה דרך קבלני כוח אדם נועדה להשגת גמישות ניהולית, הוזלת עלות העבודה, והמרת דפוס העבודה הסדיר שהיה קיים לדפוס עבודה נזיל מבחינת חלקיות המשרה, ארעיותה, זמינותה ומשכה [וראה: ר' בן ישראל, "מיקור חוץ 'מתמקרים' החוצה: העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, פרשנות אחרת, המרת העסקה הפורמלית בעסקה האותנטית", שנתון משפט העבודה, תשנ"ט 1999, 5-42; א' גלין, "מיקור חוץ" 'מתמקרים' החוצה: ההיבט הארגוני והניהולי", שנתון משפט העבודה, תשנ"ט - 1999, 43-64]. 14. העסקה של עובדים שבפועל היו קבועים ועבדו באותו מקום שנים רבות, עוררה שאלות רבות, וביניהן השאלה את מי יש לראות כמעסיק האמיתי של העובד [וראה: ע"ב (ת"א) 911583/99 חני אבני כהן נ' מדינת ישראל- הנהלת בתי המשפט (טרם פורסם) (להלן: פסק הדין בענין הקלדניות)]. בסיכומיה, מנסה הנתבעת להתחמק מאחריותה כלפי התובעת ובד בבד עם טענתה כי היתה לה הזכות המלאה לפטר את התובעת, טוענת היא כי לאור פסק הדין בענין הקלדניות התובעת הנה עובדת של משרד החינוך ומשרד החינוך יכול היה להמשיך להעסיקה באופן ישיר דרכו או דרך חברת כוח אדם אחרת, ואין היא אחראית לאי המשך עבודתה של התובעת במשרד החינוך. הנתבעת לא יכולה לאחוז בחבל בשני קצותיו, אין היא יכולה לטעון מחד כי בידה הפררוגטיבה המלאה לפטר את התובעת ועם זאת לטעון כי לא היא המעסיקה והיא לא אחראית להפסקת עבודת התובעת. התקופה בה פוטרה התובעת ההלכה שנקבעה בפסק הדין בענין הקלדניות טרם היתה קיימת, (שכן פסק הדין ניתן בתאריך 29.7.01) ונכון לאותה תקופה הנתבעת היתה המעסיקה של התובעת, שאילולי היתה כזו, לא היתה יכולה לפטר את התובעת. 15. במיגזר הפרטי, טווח הפררוגטיבה של המעביד וטווח סיבות הפיטורין הלגיטימיות רחב מזה שבמגזרים הציבוריים והדו - מהותיים, אך יחד עם זאת, יש לפטר מסיבות לגיטימיות ולא ניתן לפטר בשרירות לב. דרך המלך מקום בו מדובר בפיטורים שלא כדין, היא תשלום פיצויים לעובד המפוטר [וראה: ע"ע 300178/98 דוד ביבס נ' שופרסל, עבודה ארצי, לג (28) 28; ע"א 300053/96 בית התפוצות נ' ועד העובדים ליד בית התפוצות (טרם פורסם)]. אם כך הוא הדבר במגזר הפרטי, קל וחומר שכך הוא במגזר חברות כוח האדם, שמטיבן נועדו לספק כוח עבודה זמני וארעי, ותבנית העסקה המאפשרת פיטורין ביתר קלות, ולכן יכול להיות שטווח סיבות הפיטורין הלגיטימיות יהיה רחב אף מזה המקובל בדרך כלל במגזר הפרטי, אך גם כאן לא ניתן לפטר בחוסר תום לב ומסיבות שאינן מוצדקות [וראה ע"א 300053/96 לעיל הדן בענין פיטוריה של עובדת שעבדה ע"פ חוזה מיוחד לתקופה קצובה שהוארך מעת לעת, וכאשר ההנהלה לא האריכה את החוזה, נקבע כי מדובר בפיטורין בחוסר תום לב]. 16. כפי שקבענו לעיל, במקרה דנן התובעת פוטרה עקב פניותיה הרבות בענין בירורים לגיטימיים, ותלונות נכונות. פניות ותלונות מעין אלה מהוות חלק מזכותה כעובדת לידע מה עושים עם שכרה ולהלין אל קיפוחה. פניות אלו הסבו נזק לא מועט לנתבעת וגרמו לה אי נוחות מרובה. פיטורין מסיבה שכזו אינם פיטורים בהתאם 'לצרכי הנתבעת וצרכי המשתמש' כפי שטענה הנתבעת והם מהווים פיטורים הנמצאים מחוץ למתחם הלגיטמיות הרחב מאוד של סיבות פיטורים שיש לחברת כוח אדם, כיוון שסיבת הפיטורים הנה נסיונות לממש זכויות כדין, ולכן הפיטורים הינם פיטורים שלא כדין. 17. יתרה מכך, פיטורים אלו הינם פיטורים בניגוד לחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), התשנ"ז - 1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים), שכן לפי סעיף 2 לחוק זה: "לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגד מעבידו" סעיף 4 לחוק משמיענו כי הגנות ותרופות לפי החוק יינתנו רק לגבי פיטורים שאירעו עקב תלונה שהוגשה בתום לב, שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל את התלונה ולבדקה, ושהוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה או בקשר לעבודת העובד. במקרה דנן, כפי שראינו לעיל, תלונת התובעת הוגשה בתום לב ובצדק, והיא הוגשה, רק לאחר פניות לנתבעת עצמה, למשרד העבודה והרווחה ולהסתדרות - הן הרשויות המוסכמות לטפל בעניינים נשוא התלונה. החיקוק שהופר הוא חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 (להלן: חוק הגנת השכר), המונה בסע' 25 שבו רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן לנכות סכומים כלשהם משכר עבודתו של עובד. במקרה דנן, הניכוי הגבוה לקרן הרווחה והניכוי מהשכר הכולל הינו בניגוד לחוק ואף בניגוד להסכם הקיבוצי. מהאמור נמצאנו למדים כי תלונות ופניות התובעת עונות לתנאים הנדרשים ע"מ לקבל את הגנת החוק במקרה של פיטורים עקב התלונה. לתובעת זכות קניינית על שכר עבודתה, וניכויים ממנו שלא על פי חוק מהווים פגיעה לא לגיטימית בזכות הקניין של התובעת המעוגנת בין היתר בסע' 3 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לפי סע' 3 (א) (ו) לחוק הגנה על עובדים, במקרה של עבירה על החוק יכול בית הדין לפסוק פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. [ע"ע 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל - מנכ"ל משרד המסחר והתעשיה (טרם פורסם)]. 18. התובעת מצאה מקום עבודה רק בחודש מרץ דהיינו לאחר כשמונה חודשים, וקיבלה דמי אבטלה ביחס ל 3-4 חודשים לכן ראוי לחייב הנתבעת לשלם לה בגין הפסד שכר סך של 15,000 ₪. כמו כן שוכנענו כי נגרמה לה עגמת נפש עקב פיטוריה שנעשו בעקבות נסיונה לממש את זכויותיה הבסיסיות כעובדת. לענין זה יש לתת משקל לכל התנהלות הנתבעת במהלך בירוריה של התובעת כולל הנסיונות למצוא פגמים בעבודת התובעת, והעלאת טענות סרק כנגדה במהלך הדיון ולא רק למעשה הפיטורים עצמו. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪. 19. באשר לניכוי דמי הארגון, אמנם כספים אלו הועברו להסתדרות, אולם הנתבעת היא זו שניכתה אותם שלא כדין ואין כל הצדקה לשלוח את התובעת לכתת את רגליה ולדרוש כספים אלו, שנוכו ע"י הנתבעת, מהכתובת האחרונה אליה הגיעו. לכן על הנתבעת להחזיר לתובעת את החלק שנוכה שלא כדין. באשר לפיצויי ההלנה הנתבעים על ידי התובעת, הרי שלא מדובר בסכום שהשאירה הנתבעת אצלה, אלא בסכום שהעבירה בטעות ליעד לא נכון, לכן, אין מקום לפסוק פיצויי הלנה במקרה זה. לאור האמור, בגין רכיב תביעה זה, על הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 55.19 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד סיום עבודת התובעת, דהיינו מתאריך 21.7.99. 20. סיכומו של דבר, הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בגין עגמת נפש בסך 5,000 ₪, הפסד שכר בסך 15,000 ₪, והחזר ניכוי שכר שנוכה שלא כדין 55.19 ₪ כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק לפי האמור לעיל. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך שלושים יום מיום מתן פסק דין. לא ישולם סכום זה, הוא ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד לתשלומו בפועל. חוזהדיני חינוךמשרד החינוךהסכם קיבוציחברות כוח אדם