החלטה 1. לפנינו בקשה (בשא 2385/02) בה עותרת המבקשת לבית הדין כי זה יתן צו מניעה זמני המחייב את המשיבה להימנע מפיטוריה של המבקשת ו/או מהפסקת עבודתה אצלה; ובית הדין מתבקש גם לעכב את תוקף הודעת הפיטורין שהומצאה למבקשת ביום 25.6.02. המבקשת עותרת לבית הדין כי זה יצווה על המשיבה להמשיך ולהעסיק אותה כעובדת הוראה בלבד ובאותם תנאי עבודה, שעות עבודה ומשכורת, להם היתה זכאית כעובדת הוראה, קודם לפיצול משרתה. 2. העובדות הצריכות לענין שלפנינו, בעיקר בלשונה של המבקשת עצמה, הן כדלקמן: א. המבקשת הועסקה אצל המשיבה החל משנת 1983 כמורה במקצועות טכנולוגיים (בבית הספר המקיף ד' באר-שבע) במשרה מלאה. ב. ביום 11.5.99, או בסמוך לכך, הודע למבקשת כי בשנת הלימודים תש"ס ניתן יהיה להעסיקה בהיקף של חצי משרה בלבד. למבקשת הוצע להתחיל לעבוד בחצי משרה נוספת באגף ההנדסה של המשיבה. לדברי המבקשת, הובטח לה שתנאי עבודתה לא ישתנו למרות שהיא תועסק בחצי משרה שלא בהוראה אלא באגף ההנדסה. המבקשת (לדבריה: בלית ברירה) קבלה את ההצעה. ג. לימים, נתגלעו חילוקי דעות בכל הקשור לתנאי עבודתה ולשעות עבודתה של המבקשת עם השינוי האמור שחל בתפקידה. בחודש נובמבר 1999 הודע למבקשת כי היא איננה יכולה להמשיך לעבוד באגף ההנדסה וכחלופה הוצע לה לעבוד כרכזת העשרה באשכול פיס, שליד מקיף ו' בבאר-שבע. המבקשת הסתייגה מההצעה, אך חרף הסתייגותה - קבלה עליה את התפקיד. לדבריה, עבודתה כרכזת העשרה היתה כרוכה בעבודה בשעות עבודה מאוחרות, דבר המהווה הרעה משמעותית בתנאי עבודתה של המבקשת, בנוסף להרעה הנובעת מעצם העברתה של המבקשת מתפקידה. לדברי המבקשת, היא לא פסקה במהלך התקופה מלשוב ולדרוש לעבוד באותם תנאים להם היתה זכאית כעובדת הוראה, אך דרישותיה נדחו. ד. ביום 29.3.00 זומנה המבקשת לישיבה במשרדי המשיבה שם הודע לה כי עליה לסיים את עבודתה במקיף ד' ובסוף הישיבה הוזמנה המבקשת להופיע בפני ועדה פריטטית שם הוחלט כי המבקשת תמשיך בכל זאת לעבוד בחצי משרה בבית הספר המקיף ד' ובחצי משרה נוספת כספרנית בספריה העירונית. המבקשת איננה ספרנית בהכשרתה ולפיכך היא התנגדה להחלטה של הוועדה הפריטטית, אך נאלצה לבסוף לקבל את החלטת הוועדה הפריטטית וכך החלה לעבוד בחצי משרה כספרנית בבית הספר המקיף ע"ש רבין. ה. לדברי המבקשת, היא מחתה לא אחת על תנאי עבודתה ועל חלקי המשרה ודרשה להשיב לה את תנאי עבודתה המקוריים אך נענתה בשלילה, תוך איומים כי היא תפוטר אם תמשיך בדרישותיה. בשלב כלשהו לאחר מכן קבלה המבקשת מכתב מהממונה עליה ובו נקבע בין היתר כי על המבקשת לעבוד 68% משרה כספרנית. המבקשת מחתה על כך, אך לבסוף נאלצה לקבל את הדרישה הנ"ל ולפיכך עבדה 13 ש"ש בהוראה ו-25 ש"ש כספרנית. ו. במהלך חודש יולי 2001, או בסמוך לכך, קבלה המבקשת אישור ליציאה לחופשה לצורך טיפולים וזאת עד ליום 30.8.01. בעת שהמבקשת שהתה בתקופה זו בחו"ל, יחד עם בעלה, לקה בעלה באירוע מוחי ואושפז בבית חולים ברומניה עד ליום 20.8.01. לפיכך, המבקשת ובעלה חזרו לארץ ביום 21.8.01 ולמחרת התייצבה המבקשת לעבודתה בספריה. ז. המבקשת, שחזרה לעבודתה כאמור ביום 22.8.01 גילתה שהספריה חדלה לתפקד וכי הספרים היו מפוזרים והיא התבקשה לנקות את הספריה ולבצע עבודות פיזיות, דבר שלא היתה מסוגלת לעשותו. ח. במהלך חודש פברואר 2002 הוזמנה המבקשת להופיע בפני ועדה פריטטית בנוגע להעסקתה וישיבת הוועדה התקיימה, לאחר דין ודברים עם בא-כוחה של המבקשת (עו"ד ברקאי), ביום 19.3.02, אך גם ישיבה זו בוטלה לבסוף בהודעה מטעם המשיבה. ט. ביום 26.5.02 הוזמנה המבקשת לשימוע אצל המשיבה אליו הגיעה יחד עם בא-כוחה. לדברי המבקשת, נאמר לה כי אין עוד צורך בעבודתה והוצעו לה פיצויים בגובה 150% וכן 6 חודשי הסתגלות אם היא תסכים להתפטר מרצון. ככל העולה מכתבי הטענות, המבקשת לא הסכימה להצעות המשיבה. י. ביום 27.5.02 הודע לב"כ המבקשת על קיום ועדה פריטטית האמורה לדון בהפסקת עבודתה של המבקשת וכי נקבעה ישיבה ליום 29.5.02 בתל-אביב. המועד לא תואם עם ב"כ המבקשת או עם המבקשת עצמה. ב"כ המבקשת הודיע בו ביום במכתב למשיבה כי לא יוכל להופיע במועד הנ"ל. ב"כ המבקשת לא קבל הודעה על מועד חדש לקיום הישיבה של הוועדה הפריטטית. יא. ביום 30.5.02 הגיע למשרדו של ב"כ המבקשת מכתב החתום בידי ראש העיר באר-שבע (נספח כד לבקשה) ובו הודע למבקשת על ההחלטה לסיים את עבודתה אצל המשיבה בתום שנת הלימודים תשס"ב, דהיינו, ביום 31.8.02. הדבר הוסבר בצמצום שעות בהוראת הטכנולוגיה ובסגירת מגמות טכנולוגיות ובהעדר אפשרות להציע למבקשת תפקיד אחר בשל העדר הכשרה וחוסר התאמה. בא-כוחה של המבקשת, עו"ד ברקאי, לא הודיע למבקשת על אודות הודעת הפיטורים ולטענתו הוא לא היה מוסמך לקבל הודעת פיטורים בשמה של המבקשת והוא הודיע לראש העיר כי עליו להפנות את מכתבו ישירות למבקשת. ב"כ המבקשת גרס כי אין הוא מהווה צינור להעברת הודעות למבקשת ובמיוחד כאשר מדובר בהודעת פיטורים וכי הדרך היחידה לעשות זאת הוא על-ידי מסירה אישית ישירות לעובדת. כך יצא, לטענת המבקשת, כי היא קבלה את הודעת ראש העיר בדבר פיטוריה רק ביום 25.6.02. 3. ב"כ המבקשת טוען כי פיטוריה נעשו שלא כדין ולפיכך הינם בטלים מעיקרם. לטענתו, הפיטורים לא נעשו בהתאם לסעיף 171א(2) לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן:פקודת העיריות) מאחר ולא ניתן אישור של המועצה למעשה הפיטורים, או לא ניתן אישור של ועדה שהמועצה מינתה לכך. בנוסף, נטען, כי ההודעה שנמסרה למבקשת בענין פיטוריה נמסרה בניגוד לתקנון שירות עובדי ההוראה (להלן:תקנון השירות) לפיו יש ליתן הודעה מוקדמת על פיטורי מורה עד לתאריך 31.5. ההודעה שהוצאה ביום 30.5.02 נשלחה לב"כ המבקשת שלטענתו לא היה מוסמך לקבלה בשמה של המבקשת. טענת המבקשת היא עתה שההודעה על פיטוריה הגיעו לידיה במועד הרבה יותר מאוחר (23.6.02). כמו כן טוענת המבקשת כי השימוע שנערך לה - לא היה כדין מאחר שלא התקיים על-ידי הגוף המפטר או מי שמונה על-ידו וההחלטה לפטרה נתקבלה למעשה עוד לפני השימוע משום שלא הוקמה ועדת פיטורים המוסמכת לאשר את הפיטורים על-ידי ראש העיר. לטענת המבקשת, הוועדה שהתכנסה בעניינה לא עונה על הדרישות, כמצופה מוועדה פריטטית, וההליך בפני הוועדה היה פגום מאחר ושניים מחבריה נעדרו מהישיבה. לפיכך, הפיטורים עומדים, לטענת המבקשת, בניגוד לכללי הצדק הטבעי ובניגוד לתקנון השירות ולפקודת העיריות. יצויין, כי קיימות טענות גם לענין הרעת תנאי עבודה אך הללו אינן רלבנטיות לבקשה שלפנינו וראוי שיתבררו במסגרת התיק העיקרי. 4. המשיבה דוחה מכל וכל את טענותיה של המבקשת ולשיטת המשיבה אין בטענות המבקשת כדי להצביע על פגם שיש בו כדי להצדיק מתן סעד זמני של ביטול הפיטורים ובהליך הפיטורים לא נפלו פגמים המצדיקים את התערבותו של בית-הדין בשלב הזה של הדיון. לטענת המשיבה, המבקשת פוטרה על-פי החלטת ראש העיר ואישורה של ועדת הפיטורים שמונתה על-ידי מועצת העיריה ולאחר שראש העיר עיין בטענות המבקשת. טענה נוספת בפי ב"כ המשיבה והיא, כי אין ליתן צו מניעה זמני למבקשת מאחר וניתן לפצותה בפיצוי כספי וכן מצביעה המשיבה על שיהוי בהגשת הבקשה. טענת המשיבה היא, כי היא נהגה בהגינות ובתום לב בכל הקשור לפיטורי המבקשת וכי חזקה שגוף ציבורי יפעל על-פי דין וכי המבקשת לא הרימה את נטל ההוכחה לכל טענותיה. בכל מקרה, טוענת המשיבה, כי אפילו נפל פגם בהליך (דבר שלטענת המשיבה - לא הוכח), הרי שהוא ניתן לתיקון ואין בו כדי להצדיק את ביטול הפיטורים. 5. לאחר עיון בכתבי הטענות; ולאחר עיון בסיכומיהם של ב"כ הצדדים; הגענו למסקנה כי אין מקום, בשלב זה, ליתן למבקשת את הסעדים הזמניים המבוקשים על-ידה. כמובן, אין בהחלטתנו זו כדי לרמוז או לקבוע מסמרות בכל הקשור לסעד העיקרי המבוקש בתביעה העיקרית, שכן בשלב הזה הובאו בפני בית-הדין ראיות לכאוריות ונטענו טענות לכאוריות בלבד (וראה בר"ע 388/99 רז ירון נ' מיקרו-סוויס בע"מ ואח', סעיף 6 להחלטה מיום 6.9.99). 6. אשר לטענת השיהוי, יצויין, כי עובד המבקש למנוע את מעשה הפיטורים בטענה שפוטר שלא כדין ראוי לו שיגיש את תביעתו לבית-הדין בהקדם ובזמן סביר. הבקשה שלפנינו הוגשה ביום 1.8.02 בעוד שהמכתב המודיע על ההחלטה לפטר את המבקשת הגיע לידי בא-כוחה ביום 30.5.02 או לכל המאוחר הגיע לידיה של המבקשת ביום 23.6.02. המבקשת היתה מודעת לזכויותיה, שכן באותו שלב כבר היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין ובכל זאת הבקשה שלפנינו הוגשה, כאמור, רק ביום 1.8.02. הצדדים גם הסכימו יחדיו לדחות את הדיון בבקשה (שנקבע מיד) והדיון התקיים לבסוף ביום 5.9.02 (לאחר כניסת הפיטורים לתוקף) ובעקבותיו הגישו הצדדים את סיכומיהם. אף שהתרחשויות אלה, כשלעצמן, אין בהן כדי למנוע מתן צו למניעת הפיטורים, הרי שיש בהן כדי להחליש את טיעוני המבקשת בכל הקשור לנחיצות ולדחיפות במתן הסעד הזמני המבוקש. 7. בפי המבקשת טענה מרכזית לפיה ההודעה בדבר פיטוריה לא נמסרה לה במועד המיועד לכך (לכל המאוחר ב- 30.5.02) אלא לידי בא-כוחה, שלטענתו הוא לא היה מוסמך לקבל את ההודעה בשמה של המבקשת. אף שטוב היה אילו ההודעה על הפיטורים היתה נמסרת גם ישירות למבקשת, הרי שבאותו שלב המבקשת היתה מיוצגת על-ידי בא-כוחה שניהל התכתבות ענפה עם המשיבה בעניינה של המבקשת בכל הקשור לכוונה להפסיק את עבודתה. לפיכך, לא נראית לבית הדין עצימת העיניים הנ"ל ומכל מקום אין בטיעון זה כדי לשכנע את בית-הדין להעניק למבקשת את הסעד הזמני המבוקש, מה גם שאפילו תאמר כי נפל פגם במשלוח המכתב הרי שניתן למצוא את תיקונו בפיצוי כספי [לענין פיצוי כספי למבקשת מורה, שמכתב הפיטורים נשלח אליה ביום 30.5.02 אך הגיע לכתובת אחרת - ראה בש"א (י-ם) 2962/01 קופלמן חן נ' משרד החינוך - פס"ד מיום 30.8.01 בסע' 10 לפסה"ד - לא פורסם]. 8. ככל שהתרשמנו מטענותיהם של הצדדים, הרי שהגענו למסקנה כי החלטת המשיבה לא היתה נגועה לכאורה בחוסר תום לב ולא חרגה ממידת הסבירות, שכן אצל המשיבה הוחלט על צמצום המגמות הטכנולוגיות בעיר וסגירת המגמה הטכנולוגית בבית הספר בו לימדה המבקשת, וכל זאת כחלק מתהליך שהחל עוד בשנת 1996. כמו כן, נראה לנו כי נעשו לכאורה מאמצים למצוא מקומות עבודה חלופיים בעבור המבקשת, הגם שהללו לא עלו בקנה אחד עם הכשרתה המקצועית, אך הנסיון לא צלח בסופו של דבר. טענתה העיקרית של המבקשת בענין זה היא בכל הקשור לכשירותו של ההליך עצמו. כאמור לעיל, המבקשת טוענת לענין זה כי פיטוריה לא נעשו בהתאם לסעיף 171א(2) לפקודת העיריות מאחר ולטענתה לא ניתן אישור של המועצה או של ועדה שהמועצה מינתה לכך. סעיף 171א(2) הנ"ל קובע בענין פיטורי עובד כי "רשאי ראש העיריה לפטרו באישור המועצה או ועדה שהמועצה מינתה לכך - אם הפיטורים היו שלא מחמת עבירת משמעת כמשמעותה בחוק המשמעת". לפיכך, הגורם המוסמך לפטר הינו ראש העיר והוא ששלח את המכתב בדבר פיטורי המבקשת ביום 30.5.02 בציינו כי ההחלטה לפטר טעונה אישור של ועדת הפיטורים. מאחר ועל פי לשון סעיף הפקודה הנ"ל ההחלטה טעונה אישור ולאו דווקא אישור הקודם להחלטתו של ראש העיר, נראה כי אין מניעה להתכנסותה של הוועדה במועד מאוחר יותר לצורך אישור החלטת ראש העיר למפרע (רטרואקטיבית). אכן, כך היה במקרה שלפנינו. 9. המבקשת מלינה גם על השימוע שנעשה לה ולטענתה השימוע היה פגום וזאת משום שלדעתה, ההחלטה לפטר את המבקשת נפלה עוד לפני השימוע. אין בידינו לקבל טענה זו. ברור הוא, כי כאשר מדובר בפיטורי צמצום, בבוא המעביד לערוך שימוע לעובדו, ברוב המקרים העובד כבר יודע על הכוונה לפטרו. עם זאת, על המעביד להעניק לעובד הזדמנות לטעון טענותיו בפניו בהגינות ובתום לב (ראה ע"ע 1163/00 בית החולים המשפחה הקדושה נצרת נ' ד"ר חליל עבוד פד"ע לה 440). מרישום הפרוטוקול עולה כי במקרה שלפנינו ניתנה למבקשת הזדמנות לטעון טענותיה ולא נראה לנו כי יש לייחס, לכאורה, למשיבה, אי-הגינות או חוסר תום לב בענין זה. זאת ועוד, מתברר כי השימוע נעשה בפני מי שהיה מוסמך להיות נוכח בו. במקרה שלפנינו נכחה בשימוע גב' יפה נחמני, מ"מ מנהל אגף משאבי אנוש; עו"ד לאה רוזנצויג, סגנית ומ"מ היועץ המשפטי; גב' אורה בר-יעקב, מנהלת בית ספר מקיף תיכון י"א; מר אברהם ליבדרו, מנהל בית ספר תיכון מקיף ד'; גב' רות פרנקל, מנהלת תחום חינוך, אגף החינוך; גב' יהודית כהן, מנהלת חטיבת הביניים בבית ספר מקיף ד'; עו"ד איתן ברקאי, ב"כ המבקשת והמבקשת עצמה. בישיבה זו הובהר כי ההתכנסות היא לשם מתן הזדמנות למבקשת להשמיע את טענותיה. המבקשת ובא-כוחה לא העלו באותו מועד טענות באשר להרכב הוועדה וסמכותה לדון בעניינה של המבקשת. ה"שימוע" פנים רבות לו ויש לבדוק כל מקרה לגופו. במקרה זה שלפנינו, הוסמכה הגב' נחמני לערוך את השימוע וזאת על פי כתב מינוי שמסר לה ראש העיר ביום 19.5.02. השימוע נערך ביום 26.5.02. אין אנו מוצאים כל פגם לא בהסמכה ולא בשימוע עצמו. הטענה לפיה המכתב המסמיך הוכן בדיעבד היא טענה עובדתית שיש להוכיחה ולכאורה לא עולה מכתבי הטענות כל הוכחה בקשר לכך. יתרה מכך, כאשר מדובר על פיטורי צמצום כמו במקרה שלפנינו, שבו הוחלט על סגירת המגמה הטכנולוגית שבה עבדה המבקשת, הרי שהשימוע, אף שטוב שהוא נערך, ספק אם הוא בבחינת כורח המציאות. נציג ארגון המורים, מר משה אוחיון, שהוזמן לישיבה בחר שלא להגיע אליה ובכך, מן הסתם, גילה דעתו כי לנציגות העובדים אין התנגדות למעשה הפיטורים. (וראה דב"ע נג/80-3 המועצה המקומית אופקים נ' זיוה לוי ואח' פד"ע כו 63, 70; וראה גם דב"ע מז/4-3 שרה שלפי ואח' נ' אגרא פד"ע יט 54). 10. באשר לאי-נוכחותה של המבקשת בישיבת ועדת הפיטורים שהתקיימה ביום 4.8.02 (ראה טענות המבקשת בסיכומיה) אכן, נקבע בפסיקה כי יש להודיע, למי שבעניינו דנים, על קיום הדיון בוועדה הפריטטית או בגוף המברר ולאפשר לו לטעון טענותיו (ראה דב"ע מה/30-3 צביאל נ' הוטל קוסמופוליטן בע"מ ואח' פד"ע יז 225, 231; דב"ע נה/248-3 סלים חורי נ' בנק ערבי - ישראלי בע"מ פד"ע כט 514, 518). דרישה זו יפה, ביתר שאת, במקום עבודה הכפוף לכללי הדין המינהלי. ואולם, מכך לא עולה חובה שהעובד יהיה נוכח ממש בדיוני הוועדה הפריטטית אלא שתינתן לו זכות טיעון (ראה דב"ע לא/29-3 עירית ת"א - יפו נ' סער ואח' פד"ע ג 160). במקרה שלפנינו, הודע לב"כ המבקשת על קיום הדיון והמבקשת הוזמנה לישיבת הוועדה. אולם, בשל התחייבויות קודמות של ב"כ המבקשת לא היתה מטעמה הופעה בישיבת הוועדה. לפיכך, אין לראות בכך משום מניעת המבקשת מהופעה בפני הוועדה, מה גם שטענותיה של המבקשת, כפי שנטענו בפרוטוקול הישיבה מיום 26.5.02, בה היה נוכח גם בא-כוחה - הונחו בפני הוועדה ולפיכך לא נראה לנו כי היתה כאן הפרה של כללי הצדק הטבעי וכללי הדין המינהלי. בהקשר זה יצויין, כי הבקשה שלפנינו הוגשה, כזכור, ביום 1.8.02 והטענות לענין ועדת הפיטורים שהתכנסה רק ביום 4.8.02 טרם באו לעולם במועד הגשת הבקשה לבית-הדין. לפיכך, לכאורה, על המבקשת להראות כי די בנימוקים הכלולים בבקשה שהוגשה לבית הדין ביום 1.8.02 כדי לזכות בסעד המבוקש. אין כלל צורך להיזקק לטענות בדיעבד על אירועים שהתרחשו לאחר הגשת הבקשה. על האמור לעיל נוסיף, כי אף שהמשיבה הינה גוף ציבורי ולבית הדין נתונה הסמכות, הנובעת מהמשפט המינהלי, להחליט על ביטולם של הפיטורים ובמקרים הראויים אף לאכוף על המשיבה להמשיך ולהעסיק את המבקשת, הרי שבמקרה שלפנינו אין אנו רואים כל הצדקה לעשות כן בשלב הזה של הדיון. 11. גם לענין מאזן הנוחות, מצאנו כי נזקיה של המבקשת, אם יוכחו כאלה, יוכלו לבוא על תיקונם בפיצוי כספי הולם מבלי שייגרם לה נזק בלתי הפיך. לעומת זאת, אצל המשיבה אין בנמצא משרה ההולמת את כישוריה של המבקשת ובכל הקשור לאכיפת יחסי העבודה על המשיבה יש ליתן את הדעת לכך שהמדובר ביחסי העבודה הדורשים העסקה והתאמה מיוחדת, שכן המדובר במקצוע רגיש של הוראת תלמידים (ראה בענין זה עב(ת"א) 360801/99 בראל רוברט נ' עורך דין אמנון רפאל בסעיף 5 לפסק הדין מיום 9.1.00 - לא פורסם). לפיכך, גם מן הטעם הזה אין מקום ליתן את הסעד המבוקש. 12. סוף דבר: מכל הטעמים המנויים לעיל, ובמיוחד בשל משקלם המצטבר, נראה לנו כי אין מקום בשלב הזה ליתן צווי מניעה כלשהם ואנו דוחים את הבקשה. 13. אין צו להוצאות בבקשה זו. דיני חינוךחצי משרהמשרהפיטוריםמורים