מניעת הפחתת שכר - בקשת צד לסכסוך קיבוצי

פסק דין השופט שמואל צור 1. בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע הגישו המערערים בקשת צד לסכסוך קיבוצי, לפי סעיף 24(א)(2) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (תיק ס"ק 1047/02). הבקשה הוגשה ביום 24.6.02 ועניינה מניעת הפחתת שכר ורכיבי רכב ושעות נוספות משכרם של המערערים מס' 3 ומניעת פגיעה (על ידי ניוד) של המבקשת מס' 4, חברת הועד. בשל דחיפות העניין וטיבו של ההליך (סכסוך קיבוצי) נקבע דיון בבקשה ליום 4.7.02. במועד זה לא הופיע אחד מנציגי הציבור, על אף שהוזמן, ובית הדין החליט על קיום הדיון בהרכב חסר (החלטה מיום 4.7.02). במהלך אותו דיון הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, נקבעו פלוגתאות והוסכם על הגשת תצהירי עדות ראשית בתצהיר תוך 7 ימים. הצדדים ביקשו מבית הדין לקבוע מועד דחוף לחקירת המצהירים. בית הדין האזורי - בהרכבו החסר - נתן להסכמה זו תוקף של החלטה וקבע את המשך הדיון ליום 15.7.02. 2. ביום הדיון (15.7.02) היה בפני בית הדין תצהיר עדות ראשית מטעם המערערים. דא עקא - גם לדיון זה התכנס בית הדין האזורי בהרכב חסר, שכן נציג ציבור אחר שהוזמן לא הופיע. בפתח הדיון החליט בית הדין, בהרכבו החסר (השופט משה טוינה ונציג ציבור ד. ברזילי), על קיום הדיון בהעדר נציג ציבור (החלטה ראשונה מאותו יום). בקשר להחלטה זו טענה באת כח המערערים כי אין לבית הדין סמכות לדון בהליך של סכסוך קיבוצי בהרכב חסר, וביקשה שלא לקיים את חקירת המצהיר. עם זאת הסכימה באת כח המערערים כי בית הדין יהיה מוסמך להכריע במחלוקת שבין הצדדים על בסיס התצהירים, בלא חקירה. בקשר לכך החליט בית הדין האזורי החלטה שניה מאותו יום לאמור: "משהוזמן נציג ציבור ולא התייצב מוסמך בית הדין לדון בבקשה על אף ומדובר בבקשת צד בסכסוך קיבוצי". בעקבות החלטה זו התקיימה חקירה קצרה של המצהיר והצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב יומיים לאחר מכן. 3. החלטה זו של בית הדין האזורי היא מושא הערעור בפנינו, אשר הוגש לאחר קבלת רשות. בשל דחיפות העניין ולאור החלטה נוספת של בית הדין האזורי לעכב את המשך הדיון בהליך עד להכרעה בערעור, נדון הערעור בפנינו על דרך של סיכומים בכתב שהוגשו תוך 5 ימים. 4. בערעור בפנינו טוענת המערערת כי בית דין אזורי אינו מוסמך כלל לדון בהליך של סכסוך קיבוצי בהרכב חסר. לטענתה, סמכותו של בית הדין הקבועה בסעיף 22 לחוק בית הדין לעבודה להחליט על דיון בהרכב חסר אינה חלה על סכסוך קיבוצי ואם התקיים דיון שכזה בהרכב חסר - הרי הוא ותוצאותיו בטלים. המשיבה טוענת כי בית הדין מוסמך להחליט על דיון בהרכב חסר גם בסכסוך קיבוצי ועיקר טענותיה מכוונות כלפי תהפוכות טיעוניה של המערערת בבית הדין האזורי ובפנינו. 5. בית הדין לעבודה, כערכאת שיפוט מיוחדת העוסקת בענייני עבודה וביחסי עבודה, פועל בהרכב של שופט ונציגי ציבור. בעניין זה קובע סעיף 18(א) לחוק בית הדין לעבודה לאמור: "בית דין אזורי ידון בשלושה, שהם השופט - והוא יהיה אב בית הדין - ושני נציגי ציבור, האחד מנציגי העובדים והאחד מנציגי מעבידים". כלל זה תקף ומחייב. בית הדין הוא גוף שיפוטי, נציגי הציבור הם חלק מהרכב בית הדין, במעמד שווה, ונוכחותם המלאה בדיון חיונית, הן מן ההיבט הפורמלי והן מן ההיבט המהותי. עמד על כך חברי הנשיא סטיב אדלר במאמרו "נציגי הציבור בבית הדין" (שנתון משפט העבודה, כרך ב', עמ' 11), לאמור: "שיתופם של נציגי הציבור בהליך השיפוטי מחייב את נוכחותם במהלכו. אנשים הנוטלים על עצמם תפקיד ציבורי רב אחריות חייבים להתנהג בהתאם: על נציג הציבור להיות נוכח בדיונים, ועליו לכלכל את ענייניו כך, שבאותם הימים שבהם הוזמן לשבת בדין, יתפנה מעיסוקיו הרגילים..." (שם, בעמוד 16). גם בית הדין הארצי עמד על כך באחת מן הפרשות שבאו בפניו: "קשה להעלות על הדעת כיצד בית הדין, בהרכבו המלא, יוכל לקבוע עובדות לאחר שאחד מחבריו נעדר מחלק מהישיבות וחברו מחלקו האחר; לעתים חייב בית הדין לקבוע עובדות על יסוד התרשמות מהעדים, וכיצד יעשה זאת נציג ציבור שלא שמע את העד ולא חזה בהתלבטויותיו על דוכן העדים טרם השיב על שאלה זו או אחרת." (דב"ע מח/132-3, חברת עתונות מקומית - בן-עמי פד"ע י"ט, 482). ואומנם כלל הוא שבית הדין לעבודה דן בהליכים שבאו בפניו בהרכבו המלא, והדברים ידועים. 6. עם זאת, לכלל זה - כמו לכל כלל - קיימים חריגים. החריג הראשון מקורו בסעיף 18(ב) לחוק בית הדין לעבודה הקובע: "על כל האמור בסעיף קטן (א) יכול שהשופט יהיה דן יחיד, אם שופט של בית דין אזורי החליט כך בהחלטה מנומקת, על פי בקשת אחד הצדדים. הוראה זו לא תחול בתובענה לפי סעיף 24(א)(2)". חריג זה מאפשר לבית דין אזורי לקיים דיון בלא נציגי ציבור כלל, ובלבד שהדבר יעשה בהחלטה מנומקת ולבקשת אחד הצדדים לדיון. חריג זה אינו נוגע לענייננו שכן - כאמור בו - הוא אינו חל על תובענה שעניינה סכסוך קיבוצי המתנהל - כמו בענייננו - לפי סעיף 24(א)(2) לחוק. 7. החריג השני הנוגע לענייננו מעוגן בסעיף 22(א) לחוק הקובע לאמור: "העדר נציג ציבור (א) נציג ציבור שהוזמן ולא בא, רשאי בית הדין, מנימוקים שיירשמו, לקיים את הדיון ללא השתתפותו, והוא רשאי, בשים לב לשלב שבו נמצא הדיון, להורות על הפסקת השתתפותו של אותו נציג ציבור באותו הליך ולקבוע כי יש להמשיך את ההליך עם נציג ציבור אחד". על הוראה זו עמד בית הדין הארצי בפרשה אחרת: "מובן שעדיף תמיד דיון בהרכב מלא, אך המחוקק קבע בחוק בית הדין לעבודה (תיקון מס' 13) תשמ"ה-1995 כי רשאי בית הדין להחליט על דיון בהרכב חסר כל אימת שנציג ציבור הוזמן ולא בא; תיקון זה בא לאפשר דיון בתביעות, מבלי לדחותן, וזאת על מנת למנוע בזבוז זמנו של בית הדין, של הצדדים ושל העדים". (דיון מח/42-0 ורטנסקי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ט 471, 473). בקשר לכך טוענת באת כח המערערים, כי הוראות בסעיף 22 (א) לחוק אינן מסמיכות את בית הדין להחליט על דיון בהרכב חסר בהליך של סכסוך קיבוצי. לדבריה, יש ללמוד על כך מהוראות סעיף 18(ב) לחוק המונעת, כזכור, מבית הדין לקיים דיון בהרכב של שופט דן יחיד בהליך של סכסוך קיבוצי. טיעון זה דינו להידחות. ראשית - בשונה מסעיף 18(ב) לחוק העוסק בסמכותו של בית הדין האזורי לדון בהרכב של דן יחיד בלא נציגי ציבור כלל, סעיף 22(א) מתייחס במישרין למצב של העדרות אחד מנציגי הציבור. שנית - בשונה מסעיף 18(ב) לחוק המסייג את תחולתו לסכסוך היחיד בלבד, אין כל סייג שכזה בסעיף 22(א) לחוק. ושלישית - בשונה מסעיף 18(ב) לחוק העוסק בדיונים בפני בית הדין האזורי, חל סעיף 22(א) לחוק על כל הערכאות, כולל בית הדין הארצי, ועל כל סוגי הדיונים. מכאן שסעיף 22(א) לחוק הוא בבחינת הוראה מיוחדת ורחבה המתייחסת למצב מיוחד של העדרות אחד מנציגי הציבור ואין בו כל הגבלה לגבי סוגי העניינים עליו הוא חל. אמור מעתה, בית הדין האזורי - כמו בית הדין הארצי - מוסמך גם מוסמך לקיים דיון בסכסוך קיבוצי הבא בפניו בהרכב חסר, מכח סעיף 22(א) לחוק בית הדין לעבודה. 8. שאלה אחרת היא מהם השיקולים שידריכו את בית הדין בבואו לתת החלטה על דיון בהרכב חסר לפי סעיף 22(א) לחוק והאם, בענייננו, עומדת החלטת בית הדין האזורי במבחן הביקורת. בראש השיקולים שידריכו את בית הדין בשאלה זו יעמוד הכלל שעל בית הדין לפעול בהרכב מלא: "הכלל הוא, שבהליך בבית דין לעבודה שבו משתתפים נציגי ציבור, יש לקיים את הדיונים בהרכב מלא של מותב בית הדין, ולתת את פסק הדין על ידי המותב כולו. רק בהקפדה על כלל זה תושג מטרתו של המחוקק בקבעו את השיטה על-פיה מורכב מותב בית הדין גם מנציגי ציבור (נציגי עובדים ומעבידים)". (דב"ע נא/8-2 אגסי - מדינת ישראל, פד"ע כ"ג, 283, 286 - 287). דיון בהרכב חסר הוא חריג לכלל, יש להתייחס אליו ככזה, ולהיזקק לו רק בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. שיקול רלבנטי לעניין קיום דיון בהרכב חסר הוא סוג ההליך. לא הרי סכסוך היחיד - אשר בו ורק בו, יכול בית הדין האזורי לקיים דיון בדן יחיד לפי סעיף 18(ב) לחוק - כהרי סכסוך קיבוצי, בו קיימת חשיבות מיוחדת לקיום הדיון בפני הרכב מלא. דווקא בסכסוך קיבוצי יש משקל סיגולי מיוחד לנוכחותם של נציגי הציבור, לידיעותיהם ולמיומנותם ביחסי עבודה. על "מעמדו" המיוחד של דיון בסכסוך קיבוצי ניתן ללמוד גם מסעיף 18(ב) עצמו השולל אפשרות לקיים דיון בסכסוך קיבוצי בפני דן יחיד. עם זאת, בשונה מסעיף 18(ב), לא שולל המחוקק את האפשרות לקיים דיון בסכסוך קיבוצי בפני הרכב חסר. שיקול נוסף הנוגע לעניין הוא טיבו של ההליך ומידת דחיפותו. לא הרי סכסוך רגיל המחייב דיון מלא ומפורט כהרי סכסוך בו הזמן הוא מרכיב מרכזי, דוגמת בקשה לסעד זמני. אכן, דחיפות העניין יכולה להצדיק דיון בהרכב חסר אך זאת רק אם אין אפשרות לקיים את הדיון - בזמן סביר - בפני הרכב מלא. שיקול נוסף הוא השלב בו נמצא הדיון, היינו -האם מדובר בראשית הדרך או בסופה. כמו כן יש להביא בגדר השיקולים את תוכנו המיועד של הדיון: לא הרי דיון בעניינים מקדמיים ופרוצדורלים כדיון המיועד לשמיעת עדים. אין צורך לומר כי על בית הדין לתת משקל גם לעמדת הצדדים, לטיעוניהם, ולכלל נסיבות העניין שבפניו. דיון מפורט בסוגיה זו ניתן למצוא בפסק דינו המקיף של בית הדין הארצי בפרשת לוג'יק בע"מ (דיון נו/2-2, נו/109-9, לוג'יק בע"מ - אהרון וולשטיין ואח', פד"ע כ"ט 560). 9. יישום הכללים הללו על ענייננו מביאנו לכלל מסקנה כי אף שצדק בית הדין האזורי בקביעתו כי מוסמך הוא להחליט על קיום דיון בהרכב חסר בסכסוך קיבוצי לפי סעיף 22(א) לחוק, היה מן הראוי, בכלל נסיבות העניין, לקיים את הדיון בפני הרכב מלא. ראשית - עניין לנו בסכסוך קיבוצי ובסוג זה של הליך על בית הדין לעשות מאמץ מיוחד לקיים את הדיון בהרכב מלא. שנית - הישיבה בה מדובר נועדה לחקירת המצהירים. שמיעת עדויות הוא שלב מכריע בדיון בפני כל ערכאת שיפוט וקיימת חשיבות מיוחדת להתרשמות השופטים, לא רק מתוכן העדות אלא גם מדרך מתן העדות ומהתנהגותם של העדים. ושלישית - בענייננו, לא ניתנה הנמקה להחלטה ואין אנו יודעים מה היו השיקולים שהדריכו את בית הדין האזורי בבואו להחליט לקיים את הדיון בהרכב חסר, מעבר לקביעתו - הנכונה לעצמה - כי מוסמך הוא להחליט כך. 10. לאור כל זאת סבורים אנו ששורת הדין ומראית פני הדברים מצדיקות, בענייננו, קיום דיון בפני הרכב מלא. לפיכך אנו מקבלים את הערעור. מתבטלת החלטת בית הדין האזורי מיום 15.7.02 לקיים דיון בהרכב חסר והדיון מוחזר לבית הדין האזורי על מנת שיקיים דיון, בהרכב מלא, משלב חקירת המצהירים על התצהירים ואילך. הדיון - כך יש לקוות - יתקיים בהקדם האפשרי, כמתחייב מאופיו של ההליך. כמובן שאין בדברינו אלה כדי לגרוע מסמכותו של בית הדין בהמשך הדרך להחליט - מכח סעיף 22 לחוק - על קיום דיון בהרכב חסר אם יתקיימו בפניו נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת ועל פי השיקולים עליהם עמדנו לעיל. אין צו להוצאות. הפחתת שכר / ירידה בשכרסכסוך קיבוציהסכם קיבוציסכסוך