זכות שוטרת במשטרת ישראל לעבוד יום עבודה מקוצר

פסק דין השופט שמואל צור 1. המשיב מס' 1 (להלן - המשיב) היה, בתקופה הרלבנטית לענייננו, שוטר במשטרת ישראל. במסגרת תנאי העבודה החלים במשטרת ישראל ניתנת לשוטרת, שהיא אם לילד, הזכות לעבוד יום עבודה מקוצר. המשיב פנה אל הממונים עליו במשטרה וביקש להחיל עליו זכות זו. פנייתו זו של המשיב התבססה על הוראת סעיף 4 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1987, הקובע לאמור: 4. זכויות הורה (א) זכאית עובדת בהתאם לתנאי העבודה הנהוגים במקום עבודתה, לזכות בקשר להורות, תהא זכות זו נתונה גם לעובד המועסק במקום עבודה שבו נוהגים תנאי עבודה כאמור, אם התקיים בו אחד מאלה: (1) בת זוגו היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה מכח זכאותה כאמור בסעיף קטן (ב) (1) או (2) או שלא השתמשה בזכות כאמור בסעיף קטן (ב) (3 ) או (4); (2) הילד נמצא בחזקתו הבלעדית. (ב) בסעיף זה, "זכות בקשר להורות" - אחד מאלה: (1) העדרות מעבודה בשל מחלת הילד; (2) יום עבודה מקוצר בשל היות העובדת אם לילד; (3) זכות להשתמש בשירותי מעון שהמעביד מעמיד לרשות ילדי העובדים; (4) השתתפות המעביד בעלות החזקתו של הילד במעון". אין חולק כי במקום עבודתו של המשיב קיים הסדר של קיצור יום עבודה לשוטרת שהיא אם לילדים שגילם מתחת לגיל 12. כמו כן אין חולק כי המשיב הוא אב לילדים בגילאים המתאימים. אשר למעמדה של אשתו, ציין המשיב כי עד שנת 1994 היא עבדה כעורכת דין שכירה וסיימה את עבודתה בשעה 14:00 ונפנתה לטפל בילדים. משנת 1994 ואילך החלה אשתו של המשיב לעבוד כעורכת דין עצמאית וכתוצאה מכך היא מגיעה הביתה בשעה 19:00 ולעיתים אף מאוחר מזה. 2. פנייתו של המשיב נדחתה. לטענת המשטרה לא חלה על המשיב הוראת סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות מן הטעם שלא מתקיים בו התנאי הנוגע למעמדה של אשתו. לטענת המשטרה - וזו גם עמדת המדינה בפנינו - התנאי הקבוע בסעיף 4 (א) (1) של החוק מתייחס לעובדת שכירה הזכאית במקום עבודתה ל"זכות בקשר להורות", והואיל ואשתו של המשיב הינה עצמאית ולא שכירה, אין מתקיים בה התנאי הקבוע וכתוצאה מכך אין המשיב זכאי לעבוד יום עבודה מקוצר. 3. על רקע זה פנה המשיב לבית הדין האזורי לעבודה בתביעה לפסק דין המצהיר כי הוא זכאי לעבוד יום עבודה מקוצר, בדומה לשוטרת הזכאית לכך לפי ההסדרים הנוהגים במשטרה וכי עמדת המשטרה המונעת זאת ממנו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק שוויון ההזדמנויות. לתביעת המשיב הצטרפה גם נעמ"ת, היא המשיבה מס' 2 בפנינו (להלן - נעמ"ת). בית הדין האזורי (השופטת ח' שגיא, נציג צבי מר זכאי ארצי, גב' אריאלה גילצר - תיק עב 031993/96) קיבל את תביעת המשיב וקבע כי לפי פרשנותו הנכונה של סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות, עובד זכאי ליהנות מ"זכות בקשר להורות" המוענקת לעובדת באותו מקום עבודה, גם כאשר אשתו היא "עצמאית" ולאו דווקא במעמד של עובדת שכירה. בכך העניק בית הדין קמא פירוש מרחיב להוראת התנאי שבסעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות. 4. בית הדין קמא בחר להעניק לחוק פרשנות רחבה העולה, לדעתו, בקנה אחד עם עקרונות השוויון המהותי ועם תכלית החוק. בית הדין קבע כי אחת ממטרותיו של החוק היתה להעניק זכויות הוריות לכל אחד מבני הזוג באופן שכל אחד יוכל לשאת באחריות לטיפול בילדים. לדעת בית הדין נועד סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות לאפשר לאשה לבחור אם היא זו שתנצל את הזכות בקשר להורות הנתונה לה או שתעדיף לעבוד שעות ארוכות יותר ולאפשר לבן זוגה לנצל את הזכות ולטפל בילדים. בית הדין ציין כי פרשנות מצמצמת תגביל את הנשים למצב שהן יאלצו לחפש עבודה רק במקומות בהן קיימת פריוילגיה לאמהות או שיאלצו לעבוד במשרות חלקיות ובכך יינתן תמריץ שלילי לנשים להשתלב בתפקידים בכירים ובלשונו - "כדי לעודד השתלבות נשים בתפקידים בכירים - יש להרחיב ככל האפשר את מעגל בני הזוג היכולים, המוכנים ומסוגלים לטפל בילדים כאשר בת - זוגם נמצאת במקום עבודתה. בחברה שלנו, גבר השב הביתה מוקדם ומטפל בילדיו, גבר המוכן לוותר על קריירה בעוד אשתו עושה חיל בעבודתה - איננו חזון נפוץ. אנו, הסבורים כי אין להפלות בין אשה לגבר בסיכוייהם וביכולתם לעבודה שווה, לקריירה משגשגת להגשמה עצמית וסיפוק בעבודה, מקפידים לאמץ את הפרשנות הרחבה של סעיף 4, אשר תתרום להשגת מטרה זו". 5. בערעור בפנינו טוענת המדינה כי אין לנקוט גישה פרשנית מרחיבה להוראות סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות. לטענת המדינה, לשון החוק וההיסטוריה החקיקתית שלו מלמדים שכוונת המחוקק היתה להעניק זכות לעובד ליהנות מזכות בקשר להורות הנתונה לעובדת במקום עבודתו רק אם אשתו היא עובדת שכירה ובמקום עבודתה קיימת זכות דומה, אותה היא אינה מנצלת. בכך, לטענת המדינה, קבע המחוקק "המחאה סטטוטורית" או "ניוד" של זכות הנתונה לאשה במקום עבודתה אל בן זוגה העובד במקום אחר. הרחבת זכות זו, הכרוכה בהטבה כספית ובנטל על המעביד, תביא לכך שבסופו של דבר יצומצמו הזכויות הניתנות לנשים אמהות במקומות עבודתן. עוד טוענת המדינה כי זכויות המוענקות לנשים במקומות עבודה הן זכויות יתר ויש לשמר אותן ככאלה. לפי הטענה, זכויות היתר המוענקות לנשים נועדו ליצור התאמה בינן לבין קבוצת הגברים, בבחינת העדפה מתקנת. לטענת המדינה, זו היתה גישת המחוקק ופרשנות מרחיבה תביא לשוויון מוחלט בין המינים תוך התעלמות מן ההבדלים שבין המינים ובכך יידחה כל הרעיון של הענקת זכויות מיוחדות. לטענת המדינה, לא ניתן לבסס פרשנות מרחיבה על הוראות סעיף 4 לחוק ויש להשאיר עניין זה למחוקק השוקל, בין היתר, שיקולים כלכליים ומשקיים הכרוכים ביישום החוק. 6. מן העבר השני, תומכים המשיבים ונעמ"ת בפסק הדין של בית הדין האזורי. לטענתם, הפרשנות שהעניק בית הדין קמא להוראות סעיף 4 עולה בקנה אחד עם לשון החוק, כמו גם עם תכליתו, שהיא הגברת שוויון ההזדמנויות בעבודה לנשים ולאמהות. לטענתם, פרשנות אחרת מרחיבה את הסטראוטיפ של האשה כמי שתפקידה לטפל בילדים, במקום לפתוח לה פתח להשתלב בעבודות הכרוכות בהשקעת שעות עבודה רבות, תוך הסתייעות באב הנוטל חלק בטיפול בילדים. 7. עניין לנו בפרשנות הוראת סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, אשר צוטט לעיל. סעיף זה מעניק לגבר עובד את הזכות ליהנות מהוראת הסדרים הקיימים במקום עבודה המעניקים לאשה באותו מקום עבודה זכויות מיוחדות בקשר למעמדה כאם ("זכות שבקשר להורות") ולענייננו - זכות לעבוד יום עבודה מקוצר. זכות זו הקבועה ברישא לסעיף 4 (א) לחוק, מותנית בכך שבת זוגו של העובד "... היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה מכח זכאותה כאמור בסעיף קטן ב (1) או (2)..." (לענייננו חל סעיף קטן (ב) (2) העוסק ביום עבודה מקוצר). מה פירושה הנכון של הוראת תנאי זו? האם היא מתייחסת לבת זוג שהיא עובדת שכירה אשר במקום עבודתה קיימות הוראות זהות או דומות לאלה שמקום עבודתו של הבעל, כגירסת המדינה, או שמא היא מתייחסת גם לבת זוג עובדת שלא מתקיימים בה יחסי עובד ומעביד ובכלל זה עובדת עצמאית? 8. לשון החוק אינה מעניקה לנו תשובה חד משמעית לשאלה זו. החוק מדבר על בת הזוג של העובד ש"היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה..." לשון זו חלה כמובן על עובדת שכירה אך היא סובלת גם משמעות רחבה יותר של בת זוג העובדת סתם, היינו - היוצאת לעבודה, לאו דווקא כשכירה. גם הרכיב השני הוא עמום וסובל פירוש גמיש: "מכח זכאותה" בודאי מתייחס למקרה בו קיימת לבת הזוג זכות מוגדרת במקום עבודתה כשכירה אך ניתן לייחס לו משמעות רחבה יותר של זכות שבת הזוג קבעה לעצמה כגון - במקרה של בת זוג עצמאית. יתירה מכך, ניתן לומר שאת המשפט "בת זוגו היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה מכח זכאותה…" כמשקף משמעות רחבה יותר של הוראה הבאה להבטיח שלא יתאפשר לשני בני זוג לקבל הטבה כפולה בשל אותה עילה. 9. כלל נקוט בידינו שהמסע לפירוש הוראת חוק יוצא מלשון החוק אך אינו מסתיים שם. מרכיב מרכזי בפירוש חוק הוא ההתחקות אחר תכלית החוק. לעניין זה ניתן לפנות להצעת החוק הנוגעת לעניין: "ניתן לדלות מההצעה (הצעת החוק - ש.צ.) דבר חשוב אחר והוא התכלית שעמדה לנגד עיני המציע. תכלית זו יכולה גם יכולה לסייע לפרשן בפירוש החוק. סיוע זה יכול שיבוא אם לשון החוק מעורפלת; סיוע זה יכול שיבוא גם אם לשון החוק "ברורה" (א. ברק, פרשנות במשפט, כרך ב', עמ' 387). ואכן, בדברי ההסבר להצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ז - 1987 (הצח' 1848, תשמ"ז עמ' 32), נאמר לענייננו: "החוק המוצע בא להעניק זכויות הורים קיימות בחקיקה ובהסכמים קיבוציים לכל אחד משני בני הזוג באופן שכל אחד מהם יוכל לשאת באחריות לטיפול בילדים". דברי הסבר אלה מתייחסים כמובן לנוסח סעיף 4 המופיע בהצעת החוק, שהוא שונה במספר פרטים מן הנוסח שהתקבל בחקיקה ומן הנוסח שלאחר תיקון מס' 3 לחוק משנת תשנ"ה. עם זאת דברים אלה מלמדים על תכלית החקיקה והם משתלבים עם דברי הפתיחה לדברי ההסבר להצעת החוק - "הצעת החוק באה לעגן בחקיקה את שוויון ההזדמנויות בעבודה ולאסור הפליה מחמת מינו של העובד, היותו נשוי או היותו הורה." דברים מפורשים יותר קיימים לנו בדברי ההסבר להצעת חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (תיקון מס' 2) (הוראות שונות) התשנ"ד - 1994 (הצח' 2294, תשנ"ד עמ' 559) אשר החליפה את סעיף 4 המקורי שבחוק. סעיף 4 בהצעת חוק זו זהה בנוסחו לסעיף 4 שהתקבל לבסוף בתיקון מס' 3 בשנת תשנ"ה ובדברי ההסבר לתיקון זה שבהצעת החוק נאמר שמטרתו - "להעמיק את תפיסת ההורות בתפקידם של שני בני הזוג ולאפשר לכל אחד מהם,לפי רצונם, לנצל את הזכויות בקשר ליום עבודה מקוצר, שימוש בשרותי מעון לילדים וקבלת השתתפות בעלות החזקתו של הילד במעון". מדברים אלה עולה בבירור כי תכלית החקיקה היתה ליצור שוויון בין בני הזוג במעמדם כהורה עובד ולאפשר להם לנצל את הזכויות הקיימות במקום העבודה, לפי רצונם. ירצו בני הזוג תנצל האשה את הזכויות; ירצו, יעשה כן הבעל. אין בדברים אלה כל התייחסות למעמדה של בת הזוג כעובדת שכירה או כעצמאית או למקור ולהיקף זכויותיה. 10. בטיעוניה הסתמכה המדינה, בין השאר, על דברי המתדיינים בכנסת בעת הדיון בועדת העבודה והרווחה ובעת הבאת תיקון מס' 3 לחוק לקריאה שניה ושלישית. עיון בפרוטוקול הדיון בועדת חוקה ובדברי הכנסת מעלה שהיו חילוקי דעות בין חברי הכנסת לגבי ניסוחו של סעיף 4 לחוק ואף התנהל משא ומתן בין חברי הכנסת לבין נציגי הממשלה בעניין. מדברי יו"ר ועדת העבודה בדיוני הועדה אכן עולה שלפי הבנתו, התיקון לחוק נועד לחול על עובד שבת זוגו היא עובדת שכירה משבמקום עבודתה קיימות זכויות דומות. בדיון במליאה הדברים של יו"ר הועדה היו כבר עמומים יותר: "הגבר יוכל לנצל את זכותו במקום העבודה בתנאי שלא רק לו יש הזכות במקום עבודתו אלא גם במקום העבודה של אשתו יש אותה זכות". לעניין קביעת פרשנותו של החוק, משקלם של דברים אלה הוא נמוך: "הפרשן אינו מתעניין בכוונת המחוקק אלא במשמעות החוק… הבעיה הפרשנית עומדת להכרעה שיפוטית לא עמדה לנגד עיניהם של חברי הגוף המחוקק… הפנייה להיסטוריה הפרלמנטרית מכוונת לגילוי התכלית של החקיקה ומטרותיה, ולשם כך בלבד…" (א' ברק, פרשנות במשפט, כרך ב' 388-390) במיוחד נכון הדבר כאשר דברי המתדיינים משקפים חילוקי דעות וכרוכים בדברי פולמוס המשקפים השקפות עולם שונות של המתדיינים. בענייננו נעלה מכל ספק שההסטוריה החקיקתית מלמדת על כוונה ברורה ליצור שוויון בין בני זוג ולאפשר לעובד גבר לנצל זכויות המוענקות לאשה במקום עבודתו, בתנאי שאשתו העובדת אינה מנצלת זכות דומה במקום עבודתה. 11. בבואנו לפרש הוראה מהוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, יש לתת את הדעת לכך שאין מדובר בחוק רגיל ממשפט העבודה המגן או מתחומי הביטוח הסוציאלי. מדובר בחוק שבא להגשים את אחד מעקרונות היסוד של כל שיטה משפטית במדינה מתוקנת והוא - עקרון השוויון. כיום, עיקרון זה הוא על - חוקי ומעוגן, בין היתר, בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (א. ברק, פרשנות במשפט, כרך שלישי, עמ' 423-426). חוק שכזה יש לפרש בראיה רחבה, מתוך מגמה להעניק לעקרון השוויון ביטוי מירבי. יותר מכך, יש לפרש חוק שכזה באופן שלא ייפגע עקרון השוויון. לדעתי על רקע כל הדברים שנאמרו עד עתה, במקרה של הוראת חוק הסובלת פירוש מצמצם ופרוש מרחיב, יש לנקוט אותו פירוש המגשים את עקרון השוויון בצורה הרחבה יותר. 12. לפי הפירוש המצמצם בו נוקטת המדינה, חל החוק רק על עובד שבת זוגו היא עובדת שכירה המתקיימים בה יחסי עובד ומעביד. לפי פירוש זה, לא יחול החוק על עובדים שבנות זוגן אינן במעמד שכזה, דוגמת בנות זוג חיילות, חברות כנסת, שופטות, סוהרות ועוד. לפי פירוש זה לא יחול החוק על המשיב שאשתו עובדת עצמאית. פרשנות שכזו יוצרת הפליה בין עובד שאשתו "שכירה" לבין עובד באותו מקום עבודה שאשתו אינה "שכירה" או שהיא עצמאית. פרשנות זו נוגדת את עקרון השוויון בכלל ובמיוחד את עקרון השוויון כפי שהוא משתקף בסעיף 2 לחוק האוסר על מעביד להפלות בין עובדיו מחמת היותם, בין השאר, הורים בכל הקשור לתנאי העבודה. בבואנו לפרש את החוק מן הראוי לשאוף להרמוניה בין חלקי החוק השונים ולהימנע, עד כמה שהדבר ניתן, מלהעניק פירוש אחר לחוק. 13. בהיבט אחר, נועד סעיף 4 לחוק ליצור שוויון בין בני זוג בתפקידם כהורים. הוראת החוק מכוונת לאפשר לבני הזוג לחלק ביניהם בצורה גמישה יותר את נטל גידול הילדים. שוויון זה נועד בעיקר לצד הנשי שבתא המשפחתי. בת הזוג נתפסת בתודעתנו כמי שעליה מוטל עול כבד יותר בכל הקשור לגידול ילדים קטנים. ראיה שכזו מגבילה את בת הזוג למקומות עבודה המעניקים תנאים נוחים יותר לאם המטפלת בילדיה ומקשה עליה להשתלב במקומות עבודה "תובעניים" יותר וכתוצאה מכך מקשה עליה להגשים את מלוא פוטנציאל הכישורים הגלום בה. סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה נועד להתגבר - ולו במקצת - על מציאות זו. מדובר במטרה חברתית ואנושית מן המעלה הראשונה ובבואנו לפרש את החוק ולהעניק לו את המימד הנכון, מן הראוי לתת את הדעת גם למטרות אלה העומדות ביסוד החוק. אכן, "אם יתנו זכויות אלה (זכויות מיוחדות בגין הריון, לידה ואחריות משפחתית - ש.צ .) רק לנשים, לא יהיה אפשר לחולל את השינוי בחלוקת התפקידים הנוהגת כיום בקשר לעבודה ולטיפול בילדים. הענקת זכויות מיוחדות רק לנשים לא תועיל לקידום הצורך הדחוף של חלוקה חדשה של האחריות המשפחתית בין שני ההורים". (פרופ' רות בן ישראל, שוויון הזדמנויות ואיסור הפליה בעבודה, כרך ב' עמ' 619). 14. נשמעה טענה שפירוש מרחיב לחוק באופן שהוא יחול גם על גבר שאשתו עובדת עצמאית, יביא לתופעה של ניצול לרעה של החוק, או יקשה על היכולת לקבוע את הזכאות לפי החוק. איני שותף לחשש זה. יש להבחין בין חשיבות קיומה של הזכות המהותית לבין הדרך והתנאים לקבלתה. הצורך להוכיח את קיומם של התנאים המזכים בעובד שבת זוגו היא עצמאית, אינו יכול להאפיל על עצם קיומה של הזכות המהותית. עניין ההוכחה הוא לעולם טפל לעיקר ולמהות (השווה בג"צ 281/82 נורית שילה - אשכנזי נגד שר העבודה, פד' לז' (1), 95). עובד שבת זוגו עצמאית יצטרך להוכיח, בדרכים המקובלות ולהנחת דעתו של הגורם המוסמך, כי בת זוגו אינה נהנית במקום עבודתה מאותה זכות הקיימת לנשים במקום עבודתו. בכל מקרה, אם יסרב המעסיק להכיר בזכותו של עובד לפי סעיף 4 לחוק, פתוחים בפניו שערי בית דין זה לבירור העניין. 15. לסיכום, דעתי היא שהפרשנות הנכונה של סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה היא שעובד אשר במקום עבודתו קיים הסדר המעניק לעובדת באותו מקום עבודה "זכות בקשר להורות" כמפורט בסעיף 4 (ב) לחוק, יהיה זכאי לנצל זכות זו אם אשתו עובדת - לרבות עובדת עצמאית - ובמקום עבודתה אין היא מקבלת בפועל את אותה זכות. לאור זאת, דין ערעור המדינה להדחות. המדינה תישא בהוצאות המשיב מס' 1 בסכום של 1,000 ש"ח ובהוצאות המשיבה מס' 2 בסכום של 3,000 ש"ח. הנשיא סטיב אדלר: אני מסכים לפסק דינו של השופט שמואל צור. השופט שמואל טננבוים: מכח סעיף 4 לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה התשמ"ח - 1987, עובד המועסק במקום עבודה שבו זכאית עובדת ל"זכויות בקשר להורות" (להלן- הזכויות), זכאי גם העובד לאותן זכויות בתנאי שבת זוגו שהיא עובדת, לא ניצלה את הזכות. מי היא אותה בת זוג עובדת, האם מדובר רק בעובדת שכירה, דהיינו עובדת אשר בינה לבין מעסיקה מתקיימים יחסי עובד מעביד או שמא גם בעובדת עצמאית עסקינן? במקרה שבפנינו בית זוגו של המערער 1 הינה עורכת דין עצמאית. במקום עבודתו של המשיב 1 קיים הסדר של קיצור יום עבודה ועל כן, זכאי הוא , לטענתו, לקיצור יום העבודה. פרשנות מילולית של סעיף 4 לחוק מביאה למסקנה, כי הזכות הוענקה רק לעובד שבת זוגו הינה עובדת שכירה. הסעיף קובע כי מקום עבודה בו עובדת זכאית לזכות, תהא הזכות נתונה גם לעובד המועסק באותו מקום עבודה ובתנאי שבת זוגו היא עובדת. ברי, כי העובדת והעובד בהם דן הסעיף בחלקו הראשון הינם אלו בינם לבין מעסיקם מתקיימים יחסי עובד ומעביד, משכך, גם בת הזוג הינה עובדת אשר בינה לבין מעסיקה מתקיימים יחסי עובד ומעביד. כלל בסיסי בפרשנות הוא, כי יש ליתן למונחים המופיעים באותו סעיף את אותה המשמעות. הפרשנות האחרת לה טוענים המשיבים, אינה מתיישבת עם לשונו של סעיף 4.המחוקק לא העניק זכות עצמאית לעובד במקום העבודה בו קיימת הזכות. זכותו של העובד מותנית בתנאי לענייננו, היותה בת זוגו עובדת אשר לא ניצלה את הזכות. המחוקק אף לא התכוון להרחיב את הזכות הקיימת לעובדת השכירה במקום העובדה ולהחילה גם על עובדת עצמאית. כוונת המחוקק בסעיף זה הינה ליתן לבני זוג, ששניהם עובדים שכירים, אפשרות לבחור מי מבניהם ישתמש בזכות במקום עבודתו. אינני סבור איפוא שהגישה לה טוענת המערערת יש בה יסוד של הפליה פסולה. לדעתי דין הערעור להתקבל. נציגת עובדים חנה בן דוד: אני תומכת בפסק דינו של השופט שמואל צור. נציג העובדים בנימין ליברמן: אני מסכים לפסק דינו של השופט שמואל צור. בנוסף לנימוקים המשכנעים בפסק דינו הייתי מוסיף שני נימוקים נוספים: א. בלהט הויכוח המשפטי על "שוויון ההזדמנויות" "זכויות האב והאם" ופרשנות סעיפי החוק נשכח המושא או הנהנה העיקרי של החוק - הילד. הרי עיקר מטרתו של החוק הוא בסופו של דבר לשפר את תנאי גידולו של הילד שהוריו עסוקים בפרנסת המשפחה. אם הדבר לא היה מובן מאליו בא סעיף קטן (ב) לסעיף 4 על ארבעת תת סעיפיו ומצביע על כך. הוריו של הילד הם הצינור ההכרחי שבאמצעותו רצה המחוקק להיטיב עם הילד ולכן יהיה זה בלתי סביר להפלות בין ילד לאמא העובדת כשכירה לילד שאמו עצמאית. האלמנטים העיקריים הקובעים את הזכאות הם ההורות ותעסוקת ההורים וכשאלה מתקיימים אין הצדקה לפגוע ולו גם בעקיפין בטובת הילד. לו לשון החוק היתה חד משמעית לא היה מנוס והיינו אנוסים לקבל את האמור בחוק גם אם הדבר היה נוגד לדעתנו. דא עקא, שהן בית הדין קמא והן כבוד השופט שמואל צור (עמ' 5 לפסק הדין) סבורים ש"לשון החוק אינה מעניקה לנו תשובה חד-משמעית" ומשכך הם פני הדברים פתוחה לנו דרך הפרשנות אשר הביאה אותנו לתוצאה התואמת למטרת המחוקק. ב. החלת החוק על אם "שכירה" בלבד אינה עולה בקנה אחד עם השינויים הדינמיים בצורות הארגון העסקי שעלינו להתמודד אתם מדי פעם גם במישורים אחרים. האם המערערת רוצה לשלול מהמשיב (וילדו) את ההטבה שהיה זכאי לה רק מכיוון שאמו מעדיפה לפעול כעצמאית אך היתה מוכנה לתת להם להנות מההטבה אם רעיתו תקים חברה בע"מ שתעסיק אותה כשכירה? לדעתי התשובה היא שלילית או צריכה להיות כזו מכיוון שסטטוס התעסוקה של בן הזוג אינו רלבנטי (במקרה זה) למטרת החוק. אשר על כן אני מצטרף, לפסק דינו של השופט שמואל צור ודין הערעור להידחות. הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט שמואל צור. משטרהיום עבודה מקוצרשוטר