פסק דין 1. בפנינו תביעה בה טוענת התובעת שעבדה בשירות הנתבעת, במאפיה שבבעלותה, כפועלת ניקיון תקופה בת מעל 13 שנים, ופוטרה מבלי ששולמו פיצויי פיטורים וכן כל הזכויות הנלוות המגיעות לעובד. בכתב ההגנה שהגישה, טוענת הנתבעת שלא התקיימו בינה לבין התובעת יחסי עובד ומעביד, וכי היא התקשרה עם התובעת ביחסי קבלן-מזמין אשר מכוחם סיפקה לה התובעת שירותי ניקיון כקבלנית עצמאית, באמצעות עובדים מטעמה. 2. אין חולק כי יחסי העבודה בין הצדדים התקיימו החל מחודש מאי 1983, וכי ביום 10/06/1990 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו התובעת תספק לנתבעת שירותי ניקיון כקבלנית, וכי בין הצדדים לא יתקיימו יחסי עובד ומעביד (להלן: "ההסכם"). דע עקא שלטענת התובעת , היא הוחתמה על ההסכם מבלי שהבינה את תוכנו ומבלי שהוא ישקף את גדר ההסכמות האמיתיות בין הצדדים ו/או אופייה האמיתי של מערכת היחסים בניהם. לטענתה, הנשזרת בהדגשה בכל הקשר רלוונטי, ומודגשת בכל הזדמנות אפשרית, הנתבעת ניצלה את היותה של התובעת חסרת השכלה, אשר אינה יודעת קרוא וכתוב, וכפתה עליה תנאי התקשרות בלתי נאותים, תוך שהיא מתחמקת מחובותיה כלפיה, כמי שהלכה למעשה - מהווה עובדת שלה לכל דבר ועניין. 3. שמענו את עדותה של התובעת, מחד, ומאידך את עדותו של מר יוחנן אהרונסון, מי שהיה מנהל המאפיה לכל אורכה של התקופה נשוא התביעה (ואף לפני כן) (להלן: "מר אהרונסון"). נאמר כי חלק בלתי מבוטל מהעובדות הרלוונטיות, הנוגעות לאופייה של מערכת היחסים שבין הצדדים, אינו שנוי במחלוקת, ולמעשה, מעבר למספר מחלוקות עובדתיות, שעוד ילובנו ויוכרעו להלן, הרי שנטושה בין הצדדים בעיקר מחלוקת משפטית בשאלה האם, נוכח אופיה של מערכת היחסים בין הצדדים בפועל , נכון יהא לומר, לאור ההלכה הפסוקה העשירה בתחום זה - כי התקיימו בניהם יחסי עובד ומעביד. 4. בטרם נפרט את התשתית העובדתית שאנו מוצאים לנכון לקבוע, כבסיס לבחינתה המשפטית של מערכת היחסים שבין הצדדים, ומאחר שככל שהדבר נוגע להיבטים העובדתיים הרלבנטיים, מדובר בהתקשרות שעיקר הסדרתה השוטפת נעשה בין התובעת ובין מר אהרונסון, מוצאים אנו לנכון לומר מספר הערות הנוגעות להתרשמותנו מעדותם. נציין כי מצד התובעת, בכל שלבי הדיון בתביעה זו ובעיקר בסיכומים בכתב שהוגשו ע"י בא כוחה, בולטת המגמה לתאר את התובעת כנטולת כל יכולות שהן, המופעלת ומנוצלת ע"י מר אהרונסון, המתוחכם ועתיר הניסיון והיכולת, כמעין בובת סמרטוטים, או, כלשונו של ב"כ התובעת "אישה קשת יום, פועלת ניקיון שאינה יודעת קרוא וכתוב, נטולת השכלה לחלוטין" "שאינה יודעת מימינה ומשמאלה " לעומת "מר יוחנן אהרונסון, טייס לשעבר בחיל האוויר, בעל תושייה ותחכום". ראשית, נציין כי בפני בית דין זה מרבים להופיע, אם כתובעים בענייני עבודה ואם כתובעים כנגד המוסד לביטוח לאומי או שירות התעסוקה, שורה ארוכה של מי שבהחלט עונים להגדרה של "אנשים קשי יום", חלקם (שאינו זניח כלל) נטול כל השכלה, שלא השלים אף מספר שנות לימוד בבית הספר היסודי, ודאי שאינו יודע קרוא וכתוב, וחלקם אף אינו שולט בשפה העברית. לא מצאנו, שנכון יהא לומר, לגבי "קבוצה" זו של מתדיינים, שבהתנהלותם בחיי היום יום או בהתדיינות בפנינו, "אין הם מבינים מימינם ומשמאלם", ומצאנו, לעיתים, גם בקרב מי שעונים להגדרות האמורות , גם תבונה רבה , ניסיון חיים עשיר, וגם תחכום והבנה. באותה מידה נתקלים אנו לא אחת במי שלכאורה מתוייגים בקצה השני של הסולם או המדרג אותה ביקש ב"כ התובעת לצייר, וזכו לקנות השכלה ודעת, וודאי שאינם עונים להגדרה של "קשי יום", ולמרות זאת התנהלותם בתחומים מסוימים נטולת כל הגיון כלכלי או אחר, ובמידה רבה נכון יהא לומר לגביהם שאינם מבינים "מימינם ומשמאלם". נוסיף, כי לא מצאנו שנכון יהא לומר שתום הלב וההגינות, הם נחלתם הבלעדית של "קשי היום" או נטולי ההשכלה. ועוד הערה לענייננו - בטיעוני התובעת בולטת המגמה לעשות שימוש בחוסר ההשכלה של התובעת, כנתון המחייב את המסקנה שלא יתכן שזו התקשרה עם הנתבעת ביחסי מזמין - קבלן עצמאי, וזאת על בסיס הנחת יסוד (שמוצאים אנו אותה כשגויה ונטולת ביסוס במציאות) לפיה "קבלן עצמאי" הנו, בהכרח, מי שמנהל עסק מורכב וסבוך, תוך שהוא לוקח על עצמו אחריות רבה וסיכונים כלכליים אדירים וכלשונו של ב"כ התובעת: "בפני בית הדין מונח סיפורה הטראגי של אישה קשת יום, פועלת ניקיון שאינה יודעת קרוא וכתוב ונטולת השכלה לחלוטין, שבאישון לילה ביקשה הנתבעת להופכה מפועלת ניקיון פשוטה לקבלנית כוח אדם המעסיקה פועלות ניקיון, הלוקחת על עצמה אחריות עצומה וסיכון כלכלי בלתי נתפס כאשר בפועל אינה יודעת קרוא וכתוב". איננו מקבלים גישה זו. מעמדו של ה"קבלן העצמאי" או קיומו של "עסק עצמאי", אינם כרוכים, בהכרח ובכל מקרה, בנטילת סיכונים כלכליים כבדי משקל, בניהול מערכת חשבונאית סבוכה, ואינם מותנים, בפועל, בכך שה"קבלן" או "בעל העסק" יחזיקו בתואר שני בכלכלה ובמנהל עסקים .... ולענייננו - כבר כעת נאמר , שלא מצאנו שהתובעת אכן תפקדה, הלכה למעשה, כמי "שאינה מבינה מימינה ומשמאלה", לא מצאנו, שבמערכת היחסים שבין הצדדים נעשה שימוש בתחכום מרחיק לכת מצד מר אהרונסון, ולא מצאנו שה"עסק העצמאי" שיוחס לתובעת, הנו בגדר עסק מורכב, שניהולו והתנהלותו מחייבים הבנה כלכלית או ניהולית מעמיקה, או שהם כרוכים בנטילת סיכונים כלכליים כבדי משקל, והכל כפי שיפורט בהרחבה להלן. 5. להלן העובדות הרלוונטיות לצורך ההכרעה בענייננו, שכפי שכבר ציינו , חלק בלתי מבוטל מהן אף אינו שנוי במחלוקת: א) המאפיה בה עבדה התובעת , שפועלת מזה שנים רבות, בתחילה הייתה בבעלות קיבוצי הגליל העליון , ובשנת 1986 הועברה לידיים פרטיות. בתחילת שנת 1982 פרצה במאפיה שריפה והיא נסגרה לתקופה בת שנה לערך, ותפעולה כמאפיה חודש בחודש מרץ 1983. ב) במאפיה , בכל שנות קיומה, בוצעו עבודות הניקיון באמצעות קבלני ניקיון ולא ע"י עובדי ניקיון מקרב עובדיה השכירים. ג) עוד עובר לחידוש העבודה במאפיה, וגם לאחר מכן, הייתה המאפיה קשורה בקשרי עבודה עם בעלה של התובעת, שסיפק לה שירותים כקבלן עצמאי תוך שהוא מעסיק עובדים. ד) עם חידוש העבודה במאפיה, כאמור לעיל לאחר שנפגעה בשריפה שפרצה בה , פנו התובעת ובעלה, ביזמתם , למר אהרונסון, וביקשו לאפשר לתובעת לבצע את עבודות הניקיון במאפיה, ולהעדיפה על פני קבלני ניקיון שהיה בידי הנתבעת להתקשר עמם. מר אהרונסון הסכים להצעה, כאשר אחד השיקולים העיקריים לכך שהתובעת ובעלה תושבי קריית שמונה (כמו גם מר אהרונסון עצמו), ונטייתו הייתה לתמוך בתושבי עירו ולספק דווקא להם תעסוקה. [אמנם, בתצהיר העדות הראשית של התובעת נטען כי בתחילה עבדה התובעת, תקופה בת חודש אחד, כשכירה, ואז פנה אליה מר אהרונסון והציע לה לעבור למעמד של קבלן עצמאי כך שרווחיה יגדלו, והיא - שלא הבינה את משמעות הצעתו, וכל מעייניה היו נתונים לשכר שתקבל, הסכימה מייד. ברם - העדפנו בהקשר זה, את גרסתו של מר אהרונסון, וזאת ממספר נימוקים - ראשית - עדותו של עד זה הייתה מהימנה בעיננו, התרשמנו שדבריו נאמרו בכנות וביושר, ונפנה לכך שלא רק שלא מצאנו כל חוסר עקביות בדבריו, אלא שגם לא הופנינו לסתירה לכאורה בגרסתו, וגם עיון בסיכומיו הארוכים והמפורטים של ב"כ התובעת, מראה ש"ההאשמות" היחידות שהופנו כלפיו, מעבר להיותו "אדם משכיל, רהוט, מתוחכם, בוגר יחידת קורס טיס בצה"ל, העורך הסכמים עם ספקים חדשות לבקרים והנעזר בעורכי דין לצורך ניהולה ותפעולה של הנתבעת", היו שניצל את תמימותה של התובעת וגם הציג לה מצגי שווא בדבר הרווחים שיהיו לה אם תתקשר עם הנתבעת כקבלנית עצמאית, וכן העובדה שבמקרים ספורים השתמש הוא בהטיות של השורש ע.ב.ד לתיאור פעולות התובעת, מה שהוגדר בסיכומי ב"כ התובעת כ"התחלקויות בלשונו" או כ"טעויות פרודיניות שנקראו בדרכו" (כך במקור, כפי הנראה התכוון ב"כ לביטוי "כשל לשון פרוידייני"). כמו כן, עלה בידי ב"כ התובעת להפנות למעין סתירה לכאורה אחת בדברי מר אהרונסון (ר' ס' 53 לסיכומיו), אולם עיון בדברים שנאמרו בהקשר זה במלואם וההסבר בעניינם (ע' 15 שורות 17 - 10 בפרוטוקול) מראה שאין כל שמץ של חוסר עקביות בדבריו. שנית - דווקא מצאנו שורה לא קצרה של סתירות ואי דיוקים בדברי התובעת, בינם לבין עצמם (שחלקם נפרט בהמשך), ובהקשר בו עסקינן נציין כי התובעת עצמה, בחקירתה הנגדית בפנינו, אישרה שהפנייה לנתבעת הייתה באמצעות בעלה וביזמתם]. שלישית - מצאנו לנכון לייחס משקל ראייתי לכך שלמרות שעוד בכתב הגנתה של הנתבעת צוין כי "התובעת ובעלה פנו מיוזמתם למר יוחנן אהרונסון, מבעלי המאפיה, וביקשו שהמאפיה תתקשר עם התובעת בחוזה קבלנות למתן שירותי ניקיון", הרי שהתובעת לא טרחה להביא את עדותו של בעלה, שיכולה הייתה לתרום לחיזוק גרסתה ולהפריך את טענות הנתבעת אשר לנסיבות המהותיות בהן היה לו חלק]. ה) מיד עם תחילת ההתקשרות בין הצדדים, התובעת פתחה תיק במס הכנסה ותיק עוסק מורשה, והחל מאותו שלב ואילך נעזרה, לאורך כל הדרך, במנהלי חשבונות שהוחלפו מעת לעת, אשר גם נלוו אליה או יצגו אותה בחלק מהפגישות שהתקיימו בינה לבין הנתבעת. ו) התובעת העסיקה, לאורך כל התקופה נשוא התביעה, בין 6 ל 7 עובדות ניקיון (להלן :"העובדות"). העובדות גויסו ונבחרו על ידיה, והיא הפיקה בגינן תלושי שכר ושילמה את שכרן מתוך התמורה החודשית ששולמה לה ע"י הנתבעת. התובעת הייתה גם זו שפיטרה את העובדות, והיא זו ששילמה להן פיצויי פיטורים, ובמידה ולא היו לה הכספים למטרה זו, הלוותה לה הנתבעת את הסכומים הנדרשים, וקיזזה אותם מהתמורה ששולמה לה בגין אותו החודש. שכר העבודה ששילמה התובעת לעובדות שלה, חושב בהתאם לשעות עבודתן בפועל, בהתאם לשכר המינימום כפי שעודכן מעת לעת. לעיתים, כאשר נעדרו עובדות מסיבה כלשהי, ומכלול העבודה בוצעה ע"י מספר עובדות קטן מהרגיל, החליטה התובעת לתגמל בתוספת שכר את העובדות שעבדו בפועל, כדי להמריצן להגיע לתוצאות שהושגו ע"י הצוות המלא. לצורכי מעקב של התובעת על שעות עבודתן של העובדות שלה, התובעת ביקשה, והנתבעת איפשרה לה, לעשות שימוש בשעון נוכחות שהיה מותקן במקום ובו הטביעו כרטיסיהם עובדי הנתבעת. התובעת רכשה לשם כך כרטיסי נוכחות משלה, ובהם השתמשו היא והעובדות. בשלב מסוים הפסיקה הנתבעת לעשות שימוש בשעון זה, והוא שימש רק את התובעת. כרטיסי הנוכחות האמורים מעולם לא הוצגו לנתבעת ולא הייתה מצידה כל התעניינות בהם. ז) לתובעת שולמה מידי חודש תמורה כוללת בשיעור קבוע עבור שירותי הניקיון שבוצעו מטעמה, וכנגדה מסרה היא לנתבעת חשבוניות מס. מעת לעת התובעת הייתה פונה למר אהרונסון ומבקשת להעלות את התמורה, ומידי פעם הוא היה נענה לבקשותיה. מתוך התמורה האמורה התובעת הייתה משלמת לעובדות שהעסיקה שכר עבודה וזכויות נלוות, והסכום שנותר לאחר תשלומים אלה נכנס לכיסה. לתמורה הכוללת ששולמה לתובעת, שהייתה כאמור, בשיעור קבוע, לא הייתה כל זיקה למספר העובדות שהעסיקה, ו/או להיקף התמורה ששילמה לעובדות שלה, ו/או למספר שעות עבודת הניקיון שסופקו מטעמה. אמנם, התובעת טענה כי התמורה ששולמה לה חושבה בהתאם למספר העובדות שהעסיקה ושיעור שכר המינימום, אולם טענתה זו נסתרה בעדותה שלה עצמה, כאשר סיפרה שלעיתים, כתוצאה מהעלאת שכר המינימום ובעקבות זאת הגדלת תשלומי השכר ששילמה לעובדות שלה, נשחק החלק שנותר לה מהתמורה ששולמה לה, עד כי לעיתים "הייתה נשארת בלי כלום". שהרי ממה נפשך - אילו התמורה שהייתה משולמת לה, הייתה מחושבת בהתאם לשכר שהיה עליה לשלם לעובדות שלה או למספרן - ממילא לא היה נוצר המצב עליו הלינה התובעת. ח) כל החומרים וכלי העבודה ששימשו את התובעת והעובדות שלה סופקו ע"י הנתבעת. בהקשר זה הסביר מר אהרונסון שהוא העדיף שחומרי הניקיון ירכשו במרוכז ע"י הנתבעת משום כך שחשובה הייתה לו רמתם ואיכותם, שכן היה על המאפיה לעמוד בדרישות ניקיון והיגיינה מחמירות. עוד הבהיר מר אהרונסון שהעובדה שהתובעת לא נדרשה לרכוש חומרי ניקיון נלקחה בחשבון לעניין התמורה ששולמה לה. קיבלנו את הסבריו אלה כאמיתיים, וגם הגיונם התקבל על דעתנו. ט) התובעת, כמו גם העובדות שהעסיקה, הגיעו למאפיה וממנה באמצעות שירותי ההסעות שסיפקה הנתבעת לכל עובדיה. גם לעניין זה קיבלנו את הסבריו של מר אהרונסון, לפיהם סידור זה, שניצל את העובדה שלנתבעת מערך הסעות מאורגן שפועל ממילא לטובת הבאת עובדיה למאפיה שאין מגיעה אליה תחבורה ציבורית, היה הגיוני ונוח לכל הנוגעים בדבר, וכי גם עובדה זו נלקחה בחשבון לעניין התמורה ששולמה לתובעת. י) התובעת ועובדותיה קיבלו בגדי עבודה, כפי שחולקו לכל עובדי המאפיה, וגם שי לחגים. יא) אשר לאופן ביצוע עבודות הניקיון בפועל - שוכנענו כי מעורבותם של מר אהרונסון או בעלי תפקיד אחרים במאפיה בעבודות שבוצעו, הסתכמה בדרישות והקפדה אשר לטיב העבודה ואיכותה בלבד, והשיג ושיח בעניין זה היה ביניהם ובין התובעת בלבד. נציין כי גם בעניין זה הוצגה ע"י התובעת גרסה בלתי עקבית, כאשר בעוד שבתצהירה נטען שמר אהרונסון ומנהל העבודה במאפיה קבעו את מספר העובדות ואת שעות עבודתן , וגם פיקחו בפועל על עבודתן ונתנו להן הוראות והסברים, ואף, כאשר לא היו שבעי רצון מעבודתן איימו עליהן באי תשלום שכרן, הרי שבחקירתה הנגדית בפנינו הודתה שכאשר היו הערות אשר לטיב העבודה זומנה היא בלבד למר אהרונסון, והתלונות היו מופנות אליה והיא הייתה דואגת לעמידה בדרישות, וכי גם ה"איומים" לפיהם בהעדר ביצוע נאות של העבודה - לא תשולם התמורה בגינה, הופנו אליה בלבד, ולא הופנו במישרין לעובדות שלה.(ר' ע' 7 לפרוטוקול) . גם העובדות עצמן לא פנו במישרין אל מי מטעם הנתבעת, אלא, תמיד, אליה (ר' עמ' 11 לפרוטוקול). כמו כן, התובעת נדרשה לעמוד במשימות הניקיון של המאפיה, בזיקה כמובן, לשעות פעילותה של האחרונה, אולם מבחינת הנתבעת לא היה זה משנה, ולא ניתן כל ביטוי בתמורה ששולמה לתובעת, בכמה שעות עבודה בדיוק נעשה הדבר. (ושוב, גם בעניין זה גרסת התובעת לא הייתה עקבית, ובעוד שבתצהירה נטען שמר אהרונסון הוא שקבע את מספר השעות שיעבדו היא והעובדות שלה, הרי שבחקירתה הנגדית בפנינו, כאשר אישרה " עבדתי 8 שעות ביום, כביכול עבדנו קבלנות, היינו עושים אולם ואם מנהל העבודה היה מאשר בסוף היינו הולכים הביתה. הגעתי בשעה 08:00 בבוקר, והיינו הולכות לפעמים ב 14:00 או ב 15:00 מתי שגומרים"). יב) אשר לעבודה שבוצעה באופן אישי ע"י התובעת - בדרך כלל עובדותיה של התובעת עסקו בניקיון המאפיה עצמה, בעוד שהיא עסקה בניקיון קומת המשרדים שלה. אמנם, התובעת בתצהירה טענה שמר אהרונסון הוא שדרש ממנה שהיא זו שתעבוד בניקיון המשרדים וגם תעסוק שם בהכנת שתייה ליושבי המשרדים, והפנה את יתר העובדות לעבודה במחלקות המאפייה, אולם העדפנו, גם בהקשר זה, את עדותו של מר אהרונסון לפיה התובעת היא זו שבחרה להציב עצמה שם מאחר והעבודה שם הייתה קלה יותר, וכי לא היה לו כל עניין בכך שהיא תעבוד שם, וכאשר נעדרה התובעת ועובדת אחרת החליפה אותה, ראה כי טוב, וביקש שזו תנקה את המשרדים דרך קבע במקום התובעת, אלא שאז פיטרה אותה התובעת. [נציין , כי מצד התובעת נעשה נסיון להציג את העבודה שבוצעה על ידיה בקומת המשרדים כעבודה של "מעין מזכירה" , טענה שלא מצאנו לה כל בסיס במכלול דברי הצדדים בפנינו , שעולה מהם בבירור שככל שנהגה התובעת , מעת לעת , להגיש שתייה ליושבי המשרדים (או כדבריה "לבשל") - הייתה פעילות זו בעלת משקל חסר משמעות ביחס לעבודות הנקיון שנדרשה לעשות שם]. דבריו אלה גם נתמכו ע"י דברי התובעת עצמה בחקירתה הנגדית בפנינו ( ר' ע' 9 לפרוטוקול). בשלב מסויים, ולאחר שעלתה רמת חוסר שביעות הרצון מרמת ניקוי המשרדים, נתבקשה התובעת להפסיק לטפל בניקויים, ולעבוד רק במאפייה עצמה. התובעת הלינה, בתצהירה, על כך שמשימה זו הועברה ל"מנהלת חשבונות צעירה", אולם בעדותה בפנינו אישרה שכתוצאה מהפחתת מכלול המשימות שנדרשו ממנה, לא הייתה הפחתה בתמורה הכוללת אשר שולמה לה , והיא גם לא נדרשה לפטר עובדות ניקיון ( ר' ע' 10 לפרוטוקול). שוכנענו , מעדותו של מר אהרונסון , שבפועל לא יוחסה כל משמעות לשאלה איזו עבודה תבוצע , אם בכלל , ע"י התובעת באופן אישי , וכאשר התובעת נעדרה , בוצע "חלקה" בעבודה ע"י מי מבין העובדות שלה , מבלי שהיה כל צורך בדיווח , וודאי שלא באישור של מי מטעם הנתבעת. יג) החתימה על הסכם העבודה - אין חולק שבין הצדדים נחתם ביום 10/06/90 הסכם המסדיר את מערכת היחסים בניהם (להלן ולעיל : "ההסכם"). על פי תנאי ההסכם , לא יתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד , והתובעת תעסיק עובדים אשר יהיו עובדיה ולא עובדי המאפיה. אין חולק שעובר לחתימה על ההסכם , תוכנו הוסבר לתובעת בעל פה. עוד אין חולק , שבפועל , לא שינתה החתימה על ההסכם מאומה באופייה המעשי של מערכת היחסים שבין הצדדים , והם המשיכו להתנהל כתמול שלשום. 6. ההיבט המשפטי - א) אין ספק שיש לבחון את השאלה האם התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים לאור אופיה האמיתי של מערכת היחסים בניהם בפועל , ואין מקום למתן משקל מכריע לכינויים בהם בחר מי מהם לכנותה או להגדרות בהן הוגדרה בהסכם העבודה שנחתם בניהם. על פי ההלכה הפסוקה , תיבחן מערכת היחסים תוך שבית הדין יעשה שימוש ב"מבחן המעורב" , שבגרעינו "מבחן ההשתלבות" , והכל בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה. ב) יישומו של "מבחן ההשתלבות" בנסיבות המקרה דנן - "מפעלה" של הנתבעת - הינו מאפיה , אשר ככזו , המוצר המוגמר שהיא מייצרת , הינו לחם. ה"מוצר" המוגמר אשר סופק ע"י התובעת , באמצעות עבודת העובדות שלה ועבודתה היא - היה נקיון המאפיה , וזאת בלבד. מאפיה יש לנקות כשם שיש לנקות כל מפעל , משרד , חנות או בית. סבורים אנו שבהקשר בו עסקינן , לא נכון יהא לומר כי עבודת הנקיון שסופקה מטעם התובעת הייתה שלובה בפעולותיה השוטפות של המאפיה לצורך יצור הלחם , אלא חיצונית להן. התובעת ועובדותיה לא היוו , לדעתנו , חלק מה"מערך הארגוני" של המאפיה , ככל שהוא נגע לייצורו של הלחם. כל תפקידן של התובעת ועובדותיה , היה לדאוג לכך שהמאפיה תהא נקייה. מובן , שעל מנת שהמאפיה תתפקד כנדרש וכראוי , ותעמוד בביקורות שבהן היה עליה לעמוד מעת לעת - עליה להיות נקייה. ברם - באותה מידה , כדי שהמאפיה תספק את הלחם שלשם יצורו היא קיימת - עליה גם לקבל אספקה שוטפת של קמח , ויתר חומרי הגלם ליצור הלחם , כך שעצם חיוניותו של השירות שסופק מטעם התובעת - אין בו כדי להפוך אותו לחלק מהמערך הארגוני של המפעל . למרות שהתובעת ועובדותיה נכחו במאפיה בחלק הארי של שעות הפעילות שלה , אין חולק שמעולם לא נדרשו ליטול חלק בתהליך ייצור הלחם , ושדרישה שכזו לא הייתה רלבנטית ולא עלתה על הפרק. ג) הפן ה"שלילי" של "מבחן ההשתלבות" - האם יש לראות את התובעת כמי שהייתה בעלת "עסק עצמאי"? אכן - אין חולק שהתובעת סיפקה לנתבעת שרותי נקיון שהסתכמו בביצוע עבודת הנקיון עצמה , על ידיה ועל ידי העובדות שלה. הנתבעת סיפקה לתובעת ולעובדות שלה את כל החומרים והכלים שנדרשו לביצוע הנקיון וגם ביגוד והסעות למקום העבודה וממנו. יחד עם זאת , סבורים אנו שבעיסוקה של התובעת בהחלט ניתן היה למצוא סממנים של עסק עצמאי , שכן , אין ספק שהעובדה שהתובעת קיבלה תמורה קבועה - ללא קשר לאופן שבו אירגנה ותפעלה את עבודות הנקיון במאפיה - היא הנותנת שהיה לה מרחב תמרון שלאופן ישומו על ידיה - הייתה השפעה על הסכום שישאר בכיסה מדי חודש; וכך , יכולה הייתה התובעת , כפי שעשתה בפועל , כאשר כוח העבודה היה חסר בשל העדר עובדת/ות - לתת תמריץ לעובדות הנותרות כדי שיספיקו יותר , או לבחור , למשל , לאיזה הסדר להגיע עם מנהל החשבונות בו נעזרה , או כלל לא לשכור שרותיו של מנהל חשבונות . ד) סבורים אנו , שבמערכת היחסים בין הצדדים , כפי שאנו רואים אותה , נעדר סממן חשוב נוסף שמאפיין יחסי עובד ומעביד , והוא "הקשר האישי". כפי שקבענו לעיל , הרי שלנתבעת לא היה כלל משנה אם התובעת היא זו שתבצע עבודות הנקיון בעצמה , בין אם בכלל ובין אם חלק מסויים מהן. כל שהיה חשוב , מבחינת הנתבעת , הוא שהמאפיה תנוקה ברמת הנקיון הנדרשת ממנה , או במילים אחרות שיסופקו לה שרותי נקיון מטעם התובעת , באיכות הרצויה. שרותים אלה סופקו באמצעות עבודת עובדותיה של התובעת , שאין ספק שלמיהותן לא היה כלל משקל מבחינת הנתבעת , וגם ע"י עבודת התובעת עצמה. כבר ציינו לעיל , שאיננו מקבלים את טענת התובעת לפיה העובדה שבדרך כלל היא זו שניקתה את קומת המשרדים במאפיה , נבעה מדרישה כלשהי של הנתבעת , ועוד הפננו לכך שלעיתים , כשהתובעת נעדרה , הוחלפה היא ע"י מי מבין עובדותיה , מבלי שהדבר דרש אישור , ואף לא עדכון, של מי מטעם הנתבעת. אין מדובר , אם כן , בעובד שמבצע עבודה מסוימת , דרך קבע , בעצמו , ובמקרים חריגים ונדירים , מוחלף או נעזר , לעניין אותה עבודה מסוימת , בעזרת קרוב משפחה או מכר. מעמדה של התובעת במערכת היחסים בין הצדדים הסתכם , בהקשר בו עסקינן , באחריות הכוללת לכך שעבודות הנקיון שסופקו מטעמה , ללא תלות בשאלת מיהותו של המבצעת/ות - יעמדו ברמה הנדרשת. ב"כ התובעת הפנה , בהקשר זה , בסיכומיו , לדבריו של מר אהרונסון בחקירתו הנגדית בפנינו , לפיהם לו הייתה התובעת מביאה קבוצת עובדות אחרת , לא הייתה לא כל התנגדות לכך "כל עוד הקבוצה תוכשר לעבודה על ידיה" , כאסמכתא לקיומו , לכאורה , של קשר אישי בין הצדדים; איננו מקבלים גישה זו. ראשית - ברור היה מדברי מר אהרונסון , כמכלול , שמכח ההתקשרות בין הצדדים , שומא היה על התובעת לספק שרותי נקיון , ולמטרה זו עליה להעסיק עובדות אשר תדענה את המשימות הנדרשות מהן , בהתחשב בעובדה שמדובר במאפיה דווקא (להבדיל , למשל , ממפעל טקסטיל) . שנית - כל ספק שירותים , ושרותי כח אדם בפרט , מחוייב כלפי מזמין השירות , מעצם טבעה של ההתקשרות בניהם , לספק עובדים שיתאימו למטרת ההתקשרות . שלישית - הרי גם לדברי התובעת עצמה "מי שלימד את הפועלות זו אחת שיודעת העבודה טוב. כשאני נמצאת יש לנו מנהל עבודה והוא אמר לנו מה לעשות והיינו עושים. כל שנה היו מתחלפות בנות לא יותר. ואם זאת שיודעת העבודה לא נמצאת, אני אומרת שלא היה מצב כזה". לא מצאנו , אם כן , כל בסיס לנסיון לטעון שבמערכת היחסים בין הצדדים התקיים תנאי לפיו אין תחליף לביצוע מטלה כלשהי ע"י התובעת באופן אישי. התרשמנו , באופן חד משמעי , ש"הקשר האישי" בין התובעת לבין מר אהרונסון הסתכם בכך שמלכתחילה בחר להתקשר עמה בשל היותה תושבת העיר קריית שמונה , אשתו של קבלן נוסף שנתן שירותים לנתבעת , ונראה כי על רקע זה גם זכתה התובעת ליחס אישי ומתחשב יותר מצידו של מר אהרונסון במהלך ההתקשרות בין הצדדים , ועל רקע זה גם נהגה לפנות אליו ולהיוועץ עמו בשאלות שונות הקשורות למעמדה כמעסיקה כלפי העובדות שלה. ה) שאלת אופיים של "הפיקוח , המרות והשליטה" ביחס לעבודת התובעת - כפי שכבר צויין לעיל , הרי שמהבחינה העובדתית התרשמותנו הייתה שהפיקוח על עבודת התובעת ועובדותיה הסתכם בהצבת משימות אלו ואחרות , כנדרש מעת לעת , מה שנעשה ע"י מנהל העבודה במקום , ומתן אישור לכך שאלו הושלמו , לכשאותו מנהל עבודה היה שבע רצון מהתוצאה , או הפניית ביקורת ותלונות , בין אם ע"י מנהל העבודה ובין אם ע"י מר אהרונסון , כאשר העבודה לא בוצעה כדבעי או שמי מבין העובדות של התובעת לא התנהגה כראוי (בהקשר זה הוזכרו , למשל , מריבות קולניות בהן היו מעורבות העובדות). לא מצאנו שהתקיים פיקוח כלשהו על חלוקת העבודה בין התובעת ועובדותיה , חלוקתו של יום העבודה ע"י מי מהן , מתי תעבוד , מתי תנוח , מתי תפסיק עבודתה כדי לאכול או לשאוף אויר , מתי תצא לחופשה . התובעת , ומי מבין עובדותיה , לא היו נתונות , באופן אישי , למרותו של מי מטעם הנתבעת , ורק תוצאת פעולתן המשותפת - היא שהייתה נתונה לביקורת או לפיקוח. ו) הערה אשר ל"אומד דעת הצדדים"- לא יכולנו שלא לייחס משקל לעובדה שאין חולק שהתובעת , למרות שהעסיקה עובדות לאורך שנים , ידעה מהן זכויותיהן הנלוות לשכר לשכר העבודה , שכן עודכנה בעניין זה מעת לעת בבירורים שערכה בהסתדרות , ושילמה בהתאם לכך תשלומים לעובדותיה , מעולם לא טענה שהיא עצמה זכאית לדמי חופשה , או הבראה , או תוספת תגמול בגין עבודה בשעות נוספות , וכל שביקשה מהנתבעת , מעת לעת , היה להעלות את התמורה הכוללת ששולמה לה. מובן שאין בהעדר דרישות שכאלה , הוא כשלעצמו , כדי להוות ויתור על זכויות מכח חוקי מגן - מטמו של עובד שכיר שאין חולק שזכאי להן. ברם - בעובדה שלכל אורכה של ההתקשרות בין הצדדים שילמה התובעת תשלומים גין זכויות נלוות לעובדות שלה , ומעולם לא תבעה את אלו עבורה היא , יש ודאי כדי לתמוך בגירסת הנתבעת לפיה היה ברור לשני הצדדים כי מעמדה של התובעת כלפי הנתבעת שונה מזה של העובדות שלה כלפיה. 7. סיכומו של דבר , ונוכח האמור לעיל , אנו קובעים שלא הוכח בפנינו שבין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד. אשר על כן דינה של התביעה שבפנינו - להדחות. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים