עבודה ארעית - פיטורים

החלטה א. מבוא לפנינו בקשת המבקשים לקבלת צו מניעה זמני נגד פיטוריהם. הבקשה הועברה לבית דין זה לאחר שהוגשה ב- 26.6.02, מלכתחילה, לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים ובדיון בפני סגנית השופט הראשי, כב' השופטת רוזנפלד, התברר כי הסמכות המקומית נתונה לבית דין זה. ב. הרקע העובדתי והמערכת הנורמטיבית החלה על יחסי הצדדים 1. המבקשים התקבלו לעבודה ארעית במשיבה בשנת 1992, במסגרת תוכנית השיפורים של חברת החשמל במחוזות. 2. ההסכם הראשון שחל על המבקשים, היה הסכם בנושא "הבטחת זכויות העובדים הארעיים", שעניינו בזכויות העובדים הארעיים שנשכרו לעבודה בתחנת הכח חדרה B, בנית תחנות משנה בגז, טורבינות ושיפורים במחוזות. (להלן: "הסכם 1989") הסכם 1989 נחתם ביום 7.12.89, בין הנהלת המשיבה לבין ההסתדרות והוועד הארצי של עובדי חברת החשמל. בהסכם זה נקבעו תנאי העסקת העובדים הארעיים בהתחשב במהות העסקתם המיוחדת ובו נאמר כי החל מהשנה השניה לעבודתם תנאי העסקתם יהיו כשל עובדי המשיבה הקבועים על פי חוקת העבודה של החברה, למעט לגבי אי זכאותם לפנסיה תקציבית, אי זכאותם לחשמל מוזל, עובדת ביטוחם במבטחים וזכאותם לפיצוי פיטורים מוגדלים בתום תקופת העסקתם. 3. מכח הסכם 1989 חתמו המבקשים על "כתבי הצהרה והתחייבות", (להלן: "כתבי ההצהרה"), וזאת עם תחילת עבודתם במשיבה, בשנת 1993. בכתבי ההצהרה נקבע: "1. ידוע לי כי נתקבלתי לעבודה ארעית בחברת החשמל... לצורך ביצוע תוכנית השיפורים של חברת החשמל במחוזות. 2. ידוע לי כי נתקבלתי לעבודה... כעובד ארעי לתקופה ארעית שתסתיים עם גמר עבודות תכנית השיפורים. מועד סיום העבודות ייקבע על ידכם... 3. ידוע לי...כי תקנות הפנסיה לעובדי חברת החשמל אינן חלות עלי ואני ו/או שארי... לא נהיה זכאים לפנסיה מאת חברת החשמל. כמו כן ידוע לי כי אינני ולא אהיה זכאי להנחה במחיר החשמל. 4. ידוע לי כי חברת החשמל תבטח אותי בביטוח פנסיה מקיפה במבטחים ותנכה משכרי את חלקי בתשלום דמי הביטוח." בנוסף, נקבע בכתבי ההצהרה, כי המבקשים יהיו זכאים בתום התקופה הארעית לעבודתם, לפיצויי פיטורים מוגדלים: פיצויי פיטורים בשיעור של 200% עד השנה השלישית לעבודתם, ובשיעור של 300% מהשנה השלישית ואילך. 4. ביום 19.9.96 נחתם הסכם נוסף בין הנהלת המשיבה, ההסתדרות הכללית החדשה והמזכירות הארצית של עובדי חברת החשמל, (להלן: "הסכם 1996"). בהסכם זה אושרו שוב התנאים שנקבעו בהסכם מ-1989. בזיכרון דברים שנחתם לצד ההסכם הסכימו הצדדים: "הוסכם שעל מנת למנוע פיטורי עובדים בגין עבודות שיפורים שטרם הסתיימו במחוזות, תוכל תקופת ההעסקה לעובדים הארעיים בתנאים שסוכמו לעיל להתארך עד 8 שנים". 5. ביום 1.5.97 נשלח למבקשים מכתב שעניינו הארכת תקופת העבודה (להלן: "מכתב ההארכה"), בו נאמר על ידי מנהל כוח האדם במחוז דאז, מר אלסטר: "...בהסכם עם ועד העובדים אנו מאריכים את תקופת עבודתך הזמנית בחברה לתקופת ניסיון נוספת, אבל לא יותר מאשר עד תאריך 28.6.98 וזאת מבלי שהדבר יקנה לך זכות לקביעות" 6. ביום 3.10.99 נחתם הסכם קיבוצי מיוחד, (ה"ק מס' 596/99), בנושא הבטחת זכויות העובדים הארעיים בין הנהלת המשיבה ובין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, באמצעות האגף לאיגוד מקצועי וועד העובדים הארצי של חברת החשמל, (להלן: "ההסכם הקיבוצי המיוחד"). בהסכם הקיבוצי המיוחד נקבע, כי בהמשך להסכם 1996: "ג. הוסכם עתה, כי על מנת למנוע פיטורי עובדים העובדים בעבודות הנ"ל, תוכל תקופת העסקתם בהתאם לתנאי ההסכם מיום 19.9.96... להימשך עד 10 שנים". 7. ביום 25.6.02 קיבלו המבקשים מכתבי "סיום עבודה בחברה" מהמשיבה, כאשר מרביתם אמורים היו להכנס לתוקף ב- 27.6.02. ג. עיקרי טענות המבקשים א. המבקשים טוענים כי פיטוריהם לוקים בחוסר תום לב וכי נעשו שלא כדין. לטענתם, במכתב ההארכה מיום 1.5.97, הובהר כי תקופת הניסיון שלהם במשיבה תסתיים בחודש יוני 98', ואולם מאז לא נעשה דבר ולא נחתם עימם שום הסכם, וזאת עד פיטוריהם בחודש יוני 2002. לטענתם, החל מ- 28.6.98, עם תום התקופה הנקובה במכתב ההארכה, (ובהסתמך על האמור בנוהל קבלת קביעות של המשיבה - מוצג מב/6), יש לראותם כעובדים קבועים ולכן פיטוריהם אינם כדין. לדידם, במכתבי הפיטורים מנסה המשיבה לעקוף את דרכי הפיטורים הלגיטימיים כנקוב בחוקת העבודה שלה. ב. המבקשים הדגישו, כי המשיבה עצמה אינה מעוניינת בהגדרת מעמדם האמיתי. לדידם, המשיבה נוקטת באי בהירות מכוונת באשר להגדרת מעמדם. לטענתם, היא רואה בהם: עובדים ארעים, עובדים זמניים, עובדים במסלול של קביעות, עובדים בהסכם מיוחד או עובדים במפעל מתהווה. כך למשל, בכתבי ההצהרה מדובר על עובדים ארעיים לתקופה ארעית שתסתיים עם גמר עבודות תכנית השיפורים. במכתב ההארכה נאמר שהם עובדים זמניים ואילו בתלוש שכרם הם סווגו בשנת עבודתם הראשונה "כעובד ארעי". משנת 93' הם סווגו בתלוש על פי "הסכם מיוחד לאחר שנת עבודה" ואילו מר נדב מטעם המשיבה הצהיר שהם התקבלו לעבודה כ"עובדי מפעל מתהווה", הגם שבחקירתו לא ידע להבהיר את המונח, וכן הוא הצהיר כי הם "עובדים בהסכם מיוחד". לטענת המבקשים, מכל האמור עולה, כי המשיבה עצמה אינה "סגורה" על הסטטוס שלהם ולפיכך, לדידם, לא ניתן לקבוע בודאות לאיזה סוג של עובדים יש לשייך אותם, ובכל מקרה לא ניתן לפטרם כעובדים ארעיים. ג. המבקשים טוענים, כי המשיבה לא ראתה בהם עובדים ארעיים הכלולים בהסכמים שהוזכרו לעיל, שכן החתימה אותם על חוזים אישיים - כתבי ההצהרה. על פי טענה זו אם כשיטת המשיבה חלים על המבקשים הסכמים קיבוציים, מדוע הוחתמו המבקשים על הסכמים אישיים ו/או מיוחדים? לדידם, גם מכתב ההארכה מחזק את הטענה, כי המבקשים לא נכללו במסגרת ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדים ארעיים. ד. המבקשים הגישו לבית הדין מכתב של מנהל בית ספר טכנולוגי במשיבה למבקש מס' 1, מכתב מיום 30.6.92, (להלן: "מוצג מב/1"), שבו נאמר: "הנני לאשר בזאת כי מר כהן רונן החל בתאריך 28.6.92 ועד תאריך 23.7.92 קורס "עובדים חדשים"...השתתפותו של הנ"ל בקורס הינה חיונית בתהליך קבלתו כעובד קבוע בחברת החשמל" לדידם של המבקשים, מכתב זה מהווה הוכחה לכך שהמשיבה התייחסה אליהם כאל עובדים במסלול לקראת קביעות. ה. המבקשים מסתמכים בטיעוניהם על פסק הדין (ע"ע 300053/96 אסנת נתאי נ' בית התפוצות, טרם פורסם), (להלן: "פסק הדין בענין בית התפוצות"), בו נקבע כי: "יש לראות עובד לתקופות קצובות לאחר תקופת העסקה סבירה מבלי שמפטרים אותו, כעובד קבוע". לטענתם, יש ליישם הלכה זו בעניינם. ו. עוד טוענים המבקשים, כי זוהי הפעם הראשונה שבה מפטרת המשיבה עובדים במעמדם לאחר עשר שנות עבודה. לדידם, הפיטורים כלל אינם נובעים מצורך בהתייעלות. כתמיכה לטענה זו עתרו המבקשים לצירוף מסמך נוסף - עותק מהעיתון הפנימי של המשיבה, "משאבים 2002", (להלן: "המסמך הנוסף"). בקשתם לצירוף המסמך הנוסף התקבלה. לדידם, במסמך הנוסף לא צויין, כי תכנית ההתייעלות שנוקטת המשיבה מלווה בפיטורי עובדים. ז. לסיכום טוענים המבקשים, כי המשיבה לא נהגה בתום לב במשך כל תקופת העסקתם: היא התחמקה ממתן קביעות, יצרה מצג שווא כלפיהם, כאילו הם עובדים קבועים או עובדים במסלול של קביעות. לטענתם, המשיבה הפרה באופן חמור את חובת תום הלב המוגברת החלה עליה. לפיכך, עותרים המבקשים לצו מניעה זמני נגד המשיבה, שיורה לה להחזירם לאלתר לעבודה עד למתן החלטה בתיק העיקרי. מטעם המבקשים הגישו תצהירים רונן כהן ונתן בן ששון. המבקשים שמואל בז'ה ובני פרידמן נחקרו בחקירה נגדית בדיון בפני בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. ד. עיקרי טענות המשיבה א. לטענת המשיבה, פיטורי המבקשים נעשו בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד, תוך תאום ובהסכמת נציגות העובדים. לטענתה, מעמדם של המבקשים כעובדים ארעיים היה ברור לשני הצדדים כל העת. מעמד זה נקבע בכל ההסכמים בין הצדדים, לרבות, בהסכם הקיבוצי המיוחד, כאשר המבקשים פעלו וקיבלו זכויות בהתאם, על פי האמור באותם הסכמים. ב. עוד טענה המשיבה, כי הפסקת עבודת המבקשים נעשתה בהסכמת ועד העובדים, וכי נציגות העובדים היתה שותפה מלאה בהליכי קביעת תנאי העסקת המבקשים והפסקת העסקתם. היא אף מציינת, כי ועד העובדים מנע את פיטוריהם של המבקשים בשנת 1999, שכן התנגד לפיטורים לפני תום 10 השנים; דהיינו - לפני תום התקופה המקסימלית שנקבעה בהסכם הקיבוצי המיוחד. לטענתה, פיטורים בהסכמת ועד העובדים עולים בקנה אחד עם חוקת העבודה בחברת החשמל, וזאת אפילו היה מדובר בעובדים קבועים - ולא כל שכן כאשר מדובר בעובדים ארעיים. ג. אשר למכתב ההארכה, טוענת המשיבה כי מכתב זה הוצא עקב טעות של מנהל כוח האדם דאז, מר אלסטר. ד. אשר לטענת המבקשים, כי המשיבה נקטה בהליך של קבלת המבקשים כעובדים קבועים והסתמכותם, בין היתר, בהקשר זה על המכתב מב/1, טענה המשיבה, כי כותב המכתב מב/1, כיהן באותה עת כמנהל בי"ס טכנולוגי במשיבה, וכי הוא אינו בר סמכא מטעמם ואינו הגורם המוסמך ללמוד ממנו על מעמדם של המבקשים. ה. אשר לשינוי הסימול על תלוש המשכורת בתום שנת עבודה של המבקשים, טוענת המשיבה, כי אין בכך כדי ללמד על מהות הגדרת מעמד המבקשים ובכל מקרה, הסימול שונה לאחר שהמבקשים חתמו על כתבי ההצהרה. ו. המשיבה טענה כי מתחילת שנת 2002, כאשר היה ברור כי התקופה המקסימלית שנקבעה בהסכם הקיבוצי המיוחד, עומדת להסתיים, וכי לא ניתן היה להאריכה עקב הצמצומים בחברה - נקטה בכמה פעולות שמטרתן היתה להביא את המצב לידיעת העובדים. במסגרת זו קיימה הנהלת המחוז פגישות עם נציגות העובדים המקומית והארצית. בפגישות אלה הובהר למבקשים, ולעובדים אחרים במעמדם, כי עקב הצמצומים בחברה תופסק עבודתם של רוב העובדים הארעיים בתום עשר שנות עבודתם, והם לא ייקלטו כעובדים קבועים. שניים מהמבקשים אף קיימו פגישות אישיות עם מר נדב, מנהל כוח האדם במחוז דן, ובהן הובהר להם המצב שוב. המשיבה טענה, כי רק שישה עובדים מתוך כל העובדים הארעיים, נקלטו על ידה כקבועים. ז. המשיבה הבהירה, כי קבלת קביעות בחברת החשמל היא אקט אקטיבי, המלווה בין היתר בקבלת מכתב מפורש על כך ממחלקת כוח האדם ומוועד העובדים, בשינוי מועד קבלת המשכורת, ובזכאות לחשמל מוזל ולפנסיה תקציבית. לפיכך, טוענת המשיבה, כי היה ידוע למבקשים כל העת, כי מעמדם הוא של עובדים ארעיים בלבד ולא של עובדים קבועים. ח. עוד מציינת המשיבה, כי למבקשים, ולעובדים ארעיים אחרים, נקבע "פרופיל העסקה" מיוחד, שבמסגרתו קיבלו תנאים מיוחדים השונים מאלו של עובדים קבועים. בתנאים מיוחדים אלו יש כדי לפצותם על העדר הקביעות, כך למשל, נקבעה זכאותם לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור משמעותי. ט. לסיכום, טוענת המשיבה, כי פעלה בתום לב בענין הפסקת עבודת המבקשים ואף הלכה לקראתם בהארכת תקופת העבודה עד למיצוי התקופה המקסימלית שנקבעה בהסכם הקיבוצי המיוחד. מטעם המשיבה הגיש תצהיר ונחקר בחקירה נגדית מר גד נדב, מנהל כ"א במחוז דן. ה. הכרעה 1. יש להדגיש, כי ההליך שבפנינו הוא הליך בו מבוקש סעד זמני. בהליך שכזה בית הדין אינו נדרש להכנס "לעובי הקורה" והכרעתו ניתנת על בסיס של ראיות לכאורה בלבד. כבר נקבע, כי אכיפת יחסי עבודה בהליך של סעד זמני יש בה משום התערבות קיצונית בשיקול הדעת של המעביד. המגבלה שבסעיף 3(2) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א -1970, לא מאפשרת אכיפת עבודה שהיא מתן שירות אישי. כאשר לא מדובר בפיטורים הנוגדים הוראות חוק או הוראות של הסכם קיבוצי - המשימה העומדת בפני העובדים הדורשים אכיפה, היא קשה במיוחד, בפרט בהליך המקדמי של סעד זמני. 2. שוכנענו, ולו לכאורה, כי המבקשים הינם עובדים ארעיים וכי הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד בעניינם של עובדים ארעיים - חלות עליהם. לא מצאנו לקבל את טענת המבקשים בשלב הזה, לפיה קיים "טשטוש" או "אי בהירות" באשר למעמדם. שוכנענו לקבל בהקשר זה את גירסת המשיבה כמפורט בסעיף 60 לסיכומיה. כאמור לעיל, מעמדם הבסיסי של המבקשים הינו מעמד של עובדים ארעיים, בניגוד לעובדים קבועים. אף אם נחתם עימם כתב ההצהרה, אין בו כדי לשנות ממעמדם הבסיסי. אין בתנאים מיוחדים שנקבעו ביחס לעובדים אלו בהסכם מיוחד, בכתבי ההצהרה ובמכתב ההארכה, כדי לשנות ממעמדם הבסיסי כעובדים ארעיים. המבקשים טענו, כי המשיבה לא ראתה בהם עובדים ארעיים, עליהם חלים ההסכמים לגבי עובדים ארעיים, שהרי היא החתימה אותם על חוזים אישיים - כתבי ההצהרה. לא מצאנו ולו לכאורה לקבל טענה זו, שכן כתבי ההצהרה חוזרים במדויק על הוראות ההסכם מ- 1989, באשר לזכויות העובדים. אין כל פסול בכך שהעובדים הוחתמו באופן אישי גם על הצהרה כי הם מכירים את זכויותיהם ומודעים למעמדם הארעי בחברה, במקביל להסכמה הקיבוצית לעניין מעמדם. בשלב זה קיבלנו גם את גרסתה של המשיבה, כי מכתב ההארכה נכתב על דעתו של מר אלסטר כהבהרה שמקורה בטעות, ושוכנענו, כי אין בו כדי להשפיע על מעמדם של המבקשים. שוכנעו ולו לכאורה לקבל בענין זה את הסברו של מר נדב: "אני יכול לומר רק את דעתי... זה היה לדעתי יוזמה פרטית של מנהל כוח אדם של מחוז דן כדי להבהיר לעובדים שהם ארעיים. זה לא היה מקובל". (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 12-13) "לדעתי המכתב היה טעות כיוון שזה חריג במשיבה. אף מנהל כ"א לא כתב הארכות זמניות... זו היתה כנראה יוזמה פרטית שלו". (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 18-20). 3. לא מצאנו לקבל בשלב הזה את טענות המבקשים, כי המשיבה נקטה לגביהם בהליך של קבלתם כעובדים קבועים. אשר למכתב מב/1, לא נראה לכאורה, כי יש בו כדי להשפיע על מעמדם של המבקשים כעובדים ארעיים. מקובלת עלינו עמדת המשיבה, כי מנהל בי"ס למקצועות טכניים אינו הגורם המוסמך לקבוע, ואף לדעת, אם העובד ייכנס למסלול של קביעות. אשר לסיווג בתלוש המשכורת, לא מצאנו, ולו לכאורה, כי לשינוי הסיווג יש השלכה על הגדרת מעמדם של המבקשים. קיבלנו את הסברה של המשיבה, כי הסיווג שונה לאחר החתימה על כתבי ההצהרה. רישום בתלושי שכר אינו משנה את המבחן המהותי לגבי מעמד המבקשים. 4. כיוון שהגענו בשלב זה למסקנה ולו לכאורה, כי ההסכם הקיבוצי המיוחד חל על המבקשים, וכי יש לראותם כעובדים ארעיים במשיבה, יש לבחון אם הפסקת עבודתם נעשתה כדין; דהיינו - בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד. מצאנו בשלב הזה, כי המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם ולא הראו ולו לכאורה, כי נפל פגם בהחלטת המשיבה להפסיק את העסקתם, החלטה אשר התקבלה בתיאום ובהסכמת נציגות העובדים ובהתאם להסכמים החלים על הצדדים. בהקשר זה כבר נקבע בפסיקה, כי יש ליתן משקל רב ולכבד את הסכמת הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים: "מאחר שנושא ה"מעמד" של עובד (ארעי, זמני, קבוע) לא הוסדר הסדר כללי בחוק, נודעת חשיבות לאופן הסדרתו של הנושא בהסכם קיבוצי. הסדרה זו נותנת ביטוי לא רק לצרכיו של המעביד, בשים לב לאופי העבודה המתנהלת במפעלו, אלא גם למסגרת ההסכמה של ארגון העובדים, המביאה בחשבון את זכויותיו של העובד הנוגע בדבר, על פי המכלול של עצם אפשרות העסקתו ותנאי העסקתו. למסגרת ההסכמה בנושא זה יש משקל רב ומכריע לכשמתעוררת שאלה בדבר מעמדו של עובד, ויש לכבד את ההסכמה שאליה הגיעו הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים" (דב"ע נו/3-71 עירון ואח' נגד אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ, פד"ע ל' 193). 5. בענייננו, ההסכמה בין הצדדים ברורה, ומעוגנת בהסכם הקיבוצי המיוחד שעליו חתומה הסתדרות העובדים הכללית החדשה, באמצעות האגף לאיגוד מקצועי וועד העובדים הארצי של חברת החשמל, המהווים את "ידם הארוכה" של העובדים, לרבות המבקשים. יצויין, כי המבקשים לא טרחו כלל להזכיר את קיומו של ההסכם הקיבוצי המיוחד בבקשתם, ולעומת זאת הדגישו וטענו, תוך התעלמות מקיומו של ההסכם הקיבוצי המיוחד, כי לאחר תום מכתב ההארכה לא נחתם עימם כל הסכם. למחדל זה של המבקשים יש חשיבות במיוחד בהליך זמני לאור חובת הגילוי הנאות המחויב בו. הפסיקה מייחסת חשיבות רבה לעובדה שהסדר הפסקת העבודה - הסדר הפיטורים נקבע במערכת הסכמית ברורה וידועה מראש לצדדים: "העובדה שניתן להעסיק עובד פרק זמן של למעלה מ-10 שנים במעמד של עובד זמני אינו מקובל ואינו רצוי, אך אינו יוצא דופן. בל נשכח שנושא הקביעות נקבע במערכת הסכמית" (דב"ע נו/ 3-246 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' ד"ר אילסק אורקן, פד"ע כט (2) 296). 6. לגבי הליך הפסקת העבודה של המבקשים, יש להדגיש את התערבותו ופעולתו של ועד העובדים - אשר אישר את הפיטורים, לאחר שביוזמתו הוארכה התקופה לשיעור ההעסקה המקסימלי של עובדים ארעיים. מקובלת עלינו בשלב הזה ולו לכאורה, עמדת המשיבה לגבי שיתוף ומעורבות ועד העובדים בהליך הפסקת העבודה של המבקשים, כאמור בסעיפים 22-17 לתצהירו של מר נדב מטעמה. בהקשר זה מדגיש מר נדב בסעיף 18 לתצהירו: "החל משנת 2002, כאשר היה ברור כי התקופה שנקבעה בהסכם הקיבוצי משנת 1999, עומדת להסתיים, ... וכן לאור הצורך הדוחק בצמצומים, החלה הנהלת המחוז, בשיתוף נציגות העובדים בפעולות יזומות שמטרתן היתה להביא את המצב לאשורו לידיעת העובדים הנוגעים בדבר...". ובסעיף 19 לתצהירו: "במסגרת זו, קיימה הנהלת המחוז... יחד עם נציגות העובדים המקומית והארצית, פגישות עם עובדי המחלקות השונות. בין היתר, נפגשו הנהלת המחוז ונציגות העובדים עם עובדי מחלקת חל"ב ביום 14.3.02, ועם עובדי מחלקת תכנון ביום 13.3.02. בפגישות אלו הבהירו הנהלת המחוז ונציגות העובדים לעובדים את הצורך בצמצומים מחד, וכן את ההכרח לסיים את העסקתם של עובדים ארעיים טרם שימלאו עשר שנים להעסקתם, כמתחייב מהסכם 1999, ובהעדר אפשרות לקלוט אותם כעובדים קבועים בחברה". ניכר לכאורה, כי נציגות העובדים שימשה שותף פעיל בהחלטה על משך העסקתם של המבקשים והפסקת העסקתם. המשיבה פעלה אם כן ולו לכאורה בהתאם לדרישות הפסיקה בעניין חובת ההיוועצות בנציגות העובדים במקרה דנן, טרם הפסקת העסקת המבקשים. ראוי לזכור כי על פי חוקת העבודה של המשיבה ניתן לפטר אף עובדים קבועים בשל צמצומים או מסיבה אחרת, בתנאי שועד העובדים הסכים לכך. לגבי הליך הפסקת עבודה של עובדים הננקט בהתאם להוראות הסכם קיבוצי, לאחר קבלת הסכמת נציגות העובדים, כבר נפסק: "לב ליבם של יחסי עובדה קיבוציים הנו הסכמה בין הצדדים, ומשהגיעו הצדדים להסכמה יכבד אותה בית הדין, למעט במקרים חריגים ביותר... אין זה מעניינו של בית הדין לרדת לשיקוליהם של ארגון העובדים ועד העובדים והעובדים, מחד גיסא, ושיקוליה של ההנהלה, מאידך גיסא, וחזקה על שני הצדדים ליחסים הקיבוציים ששקלו שקול היטב את שיקוליהם, בטרם הסכימו את אשר הסכימו" (דב"ע נז/ 20-41 הסתדרות העובדים הכללית ואח' נ' חיפה כימיקלים בע"מ, טרם פורסם). 7. לא מצאנו לקבל את טענת המבקשים, כי המסמך הנוסף מצביע על כך שהמשיבה לא נמצאת במצב כלכלי קשה ולפיכך לא היה מקום לפיטוריהם. ולו לכאורה המסמך הנוסף מתיחס להתיעלות במשיבה ולצורך לצמצם בהוצאותיה. 8. המבקשים מזכירים ומסתמכים בכתבי טענותיהם על פסק הדין בעניין בית התפוצות, שהוזכר לעיל. באותו ענין קבע בית הדין הארצי לעבודה, לגבי הסכמים לתקופות קצובות שקבעו במשך 6 שנים כי המערערת הינה עובדת במעמד ארעי: "יש בעיני לראות עובד לתקופות קצובות לאחר תקופת העסקה סבירה מבלי שמפטרים אותו, כעובד קבוע. משכך הפסקת עבודתו יכול שתיעשה רק על פי ההסכם הקיבוצי או כל הסדר אחר" (שם, עמ' 11, מפי סגנית הנשיא, כב' השופטת ברק). במקרה שלפנינו ושלא כמו בפסק הדין בענין בית התפוצות, קיים הסכם קיבוצי מיוחד המתייחס לתקופת העסקה מפורשת, בת 10 שנים, והפסקת העבודה נעשתה בהתאם להוראותיו, ובתאום עם נציגות העובדים. המקרה שלנו שונה מהמקרה של בית התפוצות גם בהיבט העובדתי - שם הועסקה המערערת על פי מספר חוזים לתקופות קצובות שחודשו מעת לעת כאשר בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי בכך ביקש המעסיק - בית התפוצות, להמנע ממתן קביעות למערערת. מה שלא כן בענייננו. במקרה שלנו, מעמד המבקשים כעובדים ארעיים הוסדר במפורש ומראש לפרקי זמן ממושכים ביותר והליך הפיטורים נעשה כדין בהתאם להסכם הקיבוצי המיוחד ובתיאום עם נציגות העובדים. לפיכך, לא ניתן במקרה דנן ולו לכאורה לומר, כי המשיבה ביקשה לאור ההסכמים החלים על הצדדים, להמנע ממתן קביעות למבקשים. 9. שוכנענו לכאורה שהמבקשים ידעו כל העת על מעמדם כעובדים ארעיים, וחזקה עליהם, כי היו מודעים להסכמים בעניינם. בכתבי ההצהרה שעליהם חתמו נאמר במפורש כי יועסקו במסגרת ארעית לצורך פרויקטים בענין התוכנית "שיפורים במחוזות". המבקשים, בניגוד לעובדים קבועים לא קיבלו חשמל חינם ושיטת הפנסיה שבה בוטחו היתה שונה, כל זאת במהלך כל תקופת עבודתם במשיבה; דהיינו - מיום עבודתם הראשון ובמשך כ- 10 שנים. 10. יש להדגיש, כי ההסכם הקיבוצי המיוחד קבע מנגנון פיצויי פיטורים מוגדלים המיוחד למבקשים. הצדדים במקרה דנן, לא הסתפקו באפשרות המועלית בהסכם הקיבוצי המיוחד להעסיק עובדים ארעיים במשך תקופה ארוכה, אלא קבעו הסדר כאמור של פיצויי פיטורים מוגדלים המפצה את העובדים הללו על אי מתן קביעות בגין תקופה זו. שוכנענו, כי מנגנון פיצויי הפיטורים המוגדלים מביא בחשבון את המאפיינים המיוחדים של מעמדם ופרק זמן עבודתם של המבקשים, ונותן להם ולו לכאורה תמורה ופיצוי הולם על אי מתן הקביעות. ו. סוף דבר בשלב זה של הדיון בבקשה לסעד זמני, קיבלנו את עמדת המשיבה ולו לכאורה לפיה, הפסקת עבודת המבקשים נעשתה במסגרת הפררוגטיבה שלה כמעסיקה, בתום תקופת העסקתם על פי ההסכם הקיבוצי המיוחד, וכי היא פעלה בהקשר זה בתום לב. פיטורי המבקשים יצאו לפועל לאחר שמוצו האפשרויות במישור הקיבוצי להארכת תקופת עבודתם, הכל בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד ובהסכמת נציגות העובדים. לאור הקביעה כי מעמדם של המבקשים היה ארעי וכי הם זכאים בתום תקופת העסקתם לפיצוי הולם - פיצויי פיטורים מוגדלים, הרי שגם מאזן הנוחות נוטה בשלב זה לטובת המשיבה. לאור כל האמור מצאנו, כי יש לדחות את הבקשה. כל המבקשים יחד ישאו בהוצאות המשיבה בגין דחית הבקשה בסך כולל של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כדין. פיטורים