החלטה 1. בפני בקשה למתן צווי מניעה זמניים כדלקמן: א. צו מניעה זמני ו/או צו עשה זמני המורה למשיב 1, שלא להתקשר עם המשיבה 2 ולא לעבוד בשירותה למשך שנה. ב. צו מניעה זמני ו/או צו עשה זמני, המורה למשיב 1, שלא להתקשר עם המשיבה 2 ו/או עם כל גוף אחר לצורך העניין, העוסק בשיווק מערכות השבחה של מסוקים וכלי טיס, והמשתתף במכרזים הבינלאומיים בהם השתתפה או משתתפת התע"א. ג. צו מניעה זמני ו/או צו עשה זמני, המורה למשיב 1, שלא להתקשר עם המשיבה 2 ו/או עם כל גוף אחר לצורך העניין, בכל התקשרות העוסקת במכירה ושיווק של כלים ומערכות ביטחוניות מכל סוג שהוא "במדינה" מולה עבד המשיב 1 בתקופת עבודתו אצל המבקשת. ד. צו מניעה זמני ו/או צו עשה זמני המורה למשיב 1, להימנע מלעשות שימוש ו/או לגלות ו/או למסור למאן דהוא, מידע ו/או סודות מסחריים וטכנולוגיים הנוגעים לתע"א, ובכלל זה במיוחד מידע לעניין הסודות הטכנולוגיים והסודות המסחריים והביטחוניים אליהם נחשף הנ"ל במהלך עבודתו, ואשר ביחס אליהם התחייב התחייבות מפורשת סבירה ומידתית, שלא לעשות כל פעולה ממין זה במשך שלוש שנים מיום עזיבתו את התע"א, וסודות בטחוניים ללא הגבלת זמן. 2. בנימוקי הבקשה נטען כי יש לאכוף את ההסכם לשמירת סודיות ולאי תחרות שנכרת בין הצדדים ולפיכך יש להגביל את חופש העיסוק של המשיב 1 מן הטעם שיש למנוע ממנו שימוש שלא כדין בסודות עסקיים של המבקשת. כן נטען כי יש להגביל את חופש העיסוק של המשיב 1 בשל ההפרה הבוטה של חובת האמון ותום הלב שחב המשיב 1 כלפי המבקשת אשר מצאה את ביטויה בעצם הפנייה מצידו למשיבה 2 לצורך ניהול מו"מ וזאת ללא ידיעת המבקשת. 3. לטענת המשיבים, אין בתניית אי התחרות כדי למנוע מהמשיב 1 לעבוד בשירות המשיבה 2 מן הטעם שתניית אי התחרות אינה אוסרת מעבר עובד לחברה מתחרה. מעבר לכך נטען, כי תניית אי התחרות אינה חלה בענייננו הואיל ותפקידו של המשיב 1 במסגרת עבודתו אצל המשיבה 2, שונה במהותו, מתפקידו כפי שהיה במסגרת עבודתו אצל המבקשת. יתרה מזאת, לטענתם, לא הוכח בענייננו "סודות מסחריים" המצדיקים הגבלת העיסוק ולפיכך בהעדר התקיימותם של סודות מסחריים ברי הגנה יש לדחות את הבקשה. 4. מטעם המבקשת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר דוד דגן, מנהל מפעל 'להב' בתע"א. (להלן-דגן). מטעם המשיבים הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב 1. לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיונים, בחומר הראיות שהוגש לתיק ובסיכומי ב"כ הצדדים, להלן החלטתי: 5. העובדות אשר לכאורה אינן שנויות במחלוקת הן כדלקמן: א. המבקשת הינה חברה ממשלתית העוסקת, בין היתר, בשיווק והשבחת כלי טיס ברחבי העולם. ב. המשיבה 2 הינה חברה פרטית העוסקת אף היא בשיווק והשבחת כלי טיס ברחבי העולם. ג. המבקשת והמשיבה 2 הינן מתחרות בתחום שיווק והשבחת מטוסים ברחבי העולם. ד. דרך העסקים של המבקשת ושל המשיבה 2 היא בהשתתפות במכרזים בינלאומיים להשבחת מערכות כלי טיס. ה. המשיב 1 הועסק ע"י המבקשת מיום 30/9/99 ועד ליום 30/6/02 כמשווק במנהל השיווק במפעל 'להב' השייך למבקשת והיה ממונה, מתוקף תפקידו, על טריטוריה מסויימת באסיה (להלן-"המדינה"). ו. המשיב 1 חתם ביום 30/9/99 על הסכם עבודה עם המבקשת. (נספח תע"א/3 לבקשה) (להלן-ההסכם). ז. בסעיף 13 להסכם נקבעה תניית אי תחרות, כדלקמן: "13. ניגוד אינטרסים: המומחה מתחייב כי בתקופה של שנים עשר חודשים ממועד סיום הסכם זה, מכל סיבה שהיא, לא יעבוד אצל מתחרה של החברה בתחומים בהם עסק בחברה וכן לא יקים עסק עצמאי, לבד או עם אחרים, אשר יתחרה בחברה בתחומים שעסק בהם בהיותו בחברה" ח. מעבר להתחייבותו לאי תחרות, המשיב 1 התחייב בפני המבקשת לסודיות וביטחון (סעיף 9 להסכם) ולאי שימוש בידע ייחודי שהקנתה לו המבקשת. (סעיף 5 להסכם). ט. המשיב 1 התפטר מעבודתו אצל המבקשת ובסמוך למועד התפטרותו החל לעבוד בשירותה של המשיבה 2. י. המשיבים התחייבו בכתב ובע"פ כי המשיב 1 לא יעבוד אצל המשיבה 2 בתחומי "המדינה" בה עסק במסגרת עבודתו אצל המבקשת לתקופה של שנים עשר חודשים. 6. הכלל הוא כי בהליכים הדנים בסעדים זמניים די בראייה לכאורה מצד המבקשת בכדי לקבל הסעד עד לבירורה של התביעה העיקרית. באשר לנטל ההוכחה הנדרש במקרים כגון דא עת עסקינן בהגבלת חופש העיסוק, כבר נפסק: "מידת ההוכחה הנדרשת בעניין זה, גבוהה יותר ממידת ההוכחה הנדרשת בבקשות למתן סעד ביניים בדרך כלל, זאת מעצם טיבו של הסעד המבוקש - הגבלת עיסוקו של אדם, אך גם כאן אין המבקש נדרש להוכיח ולשכנע את בית המשפט כי צדק במידה כזו שאין מקום לספק שיצליח בתביעתו העיקרית, די שיוכיח שיש לו סיכוי טוב להצליח בה". (ת.א. (ת"א) 956/88 תעשיות אלקטרו כימיות (פרוטארים) בע"מ נ' משיח - טרם פורסם). כן נפסק כי מאחר שהדיון העיקרי עלול להימשך מספר חודשים יוצא אפוא, שההחלטה לגבי הסעד הזמני תכריע במרבית המקרים את גורלו של העובד ושל המעסיקים. מכאן, שלמרות שמדובר בראיות שמוגשות על דרך של תצהירים ומסמכים, יש להקפיד על הוכחה מפורטת ומפורשת (ר' ע"ע 164/99 דן פרומר ואח' נ' רגארדר בע"מ. (ניתן ביום 4/6/99) להלן- הלכת צ'ק פוינט). לעניין מדיניות בתי הדין לעבודה באשר למתן צווי מניעה זמניים, יפים הדברים שנאמרו בספרו של כב' הש' לובוצקי: "ההלכה הבסיסית היא כי צו מניעה, וכל שכן צו מניעה זמני, יינתנו ביד קמוצה ובמשורה; צו מניעה זמני שיש בו כדי להפר את המצב הקיים יוצא רק בנסיבות חריגות" (ר' י. לובוצקי, "סדר הדין במשפט העבודה", פרק 18 עמ' 8). 7. בענייננו, המבקשת עותרת למתן צו מניעה זמני המורה למשיב 1 להפסיק עבודתו אצל המשיבה 2 למשך שנים עשר חודשים מן הטעם שבידי המשיב 1 מצויים "סודות מסחריים" ו"ידע סודי" של המבקשת, אותם רכש במסגרת עבודתו אצל המבקשת וקיים חשש כי המשיב 1 יעשה שימוש במידע זה אשר עלול לפגוע במבקשת. כן עותרת המבקשת למתן צו מניעה זמני המורה למשיב 1 שלא להתקשר עם המשיבה 2 ו/או עם כל גוף אחר, העוסק בתחום בו עסק המשיב 1 במסגרת עבודתו במבקשת. לחילופין עותרת המבקשת למתן צו מניעה זמני המורה למשיב 1 שלא להתקשר עם המשיבה 2 ו/או עם כל גוף אחר, בהתקשרות העוסקת במכירה ושיווק של כלים ומערכות ביטחוניות "במדינה" מולה עבד המשיב במסגרת עבודתו במבקשת. בבסיס המחלוקת בענייננו, אם כן, עומדת השאלה האם המשיב 1, במסגרת עבודתו אצל המשיבה 2, עושה לכאורה שימוש שלא כדין במידע סודי של המבקשת, מידע אשר לכאורה הינו בגדר "סוד מסחרי" והאם שימוש כאמור, באם נעשה ו/או באם ייעשה, עלול לפגוע לכאורה במבקשת עד כדי הצדקת הגבלת עיסוקו של המשיב 1. 8. לעניין מהותם של סודות מסחריים נדרשה הפסיקה רבות ובהלכת צ'ק פוינט נקבע כי בבוא בית הדין להגביל עיסוקו של עובד, עליו לבחון, בין היתר, קיומם של 'סודות מסחריים' השייכים למעסיק הקודם ואשר העובד עושה בהם שימוש שלא כדין והאם עצם השימוש של העובד במידע הסודי יש בו כדי לפגוע באופן ממשי בעצם קיומו של המעסיק הישן. כמו כן, נקבע שם כי יש ליתן משקל לתום ליבם של העובד ו/או המעסיק החדש. יתרה מזאת, כיום נבחן "סוד מסחרי" לאור הגדרתו בסעיף 5 לחוק העוולות המסחריות, התשנ"ט - 1999 אשר קובע כדלקמן: " 'סוד מסחרי', 'סוד' - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו;". 9. במקרה שלפנינו, הסודות המסחריים להם טוענת המבקשת הם: א. סודות טכנולוגיים של השבחת כלי טייס לרבות ארכיטקטורת המערכת, הפתרונות והמענים הטכנולוגיים הייחודיים שמציעה המבקשת בכל פלטפורמה של אב טיפוס, היכרות אישית מעמיקה עם החסרונות והמגבלות של המערכת המוצעת למכרז והכרות עם כל התכולות המוצעות ללקוח. ב. סודות מסחריים חיוניים של השבחת מטוסים לרבות תחשיב מפורט של כל אב טיפוס, עלויות, שיקולים אסטרטגיים, דרך בניית הצעת המחיר, השקעות המו"פ וכיו"ב. ג. קשרים מסחריים בטריטוריה לרבות זהות הסוכנים באותה טריטוריה והקשרים עם ראשי התעשיות הבטחוניות ועם דמויות מפתח בצבא ובשלטון. השאלה, אם כן, אשר עומדת לפנינו הינה האם קיים למבקשת "סוד מסחרי" כהגדרתו בחוק ובפסיקה אשר מהווה בגדר קניינה של המבקשת ועל כן הינו בר הגנה ומצדיק הגבלת עיסוקו של המשיב 1. בנסיבות העניין, שוכנעתי בקיומם לכאורה של "סודות מסחריים" השייכים למבקשת, כפי שיפורט להלן. כעולה מתצהיר דגן, דרך העסקים של המבקשת ושל המשיבה 2 היא לכאורה במכרזים בינלאומיים להשבחת מערכות כלי טיס, כאשר זכייה במכרז הוא לכאורה תולדה של שילוב בין מחיר ויכולת טכנולוגית. התרשמותי היא, אפוא, כי המדובר בענייננו בשתי חברות (המבקשת והמשיבה 2) המתחרות באופן אגרסיבי בשטח מומחיות ייחודי בתחום צר של שיווק מערכות השבחת כלי טייס אשר מעצם טיבו וטבעו דורש לכאורה ידע ייחודי וספציפי, להבדיל ממוצר צרכני רגיל בשוק הפתוח, ידע אשר הינו בגדר "סוד מסחרי". זאת ועוד, כעולה מתצהירו של דגן, המבקשת עושה לכאורה שימוש באמצעי אבטחה על מנת לשמור על ה'מידע הסודי' שברשותה וזאת באמצעות מידור המפעל, מידור הבניין ומידור קבצים עם הרשאות ובעצם השימוש באמצעים אלה יש כדי לחזק את מסקנתי כי בידי המבקשת קיים לכאורה 'מידע סודי' אשר גילויו לחברות המתחרות עלול לפגוע בפעילותה. יתרה מזאת, מחומר הראיות בתיק עולה כי המשיבים עצמם התחייבו כלפי המבקשת מיוזמתם כי המשיב 1, במסגרת תפקידו במשיבה 2, לא יעסוק בכל פעילות שמתחרה בתחום בו עסק בעת עבודתו במבקשת וזאת למשך שנים עשר חודשים. (ר' גם נספח תע"א 5 לתצהיר דגן). די בהתחייבות זו של המשיבים כדי להביא למסקנה כי בידי המבקשת לכאורה 'מידע סודי'. המשיבים בהתחייבותם הנ"ל מודים לכאורה כי אף לשיטתם בידי המבקשת "סודות מסחריים", שכן יש להניח כי במידה ולא היו סוברים כן, לא היו פונים למבקשת בהבטחה כאמור. אשר על כן, לאור האמור, אני קובעת כי המבקשת הוכיחה לכאורה קיומם של "סודות מסחריים" המצויים בידה. עם זאת, כפי שנקבע בהלכת צ'ק פוינט, לא די בהוכחת קיומם של סודות מסחריים אלא יש להוכיח כי העובד עושה בהם שימוש שלא כדין וכי עצם השימוש של העובד במידע הסודי יש בו כדי לפגוע באופן ממשי בעצם קיומו של המעסיק הקודם. בנסיבות העניין, המשיב 1, במסגרת עבודתו במבקשת, עבד מול מדינה מסויימת בדרום מזרח אסיה בתפקיד 'דסקאי' כמנהל שיווק בתחום השבחת כלי טייס. במסגרת עבודתו במשיבה 2, עובד המשיב 1 בתפקיד איש שיווק בתחום השבחת כלי טייס ברחבי העולם. מדברים אלה עולה אפוא כי תחום עיסוקו של המשיב 1 במסגרת עבודתו במבקשת הצטמצם למדינה מסויימת בעוד שתחום עיסוקו במסגרת עבודתו במשיבה 2 מתפרש בכל רחבי העולם, לרבות אותה מדינה מסויימת במזרח אסיה. במכתב ששלח ב"כ המבקשת לידי המשיב 1 מיום 24/6/02 (ר' נספח תע"א 6 לתצהיר דגן) נרשם כדלקמן: "עיקר עיסוקך הוא בשיווק בתחום של השבחת כלי טייס צבאיים ומערכות כלי לטיס כאלה במדינה מסויימת בדרום מזרח אסיה (להלן: "המדינה"), המהווה את אחד השווקים החשובים ביותר בתחום של השבחת כלי טייס צבאיים בחו"ל, שוק בו מתחרה החברה בתחרות חריפה עם חברות שונות ובמיוחד עם אלביט מישראל..." ממכתב זה עולה לכאורה כי סודותיה המסחריים של המבקשת אשר מצויים בידי המשיב 1 נוגעים לאופי פעילותה של המבקשת במדינה המסויימת ולפיכך שימוש על ידי המשיב 1 במידע כאמור, במסגרת עבודתו במשיבה 2 עלול לכאורה לפגוע באופן קשה במבקשת, עובדה אשר לכאורה לא הוכחשה ע"י המשיבים וזאת אנו למדים מעצם הסכמתם שלא להעסיק את המשיב 1 במסגרת עבודתו במשיבה 2, בשיווק השבחת כלי טייס באותה מדינה מסויימת. יתרה מזאת, בין המבקשת ובין המשיב 1 נחתם הסכם העסקה המכיל, בין היתר, תניית אי תחרות לפיה המשיב 1 מתחייב שלא לעבוד במשך שנים עשר חודשים אצל מתחרה של המבקשת בתחומים בהם עסק במסגרת עבודתו אצלה. בענייננו, תחום עיסוקו של המשיב 1 במסגרת עבודתו במבקשת היה לכאורה השבחת כלי טייס במדינה המסויימת ולפיכך משהוכח לכאורה קיומם של "סודות מסחריים", יש לקיים את תניית אי התחרות ויש מקום להגביל עיסוקו של המשיב 1 בתחום התמחותו מול המדינה המסויימת וזאת לתקופה של משך שנים עשר חודשים, קרי, עד ליום 1/7/03. לפיכך, לאור האמור, סבורה אני כי יש מקום בענייננו להגביל את עיסוקו של המשיב 1, ככל שהוא מתייחס ל"מדינה המסויימת" וזאת לתקופה של שנים עשר חודשים, עד ליום 1/7/03. באשר לבקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 להתקשר עם המשיבה 2, שוכנעתי כי אין מקום להעתר לצו כאמור וזאת ממספר טעמים. ראשית, בהסכם ההעסקה, התחייב המשיב 1, במסגרת תניית אי התחרות, כי לא יעבוד אצל מתחרה של החברה בתחומים בהם עסק במבקשת. מלשון הסעיף של תניית אי התחרות עולה אפוא כי אין כל מניעה שהמשיב 1 יעבוד בחברות מתחרות של המבקשת ובלבד שלא יעסוק במסגרת עבודתו זו בתחומים בהם עסק במסגרת עבודתו במבקשת. אשר על כן, רק מן הטעם הזה יש לדחות את הבקשה למתן צו גורף האוסר על המשיב 1 להתקשר עם המשיבה 2. יתרה מזאת, אף דגן בחקירתו הנגדית בבית הדין מסר: "אני מתנגד למעברו של רוסו כמשווק בנושא מסוקים לאלביט.... אני לא פוסל את העברתו של רוסו לאלביט..." (ר' עמ' 7 לפרוטוקול) וכן בהמשך חקירתו ציין: "אין לי התנגדות שיעבוד באלביט, לא בתחום של גופר" (ר' עמ' 8 לפרוטוקול). הנה כי כן, אף דגן בעצמו אינו מתנגד לעצם מעבר המשיב 1 לעבוד אצל המשיבה 2 ולפיכך אף מן הטעם הזה אין מקום להעתר לצו מניעה גורף האוסר על המשיב 1 להתקשר עם המשיבה 2. באשר לעתירת המבקשת לצו מניעה זמני האוסר על המשיב 1 להתקשר עם המשיבה 2 ו/או עם כל גוף אחר העוסק בשיווק מערכות השבחה של מסוקים וכלי טייס, והמשתתף במכרזים הבינלאומיים בהם השתתפה או משתתפת התע"א, שוכנעתי כי גם במקרה זה אין מקום להענות לצו כאמור וזאת כפי שיובהר להלן. כפי שכבר צויין לעיל, תחום עיסוקו של המשיב 1 במסגרת עבודתו במבקשת היה שיווק השבחת כלי טייס ב"מדינה המסויימת" במזרח אסיה. המבקשת עותרת להגביל את עיסוקו של המשיב 1 לא רק במדינה המסויימת מולה עבד אלא בכל מדינות העולם בהן השתתפה התע"א במכרזים ו/או תשתתף בעתיד. דגן הסביר בתצהירו ובחקירתו בבית הדין כי המידע שיש בידי המשיב 1 על שיטת העבודה של המבקשת ישים גם למדינות אחרות ולא רק למדינה המסויימת. (ר' עמ' 6 לפרוטוקול). עם זאת, לא עלה בידי המבקשת להוכיח ולו לכאורה טענתה כי המידע שיש בידי המשיב 1 ישים גם לגבי מדינות אחרות ואין די באימרה כללית לפיה "המידע ישים". מעבר לכך, המבקשת עותרת בבקשתה זו להגביל עיסוקו של המשיב 1 בכל מדינות העולם בהן השתתפה התע"א במכרזים ו/או תשתתף בעתיד, אולם המבקשת לא הועילה להציג בפני בית הדין את רשימת המדינות בהן היא השתתפה או עומדת להשתתף במכרז ולפיכך בהעדר קיומה של רשימת מדינות הראויה להגנה, אין מקום להגבלת עיסוקו של המשיב 1 ברחבי העולם. זאת ועוד, דגן העיד בחקירתו בבית הדין כי "רוב המדינות איתם אנו עושים השבחה אין מכרזים מסודרים..." (ר' עמ' 10 לפרוטוקול). לפיכך, לא ברור כלל לאילו מדינות התכוונה המבקשת ומהן אותן המדינות בהן המידע שלכאורה מצוי בידי המשיב 1 ישים. גם בחינת תניית אי התחרות שבהסכם ההעסקה, הביאה אותי לכאורה למסקנה כי אין מניעה שהמשיב 1 במסגרת עבודתו במשיבה 2 יעבוד מול מדינות העולם (פרט ל"מדינה"). בנסיבות העניין, שוכנעתי לכאורה כי תפקיד המשיב 1 במשיבה 2 שונה מהותית מתפקידו במבקשת מן הטעם שעיסוקו במבקשת הצטמצם למאפייניה וצרכיה הספציפיים של ה"מדינה" בעוד שבמסגרת עבודתו במשיבה 2, תפקידו היה שיווק המוצר ברחבי העולם, קרי, התמקצעות במוצר ולא בטריטוריה ספציפית. לפיכך, משמדובר לכאורה בתפקידים נבדלים, הרי שלכאורה אין המשיב 1 מפר את תניית אי התחרות לפיה התחייב המשיב 1 שלא לעבוד בחברה מתחרה בתחום עיסוקו במבקשת. 10. באשר למאזן הנוחות והאינטרסים: שקילת מאזן הנוחות מוביל, בענייננו, למסקנה כי לכאורה יש להגביל את עיסוקו של המשיב 1 רק ב"מדינה" מולה עבד במסגרת עבודתו במבקשת, שכן לכאורה הנזק שעלול להיגרם למשיב 1 באם יוגבל עיסוקו בתחום עבודתו ברחבי העולם עולה במידה ניכרת על הנזק שעלול להיגרם לכאורה למבקשת באם יינתנו הצווים כמבוקש. יש לזכור, כי מתן הצווים כמבוקש יפגע במשיב 1 פגיעה קשה ביותר באשר יימנע בעדו מלעסוק במשלח ידו בתחום מומחיותו בעוד שמתן צו המגביל את עיסוקו של המשיב 1 למשך שנים עשר חודשים בתחום התמחותו ועיסוקו במבקשת מול "המדינה" הינו לכאורה האמצעי אשר יגן על המבקשת מהתחרות הקשה המתקיימת ב"מדינה" ומצד שני יפגע במידה הפחותה ביותר בעיסוקו של המשיב 1 ולפיכך הגבלה כאמור עומדת במבחן המידתיות של חוק יסוד: חופש העיסוק. 11. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל. 12. המשיבים יגישו כתב הגנה בתביעה העיקרית בתוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו. 13. נקבע לדיון מקדמי בתיק העיקרי ליום 9/10/02 בשעה 11:30. 14. על אף תוצאת ההחלטה מצאתי לנכון שלא לפסוק הוצאות למבקשת שכן ב"כ המשיבים נעתרו כבר בתחילת הדיון לצו מניעה ברוח פסיקתי זו. חוזהסודיותהסכם סודיותהתעשייה האוויריתתעשיה