פסק דין 1. בין התובעת, יצרנית מוצרי הלבשה, לבין הנתבעים, בעלים של חנות למכירת מוצרי הלבשה, התקיימו יחסי מסחר במשך מספר שנים כשהתובעת מספקת לנתבעים ממוצריה, וחנותם של הנתבעים ברח' ביאליק ברמת-גן נושאת את השם "שילה" כחנות מפעל של התובעת. בספטמבר 2001 הוגשה על ידי התובעת כנגד הנתבעים תביעה זו. סכום התביעה הועמד על 205,130 ₪ כשהוא מורכב מהסכומים הבאים: 164,619 ₪ בגין חשבוניות בסכום זה אשר הונפקו במהלך החודשים אוקטובר 1999-אוקטובר 2000; 32,293 ₪ בגין סחורות בשווי זה אשר נמסרו לנתבעים בקונסיגנציה; ריבית והפרשי הצמדה על הסכומים הנ"ל עד למועד הגשת התביעה (מועד תחילת חישוב הריבית והפרשי ההצמדה צוין רק ביחס לסכום הנתבע בגין עסקת הקונסיגנציה - מרץ 2000). הנתבעים אינם מכירים בחוב הנטען על ידי התובעת. אומנם אין בפיהם טענה ביחס לחשבוניות בסכום של 164,619 ₪, אך הם טוענים שאת הסחורה בקונסיגנציה בשווי הנטען על ידי התובעת - לא קבלו, וכן שמערכת ההתחשבנות בינם לבין התובעת התנהלה לאורך שנות ההתקשרות עמה שלא כראוי, כשהם מחויבים שלא כדין בסכומים שונים ואינם מזוכים בסכומים ששולמו על ידם. לפי חישובם של הנתבעים "בסופו של יום" אין הם חבים לתובעת כל סכומים שהם. להפך, היא זו שחבה להם. עוד נטען על ידם: עד סוף שנת 1998 הסחורות סופקו לנתבעים בלוויית תעודות משלוח. בשל טעויות ואי התאמות בין תעודות המשלוח והחשבוניות, החלו הצדדים לעבוד על בסיס חשבוניות בלבד, כך שכנגד קבלת סחורה הונפקה על ידי התובעת חשבונית מס; החל משנת 2000, על פי בקשת הנתבעים עברו הצדדים לשיטת הקונסיגנציה. אשר לתביעה - זו נולדה לאחר שהנתבעת 1 פנתה מיוזמתה אל התובעת וביקשה לערוך התחשבנות לאור אי הסדרים שנתגלו. 2. לנוכח טענות הנתבעים בדבר חיובים ביתר על ידי התובעת ואי סדרים בהתחשבנות הכוללת, מינה כב' השופט יפרח בהחלטה מ-4.9.2004, את רואה החשבון א. הילמן לצורך בדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים. הבדיקה על ידי רואה החשבון הילמן (להלן: "המומחה") הניבה חוות דעת ראשונה מ- 1.12.2003 (להלן: "חוות הדעת"); חוות דעת משלימה מיום 22.1.2004 (להלן: "חוות הדעת המשלימה"), ומכתב הבהרה מיום 26.4.2004 בתשובה לשאלות מטעם התובעים. תחילה היו ממצאיו: סכום של 57,778 ₪ כולל מע"מ, הוא חוב של הנתבעים לתובעת שאינו שנוי במחלוקת. סכום נוסף של 74,045 ₪, יש להעביר להכרעה שיפוטית; (הסכום של 74,045 ₪, תוקן על ידי המומחה ל-74,018 ₪ במכתב ההבהרה מאפריל 2004). נתונים אלה השתנו בחוות הדעת המשלימה ולפיה: חובם של הנתבעים לתובעת עומד על סך של 117,778 ₪, כשסכום נוסף של 34,018 ₪ שנוי במחלוקת ויש להעבירו להכרעה שיפוטית. השינויים האמורים בחוות הדעת נבעו מאלה: התברר כי שיקים משוכים על ידי הנתבעת 1 בסכום של 60,000 ₪ אשר נמסרו על ידי התובעים לתובעת, לא כובדו על ידי הבנק הנמשך. הסכום האמור הוסף על כן לסכום החוב, בציון הערה שלטענת הנתבעים השיקים הללו נמסרו לתובעת כשיקים לביטחון וחלקם אף הוחלף בשיקים אחרים בסכום כולל של 40,000 ₪. מאידך, מהסכום השנוי במחלוקת הופחת סך של 40,000 ₪ בגין שיקים שנפרעו לטענת הנתבעים במזומן חלף שיקים שחזרו. עם זאת, המומחה מציין בחוות דעתו המשלימה כי הסכום הזה שנוי במחלוקת הואיל ולא הובאה על ידי הנתבעים כל אסמכתא, הן לכך שלתובעת נמסרו שיקים חלופיים והן לפירעונם של השיקים הללו. ואכן, בסיכומיהם אין התובעים חוזרים עוד לטענה ש-40,000 ₪ שולמו על ידם לתובעת, במזומן. כך או אחרת, סכום החוב שאותו יש לראות כחוב וודאי לפי גישת המומחה, כשאליו מצטרפים הסכומים אשר נתונים לגישתו להכרעה שיפוטית, מסתכם ב- 191,796 ₪ היינו, בסכום אשר נופל בכ-5,000 ₪ מהחוב אשר נתבע בגין החשבוניות הפתוחות והסחורה בקונסיגנציה. 3. טענות הנתבעים כנגד החוב הנתבע, להוציא הסכום של 32,293 ₪ עבור סחורות בקונסיגנציה, מתייחסות כאמור בעיקר לחיובים ביתר על ידי התובעת. מקצתן מתייחסות גם לסכומים שלא נרשמו לזכות הנתבעים על ידי התובעת. ואלה הם הסכומים שבמחלוקת מטעמים של חיוב ביתר או בחסר: הנתבעים חוייבו על ידי התובעת שלא כדין בסכומים הבאים: 5,000 ₪ - חיוב כפול בגין שיק שחזר. 3,223 ₪ - על פי חשבונית שמספרה 100315 , מיום 10.9.98 (אשר תכונה "חשבונית מס' 315"); 57,000 ₪ - על פי חשבונית מס' 100252 מיום 30.6.98 (אשר תכונה "חשבונית 252"); הנתבעים לא זוכו בסכום הבא: 8,000 ₪ בגין 3 שיקים שנמסרו לתובעת ונוכו על ידה בחברה העוסקת בניכיון שטרות בשם "דור חן מסחר". כמו כן, התובעים סבורים שבפי הנתבעים טענה אשר מתייחסת לשיקים בסכום של 60,000 ₪ שאותה הם מגדירים כטענת הצטדקות, להבדיל מטענת קיזוז. מדובר בשיקים שנמסרו על ידי הנתבעים לתובעת ולא כובדו על ידי הבנק הנמשך. ואכן, הנתבעים, כפי שעולה מסיכומיהם, אינם כוללים את הסכום האמור בין הסכומים שיש להפחית מסכום החוב. הם מעלים עם זאת טענה נוספת תחת הכותרת :"שיקים לביטחון". טענה זו מתייחסת ל-10 שיקים בסכום כולל של 50,000 ₪ שבגינם ננקטים נגד הנתבעת פעולות הוצאה לפועל. כפי שנראה להלן גם לטענה הזו אין משמעות אופרטיבית לענייננו. 4. אתייחס לטענות הללו כסדרן, אך תחילה לעניין החוב בסכום של 32,293 ₪ (כולל מע"מ), בגין סחורה שנמסרה בקונסיגנציה. לחוב הזה אין "עקבות" בספרי החשבונות של מי מהצדדים בשל אופי העסקה הנטענת. מדובר ב-690 פריטים בשווי של 40 ₪ כ"א. סחורה זו סופקה על ידי התובעים לטענתם, במסגרת מבצע, בצירוף תעודת משלוח מס' 0666 מ-13.1.2000 (נספח ד' לתצהיר התובעת), אך לא הוחזרה על ידי הנתבעים, ותמורתה גם לא שולמה. תעודת המשלוח אינה חתומה, והנתבעים טוענים שהסחורה לא נמסרה להם. בין היתר הם מפנים לרישום האותיות ל.ב.ל לצד שם הנמען "שילה" אשר נמחקו, כאות ועדות לכך שהסחורה הזו לא יועדה להם. לתובעת הייתה בעבר חנות ברמת גן אשר נשאה את השם "שילה" ולצדו האותיות הללו. (פרוטוקול מ-14.9.01). התובעת מביאה בתמיכה לטענתה שהסחורה נמסרה גם נמסרה, 4 עדים בכללם: מר אפריים חובבי ציון אשר העיד שהוא ביחד עם שני אנשים נוספים העבירו את הסחורה בשתי מכוניות לחנותם של הנתבעים; מר אמונה קמרן אחיה של מנהלת התובעת, הגב' שילה הדר, שהיה אף הוא שותף להעברת הסחורה לנתבעים; הגב' אנה ריבקין, עובדת בתובעת שלדבריה הכינה את הסחורה למכירה, והגב' שילה הדר עצמה, שלדבריה עזרה אף היא להכין את המשלוח. כל אחת מהעדויות הללו לוקה בחסר, וספק אם כולן ביחד מציגות תמונה מלאה אשר תומכת במידה הדרושה בטענת התובעת. אבל את החסר השלימה דווקא הנתבעת. קודם כל הנתבעת מאשרת שהחל משנת 2000 החלה לעבוד עם התובעת בשיטה של קונסיגנציה. שנית, כפי שעולה מפרוטוקול ישיבה מ-5.2.2001, בהליך שהתקיים בבית משפט השלום בבת-ים (בש"א 004321/00), בחנות הנתבעים נותרה בתום ההתקשרות עם התובעת, סחורה שנמסרה בקונסיגנציה בשווי של 30,000-40,000 ₪. בתחילת החקירה בדיון הנ"ל אמרה הנתבעת: "אם אתה שואל אותי כמה סחורה יש בקונסיגנציה, אני אומרת שצריך לעשות ספירת מלאי" משהוצגה לפניה תעודת משלוח 0666 הגיבה: "לאחר שאני מעיינת אני אומרת, שאני לא רואה את החתימה שלי ואני לא יודעת. אני לא יכולה להגיד. אני לא יכולה לראות. רשום 690 פריטים וזה מאוד כללי". אבל בהמשך אמרה: יכול להיות שהיום יש סחורה ב-30-40,000 ₪ בקונסיגנציה" (עמ' 1 ו-9 לפרוטוקול הדיון הנ"ל, בהתאמה, מצורף כנספח יא' לתצהיר התובעת). בעדותה בהליך כאן אשרה הנתבעת כי בחנות נותרה אומנם סחורה שסופקה על ידי התובעת אבל תמורתה שולמה: "זאת סחורה של שילה שעל האתיקטים רשום שילה אבל זאת סחורה שאני שילמתי עליה". וכיצד שולמה - בקיזוז החיוב בגין חשבונית מס' 252 שעליו משיגים הנתבעים בהליך כאן: "שילמתי אותה בשנת 98 שיצאה החשבונית של 57,000 ₪ שלא קיבלתי בעבורה תמורה ואני הייתי בזכות אצלה" (פרוטוקול מ-25.1.2005, עמ' 46). מובן שטענת הקיזוז דהיום אינה מתיישבת עם הודאת הנתבעת 1 בכך שבחנות נותרה סחורה שהתקבלה בקונסיגנציה, והיא לבטח אינה מתיישבת עם טענת הנתבעים כאן, שיש להפחית מחובם גם את הסכום של 57,000 ₪. יש אפוא לקבל את התביעה ביחס לסכום הזה שרואה החשבון כלל בחוות דעתו בין הסכומים השנויים במחלוקת שיש להעבירם להכרעה שיפוטית. 5. 5,000 ₪ - אכן, גם המומחה סבור, שהנתבעים חויבו פעמיים בגין החזר שיק מס' 100000100 בסכום של 5,000 ₪, ומשום כך הוא כותב בחוות דעתו : "כן נמצא כי התובעים רשמו רישום כפול של החזר שיק מספר 100 מבנק המזרחי על סך של 5,000 בקבלות 100169 ו-100225 המצ"ב כנספח 15 לא הומצא כל ממצא שיסתור עובדה זו לכן לא תאושר "קבלה שלילית" אחת על סך 5,000 ₪ (סעיף 5.3.2 לחוות הדעת). עניין זה טופל אפוא על ידי רואה החשבון ואין מקום להפחתה נוספת של 5,000 ₪ בשל החיוב הכפול. 6. חיוב בסך של 3,223 ₪, על פי חשבונית מס' 315. חשבונית זו הונפקה ב-10.9.98; אינה מגובה בתעודת משלוח; לא נרשמה בספרי העסק של הנתבעים, ואינה מופיעה ברשימת החשבוניות שעליהן נסמכת התביעה. המומחה העביר את הסכום הזה למסגרת הסכומים הדורשים הכרעה שיפוטית (סעיף 5.1.4 לחוות הדעת). נראה לי שחרף העובדה שהחשבונית הזו אינה מגובה בתעודות משלוח - אין לקבל את טענות הנתבעים ביחס אליה. העובדה שהחשבונית הזו אינה מופיעה בין החשבוניות שעליהן נסמכת התביעה - אינה בגדר הודאה מצד התובעת בכך שסכום החשבונית לא הגיע לה, כפי שטוענים הנתבעים. הרי מדובר בחשבונית משנת 1998; הקשר העסקי עם התובעת נמשך עד לסוף שנת 2000, והנתבעים לא שילמו לתובעת את המגיע לה בגין כל חשבונית בנפרד אלא כפי שקובע המומחה "ההתחשבנות בין הצדדים הייתה תקופתית ובכל פעם שולם סכום כספי על חשבון יתרה במועד התשלום" (סעיף 4.2.2 לחוות הדעת). עניין החשבונית הזו עולה משום שהנתבעים טוענים שהם חויבו בעבר ביתר וכי ההתחשבנות בינם לבין התובעת לקתה באי סדרים. ואולם, דווקא בשל אי הסדרים הללו שהתגלו לטענת הנתבעים במהלך 1998, וויתרו הצדדים על תעודות משלוח ועברו לעבוד עם חשבוניות בלבד עד שהחלו לקבל סחורות בקונסיגנציה. תאריך החשבונית הזו הוא מהרבעון האחרון של שנת 1998 והנתבעת 1 אומרת בעדותה: "שמסוף 98 לא יצאה מעולם תעודת משלוח וזה גם מה שאמרתי... מאפריל התחילו חילוקי דעות על ההתחשבנות והחל מאוגוסט או מיולי החלטנו שכדי להקל עלינו בתשלומים ועל כל המצב, נמשוך סחורה בחשבונית. זאת הייתה החלטה שנתקבלה ביני לבין שילה..." (פרוטוקול מ-25.1.2005 עמ' 43). החשבונית הזו הונפקה אפוא כשבין הצדדים כבר שרר "משטר שונה", והעובדה שהחשבונית הזו לא נכללה בספרי הנתבעים - היא כשלעצמה אינה ראיה לכך שהחשבונית לא הונפקה כדין. הנתבעים בקשו לעבוד ללא תעודות משלוח, בזה לקחו על עצמם את הסיכונים הטמונים בשיטה הזו, וכיום אין הם יכולים להיבנות מהעובדה שכך בחרו לעבוד - גם לא מהטענה שהשיטה הזו בעצם פסולה לפי דיני המס. אני סבורה על כן שיש להוסיף את סכום החשבונית מס' 315 לסכום החוב. 7. חיוב בסכום של 57,000 ₪ בגין חשבונית מס' 252 (נ/2). חשבונית זו הונפקה ב-30.6.1998; אף היא לא נרשמה בספרי העסק של הנתבעים ולא קוזזה בדוחות מע"מ. בניגוד לחשבוניות אחרות שהונפקו על ידי התובעת - אין על החשבונית רישום של מספרי תעודות המשלוח שאליהן היא מתייחסת, אך התובעת מייחסת אותה לתעודות משלוח שכולן, להוציא אחת, שייכות לאותו פנקס (ת/1) ואשר "מכסות" את התקופה שבין ה-25.3.98 ועד ה-23.6.98. חלק מתעודות המשלוח אינן חתומות - לאלה שייכות 5 תעודות בסכום כולל של 16,136 ₪ ובצרוף מע"מ - 18,879 ₪. התעודות הבלתי חתומות הועברו על ידי המומחה להכרעה שיפוטית. לעומת זאת, התעודות החתומות בסכום של 38,822 ₪ (כולל מע"מ), נחשבו על ידי המומחה כתעודות מאושרות על ידי הנתבעים והובאו בחשבון לצורך חישוב הסכום שעל הנתבעים לשלם לתובעים, תוך שהוא מציין שבדיקתו "לא כללה זיהוי אמיתות החתימה על גבי תעודות המשלוח". יתרת החובה של הנתבעים לשנת 1998 לאחר שגם סכום התעודות החתומות נכלל בין הסכומים שאינם שנויים במחלוקת הסתכמה אגב, בסכום זעום יחסית של 2,725 ₪ (סעיף 5.1.5 לחוות הדעת). במסגרת הליך ההתנגדות שכבר נזכר, נחקרה הנתבעת בין היתר גם ביחס לזהות החתימות על תעודות המשלוח. חלק מהתעודות החתומות נושאות חתימות שלא זוהו על ידה כחתימה שלה או של הנתבע 2 - גם לא בקירוב. לאלה שייכות תעודות משלוח 3042,3043,3046,3048,3049. ואולם, החלק הארי של התעודות החתומות, נחתמו על ידי הנתבע 2, ולהוציא תעודת משלוח אחת מאלה שהנתבעת ציינה כחתימה שאינה מזוהה - תעודת משלוח 3049 בסכום של 790 ₪ - החתימה על יתר התעודות הבלתי מזוהות אינה נראית שונה משמעותית מהחתימה המזוהה כחתימתו של הנתבע 2. למרות זאת, הנתבעים משיגים על גישת המומחה וטוענים כאמור, שהחיוב בסכום של כ-57,000 ₪ בגין חשבונית 252, הוא כולו חיוב בעלמא ושלא כדין. אלא שאם מקבלים את הגרסה הזו יוצא שהנתבעים לא רכשו מהתובעת כל סחורות שהן במשך 3 חודשים רצופים. הדבר אינו מתקבל על הדעת וגם אינו מתיישב עם גרסת הנתבעת בחקירתה בהליך ההתנגדות. שם היא אומרת: "אני מסכימה אתך שבמרץ קבלתי סחורה. גם לגבי מאי ויוני ואפריל יש לי חשבונית. יש לי חלק מתעודות משלוח. אני לא זוכרת בע"פ איזה חשבונית" (נספח יא' לתצהיר התובעת, עמ' 6). ובהמשך לשאלה: ....את מסכימה איתי שבעסק כמו שלך שבחודשים מרץ, אפריל, מאי, יוני 98, את משכת סחורה", משיבה הנתבעת: "כל השנה. לגבי החודשים האלה, נכון שמשכתי סחורה בחודשים שציינת. יש חודשים שיותר ויש חודשים שיותר משכתי סחורה. משנשאלה הנתבעת אם יש לה תעודות משלוח ביחס לסחורה שקבלה בחודשים מרץ, אפריל, מאי, יוני ואשר בגינה גם הוצאה לה חשבונית , השיבה: "כן יש לי אבל אין לי אותם כאן" (שם, בעמ' 8). החקירה הזו התנהלה בפברואר 2001. ההנחה הסבירה היא שאילו היו לנתבעת תעודות משלוח וחשבונית אשר מתייחסת לחודשים שאליהם מתייחסת חשבונית 252 שבמחלוקת - היא הייתה מציגה אותן בהליך כאן. זאת ועוד, מרבית תעודות המשלוח החתומות - נושאות את חתימת ידו של הנתבע 2, לפחות כך נראה, אלא שהוא משום מה לא הובא לעדות, ואילו התובעת הציגה גם תעודות משלוח בלתי חתומות כך שאם בדתה חתימות - מדוע לא עשתה כן גם ביחס לתעודות הבלתי החתומות. המסקנה אשר מתבקשת אפוא בנסיבות אלה היא שהתעודות החתומות מהוות ראיה לכאורה לכך שהסחורה אשר מתועדת בהן אכן נתקבלה על ידי הנתבעים. לכן, משלא הובאה על ידי הנתבעים ראיה לכך שלא נמשכו כל סחורות במשך החודשים שאליהן מתייחסות תעודות המשלוח הללו, או שסחורות שנמשכו, שולמו כנגד חשבוניות אחרות, לא ניתן לקבל את טענתם שהחיוב על פי חשבונית 252 הוא כולו חיוב בעלמא, ואת שעולה מהטענה הזו והוא, שחשבונית 252 היא חשבונית בדויה. 8. יחד עם זה, בהעדר תעודות משלוח חתומות - אין, כפי שמציין בצדק המומחה, אסמכתא לכך שהסחורה המתועדת בהן אכן התקבלה על ידי הנתבעים. העובדה שהתעודות הללו נמצאות כולן, להוציא אחת, בפנקס תעודות משלוח מקורי, אינה מחפה על העובדה שהן אינן חתומות. באותה תקופה, הצדדים עבדו עם תעודות משלוח; הנתבעת טוענת שהמעבר לשיטה של חשבוניות ללא תעודות משלוח, נבע דווקא בשל אי התאמות בתעודות המשלוח; והסיכון של תעודת משלוח בלתי חתומה - מוטל על התובעת, במיוחד כך כשלא טרחה לציין על גבי חשבונית 252 את תעודות המשלוח אשר שויכו על ידה לחשבונית זו . גם עדותה של הגב' אנה ריבקין מטעם התובעת, שלפי תצהירה כל תעודות המשלוח אשר משויכות לחשבונית 252, להוציא שתיים, נערכו על ידה ונחתמו על ידי הנתבעת 1 או על ידי הנתבע 2, התבררה כבלתי מועילה לתובעת. ראשית, הגב' ריבקין העידה שאת התעודות היא מכינה במפעל; כי בני הזוג אקוניס היו באים במכוניתם לקחת את הסחורה, וכי הם היו חותמים בפניה. לא ניתן כל הסבר לכך שלמרות זאת מספר לא מבוטל של תעודות, מאלה המשויכות לחשבונית 252 אינן חתומות. שנית, למרות האמור בתצהירה, אשרה הגב' ריבקין בחקירתה שאין היא מסוגלת לשייך תעודות משלוח ספציפיות לחשבונית 252, ואף זיהתה חתימה של אחת בשם מרים שוסטר כחתימה של אחד מבני הזוג אקוניס (פרוטוקול מ-22.4.2004 עמ' 11). התוצאה היא שמהחיוב בסכום של 57,000 ₪ יש להפחית 18,880 ₪ בגין התעודות שאינן חתומות. 9. 3 שיקים בסכום כולל של 8,000 ₪. סכום השיקים הללו - לא בא זכרו בחוות דעתו של המומחה, אך הנתבעים טוענים שיש לזקוף את הסכום הזה לטובתם כתשלום לתובעת. זו טוענת שמעולם לא קבלה את השיקים הללו. מדובר ב-3 שיקים, האחד בסכום של 4,000 ₪ שזמן פירעונו 24.1.2000, ו-2 שיקים בסכום של 2,000 ₪ כ"א שזמני פירעונם 13.2.2000 ו-24.2.2000. הנפרע בשיקים הללו היא חברת ניכיון בשם דור חן מסחר בע"מ, שבעליה הוא בנימין רביזדה. השיקים מוסבים על ידי הנפרעת, וגם נפרעו. מתברר שבאוקטובר 2000 פנה רואה החשבון של הנתבעים אל התובעת וביקש קבלות ביחס למספר שיקים, בכללם השיקים הנ"ל. הרשימה כללה 6 שיקים משוכים על ידי הנתבעת, מתוכם שני שיקים נוספים בסכום של 2,000 ₪ כ"א. התובעת החזירה לו תשובה: "אין קבלה כי אין תקבול אנחנו לא קבלנו שקים האלה" (נספח ט' לתצהיר התובעת). מר רביזדה מסר תצהיר לפיו 3 השיקים הללו נוכו על ידי חברתו עבור התובעת, וכי מי שהביא את השיקים לנכיון הוא "שילה או מי מטעמה". כשנחקר על תצהירו התברר שמי שהביא לגרסתו את השיקים הללו לניכיון מטעם התובעת הוא אחיה של הגב' שילה הדר, מר אמונה קמרן (אשר מכונה קאמי). מר רביזדה לא היה מסוגל להוכיח מתוך ספרי דור חן סחר בע"מ שהשיקים אכן נוכו עבור התובעת, אך עמד על כך שהוא זוכר את מר קאמי עם השיקים הללו וגם מזהה את המספר 737 אשר רשום בכתב יד על גבי השיקים כמספר הלקוח של התובעת. לטענתו, מר קאמי ביצע אצלו ניכיונות רבים. על השאלה מדוע לא נטל ערבות לשיקים ממר קאמי השיב: "זה לא נעשה עפ"י בקשה מפורשת של קאמי, הוא לא רצה שיידעו מי המקור שהביא את השיק", ועל שאלה נוספת: "בטח לקחת ממנו שיק בטחון?" השיב: "לא היה צורך, הוא איש עסקים ידוע, מוכר שם". מר קאמי ניסה תחילה לטעת את הרושם שהוא אינו מכיר את מר רביזדה, אך בהמשך חקירתו אישר שהוא היה במשרדו של רביזדה לפני מספר חודשים כי הלה קרא לו. אם כך ברור שקיים קשר עסקי בין השניים, כפי שטען מר רביזדה בעדותו. יתר על כן, תשובותיו של מר רביזדה מסבירות גם את העובדה שבתצהירו נמנע מלנקוב בשמו של מר קאמי, שכמי שהביא את השיקים לנכיון וציין כאמור רק: "שילה או מי מטעמה". הנתבעת לא נשאלה בחקירתה אם קיים קשר כל שהוא בינה לבין חברת דור חן סחר בע"מ או עם הבעלים שלה, והאפשרות שהיא זו שניכתה את השיקים - לא הועלתה כלל. לעומת זאת העד רביזדה ציין בחקירתו שהוא לא הכיר את הנתבעת קודם שהתייצבה במשרדו כדי לבקשו להעיד בעניין השיקים. לא נעשה כל ניסיון מצד ב"כ התובעת להפריך גרסה זו. אשר לנתבעת, היא אומנם לא זכרה בחקירתה ב-2001 באיזה נסיבות מסרה את השיקים לתובעת, אבל הסבירה שליתר השיקים שלא נמצאו להם קבלות ואשר בגינם רואה החשבון פנה לתובעת בשאילתה - נמצא הסבר, ועמדה על כך שאת שלושת השיקים מסרה לשילה. בניגוד למה שמציינת התובעת בסיכומיה - גם בחקירתה כאן אמרה הנתבעת שמסרה את השיקים פיסית לשילה, אך עבור אחיה. בנסיבות המתוארות, במיוחד לנוכח קיומו של קשר עסקי בין מר קאמי למר רביזדה, אני סבורה שהכף נוטה לטובת הגרסה של הנתבעים, ויש להפחית מחובם את הסכום של 8,000 ₪. 10. שיקים שחזרו בסכום של 60,000 ₪. הנתבעים טוענים שהשיקים הללו כלל לא ניתנו על ידם לפירעון כי אם לביטחון. אבל לבד מביקורת על אופן הצגת הדברים על ידי המומחה בחוות דעתו - אין לעניין זה השלכה על סכום החוב. על פי חוות דעתו של המומחה הסכומים ששולמו על ידי הנתבעים לתובעת בשנת 2000 מסתכמים ב-214,810 ₪. בסכום זה נכלל, כפי שעולה מחוות דעתו המשלימה, גם סכום השיקים הללו. לכן, משהתחוור למומחה שהשיקים לא כובדו, צורף הסכום הזה לסכום השיקים החוזרים ובזה בוטלה זקיפת הסכום של 60,000 ₪ לטובת הנתבעים כסכום ששולם על ידם לתובעת. (סעיף 4.5 לחוות הדעת המשלימה). המומחה הסביר כי בתורת שיקים לביטחון, הטיפול בהם היה שונה מלכתחילה, משום שהסכום של 60,000 ₪ לא היה מובא בחישוב הסכום ששולם על ידי הנתבעים, שאז לא היה צורך להפחיתו לאחר מכן בשל העובדה שהשיקים חזרו (ראה: ההסבר של המומחה בפרוטוקול מ-7.9.2004 עמ' 11,12). מכל מקום, מבחינה חשבונאית התוצאה לפי ההסבר הזה, בשני המקרים זהה, ונראה שהנתבעים "מקבלים את הדין" משום שהם אינם מבקשים להפחית את הסכום הזה מחובם, כפי שחושב על ידי המומחה. בכל זאת טענה דומה מועלית על ידם גם בהקשר לשיקים בסכום כולל של 50,000 ₪. אף שיקים אלה ניתנו על ידם לביטחון. לא ברור לאיזה צורך מועלית הטענה הזו משום שאם סכום השיקים הללו נכלל בחוות הדעת בסכום השיקים החוזרים, כי אז הסכום הזה לבטח הובא תחילה בסכום "תשלומי הנתבעים" לתובעת, שאם לא כן התוצאה החשבונאית הייתה מעוותת לחלוטין וחזקה על ב"כ הנתבעים שהיה יודע להצביע על עיוות כזה. השאלה אם השיקים הללו כמו השיקים בסכום של 60,000 ₪ ניתנו לביטחון- אינה מעלה או מורידה אפוא לעניין קביעת סכום החוב של הנתבעים. למותר לציין כי התביעה כאן אינה לתשלום סכום שיקים שלא נפרעו אלא נסמכת על חשבוניות שלא נפרעו ועל שווי של סחורה בקונסיגנציה. כעולה מסיכומי הנתבעים, בגין השיקים שלא כובדו בסכום של 60,000 ₪ ובסכום של 50,000 ₪, פתחה התובעת בהליכי הוצאה לפועל - חלקם כנגד הנתבעת 1 וחלקם כנגד הנתבע 2. 11. סיכומם של דברים הוא: אין חפיפה מלאה בין הנושאים שהועברו על ידי המומחה להכרעה שיפוטית, לסוגיות שבהן התמקדו הצדדים בסיכומיהם - השגותיהם ביחס לחוות הדעת מתייחסות בעיקר להבחנה שהמומחה ערך בין הסכומים שיש לראותם כשנויים במחלוקת לבין אלה שיש לראות בהם חוב וודאי - אך את הסכומים שבהם נקב המומחה כסכומים אשר שמרכיבים את החוב ואשר עשויים להיכלל בו - יש לקבל, כך שנקודת המוצא צריכה להיות שהחוב המירבי עומד על סכום של 191,796 ₪. התוצאה היא שמחובם של הנתבעים לתובעת יש להפחית סכום של 26,879 ₪ (18,879 ₪ + 8,000 ₪). כך שלמועד הגשת התביעה חובם לתובעת עמד על: 164,917 ₪ = (26,879 - ₪ 117,778 ₪ + ₪ 74,018 ₪ ). הנני מחייבת אפוא את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הסכום הנ"ל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. מסכום זה יש כמובן לקזז את הסכומים שנגבו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל בגין קרן החוב הריבית והפרשי ההצמדה שנצברו עליה. בעניינם של הנתבעים נוהלו הליכים שהם בחלקם כפולים. אי לכך בהוצאות חוות דעת מומחה ישאו הצדדים בחלקים שווים. כמו כן לבד מהוצאות משפט בגובה האגרה, ישאו הנתבעים בשכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ כולל מע"מ. מיסיםמשלוחתעודת משלוחחשבונית