סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי

פסק דין 1. פסק דין זה, עניינו, ערעור המבקשים על הבאתם במניין של שיקים שסורבו על ידי המשיב (להלן: "הבנק") בהתאם לסעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א1981- (להלן: "החוק"). 2. המבקשים ניהלו חשבון בנק בסניף הבנק בבני ברק וכשבמקביל נוהל חשבון נוסף על ידי המבקשים או מי מהם באותו סניף. לחשבון דנן (להלן: "החשבון"), לא אושרה מסגרת אשראי, בעוד שלחשבון השני, חשבון חח"ד אושרה כזו (להלן: "החשבון השני"). בקשת המבקשים נתמכה בתצהיר המבקשת. כבר עתה יש לציין, כי המבקשת בחקירתה הנגדית, מאשרת כי מעת שידעה כי קיימת חריגה בחשבון או כי צפויה חריגה בחשבון, דאגה לפנות טלפונית מראש לפקיד העו"ש ולהסדיר מראש שהבנק יכבד שיקים שנמשכו על החשבון. יחד עם זאת, היא טוענת, כי בחריגות מזעריות כולל של חריגה של 50 ש"ח, לא חששה שהבנק לא יכבד שיקים שכאלו. עם זאת, מודה המבקשת, כי הבנק לא סיכם עמה, כי יכבד שיק, חרף חריגה זו או אחרת שלא בפניה מוקדמת שלה. כפי שנקבע בע"ש (ב.ש.) 12/95 גבאי נ' בנק אוצר החייל (ט.פ.) "...אף אם הבנק כיבד שיקים של המבקש גם כאשר חרג מקו האשראי המאושר, מדובר בשיקול דעת של הבנק ולא בחובה משפטית ובאין כזו - לא קמה למבקש כל זכות". וכפי שציין בית המשפט שם טרם לכן "צפיה, תקוה סברה ומחשבה אינן מספיקות לשם כך" דהיינו, יש לבחון ביחס לכל שיק ושיק אם היתה חובה על הבנק לפרעו או יותר נכון אם למבקשים היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרעו. סעיף 10 (3) לחוק קובע, כי היסוד הסביר נעוץ ביתרה מספקת בחשבון או חובה לפרעון השיק מכח הסכם איתו. במקרה דנן, לא מדובר על הסכם עם הבנק לפרוע שיק שיוביל לחריגה זו או אחרת, וכפי שניתן אף להסיק מדברי המבקשת עצמה. אין אני מתעלם מסכומי השיקים שלעיתים נמוכים הם ואשר לא כובדו על ידי הבנק, אולם דין פרוטה כדין מאה ובמיוחד שעולה שבעבר - אם כי בעבר הרחוק - נמצא החשבון או חשבון אחר בבנק, בהגבלה. 3. טרם שאבחן את השגות המבקשים עלי לציין, שבצדק נטען על ידי המבקשים, כי יש משמעות להעדר תצהיר מטעם הבנק חרף אי חובת נתינתו וזאת כאמור במאמרו של כב' השופט עמית, חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א1981-, הפרקליט מד, 449. 4. כן יש להוסיף, כי כבר ביום 30.12.99, נשלחה התראה למבקשים ביחס לחמישה שיקים שסורבו, כשעולה שהגם שהיה מדובר בשיקים בסכומים שבין 245 ש"ח לבין 500 ש"ח, סורבו אלה בתקופה מיום 13.8.99 ועד 27.12.99. דהיינו, שהמבקשים היו מודעים או היו אמורים להיות מודעים, כי הבנק אינו מאפשר הגעת החשבון ליתרת חובה אף אם מדובר בסכומים קטנים יחסית. כל השיקים נשוא הערעור דנן, עניינם שיקים שזמני פרעונם לאחר ההתראה. האמור מחזק את טענת הבנק, כי לא היה כל יסוד למבקשים להניח כאילו יהא על הבנק לפרוע שיק, גם אם החריגה תהא בסכומים קטנים יחסית. 5. ומכאן לבחינת טענות המבקשים ביחס לשיקים נשוא הערעור: א. המבקשים טוענים, כי שיק ע"ס 445 ש"ח סורב ביום 30.4.00, חרף זאת שמדובר ביתרת חוב זניחה של כ23- ש"ח בלבד. מעיון בדפי החשבון עולה כי ביום 28.4.00, החשבון עמד ביתרת זכות של 986.35 ש"ח. מאידך, ביום 30.4.00, נמשכו מהחשבון שיקים ו/או כספים בסכום כולל של 882.12 ש"ח, כך שאם הבנק היה מכבד את השיק ע"ס 445 ש"ח, היתה היתרה בסך 320.27 ש"ח לחובה ועל כן, היה רשאי הבנק ביום 1.5.00 שלא לכבדו. יתר על כן, בנסיבות דנן, גם אם נלך לגישתם של המבקשים שיתרת החוב שהיתה נוצרת הינה "רק" כ23- ש"ח, עדיין אין בכך כדי להטיל חובה על הבנק או להקים יסוד סביר שהיה חובה על הבנק, לאפשר אף חריגה שכזו. ב. המבקשים טוענים כי הבנק סירב ביום 7.5.00, לשיק על סך 200 ש"ח בה בשעה שהחשבון עמד ביתרת זכות במועד זה. גם ביחס לשיק זה, מעיון בדפי החשבון עולה, כי החשבון ביום 2.5.00, עמד ביתרת זכות של 86.03 ש"ח וכי ביום 3.5.00 אמנם הופקד שיק על סך 1,000 ש"ח ומאידך שיק ע"ס 1,000 ש"ח הוחזר ביום 5.5.00 וכן נמשכו 500 ש"ח וכן שיק ע"ס 550 ש"ח, כך שבכל מקרה אם הבנק היה מכבד את השיק, היה נכנס חשבון הבנק ליתרת חובה. ג. המבקשים טוענים, כי בו ביום סורב שיק ע"ס 500 ש"ח כשביחס לשיק זה טענתם, כי מדובר בשיק עצמי שהופקד לחשבון האחר וכי על כן, לא מדובר בשיק ועל כן יש לגורעו מהמניין. אמנם המבקשים נסמכים על הוראות סעיף 3 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], בטענה כי שטר חליפין חייב להיות מופנה מאדם אל חברו, דבר שלא מתקיים בשיק עצמי. אולם, סעיף 73 לפקודת השטרות קובע את מהותו של שיק וכאמור בספרו של פרופ' לרנר דיני שטרות בעמ' 180, הדרישה "מאת אדם אל חברו" מתקיימת "כשחברו" הינו הבנק הנמשך. לאור זאת, מציין פרופ' לרנר, כי גם שיק עצמי שיק הוא. כמו כן, ראה בספרו של בן-אוליאל, דיני בנקאות, חלק כללי, בעמ' 230-233. הואיל ושיק, בחוק, מוגדר כהגדרתו בסעיף 73 לפקודת השטרות, הרי גם שיק עצמי נכלל בהגדרה זו. מהראוי לציין, כי יתכן והיה מקום לשקול מהפן המהותי, אם אין מקום לקבוע כי שיק שסורב במצב שמדובר בשיק עצמי, שלא סוחר לצד שלישי, לא יכלל במנין השיקים לצורכי החוק. מחד, ניתן לטעון, כי לאור תכליתו של החוק, הרי סירוב כלפי המושך עצמו לא יגרום נזק "לציבור" בכללותו, מאחר ומי שנפגע מסירוב שכזה, יהיה בעל החשבון בלבד ולא צד שלישי. מאידך, ניתן לטעון, ראשית, כי אין להטיל על הבנק בחינת שיק עצמי אם אכן הוסב לצד שלישי אם לאו, ושנית, שהבחינה מתייחסת לעצם הסירוב אף אם לא גרם נזק לצד אחר. מכל מקום, לאור הוראות החוק ולאור ההוראות על נימוקי ערעור בהתאם לסעיף 10, לכאורה אין מקום להורות כמבוקש ובמיוחד שהמבקשים לא טענו זאת בבקשתם אלא הסתפקו בטענתם, כי כלל לא מדובר על שיק. ד. המבקשים טוענים ביחס לשיק ע"ס 122 ש"ח שסורב ביום 11.5.00, וכן ביחס לשיק ע"ס 228 ש"ח שסורב ביום 15.5.00. ביחס לשני שיקים אלו, נטען על ידי המבקשים, כי ביום 11.5.00, העביר הבנק על דעתו ומיוזמתו סכום של 950 ש"ח וזאת לחשבון האחר, ובאופן שאכן נוצרה יתרת חוב שבגינה סורבו השיקים האמורים. לטענת המבקשים, היה על הבנק ליתן התראה ביחס לפעולה שכזו. הבנק טוען, כי פעל בהתאם לסמכותו ביחס לזכות הקיזוז בין חשבונות המבקשים וזאת על מנת שהחשבון האחר שנכנס לחריגה מעבר למסגרת המאושרת, ימצא במצב שבו החריגה תכוסה באמצעות פעולת הקיזוז, וכעולה מדפי החשבון שצורפו לתשובת הבנק. דומני, שבנסיבות שכאלו, יש להבדיל בין עצם הפעלת זכות הקיזוז במישור היחסים שבין הבנק ללקוחו ואף ללא מתן הודעה מוקדמת. (ולענין זה ראה בספרו בן-אוליאל בעמ' 361), לבין נשוא הערעור דנן. אם אכן, הבנק מבצע פעולת קיזוז שכזו, מהראוי שמיידית לאחר ביצועה, יודיע הוא ללקוח על פעולה שכזו, על מנת שהלקוח יוכל לכלכל צעדיו, לרבות בכל הקשור לחוק. במקרה דנן, הקיזוז בוצע ביום 11.5.00 כשבו ביום מופקד השיק על סך 122 ש"ח ובנסיבות שכאלו, נראה שאכן יכולים היו המבקשים לסבור שעל הבנק לפרוע שיק זה, מאחר ואלמלא פעולת הקיזוז, לא היה נכנס החשבון ליתרת חובה. השיק השני, בסך 228 ש"ח, הופקד ביום 15.5.00 כשטרם לכן הוחזר כאמור השיק הראשון ולכאורה היה מקום שהמבקשים ידעו אודות הקיזוז ואי כיבוד השיק הראשון. אולם, האמור בתצהירה של המבקשת על העדר ידיעה על כך, לא נסתר ועל כן אין מקום להכללת שני שיקים אלו ויש מקום להעתר לבקשת המבקשים. דומני, שאין בעצם ידיעת הלקוח, על אפשרות הקיזוז משום שלילת היסוד הסביר להנחה של יתרת זכות, אם בפועל לא ידע על ביצועה של פעולת הקיזוז. ודוק, כאמור לעיל, בחינת האמור הינה לצורך קביעת הנדרש לפי סעיף 10(א)(3) לחוק ולכך בלבד. 6. לאור כל האמור, אני מורה על ביטול הבאתם במניין השיקים שסורבו, של השיקים ע"ס 122 ש"ח שסורב ביום 11.5.00 והשיק ע"ס 228 ש"ח שסורב ביום 15.5.00. 7. נוכח התוצאה, אני מורה כי הפקדון יועבר לבנק, אולם, אין אני עושה צו להוצאות מעבר לכך. שיקיםשיקים ללא כיסוי