פסק דין א. ההליך והעובדות. זו היא תביעה כספית יוצאת דופן של דניאל ליפשיץ, פושט רגל שהופטר, כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בגין סכום של 829,110 ש"ח המגיע לו עוד מתקופה שלפני פשיטת הרגל. בהחלטתי מיום 22.2.98 שדנה בבקשה לסילוק על הסף, תארתי בהרחבה את הרקע המורכב של הבקשה והטעמים שבגינם אפשרתי להמשיך בתביעה הנוכחית וכן נתתי הוראות מפורטות לגבי מה שיעשה בכספים שיפסקו לטובת התובע במקרה של זכיה. לתובע, נפתח ביום 6.5.88 חשבון חש"ק שמספרו 330-728272/45 בסניף הראשי של הבנק בחיפה (להלן: "החשבון"). בהקשר לכך חתם התובע על תנאי ניהול חשבון חש"ק ונתן דוגמת חתימה המיועדת לכך. מאז פתיחת החשבון נתן הבנק לתובע שירותים בנקאיים שונים, לרבות אשראי ו/או הלוואות. ביום 24.11.89 יתרת החוב שהיתה בחשבון הועברה מטעמים חשבונאיים לחשבון משנה של חובות מסופקים שמספרו 180-948114/87 (להלן: "חשבון המשנה"). לפי ספרי החשבון של הבנק, יתרת החובה בחשבון משנה הגיעה ביום 15.7.90 לסך של 48,657.28 ש"ח כולל ריבית ליום 30.6.90. ביום 23.7.89 דרש הבנק מהתובע את סילוק סכומי החוב. בגין יתרת חוב זו הגיש הבנק תביעה כספית נגד ליפשיץ (התובע) והערבים. בידי הבנק טופס, ללא תאריך, שכותרתו היא "דיווח על העברת תנועות יומיות "חשבון מרכז"" (להלן: "חשבון מרכז") (מוצג ז' למוצגי הבנק). על המסמך מופיעה חתימה לא ברורה. במסמך זה מופיעה הוראה של התובע לנתב את כל הפעולות בחשבון נשוא הדיון לחשבון העסקי של מדיקל חברה לציוד רפואי בע"מ (להלן: "מדיקל"). מדיקל היא חברה שמנהלה הוא התובע. למדיקל היה חשבון חח"ד מס' 750500/00 (להלן: "חשבון מדיקל") שבאמצעותו קיבלה מדיקל שירותים בנקאיים שונים, לרבות אשראים. מדיקל הודיעה לבנק ביום 25.6.87 כי התובע לבדו הוא בעל זכות החתימה בחשבון מדיקל (ראה מב4/ בהמ' 5137/95). בתאריך 6.4.87 חתם התובע על כתב קיזוז (מוצג ח' של הבנק), בו שיעבד לטובת הבנק פיקדון פק"מ שמספרו 586665/34. ביום 10.1.88 נמסר מכתב (נספח י"ט בתיק מוצגי הבנק) הכתוב על נייר פירמה של מדיקל לבנק, בזו הלשון: "על מנת לחסוך בהוצאות המימון ותשלום ריבית חריגה הוחלט ע"י הנהלת החברה להורות למכור את ניירות הערך הסחירים ופקדונות שקליים ע"ש מדיקל בע"מ ו/או דני ליפשיץ. ולזכות את החח"ד שמספרו 750500/00". למחרת היום נכתב מכתב נוסף (נספח כ' בתיק מוצגי הבנק) באותה מתכונת: "הנדון: פרעון תוכניות כסף, פקדונות וניירות ערך מכתבנו מ- 10.1.88 1. בהמשך למכתבנו שבסימוכין ולמען הבהרה אנו מבקשים למכור את כל מה שעומד לזכותנו בחשבונות:- א. פק' שקלים מס' 728272/45 ב. נ.ע. סחירים מס' 586665/44 בוצעו 17.1.88 - זלמן ג. מט"ז מס' 750500/00 - ... ד. כוח מס' 586665/34 - בוצע 17.1.88 ע"י ... 2. נבקשכם לזכות את חשבון החח"ד שלנו שמספרו 750500/00". בשני המסמכים מופיע חתימתו של התובע, אך בציון תוארו כמנהל מדיקל. בדפי אובליגו של מדיקל שבו מסוכמים בחודשים ינואר עד אפריל 89' נתוני האובליגו, מופיע תחת הכותרת "בטחונות נזילים", פקדונות שקליים 586665/44 וכן, 728272/45 (ראה נספח י"ח בתיק המוצגים של הנתבע). בהסתמכו על מכתבים (נספחים י"ט ו-כ' לעיל), מכר הבנק את פקדון ניירות ערך שמספרו 586665/44 בסכום של 131,191.87 ש"ח ביום 17.1.88, ותמורת המכירה הועברה תחילה לחשבון התובע ואח"כ לחשבון מדיקל. בחשבון התובע בוצעו שני חיובים כדלקמן: חיוב ע"ס 131,191.87 ש"ח מיום 17.1.88; חיוב ע"ס 71,845 ש"ח מיום 19.1.88. ביום 19.1.88, הועברה יתרת הפקדון השקלי מס' 728272/45 בסכום של 71,845.- ש"ח מחשבון התובע לחשבון מדיקל. ביום 31.1.88, חתם התובע על מכתב מדיקל לבנק שבו מתבקש הבנק לבטל את כל הוראות הקבע בקשר עם ניירות ערך למיניהם, חשבונות פק"מ וחשבונות חסכון החל מיום 1.1.88 (נספח כז' למוצגי הנתבע). לתובע, היה יועץ כלכלי בשם, אבנר כהן, שניהל מטעמו בתקופה הרלוונטית את המשא ומתן עם הבנק. התובע טוען, כי החיובים מיום 17.1.88 ע"ס 131,191.87 ש"ח וחיוב ע"ס 71,845 ש"ח מיום 19.1.88 הנזכרים לעיל בוצעו: א. בניגוד להוראות המפקח על הבנקים. ב. ללא חתימת לקוח. ג. בניגוד לתנאי ניהול החשבון. ד. שלא בתום לב. ה. תוך ניסיון הסתרה, בדיעבד, של מסמכים הקשורים לחיובים. ו. תוך מתן הצהרות כוזבות, בדיעבד, לכבוד הרשם שחורי בבית משפט השלום בחיפה. ביתר פירוט: החיובים הנ"ל נעשו כדי לכסות יתרת חובה בחשבון מדיקל ובקשר לכך טוען התובע, כי: א. הבנק איפשר, שלא כדין, למדיקל, לגרום לחיוב חשבון התובע. ב. התובע לא היה ערב לחשבון מדיקל. ג. חשבון המרכז, אינו נושא תאריך. הוא חתום רק על ידי אחד ממורשי החתימה, הוא התובע. על הטופס אין חותמת מדיקל. ד. עריכת חשבון המרכז באה כ"תרגיל" שמטרתו לעקוף את הסיטואציה שבה, בשל טעות הפקידים לא הוחתמו בעלי מדיקל על ערבות אישית. ב. עיקרי טענות הבנק. בבקשת הרשות להתגונן, ובכתב ההגנה שהוגש מאוחר יותר, בעקבות הסכם דיוני, נטענות הטענות הבאות: א. התביעה התיישנה, כאשר מדובר בחיובים שנעשו בינואר 1988. ב. החיובים נשוא התביעה, נעשו בידיעתו, בהסכמתו ובהרשאתו של התובע. ג. התובע מנוע מלטעון הטענות שבכתב התביעה משום שטענותיו עומדות בניגוד למצג שעשה באופן אישי בשם מדיקל במכתבים נספחים י"ט ו-כ'. יתר על כן, התובע נעזר ביועץ כלכלי והיה מודע היטב לנעשה בחשבונותיו, עליהם קיבל דיווח מלא ובמשך שנים לא העלה כל טענה כנגד החיובים נשוא התביעה. לשתיקה זו משמעות מיוחדת בשים לב להוראות סעיפים 8, 12 לתנאי ניהול החשבון (נספחים א', יא' לתיק המוצגים של הנתבע) שלפיהם הרישומים בספרי הבנק יחשבו כנכונים וכן הוטל על הלקוחות לבדוק כל חשבון, כל הודעה ומכתב ולהשיג השגותיהם לגבי האמור בהם תוך 15 יום. מקום בו מדובר בנסיון של בעל שליטה בחברה להתכחש למצג שיצרה החברה באמצעותו באופן אישי ולטעון כאדם פרטי לעובדות אחרות, מן הדין להרים את מסך ההתאגדות ולזהות בין התאגיד לבין העומד בראשו. ג. תמצית הראיות. התובע מסתמך על תצהירו הוא, המביא את עיקרי גירסתו וטענותיו, ואילו הבנק הסתמך על תצהירים של רחל כהן, אשר עבדה בתקופה הרלבנטית במחלקת חח"ד של הסניף הראשי של הבנק. שני הצדדים צירפו לתצהיריהם מסמכים שבחלקם הובאו לעיל בסיכום העובדות. בחקירתו בביהמ"ש, אמר התובע, בין היתר, כי אין משמעות להבדל בין החתימה על חלק ממכתבי מדיקל שבהם מופיעה מדיקל עצמה כחותם, לבין המכתבים יט' ו-כ' החתומים ע"י דני ליפשיץ מנכ"ל (עמ' 4). המכתבים יט' ו-כ' נוסחו ע"י הבנק, והם נחתמו מתוך הטעיה של הבנק. הבנק פעל בחשבונותיו כבר לפני המכתב. ה התובע סבר שהבנק "יפעל אך ורק לפי כתב הקיזוז והביטחונות שיש לו בבנק" (עמ' 5-6 וכן עמ' 8). בהמשך, הוא אומר שהובטח לו ע"י אנשי הבנק באמצעות היועץ, אבנר כהן, כי הבנק יפעל אך ורק לפי כתב הקיזוז (עמ' 9). עם זאת, הוא לא פעל לסייג את ההוראה הכלולה במכתבים י"ט וכ', כי הניסוח היה ניסוח של הבנק (ע' 11). הוא גם מציין שהתקופה הנתונה היתה טראומטית עבורו, שכן אשתו המנוחה היתה במצב רפואי מאד קשה והוא היה צריך לטפל בה (ע' 11). המכתבים יט', כ' נערכו ע"י פקידי הבנק "כדי להציל את ראשם" וכדי שלא יתגלה מחדלם, באי החתמת התובע על ערבות אישית לחובות מדיקל (עמ' 8). המכתבים נמסרו לו לחתימה ע"י היועץ של התובע, מר אבנר כהן (עמ' 9). הוא לא ידע שהבנק יפעל על סמך המכתבים י"ט ו-כ' החתומים על ידו (עמ' 10). החתימה בחשבון המרכז (נספח ז' למסמכי הבנק) אינה חתימתו (עמ' 12). כשגילה את הפעולות נשוא התביעה, הוא רץ לבנק, אך אנשי הבנק טרטרו אותו ולא אבו לגלות לו מסמכים (עמ' 12). התובע טוען כי, עקב אחרי החשבונות שלו ולא ראה את הפעולות נשוא התביעה (עמ' 14). בחקירתה, אמרה רחל כהן, כי המסמכים יט', כ', לא הוצגו בהליכים קודמים, לא מאחר ורצו להסתיר אותם, אלא בשל אי סדרים שנבעו מחילופי גברי ומשריפה שפרצה בבנק (עמ' 19). השריפה אירעה באוגוסט 95' (עמ' 28). היתה ברשות הבנק ערבות אישית. אין לעדה הסבר מדוע בדיון בשנת 94' (לפני השריפה) לא הוצגה ערבות זו (עמ' 28). מבחינת הבנק, מי שעמד במרכז, היה דני ליפשיץ ולא יחסו משקל לאישיות הנפרדת של מדיקל, שהיתה בשליטתו (עמ' 25-6). ד. דיון ומסקנות. 1. לפני שאפתח בדיון לגופו של עניין, אציין, כי בטענת ההתיישנות של הבנק, אין ממש. האירועים נשוא התביעה ארעו בחודש ינואר 88'. התביעה הוגשה ביום 27.12.94, דהיינו, לפני חלוף שבע שנים. מה שבילבל את נציג הבנק, בבואו לטעון התיישנות, היתה העובדה שעל כתב התביעה מופיעות שתי חותמות: האחת, חותמת "נתקבל" מתאריך 27.12.94 ואח"כ חותמת "נשלחו כתבי תביעה לנתבע/ים" הנושאת תאריך 2.3.95. הנתבעים, כנראה, מיקדו תשומת ליבם בחותמת שניה זו ולא בחותמת הראשונה שהיא הרלבנטית לעניננו. 2. במהלך הדיון בפני, היתה התייחסות למסמכים שונים, חלקם שהוצגו וחלקם שלא הוצגו, אך נטען שהיו קיימים ואבדו (כגון כתב ערבות אישית). בסופו של דבר נראה שהשאלה היחידה על פיה תוכרע התביעה הנוכחית היא, האם רשאי התובע להשיג על הפעולות שנעשו עפ"י המסמכים יט' ו-כ'. 3. אכן, ככלל, עקרון האישיות המשפטית של התאגיד מחייב אותנו שלא להכיר בהוראות שניתנו ע"י חברת מדיקל לדיספוזיציה בחשבונות אישיים של התובע, ולכאורה, לא היה הבנק רשאי לפעול על פי הוראות אלה, אך אני סבור שבנסיבות המקרה הנוכחי, מנוע התובע מלהשיג על הוראות אלה. 4. נראה לי, שהתנהגותו של התובע על רקע הנסיבות, יצרו מצג עליו הסתמך הבנק ותוך הסתמכות על מצג זה, שינה את מצבו לרעה. ואלה הנסיבות עליהן אני סומך את מסקנתי זו: התובע היה בעל שליטה בחברת מדיקל, שהחזיקה חשבון בבנק, ובו בעת היה לתובע חשבון פרטי משלו. התובע היה בעל זכות החתימה היחיד בחשבון החברה ואך טבעי הוא שבבואו לבנק, הוא טיפל הן בעניני החברה והן בעניניו האישיים, ובעיני הפקידים בבנק בודאי לא היה תמיד ברור מתי פועל התובע בכשירות זו או אחרת. על המכתבים יט' ו-כ', חתם התובע בשמו המפורש, אומנם תוך ציון תפקידו כמנכ"ל, בעוד שבחלק ממכתבי החברה מופיע בתחתית המכתב רק השם של החברה. ההוראה שבמכתב יט' מתחילה אמנם במילם "הוחלט על ידי הנהלת החברה" (שאינה אלא התובע ואשתו), אך, בהמשך מדובר במפורש על החשבון הפרטי של דני ליפשיץ. במכתב יש התייחסות מפורשת לחשבונות פרטיים תוך ציון מספרם. כאשר קיבל הבנק מכתבים עליהם חתום דני ליפשיץ, היה יכול להניח שההוראה הניתנת על ידי החברה היא על דעתו ובהסכמתו של דני ליפשיץ בכשירותו כאדם יחיד. עובדה היא, שבמשך תקופה ממושכת לא נזדעק דני ליפשיץ האיש כדי למחות על ההוראה שניתנה על ידי החברה באמצעות האורגן שלה, שהוא "במקרה" אותו דני ליפשיץ. 5. התובע לא יכול לטעון שהבנק הסתיר ממנו משהו, שהרי חזקה עליו שמסמכים שהוצאו ע"י החברה שבשליטתו המלאה נשמרו על ידי החברה. ואם כן, מדוע לא הגיש תביעה במשך זמן כה רב (כמעט עד סף תום תקופת ההתיישנות) כדי למחות על כך שהבנק כיבד הוראות שהוא עצמו נותן אותן, אמנם "בכובעו" כמנכ"ל החברה. טענות ההטעיה של התובע, אין להן בסיס, שהרי אם הוא עצמו היה נתון במצוקה עקב מחלת אשתו, הרי פעל מטעמו יועץ כלכלי שניהל את כל המגעים עם הבנק והפעולות שעשה התובע, כגון: החתימה על המסמכים יט' ו-כ', נעשו בתיאום עמו וחזקה על אותו יועץ שהיה מונע פעולות מוטעות ומזיקות. בעניננו, אין טענה שהיועץ הוטעה על ידי הבנק. 6. יצויין עוד, שהפעולה שנעשתה היתה גם טבעית בנסיבות, שכן, בדפי האובליגו של החשבון הופיע החשבון 728272/45, כאחד מהבטחונות לאשראי שניתן למדיקל. 7. אינני סבור שיש חשיבות לכך שבהליכים קודמים לא הוצגו המסמכים יט' ו-כ' על ידי ב"כ הבנק שהסתמך רק על חשבון המרכז, שכן אין מחלוקת כי המסמכים יט' ו-כ' אכן חתומים על ידי התובע ולא נטען כי מדובר במסמך "מפוברק". לטענה, כי התובע חשב שהוראותיו כפופות לכתב הקיזוז, הרי היה מקום לציין זאת במכתבים יט' ו-כ', וכאמור, התובע נעזר אותה עת ביועץ שבוודאי היה מדריך אותו לעשות כן והעדר אמירה ברורה ברוח זו, פועלת לרעת התובע. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. מאחר ודרך התנהלות הבנק בפרשה זו הראתה על אי סדרים שהתבטאו בין היתר בכך שהמסמכים כט' ו-ל' הופיעו לראשונה בשלב מאוחר בהליכים השונים שבין הצדדים, אינני פוסק הוצאות לטובת הבנק. פשיטת רגל