פסק דין 1. ראשיתו של ההליך, בקשה לביצוע שטר אשר כללה שני שיקים, אחד על סך 5,000 ש"ח שז.פ 22.7.98 ושיק על סך 3,151 ש"ח שז.פ. 15.7.98 כשנראה מהשיקים, שבמקום המושך מודפס "מוכן ומזומן בע"מ" וכשבכתב יד, ישנה חתימה הנחזית להיות חתימת הנתבע. השיקים משוכים לפקודת התובע (להלן: "השיקים"). כן צורף לבקשה מסמך שכותרתו "כתב ערבות" ולפיו הנתבע וכן אלחנן בן דוד "ערב בזאת לכל חיוביה הקיימים והעתידיים של מוכן ומזומן בע"מ (להלן: "החייבת") כלפי ספריאל רון (כשמתחת שמו של התובע שמולא בכתב יד מודפס שם מחלק - י.ש.) הנני מתחייב בזאת למלא ערבותי מיד כשאדרש לכך ומוותר על דרישה מוקדמת מן החייבת". המסמך נחתם ביום כ"ג בחשון תשנ"ח (להלן: "הערבות"). 2. הנתבע הגיש התנגדות כשבתצהירו הוא מציין, כי הוא עושה תצהירו "בתמיכה להתנגדותי לבקשת רון ספריאל לביצוע כתב ערבות שניתן לחובות, חברת מוכן ומזומן בע"מ". בתצהירו מציין הנתבע, כי החוב נפרע על ידי אותו אלחנן בן דוד (להלן: "בן דוד") וכי עומדת לו "הגנת ערב יחיד בהתאם להגדרתו בתיקון תשנ"ב לחוק הערבות". הנתבע מסביר בתצהירו, כי לא היה בעל מניות בחייבת (להלן: "החברה") וכי סייע בידה כאיש ציבור "בהיותי מורשה חתימה על שיקים". לטענתו, לא התקיימו הוראות החוק בכל הקשור לתביעה כנגדת החייבת ועל כן לא ניתן לתובעו וכן טענות נוספות. 3. הצדדים הסכימו כי תינתן רשות להתגונן ובהתאם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. 4. במסגרת ההוכחות ולאחר שהובהר אשר שילם בן דוד, נותרה למעשה שאלה אחת במחלוקת והיא, אם אכן מדובר בערב יחיד אם לאו. יתר על כן, למעשה חזית הדיון נסובה בשאלה זו וכך אף הסיכומים. 5. בכל הקשור לסכום החוב, עולה כי הוסכם שיש להפחית 2,000 ש"ח מסכום החוב קרן וכדברי ב"כ הנתבע בעמ' 4 "כך שאני משאירה את הטענה של ערב יחיד". התובע מסביר בחקירתו הנגדית, כי אמנם הוא מפקיד את השיקים שהוא מקבל מהלקוחות בחברת טרה, שהוא מחלק מטעמה, אולם בעת ששיקים אינם מכובדים, מוחזרים לו שיקים אלו, כפי שאירע במקרה דנן. כן מעיד התובע, "אני במהלך העסקים הייתי לוקח שיקים עתידיים. הייתי נותן סחורה, מגיש חשבון פעם בשבוע ומקבל שיק דחוי לזמן של חודש וחצי משהו כזה" (3). לאור עדותו זו, טענה ב"כ הנתבע בסיכומיה, כי לאור מועד חתימת הערבות, חלות במקרה דנן הוראות תיקון חוק הערבות תשכ"ז1967- התיקון משנת תשנ"ב. לדבריה, מתקיימות ההגדרות הנדרשות לקביעה שאכן הנתבע הינו "ערב יחיד", כהגדרת מונח זה בהוראות סעיף 17א' לחוק הערבות כתיקונו האמור (להלן: "החוק"). בעקבות כך, טוענת ב"כ הנתבע, כי לאור הוראות סעיף 17ג' לחוק טרם התקיימו התנאים בענין החברה החייבת ועל כן לא ניתן לנקוט בהליכים כנגד הנתבע. 6. דין טענת הנתבע, כי הינו ערב יחיד, להידחות מהטעמים הבאים: א. החוב הינו אישי כלפי התובע ואף השיקים וכתב הערבות, מתייחסים אל התובע ולא לחברת טרה. ב. בסעיף 17א' (ב') לחוק מצויין: "נושה" - בין תאגיד ובין יחיד, ובלבד שלגבי יחיד מתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי". שתי שאלות נצרכות להכרעה. המרכזית שבהן, האם אכן בפנינו "מתן הלוואות" והמשנית, אף אם תימצא שכזו, אם מתקיים התנאי שבסיפא של ההגדרה. ג. כעולה מהוראות התיקון של החוק על תנאיו השונים, לכאורה מדובר על מתן הלוואה שהערבות נועדה להבטחתה, במובן הפשוט של המילה. לא בכדי, מצויין בספרו של בר-קהן "דיני הגנת הערב" בעמ' 233, נושא מתן הלוואות וכשמדובר על יחיד "המחוקק חזה מצב בו יחיד יתן הלוואה, כאשר אין מתן הלוואות עיסוקו העיקרי, אך עדיין מתן ההלוואה יהא במהלך עסקיו הרגיל". חוק הערבות מתייחס בהגדרת ערבות כהתחייבות "לקיום חיובו של אדם אחר כלפי אדם שלישי". כמו כן, מתייחס החוק לחיוב, יהא מקורו אשר יהא. מאידך, התיקון מתייחס למתן הלוואות שהערבות ניתנה להבטחת החזרתה. דהיינו, אין מקום לקבוע לכאורה, כי כל חיוב יהא מקורו אשר יהיה, יחשב כהלוואה. ד. גם מתן אשראי לכשעצמו, הגם שמהפן הפורמלי יתכן ויטען, כי הוא בגדר הלוואה הוא למעשה חיוב שניתן בו אורכה לקיומו, אך אינו בגדר מתן הלוואה. סבורני, כי כוונת המחוקק הינה "מתן הלוואות" ולא הלוואה, כביכול, שנוצרת ללא מתן. במסגרת אשראי, לא ניתנת הלוואה אלא אולי נוצרת הלוואה בבחינת יחסי לווה ומלווה. המחוקק מבחין בין עסקת אשראי או מלווה לבין הלוואה וראה חוק הריבית תש"יז1957-. ה. דומני, שניתן להשליך מההגדרות וההוראות השונות שבחוק הסדרת הלוואות חוץ- בנקאיות תשנ"ג1993-, גם על השאלה דנן. כפי ששם, אף כאן הנושא הינו מתן הלוואה ולא הלוואה שנוצרת שלא על ידי מתן. ו. במקרה דנן, ניתן אף לקבוע, כי לא מדובר כלל אף ביצירת הלוואה, אלא בחוב שקיים שלא על דרך הלוואה. מעדותו של התובע עולה, כי תנאי העיסקה נקבעו באופן שהתמורה אמורה להשתלם בזמן עתידי זה או אחר ומבלי שקיים חיוב בריבית או תוספת זו או אחרת. למעשה, במקרה דנן, חוב החברה נוצר מעת שהיה ברור שהשיקים לא יפרעו בזמני פרעונם. בעת שכזאת, מדובר על חיוב וכלל לא על אשראי או על הלוואה. ז. למעלה מהנצרך, נראה שגם תנאי הסיפא אינם מתקיימים במקרה דנן וזאת לשאלה המשנית. 7. נוכח האמור, אין צורך להיזקק לחיוב מכח השיקים עצמם וכשלענין זה לכאורה יש ממש בטענות ב"כ הנתבע. כאמור, חזית הדיון נסובה - לאחר ההסכמה בשאלת גובה החוב - לשאלה היחידה בנושא כתב הערבות ויכולת התביעה על פיו, לאור טענת ערב יחיד. 8. לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל בכפוף לכך שחוב הקרן יופחת ב2,000- ש"ח ובהתאם יתוקן שאר הנצרך. הנתבע ישלם לתובע הוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל וכן 4,000 ש"ח שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ערב יחידערבים (ערבות)הלוואה