פסק דין בפני בקשת רשות ערעור על החלטותיו של ראש ההוצאה לפועל בנהריה (להלן: "ראש ההוצל"פ") מיום 8.2.99 ומיום 15.4.99, שניתנו בתיק הוצל"פ מס' 13-08278-97-7, ואשר על פיהן נדחתה בקשת המבקשת לעכב את הליכי הפינוי של הנכס הידוע כגוש 11120 חלקה 64 תת חלקה 2, הנמצא ברח' יחיא סאלח 3 בקרית אתא. העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן: המבקשת היתה החוכרת ובעלת הזכויות במחצית מהנכס המאוזכר לעיל (להלן: "הדירה"). ביום 11.2.94 נחתם חוזה מכר דירה בין המבקשת (המוכרת) לבין הקונים- אברהם ציפני (שהינו בנה של המבקשת) ומאירה ציפני (שהינה כלתה של המבקשת) (להלן: "החייבים"). יצויין כי לטענת המבקשת היא גרה בדירה ביחד עם החייבים ועם ילדיהם. בחוזה המכר התחייבה המבקשת למכור את כל זכויותיה בדירה לחייבים. המשיב, שהינו בנק למשכנתאות, הילווה לחייבים כספים, וכבטחון לתשלום ההלוואה משכנו החייבים לטובת המשיב את כל זכויותיהם בדירה על פי שטר משכון. בנוסף, חתמה המבקשת על כתב התחייבות לטובת המשיב. לאור האמור לעיל, העמיד המשיב לחייבים את ההלוואות. החייבים לא עמדו בתנאי החזרי ההלוואות למשיב, ובעקבות כך פתח המשיב תיק הוצל"פ למימוש המשכון הרשום. ראש ההוצל"פ הורה למנות את ב"כ המשיב כונסת הנכסים לדירה. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב הליכים אשר נדחתה ע"י ראש ההוצל"פ בהחלטתו מיום 8.2.99 לפיה, לאור העובדה כי המקרקעין הנדונים ממושכנים לטובת המשיב לפי שטר משכון, לבקשה שהגישה המבקשת אין על מה לסמוך. המבקשת הגישה בקשות חוזרות באותו עניין אולם גם הן נדחו ע"י ראש ההוצל"פ (ראה למשל החלטות מיום 28.2.99 ומיום 15.4.99). החלטות אלו הינן נשוא הבקשה למתן רשות ערעור שבפני. טענות הצדדים: ב"כ המבקשת טען כי המשיב מנוע ואינו יכול לפעול כנגד המבקשת בלשכת ההוצל"פ, לרבות הוצאת צו פינוי, באשר המבקשת אינה חייבת בתיק ההוצל"פ ואינה חייבת למשיב כל סכום שהוא. עוד טען ב"כ המבקשת כי לראש ההוצל"פ אין סמכות להוציא פסק דין של פינוי כנגד אדם שאינו חייב בתיק ההוצל"פ. ב"כ המבקשת טען עוד כי מאחר והחייבים הפרו את ההסכם שבינם ובין המבקשת ולא שילמו למבקשת את התשלום בגין הדירה, לא הועברו הזכויות בגין הדירה בלשכת רישום המקרקעין על שם החייבים, ומכאן שאין להם כל זכות בעלות ו/או חזקה בדירה, ורשומה לטובתם אך ורק הערת אזהרה בגין זכויותיהם החוזיות. ב"כ המבקש הוסיף וטען כי מאחר והמבקשת לא קיבלה מהמשיב כספים בגין ההלוואה, הרי שברור כי אין היא חייבת להחזיר למשיב את כספי ההלוואה. עוד טען ב"כ המבקשת כי שטר המשכון, שהינו בגין הזכויות החוזיות שיש לחייבים בדירה, אינו חל על המבקשת, אשר אינה חתומה על הסכם ההלוואה ו/או על הסכם המשכון, והמשכון חל אך ורק ביחסים שבין החייבים למשיב. לעניין כתב ההתחייבות עליו חתומה המבקשת, טען ב"כ המבקשת כי ההתחייבות עליה חתמה המבקשת ניתנה בכפוף למילוי התחייבות החייבים, דהיינו תשלום תמורה עבור הדירה למבקשת, ומאחר והחייבים הפרו את התחייבותם ולא שילמו למבקשת את כספי ההלוואה בגין מכירת הדירה, הרי שאין לכתב ההתחייבות כל בסיס. ב"כ המבקשת הוסיף וטען בסיכומיו (למרות שלא טען זאת בבקשת רשות הערעור) כי טעה ראש ההוצל"פ משקבע לטענתו כי בקשת המבקשת נדחית על ידו מחוסר סמכות. לטענת ב"כ המבקש לאור האמור בסעיף 57 לחוק ההוצאה לפועל יש לראש ההוצל"פ סמכות לדון בעניין נשוא תיק זה. לכן ביקש ב"כ המבקשת ליתן למבקשת רשות ערעור על החלטותיו של ראש ההוצל"פ ולקבוע כי אין לפעול בהליכי הוצל"פ כנגד המבקשת ו/או כנגד חזקתה בדירה ו/או כנגד האנשים השוהים בדירה ברשותה ובהסכמתה של המבקשת. מנגד, טענה ב"כ המשיב כי צדק ראש ההוצל"פ משסירב לעכב ביצוע מימוש המשכון. לטענתה, המבקשת מכרה את כל זכויותיה בדירה לחייבים ואין למבקשת כל זכויות בדירה; כמו כן הפינוי הינו לגבי כל אדם וכל חפץ ולכן גם אם המשיבה גרה עם החייבים בדירה עדיין ניתן לפנותה. עוד טענה ב"כ המשיב כי למרות שהמבקשת אינה חתומה על הסכם ההלוואה או על הסכם המשכון היא חתומה על התחייבות כמוכרת הדירה, אשר על פיה נרשמו הערות האזהרה. ב"כ המשיב טענה עוד כי ניתן לממש משכון זכויות רשום, ולא רק משכנתא. ב"כ המשיב הוסיפה וטענה כי המבקשת הינה צד ג' וחל עליה סעיף 57 לחוק ההוצאה לפועל, וכן כי במקרה דנן צדק ראש ההוצל"פ משקבע כי מקומה של המבקשת בבית המשפט המוסמך בלבד, שהרי המבקשת מודה כי אין לה זכויות בדירה ועל כן אין היא יכולה לבקש עיכוב ביצוע מימוש הדירה. בסיום סיכומיה טענה ב"כ המשיב כי בענייננו, מאחר שמדובר במבקשת ובבנה וכלתה (החייבים), כאשר החייבים קיבלו את ההלוואה מהמשיב והמבקשת חתמה על ההתחייבות כלפי המשיב, יתכן שיש כאן אפילו נסיון לתרמית. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. לאחר עיון בבקשת המבקשת, בתגובת ב"כ המשיב, בהחלטות ראש ההוצל"פ ובסיכומי טענות ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. כפי שעולה מהסכם המשכון, משכנו החייבים לטובת המשיב על פי חוק המשכון, את כל הזכויות החוזיות והאחרות הקשורות בדירה, לרבות זכויות עתידיות. כמו כן בכתב ההתחייבות הצהירה המבקשת כי החייבים זכאים, בין השאר, לחזקה בלעדית בדירה, והמבקשת אף התחייבה כי תעביר את הזכויות בדירה ע"ש הקונים לא יאוחר מחודש 9/96 וכי לא תסכים לביצוע שינוי כלשהו בזכויותיהם של החייבים בדירה. זאת ועוד, המבקשת התחייבה כי אם לא תמלא בדייקנות אחר התחייבותה זו, היא תשלם למשיב מיד את סכום ההלוואה שנתן המשיב לחייבים על כל מרכיביו. המבקשת הצהירה בכתב ההתחייבות כי: "על פי חוזה ביננו ובין הלווים, הלווים זכאים, בין השאר, לרישום על שמם בלשכת רישום המקרקעין או אצל החברה המשכנת ו/או המינהל, לפי העניין, של כל הזכויות בדירה וכן לחזקה הבלעדית בה". (סעיף 4 לכתב ההתחייבות) בנוסף, התחייבה המבקשת כלפי המשיב בכתב ההתחייבות, בין היתר, כי: "אין התנגדות מצידנו שכל זכויות הלווים בדירה, לרבות על פי החוזה הנ"ל, ישועבדו לטובתכם להבטחת מילוי התחייבותיהם בגין ההלוואה." (סעיף 5 לכתב ההתחייבות) "מיד לכשתיווצר אפשרות לכך, ובכל מקרה לא יאוחר מתאריך 9/96 נעביר את כל הזכויות בדירה ע"ש הלווים...". (סעיף 6 לכתב ההתחייבות) "עד שתרשם המשכנתא, לא נבטל, לא נשנה, לא נשעבד ולא נעביר זכות כלשהי, שלנו או של הלווים, בגין הדירה, ולא ניתן הסכמתנו לפעולה כאמור." (סעיף 10 לכתב ההתחייבות) "אם לא נמלא בדייקנות אחר התחייבותנו זו, על כל סעיפיה, מכל סיבה שהיא, נשלם לכם, מיד עם דרישתכם הראשונה בכתב, את סכום ההלוואה הנ"ל על כל מרכיביו". (סעיף 12 לכתב ההתחייבות) לעניות דעתי, ניתן לראות מהסכם המשכון ומעצם התחייבויותיה של המבקשת כלפי המשיב בכתב ההתחייבות, את הסכמת המבקשת לכפיפות זכויותיה למשכון, וניתן לקבוע כי משכון זכויות החייבים לטובת המשיב כולל את זכויות הבעלות והחזקה בדירה, שאחרת, אם מדובר בשיעבוד זכויות חוזיות ערטילאיות של החייבים, נשאלת השאלה מדוע התחייבה המבקשת כפי שהתחייבה כלפי המשיב, והביאה לרישום המשכון על סמך הסכמתה והתחייבותה זו? ומכאן אני סבור, כי יש לראות את המשכון שנרשם על זכויות החייבים כמשכון שחל על זכויות החייבים לקבל בעלות מלאה על הדירה על כל הנגזר מזכות הבעלות לרבות חזקה, וממילא כל הסכמה בין המבקשת לחייבים בדבר ביטול החוזה כפופה לשיעבוד זכויותיהם של החייבים לטובת המשיב, ולכן זכויות המבקשת בדירה כפופות למשכון זה. לכן, צדק ראש ההוצל"פ בהחלטתו כי אין לעכב את הליכי המימוש וכי המשיב רשאי לתפוס חזקה בדירה ולפעול לפינוי המבקשת מהנכס. בנוסף, היות שמצאתי כי צדק ראש ההוצל"פ משקבע כי במקרה זה אין לעכב את הליכי המימוש היות והדירה ממושכנת לטובת המשיב לפי שטר משכון, הרי שבלאו הכי אין במקרה זה כל חשיבות לשאלה האם לראש ההוצל"פ ישנה סמכות להורות שלא לממש את המשכון או לעכב את הליכי המימוש. אי לזאת ולאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור. אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. עיכוב הליכיםפינוי מקרקעיןערעורהוצאה לפועלפינוי