פסק דין 1. התובעת הגישה בתיק שבכותרת תובענה כספית כנגד הנתבעים, בה עתרה לחייבם בתשלום סך של 1,989,248 ש"ח (למועד הגשתה - 27.11.95), המהווים, לפי טענתה, יתרת חוב אותה חבים הם לה בגין העמדתה לפרעון מידי של הלוואה, לפי הסכמים בין הצדדים. התובענה הוכתרה בכותרת ב"סדר-דין-מקוצר" וביום 20.5.96 ניתנה לנתבעים מס' 2-7 (להלן-"הנתבעים"), בהסכמה, רשות להתגונן מוגבלת. 2. תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת: א. התובעת, אפ.סי.סי (להלן: "FCC"), הנה חברה בע"מ רשומה כדין בישראל, העוסקת, בין היתר, בעסקי מימון, מתן אשראי והלוואות. ב. ביום 12.3.89 נחתם, בין FCC לבין נתבעת מס' 1, חברת בראון הובלות בע"מ (להלן: "בראון הובלות") הסכם, הנושא כותרת "תנאי עסק כלליים" (נספח 2 לתצהיר עדותו הראשית של מר יעקב רייזמן, מנהל בתובעת - להלן: "תצהיר רייזמן"), אשר נועד להסדיר יחסי הצדדים בעסקאות שתובצענה ביניהם, הכל כמפורט בו (ההסכם יכונה להלן: "הסכם 89'"). ג. בקשר להסכם 89' נחתמו ביום 12.3.89 שלושה כתבי התחייבות וערבות, לטובתFCC (נספחים 3-5 לתצהיר רייזמן, אשר כל אחד מהם בנפרד יכונה להלן: "כתב הערבות" ובמאוחד: "כתבי הערבות"). ואלו הסעיפים הרלבנטיים בהם לעניננו: "1.א. אנו ערבים כלפי החברה [ FCC- ר.מ.] יחד ולחוד, לפרעון המלא והמדוייק של כל הסכומים המגיעים ו/או שיגיעו מעת לעת לחברה מבראון הובלות בע"מ (להלן- 'הלקוח') בקשר להתקשרויות אשר נעשו ו/או שייעשו בין הצדדים לפי הסכם תנאי עסק כלליים שנחתם בין החברה לבין הלקוח ביום 12.3.89 (להלן- 'ההסכם') וכל מסמך נלווה או אחר שנחתם בין הצדדים - עובר לחתימת ההסכם ו/או שייחתם ביניהם, על יסוד ההסכם, וכן לסכומי-כסף שהחברה זכאית ו/או תהא זכאית לתבעם ו/או לקבלם מהלקוח מסיבה כלשהי, בצירוף ריבית, הפרשי-הצמדה והוצאות מכל מין וסוג. ב. במיוחד ומבלי לפגוע או לגרוע מהאמור בס"ק א' לעיל הננו ערבים כלפי החברה, יחד ולחוד, בערבות אוואל, לפרעון השטרות שימסרו לחברה על-ידי הלקוח לפי ההסכם וכל מסמך כאמור בס"ק א' (להלן - 'השטרות') על-ידי עושה השטר או המושך, הקבל וכל מסב. ג. לכל המונחים שבכתב ערבות זו תיוחד אותה משמעות שיש להם בהסכם. 2. אנו מתחייבים לשלם, תוך 48 שעות ממועד דרישתה הראשונה של החברה, כל סכום שהחברה תדרוש מאתנו, מבלי שהחברה תהא חייבת להמציא לנו חשבונות או הוכחות לחבויות הלקוח כלפי החברה ו/או לממש בטחונות כלשהם קודם לפניה אלינו. כל סכום שלא נשלם לחברה כאמור לעיל, ישא ריבית חודשית בשיעור המירבי הנהוג בבנק אשר ייקבע על ידי החברה, על חריגות בחשבון חח"ד, בתוספת 2%, עד לפרעון המלא והסופי של הסכום הנ"ל, מבלי לפגוע בזכויות אחרות של החברה. 3. (א) ערבותנו הינה ערבות עצמאית מוחלטת ובלתי-חוזרת, ואינה מותנית ו/או מסויגת ו/או כפופה לכל מסמך ו/או הסדר שהוא - הקיים או שיתקיים - בין החברה לבין הלקוח ו/או בין החברה לבין ערב/ים נוסף/ים להתחייבות הלקוח לפי ההסכם. (ב) …….." ד. כתב ערבות אחד (נספח 3 לתצהיר רייזמן), נושא חתימותיהם של נתבעים מס' 2-4, כתב ערבות שני, נושא חתימתו של נתבע מס' 6 (נספח 4 לתצהיר רייזמן) וכתב ערבות שלישי, נושא חתימות נתבעים מס' 3 ו - 5 (נספח 5 לתצהיר רייזמן). כתב הערבות השני (של נתבע מס' 6 בלבד), שונה משני האחרים בכך, שלצד בראון הובלות רשומה גם בראון ושות' הובלות 1992 בע"מ (להלן: "בראון ושות'"), כלקוח - הנערב. בעלי מניות בראון ושות' הנם נתבעים מס' 2-4, 6 ו7- (ראה: נספח 7 לתצהיר רייזמן). ה. נתבעת מס' 7 חתמה ביום 12.3.89 על הסכם, הזהה להסכם 89' (נספח 6 לתצהיר רייזמן) - כאשר לפי הנטען על-ידי FCC (סעיף 8 סיפא לתצהיר רייזמן) הכוונה היתה להחתימה על כתב ערבות בנוסח זהה לכתבי הערבות הנ"ל. ו. ביום 21.6.93 נחתם הסכם נוסף (נ1/) (להלן: "הסכם 93'") בין FCC מצד אחד, לבין בראון הובלות, מצד שני ולבין אריה וודה (אשר אינו בעל דין בפני, שכן בפועל לא חתם על הסכם זה, ראה: עמ' 15 לפרטיכל) ונתבעים מס' 2-4, 6 ו- 7 (המוגדרים בו כ"מייסדים"), מצד שלישי. בהתאם להסכם זה, בתמצית, הוענקה ל- FCC על-ידי בראון הובלות, אופציה לרכוש מניות אשר יקנו לה כמחצית מבראון הובלות. תקפה של האופציה נקבע עד ליום 31.7.94. כנגד הקציית המניות, אמורה היתה FCC ליתן לבראון הובלות הלוואת בעלים (בסכום שלא ננקב בהסכם). עוד נקבע בהסכם זה, כי בתקופת האופציה, תלווה FCC לבראון הובלות סך של 1,130,000 ש"ח, אשר תהפוך עם מימוש האופציה להלוואת בעלים, הכל בתנאים כמפורט בהסכם האמור. ז. FCC לא מימשה את האופציה שהוקנתה לה בהסכם 93' וביום 5.3.95 שלחה לבראון הובלות מכתב (נספח ה' לכתב-התביעה), בזו הלשון: "הואיל והאופציה לפי ההסכם מיום 21.6.93 לרכישת מניות בחברה לא מומשה, למען הסדר הטוב ובהמשך להודעתנו בעל פה, הננו מודיעים לכם על ביטול ההסכם. הנכם מתבקשים לפרוע באופן מיידי את ההלוואה בסך 1,136,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית (כמוזכר בהסכם הנ"ל) ובניכוי סכומים שהתקבלו על חשבון הנ"ל והמסתכמים להיום בסך של 1,523,797 ש"ח." ח. ביום 7.3.95 נשלח על-ידיFCC גם מכתב לנתבעים מס' 2-4, 6-7 ולאריה וודה (נ4/), בזו הלשון: "בהמשך למכתבינו מיום 5.3.95 לבראון הובלות בע"מ, שהעתקו רצ"ב, ולמען הסדר הטוב, הרינו להודיעכם על ביטול ההסכם מיום 21.6.93. הנכם מתבקשים לפרוע באופן מיידי את ההלוואה בסך 1,136,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית (כמוזכר בהסכם הנ"ל), ובניכוי סכומים שהתקבלו על חשבון הנ"ל, והמסתכמים להיום בסך של 1,523,797 ש"ח". ט. בקשות למתן רשות להתגונן כנגד תביעת FCC, הוגשו על-ידי נתבע מס' 5 (בהמ' 15166/95), נתבעים מס' 2-4 (בהמ' 15261/95), נתבעת מס' 7 (בהמ' 15262/95) ונתבעת מס' 6 (בהמ' 15307/95), אך לא על-ידי בראון הובלות, נגדה ניתן, ביום 25.12.95, פסק-דין בהעדר הגנה (בהמ' 15244/95). ביום 20.5.96, לאחר שנתבע מס' 6 נחקר על התצהיר שנתן בתמיכה לבקשתו למתן רשות להתגונן, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה, לה ניתן תוקף של החלטה, בדבר מתן רשות להתגונן, המוגבלת לשאלות הבאות: "…האחת, האם המבקשים חייבים לשלם את ההלוואה מכח ההסכם נספח ג' לכתב התביעה ללא קשר עם כתבי ערבות. השניה, האם כתבי הערבות עליהם חתומים המבקשים חלים גם על נספח ג' לכתב התביעה. השלישית, האם ההלוואה נושאת ריבית של 4.5% כנדרש בס' 9.ג. לכתב התביעה ואם כן ממתי. הרביעית, בענין טענה נוספת שיש לאילן בראון שבכתב הערבות עליו הוא חתום הוסף בשלב מאוחר יותר השם 'בראון ושות' הובלות 1992 בע"מ'. החמישית, המבקשים יהיו רשאים להוכיח במסמכים בלבד, והנטל עליהם, שסכום בסך 480,000 ש"ח שולם על חשבון ההלוואה." (עמ' 5 לפרטיכל הדיון) 3. טענות הצדדים: טענות FCC: א. הסכם 89' הוא הסכם מסגרת, המסדיר את מערכת היחסים שבין FCC לבין בראון הובלות, לבין הנתבעים. הסכם 93' נחתם, לפיכך, במסגרת הסכם 89' ועל-כן, הערבויות המלוות את הסכם 89' רלבנטיות לענין ההלוואה שלא הוחזרה. ב. מאחר שFCC- לא מימשה את האופציה עד למועד שהוענק לה בהסכם 93' (31.7.94), ההלוואה עמדה לפרעון מידי, החל מאותו מועד ולא ממועד הודעות הביטול. למעשה, מרגע שחלף המועד למימוש האופציה וההלוואה לא הוחזרה, החלה ההלוואה לשאת רבית פיגורים. ג. רבית הפיגורים הקבועה בסעיף 14.3 להסכם 93', ששעורה הוא "השעור המרבי שנוהגת FCC לחייב את לקוחותיה בגין אשראי שלא סולק במועדו", זהה, למעשה, לרבית הפיגורים הקבועה בסעיף 16 להסכם 89' (והמכונה: "פיצוי"). "שיעור הריבית השקלית החודשית החריגה המירבית" הנהוגה בבנק (בנק יורוטרייד) - לפי בחירת החברה - בתוספת 2%, לחודש ולפיכך, מסתכמת בריבית פיגורים בשעור של 4.5% לחודש. ד. גם ללא כתבי הערבות שנחתמו במסגרת הסכם 89', חייבים המייסדים באופן אישי לקיום כל התחייבויות בראון הובלות, על-פי הסכם 93', שכן, סעיף 15 שבו קובע, כי התחייבויות בראון הובלות והמייסדים הן ביחד ולחוד. טענות הנתבעים: א. הסכם 89', כל מטרתו להסדיר עסקאות נכיון השיקים אשר בוצעו בין בראון הובלות וFCC-. בראון הובלות נהגה למסור לFCC- שיקים מעותדים משוכים על ידה ושיקים של צדדים שלישיים, מעותדים אף הם, ו- FCC נהגה לשלם לבראון הובלות סכומי השיקים במזומן, לאחר ניכוי עמלה והוצאות. עסקאות אלו, היו עסקאות סגורות קרי, עם פרעונם של השיקים שנמסרו לFCC-, נסתיימו העסקאות. בד בבד עם חתימת הסכם 89', נחתמו כתבי הערבות. כתבי הערבות מוגבלים על-פי נוסחם (סעיף 1א' שבהם), להתקשרויות אשר נעשו או יעשו לפי הסכם 89', או בקשר אליו בלבד. ב. הסכם 93' הוא הסכם נפרד ושונה, המחליף את הסכם 89', לענין הסדרת היחסים שבין הצדדים ואין להסכם 89' כל תחולה לענינים המוסדרים בהסכם 93'. לפיכך, אין כל תחולה להוראות הסכם 89', או לכתבי הערבות שנחתמו במסגרתו, לענין החזר ההלוואה שניתנה לבראון הובלות לפי הסכם 93'. תמיכה לכך ניתן למצוא בסעיפים 4.4 ו4.5- בהסכם 93', המונים רשימה סגורה של הבטוחות שהועמדו כנגד ההלוואה. ג. הסכם 93' הוא בעיקרו הסכם שנועד לקבוע הסדרים חדשים במערכת היחסים שבין הצדדים, לאור הרצון שגילתה FCC להכנס לבראון הובלות כבעלת מניות. עיקר ההסכם אכן עוסק באופציה כאמור ובתנאים למימושה. רק בשולי הדברים עסק ההסכם בהלוואה, שנועדה ברובה להפוך להלוואת בעלים, עם מימוש האופציה. לאור מטרתו, קובע הסכם 93' חיובים שונים ונפרדים לבראון הובלות ולמייסדים. כך, למשל, אחראים בראון הובלות והמייסדים ביחד ולחוד למצגים הכלולים בסעיף 2 להסכם ואילו חיובים אחרים, מוטלים מפורשות על המייסדים בלבד (למשל, סעיפים 8ב' ו- 10 להסכם 93'). ההלוואה ניתנה על-פי הסכם 93' לבראון הובלות ועל-כן, משלא מומשה האופציה ובוטל ההסכם, קמה לבראון הובלות חובת השבת ההלוואה, באופן ובתנאים שנקבעו בהסכם 93'. חובה כזו אינה מוטלת על-פי הסכם 93' על המייסדים. ד. גם אם ימצא כי המייסדים אחראים להחזר ההלוואה, הרי שזו נושאת רבית פיגורים רק ממועד הפרעון על-פי הסכם 93'. מאחר שהודעת הביטול (ראה: סעיף 2ז' ו- ח' לעיל) נשלחה לבראון הובלות רק ביום 5.3.95 ולמייסדים אך כיומיים לאחר מכן, הרי בהתאם לסעיף 14.2 להסכם 93', הקובע כי מועד הפרעון יהיה כתשעים יום לאחר מתן הודעת הביטול, אין ההלוואה נושאת רבית פיגורים, אלא ממועד זה. בנוסף, לא הוכיחה FCC מהו שעור הרבית שקבע הסכם 93' כרבית פיגורים. לפיכך, נושאת ההלוואה רבית והצמדה כחוק, החל ממועד האמור. ה. בסעיף 9 לכתב התביעה צויין, כי סכום התביעה מורכב מסכום קרן בסך 1,136,500 ש"ח, "הצמדה בסך 6% שנתי" עד ליום 31.7.94, לפי סעיף 14.1 להסכם 93', ורבית בשעור של 4.5% עד ליום 20.10.95 (כחודש ימים לפני הגשת התביעה). לפיכך, כל סכום שFCC- מודה כי נגבה בינתיים על חשבון החוב, יש להפחית מסכום התביעה בכלל ובמיוחד, מסכום הקרן. יתר-על-כן, יש להפחית מסכום הקרן, סכומים כאמור בשלמותם, מבלי להפחית מהם הוצאות גביתם, כפי שמבקשת FCC לעשות. ו. לבסוף, טוען נתבע מס' 6 בלבד, כי כתב הערבות הנושא חתימתו זויף. את הזיוף תולה הוא בכך, שהכתב מציין (בנוסף לבראון הובלות) את בראון ושות', כמי שערב לה. בראון ושות' הוקמה, רק בשנת 1992, בעוד שכתב הערבות נחתם על ידו ביום 12.3.89, באופן שלא יתכן כי שמה של בראון ושות' כנערבת היה קיים בעת חתימתו. לדידו של נתבע מס' 6, די בזיוף זה, על מנת להפקיע תקפו של כתב הערבות שנתן מכל וכל. 4. תחלות הסכם 89' וכתבי הערבות שנחתמו מכחו על ההלוואה נשוא הסכם 93'? א. טענתה של FCC הנה, כאמור, כי הסכם 89' הוא הסכם מסגרת, היינו: "בדומה למה שקורה במערכת הבנקאית בישראל, ישנו מסמך שהוא תנאי עסק כלליים ושהוא נחתם וצף באופן כללי על כל הפעילות שתתבצע, כאשר נותנים הלוואה ספציפית מול ציוד מסויים שמשועבד עושים הסכם ספציפי נוסף להסכם הכללי, וכך אצלנו." (עדות מר יעקב רייזמן, בעמ' 19 לפרטיכל, ש' 7-9). הטענה האמורה נסמכת בעיקר על הוראת סעיף 4א' להסכם 89', שזו לשונה: "4.א. תנאי העסק הכלליים המפורטים להלן, יחולו על כל ההתקשרויות בין הצדדים - בין אם נעשו עובר לחתימת הסכם זה, ובין שיעשו לאחר מכן. ב. אין בחתימת החברה על מסמך זה משום קבלת התחייבות להתקשר בהתקשרות כשלהי עם הלקוח. בכל מקרה שהלקוח ירצה בהתקשרות כלשהי עם החברה, עליו לפנות לחברה בבקשה מיוחדת. עם מתן הסכמתה של החברה להתקשר בהתקשרות האמורה עם הלקוח, יחולו על התקשרות זו כל תנאי העסק הכלליים". לפי טענתה, מההוראה האמורה ניתן להסיק, כי אכן מדובר בהסכם מסגרת, אשר כוונתו לחול על כל התקשרות עתידית שבין הצדדים. כן נסמכתFCC על סעיף 13 להסכם 89', העוסק בבטוחות שניתנו לFCC- במסגרתו, לפיו, ערובות אלו תהיינה בלתי תלויות וFCC- תוכל לממשן כראות עיניה ובכל עת, לכשתחפוץ בכך. ב. ואילו הנתבעים טוענים, כי מטרת הסכם 89' היתה להסדיר עסקאות נכיון השיקים שנהגו FCC ובראון הובלות לערוך ביניהן ועל רקע זה בלבד יש לפרש את הוראותיו השונות. טענה זו הם סומכים בין היתר על סעיף 10 להסכם 89', הקובע: "10א. שטרי חליפין, שטרי חוב, שיקים, המחאות, העברות וכל מסמך סחיר או אחר (להלן-'המסמכים הסחירים') ייחשבו כאילו ניתנו לחברה או נעשו או נתקבלו כתשלום על תנאי בלבד, ורק גביית סכומים או תמורתם או כל חלק הימנה תיחשב כתשלום בפועל, אלא אם תחליט החברה אחרת לפי ראות עיניה. ב. הלקוח מצהיר כי נתן תמורה בת ערך בגין המסמכים הסחירים וכי מסר המסמכים לחברה בתמורה להתקשרויות עם החברה, וכי המסמכים הסחירים שנמסרו על ידו לחברה אינם 'שטרי טובה' ואינם נובעים מעיסקה של החלפת שקים או שטרות עם צד ג' כלשהו. למען הסר ספק, מתחייב הלקוח שלא לסחר לחברה שיקים טובה של צד שלישי ו/או שיקים ללא תמורה של צד שלישי. ג. הרשות תהא בידי החברה לדחות ו/או להחזיר כל שטר חליפין, שטר-חוב, שיק, המחאה, הוראת תשלום ושאר מסמכים סחירים אשר קיבלה לנכיון או לכל מטרה אחרת. ד. נציגיה, מורשיה וכל הבאים משמה ומטעמה, יהיו פטורים מכל חובות אוחז בשטר ומכל אחריות מחמת אחור או מחדל בהצגת שטר חוב וכל מסמך סחיר או בהעדתו או במשלוח הודעת חילול בשל אי קבלה או בשל אי תשלום או מסירת כל מיני הודעות בקשר לכך או בשל עיכוב בפעולות כדי לכוף את הלקוח או כל חייב או ערב לפרוע במועדו כל תשלום בקשר עם כל שטר, שטר-חוב וכל מסמך סחיר שנמסר לחברה לנכיון או לגוביינא או כבטחון או כערובה או כשהחברה נעשתה אוחזת כשורה או כשיש לחברה שעבוד על אותו שטר מכל סיבה שהיא. ה. אף אם לא הושלמה הפורמליות דלעיל מכל סיבה שהיא, ישאר הלקוח אחראי לסילוק המלא של כל סכום השטר בצירוף הריבית החוקית המקסימלית של החברה ובצירוף כל ההוצאות שהחברה הוציאה בקשר עם ההצגה, ההעדה ו/או כל פעולה משפטית שמצאה לנכון לנקוט בה כדי לכוף את החייב או הערב לשלם את המגיע ממנו. ואולם, מוסכם כי נקיטת פעולות משפטיות תהא מסורה לשיקול דעתה הבלעדי של החברה, ואין כל חובה על החברה לנקוט בפעולות כאלו. ו. החברה רשאית, לפי שיקול דעתה הבלעדי, לשלוח בדואר רגיל או רשום, על ידי שליח או בכל דרך אחרת, כל שטר-חליפין, שטר חוב, שיק, פקודת תשלום, מסמכים סחירים, הודעות, התראות וכל מסמכים אחרים. הלקוח משחרר בזה את החברה מפני החובה לשלחם בדרך אחרת. ז. מוסכם בזה כי הוראות סעיף זה הינן תנאי יסודי בהסכם". סעיף קטן 10ב' מודפס באותיות מודגשות ומסומן במסגרת. ג. ככל חוזה, חלה על הסכם 89' הוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- (להלן: "חוק החוזים") לפיה, יפורש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מן החוזה ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות (ראה, למשל: ע"א 172/89, פ"ד מז(1) 311, 326). לאור ההוראה האמורה, עוצב בפסיקה כלל פרשנות, על-פיו פונים תחילה אל המשמעות המילולית הפשוטה של הטקסט ורק כאשר משמעות זו אינה ברורה, אל נסיבות חיצוניות לחוזה, העשויות להועיל בפעולת הפרשנות (ראה: ע"א 554/83, פ"ד מא(1) 282, 304; ע"א 226/85, פ"ד מב(1) 14, 19). גישה פרשנית זו פינתה את מקומה ברבות הימים לגישה פרשנית מרחיבה, לפיה, על הפרשן ללמוד על אומד דעת הצדדים מלשון החוזה עצמו ומנסיבות כריתתו - בו-זמנית (ע"א 4628/93, פ"ד מט(2) 265, 298 ו311-). ד. על-כן, בבואנו לפרש את הסכם 89', עלינו לבחון לא רק את לשון הסכם זה, אלא גם את הרקע לניסוחו, במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים. ה. לגרסת נתבע מס' 6, הסכם 89' נחתם בקשר לעסקאות נכיון שיקים שעמדו הצדדים לבצע ולגביהן בלבד (סעיף 3ו' לתצהיר עדותו הראשית ועמ' 61 לפרטיכל, ש' 11-12). רו"ח שמואל רב-פוגל, אשר שימש, החל משנת 1989, כיועץ כלכלי לבראון הובלות, גרס אף הוא בתצהיר עדותו הראשית, שניתן מטעם הנתבעים (להלן: "תצהיר רו"ח רב-פוגל"), כי בראון הובלות עשתה עסקאות נכיון שקים עם FCC ולהבטחת פרעון השקים הללו, הוחתמו חלק מבעלי מניותיה על כתבי הערבות (סעיף 8 לתצהירו). גם נתבע מס' 3 גרס בתצהיר עדותו הראשית, כי הסכם 89' נוסח לצורך עסקאות נכיון השקים בלבד ולצורך זה בלבד גם נחתמו כתבי הערבות (סעיפים 2א' עד 2ד' ו- 6ד' לתצהירו ועמ' 57 לפרטיכל, ש' 11-13. ובדומה ראה גם: סעיף 6ד' לתצהירי עדותם הראשית של נתבעים מס' 2 ו- 4). ו. גם מחקירתו הנגדית של מר יעקב רייזמן עולה, כי העסקאות שנעשו עם משפחת בראון ובראון הובלות ענינן היה בעיקר נכיון שיקים: "ש. איזה עסקים אתם עושים עם משפחת בראון או החברות שלה אני אומר לך שהעסקות שדובר עם בראון חלפים היו עסקות של נכיון שיקים? ת. כן. ש. שיטת העבודה של התובעת לנכיון שקים היתה כדלקמן: החברה שאיתה אתה עובד מביאה אליכם שיקים מעותדים שלה או של לקוחותיה ואתם עושים איתה עסקה סגורה, קרי נותנים לה שיק מזומן שסכומו נקבע לאחר הפחתת ריבית ועמלה של הנכיון וכפוף לפרעון השקים שנמסרו לכם במועדם אין לכם יותר קשר עם בראון חלפים בעסקה? ת. נכון. למעט העובדה שעם בראון חלפים לא בטוח שעשינו עסקות כאלה. ש. …לא היית עושה עם בראון הובלות או…את העסקה לולא נחתמו…תנאי עסק כלליים נספח א' לכתב התביעה, וכתבי ערבויות של בעלי החברה. נכון? ת. נכון. … ש. …עד להסכם מ21.6.93- החוזה הגדול התובעת עשתה עם משפחת בראון או חברותיה רק עסקאות נכיון שיקים? ת. זה לא מדויק. אנו מימנו לחב' בראון ושות' את המכירות ואת ההובלות שלה לצידי ג' כגון התנועה מת"ב ואח' כאלה שלא משלמים בשיקים דחויים וכדי שלא ניתן כסף פתוח, בלי התחשבנות שהיא סגורה, פרסה לנו החברה, שיקים סולו דחויים שלה, אבל בפועל המימון היה מימון לחייבים של חברות שלא שילמו בשיקים דחויים. ש. חוץ מהדבר המסויים שתיארת…שאר העסקים עם בראון הובלות היו אך ורק נכיון שיקים? ת. לא ראינו הבדל בין בראון הובלות בע"מ לבין בראון ושות בע"מ שכן היו אותם מנהלים, אותם בעלים, בראון ושות' מימנו מספר חודשים בשנת 1992 בעקבות בקשתם של בני משפחת בראון ורב פוגל שטענו שהם מקימים חברה חדשה שאליה רב פוגל ודוד גרינברג יצטרפו כשותפים. ש. האם זה נכון שהתובעת ובראון הובלות עשו רק עסקאות נכיון שיקים? ת. עשינו מימון לקוחות, חלק באמצעות נכיון שיקים שצד ג' שחב' בראון הביאו, וחלק מימון שיקים סולו דחויים כאשר הבסיס שלהם היה דיווח חודשי שקבלנו מאילן בראון ומרב פוגל עלחשבוניותלא משולמות של חברות בראון הוציאו ללקוחות המוסדיים שלא שילמו בשיקים דחויים. ניכינו שיקים דחויים ומימנו חייבים פתוחים. ש. על כל מימון שאתם נתתם לבראון הובלות ו/או לבראון ושות' היו לכם שיקים מעותדים של החברה בראון או שיקים של צדדים ג'? ת. בדרך כלל כן. ש. אתה רוצה להגיד לי שמה שאתה קורא מימון שירותים ללקוחות, שם לא נהגתם לפי ריביות של נכיון שיקים? ת. נכון. ש. אם נתעלם ממה עשו בראון בכסף שקיבלו מכם,…בכל המקרים היה מדובר בעסקאות נכיון שיקים? פעם שלהם ופעם של לקוחותיהם? ת. למעט ההלוואה נשוא הדין, במרבית המקרים כך היה. למעט מספר מקרים חריגים. היה מקרה שאילן בא וביקש כסף פתוח, בלי שום שיק, כי החברה צריכה, והוא התחייב לשלם לנו מתוך תקבולים שאמור לקבל מלקוח בעוד שבועיים שלושה, ונתנו לו." (עמ' 16 לפרטיכל, ש' 19 עד עמ' 18 ש' 17) ז. גם נוסח כתבי הערבות (ראה סעיף 2ג' לעיל) ובמיוחד סעיף 1ב' בהם, יש בו כדי לתמוך בגרסת הנתבעים, כי נחתמו בקשר לעסקאות נכיון שיקים. יתר-על-כן, ניתן להסתייע לענין פרשנות הסכם 89', בהסכם 93', המשמש כנסיבה חיצונית, אשר יש בה כדי להעיד על כוונת הצדדים. אבהיר. בהצהרה המפורשת הכלולה במבוא להסכם 93', לפיה "הצדדים מבקשים להסדיר את היחסים המשפטיים ביניהם כמפורט להלן בהסכם זה", יש תמיכה לסברה, כי הצדדים להסכם 93' לא סברו, כי הסכם 89' חל או נועד לחול על ההסדרים שנקבעו בהסכם 93', השונים מהותית, לפי השקפתי, כפי שעוד יובהר להלן, מעסקאות נכיון השיקים, שנערכו עד אותה עת בין הצדדים. ראיה נוספת לכך שהצדדים לא סברו כי הסכם 89' רלבנטי באופן כלשהו להתקשרותם במסגרת הסכם 93' ניתן למצוא, בשתיקה ששותק הסכם 93' בכל הנוגע לקיומו של הסכם 89' ו/או הערבויות שניתנו מכוחו. סעיף 4.4 להסכם 93' מונה את הבטוחות לפרעון ההלוואה שיומצאו לFCC-. סעיף זה אינו מונה בכלל בטוחות אלו את כתבי הערבות. יתר-על-כן, סעיף 4.5 להסכם 93' מציין מפורשות, כי אגרת חוב מיום 2.9.92 והמחאת זכות מיום 6.9.92 ישארו בתקפם, כבטוחות לפרעון ההלוואה במסגרת הסכם 93' והעתקיהם אף צורפו להסכם זה. במבוא לאגרת החוב נאמר כי אגרת החוב נועדה להבטיח הלוואות בסכומים שונים שתתן FCC לבראון הובלות מעת לעת ובסעיף 1א' נאמר, שאגרת החוב מבטיחה, בין השאר, סכומים המגיעים מבראון הובלות בין על-פי אגרת חוב זו, בין על-פי תנאי עסק כללים (הסכם 89') ובין על-פי כל מסמך התחייבות אחר. רואים מכאן, כי FCC טרחה לציין מפורשות, בהסכם 93', כי ההלוואה שניתנה לפיו מובטחת באגרת חוב, המזכירה מפורשות גם את חבות בראון הובלות על-פי הסכם 89', אך לא טרחה לציין, כי אף כתבי הערבות שנחתמו מכח הסכם 89' מבטיחים אותה הלוואה. עוד יצוין כי, הסכם 89' וכתבי הערבות כלל לא צורפו כנספחים להסכם 93'. ח. לעדי התובעת, מר יעקב רייזמן ועו"ד אלישיב לא היה הסבר מניח את הדעת לענין זה (עדותו של מר יעקב רייזמן, בעמ' 23 לפרטיכל, ש' 12-18 ועמ' 29 לפרטיכל, ש' 21 ואילך עד עמ' 30 לפרטיכל, ש' 2; עדותו של עו"ד אלישיב, עמ' 41 לפרטיכל, ש' 17 ואילך). יתכן שהיה בידיFCC לערער סברה זו, אם היה בידה להראות, כי הסכם 89' נכלל בנספח ט' להסכם 93' - הוא הנספח המפרט את כל ההתקשרויות וההסדרים שהחברה צד להם במישרין או בעקיפין, והתקפים למועד חתימת ההסכם זה (לפי סעיף 2.20 שבו). אלא, שהעתק הסכם 93' (נ1/), אשר הוגש עם נספחיו, בנספח ט' שבו צוין במפורש ש"רשימת הסכים והתקשרויות" אינה מצורפת. ט. עיקרו של הסכם 93' הוא הענקת אופציה לרכישת מניות בבראון הובלות. אף שלא ברור מההסכם הסכום שישולם עבור המניות, עולה מנוסח סעיף 3.2 שבו, כי התמורה עבור המניות הנה חלק מהסכום של 1,130,000 ש"ח אותו הסכימהFCC להלוות לבראון הובלות עם הענקת האופציה. על-פי סעיף 3.3 להסכם 93' עם הקציית המניות ל- FCC (במקרה של מימוש האופציה) יתרת סכום ההלוואה תהפוך להלוואת בעלים. הלוואת בעלים מעצם טיבה הנה הלוואה הניתנת לחברה על-ידי בעל מניות בה והיא מתאפיינת בכך שהחברה בלבד חבה בהחזרתה (לעתים מובטח פרעון ההלוואה בבטחונות שנותנת החברה עצמה ולעתים אינה מובטחת בבטחונות כאלה) ואילו בעלי מניות אחרים אינם אמורים לשאת באחריות אישית לפרעונה. נכון הוא, כי במקרה הנדון ניתנה לבראון הובלות הלוואה עוד בטרם ברור היה אם האופציה לרכישת מניות תמומש ובהקשר זה בלבד, מדובר בעסקת אשראי גרידא. אולם, מובן מההסכם כי אשראי זה הנו טפל לעסקה העיקרית, שהיא, כאמור, אופציה לרכישת מניות. גם בכך יש תמיכה למסקנה כי הסכם 93' אינו נכלל תחת המסגרת של התקשרויות עליהן מדבר הסכם 89'. י. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי עלה בידי הנתבעים לשכנעני, במידת השכנוע הדרושה, כי הסכם 89' הוא הסכם שנחתם בקשר להסדרתן של עסקאות אשראי שנערכו בין FCC לבין בראון הובלות ואך ורק לצורך עסקאות מעין אלו והוא אינו חל על ההתקשרות הספציפית המאוחרת יותר בין הצדדים, שהוסדרה במסגרת הסכם 93'. מאחר וכתבי הערבות נחתמו בקשר עם הסכם 89' ומכחו, לאור נוסחם והאמור לעיל, הרי שהם אינם תקפים לענין הסכם 93' וההלוואה שניתנה לבראון הובלות במסגרתו. לפיכך, אין הנתבעים חבים אישית להחזר ההלוואה, מכח כתבי ערבות אלו. נתבעת מס' 7 אינה חבה בכל מקרה, שכן כלל לא חתמה על כתב ערבות ואף אם היתה כוונה להחתימה כך ובפועל הוחתמה בטעות, כנטען, על מסמך אחר, ממילא אין היא ערבה. יא. למעלה מן הנדרש יוער, כי טענת FCC, בדבר היות כתבי הערבות בגדר ערבויות אוטונומית ו/או כתבי שיפוי, אף אם נכונה היתה, לא יכולה היתה לעמוד לדיון, שכן נטענה לראשונה בסיכומים ועל-כן, מהווה היא בגדר שינוי חזית, לה התנגדו הנתבעים. 5. חבות אישית של המייסדים בהשבת ההלוואה, על-פי הסכם 93'? א. FCC טוענת, כי הנתבעים חבים אישית לקיום התחייבויות בראון הובלות על-פי הסכם 93' מכח סעיף 15 שבו, הקובע: "התחייבויות החברה והמייסדים על-פי הסכם זה הינן ביחד ולחוד וכי הפרת ההסכם על ידי החברה ו/או מי מהמייסדים תזכה את אפ.סי.סי בביטול ההסכם גם כלפי האחרים." ב"כ הנתבעים טוענים, כי הוראות הסכם 93' קובעות באופן מפורש, אילו חיובים מוטלים על בראון הובלות, אילו חיובים מוטלים על המייסדים ואילו חיובים מוטלים על בראון הובלות והמייסדים ביחד ולחוד. כך למשל, לטענתם, חלים סעיפים 3, 4, 7, 14 ו16- להסכם 93' על בראון הובלות, סעיפים 4.14, 8, 10 ו12- להסכם זה על המייסדים ואילו סעיפים 2, 4.9, 5 ו11- להסכם, על בראון הובלות והמייסדים גם יחד. לדידם, מתייחסת, אפוא, הוראתו של סעיף 15 אך ורק לסעיפים המטילים חבויות הן על בראון הובלות והן על המייסדים. כן סבורים ב"כ הנתבעים כי טענת FCC, לפיה הופך סעיף 15 כל חיוב בהסכם 93' לחיוב ביחד ולחוד של המייסדים עם בראון הובלות, מסכלת את ההגיון העומד בבסיס סעיף 8 להסכם 93', למשל, המטיל את חובת תשלום המס של בראון הובלות על שכם המיסדים. ב. אכן ניכר לעין, כי הוראת סעיף 15 להסכם 93' לוקה בניסוחה. בחינתה הלשונית של ההוראה מעלה מספר תהיות. אם כל החיובים המוטלים במסגרתו של הסכם 93' על בראון הובלות, או על המיסדים הם חיובים ביחד ולחוד, כפי שטוענת FCC, מה הטעם בהוראות ההסכם השונות, הקובעות חיובים שונים לזו וחיובים מסוימים לאלה? ועוד. אם זו אכן משמעותו האופרטיבית של הרישא לסעיף 15 להסכם 93', אזי מתיתר הסיפא להוראת אותו סעיף, הקובע, כי הפרת ההסכם על-ידי מי מהם תזכה את FCC בביטול ההסכם גם כלפי האחרים. אם החיובים כולם הם חיובים ביחד ולחוד ולא מולאו במלואם, הרי דבר זה הוא מובן מאליו. אם, לעומת זאת, מוטלים במסגרת הסכם 93' חיובים מוגדרים על זו וחיובים אחרים על אלה, הרי אכן יש מקום להבהיר מה יהיה דינו של ההסכם, במקרה שמי מהם לא יעמוד בהתחייבויותיו, בעוד האחרים ממשיכים לקיימו באופן נאות. ג. על-מנת להכריע בשאלת משמעות הוראת סעיף 15 להסכם 93', יש ללכת בדרך שהותוותה בפסיקה שהובאה לעיל ואשר הובהרה שוב, בע"א 4869/96, פ"ד נב(1) 845, 856 (מפי הנשיא ברק): "…לפנינו דוגמה יפה לטקסט בעל משמעויות לשוניות שונות. השליפה של המשמעות המשפטית ממגוון האפשרויות הלשוניות תיעשה לפי תכלית החוזה (ראה ע"א 554/83…). מהי תכלית זו? תכלית זו היא בראש ובראשונה התכלית הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים (ראה בג"ץ 846/93…). זהו 'אומד דעת הצדדים' (סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי)). זוהי כוונתם המשותפת של הצדדים. אין לנו נתונים של ממש על אומד-דעת זה. בנסיבות אלה, אין מנוס מפנייה לתכלית האובייקטיבית של החוזה. אלה הם הערכים, המטרות והאינטרסים שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים (ראה ע"א 4628/93…, בעמ' 313). הבחינה היא אובייקטיבית. השאלה אינה מה הייתה כוונתם של הצדדים לחוזה הספציפי; השאלה הינה מהי 'כוונתם' של צדדים סבירים. תכלית זו נקבעת בהתחשב באופי החוזה ובטיפוסו תוך התחשבות בערכים (כגון- צדק, סבירות, שוויון) של שיטת המשפט שלנו. בגדרי התכלית האובייקטיבית אנו יוצאים מתוך ההנחה, כי חזקה (PRESUMPTIO JURIS) היא - חזקה הניתנת לסתירה - שהצדדים מבקשים להגשים תכלית שהיא צודקת, יעילה, סבירה והגיונית…" ד. על מנת לרדת לכוונתם הסובייקטיבית המשותפת של הצדדים בעת כריתת הסכם 93', יש לבחון גרסאות בעלי הדין לענין זה. מר יעקב רויזמן גרס, מטעם FCC, לענין זה (סעיפים 36ד'-ט' ו- 37ג' לתצהיר רויזמן): "ו. היה ברור מעל לכל ספק, לכל אורך הדרך, שבני משפחת בראון חייבים באופן אישי בהחזר הכספים, הן מכח הערבויות שלהם שנמסרו לאפ.סי.סי כלפי חברת בראון הובלות בע"מ, והן מכח ההסכם נספח 8 (הכוונה להסכם 93' - ר.מ.). ז. הטענה כי ההסכם נספח 8 אנו [צ"ל 'אינו' - ר.מ.] 'ערבות אישית', היא נכונה. ההסכם, וכך נקבע מראש, קבע את בני משפחת בראון כחייבים עיקריים (ההדגשה במקור -ר.מ.), כצד להסכם, וכמי שהתחייבו באופןאישי בהסכם. ככאלה אינם יכולים לערוב לעצמם… ח. … ט. לאורך כל המו"מ והיחסים בין הצדדים, היה ברור שכל בעלי החברה חייבים בחובות החברה…" (וברוח זו, חקירתו הנגדית, בעמ' 13 לפרטיכל, ש' 26-27). בהמשך חקירה זו הוסיף הוא, כי "דובר תמיד" שהנתבעים אחראים אישית להחזר ההלוואה. עוד גרס הוא לענין זה (בעמ' 9 לפרטיכל, ש' 3-10): "ש: האם בהנחיות שנתתם לעו"ד אלישיב היתה ההנחיה החשובה שהמייסדים יהיו אחראים להחזר ההלוואה כחייבים עיקריים ולא כערבים? ת: מסרתי לעו"ד אלישיב שהחברה ובעלי המניות שלה חתומים על תנאי עסק כללי ועל כתבי ערבות אישית בגין העסקים השוטפים שעשינו עמהם, שהעסקה הזאת היא הרחבה של העסקים וגם בגינה הם אחראים באופן אישי להחזיר את כל הכספים. אני לא יודע מה זה חייבים עיקריים או משניים. אני לא בחרתי באיזה אופן להביע זאת בהסכם שהכין עו"ד אלישיב אבל כשהוא הראה לי שהם חייבים ביחד ולחוד והם חלק מהצד המתקשר, זה הניח את דעתי וגם את דעתם." משנשאל על-ידי ב"כ נתבע מס' 6, מדוע תנאי כה חשוב, כמו אחריותם האישית של המייסדים, לא נרשם מפורשות בהסכם 93' השיב הוא, כי הסיבה לכך היתה, שממילא היו כבר הללו ערבים, מכח כתבי הערבות (עמ' 31 לפרטיכל, ש' 13-20). גם עו"ד אלישיב, מי שניסח את הסכם 93', גרס בתצהירו, כי "בהתאם למוסכם בין הצדדים" בעלי מניות בראון הובלות חבים על-פיו יחד עם החברה (סעיפים 8,10 ו- 11 לתצהיר עדותו הראשית) וכי "לכל אורך המו"מ, היה ברור" כך (סעיף 12 לתצהירו). ברם, מעדותו של מר יעקב רויזמן עולה, כי עו"ד אלישיב השתתף אך בפגישה אחת או שתיים, מתוך הפגישות הרבות שהתקיימו בין הצדדים לפני כריתת הסכם זה (עמ' 32 לפרטיכל, ש' 11-13) ואילו עו"ד אלישיב גרס, כי השתתף במספר ישיבות בהן נכחו מצד הנתבעים נתבע מס' 6 ורו"ח רב-פוגל (להבדיל מפגישות עם אנשי FCC). הוא אישר, כי עם הנתבעים האחרים (מלבד נתבע מס' 6) לא שוחח מעולם בקשר להסכם 93' (עמ' 39 לפרטיכל, ש' 24-31). בהמשך חקירתו הנגדית חזר וגרס עו"ד אלישיב, כי "היה ברור" ו- FCC דרשה כך לאורך המו"מ, כי הנתבעים יהיו אחראים אישית לעסקה (עמ' 42 לפרטיכל, ש' 4-12, 26-31 ועמ' 44 לפרטיכל, ש' 23-25). ואילו לגרסת רו"ח רב-פוגל, אשר השתתף בחלק מהמשא ומתן בין הצדדים לקראת כריתת הסכם 93', מטעם הנתבעים (סעיפים 17-18 לתצהיר עדותו הראשית), בסעיף 26 לתצהירו: "עד תחילת ההליכים בין הצדדים ב- 1995 לא נאמר לי מעולם ע"י אפ.סי.סי או ע"י עו"ד אלישיב שבני משפחת בראון או מי מהם ערבים אישית או חייבים אישית בהחזר ההלוואה נשוא ההסכם מיום 21.6.93, ולמיטב ידיעתי והבנתי גם לא התכוונו מעולם בני משפחת בראון או מי מהם להיות ערבים או חייבים אישית בהחזר ההלוואה הנ"ל או חלק ממנה." בחקירתו הנגדית הוסיף, כי הטעמים לכך ש- FCC לא דרשה ערבויות בעלים לגבי הסכם 93' היו, הן מאחר שמדובר היה בהסכם לפיו קיבלהFCC אופציה לכניסה לשותפות עם בראון הובלות, שותפות בה חפצה והסיכוי לאי-מימוש האופציה היה בעת כריתת ההסכם נמוך ביותר, הן מאחר שמדובר היה בעסק אשר את פעילותו ומצבו הפיננסי הכירה FCC היטב במשך ארבע שנים עובר לכריתת הסכם 93', כאשר ספריו נמסרו לעיונה של FCC והן מן הטעם כי ניתנו לה בטחונות מספיקים להלוואה נשוא הסכם זה (עמ' 79 לפרטיכל, ש' 14-16, עמ' 108 לפרטיכל, ש' 19- עמ' 109 לפרטיכל, ש' 4). ובדומה גרס גם נתבע מס' 6, אשר נטל חלק במשא ומתן האמור, מטעם שאר הנתבעים, בסעיף 4יא' לתצהיר עדותו הראשית: "…לא דובר איתי על כך שאתחייב באופן אישי להחזר ההלואה, לא התכוונתי להתחייב באופן אישי להחזר ההלואה, ואם היו מעירים את אוזני שזו הכונה לא היתי חותם על ההסכם (ההדגשה וטעויות הכתיב במקור - ר.מ.) וברוח זו ראה גם דבריו בחקירתו הנגדית, עמ' 132 לפרטיכל. ה. בשקלי גרסאות הצדדים אלו מול אלו, הגעתי לכלל מסקנה, כי גרסת עדי הנתבעים עדיפה בעיני לענין זה. אנמק. גרסת עדי FCC, כמובא לעיל, הנה גרסה כללית וסתמית ("היה ברור", "דובר תמיד") ונראה, כי מבטאת היא לכל היותר משאלות לב של מר רויזמן בדבר חבותם האישית של הנתבעים לפי הסכם 93', או סברתו כי די בכתבי הערבות לצורך זה. יובהר, כי בכתב התביעה שהגישה FCC, כלל לא נטען בדבר חבותם האישית של הנתבעים על-פי הסכם 93' והעילה כנגדם התבססה על ערבותם להסכם 89' (סעיפים 2-4 לכתב-התביעה). הטענה בדבר חבותם האישית של המייסדים להחזר ההלוואה נשוא הסכם 93' עלתה לראשונה בתצהירי עדות ראשית מטעם FCC, לאחר שהובאו בפניהם טענות ההגנה של הנתבעים, בדבר אי-תחולת כתבי הערבות על הסכם 93', במסגרת התצהירים שנתנו בתמיכה לבקשותיהם למתן רשות להתגונן. נוכח סתמיות גרסתה זו של FCC, לא שוכנעתי כי דובר עם נתבע מס' 6 ו/או רו"ח רב-פוגל, נציגי הנתבעים האחרים, לא מפורשות ולא בצורה כלשהי על נושא זה. עם זאת, איני בטוחה שאם היתה מועלית דרישה כזו, לא היו הנתבעים מסכימים לה, נוכח מצוקתם, בניגוד לטענת נתבע מס' 6. כך גם הסבריו של עו"ד אליישיב, לסתירה הפנימית בניסוחו של ההסכם (עדותו בעמ' 42-44 לפרטיכל) רחוקים מלהניח את הדעת. ו. אף אם נראה בשתי הגרסאות לענין כוונת הצדדים כשוות במשקל, כלומר כמייצגות שתי אפשרויות פרשנות שוות של הוראת סעיף 15 להסכם 93', גם אז, יש לפעול לפי כלל הפרשנות, לפיו יש להעדיף אותו פירוש מבין השניים, הפועל לרעת המנסח ובמקרה דנן, נגד FCC (ראה: ע"א 3577/93, פ"ד מח(4) 70, 76, ע"א 4651/95, פ"ד נ(5) 81, 86-7, ופרידמן וכהן חוזים (כרך א') 312 וראה גם דעה לפיה אין מקום לכלל זה בענין פרשנות חוזים: ג' שלו דיני חוזים (מהדורה שניה) 315). ז. מעבר לשאלת ההעדפה בין שתי הגרסאות, גרסת FCC בנושא זה אינה ניתנת ליישום מעשי. התחייבויות מסויימות של בראון הובלות בלבד אינן ניתנות כלל לקיום על-ידי מי מהמייסדים, והתחייבויות מסויימות של המייסדים בלבד אינן ניתנות לקיום כלל על-ידי החברה. מכאן, שאין כל אפשרות להבין את סעיף 15 להסכם 93' כמטיל, הוא כשלעצמו, על המייסדים התחייבויות של בראון הובלות עצמה שמעצם טבען, היא בלבד מסוגלת לקיימן. FCC יכולה היתה להטיל על הנתבעים אחריות אישית בשל אי-קיום התחייבות של בראון הובלות עצמה, אולם, ההסכם לא נקט בלשון מעין זו וגם מכאן עולה, שאין יסוד לפרשנות אותה מציעה FCC . ח. לפיכך, עדיפה לדעתי הסברה, כי הרישא לסעיף 15 מתיחס לסעיפים המטילים חבויות הן על בראון הובלות והן על המיסדים ואינם מציינים במפורש כי המדובר בחיובים ביחד ולחוד (כמו סעיפים 4.9, 5 ו- 11). ואילו הוראת הסיפא לסעיף 15 באה לקבוע מה יעלה בגורלו של ההסכם כאשר הופר רק על-ידי בראון הובלות, או מי מן המיסדים בעוד האחרים ממשיכים בדווקנות לקיים את חיוביהם על-פיו. דווקא משום שההסכם קבע חיובים נפרדים היה עליו לציין מפורשות כי הפרה כאמור מקנה לFCC- זכות לבטל את ההסכם גם עם מי שהמשיכו לעמוד בהתחייבויותיהם על-פיו. ט. מאחר שההלוואה ניתנה על-פי סעיף 4 להסכם 93 לבראון הובלות, הרי עליה מוטל החיוב להשיבה וסעיף 15 להסכם 93' אין בו כדי להפוך את הנתבעים לחייבים בהשבת ההלוואה באופן אישי. לפיכך, צודקים הנתבעים בטענתם, כי אינם אחראים אישית להחזר ההלוואה על-פי הסכם 93'. י. יוצא מכך, כי הנתבעים אינם חייבים אישית בהחזר ההלוואה, לא מכח הסכם 93' ולא מכח כתבי הערבות שנחתמו במסגרת הסכם 89' או מכוחו. יא. לאור קביעתי זו מתייתר הצורך לדון בטענת "לא נעשה דבר" (NON EST FACTUM), אותה העלו הנתבעים לענין כוונתם בעת חתימת הסכם 93'. אציין רק בקצרה, כי אין בטענה זו כל ממש, שכן, על-פי ההלכה בענין זה (ראה למשל: ע"א 1548/96 (טרם פורסם)) משלא שוכנעתי כי הנתבעים הונעו לחתום על הסכם שונה באופן מהותי ממה שהוצג בפניהם, דין טענתם זו להדחות. 6. לאור האמור לעיל, מתייתר הצורך להכריע בשאר הטענות שהועלו. 7. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בכל הנוגע לנתבעים מס' 2-7. התובעת תשא בהוצאות ושכ"ט עו"ד של נתבעים מס' 2-5 ו- 7 בסך של 15,000 ש"ח, בצירוף מע"מ ובהוצאות ושכ"ט עו"ד של נתבע מס' 6 בסך של 15,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה ורבית כחוק, החל מהיום ועד מועד תשלומם המלא בפועל. ערבות