פסק דין 1. לפניי בקשה למחוק ו/או לדחות על הסף את התובענה שבתיק אזרחי 11225/97. 2. התובענה א. בנק דיסקונט בישראל בע"מ (להלן - "הבנק") הגיש לבימ"ש זה את התובענה שבתיק אזרחי 11225/97, בסדר דין מקוצר, ובה עתר לחייב את המבקשות (הנתבעות 1 ו2-), את אוסטרי משה יוסף (הנתבע מס' 3) ואת אוסטרי אברהם יעקב (הנתבע מס' 4, המשיב מס' 2 בבקשה הנוכחית), ביחד ולחוד, לשלם לו סך של 1,208,788.- ש"ח. ב. הבנק טען בתביעתו כי ארבעת הנתבעים הינם יורשיהם של אוסטרי צדוק ז"ל (להלן - "המנוח") ושל אוסטרי עליזה ז"ל (להלן - "המנוחה"). ג. הבנק טען כי בשנת 1969 פתח למנוח חשבון עובר ושב בסניף הראשי בחיפה (חשבון מס' 158275, להלן - "החשבון"), וכי ביום 6.11.69 חתם המנוח על "הסכם התחייבות" (נספח ב' לכתב התביעה). ד. הבנק טען כי בינואר 1992 חתמה המנוחה על "כתב ערבות להבטחת כל חוב ללא הגבלה בסכום" (נספח ג' לכתב התביעה) שבו ערבה לכל חובותיו של המנוח כלפי הבנק. ה. עוד טען הבנק כי באוקטובר 1988 חתם המנוח על "כתב ערבות להבטחת כל חוב ללא הגבלה בסכום" (נספח ד' לכתב התביעה) שבו ערב לכל חובותיה של המנוחה כלפי הבנק. ו. הבנק הוסיף וטען בתביעתו כי בינואר 1989 חתם הנתבע מס' 3 על "כתב ערבות להבטחת כל חוב ללא הגבלה בסכום" (הנספח ה' לכתב התביעה) שבו ערב לכל חובותיו של המנוח כלפי הבנק. ז. לטענת הבנק צורפה המנוחה כבעלים נוספים לחשבון הנ"ל שנפתח בשנת 1969 וכי לצורך כך חתמו המנוח והמנוחה על הסכם בדבר "התנאים בחשבון עו"ש/אישי" (נספח ו' לכתב התביעה). ח. לטענת הבנק נפטר המנוח ביום 11.8.92 והנתבעים הנ"ל והמנוחה עמם הוכרזו כיורשיו של המנוח עפ"י דין (ראו צו הירושה נספח ז' לכתב התביעה). ט. הבנק הוסיף וטען כי ביום 17.9.92 ערב הנתבע מס' 3 כלפי הבנק לכל חובותיה של המנוחה (נספח ח' לכתב התביעה), וכי בחודש אוקטובר 1992 צורף הנתבע מס' 3 כבעלים נוספים לחשבון האמור. לצורך כך חתמו המנוחה והנתבע מס' 3 על הסכם תנאים בחשבון עו"ש (נספח י' לכתב התביעה). י. הבנק טען כי עפ"י תנאי החשבון התחייבו בעלי החשבון לשלם לו כל סכום שיגיע לו, עפ"י דרישתו הראשונה, אם וכאשר תתהווה בחשבון יתרה דביטורית. זאת, בתוספת ריבית בשיעור המירבי שיהיה נהוג אצל הבנק מדי פעם בפעם לגבי משיכות יתר, ריבית שתחושב ותצטבר אל הקרן בסוף כל רבע שנת לוח או בסוף תקופה אחרת כפי שייקבע ע"י הבנק מפעם לפעם. י"א. הבנק טען כי ביום 20.5.96 נפטרה המנוחה וכי בימ"ש זה הוציא מתחת ידו צו ירושה שבו הכריז על ארבעת הנתבעים הנ"ל כעל יורשיה. י"ב. לטענת הבנק הפך החשבון לדביטורי עקב פעולות בנקאיות שונות, לרבות משיכות יתר, פרעון תשלומי הלוואה שקיבלו בעלי החשבון או מי מהם, חיובי כרטיס אשראי והוראות קבע. לטענתו, למרות דרישות חוזרות ונישנות מצידו לא מילאו בעלי החשבון אחר ההתחייבות כאמור לעיל. לדבריו עומד החשבון, נכון ליום 16.12.97, ביתרה דביטורית בסך של 1,208,788.45 ש"ח. בכתב התביעה המתוקן (כפי שתוקן במהלך הדיון מיום 13.10.98 במסגרת בש"א 2064/98) טען הבנק כי הנתבעים חייבים לו את הסכום הנ"ל באופן שלהלן: "נתבעים מס' 1, 2, 4: כחלק מיורשי המנוח אוסטרי צדוק, והכל עד לחלקם של היורשים האמורים בנכסי העזבון. נתבע מס' 3: כאחד מיורשי המנוח אוסטרי צדוק וכמי שערב לחובותיו ולחובות אוסטרי עליזה". 3. טענות המבקשות בבקשתן לסילוק על הסף א. המבקשות באמצעות בא כוחן המלומד, עו"ד שמעון אולמן, טענו כי בעקבות הדיון שהתקיים ביום 13.10.98 במסגרת בש"א 2552/98, המציא בא כוחו של הבנק לבא כוחן של המבקשות "רשימה ארוכה של חיובים שכולם עסקאות שעשה התובע יחד עם ו/או על פי דרישת הנתבע 3 ולגבי אלה אין למבקשות כל זיקה, אין לתובע עילת תביעה נגד המבקשות. אין פעולות של צדוק אוסטרי או מכוחו (...)". על שום כך, טענו המבקשות, אין הן חייבות לשאת בחיובים האמורים. ב. המבקשות הוסיפו וטענו כי - "מתברר שכל החוב שפרעונו נתבע נובע ממעשיו/מעלליו מחדליו של נתבע 3 בשיתוף פעולה של הבנק עם אוסטרי משה ואין לבנק זיקת עילה בגינם נגד המבקשות". המבקשות טענו כי הן אף התריעו באוזני הבנק לבל יאפשר לנתבע מס' 3 להמשיך את הקשר העסקי ביחס לעסקו של המנוח. ברם, לטענתן, הבנק לא שמע להן "ואיפשר לנתבע 3 לדרדר עצמו לתהום של חובות אולם ללא שיש לבנק עילת תביעה בגין כך נגד המבקשות". ג. המבקשות הדגישו בטענותיהן כי מעולם לא חתמו על הוראות כלשהן לבנק "ולא נהנו מאגורה ממהלך העסקים של התובע עם נתבע 3 וכל רשת הפעילות היתה למורת רוחן". ד. המבקשות סמכו טענותיהן על תצהירו של מר יוסף מינקה, בעלה של המבקשת מס' 2, ועל נספחיו. נספח ז' לתצהירו הנ"ל של מר מינקו הינו דף חשבון שהונפק ע"י הבנק. מדף חשבון זה עולה כי ביום 11.8.92, שהוא יום פטירתו של המנוח, עמד החשבון ביתרת חובה של 56,228.55 ש"ח, וכי ביום 12.8.92 הועבר לחשבון האמור סכום של 56,300 ש"ח כך שהחשבון עמד ביום 12.8.92 על יתרת זכות של 71.45 ש"ח. ה. עוד הצהיר מר מינקה בתצהירו כי במאי 96 נפטרה המנוחה וכי "בדפים שנמסרו לי לאחרונה על ידי הבנק מופיעה ב31.5.1996- יתרת חוב בסך 651 ש"ח וזאת לאחר משיכת שיק בו ביום ע"ס 57,000 ש"ח". ו. המצהיר לא נחקר על תצהירו. הנה כי כן, מן התצהיר הנ"ל ומנספח ז' לו עולה כי יום למחרת פטירתו של המנוח עמד החשבון ביתרת זכות של 71,45 ש"ח, וכי בסמוך לאחר פטירתה של המנוחה עמד החשבון ביתרת חובה של 651 ש"ח בלבד. 4. דיון א. לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין לקבל את הבקשה. חוששני כי כתב התביעה אכן אינו מגלה עילת תביעה כנגד המבקשות. ב. ברור לחלוטין, וב"כ הבנק אינו טוען אחרת, שאין לבנק כל עילת תביעה ישירה כנגד המבקשות. המבקשות לא התחייבו כלפיו דבר ולא חתמו על ערבות כלשהי לחובותיהם של מי מן המנוחים. טענת הבנק כלפי המבקשות מבוססת כל כולה על היותן יורשות של המנוחים. ג. אחריותם של יורשים לחובות עזבונותיהם של מנוחים קבועה בסימן ו' שבפרק השישי של חוק הירושה תשכ"ה - 1965 (להלן - "החוק"). עיון בסעיפי החוק שבסימן האמור מלמד כי המחוקק ראה להבחין בין שני שלבים שונים: השלב שעד לחלוקת העזבון (ראו את סעיף 126 לחוק), והשלב שלאחר חלוקת העזבון (ראו את הסעיפים 127 ואילך לחוק). ד. בתביעתו של הבנק אין כל אבחנה בין חוב שחייבות המבקשות לבנק, לפי הטענה, בגין חובו של המנוח, לבין חוב שהן חייבות לבנק, לפי הטענה, בגין חובה של המנוחה. זאת ועוד: התביעה אינה מבחינה כלל בין השלב שלפני חלוקתו של כל אחד מן העזבונות לבין השלב שלאחר חלוקתו של כל אחד מן העזבונות. ה. אכן, בדרך כלל, אין בית המשפט נזקק לראיות חיצוניות בדונו בבקשה לסילוק תביעה על הסף בשל העדר עילת תביעה. לצורך דיון כאמור יוצא בית המשפט מן ההנחה שכל הנטען בכתב התביעה הוכח כנכון. על שום כך שואל בית המשפט את עצמו אם, בהנחה שכל הנטען בכתב התביעה הוכח כנכון, מגלה התובענה עילה אם לאו. ברם, בעניין שלפניי כתב התביעה נוסח, מלכתחילה, באופן שגוי כאמור לעיל ולא נן בידי בית המשפט את הנתונים הרלבנטיים הדרושים. המבקשות השלימו את החסר בתצהירו הנ"ל של מר מינקה. המצהיר מר מינקה לא נחקר על תצהירו, וחזקה, על כן, שגם לו היה נחקר ע"י ב"כ הבנק לא היה בכך כדי להועיל לבנק. סבורני כי בנסיבות אלה צודקות המבקשות בטענתן כי מן הראוי לסלק את התביעה על הסף. הבנק לא הצביע בתביעתו על נסיבות שבהן תחובנה המבקשות כלפיו בהיותן יורשות של המנוחים. כאשר כאלה הן הנסיבות אין כל הצדקה להשאיר את ההליך תלוי ועומד כדי להגיע לאותה מסקנה עצמה לאחר שמיעת ראיות. 5. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני מורה על מחיקת התביעה שבת.א 11225/97 כנגד המבקשות, היינו, הנתבעות 1 ו2-. ב. אני מחייב את הבנק התובע לשלם למבקשות - הנתבעות, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ש"ח (בקובעי את הסכום האמור לקחתי בחשבון את גובה סכום התביעה). בנקמסמכיםחובות אדם שנפטרחובערבות