החלטה 1. א. המשיב (להלן - "הבנק") הגיש כנגד המבקש (הנתבע מס' 3) וכנגד אפולמדיה בע"מ (הנתבעת מס' 1, להלן - "החברה") וכנגד אחיו של המבקש, פנחס רוזן (הנתבע מס' 2, להלן - "פנחס") תובענה בסדר דין מקוצר שבה עתר לחייב את השלושה, יחד ולחוד, לשלם לו סך של 1,173,892.- ש"ח בצירוף ריבית כמפורט שם (תיק אזרחי 929/99). ב. בבקשה שלפניי (בש"א 9633/99) עותר המבקש ליתן לו רשות להתגונן כנגד התביעה. 2. התביעה א. הבנק טען בתביעתו כי פתח לחברה, בשנים 1993 ו1994- שלושה חשבונות בנק שונים. שלושת החשבונות האמורים הפכו להיות דיבטוריים כאשר בחשבון הראשון היתה יתרת חובה של 142,735.21 ש"ח; בחשבון השני היתה יתרת חובה של 930,903.18 ש"ח; ובחשבון השלישי היתה יתרת חובה בסך של 43,932.88 ש"ח. כל היתרות הנ"ל נכונות ליום 12.7.99. הבנק טען כי עפ"י תנאי החשבון בחשבון הראשון הנ"ל, התחייבה החברה לשלם לבנק כל סכום אשר יגיע לו, אם תיתהווה יתרה דיביטורית, בתוספת ריבית בשיעור המירבי הנהוג בבנק לגבי משיכות יתר שתחושב ותצטבר אל הקרן בכל רבע של שנת לוח או בכל סוף תקופה אחרת כפי שייקבע על ידי הבנק. לטענת הבנק אמורה להתווסף ריבית כאמור גם לעניין שני החשבונות הנוספים. ב. הבנק הוסיף וטען בתביעתו כי נתן לחברה 5 הלוואות צמודות מדד ונושאות ריבית. עפ"י הסכמי ההלוואות התחייבה החברה לשלם לבנק ריבית מירבית הנהוגה בו, כאמור לעיל, במידה ולא תעמוד בתשלום איזה מן הסכומים שהיה עליה לשלם לו עפ"י הסכמי ההלוואות. עוד טען הבנק כי עפ"י הסכמי ההלוואות רשאי הבנק להעמיד את היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואות לפרעון מיידי אם החברה לא תעמוד בתשלום איזה מן הסכומים שהיה עליה לשלם לו. ג. הבנק טען כי החברה לא עמדה בהסכמי ההלוואות ועל כן העמיד את היתרות הבלתי מסולקות של 5 ההלוואות הנ"ל לפרעון מיידי. סך כל היתרות המושערכות של 5 ההלוואות הנ"ל, נכון ליום 12.7.99, עמד על 42,120.- ש"ח. ד. הבנק הוסיף וטען כי המבקש ופנחס ערבו כלפי הבנק לכל חובות החברה ללא הגבלה בסכום. מכאן התביעה כנגד החברה ושני הערבים לה. 3. טענות ההגנה של המבקש א. המבקש תמך את בקשתו בתצהיר שבו העלה שלוש טענות הגנה כפי שיפורט להלן. ב. טענת ההגנה הראשונה: המבקש טען כי לא ערב באופן אישי להתחייבויות החברה ביחס לחשבון שמספרו 7641 (החשבון שכונה על ידי הבנק בתביעתו "החשבון השני"). המבקש טען כי במעמד פתיחתו של חשבון זה, שהוא הראשון מבחינת סדר פתיחת החשבונות, ולא כנטען על ידי הבנק, לא נתבקש לחתום כערב באופן אישי התחייבויותיה של החברה ולא נתבקש להעמיד שעבוד של נכס מכל מין וסוג שהוא לטובת הבנק וזאת משום ש"לא היו בשלב ההוא בקשות משמעותיות לאשראי בחשבון זה". המבקש הוסיף וטען כי החשבון מספר 8664 (אשר כונה על ידי הבנק "החשבון הראשון") נפתח על רקע העובדה שהחברה קיבלה הלוואות, בסכומים שונים ובמועדים שונים, שהועמדו לרשותה על ידי "הקרן לפיתוח עסקים קטנים". אחד התנאים לקבלת ההלוואות היה שבעל השליטה בחברה, היינו המבקש עצמו, יחתום כערב באופן אישי למילוי התחייבויות החברה להחזר ההלוואות לקרן. המבקש הצהיר כי - "8. בתאריך 12.11.93 הוזמנתי ע"י פקיד הבנק המשיב אשר טיפל בענייני החברה (...) לחתום כערב באופן אישי על מילוי התחייבויות החברה כלפי הבנק (...) בחשבון החדש (...) שנפתח אף הוא באותו מעמד, הוא החשבון שמספר 8664. יצויין כי לחשבון זה הועמדו בהמשך ההלוואה הראשונה (בתאריך 8.4.94) והלוואה השנייה (בתאריך 3.6.94) ע"י הקרן. 9. וכך, בתאריך 12.11.93 חתמתי על "כתב הערבות להבטחת כל חוב ללא הגבלה בסכום", הוא נספח כ"ה לכתב התביעה." המבקש טען כי רק משקיבל את כתב התביעה שבת.א 929/99 באוגוסט 1999, ועיין בסעיף 13 שבו ובנספח כ"ה לתביעה, "הסתבר לי כי בניגוד למוסכם ובניגוד לתנאים של הקרן לפיתוח עסקים קטנים ובניגוד למה שהוסבר לי במפורש אני הוחתמתי כערב באופן אישי על התחייבויותיה של המבקשת מס' 1 ביחס לחשבון הראשון שמספרו 7641, שנפתח עוד בחודש ספטמבר 1993, ולא על החשבון השני שמספרו 8664 אשר נפתח באותו מעמד (בתאריך 12.11.93) ועליו, כך נאמר לי, הייתי אמור לחתום כערב באופן אישי". עוד טען המבקש כי - "11. בין אם החתמתי כערב באופן אישי לחשבון שמספרו 7641 במקום לחשבון שמספרו 8664 נעשתה מתוך טעות, ובין אם נעשה הדבר מתוך הטעיה, אחת היא התוצאה: יש לבטל את ערבותי האישית לחשבון שמספרו 7641 ותחת זאת לייחס את ערבותי האישית לחשבון שמספרו 8664". ג. המבקש הוסיף וטען כי בתאריך 27.11.94 חתם על ערבות אישית לחשבון מס' 12289. לדבריו, לחשבון זה הועמדה, במעמד פתיחתו, ההלוואה השלישית ובהמשך הועמדו לחשבון זה שתי הלוואות נוספות, הרביעית והחמישית. המבקש הפנה לטענותו של הבנק בסעיף 12 לכתב תביעתו שם כתב כי "הבנק העמיד לפרעון מיידי את היתרות הבלתי מסולקות של 5 ההלוואות הנ"ל (...)". לדבריו - "16. היתרות הבלתי מסולקות של חמש ההלוואות הנ"ל כלולות ביתרות של החשבון השני (שמספרו 8664) והחשבון השלישי (שמספרו 12289) שכן רק בחשבונות הללו הועמדו הלוואות ע"י הקרן לסיוע עסקים קטנים. היות ובחשבון שמספרו 7641 לא נתבקשתי ואף לא חתמתי כערב באופן אישי הרי שהערבות האישית שלי הינה ביחס ליתרות החוב הנטענות כלפי הנתבעת מס' 1 בהתאם למפורט בסעיף 14 לכתב התביעה כדלקמן: החשבון שמספרו 8664 142,735.- ש"ח; החשבון שמספרו 12289 42,392.- ש"ח". ד. טענת ההגנה השנייה: המבקש טען כי "במקרה הגרוע ביותר" ניתן לחייבו בערבות אישית לתשלום יתרות החוב בחשבונות מספר 8664 ו12289-, כמפורט לעיל, "אך זאת בקיזוז הנזקים שנגרמו לו עקב מעשי ומחדלי הבנק המשיב (...)". ה. טענת ההגנה השלישית: המבקש טען כי בתחילת חודש נובמבר 1996 הוסכם בינו לבין אחיו, פנחס, כי זה האחרון יקבל זכויות במניות של החברה במקום בעלת המניות השנייה בחברה וכן כי ישמש כמנהל פעיל בחברה במקום המבקש. סוכם בין השניים, כך נטען, כי בכל הקשור לשלושת החשבונות 7641, 8664 ו12289-, שבאמצעותם ניהלה החברה את ענייניה הכספיים עד חודש נובמבר 1996 "תידרש חתימה של שניהם ביחד כדי לזכותה או לחייבה כלפי הבנק המשיב". המבקש טען כי אמר לאחיו, פנחס, כי הוא מעדיף שפנחס יפתח חשבון בנק אחר באותו סניף של הבנק, החל מחודש דצמבר 1996, כדי שבו תנהל החברה את ענייניה הכספיים החל מאותה נקודת זמן ואילך. לדבריו "אחי, הנתבע מס' 2 אמר לי שהרעיון נראה לו ושכך הוא יעשה". בעקבות האמור לעיל, כך המבקש, הלך וחתם בפני עורך דין ונוטריון על מסמך שנמסר לו על ידי הבנק הנושא את הכותרת "הודעה בדבר קבלת החלטה לעניין שינוי בזכויות חתימה". לדבריו, על פי המוסכם בינו לבין אחיו, הכוונה המשותפת בחתימת המסמך האמור היתה כי זכויות החתימה של המבקש בחברה לא יבוטלו "אלא רק תוסף, על זכויות החתימה שלי, זכות החתימה של אחי - הנתבע מס' 2". המבקש טען כי רק בסוף שנת 1998 נודע לו מפי אחיו פנחס כי בנקודת זמן כלשהי בסמוך לאחר מועד חתימת המסמך הנ"ל בפני הנוטריון, שינה האח פנחס את הכתוב על גבי הדף השני של המסמך האמור "כך שבמקום הניסוח המקורי עליו אני חתמתי בפני עורך הדין ונוטריון אריאל פרץ נכתב כי - "חתימת כל בעלי הזכויות, כל אחד מבאי כוחנו הנ"ל בצירוף חותמת התאגיד תחייב את התאגיד לצורך כל דבר ועניין". המבקש טען כי לא חשד בכך שאחיו לא בא וביקש ממנו לחתום על משיכות כספים מאחד מארבעת החשבונות של החברה "שכן שערתי לכל אורך התקופה שהוא פתח חשבון אחר וחדש לנתבעת מס' 1, כפי שסיכמנו, וששם לא היה כל צורך בהוספת חתימתי יחד עם חתימתו של אחי". המבקש הוסיף וציין בתצהירו כי משתהה על פשר השינוי במסמך הנ"ל, אמר לו אחיו פנחס כי השינוי האמור אמנם נעשה בכתב ידו ומבלי שהדבר הובא לידיעתו בעת שנעשה - "(...) אך מי שנתן לו את הרעיון לעשות כפי שעשה, היה פקיד בשם דוד עזיזו ובהתייעצות עם הגברת אופירה מירב שהיתה מורשית חתימה במחלקת העסקים באותה עת ושהתיקון הזה על ידו במסמך זכויות החתימה נעשה בפניו של אותו פקיד. כך או כך התיקון למסמך נספח ד' הנ"ל בדבר זכויות החתימה שלי ושל אחי מ"ביחד" ל"כל אחד בנפרד" היה ללא ידיעתי וממילא ללא הסכמתי". ו. המבקש טען כי בשל האמור לעיל, ובשל חלקו של הבנק, באמצעות פקידיו, במעשהו של האח פנחס, "הפך הבנק המשיב כמדיח וכשותף למעשה הבלתי כשר כלפיי והוא אף מעל בחובת האמון והמהימנות שלו כלפיי וכי יש לראות את הבנק המשיב כאחראי ביחד עם אחי (הנתבע מס' 2) כלפיי לכל הנזקים שנגרמו לי כערב של החברה הנתבעת מס' 1 מהתאריך 24.11.96 ואילך". לדבריו, הנזקים שנגרמו לו הם היתרה השלילית אשר צמחה בשלושת החשבונות נשוא כתב התביעה החל מיום 24.11.96 ואילך. המבקש טען כי הוא זכאי לקיזוז הנזקים האמורים כנגד סכומי החוב שלהם עליו. 4. דיון א. לאחר שעיינתי בסיכומי טענותיהם של ב"כ הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי מן הדין להעתר לבקשה וליתן למבקש רשות להתגונן כמבוקש. ב. מקובל עלינו עוד מימים ימימה כי די לו לנתבע המבקש רשות להתגונן להצביע על הגנה לכאורה, ואפילו היא קלושה, כדי לזכות בכך שיינתן לו יומו להתגונן כנגד התביעה שהוגשה על ידו. ג. בענייננו יש היגיון בטענתו של המבקש על כך שהערבויות האישיות שנדרש לחתום נדרשו ממנו רק כאשר החברה ביקשה ליטול הלוואות מן הקרן לסיוע עסקים קטנים. עובדה היא שכתב הערבות הראשון, נספח כ"ה לכתב התביעה, נחתם רק ביום 12.11.93, הוא המועד שבו נפתח החשבון מס' 8664, וכתב הערבות השני, נחתם ביום 27.11.94, עם פתיחתו של החשבון מס' 12289. ההלוואות שקיבלה החברה מטעם הקרן לסיוע לעסקים קטנים ניתנו במסגרת שני החשבונות האמורים ולא במסגרת חשבון מס' 7641. סבורני כי יש בעובדות שפורטו בתצהירו של המבקש כדי להעמיד לו הגנה. שאם יקבל ביהמ"ש את גרסתו של המבקש ויקבע ממצאים כנטען על ידו, יש בדברים משום הגנה כנגד התביעה. היינו, שהמבקש לא ערב באופן אישי לחובות במסגרת חשבון מס' 7641, וכי הוחתם על ערבות בנוסח כללי כאמור בשל טעות או בשל הטעייה מכוונת. כך גם אין כל יסוד לדחות במחי יד את טענות המבקש באשר לשינוי שהכניס אחיו, פנחס, בטופס ההודעה על שינוי זכויות החתימה בחברה. שאם תתקבלנה טענות המבקש באשר לחלקם של פקידי הבנק במעשה הזיוף שנעשה על ידי האח פנחס הרי שיהיה בכך כדי להקנות למבקש זכות לקזז מן החובות שהוא חייב לבנק מכח ערבותו את הנזקים שנגרמו לו בשל מעשיהם הנטענים של פקידי הבנק, כמפורט בתצהיר. מסקנתי היא, על כן, כי המבקש הניח בפני ביהמ"ש תשתית ראייתית לכאורית המספקת כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, וזאת מבלי להביע כל עמדה באשר לסיכויי ההגנה גופם. 5. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, אני נותן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה שבתיק אזרחי 929/99. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות ועניין זה ידון ויוכרע בסוף הדרך. בנקשאלות משפטיותהלוואה