סעיף 17ג' (א) לחוק הערבות

החלטה זו בקשה למחיקת על הסף של התביעה. 1. המשיב תובע את אברהם מנקס לתשלום כספי של הלוואה שנתן לו המשיב ביום 03/08/92 וכנגד המבקש (להלן: "גולן"), אשר ערב כלפי המשיב (להלן: "סולימן") להחזר ההלוואה. 2. טוען גולן, כי הגשת התביעה נגד מנקס שהוא החייב העיקרי בד בבד עם הגשת התביעה נגדו כערב, נעשתה בניגוד להוראות חוק הערבות תשכ"ז - 1967 (להלן: חוק הערבות), כפי שהיה בתוקף במועד הרלוונטי לכתב התביעה. עוד טוען גולן כי על פי הוראות חוק הערבות מנוע סולימן מלהגיש את התביעה נשוא תיק זה כנגד גולן, כל עוד לא מוצו על ידו ההליכים המשפטיים נגד מנקס וכל עוד לא ניתן על כך אישור ראש ההוצל"פ. טוען גולן כי דין תביעה זו כנגדו להמחק על הסף מחמת חוסר עילה לפי תקנה 100 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984. 3. אומר מיד, כי כיום יש בידי סולימן אישור של כב' ראש ההוצל"פ לנקוט בהליכים כנגד גולן בהתאם להוראות סעיף 17 ג' (א) לחוק הערבות (תיקון) תשנ"ב - 1992. בישיבת בית המשפט מיום 22/06/00, הציג ב"כ סולימן, עו"ד יגאל מזרחי, את האישור שניתן על ידי כב' ראש ההוצל"פ, ואף הודיע בסיכומיו כי בינתיים ניתן פסק דין כנגד מנקס, החייב העיקרי, ביום 09/09/99. 4. במצב דברים זה כאשר כבר ניתן אישור מתאים על ידי ראש ההוצל"פ טוען סולימן כי אין לקבל את הבקשה מן הטעם שלא ניתן אישור של ראש ההוצל"פ. ולא היא. המועד הרלבנטי לבחינת הבקשה למחיקה על הסף הוא מועד הגשת התביעה ולא לאחריו. אין לסכל את התכלית החקיקתית של הוראות פרק ב' לחוק הערבות, דהיינו הגנה על ערב יחיד, על דרך של התיחסות לפסק הדין נגד מנקס ולאישור ראש ההוצאה לפועל שניתנו אך בדיעבד, כאילו נתנו מלכתחילה, בטרם הגשת התביעה. אף מבחינת המדיניות השיפוטית הראייה, אין לאפשר לנושה, לגביו חל פרק ב' של חוק הערבות למהר ולהגיש את תביעתו נגד הערב, תוך עקיפת הוראות חוק הערבות - ומתוך הנחה שתוך כדי ניהול ההליכים בתיק יתקבל אישור ראש ההוצל"פ. 5. בהגשת התביעה נגד הערב, עוד בטרם נולדה עילת התביעה נגדו - יש כדי להביא לסרבול מיותר של ההליכים המתנהלים נגד הערב, להוצאות משפטיות רבות - ולענוי דין לערב. בית המשפט לא יתן ידו לעקיפת הוראות פרק ב' לחוק הערבות, ולסיכול מטרת החקיקה. על כן נראה לי נכון לבחון את הבקשה למחיקה על הסף, בהתאם לעובדות, כפי שהיו נכון למועד הגשתה של הבקשה. 6. משכך, השאלה אחת והיא האם גולן הוא "ערב יחיד לחיוב" כהגדרתו בחוק הערבות ועל כן, האם מנוע היה סולימן מלהגיש כנגדו את כתב התביעה כל עוד לא מוצו כל ההליכים נגד מנקס וזאת אף כי וכל עוד לא ניתן אישור על ידי ראש ההוצל"פ לנקיטת הליכים. והאם החוב נשוא כתב התביעה הוא "חיוב" כמשמעותו בפרק ב' לחוק הערבות - ועל כן היה סולימן מנוע מהגשת התביעה בטרם מוצו הליכי ההוצל"פ. 7. חוק הערבות שהיה בתוקף במועד הרלוונטי לכתב התביעה, דהיינו לאחר שתוקן על ידי חוק הערבות (תיקון) התשנ"ב - 1992, קבע בפרק ב' לחוק - שכותרתו "ערבות של ערב יחיד" מה הם התנאים המוקדמים אשר רק בהתקיימם רשאי הנושה כהגדרתו בחוק, להגיש תובענה כנגד "ערב יחיד לחיוב". 8. בסעיף 17 א' לחוק הערבות נקבע כדלקמן: "(א) הורואת פרק זה יחולו על ערבות לחיוב שנתן ערב יחיד לנושה יהא כינויה אשר יהא, לרבות התחייבות לשיפוי. (ב) בפרק זה - חיוב - (1) חיוב שהסכום המרבי של הקרן אינו עולה על 250,000 שקלים חדשים ושנועד לרכישת זכויות בדירה המיועדת למגורי החייב. (2) חיוב, בין שבוצע ובין שטרם בוצע, שהסכום המרבי של הקרן אינו עולה 40,000 שקלים חדשים. נושה - בין תאגיד ובין יחיד, ובלבד שלגבי יחיד מתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, אף אם אינו עיסוקו העיקרי. ערב יחיד - למעט בן זוגו של החייב ולמעט שותף של החייב, בין בשותפות רשומה ובין בשותפות שאינה רשומה, היה החייב תאגיד, לא ייחשב כערב יחיד גם מי שהוא בעל עניין בתאגיד, כהגדרתו בחוק ניירות ערך, התשכ"ח - 1968. ....". בסעיף 17 ג' (א) לחוק הערבות נקבע כדלקמן: "לא תוגש תובענה נגד ערב יחיד אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה: (1) ניתן פסק דין נגד החייב. (2) יושב ראש ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב, נקט הנושה בכל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתא על דירת מגורים או למימוש משכון על זכוייותיו בדירת מגורים, והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין". 9. בהתאם לחוק הערבות "נושה" הוא אדם שנתן הלוואה במהלך עסקיו והרגיל. בענייננו, הצהיר סולימן כי הוא איננו עוסק במתן הלוואות ולא עסק במתן הלוואות, והסכים להלוות למנקס כספים, לבקשתו של גולן, לאחר שגולן הבטיח לו שהוא אחראי לכך שהכספים יוחזרו לו. 10. על יסוד הצהרה זו, טוען סולימן, כי הוא איננו נושה כהגדרתו של מושג זה בחוק הערבות, וכי ההלוואה היחידה שנתן היא למנקס לבקשתו של גולן. 11. מנגד, טוען גולן, כי אין ספק שסולימן הוא "נושה" כהגדרתו בחוק שכן לטענתו הוכח בבירור מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט שמדובר באדם העוסק במתן הלוואות דרך קבע, וכעיסוק עיקרי מזה שנים. 12. אציין, כי סולימן לא נחקר כלל על תצהירו. כי חרף האמור בתצהירו של סולימן אשר לא נסתר בהעדר חקירה שוכנעתי כי עדיין יש לראות בו כ"נושה" בהתאם להגדרת חוק הערבות. 13. העובדה כי סולימן עוסק במתן הלוואות, עלתה בבירור מעדות גולן בתצהיר עדותו הראשית, במסגרתו העיד כי גולן אף נהג להפנות אל סולימן אנשים שביקשו לקבל הלוואות. וזו עדותו: "הוא הציע כי אפנה אליו אנשים המעונינים בקבלת הלוואות בריבית. סולימן נהג לתת הלוואות בריבית של 5% דולרי, בכפוף למתן בטחונות". (סעיף 4 לתצהירו). "במהלך השנים הפניתי לסולימן מספר אנשים שביקשו ללוות כספים בריבית ואף אני כאשר נקלעתי לפני מספר שנים לקשיים כספים, קיבלתי מסולימן שתי הלוואות" (סעיף 5 לתצהיר). 14. בעדותו בבית המשפט, תיאר גולן את שיטת פעולתו של סולימן, ולפיה הוא נהג ללוות מהלוואה, מדי חודש את סכום הריבית בלבד שהצטברה על קרן ההלוואה בגין אותו חודש, באופן שבמועד סילוק ההלוואה על ידי הלווה יעמוד סכום החוב על גובה הקרן. וכך הוא מעיד: "כל חודש בחודשו היה עושה את החשוב של 5% בדולרים, מדי חודש היה בא לקחת את הכסף של הריבית, הוא היה אומר אם אתה רוצה לשלם לי את הסכום המקורי, זה לא יורד מהקרן (פרטיכל 22/6/2000 עמ' 4 שורות 17-19). 15. כך גם העיד גולן את שמותיהם של אלה אותם הוא הפנה אל סולימן לצורך קבלת הלוואות: "יוסי דבח, זזי, שושנה הגננת, אבי מנקס, ואני עצמי שלקחתי פעמיים". 22/06/00 עמ' 5 שורות 9-8). 16. אף מעדותו של החוקר הפרטי, יהודה ראובני, ומתמליל השיחה הטלפונית המוקלטת עם סולימן, ואשר תוכנה לא נסתר על ידו, עולה בבירור כי סולימן עוסק במתן הלוואות. 17. כך למשל, העיד יהודה ראובני, כי בשיחתו הטלפונית עם סולימן מיד לאחר שהוא אמר לסולימן בתחילת השיחה: "... אולי תוכל לעזור לי, יש לי בעיה בקטע של שבוע שבועיים". השיב לו סולימן כמי שהבין בדיוק במה דברים אמורים: "כרגע אין לי מזומנים". 18. תשובתו זו של סולימן לדבריו של החוקר יהודה ראובני ,לאמור כי הוא הבין היטב כי "הבעיה" בה מדובר היא בקשר למתן הלוואה, יש בה כדי לתמוך ולסייע בעדות גולן כי המשיב אכן עוסק בהלוואות. שכן, העובדה היא שסולימן הבין מיד את פשר המילים "ישלי בעיה בקטע של "שבוע שבועיים", וללא כל צורך בבירור כוונת הדברים ומתיחס למצב "המזומנים". לתגובתו של החוקר יהודה ראובני: "או הא אכלתי אותה בגדול הא?". השיב לו סולימן: "לא אין לי כרגע". 19. בהמשך שיחתו של סולימן עם החוקר יהודה ראובני, פירט סולימן מהם התנאים המקובלים בהלוואות מסוג ההלוואות בהן עוסק המשיבה. לדברי המשיב גובה הריבית המקובלת היא בדרך כלל 5% דולרי, והבטחונות הם "רכב כל מיני דברים". אף בקיאותו זו של סולימן בשיעורי הריבית והבטחונות המקובלים במתן הלוואות "שלא מן הבנק" מחזקת את המסקנה כי סולימן אכן עוסק דרך קבע במתן הלוואות. 20. יתר על כן - מנוסח הסכם ההלוואה אשר צורף נספח א' לכתב התביעה, עולה כי סולימן עוסק במתן הלוואות - אפילו תאמר שלא כעסק עיקרי, הרי שבוודאי במהלך עסקיו הרגיל: הסכם ההלוואה, על פניו הוא מסמך שהודפס במחשב או במכונת כתיבה, ובו הושלמו פרטים שונים בכתב יד . 21. נוסח ההסכם המודפס שכותרתו "התחייבות" הוא כדלקמן: "אני הח"מ _____ מאשר בזה שקיבלתי מאת ציון סולימן הלוואה בסך _____ ש"ח. אני מתחייב לפרוע את ההלוואה זו לא יאוחר מיום _____ בצירוף ריבית חדושית בסך %_____ לחודש. הריבית תצטרף לקרן כל 3 חודשים ותהפך לקרן. החישוב ייעשה לפי שיטת ריבית דריבית. למלווה הזכות לבקש הצמדה לקרן, לריבת מכסימלית וכן ריבית חריגה באם לא ישולם החוב במועד, הכל לפי שיקול דעתו. _____ _____". 22. והנה - במסמך ההלוואה, שמו של סולימן הודפס מראש, כמלווה, שיטת הצטברות הריבית על הקרן וכן דרך חישוב גובה החוב. כל הפרטים הנוספים, ובהם שם הלווה, שם הערב, תאריך מתן ההלוואה, סכום ההלוואה ושיעור הריבית, מופיעים בכתב ידו בלבד, במקומות הריקים שיועדו לכך מראש במסמך המודפס. 23. שיעור הריבית הנקוב במסמך ההלוואה שהוא 5% דולרי, שיטת הצטברות הריבית על הקרן כל 3 חודשים חישוב החוב לפי שיטת "ריבית דריבית". גביית "ריבית חריגה" - אלה מעידים על שיטת עבודה קבועה, על תיחכום ועל כללים קבועים ונוקשים - שאינם מאפיינים אלא את מי שעוסק דרך קבע במתן הלוואות, להבדיל ממי שנותן הלוואה כטובה אישית, כפי שנטען ע"י סולימן בעדותו (סעיף 2 ה'). 24. לא למותר לציין את העובדה, כי בהסכם ההלוואה מצוין שיעור ריבית של 5% דולרי, מתיישבת עם דברי סולימן בשיחתו עם יהודה ראובני ויש אף בה כדי לתמוך במסקנה כי הוא אכן עוסק במתן הלוואות. 25. בהסכם ההלוואה נספח א' לא צוין במקום שיועד לכך המועד להחזר ההלוואה, מתיישבת עם עדותו של גולן בבית המשפט, לפיה נהג כאמור המשיב לגבות מהלווים ממנו, מדי חודש את סכום הריבית בלבד שהצטברה על הקרן, באופן שבכל עת בה יבחר - לווה לסלק את ההלוואה יהיה עליו לשלם את סכום הקרן בלבד. שיטת גבייה זו של התשלומים על ידי אף אושרה בעדותו סולימן לעניין התשלומים אותם הספיק לגבות ממנקס: "מנקס שילם לי במשך השנה הראשונה 12 תשלומים על חשבון הריבית בלבד" (ס' 2 (ז) לתצהיר סולימן). 26. בכך תומך סולימן עצמו בעדות גולן, כי הוא עוסק במתן הלוואות בעיסוק עקרי ובמהלך עסקיו הרגיל, ואני מקבלת את עדותו של גולן בנקודה כי אכן סולימן עוסק במתן הלוואות כעיסוק עקרי ובמהלך עסקיו הרגיל. 27. השאלה השניה, כאמור, שבה יש לדון היא באם החוב נשוא כתב התביעה הינו "חיוב" כמשמעותו בפרק ב' לחוק הערבות. 28. המונח "חיוב" מוגדר בסעיף 17 א' לחוק הערבות, ולפי הגדרה זו, מדובר בחיוב שסכום הקרן שלו אינו עולה על 40,000 ש"ח. 29. קיימת מחלוקת פוסקים אם המועד לבחינת הסכום המרבי של הקרן הוא מועד מתן הערבות או שמא מועד מתן פסק הדין כנגד החייב העקרי. 30. דעתי כדעת אלה הפוסקים כי המונח "חיוב" מתייחס לסכום הקרן המופיע בכתב הערבות - ולא לגובה החוב של החייב - הנערב עפ"י כתב התביעה. כל תוצאה פרשנית אחרת היא בלתי סבירה בשל העובדה שלכאורה לנושה יש שליטה על תחולת החוק פשוט באמצעות המתנה "לתפיחתו". עד ליציאתו של הערב מגדר הגדרת חיוב. 31. כך נפסק אף ע"י כב' השופטת שרה ברוש ת.א. (שלום ת"א) 16847/96 קזקוב נ' קרט ישראל בע"מ מיום 14/07/97 - שם נדונה בקשתו של ערב אשר ערב להחזרת חובות חברה עד לסכום של 50,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה והוצאות. דא עקא שבפועל, ביום 30/01/96 הגיש הנושה תביעה כספית על סך 38,400 ש"ח בלבד כנגד החברה הערבה, יתרת החוב אותו היתה חייבת לה לטענתה החברה לה נתן הערב את ערבותו. 32. הערב - פנה לבית המשפט , וביקש למחוק את התובענה כנגדו, וטען כי במועד הגשת התביעה עמדה ערבות על סכום הנמוך מ - 40,000 ש"ח, הרי הינו "ערב יחיד" כהגדרתו בחוק הערבות, ומשלא נתקיימו התנאים המקדמיים כקבע בתיקון, כב' השופטת ברוש דחתה את טענת הערב וקבעה כי המונח "חיוב" מתיחס לסכום הקרן בכתב הערבות, ולא לגובה החוב של הנערב - לפי הכתב התביעה ובלשון פסק הדין: אין זה הגיוני כי ערב שהגביל ערבותו לא יהנה מההגנות שהעניק החוק, אך ורק משום שמצבו של הנערב בסופו של יום הוא בכי רע, והוא חייב לנושה סכומים העולים על סכומי "הקרן" הקבועים בחוק. מצבו של הנערב אינו אמור להשליך על מצב ערבותו של ערב אשר ביקש להגביל את ערבותו. ומנגד - אין לזכות ערב שהיה מוכן לקחת סיכון ולערוב לחייב. על סכומים גבוהים מעבר לסכומים המוגנים בחוק הערבות - אך ורק מפני שהסיכון שלקח על עצמו לא התממש". 33. על הלכה זו חזר בית המשפט גם בת.א. 66529/96 אריה הרמן נ' בנק דיסקונט (שלום ת"א) (מפי כב' השופטת רות רונן). (מיום 07/09/97). 34. בענייננו - כאמור - על פי כתב התביעה, ערב המבקש למלוא סכום ההלואה בסך קרן של 40,000 ש"ח ומתבקשת המסקנה על כן כי סכום החוב הנעוד - ככלל בגדר המונח "חיוב" כהגדרתו בסעיף 17 א' לחוק הערבות. 35. העולה מכל המקובץ הוא כי דין הבקשה להתקבל ועל כן אני מורה על מחיקת התובענה תוך חיוב סולימן בהוצאות גולן ובשכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. ערבות