פסק דין 1. תחילתו של הליך זה הוא בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, תיק הוצל"פ מס' 02-08736-96-1, שפתח התובע כנגד הנתבע שנשואו צ'ק מס' 1779 (ת3/), משוך על חשבונו של הנתבע בבנק לאומי, סניף דלית אל כרמל (להלן: "הצ'ק"), שהוצג לפרעון ע"י התובע ושחולל באי פרעון. הצ'ק נערך לפקודת שריג חב' לעבודות עפר תיעול ופיתוח בע"מ (להלן: "שריג בע"מ"). לפי גירסת התובע, שריג בע"מ הסבה את הצ'ק לחברת ע.ק. שריג בע"מ. התובע טוען כי הוא קיבל את הצ'ק מחב' ע.ק. שריג בע"מ לפני הזמן הנקוב בו כמועד הפרעון, בתום לב ובתמורה ולפיכך יש לראותו כ"אוחז כשורה" בצ'ק הנ"ל ולאור זאת זכותו גוברת ועדיפה על כל טענות ההגנה שהעלה הנתבע כלפי שריג בע"מ ומנהלה מר קרביץ. 2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר ובו טען טענות רבות כאשר עיקר טענותיו הן כי מדובר בצ'ק אשר חולל באי פרעון בעודו עדיין בידי שריג בע"מ וכי צ'ק זה כמו צ'ק נוסף ע"ס 50,000 ש"ח הוחלף על ידו בצ'קים אחרים. בתצהירו בהתנגדות לביצוע שטר מסר הנתבע גירסה מפורטת שבתמציתה הינה זהה לגירסה שמסר במהלך שמיעת העדויות. לטענת הנתבע, חובו לשריג בע"מ היה בסך של 128,700 ש"ח וסכום זה שולם במלואו על ידו (ראה סעיפים 11 ו12- בתצהירו מיום 19.5.96, ת.ה. 9372/96). על יסוד ההתנגדות ניתנה החלטת כב' הרשם ביום 21.5.96. שבה ניתנה לנתבע רשות להתגונן. דיון ומסקנות: 3. בדיון זה עולות שתי שאלות: האחת היא האם התובע הינו אוחז כשורה בהתאם לסעיף 28 לפקודת השטרות (נוסח חדש). שאלה נוספת והיא תשאל במידה והתשובה לשאלה הראשונה תענה בשלילה והיא האם עומדת לו לנתבע טענת ההגנה כי הוא החליף את הצ'ק נשוא הדיון בצ'ק אחר בסכום זהה וצ'ק זה נפרע וכי הוא לא חייב כל סכום נוסף לשריג בע"מ. שקלתי את העדויות ועיינתי במוצגים ובסיכומי ב"כ הצדדים והגעתי למסקנה כי יש להשיב על השאלה הראשונה בשלילה ויש להשיב בחיוב על השאלה השניה. לפיכך, מסקנתי היא כי דין התביעה להדחות. 4. מטעם התובע העיד מר קרביץ מנהל שתי החברות, שריג בע"מ וע.ק. שריג בע"מ (גירסתו מופיע בתצהירו ת1/), אשר טען כי במסגרת יחסי עבודה בין החב' הנ"ל לבין התובע, הוא מסר לתובע את הצ'ק ע"ס 50,000 ש"ח נשוא הדיון. כמו כן, טען העד כי יתרת חובו של הנתבע היה בסך של 189,072 ש"ח ולא 128,700 ש"ח כפי שטען הנתבע. העד אישר כי הוציא חשבונית לנתבע על סך של 128,700 ש"ח (נ1/) וכי הנתבע שילם סכום זה במלואו, אולם לטענתו הנתבע נותר חייב לשריג בע"מ סך של 51,600 ש"ח בצירוף מע"מ בעבור 23 ימי עבודת מחפר (עמ' 6 ש' 13 ואילך). הצ'ק נשוא הדיון ניתן איפוא עפ"י גירסת העד ע"ח יתרת החוב הנ"ל, כאשר יתרה של כמה אלפי שקלים לא הצדיקה לטענת עד זה הגשת תביעה כנגד הנתבע (עמ' 8 ש' 10 ואילך). דא עקא, שגירסה זו של העד לא נתמכה בחשבונית או חשבון שנערך בסמוך להתרחשות האירועים הנ"ל וכפי שיובהר להלן מכתבו של העד לנתבע מיום 18.5.94 (ת2/) סותר את גירסתו כי סכום החוב היה מעבר לחשבונית נ1/. במכתב זה כותב מר קרביץ כי הוא מחכה שהנתבע ישלם את יתרת החשבון מס' 306 בגין עבודת המחפר בסך 51,600 ש"ח בצירוף מע"מ. הוכח כי הנתבע שילם סך של 50,000 ש"ח במקום הצ'ק נשוא הדיון בתאריך 12.10.94 (ראה הצ'ק 195 נ3/ ודף חשבון נ9/) ומכאן שיתרת החוב איננה יכולה להיות כטענת מר קרביץ. העד ביקש ליצור רושם כי ויתר לנתבע על כ1,600- ש"ח וזאת כאשר ראה כי הסכום עפ"י הצ'ק נשוא הדיון איננו מסתדר עם הנתונים החשבונאים שמסר. אולם, גם לאחר גירסתו זו הנתונים אינם מסתדרים, שכן סכום המע"מ על הסך של 51,600 ש"ח כשלעצמו, מגיע לסך של 8,772 ש"ח. 5. התובע בעדותו הראשית בתצהירו ת5/ טען כי קיבל את הצ'ק נשוא הדיון מהחברה וזאת במסגרת "התחשבנות ביננו..." כאשר "המחאה זו הוסבה לי בהסבה שניה" (סעיף 2 לתצהיר). לטענתו, אין כל קשר בינו לבין הנתבע ואין לכל טענות הנתבע אליו כל קשר. בחקירתו הנגדית, נשאל התובע לגבי העיסקה שבמסגרתה קיבל את הצ'ק והוא טען כי מדובר בהתחשבנות בסכום של 70,000 ש"ח בינו לבין ע.ק. שריג בע"מ שבמסגרתה קיבל את הצ'ק נשוא הדיון על סך 50,000 ש"ח. יש להביע תמיהה מדוע לא פירט התובע את סוג העיסקה והיקפה בתצהיר עדותו הראשית וכן מדוע לא צירף את החשבונית אשר לטענתו וכך גם לטענת העד מר קרביץ קיימת או כל חשבון או כרטיס שיכול היה לאושש ולאמת את גירסתו. העד מר קרביץ, לעומת זאת, שנשאל לגבי התמורה שקיבל בגין צ'ק זה, התחמק מתשובה בהשיבו: "היתה לי התחשבנות ואני לא חושב שאני צריך למסור דין וחשבון לגביו" (עמ' 8 סיפא). 6. תמיהה נוספת מצאתי בעצם העובדה ששני האנשים הנ"ל טרחו להמעיט את ההיכרות ביניהם באופן שהתובע טען כי לאחר שקיבל את הצ'ק והתברר לו שלא ניתן לקבל את הכסף עפ"י הצ'ק, הוא ניתק לטענתו מגע ממר קרביץ וזאת לאחר שהאחרון אמר לו כי לא יקבל כסף נוסף ממנו והוא העריך כי לא יוכל לגבות את הכסף ממר קרביץ או החברה שבשליטתו (עמ' 15, ש' 22 ואילך). אולם, גם עובדות אלה נסתרו מיניה וביה במכתבו של מר קרביץ ת2/ מיום 2.5.96, דהיינו כ20- חודש לאחר מועד שנועד לפרעון הצ'ק נשוא הדיון, יודע מר קרביץ כי הצ'ק שנמסר לפי מכתב זה לגביה לצד ג' עדיין לא נפרע. 7. יצויין עוד כי ע"ג הצ'ק שניתן כצ'ק מקורי נרשם כי הוא חולל עקב חשבון "מוגבל" בגב הצ'ק ישנה חתימת היסב של שריג בע"מ וחתימה נוספת להיסב של ע.ק. שריג בע"מ. לא רשומים המועדים שבהם הוצג הצ'ק לפרעון בבנק. אולם, כפי שהתברר בחקירה נגדית של התובע, הוא העביר את הצ'ק לצד רביעי כלשהו ואותו צד רביעי החזיר את הצ'ק לפני זמן הפרעון, כאשר הוא מוסר לתובע כי החשבון שממנו נמשך הצ'ק מוגבל (עמ' 13, ש' 11). בשלב זה, לטענתו הוא הפקיד את הצ'ק ואומנם הצ'ק חזר עם ציון הערה כי "החשבון מוגבל". 8. התובע טוען כי הוא אוחז כשורה, אולם כידוע עפ"י סעיף 28(א) לפקודת השטרות התנאים לאחיזה כשורה הם כי הטוען לאחיזה כשורה נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו וכן כי לא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אומנם חולל. כמו כן, על הטוען לאחיזה כשורה להוכיח כי נטל את השטר בתום לב ובעד ערך במועד שסיחרו לו את השטר ולא היתה לו כל ידיעה כי זכות קניינו של המסחר פגומה. אומנם, קיימת חזקה לכאורה בסעיף 29(ב) לפקודה הקובע כי: "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה" ולכאורה קיימת חובה מצד הנתבע לשלול את האחיזה כשורה של התובע ולמקרים של ספק אם מולאו הדרישות שבסעיף 28 לפקודה, יחשב האוחז כ"אוחז כשורה", אולם מהמשך נוסח הסעיף עולה מסקנה אחרת, מקום שהוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה, כאשר בסעיף 29(ב) סיפא נאמר: "חובת הראיה מוחלפת עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". לדעתו של המחבר שלום לרנר (בספרו דיני שטרות בהוצאת לשכת עורכי הדין 1999, עמ' 257), הסיפא אינה מוגבלת לטענות רמאות ואי חוקיות בלבד וחלה על כלל הטענות שיש למושך כלפי נפרע. במקרים אלה חובת ההוכחה עוברת לתובע ועליו להוכיח כי נתן ערך לאחר היווצרותה של טענת ההגנה והיה תם לב במועד הרלוונטי (ראה גם ע.א. 425/78, המועצה המקומית מגדל העמק נ' בשן חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג(1) 304 בעמ' 307). 9. במקרה שלפני, מתברר כי בטרם נמסר הצ'ק לידיו של התובע היו עליו כבר שתי חתימות הסב והתובע בעצמו אישר כי מסר את הצ'ק לצד הרביעי ובטרם הציגו לפרעון הוא ידע כי החשבון מוגבל. חיזוק למסקנתי כי התובע איננו "אוחז כשורה" ניתן למצוא אישור כי התובע איננו אוחז כשורה במכתבו של מר קרביץ ת2/ בסעיף ז' בו הוא מודיע לתובע כי מסר צ'ק ע"ס 50,000 ש"ח לצד ג' למטרות גביה. המכתב הוא מיום 2.5.96, דהיינו כעשרים חודשים לאחר מועד הפרעון הרשום ע"ג הצ'ק ת3/. בנסיבות הנ"ל, ספק בעיני אם התובע אומנם קיבל את הצ'ק לפני מועד פרעונו כפי שמסר בעדותו (עמ' 13 ש' 9 ואילך). אומנם, מועד קבלת הצ'ק ע"י התובע לא הוכח מפורשות ע"י הנתבע, אולם התרשמתי והתרשמותי עולה מהעדויות ומהנסיבות כי מר קרביץ בעצמו שידע כי הוא אינו יכול לתבוע את הנתבע בגין הצ'ק מכיוון שהצ'ק הוחלף בצ'ק אחר שנפרע, הוא העבירו למטרות גביה לתובע. בנסיבות אלה, יש לקבל כי התובע ידע בעת שקיבל את הצ'ק כי הצ'ק איננו טוב ולכן אני קובע כי התובע איננו אוחז כשורה. עם קביעה זו כידוע יכול הנתבע להעלות כלפי התובע כל טענת הגנה שהיתה לו כנגד המוטב עפ"י הצ'ק. 10. משקבעתי כי התובע איננו אוחז כשורה, יש לבדוק את טענות ההגנה של הנתבע, שכן כידוע כל טענת הגנה שיש לנתבע כלפי שריג בע"מ עומדת לו גם כלפי התובע כאוחז השטר (הצ'ק). ביהמ"ש העליון קבע כי: "מי שנוטל שטר ביודעו על פגם בזכות הקניין של המעביר אינו נוהג בתום לב. ומי שנוטל שטר שלא בתום לב, זכותו אינה טובה מזכות קודמו. כל טענות ההגנה עומדות לחייב כלפי אוחז כזה והגנתו יכול הוא לסמוך לא רק על הפגם שהיה ידוע לאוחז, אלא גם על כל טענה אחרת שהיתה מועילה לו כלפי האוחז הקודם, מעביר השטר (ע.א. 249/58, הברמן נ' מוצרי ליפמן ואח', פ"ד יג, 1788 בעמ' 1791). בחינת גירסאות הצדדים במקרה שלפני מצביעה כי לעומת הגירסה המתחמקת והבלתי אמינה שהציג התובע, מצאתי כי גירסת הנתבע הינה אחידה, הגיונית ומשתלבת עם הראיות שהוצגו ועל כן אני מעדיפה על גירסת הנתבע על פני גירסת מר קרביץ והתובע. גירסת הנתבע כעולה מתצהירו נ7/ היא כי קיבל משריג בע"מ שירותים וכנגד זה הוציאה שריג בע"מ חשבונית מס מס' 1122 ע"ס 128,700 ש"ח וסכום זה הוא שילם במלואו בשלושה צ'קים. צ'ק אחד ע"ס 28,700 ש"ח ושני צ'קים נוספים ע"ס 50,000 ש"ח כל אחד, נתמכת במסמכים (נ1/, נ2/, נ3/, נ6/, נ8/ ו- נ9/). שני הצ'קים הראשונים נפרעו ואילו הצ'ק השלישי הוא הצ'ק נשוא הדיון סורב בתאריך 20.8.94. לפיכך, הוחלף צ'ק זה בצ'ק מס' 195 ע"ס 50,000 ש"ח שנפרע (נ3/). הבטחתו של מר קרביץ כי יחזיר את הצ'ק נשוא הדיון כנגד קבלת הצ'ק הנוסף לא קויימה. העובדה כי התברר שהחשבון של הנתבע שממנו נמשך הצ'ק היה מוגבל, מתיישבת עם העובדה שהיה צורך בהחלפת הצ'ק בצ'ק אחר מס' 195 (נ3/), כפי שאכן נעשה ולמעשה העד מר קרביץ לא חלק על כך. 11. עדותו זו של הנתבע בדבר החלפת הצ'ק נשוא הדיון והתחייבות מר קרביץ להחזיר את הצ'ק נשוא הדיון לידיו של הנתבע נתמכה בעדותו של המהנדס מר ריזק מחול (תצהיר נ4/) שהיה לצורך העניין "שליח" של הנתבע והוא אשר נתבקש בחודש ספטמבר 94 להעביר צ'ק למר קרביץ ע"ס 50,000 ש"ח ומסר צ'ק מס' 195 בסכום זה כנגד התחייבתו של מר קרביץ כי יחזיר את הצ'ק מס' 1779 נשוא הדיון בחזרה לנתבע. העד מסר כי משלא הוחזר הצ'ק הוא התקשר עם מר קרביץ מספר פעמים ובכל פעם הוא הבטיח לו כי יחזיר לו את הצ'ק אולם לא עשה כן. עד נוסף שהעיד מטעם הנתבע הוא מנהל עבודה מטעמו מר עפיף עבוי אשר אשר חזר על העובדות שמסר התובע לעניין גובה החוב ואופן ביצוע התשלומים. רו"ח מר פלומן שלמה, מטעם הנתבע אימת אף הוא את גירסת הנתבע לעניין גובה החשבונית שהיתה בידי הנתבע ואופן סילוק החוב והחלפת הצ'קים (עמ' 29 ואילך). 12. העובדה שבה נאחז התובע לפיה אישר הנתבע כי איננו מכיר אותו אינה מעלה ואינה מורידה. בנסיבות המקרה, מסקנתי היא כי גירסת הנתבע התגלתה כנכונה. לעומת זאת, מצאתי כי טענותיו של התובע כי קיבל את השטר בהיסב מע.ק. שריג בע"מ ולא מחברת שריג בע"מ, אשר לפקודתה ניתן השטר וכי לא היה לו כל מידע או עניין לגבי היסבים קודמים על השטר, אינה עומדת במבחן המציאות ומול גירסת מר קרביץ אשר עמד מאחורי שתי החברות הנ"ל הדומות בשם ואשר כל אדם בר דעת היה מנסה לברר את המשמעות של הדברים ומי עומד מאחוריהם. התובע לא הוכיח את התמורה שנתן בגין הצ'ק ולכן אני דוחה גם את גירסתו כי קיבל את הצ'ק מע.ק. שריג בע"מ תמורת עבודה שביצע עבורה, ובהסתמך על הבטחת מנהלה כי ההמחאה הינה טובה, וכי אין כל חשש בקבלתה, דבר שכפי שצויין כבר נסתר מיניה וביה במכתבו של מר קרביץ מיום 2.5.96 (ת2/ג'). 13. סיכומו של דבר, אני מעדיף את גירסת הנתבע ועדיו על פני גירסת התובע ומר עמיחי קרביץ וקובע כי התובע אומנם קיבל את הצ'ק לידיו מאת מר קרביץ אשר ניהל ועמד מאחורי שתי החברות הנ"ל וכי מסירת הצ'ק היתה לצד ג' (לתובע) לצורכי גביה, מתוך כוונה ומטרה לסתום את טענות ההגנה שהיו לנתבע. בשקילת גירסאות הצדדים קיבלתי את גירסת הנתבע כי הצ'ק נשוא הדיון הוחלף בצ'ק מס' 195 (נ3/), צ'ק שנפרע כאמור בדף החשבון (נ9/) ואשר הביא לסילוק חובו של הנתבע כלפי שריג בע"מ לפי חשבונית נ1/. התובע אומנם טען כי לנתבע אין כל ידיעה בדבר התמורה שנתן התובע בעד השטר, וממילא אין הוא מעלה כל טענה בדבר הערך שנתן התובע בעד השטר לע.ק. שריג בע"מ, אולם כאשר ביהמ"ש בוחן את עיסקת היסוד ויש טענה של צד שלישי לקבלת הצ'ק בתום לב ובתמורה חייב הצד השלישי להתכבד ולפרט את גירסתו וטענה כי קיבל את הצ'ק שהינו צ'ק בסכום נכבד במהלך העסקים עם מר קרביץ באמצעות החברות שהוא מנהל, אין בה די מה גם שהדבר כאמור סותר את גירסתו של מר קרביץ שטען במכתבו הנ"ל כי מסר את הצ'ק לתובע לצורכי גבייה. 14. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא ובפועל. הסבת שיקשיקים