פסק דין 1. ביום 25/08/98 הגיש התובע, שאינו מוסד בנקאי, העוסק בעסקי בנק ובמתן אשראי (להלן "הבנק") תביעה כנגד לקוחתו ז.ח. כלנית (1994) בע"מ, אשר בעבר היה שמה זקס חואן שיווק (1994) בע"מ, תביעה כספית לחיובה בתשלום סך של 613,347 ש"ח. 2. סכום זה נתבע על ידיו בגין יתרת חוב בלתי מסולקת שנותרה בחשבונה של החברה הנ"ל ואשר הנתבעים 2-3 שבפני, וכן הנתבעת - קולורין שנת האלפיים בע"מ ערבו למלוא חובותיה. בכתב התביעה עתר הבנק לזמן את הנתבעים לדין בסדר דין מקוצר, לחייבם בתשלום סכום התביעה, בצירוף ריבית של 25 אחוז לשנה מצטברת מידי 3 חודשים, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן עתר הבנק לחיוב הנתבעים ביחד או לחוד בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עו"ד. 3. הנתבעות ז.ח כלנית (1994) בע"מ וקולורין שנת האלפיים בע"מ לא התגוננו כנגד התביעה. וביום 25/12/98 נתן רשם בית משפט השלום (כב' הרשמת יעל הניג) פסק דין כנגדן, בהעדר הצדדים. הנתבעים 2-3 שבפני הגישו בקשה רשות להתגונן, אשר התקבלה בהסכמה, וראיות הצדדים הוגשו בתצהירי עדויות ראשיות. 4. מטעם הבנק העיד ראובן הרס - מנהל סניף רחובות של הבנק בכל עת רלבנטית לתביעה (ת1/) וכן גב' סימה שטדלר סגנית מנהלת הבנק בתקופה הרלבטית. הנתבעים העידו לעצמם. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב ואלה מונחים בפני. 5. על העובדות העיקריות הצדדים אינם חלוקים. בין הבנק לבין זקס חואן שיווק (1994) בע"מ נחתם הסכם לפתיחת חשבון בנק ביום 18/12/94, כאשר ביום 27/12/94 חתמה החברה על בקשה להעמדת קו אשראי על סך 200,000 ש"ח. עוד ביום 18/12/94, במעמד פתיחת החשבון חתמו הנתבעים שבפני כמו גם קולורין שנת האלפיים בע"מ, על כתב הערבות להבטחת כל חוב, ללא הגבלה בסכום. 6. משחרגה החברה ממסגרת האשראי שעמד על סך 200,000 ש"ח, והחוב הגיע לסך של 590,268 ש"ח, העמיד התובע את כל יתרת החוב לפרעון מידי באופן שכאמור - למועד הגשת התביעה הגיע החוב לסך של 613,347 ש"ח. 7. בבקשתם לרשות להגן העלו הנתבעים מספר טענות הגנה, והצדדים הגיעו להסכם בדבר המוסכמות והפלוגתאות ביניהם. ואלה הפלוגתאות: א. האם בעת פתיחת החשבון בחתימתם על כתב הערבות, 18/12/94, ידעו הנתבעים לדבר, לקרוא ולכתוב בשפה העברית . ב. האם בעת חתימתם על כתב הערבות, נאמר והוסבר לנתבעים כי הינם חותמים על כתב ערבות אישית . ג. האם הנתבעים הבינו כי מדובר בכתב ערבות אישית לחובות החברה. ד. האם התובע פעל בהתאם לעקרונות הגילוי הנאות החלות עליו. זקס מרתה: 8. הנתבעת, פסיכולוגית במקצועה, עלתה לישראל מארגנטינה בחודש 3/96 כאשר בישראל היא עוסקת במקצועה כפסיכולוגית מאז 1998 לאחר תהליך התמחות בפסיכולוגיה קלינית שלא הסתיים, והיא עובדת כפסיכולוגית חינוכית. הגב' זקס חתמה על כתב הערבות בשנת 94 כ - 8 שנים ו - 9 חודשים לאחר שעלתה ארצה מארגנטינה. 9. בתצהיר התומך בבקשתה לרשות להתגונן לא טענה הנתבעת כי בעת פתיחת החשבון וחתימתה על כתב הערבות, לא ידעה לדבר, לקרוא, ולכתוב בשפה העיברית ועל כן אני דוחה את הטענה המתייחסת אליה בפלוגתא הראשונה. 10. טענה אחרת בפי הגב' זקס מרתה היא, כי כאשר נתבקשה ע"י בעלה בחודש דצמבר 1994, לסור לבנק לצורך חתימה על טופס פתיחת החשבון - היתה בעלת מניות בחב' זקס חואן (1994) בע"מ. לטענתה, לא ידעה ולא הוסבר לה כי היא חותמת על ערבות בלתי מוגבלת בסכום ולא ידעה כלל כי חתמה על ערבות מסוג כלשהו. לטענת הנתבעת היא לא קראה את המסמכים, ואף לא הקריאו לה אותם וחתימתה הושמה על ידה - לבקשתו של בעלה על טפסי פתיחת חשבון בנק לחברה. 11. טוענת הנתבעת כי חתמה על המסמכים שהוגשו לה ע"י פקיד הבנק מבלי שקראה אותם, מבלי שהמסמכים הוקראו לה ופקיד הבנק הטעה אותה לחשוב, שמדובר במסמכי פתיחת חשבון בנק לחברה בלבד וכי הבינה שהיא ובעלה חותמים כבעלי מניות בתוקף תפקידם כבעלי מניות. טוענת הנתבעת כי פקיד הבנק היטעה אותה בכך שלא אמר לה כי היא ובעלה חותמים על ערבות אישית בלתי מוגבלת בסכום וכי חתימתה היא בלנקו על המסמכים שהוגשו לה ע"י פקיד הבנק. זקס חואן: 12. הוא הנתבע 2 בעלה של הגב' זקס מרתה אשר עלה יחד עמה מארגנטינה ביום 24/03/86 ומיד הלך ללמוד את השפה העברית באולפן. לטענתו לא סיים את לימודי העברית באולפן והחל לעבוד בעבודות שונות כשכיר עד אשר בשנת 1989 הקים את קולורין שנת האלפיים בע"מ אשר לצורך ניהול עסקיה נפתח חשבון הבנק נשוא התביעה. 13. חואן זקס הוא בעל תואר למנהל עסקים מאוניברסיטת בואנוס איירס משנת 1975. טוען הנתבע כי הוא איננו קורא עברית ולא דובר עברית בצורה שוטפת. אני דוחה את הטענה כי הנתבע אינו דובר עברית בצורה שוטפת. לא כך התרשמתי מעדותו בבית המשפט אשר ניתנה בשפה העברית ללא כל צורך להסתייעות במתורגמן לשפה הספרדית כעולה מפרוטוקול הדיון במהלך העדות הנתבע לא טען אף לא פעם אחת כי הוא איננו מבין את מה שעו"ד שואל אותו בחקירה, הוא לא ביקש להסתייע בסיוע של מתורגמן בעדות עצמה או באישתו שתתרגם לו. 14. אני מקבלת את הטענה כי הנתבע איננו קורא עברית. בעמ' 12 לפרוטוקול שורות 22-26 כאשר הופנה הנתבע לקרוא סעיפים מסויימים בתצהירו אמר שאיננו יכול לקרוא וביקש כי הדברים יוקראו לו. והנתבע לא יכול היה לקרוא בכוחות עצמו. על כן אני מקבלת את טענתו של הנתבע כי בעת פתיחת החשבון וחתימה על כתב הערבות הוא לא ידע לקרוא בשפה העברית אם כי ידע לדבר עברית. 15. טוען הנתבע כי במעמד פתיחת החשבון הוא לא ידע ולא הוסבר לו כי הוא חותם על ערבות בלתי מוגבלת בסכום. כי הוא חתם על הטפסים שהוגשו לו ע"י פקיד הבנק מאחר והבין שמדובר במסמכי פתיחת חשבון, כי חתם בלנקו על המסמכים שהוגשו לו ע"י פקיד הבנק אשר הטעה אותו בכך שלא מסר לו כי הוא ואשתו חתומים אישית על הערבות הבנקאית שהיא בלתי מוגבלת בסכום. טענות ההגנה: 16. לכאורה עולה טענתם המשותפת של הנתבעים כי נציג הבנק לא מסר להם במישרין או בעקיפין כי הם חותמים על כתב ערבות בלתי מוגבלת, ולמעשה הציג בפניהם מצג לפיו הינם חותמים על טופסי פתיחת חשבון בנק לחברה בלבד ולא על כתבי ערבות וע"י כך יצר כלפיהם מצג שהיה בו משום הטעייתם - הטעיה היורדת לשורש ההתקשרות בחוזה ערבות מחייב ועל כן מאיינת אותו. אומר מיד אינני מקבלת את הטענה. 17. שוכנעתי מן הראיות כי הנתבעים שניהם יחד וכול אחד לחוד מהם הבינו את משמעות חתימתם על כתב הערבות בעת החתימה. 18. ראשית יש לומר, כי החשבון נשוא התביעה איננו החשבון הראשון שפתחו הנתבעים אצל התובע. כאמור בסעיף 6 לתצהירו של מנהל סניף הבנק (ת1/) כבר בשנת 1991 פתחו הנתבעים את החשבון על שם קולורין שנת האלפיים בע"מ, חברה שהיו בעלי מניותיה וכבר אז חתמו על כתב ערבות כנדרש. 19. מנהל סניף הבנק העיד כי מר זקס חואן קיבל הסבר מפורט על מהות כתב הערבות, כבר בשנת 1991 בשפה הספרדית ובשפה העברית (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 1-12). עוד הצהיר כי כבר אז, בשנת 91 הסביר לנתבע כי זה נוהל מקובל וקבוע של הבנק, וכי ללא ערבויות אישיות של בעלי חברה לא ניתן לנהל חשבון דביטורי של חברה ולקבל אשראי. על כך לא נחקר מנהל הבנק ואף לא בשאלה אחת ועל כן אני קובעת כי בעת חתימתם על כתבי הערבות בחודש דצמבר 1994 בעת פתיחת חשבון החברה לא היה הדבר חדש עבורם והם ידעו כי חתימה על כתב ערבות הוא תנאי מהותי לקבלת אשראי בחשבון. 20. טוענים הנתבעים כי נציג הבנק לא מסר להם כי הינם חותמים על כתב ערבות בלתי מוגבלת, ולמעשה הציג בפניהם מצג לפי הינם חתומים על טפסי פתיחת חשבון בנק לחברה בלבד, ולא על כתב ערבות, על ידי כך יצר כלפיהם מצג שהיה בו משום הטעייתם, הטעייה היורדת לשורש ההתקשרות בחוזה ערבות מחייב, ועל כן מאיינת אותו. 21. המצג שלטענת הנתבעים הציג הבנק לנתבעים לאמור כי חתימתם בתוקף תפקידם כבעלי מניות בחברה לצורך פתיחת חשבון הבנק וכי הבנק לא הסביר להם כי הינם חותמים על כתבי ערבות בלתי מוגבלת בסכום, יורדת לטענת הנתבעים לעצם ההתקשרות ביניהם. לטענתם ספק אם נכרת בכלל חוזה - כתב ערבות בין הצדדים, לנוכח טענת הנתבעים שלא היה מפגש רצונות, ולא היתה גמירות דעת ביחס לתוכנו ומהותו. מכאן - לטענתם עומדת השאלה אם נכרת בין הצדדים חוזה כתב ערבות. 22. הכלל הוא כי מתקשר החותם על חוזה - כתב ערבות בענייננו - או מקבלו בדרך אחרת, מביע הסכמתו לתניותיו, ויוצר מצג שעליו רשאי להסתמך הצד האחר. במקרה הזה, טענת הנתבעים היא כי חלה סטייה מהחזקה "חתימה שווה הסכמה", בכך שביטוייה החיצוני של ההסכמה, שונה מכוונתו של המתקשר - הנתבעים - שלטענתם אין הסתמכות על מצג ההסכמה החיצוני. 23. הנתבעת טענה כי בעלה אמר לה שיש לחתום על מסמכים לפתיחת חשבון בנק לחברה, וחתימתה נעשתה עפ"י בקשתו. כמו כן הבינה שהנה חותמת בתפקידה כבעלת מניות בחברה, ולא באופן אישי. הנתבע טען כי סבר כי הינו חותם על טופס פתיחת חשבון בתוקף תפקידו כבעל מניות בחברה, לאחר שלא ידע לקרוא עברית. 24. הנטל להוכחת טענת "לא נעשה דבר", שהיא טענתם של הנתבעים הוא כבד מן הנטל הנדרש להוכחת טענות אחרות במשפט האזרחי. שכן, בדרך כלל, אדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב, חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא. ראה ע.א. 467/64 שוויץ נ' סנדור פד"י י"ט (2) 117,113. 25. על המעלים טענת "לא נעשה דבר" - לסתור חזקה זו ולהוכיח את גירסתם בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה. וראה: ע.א. 84+89/80 קאסם נ' קאסם פד"י ל"ז (3) 60, בע"מ 92-91. וראה: ע.א. 624/88 גולד נ' מעוז פד"י מד (ו) 497 בע"מ 503. 26. בענייננו: גירסתם העובדתית של הנתבעים מבוססת על עדויות האשה והבעל, הנתבעים 2,3, שאליהן יש להתייחס כאל עדות יחידה. כדברי כב' השופט חיים כהן: "יש כאן לאמיתו של דבר עדות אחת שיצאה משני פיות, ואין לה סיוע. ושני הפיות הם לא רק של בעל דין ובן זוגו, כי אם אף של שני בעלי הדין שתביעתם אחת. טעמה של הוראת סעיף 54 הוא למנוע ולסכל תביעה מבויימת, שיקשה על נתבע לסתרה או להזימה; ותביעה מעין זו שלפנינו היא ממין התביעות שיקשה מאד על נתבע לסתרן או להזימן בראיות משלו. תביעות המתבשלות בין בני זוג לבין עצמם בעדות הטבחים לא סגי להוכחתן" ע.א. 761/79 פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ פד"י ל"ה (2) 48 בע"מ 55-56. 27. אומר מייד וללא כחל וסרק: ראיתי להתייחס בחשדנות לעדויות האשה והבעל אשר מהן לא מצאתי להביא את הטעם המיוחד המצדיק הכרעה על פי גירסת עד יחיד מעוניין, לא כל שכן שאין בהן כדי לעמוד בדרישת רמת ההוכחה המוגברת. העדות היחידה - קשה לקבלה, היא איננה הגיונית ואף מסופקת מתכנה על ידי העובדה שבעבר פתחו הנתבעים חשבון לחברה אחרת בבעלותם וחתמו על כתב ערבות בלתי מוגבל בסכום. בנסיבות אלה המצער שניתן לומר הוא שגירסת הנתבעים לא הוכחה במידת הוודאות הנדרשת, לנוכח עדותם הברורה של עדי התובע. 28. יתר על כן - אין הנתבעת טוענת כי נמנע ממנה מלקרוא את המסמכים עליהם חתמה. הנתבעת היא פסיכולוגית, אשר התמחתה בפסיכולוגיה קלינית ועוסקת כפסיכולוגית חינוכית, מי שחתמה על כתב הערבות שמונה שנים ותשעה חודשים לאחר שעלתה ארצה מארגנטינה, ומי שכבר בעבר חתמה על כתב ערבות לחברה אחרת בבעלותה. טענתה שלא קראה את המסמך, נענתה לבקשת בעלה, וטענתה כי הנה חותמת בתוקף תפקידה כבעלת מניות ולא באופן אישי שדי היה בהעפת עין כדי לעמוד על תוכנו, מלמד על אחת משניים: כי חתמה מתוך אמון בבעלה ונכונות לחתום על כל מסמך לפי שיקול דעתו, או שנהגה ברשלנות. שתי האפשרויות שוללות את טענת "לא נעשה דבר". ועל כן גירסת החתימה מתוך היענות לבקשת הבעלה איננה מבססת את טענתה כי "לא נעשה דבר". 29. טענת הנתבע כי סבר כי הינו חותם על טופס פתיחת חשבון בתוקף תפקידו כבעל מניות בחברה ולא באופן אישי לאחר שלא ידע לקרוא עברית - לא זו בלבד שנסתרה מיניה וביה בעדויותיהם של עדי התובע, אלא שקשה לקבלה, לאחר שהיא מסופקת מתוכנה ע"י העובדה שהנתבע בהכשרתו המקצועית בוגר הפאקולטה למנהל עסקים באוניברסיטת בואנוס איירס, מי שפתח בעסקים בישראל משנת 1989, וניהל את עסקיה ולאחר מכן הקים את חברת חואן זקס בע"מ וניהל את עסקיה, כשלשתי החברות פתח חשבון בבנק וחתם על כתבי ערבות אישית. 30. מסתבר שמנהל סניף הבנק עת1/ מר ראובן הרס הינו דובר ספרדית בעצמו, ועל פי עדותו: "אני הסברתי שכדי לתת אשראי בחשבון חברה, בעלי המניות צריכים לחתום על ערבות אישית, כך שהם יהיו אחראים לכל חוב שיווצר לחבה. אני הסברתי זאת בשפה הספרדית והעברית". (עמ' 4 שורות 8-5) 31. מנהל הבנק נתן את מלא ההסבר ביחס למהותו של מסמך כתב הערבות לנתבעים, עוד בשנת 1991 עת חתמו הנתבעים כערבים לחברתם הקודמת "קולורין" כעדותו: "החשבון כשנפתח בשנת 1991 היה על שם קולורין ומי שהיה רשאי לחתום זה הנתבע. אולם היות ובעלי המניות היו שניהם הוא ואשתו, אני הסברתי לבעל כי גם אשתו צריכה לבוא ולחתום כערבה, וכשהיא הגיעה אני שוב הסברתי למה אנו מחתימים אותה". 32. מנהל הבנק מתאר בעדותו כי השיחה בינו לבין הנתבעים התנהלה בשפה הספרדית, פרט למקרים בהם נכחה הנתבעת שציינה כי היא מעדיפה לדבר בעברית. 33. על נסיבות חתימת הנתבעים על כתב הערבות דנן מעיד מנהל סניף הבנק ואומר: "שפתחנו את החשבון החדש ואמרתי להם שבשביל לתת אשראי לחברה, בעלי מניות צריכים לחתום על ערבות אישית, והם אמרו שאין בעיה. ש. הסברת להם מה זה המושג ערבות אישית? ת. אני הסברתי להם שהם אחראים אישית לחובותיה של החברה אני הסברתי שהם אחראים לכל החובות של החברה עד כמה שיגיעו. ש. אני מבין שהשיחה עצמה התנהלה בספרדית? ת. בדכ' דיברנו בשפה הספרדית". (ענ' 5 שורות ד - 16,8) 33. על השיחה הזו נחקר הנתבע בבית המשפט הוא לא הכחיש את העובדה כי לפני שחתם על כתב הערבות קיים שיחה עם מנהל הסניף (עמ' 12 שורה 14-12). אלא שמשנתבקש לשחזר את פרטי השיחה, העדיף ליתן תשובה מתחמקת: " ש. על מה שוחחת עם מר הרס באותו מעמד? ת. בדיוק אני לא זוכר, כי דברנו על דברים כלליים. ש. האם יכול להיות ששוחחתם על פתיחת חשבון 62715? ת. בבנק מרכנתיל זה היה החשבון השלישי אם אני לא טועה, ובקשתי ממר הרס לפתוח את החשבון באופן כללי לא היה שום טקס, אני לקוח של הבנק". (עמ' 12 שורות 21-17) כך גם הנתבעת משנשאלה אם ביום שחתמה על כתב הערבות - אם היתה לה לפני כן שיחה אצל מנהל הסניף - אף היא העדיפה ליתן תשובה מתחמקת "באותו יום אינני זוכרת". (עמ' 11 שורות 5-3) 34. פקידת הבנק, גב' סימה שטדלר, מי שהחתימה בפועל את הנתבעים על כתב הערבות ללא הגבלה בסכום העידה כי מסרה לנתבעים הסבר על מה הם חותמים: " אמרתי להם שאני מחתימה אותם עכשיו על טופס ערבות אישית לטובת החברה, ושכל ההתחיבויות הן אישיות כלפי הבנק בהקשר לפתיחת החשבון הדביטורי, אינה מוגבלת בסכום ולא בזמן כל אחד מהם אישר שהוא אכן יודע על מה הוא חותם. ש. כיצד כל אחד מהם אישר? ת. אמרו לי מפורשות שהם יודעים על מה הם חותמים, הם אמרו זאת בשפה העברית, כי שוחחתי אתם רק בשפה העברית". (עמ' 8 שורות 25,22 עמ' 9 שורות 11-8) חובת הגלוי של הבנק: 35. התניית תוקף התחייבות הנתבעים בכתב הערבות במתן הסבר על ידי הבנק בדבר מהות העסקה, מבוססת על ההנחה כי יש להחיל על התחייבות כזאת את הדין החל על הערבות. השאלה אם בנסיבות העניין אמנם היתה חובה על הבנק למסור לנתבעים הסבר. 36. חובותיו של בנק כלפי ערבים נדונו בע.א.1304/91 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' ליפרט, פד"י מ"ז 309. באותו עניין קבע בית המשפט המחוזי כי פקיד בנק אשר החתים עולה חדש שלא ידע עברית על כתב ערבות - חייב להסביר לו את מהות ההתחייבות, ומשלא עשה כן הפר את הוראות סעיף 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א - 1981. 37. ערעור הבנק התקבל ברוב דעות ונפסק כי חוק הבנקאות אינו חל על ערב. בעקבות ע.א. 1304/91 טפחות נ. ליפרט הנ"ל תוקן חוק הבנקאות בשנת 1996, והוסף לו סעיף 17 (א) שבו נקבע כי "הוראות חוק זה יחולו גם על מי שערב ללקוח כלפי תאגיד בנקאי". (כחוק הבנקאות (שירות ללקוח) (תיקון מס' 2) תשנ"ד - 1994. שפורסם ביום 23.6.94). 38. אין חולק כי כתב הערבות נחתם ע"י הנתבעים ביום 18/12/94. על כן תחול בענייננו הלכת ע.א. 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' ציגלר פד"י מ"ט (1) 369, בו נפסק ברוב דעות כי יש להשאיר את הלכת ע.א. 1304/91 טפחות נ' ליפרט בעינה - ככל שהיא נוגעת לערבים שחתמו על כתבי - ערבות לפני תיקונו של החוק. (ראה: שם בע"מ 394.) אפילו היה תיקון חל על ענייננו - לא נסתרה טעות הבנק כי עמד בחובת הגלוי המלאה במתן הסבר נאות לנתבעים, אף בשפת אמם - בספרדית. 39. משעה שלא נסתרה טענת הבנק כי מנהל הבנק קיים שיחה עם הנתבעים, עובר לחתימתם על כתב הערבות בפני הפקידה שטדלר, ובמהלכה הבהיר את מהותה של הערבות האישית - נסתרת טענת הנתבעים בדבר ההטעיה, והבנק רשאי היה לצפות שהנתבעים שחתמו על כתב הערבות לאחר קבלת הסבר ממנהל הבנק בספרדית, והסבר בעברית מהפקידה שטדלר; לא כל שכן - שהנתבעת הקוראת עברית, אישרה חתימתה לאחר הצהרתה כי חתימתה מהווה ראיה כי הבנק הפנה שומת ליבה המיוחדת על מהות הערבות. 40. אני דוחה איפא, על יסוד כל האמור לעיל, את טענת הנתבעים לאמור כי היתה כאן הטעיה מצידו של הבנק בכך שלא הבהיר כי מדובר בחתימה על ערבות בלתי מוגבלת בסכום או כי התרשל בחובתו משלא וידא שהנתבעים לא הבינו את המשמעות המלאה של חתימתם, טענתם כי לא נעשה דבר לא הוכחה. סוף דבר 41. אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד לשלם לתובע את סכום התביעה בסך של 613,347 ש"ח בצירוף ריבית מיום הגשת התביעה 25/08/98 ועד הפרעון המלא בפועל, בשיעור של 25% לשנה, המתווספת ומצטברת לקרן מדי שלושה חודשים כאמור, וכפי ששיעור זה ישתנה ויהיה נוהג אצל התובע לגבי חשבון ז.ח. כלנית 1994 בע"מ ח - ן 62715, וכפי ששנויים אלה יאומתו באישור פקיד מטעם התובע. כמו כן הנני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את תוצאות המשפט בסך של 16,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 05/03/00 ועד התשלום בפועל. בנוסף הנני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובע את שכ"ט עו"ד התובע בסך של 28,000 ש"ח בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. חוזהבנקחשבון בנק