פסק דין 1. ענייננו בתביעת התובעות לאכוף על הנתבע את פירעונם של שמונה צ'קים בסכום כולל של 50,175 ₪. הצ'קים שנמסרו לידיהן של התובעות, שהן חברות קרובות, במסגרת עיסוקן, בין היתר בניכיון צ'קים, משוכים על הנתבע, גיל שולמן, מחשבונו בבנק הפועלים מס' 172570 בסניף 683. שבעה מתוכם ניתנו לפקודת חברה או בית עסק בשם "ראם" (להלן: "ראם") ואחד לפקודת אריק הגואל (להלן: "אריק"), גיסו של הנתבע ובעלי "ראם" בתקופה הרלוונטית. הגואל הסב את הצ'קים לחברות "אדמירל סטאר" או "שירותי אמנה", שנוהלו ע"י אחד - טוביה נדב, והאחרונות הסבו את הצ'קים לתובעות. במקביל למסירת הצ'קים ע"י הנתבע קיבל לידיו צ'קים נגדיים לפקודתו המשוכים על "ראם סוכנויות לביטוח בע"מ" (ראם) מחשבונה בבנק לאומי שמספרו 31720084 בסניף 807, אשר בחלקם היה חסר כיסוי וחוללו מאחר וראם הוכרזה כלקוח מוגבל. בשלב מסוים עזב אריק את הארץ. 2. נשוא התביעה דנן הינם כאמור שמונה צ'קים שמשך הנתבע לטובת אריק ושפרטיהם יובאו להלן למען הסדר הטוב: א. צ'ק מס' 8640, ע"ס 5,750 ₪ ז.פ. 28/2/95 ב. צ'ק מס' 8641, ע"ס 5,750 ₪ ז.פ. 31/3/95 ג. צ'ק מס' 8642, ע"ס 5,750 ₪ ז.פ. 30/4/95 ד. צ'ק מס' 8634, ע"ס 5,025 ₪ ז.פ. 28/2/95 ה. צ'ק מס' 8611, ע"ס 5,100 ₪ ז.פ. 30/3/95 ו. צ'ק מס' 8627, ע"ס 5,150 ₪ ז.פ. 28/3/95 ז. צ'ק מס' 8628, ע"ס 5,150 ₪ ז.פ. 28/4/95 ח. צ'ק מס' 8650, ע"ס 12,500 ₪ ז.פ. 17/3/95 3. ההליכים בעניין דנן החלו בשנת 1995 בלישכת ההוצל"פ כאשר הנתבע התנגד לביצועם של הצ'קים הנ"ל. עם הגשת ההתנגדות, כב' הרשם י. גבאי עיכב בהחלטתו מיום 13/8/95 את ההליכים. כפי הנחזה מכותרת פסק הדין, הרי שדובר בשלושה תיקי הוצל"פ (מספריהם: 0143555-95-1 , 0143691-95-8, 0143697-95-4) ושלוש התנגדויות שדיונם אוחד בהתאם להחלטת כב' הש' י. שנהב מיום 6/9/95. בהחלטתו מיום 29/1/97 קבע כב' הש' שנהב כי בפי הנתבע טענות המגלות הגנה לכאורה כנגד בקשות הביצוע וכי תצהירו של הנתבע שצורף להתנגדות לביצוע ישמש ככתב הגנתו. 4. עובר לשלב ההוכחות בתיק הגישו הצדדים לביהמ"ש כתב מוסכמות ופלוגתאות. הצדדים הסכימו בשניים ונחלקו בשישה. להעמדת הדברים על מכונם אפרט את המוסכמות והפלוגתאות, המוסכמות תחילה: א. הצ'קים נשוא התביעה נמסרו על ידי הנתבע לגיסו - אריק הגואל. ב. הנתבע קיבל מאריק כנגד כל צ'ק שמסר לו צ'ק משוך ע"י ראם סוכנויות לביטוח בע"מ. הפלוגתאות: א. האם התובעות נתנו תמורה בגין הצ'קים. ב. האם התובעות "אוחזות" בצ'קים והאם הן בגדר "אוחזות כשורה" בצ'קים. ג. האם לתובעות היה קשר והיכרות כלשהי עם מר אריק הגואל ו/או עם ראם סוכנות לביטוח בע"מ. ד. האם התובעות עשו קנוניה עם המסב מר טוביה נדב ו/או החברות שבניהולו ע"מ להונות את הנתבע ולקבל ממנו כספים. ה. האם הצ'קים נשוא התביעה הוגבלו בסחרות והאם הם הופקדו במועד פירעונם. ו. מהן נסיבות הוצאת הצ'קים נשוא התובענה ונסיבות הוצאת הצ'קים הנגדיים. 5. הנתבע מעלה מספר טענות כנגד סיחור הצ'קים והגעתם לידיהן של התובעות. ככלל טוען הנתבע כי נפל קרבן למעשה תרמית והונאה בשעה שאריק קיבל את הצ'קים על תנאי מפורש, כי יפקידם רק בבנק כנגד ולמטרת קבלת אשראי עבור ראם, אך זה סיחר אותם שלא בהתאם להסכם ותוך כדי רמייה. 6. טוען הנתבע כי הוטעה להאמין להצהרות צ'קריות של אריק לגבי מצבה הכלכלי של ראם וכי הגעתם של הצ'קים ל"שוק האפור" עומדת בניגוד לכוונה היסודית להעמידם כנגד אשראי בנקאי בלבד. ראייה לכוונתו למניעת הסיחור מבקש הנתבע למצוא בשרטוט שני קווים, "קרוס", שערך על הצ'קים, תוך אמונתו שהדבר ימנע סיחורם. 7. עוד טוען הנתבע, כי התובעות ידעו על מעשה הרמייה ועל הכוונה שעמדה בבסיס מתן הצ'קים לאריק ולאור זאת פעולתן הייתה שלא בתום לב וכמו גם בלא שניתנה כל תמורה על ידן כנגד קבלת הצ'קים לידיהן. לדידו של הנתבע התובעות פעלו בחוסר תום לב ועשו יד אחת עם אריק באשר לנקיטת פעולות הרמייה. 8. טענה נוספת שבפי הנתבע היא, כי התובעות ידעו על כישלון תמורה בעד הצ'קים וכי סיחורם של אלה לידיהן נעשה שלא כדין ובניגוד להסכם שעמד בבסיס מסירתם לאריק. מכאן מבקש הנתבע להסיק על כי הצ'קים פגומים בזכות הקניין שלהם. נטל השכנוע 9. אמנם, הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה". אולם, בתביעה כגון דא עומדות לזכותו של התובע מספר חזקות שבדין המסדיר את הנושא - פקודת השטרות (נוסח משולב) (להלן: "הפקודה"), המעבירות את נטל השכנוע לנתבע. 10. בענייננו, לאור טענתו של הנתבע לעיל, כי למעשה הצ'קים הוצאו ממנו על דרך המרמה (פלוגתאות ג', ד'), הרי שהחזקה המנויה בסעיף 20(ג) לפקודה ("חזקה במסירה") מעבירה את הנטל להוכיח טענה זו אליו. 11. כך גם לעניין התמורה. לאור החזקה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודה הרי הנטל הוא על כתפי הנתבע לשלול את מעמדן של התובעות שנעשו "צד בעד ערך" (וראה י. זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית (הדפסה שניה), בעמ' 258 ; ש.לרנר, דיני שטרות, עמ' 256 ; ע"א 333/63, שמולוביץ נ. "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח (1) 550). כפירת הנתבע בחתימתו על השטר מעמידה את הדברים באור שונה והופכת בחזרה את הנטלים אך אין זה המקרה בעניין דנן. הנתבע לא מכחיש את עצם עשיית הצ'קים על ידו וחתימתו עליהם אלא טוען רק כנגד הסיבות והנסיבות לעשייתם ולהסבתם. 12. לא כך לעניין אחיזתן כשורה של התובעות בצ'קים (פלוגתאות ב, ד, ו). לפי הגדרתו של סעיף 29(ב), חזקה על אוחז כי הוא "אוחז כשורה". נטל הראיה להוכיח "אחיזה כשורה" ירבוץ על הטוען לה מקום שהנתבע הוכיח טענת הגנה מסוגן של הטענות המנויות בסיפא של הסעיף - טענות מסוג של רמאות, כפייה, אלימות או פחד וכיוצ"ב. זוהי איננה רשימה סגורה של פגמים שיש בהם כדי לפגוע בזכות הקניין של האוחז (וראה ע"א 425/78, המועצה המקומית מגדל העמק נ. כ.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לג (1) 304). 13. דומה שלבירור סוגיית נסיבות עסקת הצ'קים שנערכה בין הנתבע לאריק חשיבות יתרה בענייננו. הוכחת או הפרכת טענותיו של הנתבע לעניין המרמה הנטענת על ידו יש בה כדי להשפיע באופן ניכר על זכויותיהם הדיוניות והמהותיות כאחד של הצדדים. 14. פתרון סוגיית ה"אחיזה" וה"אחיזה כשורה" (פלוגתא ב') עשויה להשפיע על כל מהלך הדיון עד כדי ייתור חלקים אחרים בו ולכן תידון ראשית. אחיזת התובעות בצ'קים 15. לשונו של סעיף 29(ב) לפקודה היא כדלקמן: "כל אוחז שטר, חזקה שהוא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה או באלימות ופחד, או באי חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי - חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר". 16. כדי להעביר את נטל השיכנוע להיותן של התובעות "אוחזות כשורה" אל כתפיהן צריך הנתבע להראות, כאמור, כי נתקיים באחת מחוליות השרשרת ש"הניחה" את הצ'קים לבסוף בידי התובעות, פגם מהסוג המנוי בסעיף 29(ב) סיפא קרי: רמאות, כפייה, אלימות, פחד וכיוצ"ב (ראה פסקה 11 שלעיל). 17. אומר מייד - פגם מהפגמים המפורשים בסיפא לא הוכח ע"י הנתבע אשר טען לרמאות ולקנוניה. הנתבע לא הביא כל ראיה לקנוניה שביצע אריק עם נדב ו/או עם מי מהתובעות (פלוגתאות ג, ד, ו). הנתבע לא הפריך את גרסתו של העד מטעם התובעות, מר ישראל אדלר, מי ששימש בעת הרלוונטית להתרחשויות כמנהל התובעות, כי לא הכיר את הצדדים הקרובים לצ'קים (הנתבע ואריק). אמנם, היכרותן של התובעות עם נדב לא הוכחשה בתצהירו ובעדותו של אדלר, אך בכך אין סגי כדי להוות ראיה לקנוניה או למעשה מרמה שנעשה כלפי הנתבע. קנוניה מוכחת הייתה יכולה לשלול מהתובעות את האפשרות לטעון למעמד של "אוחז כשורה" בפועלה שלא בתום לב. יתרה מכך, דומה כי גם בסכומיו זנח ב"כ התובע טענתו המפורשת לקנוניה ורמאות ולכל היותר טען בסיכומיו (סעיף 2.14), בשפה רפה ובלא ראיה אף לכאורה כי התובעות פעלו "תוך עצימת עיניים ושלא בתום לב" וזאת בהתאם לקישור שמנסה הנתבע להעלות בין סוג עיסוקן של התובעות לבין המשתמע ממנו ("שוק אפור" - פרוטוקול 31/1/00 עמ' 9 ש' 9 - 17). 18. אולם, כאמור, הרשימה המנויה בסיפא של סעיף קטן (ב) איננה רשימה סגורה והיא מתייחסת בכללותה לפגמים בזכות הקניין של האוחז (ראה ע"א 425/78 הנ"ל). משמעו של "פגם בקניין" כנ"ל נתפרשה ע"י ביהמ"ש העליון כבר בע"א 249/58, יוסף הברמן נ. מרדכי ליפמן ואח', פ"ד יג (3) 1788, 1792: "ומה הוא פגם בזכות הקניין? ניתן לומר כי כל טענה שהייתה עשויה לשמש הגנה לנתבע מפני תביעתו של האוחז-המעביר פוגמת בקניינו של זה, והרעיון המונח ביסודה של פקודת השטרות הוא, כי טענה כזאת תעמוד לנתבע גם כלפי הנעבר...אך טענה שאינה הגנה כלפי האוחז הקודם, המעביר לא תהא גם הגנה כלפי האוחז החדש, הנעבר...הזכות כמות שהיא בידי האוחז הראשון יכול זה, לכל הדעות, להסב לאחור..." 19. לשיטתו של התובע הצ'קים ניתנו לאריק להפקדה בבנק בלבד, בחשבונו או בחשבונה של ראם, תוך התנאה שלא יסוחרו לצד שלישי ואף לא יפרעו ע"י הבנק (ראה פרוטוקול 31/1/00 עמ' 8 ש' 15-18). לשם כך שירטט הנתבע שני קווים על כל צ'ק מהשמונה בחשבו כי שירטוטם פירושו הגבלת סחירותם של הצ'קים (ראה תצהירו התומך בהתנגדות לביצוע הצ'קים - סעיף 5 ; תצהיר עדותו הראשית - סעיף 6). 20. אם אמנם היה בשרטוט כדי להגביל את סחרותם (פורמלית ו/או מטריאלית) של הצ'קים, הרי הסבתם ע"י אריק שהיה האוחז הראשון, ועל כך אין חולק, הייתה, לכאורה, שלא כדין וזכויות שרכשו ה"אוחזים" הבאים בצ'קים הינן פגומות, שוב - לכאורה, בזכות הקניין כדי הפגמים המנויים בסעיף קטן (ב) סיפא. הוכחת פגם כנ"ל ע"י הנתבע די בה כדי להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי התובעות להיותן "אוחזות כשורה". להלן אבחן האם עמד הנתבע במשימתו. 21. פקודת השטרות מבארת את פישרו של שרטוט בסעיף 76 לה. בסעיף 76(א)(2) קובעת הפקודה, כי צ'ק יחשב למשורטט גם בהינתן תוספת של שני קווים מקבילים בלבד. אם כן, עסקינן בצ'קים משורטטים. השאלה הבאה היא לגבי נפקותו של השרטוט - ובאשר לזה, הרי השרטוט מהווה "פקודה לבנקאי" אשר פירושה כי אין לגבות את הערך בעדו אלא ע"י בנק. 22. על מקרה זהה למקרה דנן עמד זוסמן בספרו באמרו כי: "אמונה תפלה נפוצה בציבור, לא רק בישראל...., לפיה שרטוט הצ'ק נוטל מהמסמך את סחרותו, כאילו נמנעה על ידי כך מאוחז כשורה הרשות לאכוף את הצ'ק....אם מסר פלוני לאלמוני צ'ק משורטט והוסכם ביניהם כי אלמוני לא יגבה את הצ'ק אלא יחזיקו כפיקדון, ואלמוני היפר את ההסכם וסיחר את הצ'ק לפלמוני סוברים הבריות שפלמוני לא יוכל להיות אוחז כשורה, כי המסמך נשא עליו שרטוט...אך כאמור אין זו אלא אמונה תפלה" (שם, עמ' 356) משמע, שרטוט הצ'ק בשני קווים אינו נוטל מצ'ק את סחרותו ומכאן שאינו פוגע באפשרות כי אדם יחשב כאוחז בצ'ק שהוסב לטובתו אף בהינתן כי הצ'ק משורטט. יתרה מכך, אוחז אף יכול ויהיה "אוחז כשורה" אפילו אם הצ'ק שהגיע לידיו היה משורטט. 23. כאמור ע"י הנתבע, ביקש הוא להגביל את עבירותם של הצ'קים ע"י שירטוט שני קווים על כל צ'ק מהשמונה. סעיף 7 לפקודה קובע אילו שטרות הינם "שטרות סחירים". הפקודה מורה, סעיף 7(א), כי "שטר שיש בו מלים האוסרות העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר.". 24. אם כך, הגבלת עבירותו של שטר נעשית בציון מילולי על גבי השטר המורה על כוונה שלא להעבירו. המלים הנפוצות בהם נעשה שימוש לעניין זה הן "לא סחיר", "לא עביר", "למוטב בלבד" וכיוצ"ב (השווה זוסמן עמ' 69). הנתבע לא רשם כל מלה על הצ'קים אלא רק שירטט שני קווים - הלזה יקרא "מלים האוסרות העברתו"? 25. דיני השטרות במשך השנים נשאו אופי פורמלי. כוונתם של הצדדים לא תמיד מצאה את ביטויה בדיני השטרות. בניגוד לכך המגמה בדיני החוזים המודרניים היא להעדיף מהות על צורה. הפורמליזם בדיני החוזים איבד את הבכורה למהות ברבות השנים ופינה מקומו לדומיננטיות של המונח "כוונת הצדדים" (ראה לעניין זה לרנר, עמ' 75-99 ; ראה חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, סעיפים 23-25). 26. בכגון דא ובהתייחס לנפקותו של שירטוט וכיתוב "למוטב בלבד", נאמר ע"י ביהמ"ש העליון מפי כב' הנשיא (כתארו דאז) הש' שמגר בע"א 1560/90, משה ציטיאט נ. הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (4) 498, 513: "השטר מגלם חיוב. החיוב כפוף לדיני הפרשנות של דיני החיובים: משמעות השטר תפורש אפוא לפי אומד דעת הצדדים...הפרשנות מבקשת להתחקות אחר רצון סובייקטיבי של הצדדים. היא אינה באה כמכשיר לקידום תיאוריות שיטריות בדבר סחרות." ועוד הוא ממשיך ואומר בעמ' 514: "המשכת המצב שבו צפייתו של האדם הסביר היא הגבלת העבירות, אך בפועל נמצאת ציפייתו מסוכלת, יוצר תוצאה בלתי רצויה. המשפט חייב להסיר מכשול מפני עיוור. המשפט אינו צריך להטיל גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה." 27. הנתבע לא הוסיף מלל בין שני הקווים המשורטטים אך סבר כי די בקווים להגבלת סחרותו/עבירותו של השטר וכך העיד בחקירתו הנגדית לעניין זה: "כתוב על הצ'קים שקיבלתי למוטב בלבד ועשיתי קרוס על הצ'קים שלי לא הבנתי את המשמעות ... על הצ'קים שלי לא כתבתי למוטב בלבד" (פרוטוקול 9/7/98 עמ' 3). ובהמשך שם: "היה חבר שלי (אריק - ד.מ.ה) 20 שנה, היה נשוי לאחותי ביקש צ'קים ועשיתי קרוס: הוא היה אמור לא להעביר לאף אחד ולא לשוק שחור..." והוא מוסיף: "אני לא יודע אם כתוב על הצ'ק למוטב בלבד הוא יכול לקבל אשראי. המטרה הייתה צ'קבל אשראי תמורת הצ'קים. לא הבנתי את הטכניקות ועסקי האוויר." (שם, עמ' 4) הוא חוזר ומשיב כי: "ש. אתה אומר בתצהירך שהצ'קים שמסרת להגואל נמסרו על תנאי. ת. התנאי היה שהם יופקדו בחשבון שלו בלבד, ולא יפרעו לשוק שחור או אפור, וגם לא לבנקים, כמו שאני מקבל צ'קים אני מפקיד לחשבון שלי לכן עשיתי קרוס על כל צ'ק" (פרוטוקול 31/1/00 עמ' 8 ש' 15-18). לכאורה, נדמה כי הנתבע ביקש להגביל את עבירות הצ'קים ולא רק זאת אלא אף טוען שלא היו אמורים להיפרע. דומה כי דברים כפי שצוטטו לעיל בפסקה 22 מסיפרו של זוסמן לא יעמדו במבחן המודרני שהוצב בפס"ד ציטיאט הנ"ל. נראה, כי המשקל העודף שניתן כיום לכוונת הצדדים יגבר על הפורמליזם המשתמע מהדברים שצוטטו לעיל בפסקה 22. 28. ברם, הסברה שמבקש הנתבע להציג בדבר כוונתו בעסקת מסירת הצ'קים לאריק נסתרת בדבריו הוא, כפי שעולים מהפרוטוקול: "ש. מדובר בסדרה של צ'קים (הצ'קים נשוא התביעה - ד.מ.ה), שהצ'קים האלה הם רק חלק מאותה סדרה. ת. נכון." (פרוטוקול 31/1/00 עמ' 6 ש' 5-6) "ש. כשאתם עשיתם את החלפת הצ'קים, החזרת וקיבלת צ'קים, מה שהיה אמור להיות בסופו של דבר שהצ'קים יפרעו אצלך, והצ'קים שנתת יפרעו. ת. במקרה הספציפי הזה בפירוש לא... במקרה הספציפי הזה אני הייתי אמור לקבל את הצ'קים חזרה פיזית לידי... ויש לי אסמכתא לזה" ש. איפה האסמכתא. ת. יש לי פה אסמכתא - אני מסתמך על מרמה ויש פה הרבה הליכים משפטיים ...זה בדיוק אותו סיפור שנמכר לי ולכן אני טוען שזה היה אותו סיכום." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 23-27, עמ' 7 ש' 1 - 11). "ש. בזמן הזה שאתה פונה אליו (אל אריק - ד.מ.ה) על מנת להחזיר את הצ'קים, הצ'קים שלך החלו להיפרע מול הצ'קים שלו שנפרעים כסדרם. ת.כן ... ש. תוכל לאשר לנו שהסדרה שאנחנו תובעים, זו לא הסדרה הראשונה שעשית החלפת צ'קים עם הגואל. ת. נכון. ... ש. בסדרה הקודמת כל הצ'קים נפרעו משני הצדדים והכל היה בסדר. ת. נכון." (פרוטוקול, עמ' 8 ש' 10-25) 29. הנה כי כן עולה מהדברים שלעיל, כי הנתבע לא דייק בגרסתו באופן שמערער אותה מן היסוד. הוא מודה כי התקיים נוהג של מסירת צ'קים מעותדים שלו לאריק כנגד קבלת צ'קים מאריק. צ'קים אלה לא נתנו לפיקדון בלבד אלא נפרעו ברגיל על ידו וע"י אריק. הבעייתיות בעניין הפדיון ו/או העבירות והסחרות "צצה" ברגע שחוללו הצ'קים שנמסרו לנתבע ע"י אריק. או אז מבקש הנתבע לקבוע, כי אותם צ'קים מסוימים, 8 במספר, אשר היוו חלק מסדרה של צ'קים, נמסרו לאריק במסגרת הסכם "ספציפי" ועל תנאי לפיו התחייב לא לסחר אותם ו/או לפרוע אותם אלא רק להציגם בבנק כנגד קבלת אשראי. יתרה מכך, דומה כי ב"כ הנתבע זנח בסיכומיו את הסברה שניסה הנתבע להציב באשר לסדרת הצ'קים נשוא התביעה - אין בכתב הסיכומים חזרה על הגרסה כי לגבי הצ'קים נשוא התביעה הוסכם שלא יפרעו אלא באופן כללי מציג הוא את הסברה כי "תנאי מפורש בין הנתבע לבין אריה הגואל היה שהצ'קים יופקדו לחשבון בנק בלבד ויפרעו רק כנגד פירעון הצ'קים הנגדיים" (סעיף 4.2 לסיכומיו). 30. דומה כי הדברים שלעיל אינם מתיישבים עם ההגיון הבריא. הזדעקות הנתבע דווקא כנגד סיחור הצ'קים נשוא העניין דנן נראית שלא במקומה ותמוהה משהו. כל עוד נפדו כסדרם הצ'קים שנמסרו לו כנגד הצ'קים שמסר לאריק ובניגוד לרושם שניסה ליצור כי מדובר היה בצ'קים שלא לפירעון לא התעניין, ככל הנראה, הנתבע בגורלם של הצ'קים שמסר לאריק, האם הוסבו או נפדו ע"י אריק. רק מרגע שחוללו הצ'קים שבידי הנתבע הזדעק בטענות מרמה וקנוניה. 31. מסקנה כי די בשרטוט שני קווים מקבילים כדי להעיד על כוונתו של הנתבע להגביל את עבירותם של הצ'קים לא נראית סבירה בעיני. אף אם תאמר כי יש להעניק למצב הדברים את הפרשנות המרחיבה ביותר שניתן להעניק ל"כוונת הצדדים", הרי כנגד הנתבע נזקפים: א. כוונה שלא בוטאה במלל אלא בשרטוט קווים בלבד. ב. בנובע מכך, הרי שאי וודאות באשר לנפקות השירטוט הנ"ל, צריכה להתפרש כנגד עושה השטר לאור הפרשנות המועדפת בדיני השטרות לטובת הסחרות במקרים בהם הכוונה מוטלת בספק (ראה פרשת ציטיאט הנ"ל בעמ' 512). ג. ראיות נסיבתיות בדבר הלך הרוח ביחסים שבינו לבין אריק כמפורט לעיל המכוונות למסקנה כי הנתבע לא ייחס חשיבות יתרה לגורל הצ'קים שמסר כל עוד קיבל תמורה בעדם (לעניין היזקקות לנסיבות חיצוניות בין צדדים רחוקים כאשר יש ספק באשר לחזות השטר ראה ע"א 42490/90, עיזבון המנוחה חיה לאה רינסקי ז"ל נ. רחמני ושות' מימון בע"מ, פ"ד נ (1) 453). 32. אם כן, שבנו לנקודת המוצא - בשרטוט הצ'קים לא היה כדי להגביל את עבירותם כלפי הצד הקרוב - הנפרע ומשכך הם פני הדברים אין בידי הנתבע כדי להוכיח פגם בזכות הקניין שנפל בצ'קים שהוסבו וסוחרו ע"י אריק והגיעו לחזקתן של התובעות. משלא עלה בידי הנתבע להעביר את הנטל להוכיח מהו סטטוס האחיזה של התובעות בשטר, הרי שהוא נושא בנטל להוכחת סטטוס אחיזתן (בין שהן "אוחזות" או "אוחזות כשורה") של התובעות בצ'קים (ראה פסקה 11 לעיל). מהן אם כן טענותיו כנגד אחיזתן של התובעות בשטרות? 33. ראשית, התנאים לבחינתה של אחיזה כשורה בשטר מנויים בסעיף 28(א) לפקודה ועימם על הנתבע להתמודד: "אוחז כשורה הינו אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה: (1) נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו ידיעה שהשטר חולל לפני כן אם אמנם חולל. (2) נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא הייתה לו כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה." אזקק ראשית לעניין אחיזתן של התובעות בצ'קים. 34. אוחז", כהגדרת הפקודה, הוא "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר...ומחזיק בו, או מי שהוא המוכ"ז" (סעיף 1 לפקודה). "אוחז כשורה" הוא ראשית כל "אוחז". הוכחת האחיזה אם כן נדרשת כתנאי סף לקביעת "אחיזה כשורה". 35. החזקה היא תנאי ראשון לבחינת האחיזה. במקרה דנן אין חולק כי התובעות החזיקו בשטרות בהגישן אותם לביצוע. אחיזה מתקיימת אם השטר הגיע לידיו של המחזיק בו באמצעות הסב או מספר הסבים שנעשו כדין. ואמנם בענייננו עברו הצ'קים נשוא התביעה מספר הסבים אשר נגד מקצתם יוצא הנתבע חוצץ. 36. בסיכומיו טוען הנתבע כנגד הסבתם של שני צ'קים בלבד מתוך השמונה שמספריהם - 8611,8634 והם ע"ס 5025 ₪ ו - 5100 ₪ בהתאמה. בגין היעדרה של חתימת היסב של הנפרע, אריק, טענתו כי פגומים הם על פניהם. לגבי ההסבות האחרות אין טענה דומה בפיו. אכן, על גב הצ'קים מצויה חותמת של "ראם סוכנויות לביטוח" בלא חתימה. האם החסרון בחתימה שולל את החבות? בכגון דא נאמר בע"א 1286/90, בנק הפועלים בע"מ נ. ורד הלבשה ואח', פ"ד מח (5) 799, 805: "...העובדה כי צד איננו חתום על גבי הצ'ק איננה שוללת, א - פריורי, את חבותו השטרית. אמנם, סעיף 22 לפקודת השטרות (נוסח חדש) הוכתר בכותרת הבלתי מוצלחת "אין חבות בלי חתימה". עם זאת, ישנם מקרים של חבות שטרית בהיעדר חתימה על גבי השטר...אכן, דרך המלך היא כי "אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה" (סעיף 22(א) לפקודה). אולם לצידה של דרך המלך קיימות אפשרויות נוספות של חבות שטרית בהיעדר חתימה פיזית על גבי השטר". 37. ב"כ התובעות תומך את טיעוניו הנגדיים בהוראותיהם של סעיפים 22(ב) ו - 22(ג) לפקודה. לדידו, הוראות הסעיף מתיישבות עם העובדות במקרה דנן. העובדה כי חותמת "ראם סוכנות לביטוח בע"מ" מתנוססת על גב הצ'ק מספיקה להוות חתימה "בשם מסחרי או בשם נטול". עוד הוא מוסיף ומטעים כי גם אם מדובר בפגם הרי שהוא "שולי שבשולי" (סעיף 14.2.2 לסיכומיו, פסקה שלישית בו). 38. הנתבע רשם את הצ'קים לפקודת "ראם" ומסר אותם לאריק ממנהליה של "ראם סוכנות ביטוח בע"מ". גם לשיטתו של הנתבע "ראם" (שלפקודתה הוצאו הצ'קים) ו"ראם סוכנות לביטוח בע"מ" חד המה. הנתבע בעצמו אינו מבחין בין "ראם" לבין "ראם סוכנות לביטוח בע"מ" ואף בין ראם לאריק. ולראיה - גרסת הנתבע כי מסר את הצ'קים המשוכים לפקודת "ראם" בתנאי שיופקדו אך ורק בחשבונו האישי של אריק או בחשבונה של ראם באשר ראם הינה "ראם סוכנות לביטוח בע"מ" (ראה תצהירו בהתנגדות לביצוע הצ'קים - סעיף 4, 5 ; תצהיר עדותו הראשית- סעיף 5). 39. סעיף 6(ב) לפקודה כותרתו "נפרע חלוף או נושא משרה" ולפיו ניתן לפרוע שטר כלפי יותר מנפרע אחד. לאור זאת ולאור האמור לעיל ומשעה שמסקנתי היא כי אף הנתבע אינו חולק על העובדה ש"ראם" ו"ראם סוכנויות לביטוח בע"מ" חד הם, הרי שהסבה בשמה ע"י "ראם סוכנוית לביטוח" תקפה. ברם, עדיין חסרה חתימה בשמה של "ראם סוכנויות לביטוח" על החותמת. דומה כי זה המקום לסטות מ"דרך המלך" לעניין חבות שטרית בהיעדר חתימה (וראה דבריו של כב' הש' שמגר בפרשת ורד הלבשה לעיל). מכל העובדות והמסקנות שקובצו עד כה לגבי זהותן של הנפרעת "ראם" והמסבה "ראם סוכנויות לביטוח בע"מ" ולגבי מי שעומד מאחוריהן, אריק הגואל, עובדת חסרונה של חתימת היסב על החותמת היא זניחה. לחתימה לא נודעה "קדושה" בדיני החיובים (וראה ע"א 693/86 יעקב בוטקובסקי ושות' - חברה לייבוא ושיווק בע"מ נ. אליהו גת ואח', פ"ד מד (1) 57) ועל חסרונה ניתן להתגבר ע"י ביסוס יסוד גמירות הדעת להתקשר בהסכם. לגבי גמירות דעתה של "ראם" להסב את הצ'קים ניתן ללמוד רק מהנסיבות החיצוניות, מעובדת היותם של הצ'קים חלק מסדרה של צ'קים שהוסבו על ידה לטובת אחרים. הנתבע לא הצליח לשלול לגבי שני הצ'קים נשוא מחלוקת זו יסוד זה קרי, כי היעדרה של חתימת ההיסב לגבי שניהם מעידה על חריגותם ב"נוף" העסקים בעניין דנן ועל חוסר גמירות הדעת של המסב. 40. מהאמור לעיל נמצאנו למדים על מעמדן של התובעות כ"אוחזות". כדי לסתור את חזקת האחיזה כשורה הנזקפת לזכותן כאוחזות לפי סעיף 29(ב) על הנתבע להוכיח כי אי אילו מהתנאים המנויים בסעיף 28(א) לפקודה אינו מתקיים. להלן נברר האם אחיזתן הינה "כשורה". 41. ראשית, צריך לעמוד האוחז בדרישה צורנית לגבי השטר שנטל "...כשהוא שלם ותקין לפי מראהו". ובכן, עניין זה התברר לעיל בדיון לגבי חזותם של ההיסבים והמסקנה - כי אין פגם בהם. לא נטענה טענה אחרת לגבי חזותו של השטר. 42. שנית, אחיזתו בשטר צריכה להיווצר "לפני שעבר זמנו, ולא הייתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל". מועד היווצרות אחיזתן לפני שעבר זמנם של הצ'קים אינו כלל עניין שבמחלוקת. לא נטען ולכן גם לא הוכח, כי הצ'קים לא חוללו לפני הגשתם לביצוע ע"י הנתבעות. ניתן ללמוד זאת גם מחותמת הבנק המצויה על כל אחד מהם בציון סיבת החילול ומועדו (נ.ה.ב, א.כ.מ או נ.ה.ב + א.כ.מ). 43. שלישית, נטילת השטר על ידי האוחז צריכה להיעשות בתום לב ובעד ערך ובלא שידע, בשעה שסיחרו לידיו את השטר, כי זכות הקניין של המסחר פגומה. "תום - לב" 44. לעניין הטענה בדבר (חוסר) תום ליבן של התובעות אוסיף על האמור בפסקה 16 לעיל רק זאת: דרישת תום הלב בפקודת השטרות מצומצמת מזו המוכרת לנו כיום בדיני החיובים. דרישת תום הלב בפקודת השטרות מדגישה את הפן הסובייקטיבי של יסוד "תום הלב" בשונה מזה המוכר לנו בדיני חיובים כיום בהם מודגש היסוד האובייקטיבי (ראה ע"פ 2963/98, 5026/97, ג'ק גלעם נ. מדינת ישאל, תקדין עליון 99 (2), תשנ"ט - תש"ס, 1149 ; וראה גם לרנר בספרו עמ' 269 - 270). העובדה כי עסקינן, למעשה, ב"תקנת שוק" תורמת למגמה זו. כך או כך לא הוכח ע"י הנתבע כי פעולתן של התובעות נגועה הייתה בחוסר תום לב אובייקטיבי או (חוסר)"יושר לב" סובייקטיבי. "ערך" 45. לעניין מתן "ערך", הרי לטובת התובעות פועלת בעניין זה החזקה המנויה בסעיף 29(א) לפקודה לפיה "צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה כאורה שנעשה צד לו בעד ערך". הנתבע, שעליו כאמור הנטל להוכיח את טענתו כנגד מעמדן של התובעות, לא הביא ראיה פוזיטיבית להוכחת היעדר מתן "ערך" בעד הצ'קים ומתבסס על ראיות שהוצגו ע"י התובעות. 46. טענת הנתבע לעניין זה, באופן כללי, היא כי לא ניתן ללמוד על התמורה שהתובעות טוענות ששולמה על ידן בעד הצ'קים, מהאסמכתאות המוצגות על ידה לביסוסה - תצהירו של העד מטעמן, מר אדלר (וראה נספחים שצורפו לתצהירו של העד אדלר וסומנו ק'1 - ק'5, ש'1 - ש'5, ה'1 - ה'5) וחוו"ד המומחה מטעמן רו"ח שטיינמיץ. טענת הנתבע, כי לא נוהל רישום מדויק לגבי כל צ'ק שנתקבל והתמורה המדויקת שניתנה בעדו ומשלא ניתן לערוך הקבלה רישומית מדויקת המסקנה כי לא ניתנה תמורה. עוד טוען התובע כנגד חוו"ד המומחה - רו"ח, כי היא מעורערת מיסודה לאור העובדה שהחומר ששימש בבסיסה הינו חסר ונערכה כלאחר יד מבלי לוודא כראוי את כל הצריך לביסוסה. טענה נוספת בפיו היא כי לגבי חלק מהצ'קים לא ניתנה תמורה בשל העובדה כי, לטענת התובעות, התמורה נתנה לחברה שאיננה כלל מסבה של הצ'קים (חברת "פאן - אל"). הנתבע מפרט את טענותיו הנ"ל לגבי הצ'קים באופן מפורש בסיכומיו. 47. תגובת התובעות מתבססת כאמור על תצהירו של מר אדלר וחוו"ד רו"ח. לגרסת התובעות התמורה בגין הצ'קים נתנה בצ'ק או צ'קים שכללו גם תמורתם של ניכיונות צ'קים נוספים במאוגד ובכך אין פגם. לעניין צירוף חוו"ד רו"ח אומר כי לא הייתה נחוצה, שכן אין עסקינן בעניינים המצריכים מומחיות מקצועית [סעיף 20 לפקודת הראיות (נוסח חדש), תשל"א 1971] ומחקירתו של המומחה עולה כי לא היו לפניו חלק מהמסמכים הרלוונטים לבחינת הפלוגתאות (פרוטוקול 31/1/00 עמ' 15 - 16). 48. ה"ערך" לו כיוון המחוקק בסוגיה זו פורש בפסיקתו של ביהמ"ש העליון בשונה מהתמורה העומדת ביסודה של עסקה חוזית רגילה וכפי שהיא מבוארת בסעיף 26(א)(1) לפקודה. גם כאן לעובדה כי עסקינן, למעשה, בתניותיה של "תקנת שוק" השפעה על פירוש דרישת ה"ערך". לעניין זה נאמר בע"א 109/87, חוות מקורה נ. חסן ואח', פ"ד מז (5) 1, 22-23: "...עמידה בדרישת ה"ערך", לעומת זאת, מחייבת מתן ערך בפועל דהיינו "תמורה מבוצעת"...במסגרת דרישת ה"ערך"...נבחן שווי המשאבים המועבר לעומת שווי המשאבים שהעביר הצד השני, ונדרש "ערך ממשי", להבדיל מ"תמורה סמלית". " 49. לעניין הטענה כאילו אי רישום מקביל של קבלת צ'קים ומתן תמורה בעדם יכול להוות ראיה לאי מתן תמורה, הרי טענה זו נפסלת על הסף. ענייננו במתן תמורה ("ערך") במישור המהותי. אי עמידה בכללי חשבונאות (אם אלה בעלי עמדה בנדון כלל) איננה מהווה מכשלה אם ניתן ללמוד על מתן התמורה דרך ממצאים אחרים. 50. מהמסמכים שהציגו התובעות עולה כי נתנה תמורה בעד הצ'קים ולא רק "...תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה" - סעיף 26(א)(1) לפקודה, אלא "ערך ממשי". מנספחים ק'1 - ק'5 לתצהירו של אדלר (קבלות וחשבוניות מספרי הנהלת החשבונות של התובעות) ניתן ללמוד על פעולות הניכוי שבוצעו ע"י התובעות בקשר לצ'קים נשוא המחלוקת עבור חברת פאן - אל וחברת שירותי אמנה. ניתן ללמוד ממסמכים אלה את החלוקה בין "התמורה" שהייתה מיועדת להעברה לפאן - אל ולשירותי אמנה ובין העמלה שגבו התובעות בעד שירותי הניכוי. ממוצגים ת'2 - ת'6 (דוחו"ת רציפים של הנהלת החשבונות של התובעות - ת'3 + ת'6 של התובעת 1, ת'2 + ת'4 + ת'5 של התובעת 2) ניתן ללמוד על חיוב התובעות קרי, מתן "ערך" בסכומים מקבילים לסכומים הנקובים בנספחים הנ"ל ואשר בחלקם (לפי הפירוט בנספחים) מורכבים גם מתמורת ניכיון הצ'קים. הנתבע לא הביא ראיות נוספות או אחרות להוכחת טענותיו, לא טען נגד המסמכים טענות במישור הראייתי (לעניין קבילותם) ואף הסתמך עליהם כדי להוכיח טענותיו. ידיעת האוחז אודות זכות הקניין של המסחר 51. טוען הנתבע לגבי צ'קים 8640, 8641, 8642, 8634, 8560, כי ניכיונם עבור חברת "פאן - אל" מבטל את האפשרות כי תהנה ממעמד של "אוחזת כשורה" באשר פאן - אל איננה כלל צד לצ'קים. רוצה לומר, ה"ערך", גם אם ניתן, נתן למי שאינו נהנה מזכות קניין כלשהי בצ'קים. לגבי שלוש העסקאות הנותרות, אין טענה דומה לגבי זהות מקבל התמורה מהתובעת 1 קרי, אם נתנה (כפי שהוכח לעיל) הרי התובעת הינה "אוחזת כשורה" בכפוף לכל האמור לעיל. 52. אכן, פאן - אל איננה צד לצ'קים. אולם, כל ההסבות על גבי הצ'קים הינן הסבות "על החלק" משמע, אינן מפרטות את שם הנסב. שטר שהוסב "על החלק" הוא בר פירעון כלפי המחזיק בו (ה'מוכ"ז') - כך קובעת הפקודה בסעיף 33(א). סיחורו של שטר למוכ"ז הוא במסירה - כך קובעת הפקודה בסעיף 30(ב). שטר שהוא בר פרעון למוכ"ז לא מעיד על כל זכות קניין של מחזיק בו או על פגמים בה ולתובעות לא יכולה להיות ידיעה באשר לטיבה של זכות הקניין של המחזיקה בו, מה גם שלא נטען לפגם בזכותה של פאן - אל ('מוכ"ז פוטנציאלי' בעצמה). 53. אם כן, פאן - אל מסרה לתובעת 2 שטרות למוכ"ז שבהם החזיקה. מסירה זו בעד ערך ובתום לב לתובעת 2, הכל לאור האמור לעיל, הפכה אותה ל"אוחזת כשורה". כאמור, לגבי התובעת 1, "שירותי אמנה", לא נטענה טענה דומה ומשהוכח כי נתנה תמורה בתום לב, ובכפוף לכל הדיון שלעיל, גם תובעת 1 הינה "אוחזת כשורה". 54. מעמדו של "אוחז כשורה" הוא המעמד הנשגב ביותר בו יכול להימצא מי שמחזיק בידו שטר. "אחיזה כשורה" מהווה סטייה מדיני הקניין הקלאסיים לפיהם אין המעביר יכול להעביר לנעבר יותר זכויות משיש לו עצמו (ראה גם לרנר בספרו הנ"ל, עמ' 258). משהוכח כי המחזיק הינו "אוחז כשורה" מסתתמות כל הטענות שיש למי מהצדדים כנגדו וזכותו של ה"אוחז כשורה" נקייה מכל רבב. כך גם במקרה של התובעות דנן. 55. למען הסר ספק אומר רק, כי גם אם תמצי לומר שהתובעות אינן אוחזות כשורה, ולו בשל העמימות שעשויה להיות נחלתו של המבקש להוכיח או לשלול טענות באשר לתום ליבו של יריבו ובייחוד בסוגיות נשוא דיוננו (נטייה לתום לב סובייקטיבי), הרי משהוכח כי ניתן "ערך" התובעות הינן בגדר "אוחזות בעד ערך" ומעמדן מוגדר בסעיף 26(ב) לפקודה. 56. מנגד, הנתבע ביקש להציג גרסה כאילו הצ'קים נשוא התביעה ניתנו כ"טובה" (ראה פסקה 18 לעיל). אם נקבל הסברו זה הרי הצ'קים שמסר, מבלי כוונה שיפדו ובנובע מכך מבלי לקבל "ערך" בעדם, הנם "שטר טובה או מיטיב" - סעיף 27 לפקודה. 57. מיהו המיטיב? "המיטיב בשטר הוא האדם שחתם על שטר בתור מושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר" - סעיף 27(א) לפקודה. הנתבע חתם על הצ'קים כמושך ו"השאיל" את שמו לאריק כנגד רצונו של האחרון לקבלת אשראי. בעד חתימתו נמסרו לידיו צ'קים נגדיים של אריק. החזקה המנויה בסעיף 29(א) לפקודה תופסת גם כאן כלומר, על הנתבע להוכיח כי חתם ללא קבלת ערך. אם נאמץ את גרסתו כאילו הצ'קים ניתנו לאריק על תנאי שלא יסוחרו או יפרעו הרי אין לצפות כי הצ'קים שנתן אריק היו אמורים להיפרע אלא ניתנו רק כביטחון. על כגון דא נאמר ע"י זוסמן בספרו הנ"ל בעמ' 151 - 152: "עמלה שניתנה למיטיב או בטחון שניתן לו לשם שיפוי למקרה שיאלץ לפרוע את השטר, אינם תמורה בעד השטר, אלא תמורה בעד מתן הערבות, ואין בכך ולא כלום לענייננו. "הטובה" אינה חייבת להיות ממש טובה אלא יכול שתהא עסקה מסחרית בצורה זו. אף זו חתימת טובה". 58. אם אמנם נראה בנתבע כמיטיב, הרי הוא חב כלפי אוחז בעד ערך. אימוץ החלופה לגבי התובעות, היותן "אוחזות בעד ערך", בצירוף אימוץ גרסתו של הנתבע להיותו מיטיב מעלה את המסקנה כי גם כך יחוב הנתבע כלפי התובעות לאור האמור בסעיף 27(ב) לפקודה. 59. כך או כך למדנו כי הנתבע חב כלפי הנתבעות כפי תביעתן. 60. למען הסר ספק אוסיף כי ב"כ הנתבע העלה בסיכומיו טענה כלפי אי הצגת הצ'קים החסרים. הטענה נטענה בניגוד להסכמה הדיונית שהושגה בין הצדדים בדיון ביום 11/6/00 (פרוטוקול עמ' 17-22). התובעות מילאו חלקן בהסכמה והציגו מכתב אישור מהבנק בקשר עם אי איתור הצ'קים ואת תדפיסי הבנק מהם ניתן ללמוד על פרעון הצ'קים נשוא המחלוקת. על כן, טענתו זו נדחית. 61. עוד אעיר, בהערת אגב, כי מי שלא קיים חלקו בהסכמה הוא ב"כ הנתבע אשר התחייב להמציא את התיק שהתנהל בפני כב' השופטת ר. רונן בעניין מקביל עד ליום 26/6/00 ולא המציאו אלא סמוך למועד שנקבע למתן פסק הדין. למרות זאת, עיינתי בתיק הנ"ל ולא מצאתי בו ממש לעניננו. 62. לא למותר לציין עוד, כי ב"כ הנתבע הגיש ביום 21/9/00, שבוע לפני המועד הקבוע למתן פסק הדין, בקשה "למתן רשות להגשת סיכומי תשובה". לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לאור נימוקיה ולאור השיהוי בו הוגשה. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומורה על חידוש הליכי ההוצל"פ נשוא התביעה. הנתבע ישא בהוצאות התובעות ובשכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪, בצירוף מע"מ, צמוד ונושא ריבית מהיום ועד התשלום בפועל. שיקים