פסק דין 1. הבנק התובע הגיש תביעה נגד חב' ישפיל בע"מ (להלן: "החברה") שהינה חברה שפתחה וניהלה בסניפו חשבון בנק. כמו כן נכללים בתביעה הערבים, פסול הדין אליהו אלבז (להלן:"פסול הדין") ואריה מרגלית ז"ל (להלן: "המנוח") ובעקבותיהם האפוטרופא של פסול הדין, רעיתו הגב' רחל אלבז (להלן: "הנתבעת 4) והיורשת היחידה של המנוח רעיתו בת עמי מרגלית") וזאת בגין יתרת חובה של החברה בחשבון שהתנהל בסניף התובע. הבנק העניק לחברה אשראים מידי פעם בהתאם לתנאיי הסכם ותנאיי עסק כלליים. טופס פתיחת חשבון וכתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום, עליו חתמו המנוח והחסוי, שערבו לכלל חובותיה והתחיובותיה של החברה, צורף לכתב התביעה. המנוח ופסול הדין ניהלו את החברה באופן שוטף. כתב הערבות הבלתי מוגבלת בסכום נחתם ע"י המנוח ופסול הדין. פסול הדין אף חזר וחתם על כתב ערבות בלתי מוגבלת נוסף ביום 14.2.95 (נ32/), וזאת לאחר פטירת המנוח ביום 15.8.94. 2. פסול הדין, מנהל חשבונות במקצועו, ועד אמצע שנת 1989 עבד כמנהל חשבונות בחברת סנסור אשר המנוח היה מנהלה. ביום 30.6.89 פוטר מר אליהו אלבז מעבודתו וזאת עקב חוסר תיפקודו. ביום 21.9.89 הוכרז אליהו אלבז כפסול דין ע"י ביהמ"ש המחוזי בת"א, ורעייתו, הנתבעת 4, מונתה כאפיטרופא. מחלתו של החסוי הינה סכיזופרניה פארנואידלית. החברה הוקמה ביום 22.11.89 ע"י בעלי מניות שונים, והמנוח פנה לנתבעת 4 והציעה לה כי פסול הדין יעבוד בחברה כמנהל חשבונות תחת פיקוחו והשגחתו של המנוח. ביום 16.12.90 החליטה החברה לפתוח חשבון בבנק (נ10/) ובהתאם להחלטת החברה תחייבנה אותה שתי חתימות לפחות. עותק ההחלטה אשר הומצא ע"י הבנק לבית המשפט לא אושר ע"י רואה חשבון או עורך דין. ביום 26.12.90 חתמה החברה על המסמכים לפתיחת החשבון, ובאותו מעמד הוחתמו המנהלים חיים חדד ויוסף אפרייט על כתב ערבות בלתי מוגבלת בסכום לחובות החברה. לאחר מכן "פטר" הבנק את שני אלה מערבותם, וביום 6.1.91 החתים הבנק את המנוח על כתב הערבות לחובות החברה. ביום 23.4.91 קיבלה החברה החלטה המאשרת את העברת מניותיו של חיים חדד לאליהו אלבז, שהיה באותה עת כבר פסול דין, ולא ניתן היה להעביר אליו את המניות ללא הסכמת האפיטרופא וללא אישור ביהמ"ש מראש. הבנק לא ידע כי אליהו אלבז הוכרז כפסול דין במועד כלשהו. ביום 10.4.92 החתים הבנק את פסול הדין על כתב ערבות (נספח ג'1 לתצהירו של מר ריין). ביום 13.1.94 נפתח לפסול הדין חשבון בנק אישי. ביום 15.8.94 לפי תמצית רישום מרשם החברות (נ1/) מונה פסול הדין כמנהל החברה. ביום 5.12.94 נמשך מן חשבון החברה סך של 500,000.- ש"ח. ביום 13.2.95 שלח הבנק לפסול הדין דרישה לחתום מחדש על כתב ערבות עקב פטירת המנוח ופסול הדין חתם על ערבות זו ביום 14.2.95 (נ29/). ביום 11.4.95 קיבלה החברה החלטה בדבר שינוי זכויות חתימה בחשבון וגם כאן נקבע כי את החברה תחייבנה שתי חתימות בצרוף חותמת החברה. בחודש אוקטובר 1995 פנו נציגי מע"מ אל הנתבעת 4 וביקשו לזמן את פסול הדין לחקירה. אז נטען, כי לראשונה נודע לנתבעת 4, כי פסול הדין נרשם כבעל מניות ומנהל בחברה וכי חתם על ערבויות עבור החברה לבנקים שונים. ביום 16.11.95 שלח ב"כ הנתבעת 4 הודעה לכל הבנקים, לרבות הבנק התובע, המבהירה כי מר אליהו אלבז הינו פסול דין וחתימתו חסרת תוקף. ביום 23.11.95 הודיע ב"כ הנתבעת 4 לרשם החברות כי אליהו אלבז הינו פסול דין (נספח ה'1 לתצהיר הנתבעת 4). החברה נכנסה להליכי פירוק והתובע הגיש הוכחת חוב במסגרת הליכי הפירוק של החברה. (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 11). מדפי החשבון האישי של פסול הדין בבנק, למדים כי בחשבונות בוצעו תשלומים והוצאו הוצאות אישיות בסכומים גבוהים ביותר. הנתבעת 4 העידה בישיבת 25.4.99 : "כשאין לו התקף הבעל שלי הוא פחות או יותר בסדר ואפילו הפסיכיאטר אומר שקשה מאוד לדעת שמשהו לא בסדר איתו". 3. לגבי המנוח, מועד פטירתו הוא המועד בו התגבש החוב של המנוח. נטען על ידי הבנק כי במועד פטירתו של המנוח החוב לבנק עמד על 1,477,135.- ש"ח. ערבותו של המנוח חלה גם לגבי התחייבויות וערבויות בנקאיות שהוציא הבנק לטובת החברה עוד בחייו של הערב. עם פטירתו לא פוקעות ההתחייבויות שנטל טרם פטירתו והתגבשו, כדוגמת הערבות הבנקאית, אלא היא נשארת בתוקף כמו יתר הבטחונות והערבויות שניתנו ע"י הערב קודם למועד פטירתו. אולם, ערבותו אינה חלה לגבי התחייבויות שניתנו לאחר מועד הפטירה וחובות חדשים שנוצרו לאחר מועד הפטירה. 4. סעיף 9 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 ("להלן: חוק הכשרות המשפטית"), קובע כי על פעולה משפטית של מי שהוכרז פסול דין יחולו, בשינויים המחוייבים, הוראות סעיפים 4 - 7 לאותו חוק. סעיף 7 קובע כי פעולה משפטית של פסול הדין טעונה אישור של בית המשפט, אם היתה פעולה זו דורשת אישור, אם נעשה בידי נציגו, ואין תוקף לפעולה זו כל עוד אין עליה אישור של בית המשפט. האפוטרופוס אינו מוסמך לייצג את פסול הדין מבלי אישור בית המשפט מראש למתן ערבות. 5. הנתבעים לא כפרו בכתב הגנתם בחוב ולא כפרו בחתימה על כתבי הערבות, אלא שיורשת המנוח, הנתבעת מס' 3, כפרה בגובה החוב למועד הפטירה ואילו פסול הדין והנתבעת 4 טוענים כי לא ניתן לגבות מהם החוב לאור היותו של אליהו אלבז פסול דין. לטענת התובע החוב נכון ליום פטירת המנוח הינו 1,477,138 ש"ח. החוב נכון ליום 24.2.99 הינו בסך 670,927.37 ש"ח. והעדכון נעשה בשל מימוש בטחונות שהיו בידי התובע. 6. בעדותו של מנהל הסניף מר שמעון ריין מיום 25.2.99 הוכח בפני בית המשפט שיעורו של החוב בהתאם לרישומי הבנק כפי שמופיעים בספרי הבנק וסכומים אלה לא נסתרו ע"י הנתבעים. 7. לגבי פסול הדין נשאלת השאלה האם קיימת לו חבות בנזיקין כלפי התובע, וכך גם נשאלת השאלה, האם קיימת חבות של האפיטרופא למעשיו של החסוי בחברה? זאת בכך שאיפשרה לו לפתוח חשבון בנק, למשוך ולהביא לה כספים ומבלי להודיע לבנק על היותו פסול הדין ותוך כדי כך שכלפי כולי עלמא מציג עצמו פסול הדין ככשיר. (ראה ספרם של ברק, אנגלרד וחשין בעריכת פרופ' ג. טדסקי, דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית, התשל"ו - 1976, בפרק העוסק ב אחריות בנזיקין של לקוי הדעת בעמ' 131, 137-139). מנהל סניף הבנק העיד בישיבת בית המשפט מיום 25.2.99 עמ' 4-5 כי פסול הדין נהג לאורך שנים רבות כאדם רגיל. פעל בדרך השיגרה מבלי שניתן היה לחוש בליקוי כלשהו בנפשו. אף אם נאמר, כי פעולותיו נעשו ללא כשירות כלשהי, אף לא חלקית, אזי קובע סעיף 57 לחוק הכשרות המשפטית: "האפוטרופוס אחראי לנזק שגרם לחסוי או לרכושו. בית המשפט רשאי לפטרו מאחריותו כולה או מקצתה אם פעל בתום לב ונתכוון לטובת החסוי. האפוטרופוס אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב או לפי הוראות בית המשפט או קיבל אישורו, אם מראש ואם בדיעבד." בהתנהגותה של האפיטרופא במקרה שלפני, בידיעתה כי בעלה שהינו פסול דין מביא כספים, פועל בבנק גם בחשבון אישי, יש משום אישור פעולותיו והאפיטרופא מנועה כיום לבטל או לטעון כנגד הפעולות שעשה. בית המשפט לא נתן אישור מראש או בדיעבד לפעולות פסול הדין כאמור בסעיף 47(5) לחוק הכשרות המשפטית. ידיעתה ומעורבותה של האפיטרופא בפעילות פסול הדין, או עצימת עיניה, הביאו את הבנק התובע לשינוי מצבו לרעה. לעניין זה ראה פרופ' אנגלרד, חוק הכשרות המשפטית והאפטרופסות, עמ' 121 וכן ד. פרידמן ונ. כהן, דיני חוזים א' + ב', עמ' 316, 1050. פסול הדין השתמש ברכב של החברה, המשיך לעבוד בחברה וקיבל כספים מן החברה בין השנים 1989 ועד 1995, כאשר בחשבון הבנק שלו מתבצעות תנועות כספיות גבוהות. מעדותה של הנתבעת 4 בבית המשפט ביום 25.4.99 (עמ' 8), למדים כי פסול הדין פוטר מחברת סנסור בשל מצבו הנפשי ולאחר כשנה שלא עבד ושהה בביתו נקרא על ידי המנוח ומר אורי רש לעבוד בחברה. ואומרת:"לא ידעתי על תפקידיו ומעשיו בחברה, אני לא ידעתי שהוא היה חשב בחברה לא ידעתי שהיה מנהל וערב לחברה אני רק אחרי שהוזמנתי למע"מ נודע לי שהוא נוצל על ידי אחרים אני לא התלוננתי במשטרה, פחדתי מרוברטו וגמן ואורי רש ומר אפרייט. אפרייט הוא שומר הראש. נכון שהוציאו תלוש משכורת על שמי ונוצל על ידי רוברטו וגמן ואורי רש". גם עוולת הרשלנות המוגדרת בסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מטילה על האפוטרופא חובה לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע נזק מהבנק. תקופה מסויימת קיבל פסול הדין משכורת ישירות, ורק אחר כך קיבלה הנתבעת על שמה את המשכורת. כפי שעולה מתצהירי ועדויות הנתבעות 3 ו- 4, המנוח ופסול הדין שימשו כ"אנשי קש" לפעולותיהם של ה"ה רוברטו וגמן ואורי רש בחברה. אף אחד מהנתבעים לא הרהיב עוז להתלונן במשטרה או לתבוע את ה"ה רוברטו וגמן ואורי רש על מעשיהם או לפי כתב שיפוי שחתם מי מהם. האפיטרופא ידעה מהיכן קיבל החסוי כספים והטבות ואת גובהן. היא ידעה כי הועמד לפסול הדין רכב לשימושו והוא נותר מנהל בחברה, למרות שעפ"י דין בהיותו פסול דין לא יכול היה להמשיך לשמש כמנהל. הנתבעת לא דאגה ליידע את הסובבים את פסול הדין ואת רשם החברות ואת החברה הנתבעת על היותו של בעלה פסול דין. פעולותיו של חסוי ככלל אינן פסולות מעיקרן, אלא עקרונית פעולותיו ניתנות לביטול כאמור בסע' 5 לחוק הכשרות המשפטית ופעולתו טעונה הסכמת נציגו. בהעדר הסכמה פעולתו ניתנת לביטול ובלבד שאותו מתקשר עם החסוי לא ידע ולא היה עליו לדעת שנקשר הוא עם פסול דין. פעולתו הינה בת תוקף גם אם לא בוצעה בהסכמת הנציג. ראה פרופ' אנגלרד בספרו על חוק הכשרות המשפטית והאפטרופסות, בעמ' 158 ראה רע"א 553/85 קיפר נ' עזבון דה-מדינה שמעון ואח', פ"ד ל"ט(3) 637, 640 וכן ספרו של אנגלרד, שם בעמ' 128-130. אחריות האפיטרופא יכולה להלמד מסעיף 57 לחוק הכשרות המשפטית, סעיף 63 לפקודת הנזיקין בגין הפרת חובה חקוקה וסעיפים 35-36 בגין עוולות רשלנות. אילו היתה מיידעת הנתבעת את הבנק ואת רשם החברות בדבר היותו של בעלה פסול דין, כי אז היה נמנע הנזק מהבנק. 8. לגבי טענת ההונאה ותרמית נראה כי אין עילה כנגד הנתבעת 4 בגין הונאה לפי פקודת הנזיקין. הבנק לא הרים את נטל ההוכחה להוכיח זאת ובטענה שכזו הנטל כבד ביותר כמעט כפי שבמשפט פלילי. ראה ע"א 475/81 זיקרי יעקוב נ' כלל חברה לביטוח, פד"י מ(1) 589. 9. על פסול דין יחול באופן טבעי חוק הכשרות המשפטית, המכריז על פעולותיו כעל בטלות משנעשו ללא אישור אפוטרופסו, בכפוף לסייגים שונים . לאור ס' 6 לחוק הכשרות המשפטית כמו גם רע"א 553/85 קיפר נ' עזבון דה מדינה, באם צד ג' לא ידע ולא צריך היה לדעת כי פעולה נעשתה ע"י פסול דין, הרי שהיא אינה ניתנת לביטול, ונטל הראיה על המבקש לבטל את העסקה, בכפוף לסייג האמור בס' 57, בדבר נזק לפסול דין או רכושו. באשר לפעולות שאינן ניתנות לביטול כאמור לעיל, טוען פרופ' י. אנגלרד בספרו, בעמ' 158, כי נראה ומדובר בפעולות פשוטות של חייו. נראה כי הדרך ליישב בין פרשנותו של אנגלרד מחד והלכת קיפר מאידך, היא באבחנה הבסיסית בין מצב בו ממונה לחסוי אפוטרופוס, לבין מצב בו החסוי פועל על דעת עצמו וטרם מונה לו אפוטרופוס. ובמקרה המתאים פסול דין. לפסול הדין במקרה שלפנינו מונתה אפיטרופא בדמות הנתבעת. גם אם תבקש הנתבעת להיאחז בהגנה שמקנה ס' 57 לחוק הכשרות המשפטית, הרי יש לזכור כי הסייג קם היכן שהאפוטרופוס פעל בתום לב ונתכוון לטובתו של פסול הדין, כמו גם טרח לקבל אישור בית המשפט לעסקה במקרה הצורך, כאמור בס' 47, ואפילו בדיעבד. במקרה דנא נראה כי טענה בדבר תום לב של הנתבעת 4 תתקל בקשיים. הנתבעת ידעה כי בעלה, פסול הדין, עובד בחברה. סביר הדבר בעיני כי הייתה מודעת למעמדו מתוקף הקרבה הנוצרת בין בני זוג, קרבה גדולה מזו הקיימת בין אפוטרופוס הזר לחסוי או לפסול הדין. אף אם לא ידעה הנתבעת את מהות תפקידו של זה לפרטי פרטים, הרי שגובה המשכורת ההטבות ותנאי העבודה, היה בהם כדי להעיד על מיקומו בחברה, ועל האחריות המוטלת על כתפיו במסגרת זו. חובה היה עליה להתעניין ולברר הקורה עמו ובמיוחד כאשר היא עצמה החלה לקבל תלושי משכורת במקומו. מעמד מכובד מסוג זה שרכש לו פסול הדין, צריך היה להדליק נורת אזהרה אצל הנתבעת, באשר לפעולות להן הוא נדרש במהלך העבודה. נראה כי זו בחרה להתעלם ממכלול האינדיקציות האמורות. יש בהתנהגותה משום עצימת עיניים. כפי שעולה מדברי השופטת שטרסברג-כהן בע"א 2600/90 עלית נ' סרנגה, פ"ד מט(5) 796 , יש טעם לפגם בטענה בדבר התנהגות בתום לב, שכן הנתבעת אף לא טרחה לידע את המנוח, שהיה שותפו של פסול הדין, בדבר מעמדו המשפטי של האחרון ובדבר המותר והאסור על פסול הדין. עם זאת נראה, כי אין להטיל חבות על הנתבעת באופן ישיר במסגרת חוק זה. נכון הדבר כי הנתבעת פעלה שלא בתום לב ויתכן שאף תוך עצימת עיניים, ואף לא עמדה במגבלת הזמן הקצובה בחוק לביטול פעולות פסול הדין שנעשו שלא באישורה, אך אין אנו יכולים להידרש לכך. התביעה נסובה סביב סוגיית הערבות עליה חתם פסול הדין, מעשה המחייב אישור בית המשפט ואין במקרה להסתפק באישור אפוטרופוס בלבד. פעולה כזו משלא זכתה לאישור המתאים, בטלה מעיקרא, אלא אם הובאה לאישורו בדיעבד, או נכנסת לגדר סעיף 49 לחוק, אך אין זה המקרה כאן, ע"א 614/84 דניאל ספיר נ' דוד אשד, פד"י מ"א(2) 225. 10. סעיף 63(א) לפקודת הנזיקין מונה ששה תנאים להתקיימות של הפרת חובה חקוקה. סעיף 53 לחוק הכשרות המשפטית קובע את חובתו של האפוטרופוס באשר לניהול חשבונאי של ענייני האפוטרופסות, ומחייב בדיווח שנתי לאפוטרופוס הכללי : "האפוטרופוס חייב, בכל עניני האפוטרופסות, לנהל חשבונות, להגיש לאפוטרופוס הכללי דין-וחשבון כפי שיורה, אך לפחות אחת לשנה ובגמר תפקידו או בפקיעת האפוטרופסות, ולהמציא לאפוטרופוס הכללי ידיעות מלאות לפי דרישתו. שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר החשבונות שעל האפוטרופוסים לנהל." בחינה ראשונית של סעיף החוק, נראה כי אין מניעה, לאור מבחני סעיף 63(א) לפקודה, מלעשות בו שימוש לצורך הקמת עילת תביעה בשל הפרת חובה חקוקה. בס' 63 (א) לפקודת הנזיקין נאמר: "...והחיקוק, לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו של אדם אחר, וההפרה גרמה לאותו אדם נזק מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק;..." . נשאלת אם כן השאלה על מי נועד להגן סעיף זה ומפני איזה נזק. נראה שברור שהחוק התכוון להגן על חסוי ופסול דין מפני נזקים כלכליים, שעלולים לנבוע מפעולותיו הוא, פעולות שנעשו מאחורי גבו של האפוטרופוס, כמו גם מניהול כושל או רשלני של האפוטרופוס. סעיף 53 לחוק הכשרות המשפטית לחוק מבקש להטיל פיקוח על האפוטרופוס, כך שזה יעשה מלאכתו נאמנה. האם ניתן לומר כי גם צד ג' נכנס לגדר הנפגעים האמורים בסעיף 63 לפקודת הנזיקין? התשובה לכך חיובית. פעולות החסוי ופסול הדין אם נעשו ללא אישור אפוטרופוס או בית המשפט, לפי העניין בטלות. הרעיון מאחורי קביעה זו, הוא לאפשר חיים כלכליים תקינים ושוטפים הן לחסוי והן לצד ג'. בנוסף לאמור לעיל, הרי שטרח המחוקק והתייחס בחוק לצדדים שלישיים באופן מיוחד, כגורם שיש להתחשב בו בעת ביטול פעולת חסוי שנעשתה ללא אישור הגורם המתאים. עדות נוספת לכוונת המחוקק ניתן למצוא גם בע"א 614/84 דניאל ספיר נ' דוד אשד, פד"י מ"א(2) 225. לפיכך, נראה כי נתן להכליל צד ג' בקבוצת היעד של הסעיף כאשר הנזק הנצפה הוא נזק כלכלי. על כן יכול הבנק להסתמך על סעיף 53 לחוק הכשרות המשפטית בתביעתו. לו הייתה הנתבעת מקיימת את חובתה כאמור בחוק, הרי שהייתה צריכה לדעת על פעולותיו של החסוי וכי חתם על ערבות שלא כדין. משלא ידעה, הרי שניתן להסיק כי לא קיימה את חובתה כאמור, או לחילופין התרשלה במילוי החובה, ולכן היא חבה כלפי הבנק. 11. עוולת הרשלנות שבסעיף 35 - 36 לפקודת הנזיקין מורכבת משני נדבכים, הראשון של חובת זהירות מושגית, והשני חובת זהירות קונקרטית. האם קמה חובת זהירות של האפוטרופא כלפי הבנק? קיומה של חובת זהירות מושגית עיקרה בשיקולי מדיניות משפטית באשר למה יכול וצריך היה לצפות האדם הסביר שיתרחש, (ע"א 243/83 גורדון נ. עירית ירושלים, פד"י לט(1) 113). במקרה דנא נראה כי מן הראוי להטיל חובת זהירות מושגית על אפוטרופוס, בכל האמור ליחסי פסול הדין עם הבנק. הטעם האחד עניינו פרוצדוראלי. כיום אין מאגר מידע בדבר פסולי דין הידוע ופתוח לשימוש כל הציבור באופן נגיש בכל עת. הדרך היחידה שיכול צד ג' ללמוד על מעמד אדם חסוי היא דרך החסוי או פסול הדין עצמו או אפוטרופסו, או בפניה לבית המשפט המחוזי בירושלים. אין זה סביר לדרוש מצד ג' , אשר אינו מכיר את האדם העומד מולו, לעמוד על מצבו הנפשי בהרף עין, אלא אם הדבר בולט לעין כול. בעוד שבית המשפט נדרש לחוות דעת רפואית ולדיון טרם הכריזו על אדם כפסול דין, הכיצד נדרש מצד ג' לדעת על מצבו?. הטעם השני הוא טעם מהותי הנשען על אותו בסיס לוגי כמו חוק הכשרות המשפטית. ככלל אין בית המשפט ממהר להכריז על אדם כפסול דין הנתון למשמורתו של אפוטרופוס. משנקבע מעמדו של אדם כפסול דין, הרי שאפוטרופסו אחראי לכל נזק הנגרם לגופו ורכושו לפי החוק. האפוטרופוס לצורך העניין עומד בנעלי פסול הדין בכל הקשור לעסקאות החורגות מדברים שבשגרה, כאמור בספרו של י. אנגלרד. מכאן ניתן ללמוד על קיומה של חובת זהירות מושגית. חיזוקים לגישה זו ניתן למצוא בפסיקה, בסוגית אישורה בדיעבד של עסקה בין חסוי לצד ג', ונקבע שיש להעניק משקל לא מבוטל לזכותו של צד ג' לצד זו של החסוי, בדומה לאמור בע"א 614/84 דניאל ספיר נ' דוד אשד, פד"י מ"א(2) 225: " אינטרס נוסף, שיש לקחתו בחשבון בעת בחינה כגון זו שלפנינו, הוא האינטרס של הצד השני לעיסקה. ככל צד לעיסקה, גם לאדם המתקשר עם אפוטרופוס של חסוי יש אינטרס, שהתחייבות שהתחייבו כלפיו גם תקוים הלכה למעשה. הגנת האינטרס של הצד השני לעיסקה משתקפת בתוך סעיף 49 ("הגנת צד שלישי"). האינטרס של הצד השני לעיסקה קשור בעקיפין גם לאינטרס של החסוי. אם לא יהיה לצד השני לעיסקה מינימום של ביטחון עסקי, לא ייאותו אנשים להתקשר עם נציגיהם של פסולי-דין, ופסולי הדין יימצאו ניזוקים. מכאן, שיש לתת את הדעת לאינטרסים של הצד השני, הן אם מסתכלים על העניין מנקודת המבט של הצד השני, והן אם העניין נבחן מנקודת מבטו של החסוי." משנקבע כי בין אפוטרופוס לבנק קיימת חובת זהירות מושגית, יש לבחון אם קיימת חובת זהירות קונקרטית במקרה דנא. יחסי אפוטרופוס פסול דין, כאשר הצדדים הם בני זוג, שותפים לחיים, היא מערכת יחסים הדוקה יותר מאשר מערכת יחסים מסוג זה בין קרובי משפחה מדרגה רחוקה, לא כל שכן זרים. סביר לצפות מזוגתו של אדם במשך עשרות שנים לדעת פרטים אודות מקום עבודתו של בעלה ומהות העבודה ומעשיו. ראוי וסביר לצפות כי במידה וזו מונתה כאפיטרופא מטעם בית המשפט על בעלה, עניינה יגבר, שכן למצבו של החסוי השלכות ישירות על מצבה האישי. יתרה מזאת, חובת הפיקוח המוטלת על אפוטרופוס כדבר שבשגרה, תהא קלה יותר ליישום על ידי בת זוג מחובתו של אפוטרופוס זר לפסול הדין. מעמדו של אדם במקום עבודתו משתקף באופן טבעי בגובה המשכורת וההטבות שהוא מקבל. בלתי סביר שדברים אלו נסתרו מפניה. הנתבעת לא הוכיחה כי הוסתר ממנה מעמדו של פסול הדין בחברה. זאת ועוד, הנתבעת לא הוכיחה כי עשתה כל מאמץ במסגרת תפקידה לאסוף מידע כולל ומקיף על פעולות בנקאיות של פסול הדין כמתחייב מסעיף 53 לחוק הכשרות המשפטית. כל שעשתה לאחר החקירה במע"מ היתה צריכה לעשות גם קודם לכן עם הכרזתו של בעליה כפסול דין. לאור האמור חייבת הנתבעת 4 במלוא סכום התביעה. 12. המנוח נפטר כאמור ביום 15.8.94 ועוד טרם הוגשה דרישה לפרעון החוב על ידי הבנק. ליום הפטירה גובה החוב לבנק היה 1,477,138 ש"ח (נ/ 5 ופרוטוקול מיום 25.4.99). עדותו של מנהל סניף הבנק לכך שלא ניתן להסתמך רק בסכום המופיע כיתרה בחשבון העו"ש, אלא יש לבדוק את החבויות הנוספות בדף האובליגו של החברה, לא נסתרה וסכום זה הוכח בפני בית המשפט. בנק אינו מממש את כל הבטחונות הקיימים בחשבון החייב ביום פטירת הערב. לכן לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת 3 כי כל מימושי הבטחונות מאז מועד הפטירה ואילך יש לקזז מול היתרה ביום פטירת הערב. ככלל, חשבון חח"ד כמו כל חשבון עסקי אחר ממשיך לפעול גם לאחר פטירת הערב, והיתרה בסופו של יום היא הקובעת, ואין לבור ולבדוק אחת לאחת את כל פעולות החיוב והזיכוי ואת כל פעולות מימוש הבטחונות רק בשל פטירתו של ערב לחשבון. המדובר בעסק חי גם בעת פטירת הערב. נוצרות יתרות חובה וזכות, מתקבלים ונגרעים בטחונות במהלך העסקים הרגיל, ולא ניתן לערוך ניתוח פרטני המשליך אחורה מיום הגשת התביעה ליום פטירת הערב וזאת כל עוד מתנהל החשבון בדרך הרגילה. העקרון היסודי הוא של התמשכות הבטחונות ואי הקפאתם ליום הפטירה. ראה : PEGAT’S LAW OF BANKING מהדורה 11 עמ' 636 . הנטל היה על הנתבעת 3 להראות כי למרות עקרון זה,יש לסטות ממנו ולהוכיח כי לתאריך הפטירה ניתן ליחס את הבטחונות שמומשו מאוחר יותר דוקא למועד הפטירה. הדבר הצריך ניתוח חשבונאי של כל המשיכות, הזיכויים והבטחונות ודבר זה לא נעשה על ידי הנתבעת 3 ולכן הטענה נדחית. היורשת היחידה של המנוח היא הנתבעת מס' 3 והיא חבה כדי גובה הירושה שקיבלה. אין זה אינו מעינינו של בית משפט הדן בתביעה, לקבוע מהו גובה הירושה שקיבלה. על בית משפט זה לקבוע רק מהו סכום הפסק ואין הוא דן כיצד יגבה, מה שווי העזבון ואם העזבון הינו חדל פרעון וכד'. מאחר וסכום החוב הופחת משמעותית ממועד פטירת המנוח עד למועד הגשת התביעה וגם מאוחר יותר המשיך וקטן תוך כדי מימוש הבטחונות, מחוייבת הנתבעת 3 באותו סכום שחבה בו הנתבעת 4. לסיכום הנתבעים חבים בסכום התביעה יחד ולחוד. 13. לא ניתן לסיים פסק דין זה בלא להפנות תשומת לב האפוטרופוס הכללי והיועץ המשפטי לממשלה, כי בעת הזו, כאשר אנשים מנצלים ומסתתרים מאחורי פסולי דין ולעיתים עיוורים לניהול עסקים, תוך שקוראים הם לכך "תכנון מס", מן הראוי שהרשויות ידאגו להגן על אותם הלקויים בנפשם ובגופם וכן על הצדדים הבאים במגע עמם ואינם מסוגלים להבין כי אותם פגועים הם "אנשי קש" המופעלים ע"י אחרים. בתיק זה נתגלה כי קיימת מכשלה ברישום פסולי הדין והבאת הדבר לידיעת הציבור. הבנקים, כמו אגפי המיסים המחוברים ישירות למחשבי מרשם האוכלוסין, אינם יכולים לדעת בזמן אמת כי בפניהם מופיע פסול דין. כך גם המצב לגבי רשויות אחרות. לדוגמא - יכול שפסול דין ישתתף בהצבעות שונות ויכריע בקולו. בעוד שלגבי קטין ניתן לדעת על מעמדו מתעודת הזיהוי או במרשם האוכלוסין, לא כן באשר לחסוי ופסול דין. כמו כן יש להביא לישוב הסתירה לכאורה בין חוק הגנת הפרטיות וממנו ההגנה על שמו ומצב בריאותו של אדם, לבין החובה לפרסם מינוי אפוטרופוס לרכוש, או אפוטרופוס לחסוי או לפסול דין. קיומו של משרד לרישום מרכזי של פסולי דין ופעולתו לפי תקנה 16 לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סדר דין וביצוע) התש"ל - 1970, אינו ידוע בציבור ואינו ידוע לגופים ציבוריים או עסקיים, הוא אינו נגיש בכל עת והוא בבחינת אות מתה. מה מועיל אם הכרזתו של אדם כפסול דין מתוייקת בקלסר בבית המשפט המחוזי בירושלים, מבלי שכלל הציבור הבא במגע עם פסול הדין יודע, או יכול לדעת, על הכרזתו כפסול דין. ובמיוחד תמוה הדבר כי בעידן המחשבים עדין מידע זה מתוייק רק בקלסרים. נראה כי מן הראוי לדאוג לפתרון, שמחד דואג להגנה על פסול הדין ומאידך מגן על הציבור ואף מקל על תפקידו של האפוטרופוס. 14. פסיקתא תוגש תוך 14 יום ויכללו בה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ש"ח בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. בנקפסול דין