פסק דין בפני בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בחדרה (מר א. קפלן) (להלן: "ראש ההוצל"פ") מיום 11.11.99, שניתנה בתיק הוצל"פ 12-06647-99-6, לפיה ביטל ראש ההוצל"פ את אישור מכירת זכויותיו של משיב מס' 1 (להלן: "החייב") במקרקעין הידועים כגוש 6671, חלקה 63 (להלן: "הנכס") למבקשת. העובדות הצריכות לעניין משיב מס' 2 (להלן: "הבנק") פתח כנגד החייב תיק הוצל"פ וכן הגיש בקשה למימוש משכנתא על הנכס השייך לחייב. בתאריך 11.7.99 מינה ראש ההוצל"פ את משיב מס' 3 לכונס נכסים בתיק (להלן: "הכונס"). בהחלטתו זו קבע ראש ההוצל"פ: א. שהכונס יאפשר לחייב להתחרות על רכישת הנכס. ב. החייב יוכל לפדות את הנכס שבכינוס הן ע"י תשלום ההצעה הגבוהה ביותר או הן בתשלום החוב בתיק זה, הכל לפי הנמוך מביניהם. המבקשת השתתפה במכירה הפומבית ולאחר התמחרות שערך הכונס, זכתה היא במכרז וזאת על סמך הצעתה הגבוהה ביותר בסך 1,730,000$. לאחר הליך זה פנה הכונס לחייב ונתן לו אפשרות לפדות את המשכנתא ע"י תשלום של 1,730,000$ ולאחר תשלום מקדמה בסך 150,000$ או ערבות בנקאית בסכום זה, תנאים אלה היו מקבילים לתנאי המכר של המבקשת. לאחר דין ודברים שלא צלחו בין הכונס לב"כ החייב, אישר ראש ההוצל"פ בתאריך 28.10.99, במעמד צד אחד את בקשת הכונס והורה על מכירת כל זכויות החייב לידי המבקשת, וזאת בצו על פי סעיף 34א' לחוק המכר. ביום 2.11.99 הגיש החייב לראש ההוצל"פ בקשת התנגדות למכירת הנכס. ביום 11.11.99 ניתנה החלטת ראש ההוצל"פ על פיה בוטל אישור מכירת הנכס למבקשת והותר לחייב לפדות את הנכס כנגד תשלום סך של 1,730,000$ בתוך 30 יום. על החלטתו זו של ראש ההוצל"פ מונחת בקשת רשות הערעור שבפני. לאחר ביטול צו המכירה ע"י ראש ההוצל"פ ביום 23.11.99, נחתם הסכם מכירת הנכס בין החייב לבין משיכים 4 ו- 5. משיבים 4 ו- 5 קיבלו חזקה בנכס, השקיעו משאבים כספיים וערכו שיפוצים בנכס. ביום 29.12.99 נרשם הנכס על שמם של משיבים 4 ו- 5 וזאת לאחר שהמבקשת הסכימה למחוק את בקשתה לעיכוב ביצוע (וזאת על פי הצעת בית המשפט), וכל זאת מבלי לפגוע בבקשתה זו. טענות הצדדים ב"כ המבקשת טען כי החייב לא הגיש לראש ההוצל"פ בקשה לביטול אישור המכר מיום 28.10.99. זאת ועוד טען ב"כ המבקשת כי ראש ההוצל"פ טעה בהחלטתו לבטל את אישור המכירה שכן עמדת ב"כ החייב היתה גם בפני ראש ההוצל"פ לפני מתן הצו ביום 28.10.99, ולכן יכל ראש ההוצל"פ ללמוד את שלמד על עמדת החייב, עוד לפני החלטתו ביום 28.10.99. עוד טען ב"כ המבקשת כי ראש ההוצל"פ טעה בהחלטתו כי המבקשת אינה תמת לב לחלוטין וזאת בשל כך שלא הודיעה שאותו נכס היה מועמד לקניה על ידה במחיר גבוה ב- 1,000,000$ וזאת שנה קודם לכן. עוד טען ב"כ המבקשת כי גם אם היתה נכונה הטענה שהכונס מנע מהחייב שלא כדין להשתתף בהליך המכרז להתמחרות הרי שלא נגרמה פגיעה מהותית בזכות החייב, שכן רשאי היה החייב לפדות את הנכס לאחר שלב המכרז וההתמחרות וזאת ע"י תשלום סכום המשתווה להצעה הגבוהה ביותר שהתקבלה. עוד טען ב"כ המבקשת כי ראש ההוצל"פ טעה בקובעו שדרישת הכונס מהחייב לתשלום או ערבות של 150,000$ מראש, תוך 7 ימים, היא דרישה שמעבר למה שקבע ראש ההוצל"פ ולכן החייב נפגע. עוד טען ב"כ המבקשת כי החייב ידע על דרישה זו של הכונס עוד לפני מתן צו המכירה ע"י ראש ההוצל"פ ולכן היה צריך להביע התנגדות בהקדם האפשרי ולא להמתין עד לאחר מתן הצו. עוד טען ב"כ המבקשת כי גם אם נפל פגם מהותי ע"י הכונס בהליך מכירת הנכס למבקשת, תנאי לביטול אישור המכר הוא שהמבקשת ידעה על הפגמים המהותיים שנפלו בעסקה שבינה ובין הכונס ובמקרה הנ"ל אין זה כך. עוד טען ב"כ המבקשת כי אין בית משפט זה אמור להכריע במחלוקת או בסכסוך שנוצר בין המבקשת לבין משיבים 4 ו- 5 וזאת מאחר והערעור הוא על החלטת ראש ההוצל"פ מיום 11.11.99 בלבד. עוד טען ב"כ המבקשת כי במידה ובית משפט זה יקבל את הערעור הרי שאז יהיה על המבקשת להתמודד בהליכים משפטיים נפרדים על זכויותיו בנכס כנגד משיבים 4 ו- 5. ב"כ המשיב 1 טען כי החלטת ראש ההוצל"פ הינה החלטה מנומקת ומושתתת על התשתית הראייתית והעובדתית שהובאה בפניו. זאת ועוד טען ב"כ המשיב 1 כי בצדק ביטל ראש ההוצל"פ את החלטתו מיום 28.10.99 שכן החלטה זו ניתנה במעמד צד אחד ונפלו בה פגמים מהותיים. עוד טען ב"כ המשיב 1 כי הפגמים שנפלו הם: לא ניתן לחייב להשתתף בהליך ההתמחרות ולא ניתן לו לפדות את המשכנתא וזאת למרות החלטת ראש ההוצל"פ. הכונס נטל לעצמו סמכויות שלא ניתנו לו ע"י ראש ההוצל"פ כדוגמת בקשת ערבות על סך 150,000$ מהחייב. כמו כן טען ב"כ המשיב 1 כי מעיני ראש ההוצל"פ הוסתרה העובדה כי החייב חפץ לפדות את המשכנתא. עוד טען ב"כ המשיב 1 כי מכירת הנכס למבקשת פוגעת פגיעה ממשית הן בזכויות המשיב 1 והמשיב 2. עוד טען ב"כ המשיב 1 כי המבקשת התנהגה בחוסר תום לב כאשר העלימה מעיני הכונס ומעיני ראש ההוצל"פ את המשא ומתן שנערך בינה ובין המשיב 1 לגבי רכישת הנכס. עוד טען ב"כ המשיב 1 כי הבקשה לביטול החלטת ראש ההוצל"פ הוגשה ימים ספורים לאחר מתן ההחלטה ע"י ראש ההוצל"פ ועדיין לא נרשמה כל זכות בלשכת רישום המקרקעין על שם המבקשת וכמו כן המבקשת לא שילמה על חשבון הרכישה. עוד טען ב"כ המשיב 1 כי לראש ההוצל"פ יש סמכות לבטל את החלטתו לאישור המכר, וזאת לאור כל הפגמים שהוזכרו לעיל. המשיב 3 טען כי לראש ההוצל"פ היתה סמכות לבטל את החלטתו מיום 28.10.99 וזאת משום שההחלטה ניתנה שלא בפני החייב ולכן רשאי החייב על פי תקנה 27(א) לתקנות ההוצל"פ לבקש לבטל את החלטת ראש ההוצל"פ וראש ההוצל"פ רשאי לבטלה. עוד טען המשיב 3 שהלכה פסוקה היא כי כונס נכסים אינו כפוף להוראות חוק ההוצל"פ ותקנותיו בבואו לבצע מכר מקרקעין אלא אך ורק להוראות ראש ההוצל"פ. עוד טען המשיב 3 כי המבקשת קיבלה לידה חזרה את כתב הערבות על סך 150,000$ וכמו כן הסכימה שביצוע ההחלטה לא יעוכב, דברים אלה מעידים כי המבקשת השלימה עם ביצוע פדיון הנכס ע"י החייב. עוד טען המשיב 3 כי ביטול ההחלטה של ראש ההוצאה לפועל עלול לפגוע בזוכה (הבנק). עוד טען המשיב 3 כי ביטול ההחלטה ייצור בעיות משפטיות רבות וסבוכות במספר חזיתות ובין היתר בין המבקשת לבין המשיבים 4 ו- 5. עוד טען המשיב 3 כי מהיקש מסעיף 9 לחוק המקרקעין עדיפה זכותו של הקונה השני אשר פעל בתום לב ובתמורה והשלים את הרישום - על פני זכותו של הקונה הראשון ולכן זכותם של משיבים 4 ו- 5 גוברת על זכות המבקשת. ב"כ משיבים 4 ו- 5 הצטרף לטענות המשיבים 1 ו- 3. ב"כ משיבים 4 ו- 5 טען כי הכונס התנה את פדיון הנכס על ידי החייב בהפקדת ערבות וסירב שהנכס יפדה באמצעות צד ג' ובכך חרג מסמכותו ולכן היה צורך בבטול הצו ע"י ראש ההוצל"פ. זאת ועוד טען ב"כ המשיבים 4 ו- 5 כי בקשת הכונס לאישור מכירת הנכס היתה חסרת עובדות מהותיות. עוד טען ב"כ המשיבים 4 ו- 5 כי ראש ההוצל"פ רשאי לבטל צו מכירה שנתן ובמיוחד כאשר המבקשת לא שילמה עדיין את מחיר הנכס כנדרש בסעיף 69 לחוק ההוצל"פ. עוד טען ב"כ המשיבים 4 ו- 5 כי המבקשת מנועה מלטעון נגד פדיון הנכס לבטל את בקשת עיכוב ביצוע המכירה. עוד טען ב"כ משיבים 4 ו- 5 כי זכות משיבים 4 ו- 5 גוברת על זכות המבקשת בנכס. דיון החלטתי לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. אכן הלכה פסוקה היא שאין ראש ההוצל"פ רשאי לבטל אישור מכירה סופי אלא אם היתה קנוניה בין הקונה לכונס או ידיעה של הקונה על פגמים מהותיים שנפלו בעסקה (ראה לעניין זה הלכת כהן נ' רום, בר"ע 5080/97 דינים עליון, כד' 251). רשימה זו היא אינה רשימה סגורה ודי בפגמים מהותיים שנפלו בהליכים בכדי לבטל את צו המכירה ואין חובה לקנוניה או ידיעת הקונה על הפגם (ראה לעניין זה ע"א (ת"א) 390/72, נזים נ' רובין, פס"מ תשל"ד 1631). אמנם, לא מקובלת עלי דעתו של ראש ההוצל"פ בעניין חוסר תום הלב של המבקשת שכן גם הכונס והבנק ידעו על המשא ומתן בין המבקשת לחייב וגם החייב עצמו יכל לידע את ראש ההוצל"פ עוד בתחילת ההליכים בתיק זה. לא זו אף זו, מאז המשא ומתן עברה מעל שנה ושוק הנדל"ן אכן יכול לעבור טילטולים אשר יכולים לגרום לשינוי מחיר של נכס זה או אחר, כחיזוק לזה ניתן לראות שגם החייב עצמו וגם הכונס לא מצאו קונה פוטנציאלי אשר היה מוכן לשלם יותר מהסכום שהמבקשת הציעה. אך לדעתי ולאור ההלכה (ע"א 390/72 לעיל), אין צורך בחוסר תום הלב של המבקשת בכדי שראש ההוצל"פ יבטל את החלטתו ודי בפגמים מהותיים. אכן, במקרה הנדון היו פגמים מהותיים בפעולות הכונס וכל זאת לפני החלטתו הראשונה של ראש ההוצל"פ (מיום 28.10.99), ולכן וזאת לאור בקשת החייב ראש ההוצל"פ מצא את הפגמים וכך קבע: "על הכונס היה להציג את עמדתו של החייב בצורה נכונה וברורה, ועמדתו זו של החייב לא הובאה בבקשה שהגיש הכונס, אלא נטען בבקשת הכונס כי החייב מבקש לרכוש את הנכס במחיר נטו, והכונס לא הציג בפני את הצעתו של החייב לרכוש במחיר ברוטו תוך השארת בירור המחלוקת להליך נפרד." מסכים אני עם קביעה זו של ראש ההוצל"פ. בנוסף לכך קבע ראש ההוצל"פ: "כונס הנכסים טוען שעל החייב היה להציע הצעה כמו כל קונה ולהשתתף בהתמחרות באותם תנאים, כולל הפקדת ערבות בנקאית. טענה זו אין בה ממש. ראשית, לא אישרתי בשום מקום לכונס הנכסים להתנות השתתפות מציעים בהפקדת ערבות בנקאית. שנית, גם אם הייתי מאשר זאת, ודאי שהדבר אינו חל על החייב, שזכותו "לעמוד מן הצד במהלך ההתמחרות" ולהשוות את הצעתו לרכישת הנכס להצעה הגובה ביותר". מסכים אני גם לקביעה זו של ראש ההוצל"פ. כונס הנכסים לא הוגבל ע"י המחוקק במתחם ההוראות שהוא רשאי לבקש וכוונת הדברים היא לכל הוראה שתביא בהקשר הרחב והכולל לביצוע פסק הדין ולסילוק החוב הפסוק ללא עיכובים מיותרים. אך הכונס צריך לבקש מראש ההוצל"פ שיורה לו לעשות פעולות אלו ואין הוא יכול לבצע פעולות כראות עיניו וללא אישור, כאמור, ראה לעניין זה סעיף 54ב' לחוק ההוצל"פ (ראה בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 394). ואישור כאמור לא ביקש הכונס מראש ההוצל"פ ובכך חרג מסמכותו. לפיכך ולאור האמור לעיל, מקובלת עלי דעתו של ראש ההוצל"פ שאכן היו פגמים מהותיים בפעולות הכונס אשר השפיעו על הליך המכירה, ולכן יש לבטל את אישור המכירה למבקשת. לא זו אף זו, החלטה זו של ראש ההוצל"פ ניתנה במעמד צד אחד ושלא בפני החייב, תקנה 27(א) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת: "ראש ההוצאה לפועל רשאי, על פי בקשה שהוגשה לו, לבטל או לשנות החלטה או צו שניתנו בלא שמי שרואה עצמו נפגע טען בפניו בכתב או בעל פה." כלומר, גם על סמך תקנה זו רשאי ראש ההוצל"פ לבטל ולשנות את החלטתו וזאת על פי בקשת החייב. סוף דבר, ולאור המקובץ דלעיל, החלטתי לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת ראש ההוצל"פ על כנה. אני מחייב את המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים 1, 3, 4 ו- 5 הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח + מע"מ. מכירת זכויותמקרקעיןזכויות במקרקעין