פסק דין 1. בפני תביעה כספית שהגישה חברת מאי הזהב בע"מ, האוחזת בשיק נשוא התביעה (להלן: התובעת), כנגד מושכת השיק חברת אבן התקוה נכסים בע"מ (להלן: הנתבעת) לתשלום סכום השיק. ההליכים נפתחו על ידי הגשת בקשת ביצוע שטר בלשכת ההוצל"פ בת"א (תיק הוצל"פ 01-35756-98-4). הנתבעת קיבלה רשות להתגונן. 2. אין מחלוקת בין הצדדים: א. השיק נמסר ביום 22.12.97 למר רון שקד (להלן: שקד), באמצעות אחד ממנהלי הנתבעת, מר משה קלימי (להלן: קלימי), כתשלום על חשבון עיסקת רכישת אוניה בשם "אטלנטיק" (להלן: האניה). ב. שקד הסב את השיק לתובעת. ג. השיק הוצג לפרעון על ידי התובעת בבנק בתאריך 12.2.98, אך חולל. על פני השיק נרשם, שהסיבה לחילול "ח.ח. II" (כלומר, שבמקום המיועד לחתימת המושך היתה חסרה חתימה שניה). ד. עיסקת המכר לא יצאה לפועל. בסופו של דבר נמכרה האניה לאחר באמצעות בימ"ש. 3. טענות ההגנה, שהעלתה הנתבעת כנגד התביעה, הן כדלקמן: א. השיק נמסר במסירה על תנאי. אותם תנאים, שבגינם נמסר השיק, לא התקיימו. קלימי ביטל את העסקה, דרש השיק חזרה והיה זכאי לקבלו. ב. כשלון תמורה מלא במערכת היחסים בין הנתבעת לבין הנפרעת. ג. השיק סוחר לתובעת לאחר שנפגמה זכות הקנין של שקד בשיק. הפגם דבק בשיק, שסוחר לתובעת, והיה באפשרות התובעת להתגבר עליו רק אם היתה מוכיחה שהיא אוחזת כשורה. ד. התובעת אינה אוחזת כשורה. 4. מטעם ההגנה העידו שני עדים: מר משה קלימי, ששימש כמנהל בחברה התובעת והיה אחד מבעלי זכות החתימה בחברה, ומר הרצל חזקיה, אשר היה לגרסתו יועצו של קלימי בעיסקה (ח.נ. עמ' 5 שורה 27). בהתאם לעדות קלימי וחזקיה, במהלך חודש נובמבר 97, הציע שקד לקלימי לרכוש את האניה בסכום כולל של 175,000 $. הפגישה הראשונה בין הצדדים, התקיימה ביום 2.12.97. בפגישה נכחו, בין היתר, קלימי, שקד, חזקיה ואנשים נוספים. באותה פגישה נוהל מו"מ לרכישת האניה. נעשה ניסיון להגדיר את תנאי העסקה ולקבל פרטים מדוייקים יותר על האניה וכל הקשור אליה. לגרסת קלימי וחזקיה, אמר שקד לקלימי באותה פגישה, כי על מנת לשפץ את האניה, אשר מלבד זאת נמצאת במצב טוב ושמיש, דרושה השקעה של כ- 50,000 $ - 40,000 $. קלימי ביקש זמן לבחון את הפרטים שניתנו לו על ידי שקד. עם זאת מסר לשקד את השיק נשוא התביעה כתשלום על חשבון רכישת האניה. לגרסת קלימי וחזקיה, מסירת השיק היתה על תנאי. הודגש על ידי קלימי, כי העסקה תצא לפועל אך ורק בכפוף לכך, שיתקיימו התנאים עליהם הוצהר לגבי מצב האניה ושימצא לקלימי שותף לעסקה. קלימי הוסיף והעיד, כי הפגישה הנ"ל, בה נמסר השיק, היתה ערב נסיעתו לחו"ל, וכי לאחר שחזר מחו"ל שלח מכונאי מטעמו כדי לבדוק את האניה. מבדיקה שערך המכונאי התברר, כי האניה במצב רעוע וללא רישוי ויש להשקיע בה סכומי כסף גבוהים מאלה שנקב שקד. לאור המידע שהתגלה לו, הודיע קלימי לשקד, כי אין יותר בסיס להמשך המו"מ ביניהם וביקש ממנו להחזיר לו השיק. לגרסת קלימי, ההצעה, שניתנה ושבהמשכה התקיים מו"מ בין הצדדים, לא השתכללה להסכם מחייב. לדבריו, לא התקיימו התנאים, המזכים את התובעת בפרעון השטר עליהם סוכם מראש. זאת ועוד, כיוון שהאניה לא הועברה מעולם לרשות הנתבעת, הרי שלא ניתנה כל תמורה בגין השיק. 5. גרסת התביעה, כפי שהובאה בעדותו של שקד וקיבלה חיזוק בעדותו של ראובן שלגי (להלן: שלגי), שונה. בהתאם לעדות שקד, הפגישה, שבה נמסר השיק ת1/ ונקשרה העסקה, היתה ביום 22.12.97. באותו יום נקשרה עסקה מושלמת לרכישת האניה על ידי הנתבעת. השיק נשוא התביעה נמסר באותו יום על חשבון מחיר האניה ללא כל תנאי. לפגישה מיום 22.12.97 קדמו מספר פגישות בינו לבין קלימי, במהלכן נתן שקד לקלימי הסבר מלא על מצב האניה ואף הפנה את קלימי למכונאי אניות בשם שלגי ראובן. רק לאחר שקלימי קיבל הצעה מפורטת והסברים מלאים על מצב האניה והטעון תיקון, הן משלגי והן משקד, נקשרה העסקה ביום 22.12.97. שקד הוסיף והעיד, כי המחיר שדרש עבור האניה בתחילה היה 220,000$, ולאחר הבירורים שעשה קלימי וניהול מו"מ בין הצדדים, הוקטן הסכום לסך 175,000$. לדברי שקד, מאוחר יותר, ביקש ממנו קלימי לעכב את הצגת השיק לפרעון למשך שבועיים. שקד הפנה בקשה זו למנהל התובעת, אליה סוחר השיק, ולכן הוצג השיק לפרעון לאחר זמן פרעונו. בסופו של דבר, כאשר הוצג השיק לפרעון, לא כובד על ידי הבנק בשל העדר חתימה שניה ליד חתימת המושך. כסיוע לעדותו של שקד, לגבי מתן ההסברים לתובעת על מצב האניה עובר לקשירת העסקה, זומן להעיד העד שלגי. שלגי העיד, כי הכיר היטב את האניה. לדבריו, בעת שהאניה עגנה בנמל אילת במחצית השניה של 1997, בדק את האניה, לבקשתו של אדם בשם יצחק ממן, ומסר לממן הצעת מחיר לתיקון מנועים, צירים והגהים. זמן קצר לאחר שמסר לממן את הצעת המחיר לתיקון, הופנו אליו, על ידי מתווך בשם אביגדור, שני קבלנים מראשל"צ, שהתכוונו לרכוש את האניה, כדי לקבל נתונים בקשר לאניה. הוא נפגש עם אחד מהקבלנים (שכן נאמר לו שהקבלן השני בחו"ל) ועם המתווך אביגדור, נתן הסברים לגבי מצב האניה וגם שלח לקבלנים את אותה הצעת מחיר שמסר בזמנו לממן. סמוך לאחר מכן הודיע לו המתווך אביגדור, שאותם קבלנים קנו את האניה ומסרו לשקד שיק על סך 200,000 ש"ח על חשבון המחיר, וכי כאשר הקבלן שנמצא בארה"ב יחזור ארצה, יבוא אל שלגי להזמין את ביצוע העבודה, בגינה נמסרה הצעת המחיר. מאוחר יותר, נודע לשלגי שקוני האניה התחרטו מהעסקה. אמנם שלגי בעדותו לא נקב בשם הקבלן, שקיבל ממנו הסברים על מצב האניה והצעת מחיר, אך כפי שיפורט להלן בפסקה הבאה, הגעתי למסקנה ששלגי נתן הסברים לחזקיה שבא כנציגו של קלימי, ומכל מקום את הצעת המחיר שלח לנתבעת. 6. סעיף 20(ג) לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כי: "שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו בתור מושך, או קבל או מסב, חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר". על מנת לסתור חזקה זו, על מושך השיק להוכיח, כי מסר את השטר על תנאי ומהו התנאי. כמו כן הנטל על המושך להוכיח, כי התנאי לפרעונו של השיק לא התקיים (ראה זוסמן, "דיני שטרות" מהדורה 6, תשמ"ג, עמ' 111 (להלן: "זוסמן"); ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, 693 מול פסקה ד'; ע"א 623/88 משה גלדנברג ואח' נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד(2) 801, 803 מול פסקה ה'). במקרה דנן, על הנתבעת הנטל להוכיח את הגרסה העובדתית שפורטה על ידי קלימי וחזקיה, דהיינו, שהשיק נשוא התביעה נמסר לשקד רק במסגרת מו"מ ולא על חשבון עסקה גמורה, וכן שמסירת השיק היתה על תנאי. הנתבעת לא הרימה את הנטל, שהיה מוטל עליה, ולא שכנעה אותי באמיתות גרסתם של קלימי וחזקיה. לאחר שמיעת מכלול העדויות והתרשמות מהן, העדפתי את הגרסה העובדתית, שהובאה על ידי עדי התביעה שקד ושלגי, על הגרסה שהובאה על ידי קלימי וחזקיה, ואלה נימוקי: א. כפי שהתרשמתי מעדותו של שקד מדובר בעד אמין. האמנתי לגרסתו של שקד, כי: (1) השיק נמסר ללא תנאי, על חשבון מחיר האניה, לאחר שנקשרה עסקה סופית ומוגמרת לרכישת האניה. (2) עובר לקשירת העסקה נתקיימו מספר פגישות בינו לבין קלימי, הוא מסר לקלימי הסבר מפורט על מצב האניה, הפנה את קלימי לשלגי לקבל פרטים על האניה ועל הטעון שיפוץ, ורק לאחר שנעשו בירורים מטעם הנתבעת עם שלגי נקשרה העסקה ונמסר השיק. (3) עובר לחילול השיק לא הודיע לו קלימי על ביטול העסקה. עובר להצגת השיק לפרעון ולחילולו, ביקש קלימי משקד, כי ידחה את מועד הצגת השיק לפרעון. שקד נעתר לבקשתו והפנה בקשה דומה למנהל התובעת, אליה סוחר השיק. השיק הוצג לפרעון באיחור בהתאם למועד שהוסכם עם קלימי, וחולל בשל העדר חתימה שניה במקום המיועד לחתימת המושכת. ב. העד שלגי אף הוא הותיר רושם מהימן ביותר, ובעדותו יש לשמש לפחות חיזוק לעדותו של שקד. כשראה שלגי את חזקיה באולם בית המשפט הצביע עליו כעל האדם, שעימו נפגש בבית קפה באילת ולו מסר פרטים על האניה. הוא גם פנה אליו באופן ספונטני כאל מכר ותיק: "שלום, אתה זוכר אותי, היינו בבית קפה באילת עם המתווך אביגדור". כשחזקיה התכחש להכרותם נזהר אמנם שלגי מלקבוע בצורה מוחלטת, שחזקיה הוא האדם עמו נפגש באילת ושלו נתן הסברים לגבי האניה, אך מתוך השוואת פרטים נוספים שמסר, עם נתונים שנתקבלו בעדות בבית המשפט, ניתן להסיק כי אותם קבלנים מראשל"צ אליהם התייחס בעדותו בקשר למסירת פרטים על האניה והצעת מחיר הם קלימי וחזקיה! (1) מעדותו של חזקיה עולה, שהוא נכח בפגישה בה נמסר השיק ושהיה לו אינטרס בקשירת העסקה לרכישת האניה (פרוטוקול עמ' 6 באמצע). (2) שלגי העיד שהאדם אותו פגש היה ממוצא פרסי ודומה מאד לחזקיה (פרוטוקול עמ' 12 למטה). (3) שלגי העיד על כך, שהמתווך אביגדור הפנה אליו שני קבלנים מראשל"צ. גם רון שקד וגם קלימי העידו שקלימי הופנה לשקד באמצעות אביגדור. קלימי הודה שהוא עוסק גם בקבלנות בנין (עמ' 2 לפרוטוקול באמצע), והרצל חזקיה הודה שהוא עובד בראשל"צ (עמ' 8 לפרוטוקול למטה). (4) לדברי שלגי, האדם עמו נפגש אמר ששותפו בארה"ב, ואין מחלוקת, וגם חזקיה וקלימי העידו, שבאותה תקופה נסע קלימי לארה"ב. ג. לעומת הרושם האמין, שהותירו עלי עדי התביעה, נותרו בליבי ספקות לגבי מהימנות גרסתם של קלימי וחזקיה, הן בשל התרשמות מאופן מתן העדויות, וכן מהטעמים הבאים: (1) נמצאו סתירות בעדותו של קלימי עצמו בין דבריו בעדותו הראשית לבין עדותו בחקירה הנגדית ובין עדות קלימי בחקירה הנגדית לבין עדותו של חזקיה בחקירה הנגדית. אתן דוגמאות: א. בעדותו בחקירה הראשית (סעיף 8 לתצהיר) העיד קלימי, כי נ1/ הינה הקבלה שנמסרה כנגד השיק ת1/. בחקירה הנגדית, לעומת זאת (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 3 - 6), התכחש קלימי לעדותו הראשית, לפיה נ1/ הינה הקבלה שנמסרה כנגד השיק, והעיד, כי לא קיבל את נ1/ וכי היה מסמך אחר שנמסר לו כקבלה. בהמשך מעיד קלימי בקשר לאותו נושא: "יכול להיות שנפגשנו אחר כך והוא נתן קבלה. לא זכור לי. אתה שאלת אם אני בהבימה קיבלתי את הקבלה ולא שאלת אותי לגבי פגישות אחרות. בהבימה כתבנו איזה שהוא מסמך, אני לא יודע איפה הוא אני צריך לחפש". לעומת זאת עד הגנה 2, חזקיה, בחקירתו הנגדית (עמ' 6 למטה) מעיד, שנ1/ נמסרה בסוף הפגישה בהבימה, ושזו הקבלה שניתנה כנגד השיק ת1/, ובכך סותר חזקיה את עדותו של קלימי בחקירה הנגדית ומאשר את גרסתו של שקד. ב. קלימי העיד (סעיפים 6 ו- 7 לתצהירו), כי ביום מסירת השיק לשקד העסקה טרם נקשרה, שכן אמר לשקד שתנאי לקשירת העסקה הינו שימצא שותף נוסף שירכוש עמו את האניה וללא מציאת שותף נוסף לא תוכל להתבצע העסקה (דברים אלה נאמרו גם על ידי חזקיה בתצהיר עדותו הראשית), אך בחקירה הנגדית נשתנתה גרסתו. כשנשאל קלימי בחקירתו הנגדית אם מצא את השותף אותו הזכיר בתצהירו, השיב: "שותף היה לי גם אותו יום שהלכתי לעשות את העסקה בהבימה" ואילו כשנשאל חזקיה בחקירתו הנגדית מי השותף של קלימי לגבי עסקת האניה, השיב: "עוד לא היה ידוע מי השותף". הסתירות הנ"ל אומרות דרשני! (2) קלימי העיד, שהוא איש עסקים מנוסה. לנוכח היותו איש עסקים מנוסה, סביר להניח שאילו אכן השיק היה נמסר לשקד רק כשיק בטחון, במסירה על תנאי, במסגרת מו"מ שלא הבשיל לעסקה, היה הדבר מוצא את ביטויו הן בשיק ת1/ באמצעות רישום על פניו של המילים: "שיק ביטחון", והן בקבלה נ1/, שנמסרה כנגד קבלת השיק. לא על פני השיק ולא על פני הקבלה מצוי זכר לכך שהשיק נמסר על תנאי, או שהעסקה היתה מותנית בקיום תנאים. (3) העובדה, שקלימי וחזקיה העידו על פגישה, שהתקיימה בין שקד, קלימי, חזקיה ואח' ב2.12.97-, ולעומת זאת הוכח (לפי עדותו של שקד ולפי הרשום על הקבלה נ1/), שהשיק נמסר רק ב22.12.97-, תומכת דווקא בגרסת שקד, כי עובר למסירת השיק קיימו הצדדים מספר פגישות לצורך מו"מ ובסופו של דבר ביום 22.12.97 נקשרה עסקה מחייבת. (4) כאמור, קלימי העיד, כי לאחר שמסר את השיק לשקד נסע לחו"ל. לדבריו, לאחר שחזר מחו"ל, פנה למכונאי אניות ושלח אותו לבדוק את האניה (סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית), ובעקבות בדיקת המכונאי נוכח לדעת ששקד מסר לו מצג לא נכון, שכן ההשקעות שיאלץ להשקיע תהיינה גדולות (סעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית). אמינות גרסה זו, באשר למכונאי שבדק את האניה לאחר מסירת השיק,מפוקפקת ביותר. כאשר נחקר קלימי בחקירה נגדית בקשר לבדיקת המכונאי הסתבר, שקלימי אינו יודע מי המכונאי שהוא שלח לבדוק את האניה ושעל פי חוות דעתו ביטל העסקה. כשנשאל לשמו של המכונאי, השיב שאינו זוכר את שמו; כשנשאל איזה דו"ח קיבל מאותו מכונאי אלמוני, השיב שלא קיבל שום דו"ח בכתב, שכן קבלת דו"ח היתה עולה כסף (פרוטוקול עמ' 3 מהאמצע למטה). כשנשאל אם לא שילם למכונאי השיב: "לא שילמנו לו כסף כי הוא לא עשה לי עבודה. הוא בדק את זה קודם לאנשים אחרים". אם לא די בתמיהות שנעורו מעדותו של קלימי בחקירתו הנגדית, הרי שקטע אחרון זה בעדותו משמש חיזוק לעדות של שקד ושלגי, וכי שלגי מסר לקלימי או למי מטעמו אינפורמציה לגבי מצב האניה עובר לקשירת העסקה ולמתן השיק על סמך בדיקתו של שלגי את האניה עבור ממן. (5) למרות שקלימי העיד, שביטל את העסקה וכי ביקש משקד שיחזיר לו את השיק, לא נשלח שום מכתב מטעמו של קלימי לשקד בקשר לכך. קלימי גם הודה, כי לא ביטל את השיק. השיק חולל בשל העדר חתימה שניה ליד חתימת המושכת (ראה ת1/ למטה מצד ימין). (6) בהתאם לעדותם של קלימי וחזקיה, בפגישה, שבה קיבל שקד את השיק מהנתבעת, נכחו אנשים נוספים בנוסף לשקד קלימי וחזקיה. חזקיה העיד שמדובר בחברים של קלימי ואף נקב בשמותיהם. קלימי לא דאג להזמין אנשים אלה כעדים. העדרות עדים חיוניים, שניתן היה לזמנם על ידי ההגנה, מטה את הכף לחובת ההגנה. (7) למרות שקלימי ידע, שכדי לחייב את הנתבעת בתשלום השיק ת1/ דרושות שתי חתימות, מסר לשקד שיק חתום בחתימת ידו בלבד, מבלי ליידע את שקד על כך (עמ' 4 למטה לפרוטוקול) - התנהגות שמגלה חוסר הגינות. לסיכום: המסקנה שהסקתי ממכלול העדויות היא, כי יש להעדיף את הגרסה העובדתית שהובאה על ידי שקד ולא לקבל את גרסתו של קלימי. לא האמנתי לקלימי, שהשיק נמסר במסירה ע"ת, וכי טרם נקשרה עסקה מחייבת, איני מקבלת את הגרסה ששקד הציג מצג כוזב לגבי האניה. אני קובעת שביום 22.12.97 נקשרה עסקה מחייבת והיה על הנתבעת לקיימה. הנתבעת היא שהפרה ההסכם כנראה לאחר "מחשבה שניה לגבי כדאיות העסקה". 7. טוען ב"כ הנתבעת: כיוון שבסופו של דבר העסקה, בגינה ניתן השיק, לא יצאה לפועל, הנתבעת לא רכשה את האניה והאניה נמכרה לאחר, הרי שמדובר בכשלון תמורה מלא לשיק. לפיכך, לנפרעת אין זכות לתבוע על פי השיק והוא הדין בתובעת, שאליה סוחר השיק, כיוון שהפגם שדבק בשיק עבר אליה . לטענת ב"כ הנתבעת התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק. איני מסכימה עם ב"כ הנתבעת שהתמורה לשיק נכשלה. ביום 22.12.97 ניתנה ע"י שקד לנתבעת תמורה כנגד מסירת השיק והיא, שכנגד מסירת השיק נקשר בין הצדדים ביום 22.12.97 הסכם מחייב לרכישת האניה על ידי הנתבעת. עם קשירת עסקה זו נמנע מבעלי האניה למכור אותה לאחר (וראה: סע' 26(א)(1) לפקודת השטרות [נוסח חדש]; שלום לרנר דיני שטרות תשנ"ט1999-, 249). תמורה זו לא נכשלה והעסקה היתה מתבצעת אילולא הפרה הנתבעת את ההסכם. כשהנתבעת היא זו שהפרה את ההסכם, ובעקבות הפרה זו בלבד בוטל ההסכם, אין באפשרותה לטעון לכשלון תמורה מלא אף שהאניה נמכרה לבסוף לאחר. 8. למעלה מן הנחוץ אוסיף, כי במקרה דנן אין לומר שהיתה התעשרות שלא כדין של שקד, שכן הוכח באמצעות עדות שקד (סע' 12 לתצהיר עדותו הראשית) ועדותו לא הופרכה, שכתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעת נגרמו נזקים לשקד. הוא נאלץ לחפש קונה אחר לאניה במחיר מופחת של 150,000 $ (במקום 175,000 $) וכן לשאת בהוצאות עגינה ושמירה של האניה עד למכירתה שהסתכמו ביותר מ80,000- $. 9. משדחיתי את טענות ההגנה, המתייחסות למערכת היחסים שבין שקד לבין הנתבעת, מתייתר הצורך בדיון בשאלה, מתי סוחר השיק אל התובעת והאם היא אוחזת כשורה, שכן אם לשקד זכות מלאה לגבות את סכום השיק מהנתבעת, הרי זכות זו הועברה לתובעת, אליה סוחר השיק, גם אם התובעת אינה אוחזת כשורה. 10. פסיקתא אני דוחה ההתנגדות. ניתן יהיה להמשיך בהליכי ההוצל"פ. בשל ההתדיינות בפני אני מחייבת את הנתבעת בהשתתפות בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 8,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום בפועל, וזאת בנוסף לכל חיוב אחר בתיק ההוצל"פ. שטרפקודת השטרות