פסק דין 1. התובעת, חברת מוביל נובה בע"מ (להלן: "התובעת"), הגישה בקשה לביצוע צ'ק בהוצל"פ (תיק הוצל"פ 01-70450-97-5) כנגד הנתבע מר אילן גירוני (להלן: "הנתבע") בגין צ'ק בחתימת ידו, אשר הוסב לפקודתה ונמסר לה. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע שטר (המ' 143023/97). ניתנה לנתבע רשות להתגונן והדיון עבר לפסים רגילים. 2. טענת ההגנה, שפורטה בתצהיר שצורף לבקשת הנתבע ושלגביה ניתנה לו רשות להתגונן: הנתבע הזמין מהנפרעת ריהוט לחדר שינה ומסר לה שני צ'קים דחויים: הצ'ק נשוא תביעה זו וצ'ק נוסף. יומיים לאחר ההזמנה נוכח הנתבע לדעת, שלא יוכל לעמוד בעלות ההזמנה ולכן ביקש מהנפרעת לבטל העסקה. העסקה בוטלה בהסכמת מנהל הנפרעת, שהבטיח לנתבע להחזיר לו הצ'קים (שבעת הביטול לא היו ברשותו). הצ'קים לא הוחזרו לנתבע. מסתבר שהצ'קים סוחרו לתובעת. לטענת הנתבע, סיחור הצ'קים נגוע בתרמית, שכן עסקת היסוד בוטלה, זכותה של הנפרעת שסחרה הצ'ק לתובעת היתה פגומה, והתובעת, שאינה אוחזת כשורה, לא רכשה זכות טובה מזו של הנפרעת. 3. העידו בפני הנתבע מחד ומנהל התובעת מאידך. הנתבע העיד כי לא קיבל כל תמורה בגין הצ'קים וחזר על גרסתו בדבר ביטול העסקה בהסכמה, תוך הבטחה להחזיר לו את שני הצ'קים. מנהל התובעת העיד, כי התובעת קיבלה את השקים מהנפרעת בתמורה ובתום לב במהלך עסקיהם המשותפים, כנגד קבלת סחורה שספקה התובעת לנפרעת. לתמיכת עדותו הציג מנהל התובעת את הצ'קים ת1/ ו- ת2/ ואת הקבלה, שהוצאה ביום 10.2.97, המעידה שבמועד זה לכל המאוחר סוחר הצ'ק נשוא התביעה ביחד עם הצ'ק הנוסף שעל מסירתו לנפרעת העיד הנתבע. שני העדים, הן הנתבע והן מנהל התובעת, עשו עלי רושם מהימן. עדויותיהם לא הופרכו בחקירה נגדית ואינן נמצאות בסתירה זו לזו. לפיכך מאמצת אני את העובדות שהוכחו באמצעות עדות עדים אלה. להלן אנתח את המצב המשפטי על סמך הנתונים שהוכחו. 4. כאמור, האמנתי לנתבע, כי הצ'ק נשוא התביעה נמסר ביחד עם צ'ק נוסף בתמורה לריהוט שהזמין מהנפרעת, וכי יומיים לאחר הזמנת הסחורה ומסירת הצ'ק (שנמסר כצ'ק דחוי) בוטלה העסקה בהסכמה. הנתבע מעולם לא קיבל תמורה כנגד הצ'קים והובטח לו על ידי מנהל הנפרעת כי יקבל הצ'קים בחזרה. עולה איפוא, כי לאחר ביטול העסקה לא היתה לנפרעת כל זכות להמשיך ולאחוז בצ'ק נשוא התביעה, להגישו לפרעון או לסחרו. האם יש בכך כדי לפגום בזכותה של התובעת, אליה סוחר הצ'ק נשוא התביעה על ידי הנפרעת? סעיף 37 לפקודת השטרות קובע: "אלה זכויותיו וכוחו של אוחז שטר: (1) יכול הוא לתבוע על פי השטר בשם עצמו; (2) היה אוחז כשורה, הריהו אוחז השטר כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכל מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם ביום לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר; (3) היה פגם בזכות קנינו, הרי אם סיחר את השטר לאוחז כשורה, רוכש אותו אוחז זכות קנין טובה ושלמה, ואם השיג פרעונו של השטר, מי שפרע לו כשורה, מופטר מן השטר הפטר כשר". וכפי שכותב המלומד אהרון ברק בספרו "מהותו של שטר" (1974) עמ' 73 סעיף 38: "גולת הכותרת של דיני המסמכים הסחירים הינה האחיזה כשורה. בידי האוחז כשורה מתמקדים היתרונות המיוחדים של המסמך הסחיר, ובעיקר תכונת ה"היטהרות". בידיו השטר נקי מטענות הגנה של צדדים קודמים. פגם בזכות הקניין של צד קודם אינו תופס לגבי אוחז כשורה, בין אם הפגם מקורו בחיוב פגום, ובין אם הפגם מקורו בקניין פגום" מכאן: אם יקבע שהתובעת אוחזת כשורה, הרי שרכשה זכות קנין טובה ושלמה ויש להתעלם מטענות הנתבע באשר לפגם בעסקת היסוד. 5. האם התובעת במקרה דנן הינה "אוחזת כשורה" בצ'ק? סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע, בין היתר, כי אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו. במקרה דנן טוען ב"כ הנתבע, כי הצ'ק אינו "שלם ותקין לפי מראהו", שכן שם הנפרע כפי שנכתב על ידי הנתבע בצ'ק הוא "רהיטי סינרמה", ואילו חתימת ההיסב הינה "רהיטי סינרמה בע"מ". מנגד טוען ב"כ התובעת, כי ברור הוא לכל בר דעת, כי הצ'ק ניתן לרהיטי סינרמה (הנפרעת) והשמטת המילה "בע"מ" איננה מהווה שינוי ו/או שיבוש בשם הנפרעת. הנני בדעה, כי לנוכח השוני בין השם שפורט במקום המיועד לשם הנפרע לבין חתימת ההסב נפגמה תקינות השטר. לדעתי קיים שוני משמעותי בין שם הנפרעת, כפי שנרשם על פני הצ'ק, לבין חתימת ההסב, שכן חתימת ההסב מתייחסת לחברה בע"מ ולא לחברה שאחריותה אינה מוגבלת (ראה: ע"א 293/64 משה הרט נ' יצחק הולנדר, פ"ד יח(4) 474; ARAB BANK V. ROSS (1952)1 ALL E. R. 709; ע"א 645/81 תעשיית הצפון בע"מ נ' ש. פרידמן ושות' (1975) בע"מ, פ"ד לו(3) 757, 759ז' ; ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ' בנק צפון אמריקה בע"מ, פ"ד מג(4) 613, 616ג') ; ע"א 4848/91 הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה בע"מ (בפירוק) נ' פורשה בע"מ, פ"ד נא(1) 874, 877ז'). משקבעתי, כי הצ'ק אינו שלם ותקין לפי מראהו, הרי שהתובעת אינה אוחזת כשורה בצ'ק. 6. האם הוכח שהסיחור של הצ'ק לתובעת היה נגוע בפגם? באמצעות עדות מנהל התובעת, שכאמור האמנתי לעדותו, הוכח כי הצ'ק סוחר לתובעת כנגד תמורה, כאשר התובעת תמת לב ולא ידעה דבר או חצי דבר, על כך שזכות הנפרעת לסחר בצ'ק פגומה. האם למרות זאת לא רכשה התובעת זכות טובה בצ'ק? התשובה לשאלה זו תלויה במועד סיחור הצ'ק, כיוון שנקבע שהתובעת אינה אוחזת כשורה, הרי שאין באפשרותה לרכוש זכות טובה יותר מהזכות שהיתה לנפרעת בעת שסחרה לה השטר. אם סוחר הצ'ק בטרם בוטלה עסקת היסוד בין הנתבע לבין הנפרעת, הרי שהסיחור היה כדין ולא נפל כל פגם לא בסיחור ולא בזכות שרכשה התובעת, שקבלה הצ'ק מהנפרעת כנגד מתן ערך ובתום לב (ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אליהו בן עליזה, פ"ד לח(4) 281, 289ז' להלן: פס"ד בן עליזה). שונה המצב אם הצ'ק סוחר לאחר ביטל עסקת היסוד. במקרה כזה הסיחור של הצ'ק ע"י הנפרעת נגוע בתרמית פגם זה דבק בצ'ק ואינו סר ממנו, אלא אם כן האוחז הינו אוחז כשורה (פס"ד בן עליזה עמ' 289 ו') האם קדם סיחור הצ'ק לביטול עסקת היסוד או שהיה מאוחר לו? התובעת הוכיחה את התאריך בו סוחר הצ'ק מהנפרעת אליה והוא 10.2.97 (ראה עדות מנהל התובעת וקבלה ת3/), אך התאריך בו בוטלה העסקה בין הנתבע לנפרעת לא הוכח במדוייק (הנתבע העיד שאינו זוכר במדוייק מועד הזמנת הרהיטים והוא רק זוכר שההזמנה היתה במחצית הראשונה של פברואר וכי העסקה בוטלה לאחר יומיים). מי הוא הנושא בנטל ההוכחה לגבי השאלה מה קדם למה הפגם הקנייני בשטר או הסיחור? נפסק בפס"ד בן עליזה (שם עמ' 290ב'): "...הלכה פסוקה היא שעל אוחז השטר ... נטל הראיה מה קדם למה הסיחור או כשלון התמורה". התובעת לא עמדה בנטל זה ולכן לא ניתן לקבוע שהיא רכשה זכות טובה יותר מאשר הנפרעת. משקבעתי, כי הנתבע לא קיבל תמורה מהנפרעת והנפרעת לא היתה זכאית לתבוע הנתבע לפרוע הצ'ק, הרי שדין תביעתה של התובעת, הנמצאת בנעלי הנפרעת, להידחות. שיקים