פסק דין 1. בפני תביעה כספית, בגין חיובו של התובע ע"י הנתבעת ביום 1.7.08, בתשלום גבוה מזה שהוצג בשלט שהוצב במרכול של הנתבעת, ברכישת מוצר ממנה. 2. התובע העיד על הרכישה ועל הסתמכותו על מחיר שפורסם בשלט, שהיה מוצב על דוכן השום, במחלקת הירקות של הנתבעת. לדבריו, שנתמכו בתמונת השלט, הכיתוב בו היה 9.90 ₪. לא היה בשלט כל כיתוב נוסף המעיד על כך שהמחיר הוא עבור יחידת שום ארוזה בחבילה. מעדותו של התובע שלא נסתרה עולה, כי ביתר דוכני הירקות שלא נימכרו באריזה היה כיתוב בשלטיהם ובו נקוב מחיר בלבד, ללא תוספת כיתוב לק"ג. דהיינו, השילוט ביחס לשום שארוז בחבילה וביחס לירקות אחרים הנמכרים בתפזורת, היה זהה וכלל רק סכום, ללא תוספת כיתוב אחרת בנוגע למחיר. מכאן עולה, שהיה בסיס להסתמכותו של התובע ברכישת השום, שהוא יחוייב בתשלום בסך 9.90 ₪ לק"ג שום ולא עבור כל יחידה ארוזה. בבוא התובע לשלם עבור הקניה, התברר לו כי הוא חוייב בתשלום בסך של 30 ₪ עבור 750 גרם שום, קרי: בסך של 9.90 ₪ ליחידה ארוזה ולא לפי מחיר לק"ג בסך של 9.90 ₪. 3. הנתבעת טענה להיעדר אחריות מצידה, לנוכח חילופי בעלים על המרכול. בה בשעה הודתה כי המועד הרכישה נשוא התביעה, הוא המועד בו הבעלות על הרשת והמרכול דנן, עברה אליה. לפיכך אני קובעת כי קיימת יריבות בינה לבין התובע והאחריות לעל התנהלות המרכול, מוטלת עליה. יוער, כי מהעדויות עולה כי מנהל המרכול סירב לשלם לתובע את ההפרש בין המחירים בעת הרכישה. בכך יש כדי להוכיח כי אין מדובר בשגגה ו/או בטעות של הבעלים הקודם על הרשת, כי אם במחדל מצד הנתבעת. 4. הנתבעת הודתה בכתב ההגנה כי הכיתוב בשלט היה כגירסת התובע. יחד עם זאת טענה שהצרכן יודע כי היכן שמוצר נימכר באריזה סגורה, המחיר הוא 'פר - אריזה' ולא מחיר לק"ג. לפיכך לטענתה בדין חוייב התובע בסך של 30 ₪. 5. נציג הנתבעת העיד כי ביום 28.7.08 הוכן לתובע מכתב (ת/2) בצירוף תשלום עבור ההפרש שניגבה ממנו לפי אריזה ולא לפי ק"ג ובתוספת פיצוי, בסך כולל של 60 ₪ במתן תווי קניה.לטענת התובע, המכתב והפיצוי לא הגיעו אליו והוא אינו רואה בכך משום פיצוי ראוי. דיון ומסקנות: 6. לפי הוראות סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 על הנתבעת להימנע מהטעיה של צרכן, בין אם במעשה ובין אם במחדל בפעולותיה , העלולים להטעות את הצרכן בכל עניין מהותי לעיסקה. לפיכך, היה על הנתבעת להקפיד על רישום מלוא פרטי המחיר, בפרט היכן שביקשה להבחין בין מוצר ארוז לבין יתר הירקות הנמכרים לפי מחיר לק"ג. בנוסף, יכול שיהיו במחלקת הירקות, ירקות אחרים אשר ארוזים בחבילה ולאו דווקא בתפזורת (כדוגמת: תפוחי אדמה או גזר) ולמרות היותם באריזה, התשלום עבורם הוא לפי משקל החבילה ולא מחיר קבוע לכל חבילה. בכך, יש כדי לסתור את טענת הנתבעת, כי ידוע לצרכן שעבור מוצר ארוז, נגבה מחיר לפי יחידה. לפיכך, היה על הנתבעת לציין על גבי השלט כי המחיר הוא ליחידה. 7. לחילופין טענה הנתבעת, לטעות בשגגה מצידה, בפרסום המחיר ללא תוספת הבהרה ל"יחידה" וטענה כי תיקנה זאת בשילוט מאוחר יותר שלה (תמונה נ/1), בו נרשם המחיר ליחידה. התובע העיד על כך, שבחודש אוקטובר 2008, לאחר הגשת התביעה חזרה הנתבעת לפרסם את מחיר השום, ללא תוספת כיתוב - ליחידה. לראיה, הציג תמליל שיחה שלו עם נציגת הנתבעת בנידון וכן הגיש את תמונה ת/5, של שלט שהוצג לדבריו במרכול של הנתבעת, בסמוך למועד הדיון. 8. בנסיבות בהן, היה על הנתבעת לרשום על גבי השלט כי המחיר ליחידה ולא עשתה כן, הפרה הנתבעת את הוראות סעיף 17ב. (ד) לחוק הגנת הצרכן, בסירובה לשלם לתובע על אתר, את ההפרש בין המחיר שפורסם לבין התשלום אותו היא גבתה ממנו לפי יחידה. 9. התובע, טען לנזקיו בגין מחדלי הנתבעת וביקש לקנוס אותה בסכום המכסימלי שבסמכותו של בית משפט זה. התובע, לא הוכיח כי הפסיד יום עבודה בגין מחדלי הנתבעת וכן לא הציג דו"ח רו"ח ו/או תלושי משכורת על גובה שכרו והפסדיו. 10. לפי הוראות 31 א. לחוק הגנת הצרכן, נקבע הסכום המקסימלי אותו רשאי בית משפט לפסוק כפיצויים לדוגמה, ללא הוכחת נזק. תכלית ההוראה היא, להרתיע עוסק מהפרת הוראות החוק וליתן הגנה לצרכן המבקש למצות זכויותיו לפי החוק. בקביעת גובה הפיצוי, אתחשב במחיר הרכישה ובהפרש שניגבה מהתובע ביתר וכן בכוונת הנתבעת, לפצות את התובע לפני הדיון. מנגד, אקח בחשבון את התנהלות הנתבעת בפירסום המטעה ובמחדלה בטיפול בדרישת התובע לתשלום ההפרש בעת הרכישה. 11. בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בסך של 2,000 ₪ ובצירוף הוצאות משפט בסך של 300 ₪. התשלומים, ישולמו תוך 15 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. שלט