פיצוי על מונית - אוטובוס לא הגיע

פסק דין בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 15/1/2008 המתין בתחנת האוטובוס ברח' אוהל יהושע בירושלים לאוטובוס של קו 407, מירושלים לנתניה, החל מהשעה 22:55 ועד השעה 24:00, אך האוטובוס לא הגיע. לטענתו ההמתנה היתה קשה בשל הקור העז ששרר באותו יום בירושלים ומאחר שהמתין עם שני ילדיו הקטנים בני 10 ו-12, שההמתנה היתה קשה להם במיוחד. בסופו של דבר, משלא הגיע האוטובוס נסע באוטובוס אחר לבני ברק ומשם נסע במונית לנתניה. בשל הצורך להמתין זמן כה רב לאוטובוס והעובדה שנאלץ לנסוע לבני ברק ומשם במונית לנתניה, הגיש התובע את התביעה שבמסגרתה תובע פיצוי בסך 21,700 ₪. סכום זה מורכב מעוגמת נפש והסבל שהיה כרוך בהמתנה בקור עבור כל אחד מהאנשים שהמתינו (התובע, שני ילדיו וגיסתו - 8,000 ₪), העובדה שבשל המתנה זו חלה בסינוסיטיס, כך לטענת התובע (3,500 ₪), הוצאות המונית (200 ₪), ופיצוי עונשי בסכום שירתיע את הנתבעת (10,000 ₪). מטעם התובע העידו התובע עצמו, שתיאר את הדברים וכן מר שלמה למברגר, אשר נסע באוטובוס שאמור היה לטענת התובע לעצור בתחנה, אך לא עצר. מר למברגר העיד כי נסע עם התובע מנתניה לירושלים והשניים סיכמו שיחזרו לנתניה באוטובוס היוצא בשעה 23:00. מר למברגר עלה על האוטובוס בתחנה שברח' בר אילן, ואילו התובע אמור היה להצטרף לאחר מכן בתחנה האחרת. משהבחין שהאוטובוס מדלג על שתי תחנות, הפנה את תשומת לב נהג האוטובוס לכך, אולם הנהג טען כי הוא נוסע בהתאם למסלול שהונחה לנסוע. מטעם הנתבעת העיד נהג האוטובוס מר מסעדי עבד אל סאלם, אשר לטענתו הנסיעה הנדונה זכורה לו, מכיוון שבאותה תקופה עבד במסלול זה במשך שבועיים בלבד. לדבריו המסלול וכל התחנות שבו מוכרים לו היטב והוא עצר בכל התחנות, לרבות בתחנה שברח' אוהל יהושע, שעליה לטענת התובע, דילג. הנהג אף ציין כי לא זכורה לו נסיעה שבמהלכה פנה אליו מישהו והפנה את תשומת ליבו לכך שהוא מדלג על תחנה. לשאלות בית משפט הוסיף ואמר, שבכל מקרה אמור היה לעבור על פני התחנה ברח' אוהל יהושע, מכיוון שזה חלק ממסלול הנסיעה. עוד הוסיף שבתחנה זו עוצרים גם קו 402 שנוסע לבני ברק וקו 417 שנוסע לבית שמש. אולם התובע שלל את האפשרות שלא הבחין בכך שהאוטובוס חלף על פניו, מכיוון לטענתו לא המתין לבד וכל הממתינים עמדו דרוכים וחיכו לאוטובוס המיוחל. התובע ומר למברגר היו אמינים בעדותם ושוכנעתי כי הם אכן מעידים על אירוע אשר התרחש. יחד עם זאת, גם הנהג שיכנע אותי כי הוא דובר אמת. אומנם ייתכן כי המקרה שדילג על תחנות בטעות אינו זכור לו, אולם קשה להניח שלא היה זוכר שאחד הנוסעים הפנה את תשומת ליבו לכך שדילג על תחנה. למרות זאת ומאחר שבמשפט אזרחי די שהתובע ישכנע במידה העולה על זו ששיכנע הנתבע, מבלי שהנתבע יכול היה לסתור באופן פזיטיבי את דברי התובע, אני קובעת שהאירוע נושא התביעה אומנם התרחש. יחד עם זאת, אני סבורה כי גובה הפיצוי שנתבע חורג מהסביר ואינו עומד בשום יחס לנזק שלטענת התובע, נגרם לו. תחילה יש לומר כי התובע אינו יכול לתבוע בשם גיסתו. מעבר לכך, בעניין מחלת התובע, הגם שצורף אישור מחלה בעניין סינוסיטיס שהתובע לקה בה לאחר אותו אירוע, הרי שאין מדובר בחוות דעת רפואית ערוכה כדין. לא זו בלבד, אלא שלא בהכרח שהתובע לקה בכך דווקא בשל ההמתנה במשך כשעה לאוטובוס. לאחר ששקלתי את הדברים נראה כי התובע זכאי להחזר עלות המונית בסך 200 ₪, לפיצוי כולל בשל ההמתנה ועוגמת הנפש שנגרמה לו בסך 800 ₪ וכן החזר הוצאות משפט בסך 300 ₪. סך הכל תשלם הנתבעת לתובע 1,300 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום ואם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. פיצוייםמוניתאוטובוס