פסק דין התובעים יִיפּוּ את כוחה של הנתבעת לבדוק את זכותם להחזרי מס. בתביעה שלפני עתרו להשיב להם את דמי פתיחת התיק ששלמו וכן תבעו פיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם לטענתם בגלל התקופה הארוכה שחלפה מאז ההתקשרות ללא שקבלו החזרי מס כלשהם; עוד ביקשו שיקבע כי הנתבעת חייבת לשלם את חוב התובעים למס הכנסה אם ידרשו לשלם חוב שיתגלה כתוצאה מבדיקות שערכה הנתבעת ברשויות המס. הנתבעת היא חברה העוסקת בבדיקת תיקי מס הכנסה במטרה להביא להחזרי מס ששולמו ביתר. עבור שירותיה גובה הנתבעת דמי פתיחת תיק בסך 500 ₪ וכן עמלה בשיעור 25% מהחזרי המס. התובעים התקשרו עם הנתבעת וחתמו על 'ייפוי כוח לטיפול בהחזרי מס ותשלום עמלה' (ייפוי הכוח הוצג). לטענת התובעים לאחר שהתקשרו עם הנתבעת, המתינו מספר חודשים, עד שנציג הנתבעת הודיע להם על החזר מס של 7,000 ₪, שלא הוחזרו להם, לאחר זמן הודע להם כי הם זכאים להחזר של כ- 3000₪ גם סכום זה לא הוחזר להם, ובהמשך גם לא הוחזר להם סכום של 1000₪ עליו קבלו דיווח מהנתבעת, ולבסוף נאמר להם שלא רק שהם לא יקבלו החזר מס אלא שיש להם חוב למס הכנסה בגובה של כ- 1,800 ₪ (עמ' 1 ש' 12-19 וכן מכתב התביעה). לטענת התובעים פעלה הנתבעת בניגוד להתחייבויותיה, ולא רק שלא הביאה להחזרי מס אלא שבניגוד למוסכם אף חשפה אותם לסיכון שרשויות המס ידרשו מהם תוספת מס בגין חוב שהתגלה בעת שחיוביהם במס נבדקו לצורך החזרי מס. הנתבעת לא הכחישה את ההתקשרות אך טענה כי מילאה אחר התחייבויותיה כאמור בהסכם ההתקשרות לעומת התובעים שלא גילו את כל האינפורמציה הנדרשת בטרם ההתקשרות. כך לא גילו פרט מהותי כי הם כבר פנו למס הכנסה, גילוי שהוא תנאי מהותי לעצם ההתקשרות, ולא רק זאת אלא שגם לא גילו כי כבר קבלו החזרי מס ולא ניתן לקבל החזרי מס פעם נוספת. לטענת הנתבעת לא היתה מתקשרת בהסכם אם התובעים היו ממלאים אחר התחייבויותיהם לגלות פרט מהותי זה, לאור העובדה ששכר טרחתה משתלם לה כנגזר מסכום ההחזר. עיינתי בטענות הצדדים כפי שעלו בכתבי הטענות ובדיון, כן עיינתי במסמכים שצרפו הצדדים, ובאתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה. תשלום טיפול לא הותנה בהצלחת הנתבעת לבצע החזרי מס, דמי ומאחר שהתובע ידע כי דמי פתיחת התיק נועדו לתחילת טיפול, ואינו מותנה בתוצאות הרי ממילא אין להחזירם; לא רק זאת אלא שפעילות הנתבעת כרוכה בביצוע פעולות שונות וסביר בעיני שעלות פתיחת התיק היא חלק מהנטל המתחלק על לקוחות החברה ונועדה לממן את הפעילות של החברה עבור לקוחותיה, כך למשל מפעילה הנתבעת אנשי שווק, מבצעת תחקירים, פועלת במס הכנסה ומבצעת פעולות המתחייבות לצורך בירורי המס; לא רק זאת אלא שהנתבעת הציגה לפני כי פעלה בתיק הספציפי של התובעים וביצעה בירורים שונים לצורך החזרי המס במסגרת פרק הזמן לו התחייבה; הנתבעת והציגה לי דוחות של שני התובעים שנבדקו על ידי הנתבעת, כך גם הוצג לי כי כתוצאה מבדיקותיה מצאה הנתבעת כי התובעים זכאים לקבל החזרי מס, אך התברר שהתובעים כבר פעלו באופן פרטי וקיבלו כבר חלק מההחזרים או שההחזרים קוזזו מול הכנסות עודפות שלא דווחו. להוכחת טענותיה הציגה הנתבעת את נ/3, נ/4, נ/5 ודו"חות דווח על הכנסות למס הכנסה מהם עולה לכאורה, כי לפי נתוני המס של התובעים לשנים 2000-2002, היו התובעים זכאים להחזרים והנתבעת אף פעלה לטפל בהחזר, אך כאמור, התברר בדיעבד שהתובעים כבר פנו באופן עצמאי וקיבלו את ההחזרים, ועל כן לא המשיכה בטיפול, שממילא לא היה מניב החזרי מס. מאחר ש'לב' העסק של הנתבעת הוא קבלת עמלה הנגזרת מהחזרי מס, נראה לי סביר כי תנאי מהותי להתקשרות תהיה הדרישה לגילוי מלוא הפרטים הרלוונטיים להתקשרות וביניהם האם כבר בוצע החזר מס, והאם כבר פעלו לבדיקת התיק; גם סביר בעיני שאם התובע היה מוסר את מלוא המידע כפי שהתחייב והגם שלגרסתו (שלא היתה אמינה בעיני בנקודה זו) הציג: "...אני אמרתי להם שאני בצעתי כבר החזרי מס..." (עמ' 2, ש' 28-29), לא היתה הנתבעת מתקשרת עמו. יאמר כי לשיטת הנתבעת, תנאי בהסכם ההתקשרות הוא זכותה לעמלה אם מתגלה שלקוח פעל באורח עצמאי; אך במקרה זה לא ראתה הנתבעת לגבות עמלה כלשהי הגם שהתברר כי התובע לא גילה פרט מהותי זה בטרם החלה הנתבעת בדיקותיה בתיקי התובעים. מכל אלה אני קובעת כי הנתבעת הוכיחה שבדקה את תיקי התובעים וכי מילאה אחר התחייבויותיה, ולא גבתה מהתובעים מעבר לדמי פתיחת התיק, סכום עליו ידע התובע בטרם התקשר.(התובע ציין שידע כי בחברות אחרות לא גובים דמי פתיחת תיק בכל זאת החליט להתקשר עם הנתבעת). עוד טען התובע כי פניית הנתבעת לבדיקת התיק הביאה לגילוי חוב למס הכנסה, חוב שלא היה מתגלה אם הנתבעת לא היתה פותחת בהליכי בדיקה. לטענתו, התחיבה הנתבעת שלא תגיש את התיק לרשויות המס אם יתגלה שאין הוא זכאי להחזר ו/או כי קיים חוב, משכך בקש לחייב את הנתבעת לשלם חוב זה אם אכן תופנה אליו דרישה ממס הכנסה. הנתבעת הכחישה התחייבות זו; לדבריה המסמך שהציג התובע והמגלה לכאורה את ההתחייבות הנטענת אינו חתום, וכי המסמך לא נערך על ידה. לא מצאתי להדרש לטענה זו, מאחר שהתובע לא הציג כל ראיה על קיומו של חוב או דרישה ממס הכנסה, ממילא לא אוכל ליתן פסק דין ערטילאי שאינו מתייחס לחוב ספציפי, מה גם שהנתבעת ציינה כי "...ככל הידוע... ולאור הנתונים הנמצאים בידה ממס הכנסה, לא קיים בשלב זה חוב לתובעים במס הכנסה" (סעיף 2.17 לכתב ההגנה); שלא לצורך אציין כי דרישה זו נראית לי מופרכת, וכי החוב, אם קיים כזה, הוא אישי של התובעים ולא נראה לי סביר שהנתבעת תתחייב לשלם חובות של נישומים שאין היא יודעת היקפם. מכל אלה מצאתי לדחות את התביעה. מאחר שהנתבעת לא התייצבה לדיון ביום 3.1.08 אף שהומנה כדין, ניתן פסק דין במעמד צד אחד לטובת התובעים, אך ראיתי לבטלו לאחר שהופקדו 500 ₪ז לאבטחת הוצאות התובעים. אף שבהתאם לתוצאת פסק הדין זכאית היתה הנתבעת להוצאות מהתובעים בגין דחיית התביעה הרי לאור העובדה שהתובעים התייצבו לדיון הראשון ולאור העובדה שפסק הדין שניתן לטובתם בוטל, לא מצאתי לפסוק הוצאות נגד התובעים. אני מורה למזכירות להחזיר לנתבעת סך של 300 ₪ מתוך הפקדון שהפקידה ולהעביר סכום של 200 ₪ לתובעים בגין התייצבותם לדיון הראשון. החזרי מסמיסים