פסק דין 1. 1. בפניי תביעה כספית לתשלום פיצוי בגין עישון במסעדה שבבעלות הנתבעת. התובע טוען, כי הנתבעת בהתנהגותה ו/או במחדליה פעלה בניגוד להוראות חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן - "החוק") ובניגוד להוראות תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים (קביעת שלטים), התשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"). הנתבעת, מכחישה את טענות התובע וטוענת כי פעלה בהתאם להוראות החוק, כאשר במועד הרלוונטי לתביעה טרם הוחל התיקון לחוק, שדרש אכיפה ופיקוח מצידה. בנוסף טענה כי עמדה בדרישה של הקצאת חדר נפרד במסעדה, למעשנים. 2. 2. לגירסת התובע ביום 12.12.07 הוא הגיע למסעדה של הנתבעת אשר השולחנות לסועדים היו מצויים בחלל גדול ואטום. לדבריו, כל השטח היווה אזור אסור לעישון ולמרות זאת, לקוחות במסעדה עישנו בקרבתו ומאפרות, היו פזורות על כל השולחנות ולא היה כל שילוט האוסר על העישון (עמ' 2 שורות 8-7). לדבריו, פניותיו לעובדי הנתבעת להביא להפסקת העישון לא הועילו ונאמר לו, כי הדבר מקובל וחוקי (עמ' 2 שורות 13-12). בעדותו טען כי שטח "האקוריום" במסעדה, בו הוא ישב הוא גדול מרבע משטח המסעדה (עמ' 2 שורות 6-7) ולא היתה הפרדה מוחלטת בין "האקווריום", לחלקה האחר של המסעדה ודלתו היתה פתוחה. 3. 3. נציג הנתבעת העיד, כי התיקון לחוק לא חל בעניינה במועד הרלוונטי לתביעה ועל כן הוא אינו נדרש לאכיפת מניעת עישון במסעדה. לעניין השילוט העיד, כי רכש שלטי איסור עישון (נ/2) ובמסעדה הוצבו שלטים האוסרים את העישון (נ/3-נ/11). בנוסף טען, כי הוא עמד בדרישת קיום חדר נפרד לעישון, ששטחו קטן מרבע משטח המסעדה. שטח המסעדה הוא 50 מ"ר בעוד שטח ה"אקוריום" הינו 15 מ"ר (עמ' 4 שורות 18-17). דיון ומסקנות: הסוגיות הטעונות בירור והכרעה הן: האחת, האם הנתבעת התעלמה מדרישת התובע להורות על הפסקת העישון, השניה, האם היה שילוט כדין המורה על איסור עישון. השלישית, בחינת קיום הפרדה כמצוות התקנות בין השטח המותר לעישון לבין השטח במסעדה שאסור לעשן בו. הרביעית, בחינת קיום התקנות בשאלת גודל השטח שהוקצה לעישון לעומת השטח האסור לעישון. המסגרת הנורמטיבית שחייבה את הנתבעת היא הוראות החוק לאחר תיקון מס' 2, שכן ביום 7.11.07 נכנס לתוקף תיקון החוק והאירועים נשוא התביעה, התרחשו ביום 12.12.07. לפיכך, במועד קרות האירוע נשוא התביעה, היתה הוראה המחייבת את הנתבעת באכיפת הוראת איסור העישון, לאור סעיף 2א. לחוק. בנוסף, על הנתבעת היתה מוטלת חובה להציב שילוט האוסר על העישון בהתאם לסעיף 2 לתקנות הקובע: "(א) שלט המורה על איסור העישון יכיל סמל וחלק מילולי, מודפסים, הכל לפי הנוסח, סדר הדברים והצבע באחד הנוסחים כמופיע בתוספת השניה, לפי הענין (להלן - צורת השלט). (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר השימוש בשלט בצורה שונה מן האמור בתוספת השניה, המצביע בבירור ובאופן בולט על איסור עישון, ובלבד שבשלט יופיעו סמל והוראה על איסור העישון". סעיף 4 לתקנות קובע: "(א)גודל הסמל יהיה שליש לפחות מגודלו של השלט. (ב) האותיות שבשלט יהיו בגופן מודגש, לא מקושטות (sans serif), ויהיו ברורות וקריאות". לאחר שבחנתי את תמונות השלטים ושמעתי את עדויות בעלי הדין אני קובעת, כי הנתבעת לא עמדה בחובתה לעניין קביעת השלטים משהללו כללו רק סמל האוסר עישון, ללא כיתוב. לעניין הקצאת שטח לעישון, התרשמתי אכן ממאמצי הנתבעת להקצות שטח כמצוות התקנות, אך עיון בתשריט המסעדה ובסיכומי הנתבעת (בסעיף 18) מעלה, כי השטח שהוקצה לעישון גדול יותר מ-25% משטח המסעדה. הסטיה כטענת הנתבעת היא אמנם קטנה, אך קיימת. בחינת אכיפת הוראות החוק במניעת עישון ושמירה על אזור ללא עישון: שמעתי את עדות התובע, על דין ודברים שהיה בינו לבין אחראי המשמרת מר יותם איתן, בניסיונו של התובע להביא להפסקת העישון במסעדה. מהעדויות למדתי, כי העישון לא הופסק וכי לא היתה פניה של אחראי המשמרת למעשנים, כדי שיחדלו מעישון ומכל מקום, העישון נימשך. מר יותם איתן העיד כי הוא הציע לתובע, לעבור לאזור האסור לעישון ומנגד, לא סתר את טענת הנתבעת כי הוא ישב באיזור, אשר הנתבעת ראתה בו כאזור המותר לעישון, ומנגד הנתבעת לא סתרה את עדותו, כי לא היתה הפרדה מוחלטת בינו לבין האיזור האסור לעישון. לפיכך, הנתבעת לא דאגה לקיומו של איזור נקי "מעישון" במסעדה וכן טעתה בסוברה, כי אינה חייבת לאכוף את הוראות החוק על הסועדים המעשנים. היה על נתבעת להעיר למעשנים וככל שלא היה עולה בידה להביא בכך להפסקת העישון, היה עליה להודיע לרשויות הפיקוח על הפרת החוק ע"י הסועדים. זאת לא עשתה הנתבעת, כי אם ביקשה מהתובע לעבור לחלקה האחר של המסעדה, אשר לטעמה היה ללא עישון. זאת אף שלא דאגה כאמור להפרדה מוחלטת, בין האיזורים. בהיעדר ראיה לסתור, אני מקבלת את עדות התובע כי דלת "האקווריום" היתה פתוחה (עמ' 2 שורה 6), ואילו היתה ההפרדה מוחלטת בין האיזורים לא היה צורך באכיפת הפסקת העישון על הסועדים שהיו באיזור המותר לעישון. 10. 10. בנסיבות אלו, אני קובעת כי הנתבעת לא עמדה בדרישות החוק. הן בשל גודל השטח המוקצה לעישון ובהיעדר הפרדה מוחלטת במועד הרלוונטי לתביעה בין חלקי המסעדה והן בהיעדר כיתוב כנדרש, בשילוט. כך גם נמנעה התובעת מאכיפת האיסור על עישון אף שתנאי המסעדה והוראות החוק חייבו אותה לעשות זאת. על כן דין התביעה להתקבל. 11. 11. לעניין שיעור הפיצויים קבע כב' השופט א. רובינשטיין ברע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ: "אין גם מקום להנחיות גורפות באשר לגובה הפיצויים במקרה של הפרתו של חוק למניעת עישון ומטבע הדברים קשה להוכיח נזק ספציפי מעישון העשוי להתגבש לאורך שנים רבות". בקביעת גובה הפיצוי המגיע לתובע, התחשבתי במחדלי הנתבעת כפי שהובאו לעיל. יחד עם זאת, אין להתעלם מפעולותיה של הנתבעת להקצאת שטח לעישון ומהחריגה המיזערית מגודלו המותר כמו גם מקיומו של שילוט, אף שחסר בו הכיתוב. בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בסך של 1,500 ₪ ובהוצאות משפט בסך של 300 ₪. התשלומים, ישולמו תוך 20 יום מהיום וישאו ריבית והפרשי הצמדה, ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. פיצוייםטבק / סיגריותעישון במקומות ציבורייםשילוט