עיכוב ביציאת הפלגת נופש - פיצויים

פסק דין בפניי תביעה בגדרה עתרו התובעים כי הנתבעת, ממנה רכשו תמורת סך של $ 1,364 הפלגת נופש באוניה “Dream” (להלן- האוניה) לטורקיה ולקפריסין, תפצה אותם בסכום של 7,000 ₪, עקב כשלים שנפלו לטענתם במהלך ההפלגה. לטענת התובעים, ההפלגה אמורה היתה לצאת מנמל אשדוד ביום 31.5.07 בשעה 15:00 ולשוב ביום 3.6.07 בשעה 07:00, אך למרות שהגיעו לאוניה בשעה הייעודה ביום 31.5.07, הם עוכבו בנמל אשדוד עד לשעה 20:00, ובשל העיכוב ביציאת האוניה, הודיע להם צוות האוניה במהלך ההפלגה, כי לא יעגנו כלל בקפריסין, למרות התנגדותם והתנגדות שאר נוסעי האוניה. בנוסף, טענו התובעים כי לא הצליחו להנות מהשהיה בנמל אלניה שבטורקיה, שכן ניתן להם פרק זמן קצר של שעה וחצי בלבד לבלות במקום. כמו כן, לטענתם, האוניה שבה לאשדוד ביום 3.6.07 רק בשעה 17:00, לא התאפשר להם ליידע את מכריהם בארץ על האיחור, ולכן נגרם להם נזק כספי בשל הפסד יום עבודה. התובעים הלינו גם על כך שבאולם הבידור באוניה לא היתה הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים, ולכן הם נאלצו לעזוב את האולם שהתמלא בעשן, ולא יכלו להנות מהופעות צוות הבידור. לאור כל האמור לעיל, טענו התובעים כי הנתבעת כשלה במתן השירות שהובטח להם, ועל כן עתרו כי תושב להם עלות ההפלגה, בצירוף פיצוי בגין עוגמת נפש. יצויין, כי התובעים לא צירפו לכתב התביעה כל מסמך לביסוס טענותיהם, וכי רק בדיון השני שהתקיים ביום 12.10.08 הגישו קבלות (בסך כולל של 4,811 ₪) ומכתב שקיבלו מהנתבעת בו העבירה להם את הצעת בעלי האוניה להנחה עתידית בת 50% להפלגות באוניה. לטענת הנתבעת, דין התביעה נגדה להמחק על הסף בהעדר יריבות עם התובעים, שכן היא אינה בעלת האוניה או מפעילתה, אלא סוכנת עמילה בלבד, המתווכת בין ציבור המפליגים לבין בעלי האוניה. הנתבעת הפנתה בהקשר זה לטופס התנאים הכלליים, שהינו חוזה ההתקשרות בין בעלי האוניה לבין ציבור המפליגים, וצירפה פסקי דין של בתי משפט אשר קיבלו טענתה זו. עוד טענה הנתבעת, כי ביום 31.5.07 נערכה ביקורת של משטרת הגבולות בנמל, שבמקום להסתיים כמתוכנן בשעה 15:00, נמשכה עד השעה 19:30, ולכן ההפלגה יצאה רק בשעה 20:30. לפיכך טענה הנתבעת, כי האיחור נבע מאירוע בלתי צפוי, שלא ניתן לצפות ממנה כסוכנת נסיעות סבירה לצפותו מראש, ולכן לא ניתן לומר כי האיחור נגרם כתוצאה מרשלנותה. הנתבעת טענה, כי העיכוב הבלתי צפוי, שיבש את לוח הזמנים המתוכנן של האוניה, ומנע ממפעילי האוניה להמשיך במסלול המתוכנן, ולאחר התייעצות עם נציגי הנוסעים, החליטו מפעילי האוניה להאריך את השהיה באלניה שבטורקיה ל- 17 שעות, לוותר על הביקור בקפריסין, ולפצות כל חדר באוניה בסך של $100 לשימוש בברים שבאוניה, ובהנחה של 50% מעלות הפלגה עתידית בה, אך התובעים ככל הנראה סירבו לפיצוי (שלנתבעת אין כל קשר אליו). הנתבעת אף טענה כי בטופס התנאים הכלליים נקבע מפורשות כי בעלי האוניה ו/או הקפטן יכולים לשנות את מסלול השיט לפי שיקול דעתם בנסיבות כאלו. הנתבעת צירפה לכתב התביעה את החשבונית שהוצאה לתובעים, את טופס התנאים הכלליים, מכתב של קפטן האוניה, ודוגמת כתב סילוק והסכמה שהוצא על סיפון האוניה ונושא את שם החברה המפעילה את האוניה. בדיון שהתקיים בפניי ביום 12.10.08, טען התובע 1 כי אכן הוצע לתובעים פיצוי בסך $100 אך הם לא הסכימו לקבלו. באותו דיון, טענה נציגת הנתבעת בנוגע לעניין העישון, כי האוניה כפופה לאמנת אתונה ולא לחוקי מדינת ישראל, וכי התובעים לא בדקו במהלך ההזמנה האם יש הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים. בנוגע לאיחור בהגעה לישראל, טענה כי המדובר, בין היתר, בבעיה מול נמל אשדוד שהעדיף אוניות אחרות בקביעת סדר הכניסה לנמל (ולאחר הדיון הגישה לתיק תכתובות בין הנתבעת לבין רשויות הנמל, בהן קבלה הנתבעת על יחס בלתי הוגן בסדר כניסת האוניות לנמל). לשאלת בית המשפט לגבי פסק דין בתק (חדרה) 1227/07 דיין נ. כספי הפלגות קרוז בע"מ, ממנו עולה כי נציגת הנתבעת טענה שהעיכוב ביציאה בהפלגה נשוא התביעה, נגרם בשל בדיקה בטחונית שהתארכה בשל ריבוי נוסעים ערביים ממזרח ירושלים, ושהדבר היה ידוע לנתבעת מראש, טענה נציגת הנתבעת, כי למיטב ידיעתה, הדברים נאמרו כדוגמה לסיבה אפשרית לאיחורים. לאחר הדיון, שלחה הנתבעת לבית המשפט את פרוטוקול הדיון מתק (חדרה) 1227/07 הנ"ל, ותצהיר של נציגתה באותו דיון, כשלטענתה הדברים נאמרו בתגובה לשאלות כב' השופטת פלד, כדוגמה בלבד למקרה בו הבדיקות הבטחוניות מתעכבות, אך לא כל הדברים נכתבו בפרוטוקול, למרות בקשתה לתיקון הדברים. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד. אינני מקבלת את טענתה של הנתבעת כי טופס התנאים הכלליים, מהווה מחסום מפני יכולתם של רוכשי הפלגות באמצעותה, לתבוע אותה. לעניין זה ראו פסק דיני בתק (אשדוד) 101/08 הראל שירי נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ. בפסק הדין האמור קבעתי גם, כי על סוכנת נסיעות מוטלת חובת זהירות כלפי לקוחות הרוכשים באמצעותה נופש, וכי ניתן להטיל עליה חבות בנזיקין בגין כשלים שאירעו במהלך הנופש, אם התרשלה בתפקידה כסוכנת נסיעות סבירה. מצד שני, לא ניתן להטיל על סוכנת הנסיעות אחריות בגין כל פגם או כשל שמתעורר במהלך הטיול, כאשר לא מדובר בכשלים או פגמים שהיא יכלה לצפות. בענייננו, הנתבעת היא סוכנת נסיעות, שגם אם נהגה לעבוד באופן אינטנסיבי עם האוניה האמורה, הרי שלא היתה הבעלים או המפעילה שלה. הנתבעת אף הציגה מסמכים המעידים על כך, שמדובר ביישות משפטית נפרדת, אשר הנתבעת מנהלת נגדה משפט ביוון, בגין נזקים גדולים שגרמו בעלי האוניה ומחזיקיה לנתבעת ולמוניטין שלה. לגבי סוגיית העישון, אני סבורה כי עניין זה אינו נופל לתחום אחריותה של הנתבעת, בעיקר כשמדובר בסוגיה שהתובעים כלל לא טרחו לברר טרם רכישת הנופש. בנוסף, מקובל עליי הסברה של הנתבעת כי האוניה אינה כפופה לדיני מדינת ישראל, ולא חלים עליה חוקי איסור עישון במקומות ציבוריים, כפי שגם אינם חלים בכל מדינות העולם. שוכנעתי גם שההחלטה שלא לעצור בקפריסין, היתה החלטה שהתקבלה על סיפון האוניה, על ידי צוות האוניה, ולנתבעת לא היה כל קשר להחלטה זו, מה גם שההחלטה ניתנה ככל הנראה בהסכמת חלק מנוסעי האוניה, שאף הסכימו לפיצוי שהוצע להם ע"י בעלי האוניה. גם לגבי האיחור בכניסה לנמל, הנתבעת הצליחה להוכיח בפניי, באמצעות ההתכתבות עם גורמי הנמל, כי מדובר בבעיה שלא היתה בשליטת הנתבעת, וכי היא עשתה מאמצים להסדירה. הארוע היחיד, שבו לטעמי יש אחריות מסויימת ורשלנות של הנתבעת, אשר גם השליך על מהלך ההפלגה של התובעים, היה האיחור הרב ביציאת האוניה מנמל אשדוד. מעיון בפסקי דין שניתנו בקשר עם ההפלגה האמורה, ניתן להבחין כי הנתבעת נתנה הסברים שונים לגבי סיבת האיחור. וכך, בתק (חדרה) 1227/07 האמור, כתבה כב' השופטת פלד : "בבית המשפט הסבירה נציגת הנתבעת כי להפלגה נרשמו מספר רב של נוסעים ערביים ממזרח ירושלים, ובדיקתם, כפי שהיה ידוע לה מראש הצריכה זמן נוסף מעבר לזמן הבדיקות השגרתיות בהפלגות מעין זו. לטענתה, הזמינה הנתבעת את הנוסעים הערביים לנמל אשדוד מספר שעות קודם להזמנת יתר הנוסעים, ובכל זאת התמשכו הבדיקות של משטרת הגבולות שעות רבות מעבר למצופה". ובתק (חיפה) 2316/07 לוי אתי נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ, נכתב : "לדבריה, על פי בירור שערכה, לא היתה כל תקלה בספינה והעיכוב נבע מביקורת כפולה שנערכה על סיפון האניה, הן ע"י משטרת הגבולות והן ע"י משרד התחבורה. באם היה ידוע אודות הביקורת הנוספת, היתה הנתבעת דואגת להטיס את הנוסעים לנמל היעד, אך כיון שדובר בביקורת פתע לא ניתן היה לעשות זאת". לא קיבלתי את הסברה של נציגת הנתבעת בתצהיר, שהדברים בתק (חדרה) 1227/07 הנ"ל נאמרו כדוגמה בלבד, שכן ההסבר אינו מתיישב עם פרוטוקול הדיון ופסק הדין שהוגשו לעיוני. לפיכך, נראה לי כי לנתבעת היתה אחריות מסוימת לאיחור ביציאת ההפלגה, והיא היתה יכולה להערך מראש לאפשרות שיהיה איחור ביציאה, וליידע בכך את הנוסעים. עם זאת כאמור, אין המדובר ברשלנות חמורה, ולא התרשמתי שהתנהלותה של הנתבעת גרמה לתובעים לנזקים קשים כפי שהוצגו בכתב התביעה. לפיכך, ולאחר ששקלתי בין היתר את העובדה שמירב האחריות נופלת לפתחם של מפעילי האוניה, ואת מחירה הנמוך יחסית של הפלגת הנופש כולה, אני סבורה שיש להטיל על התובעת פיצוי סמלי בלבד לטובת התובעים. בנוסף, מכיוון שבשל תקלה בהגשת כתב ההגנה של הנתבעת, נאלץ התובע 1 להתייצב לדיון נוסף, אטיל על הנתבעת לפצותו בהוצאות משפט בנוסף לסכום האמור. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובעים סך של 300 ₪ לכל אחד, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 25.12.07 ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע 1 הוצאות משפט בסך 250 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. נופשפיצוייםהפלגות נופש (תביעות)משפט ימי - דיני ימאות