פסק דין 1. א. עסקינן בתביעת נזיקין שהגיש התובע נגד הנתבעת לפיצוי בגין נזק שנגרם לתובע עקב שבירת שן טוחנת בנסיבות הבאות: התובע, הינו רופא במקצועו וביום 10.4.08 הוזמן להשתתף ולהרצות בכנס רפואי באולמה של הנתבעת - כנס שאירגנה קופ"ח מכבי. במהלך ארוחת צהריים, שהוגשה על ידי הנתבעת, וכעשר דקות לפני תחילת ההרצאה, אכל התובע מאכל המכיל רוטב עגבניות עם זיתים ותוך כדי לעיסה, לעס לפתע בגלעין מבלי שיהיה מוכן לכך וכתוצאה מכך, נשברה לו שן טוחנת. הסועדים, שישבו לידו, היו עדים לאירוע זה. התובע, שהיה לחוץ עקב אירוע זה, לא ביקש סיוע ולא רצה לדחות ההרצאה, אך למחרת היום הגיע לרופא שיניים לבדוק את השן ולקבל טיפול ורופא השיניים הודיע לתובע, שעליו לעבור טיפול של בניית שן, טיפול שורש וכתר חרסינה על מנת להציל את השן. התובע אכן עבר את הטיפול המומלץ ובתביעה זו תובע התובע את הוצאות הטיפול. בכתב התביעה עצמו לא טרח התובע לפרט את עלות הטיפול ולא טרח לקבוע את סכום התביעה, אך מתוך מסמך מיום 15.4.08, שניתן לתובע על ידי רופא השיניים ואשר צורף לכתב התביעה, אנו למדים, שעלות הטיפול מגיעה לסך 4,100 ₪ ובעדותו אומר התובע לבית המשפט, שהוא אכן מבקש לקבל עלות הטיפול. ב. הנתבעת אינה מכחישה את קיום הכנס הנ"ל, אך טוענת שאין היא אחראית לנזק שאירע לתובע, משום שהיא רוכשת את מיטב התוצרת מהחברות המוביליות במשק הישראלי. עוד נטען על ידי התובעת, שלא הוכחה רשלנות מצדה ולכן תביעתו של התובע הינה קנטרנית ומיותרת, שהרי - לטענתה- אין כל אפשרות לבדוק כל זית וזית ומצופה מהסועדים שינהגו בזהירות. במקרה זה, לא נהג התובע בזהירות והתביעה כשלעצמה מוגזמת. לכן, נטען על ידי הנתבעת, שיש לדחות את תביעת התובע. 2. בעדותו בפני חוזר התובע על טענותיו, כפי שהובאו בכתב התביעה ולתמיכה בגירסתו העידה מטעמו הגב' ענת סין הרשקו, אשר ישבה ליד התובע בזמן הארוחה .התובע טען גם, שבמאכל כזה שהוגש לו, לא אמור להיות גלעינים בזיתים. גב' סין הרשקו העידה, שהתובע אכל זיתים מרוקאים ותוך כדי אכילה קפץ בכאב משום שהיה באחד הזיתים גלעין. היא ראתה את הגלעין שהתובע הוציא מפיו ואף ראתה את תגובת הכאב של התובע. נציג הנתבעת, מר רפי טל (להלן: "מר טל") העיד בבית המשפט, שאין להם אפשרות לבדוק כל זית וזה גם לא באחריותו ובוודאי לא ברשלנותו. מר טל חוזר על האמור בכתב ההגנה ומעיד, שהתובע לא נהג בזהירות כאשר אוכלים מאכל שצפוי שיהיו בו עצמות או גרעינים. לדעתו, אם התובע היה לועס לא בחוזקה או לועס במשנה זהירות אולי זה לא היה קורה. זאת ועוד, מר טל טוען, שהוא גם לא יודע מה היה מצב השן לפני אותו אירוע. 3. לאחר ששמעתי את הצדדים, את עדת התביעה ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות והמצורפים לכתב התביעה, אני מאמין לתובע וקובע שהוא הוכיח את האירוע של שבירת השן כתוצאה מהמצאות גלעין בזית, בעוד שצורת הזיתים שהוגשו למאכל לא הכילו גלעינים ולא צריכים להכיל גלעינים. התובע יצר קשר טלפוני עם הנתבעת סמוך לאחר קרות האירוע וסמוך לאחר קרות האירוע גם פנה לרופא השיניים. התובע גם שלח לנתבעת שני מכתבים: אחד ביום 15.4.08 והשני ביום 15.7.08 ומשלא נענה בחיוב פנה שוב לנתבעת ביום 3.8.08 והפעם באמצעות עורך דינו. משלא נענה בחיוב גם למכתב זה, החליט התובע להגיש תביעתו לבית המשפט. 4. לאחר שנתתי דעתי לעדויות ולראיות שהובאו בפני, אני קובע כי התובע הוכיח את נסיבות האירוע ואת הנזק שנגרם לו כתוצאה מאכילת המזון שסופק לו על ידי הנתבעת והתובע גם הוכיח שכתוצאה מאותו נזק נזקק לטיפול מרופא שיניים בשן הפגועה. יחד עם זאת, יש עדיין לברר ולבדוק את השאלה, האם יש להטיל אחריות על הנתבעת בגין הנזק שנגרם לתובע, או שמא יש לקבל טענת הנתבעת ולהטיל את האחריות על התובע, בכך שנהג בחוסר זהירות עת אכל את הזיתים. הנתבעת טוענת, שהיא רוכשת את מיטב התוצרת מהחברות המובילות במשק הישראלי, אך אין בכך כדי לשחרר אותה מאחריות, עת המאכל עצמו מיוצר ומוגש במקום הימצא עסקה של הנתבעת. יחד עם זאת, אם סברה הנתבעת, שיש להטיל אחריות על מאן דהוא אחר - על אלה אשר מספקים לה הזיתים, למשל- הייתה היא רשאית לשלוח הודעה צד ג' לאותו ספק. 5. כפי שכבר ציינתי לעיל, אחראית הנתבעת לפיצוי התובע בגין הנזק שנגרם לו - זאת מכח חבותו על פי חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ח-1980 (להלן: "חוק המוצרים"), ועל פי הנימוקים, שיפורטו להלן: א. האוכל אותו מגישה הנתבעת לסועדים הוא בבחינת מוצר ולא נטען וגם לא הוכח, שמוצר זה לא מיוצר באותו אולם בו סעדו האורחים. לכן, יש להכיל במקרה זה את הוראות חוק המוצרים, שכן גם המכין אוכל הוא יצרן היוצר ומרכיב מוצר, ההופך להיות "מצרך" וכאשר מוצר - מצרך זה הוא מוצר מוגמר, הוא מוגש לסועדים. (ראה סעיף ההגדרות בחוק המוצרים) לכן, לאור הנסיבות כפי שהתבררו בפני ולאור האמור לעיל, אני קובע כי בהמצאות גלעין זית בין זיתים שלא צריכים להיות גלעינים, נפל פגם במוצר ופגם כזה עשוי - כפי שאכן אירע - לגרום נזק לסועד. מר טל טען בפני, שאין הוא יכול לבדוק זית זית ועל הסועד לבדוק זאת בעת האכילה, ברם לא תהא הגנה ליצרן שהתרשלות הנפגע תרמה לגרימת הנזק אלא אם יוכיח שהנפגע נהג בהתרשלות חמורה - רק אז רשאי בית המשפט להפחית את סכום הפיצויים בהתחשב במידת התרשלותו. במקרה זה, לא עומדת לנתבעת ההגנה מכח סעיף 4 לחוק המוצרים, משום שלא הוכיחה התרשלות של התובע קל וחומר שלא הוכחה התרשלות חמורה ולכן מדובר בתובע תמים שהגיע להרצות וכובד בארוחה אשר תוצאתה פגיעה בשן והצורך בקבלת טיפול רפאוי. (ראה סעיף 2 לחוק המוצרים) ב. א) על הנתבעת חלה חובת זהירות מושגית וקונקרטית. הזהירות המושגית נובעת מכך, שהנתבעת יצרה קשר ישיר בינה ובין התובע - שהיה בבחינת לקוח - אשר אכל מתבשיליה ולכן בידי הנתבעת היכולת לצפות התרחשותו של נזק בעקבות ליקוי או פגם במזון המוכן והמוגש על ידה. חובת הזהירות הקונקרטית חלה בין מזיק ספציפי ובין ניזוק ספציפי ולכן קיימת חובת זהירות בגין הנזק שהתרחש בפועל. בעניין זה נקבע בפסיקה: "כמו חובת הזהירות המושגית, כך גם חובת הזהירות הקונקרטית, נקבעת על פי מבחן הצפיות. השאלה היא, אם אדם סביר יכול היה לצפות-בנסיבותיו המיוחדות של המקרה- את התרחשות הנזק, ואם התשובה על כך היא בחיוב, אם אדם סביר צריך היה, כענין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק. השאלה הראשונה היא טכנית באופיה. תשובה שלילית עליה מסיימת את הבחינה, שכן באין אפשרות צפייה בפועל, אין חובת זהירות. אנחנו בתחום הרשלנות ולא בתחום החובות המוחלטות. השאלה השניה היא נורמאטיבית באופיה, וקשורה בהכרעה ערכית באשר למה צריך לצפות בנסיבותיו של המקרה הקונקרטי". (ראה, ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פד"י לז (1) 113) . ב) חובת הזהירות הקונקרטית נבחנת, איפוא, הן בהיבט הציפיות הפיסית והן בהיבט הציפיות הנורמטיבית. בעוד שמבחן הציפיות הפיסית מיועד לשלול אחריות מוחלטת ולמנוע הטלת חבות בנסיבות שבהן המזיק כלל אינו יכול לצפות את אפשרות גרימתם של האירוע והנזק, הרי שמבחן הציפיות הנורמטיבית מבקש להסיר מעל שולחן הדיונים את כל הפעולות והמעשים השגרתיים, הרגילים והיום - יומיים, שאדם אינו צריך לשאת בגינם חובת זהירות כלפי משנהו. ג) בהכנת והגשת המאכל לסועד, יוצר בעל העסק מצג כי אכילתם בטוחה ומצג זה מחייב את בעל העסק לנקוט באמצעי זהירות, כאשר מדובר בשימוש ברכיב מזון המכיל בדרך כלל גלעינים והוא מוגש, בידיעתו של בעל העסק וגם של הסועד ללא גלעינים - חרצנים. הנתבעת, על מנת להקל עם הסועדים, הזמינה מראש זיתים ללא גלעינים ובכך יש משום נקיטה באמצעי זהירות לבל ינבור הסועד על כל זית וזית, לחפש ולהוציא גלעינים, ברם בסופו של יום נמצא אותו סיכון בזית אחד אשר גרם את הנזק והיות והנתבעת היא החוליה האחרונה, שהיה ביכולתה לבדוק ולמנוע השתרבבותו של גלעין באחד הזיתים, הרי שאין היא יכולה להסיר מעצמה אחריות אם לא בדקה כדבעי. מר טל, גם לא הביא עד כלשהו מאלה המכינים את המאכלים, על מנת להעיד כיצד נעשית הבדיקה של הזיתים בטרם מוכנסים הם בתבשיל ומה אמצעי הזהירות שנוקטים על מנת למנוע כניסת זיתים מגולענים. ד) תנאי בסיסי להתקיימותה של עוולת הרשלנות או להטלת אחריות מכח חוק המוצרים הוא קיומו של קשר סיבתי בין מעשה או מחדל המיוחס לנתבעת ובין האירוע. כפי שכבר ציינתי לעיל, הוכיח התובע את הקשר הסיבתי בין המחדל המיוחס לנתבעת ובין האירוע עליו קובל התובע ובכך הוכיח התובע הן את הפגם שהיה במוצר והן את התרשלות הנתבעת. עלי גם לציין, כי חוק המוצרים נועד להחמיר עם אחריותם של יצרנים למוצרים המיוצרים על ידם ומטיל עליהם אחריות מוחלטת על קיום פגם במוצר. ככל שהדברים נוגעים להוכחת אחריות מכח חוק המוצרים, הנטל על תובע מצומצם יותר אם כי במקרה שבפני הוכיח התובע את האירוע ואת אחריותה של הנתבעת. 6. סוף דבר, לאור הנימוקים שהובאו בהרחבה בפסק דין זה, אני קובע שעל הנתבעת לפצות את התובע ולכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 4,150 ₪ (ראה שתי הקבלות הזמניות שצורפו לכתב התביעה) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 10.9.08- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 600 ₪ (הכולל גם הוצאות בגין משלוח מכתב עו"ד) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. אוכל (תביעות)שבירת שינייםשיניים