פסק דין 1. הנתבעת הפעילה במועד הרלוונטי פאב "טרזינה" ברחובות. (להלן:"הפאב") התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעת, בטענה שהנתבעת הפרה חובה חוקית, נהגה ברשלנות וסייעה בתקיפה. 2. ואלו הן העובדות, עליהן משתית התובע את תביעתו: א. בתאריך 25.1.08 בשעה 22.30 לערך, הגיע התובע אל הפאב על מנת לחגוג את יום הולדת חברתו, הגב' ו' (להלן:"גב' ו'") ומפאת חשיבות האירוע טרח התובע להזמין מראש מקומות על מנת שהנאתם שלו של חבריו תהא מלאה. לפאב זה, מקומות ישיבה פנימיים בלבד, קרי מדובר בחלל יחיד גדול ואטום המהווה איזור אסור כולו בעישון. ב. לאחר שהתובע התיישב ברחבת הספות והתחיל בשיחות והיכרות עם האנשים שהגיעו ובאותה עת לא נראו אנשים מעשנים, אך לקראת השעה 23.30 נוכח התובע, שאנשים במקום מתחילים להדליק סיגריות והחלל מתמלא בריח עשן סיגריות. התובע התלונן על כך בפני עובד המקום והודיע שזה מאד מפריע והעובד השיב, שינסה לבדוק מה הוא יכול לעשות. למרות דברי העובד, נמשך העישון ללא הפרעה כל זמן שהותו של התובע במקום ואיש מהמלצרים ומאנשי הצוות לא עשה דבר להפסקת העישון. ג. למרות שהתובע והגב' ו' התכוונו לשהות במקום זמן רב, נאלצו לעזוב בשעה 00.30 - מוקדם מהצפוי בשל עשן הסיגריות שאפף את המקום ובשל הפגיעה המהותית בערב חשוב במיוחד. לדעת התובע, היו באותו זמן כ-30% מעשנים במקום והדבר היה מורגש מאד ולמרות העשון, המשיכו המלצרים לשרת את אותם מעשנים. 3. א. בשל אירוע העישון, אשר לטענת התובע, הפריע לו ולגב' ו' להינות מאותו ערב, הגיש התובע את התביעה בה תבע לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בסך 2,500 ₪. התובע סבור, שפיצוי זה מגיע לו בשל כך, שהנתבעת לא אכפה את איסור העישון בשטח הפאב וכך לא מילאה אחר הוראות חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983 (להלן:"חוק מניעת עישון") וכן הפרה הוראות תקנות הגבלת העישון במקומות ציבוריים(קביעת שלטים), התשמ"ד-1984. עוד טוען התובע, שבהתנהלות הנתבעת יש משום הפרת חובה חקוקה ואף עודדה הפרת חוק בשטחה. הנתבעת פעלה בניגוד למטרת החוק - למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון ובכך נגרמו לתובע נזקים. ב. בכתב התביעה, מתייחס התובע בפירוט על כל אחת מעילות התביעה ומפרט מה היו הפרותיה של הנתבעת: הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין, עילת הרשלנות, וסיוע בתקיפה. התובע סבור, שסיוע בתקיפה בא גם לידי ביטוי על ידי עשן סיגריות המכיל חלקי כימיקלים רעילים ומסרטנים הנכנסים למסגרת הגדרת עוולת תקיפה בפקודת הנזיקין המתארת גם עישון כפוי. 4. א. הנתבעת, הגישה אף היא כתב הגנה מפורט, בו נטען שיש לסלק על הסף את תביעת התובע - זאת משום שעסקינן בתביעת סרק, מופרכת וטורדנית, חסרת כל ממש וכל בסיס ו/או עילה ו/או יריבות משפטית. גם הנזקים הנטענים על ידי התובע מוכחשים ואם נגרמו לתובע נזקים, הרי שהם נגרמו לו כתוצאה ממעשיו ו/או מחדליו. ב. אין מקום לקבל, כטענה מקדמית, את הטענה בדבר סילוק התביעה על הסף, משום שאין לומר שעל פניה היא נראית תביעת סרק או שהיא חסרת עילה או יריבות משפטית. קיום עילת תביעה אינה נבחנת על ידי עצם הטענה. אמנם העדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו, אך הלכה היא,שכתב תביעה מגלה עילה, אם התובע בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל סעד המבוקש על ידו. לכן, לא ניתן לומר שהעובדות המועלות בכתב התביעה, כשלעצמן,אינן מגלות עילה. יש לברר עובדות אלה על ידי שמיעתן לבדוק אם התובע הוכיח אותן. ג. לגופו של עניין, משיבה הנתבעת בטענות הבאות: (1) הנתבעת הקצתה איזור (חלל פתוח) על מנת לאפשר את העישון וזאת מבלי לפגוע ברווחת באי המסעדה ומבלי שהעישון בו גורם למטרד ו/או עלול לגרום למטרד בחלקים אחרים של המסעדה ושטחה. העישון בכל שטח המסעדה הפנימי אסור. (2) הנתבעת מקיימת בדווקנות את החוק והתקנות הנ"ל ומוצבים שילוט ברור ובולט לעין האוסר על עישון בכל שטח המסעדה כנדרש בחוק ולא מוצבות מאפרות ו/או כל כלי מסוגן בכל שטח המסעדה. כמו כן, נטען, שהנתבעת הדריכה ומדריכה את צוות העובדים והמלצרים למטרת מניעת העישון בתחומה ובין היתר הונחו עובדי הנתבעת ואחראי המשמרת לפנות אנשים המעשנים בשטח המסעדה. הנתבעת או מי מטעמה אף פונה, במקרה הצורך, לפקח עירוני על מנת שיאכוף את החוק. (3) הנתבעת לא ידעה שנעברת עבירת עישון. מכל מקום, על פי לשון החוק, רשאית הנתבעת להקצות חלל עישון בתוך שטח המסעדה הפנימי ובלבד שמתקיימים התנאים לכך, והנתבעת מילאה אחר תנאים אלה. (4) הסכום הנתבע הינו מופרך, מוגזם וחסר כל בסיס. 5. הנתבעת טוענת, בכתב ההגנה, שהראיות, שלכאורה, מצויות בידי התובע אינן קבילות ואינן מותרות בהצגה אלא בהתאם לפקודת הראיות והנתבעת שומרת על זכותה לחקור את מגיש ראיות אלה. (סעיף 12 לכתב ההגנה) באשר לטענה זו, עלי להשיב לנתבעת בשניים אלה: ראשית, כאשר עסקינן בדיון בתביעות קטנות, רשאי בית המשפט לסטות מדיני הראיות ושנית, נציגי הנתבעת, אשר התייצבו בבית המשפט לא ביקשו להזמין את מגישי הראיות ולחקור אותם. 6. א. בבואי להחליט לגופו של עניין, מבקש אנוכי לציין, שתביעה אשר מטרתה אכיפת החוק באמצעות הפתח שניתן לאזרח הנפגע לאכיפה אזרחית הינה ראויה במישור העקרוני. יחד עם זאת, יש לדון ולהחליט בכל עניין לגופו ואין עובדות מקרה אחד יכול תמיד להשליך על מקרה אחר. הפסיקה, שצרף התובע לכתב התביעה, ניתנה כולה על פי חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983 ובטרם נכנס לתוקף החוק בשמו החדש: "חוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון, התשמ"ג-1983. (ראה תיקון מס' 2, שפורסם ברשומות ביום 7.8.07 ואשר נכנס לתוקף ביום 7.11.07.) לכן, במקרה שבפני יש לדון על פי הוראות החוק, כפי שתוקן במים 7.8.07 . ב. סעיף 2א לחוק מניעת עישון קובע את חובות המחזיק של מקום ציבורי כהאי לישנה: "(א) המחזיק של מקום ציבורי חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב) בתחום המקום הציבורי שבהחזקתו. (ב) יראו את המחזיק של מקום ציבורי כמי שמילא אחר הוראות סעיף קטן (א), אם הוכיח כי עשה את כל אלה: (1) פנה לאדם המעשן או המחזיק סיגריה....כשהם דלוקים במקום ציבורי, בין בעצמו ובין באמצעות אחר מטעמו, לחדול מהמעשה האסור או נקט אמצעים סבירים כדי להבטיח מניעת עבירות לפי סעיף 1(א) ו-(ב). (2). ...". ג. על מנת שמחזיק במקום ציבורי יוכל לפנות לאדם המעשן או המחזיק סיגריה, יש להוכיח שהוא ידע על אותו מעשן ולא עשה מאומה כדי שיפסיק לעשן. לטענת הנתבעת, התובע לא פנה לעובדיה ו/או למי ממנהליה בעניין העישון ולו הייתה פניה מצד התובע או מצד כל לקוח אחר, הייתה הנתבעת פועלת להפסקת עישון נקודתי או אחר. התובע ציין באופן סתמי בכתב התביעה, שהוא התלונן בפני עובד המקום (סעיף 6 לכתב התביעה) - אך התובע לא טרח לציין מיהו זה העובד אליו פנה. התובע מודה, בהגינותו, שאכן לא שאל לשמו של העובד ולדעתו טוב היה עושה אם אכן היה שואל (עמ' 4 לפ',ש' 5). גם גב' ו' מעידה שהתובע פנה לאחד המלצרים מבלי לציין את שמו (עמ' 2 לפ',ש' 14). התובע אינו אומר שניסה לשוחח עם מנהלי המקום, אלא מציין שלאחר כשעתיים עזב את המקום. 7. א. נכון אמנם, שעצם העישון במקום ציבורי מהווה עבירה על החוק הנ"ל, ברם לא קשה לתאר את מספר התביעות שיוגשו אם מאן דהוא יראה אדם במועדון מדליק סיגריה וכבר ירוץ לבית משפט ויגיש תביעה ובהסתמך על פסיקה קודמת יקבל סעד כספי באלפי שקלים, כפי שתבע התובע דכאן. גם לא ייתכן מצב, שתובע יגיש תביעה ויטען שראה מאן דהוא מעשן ושרק בשל טענה זו יעניק לו בית המשפט את הסעד שביקש. עובדות כתב תביעה יש להוכיח והתובע ניסה להוכיח את תביעתו הן על ידי עדותו הוא והן על ידי עדות הגב' ו'. אני מקבל טענת התובע, שעל הנתבעת היה לאכוף את הפסקת העישון של לקוחותיה, ברם נראה לי שטוב היה עושה אם תחילה היה שואל לשמו של אותו עובד או פונה למנהל הנתבעת, שכן ידוע הוא הכלל: "שאין עונשין אלא אם כן מזהירין תחילה". ב. עלי לציין כי סעיף 2א לחוק למניעת עישון מטיל אחריות וחובה אקטיבית על מחזיק מקום ציבורי - זאת בנוסף לחובה שהחיל החוק על האדם המעשן. על מטרת החוק ניתן אף ללמוד מדברי ההסבר להצעת חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים (תיקון מס' 2) (מניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון), התשס"ז-2007 שם נאמר: "...כדי ליצור תמריץ למחזיקים למעשה של מקומות ציבוריים לאכוף את איסור העישון בתחומי המקום הציבורי שבהחזקתם, מוצע לחייבם לפקח ולעשות כל שניתן כדי למנוע עישון בניגוד להוראות סעיף 1(א) ו-(ב) לחוק". מהאמור לעיל עולה, שבדברי הכנסת ביקש המחוקק ליצור מצב חדש ובו חובת אכיפה לבעלי בתי הקפה. זאת ועוד, הרשויות צריכות אף הן לעשות מלאכתן בפיקוח ובאכיפה, אולם אין להוציא מכלל אפשרות שגם האזרח הנפגע יוכל לקבל סעד על ידי "אכיפה אזרחית" על מנת לשמור על בריאותו ובריאות הציבור באותה סביבה. התובע סמך את תביעתו, בין היתר, על הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) וגם זאת דרך לאכיפה, בשעה שאדם ניזוק, אך כפי שציינתי לעיל, יש להיזהר מהצפת תביעות - במיוחד בבית משפט לתביעות קטנות- כל אימת שתוגש תביעה, תוך הסתפקות בציון עובדה שהתובע ראה מעשנים ורק בשל אמירה זו להשיג הישגים ממוניים בלתי מבוטלים. 8. א. לאור האמור לעיל, אני מאמין לתובע ולגב' ו' שאכן ראו מעשנים, אך בהתחשב בעובדה שהתובע וחברתו שהו במקום שעתיים ובהתחשב בעובדה שהתובע לא טרח לציין בכתב התביעה את שמו של אותו אדם שהוא פנה אליו - אין מקום להעניק לו את כל סכום התביעה. אי ציון שם העובד, גרם לנתבעת נזק ראייתי, שכן לא יכלו לדעת במדויק אל מי פנו ולברר עמו את אמיתות טענותיו של התובע - דבר שגם פגע בהגנתם משלא ניתנה להם האפשרות לוודא או להכחיש את טענת התובע. עובדה זו, חייבת דווקא לפעול לחובת התובע. זאת ועוד, התובע ציין בכתב התביעה את התקנות בדבר קביעת שילוט, אך הנתבעת הוכיחה ע"י צילומים שאכן היה שילוט במקום. ב. גובה הפיצוי בנדון דנן אינו אחיד ובחוק עצמו לא נקבע שיעור הפיצוי וכל עניין צריך להידון לגופו. כפי שציין כב' השופט רובינשטיין, אין גם מקום להנחיות גורפות באשר לגובה הפיצויים במקרה של הפרתו של חוק למניעת עישון ומטבע הדברים קשה להוכיח נזק ספציפי מעישון העשוי להתגבש לאורך שנים רבות. את גרימת הנזק - כנדרש בסעיף 63(א) לפקודת הנזיקין, ניתן רק לשער על דרך של הסתברות מצטברת. (ראה רע"א 9615/05 אירית שמש נ' פוקצ'טה בע"מ - לא פורסם) ג. בלוקחי בחשבון את טענות התובע וגב' ו', בלוקחי בחשבון שהתובע בילה באותו מקום במשך שעתיים עד שהחליט לעזוב ובלוקחי בחשבון את הפגיעה בהגנתה של הנתבעת הן על ידי אי ציון שמו של העובד אליו פנו ואי פנייה בפועל אל אחד ממנהלי הנתבעת ובלוקחי בחשבון את טענות הנתבעת, כפי שבאו לידי ביטוי בדבריו של מר פורר על כי בדרך כלל מקפידים הם הקפדה יתירה לבל יעשנו במקום - הגעתי למסקנה כי הפיצוי הסביר במקרה זה הוא בסך 750 ₪. 9. על כן, לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה -7.4.08- ועד התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 200 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל. טבק / סיגריותעישון במקומות ציבוריים