פסק דין זוהי תביעה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק-דין. על-פי האמור בכתב התביעה נחתם ביום 23.11.1993 הסכם מכר בין התובעת לבין גפני שאול ועליזה, לפיו רכשה התובעת את חלקיהם בחלקה 239 בגוש 6195. התובעת התחייבה לשלם למוכרים סך 195,000$. המוכרים התחייבו לשלם את מלוא המיסים על הנכס. ביום 3.1.1994 הגיש הנתבע תביעה נגד המוכרים (תיק אזרחי 10361/94) בגין שכ"ט המגיע לו מהמוכרים. הנתבע בתיק הנוכחי אף ביקש וקיבל עיקול זמני על הכספים המוחזקים אצל התובעת והשייכים למוכרים. התובעת לא השיבה על הודעת העיקול ולפיכך הגיש הנתבע תובענה בת.א. 19999/94 לאישור העיקול הזמני. התובעת הגישה התנגדות לאישור העיקול הזמני באמצעות בא כוחה עורך דין משה שחטר ז"ל בליווי תצהיר מנהל התובעת מר אריה כהנא. בתצהיר זה הצהיר מר כהנא, כי בידי התובעת סך של 10,000$, אשר טרם שולמו למוכרים, אך המוכרים טרם שילמו את חובותיהם לעיריה, והכסף משמש לתשלום חובות אלה על-פי האמור בהסכם בין התובעת למוכרים. עורך דין שחטר ז"ל לא הופיע לדיון ביום 3.12.1996 ולא הודיע למנהל התובעת על מועד הדיון. לפיכך, ניתן פסק-דין בהעדר, אשר חייב את התובעת לשלם לנתבע את מלוא סכום התביעה, כפי שיינתן כנגד המוכרים. ביום 23.12.1996 הגיש עורך דין שחטר ז"ל בקשה לביטול פסה"ד וטען, כי העדרותו מהדיון נבעה כתוצאה ממחלה סופנית בה לקה, המפריעה לו בתפקוד היומיומי. ביום 6.3.1997 הסכים עורך דין שחטר ז"ל, כי יינתן פס"ד חלקי נגד התובעת על סך 10,000$, למרות שהצהיר, כי התובעת אינה חייבת את הסכום שנדרש ממנה לפיכך ניתן פס"ד חלקי כאמור. ביום 9.10.1997 ניתן פס"ד סופי, אשר הפך את פסה"ד החלקי לפס"ד סופי. התובעת טוענת בתביעתה, כי פסה"ד החלקי והסופי גורמים לה עוול, בכך שמחייבים אותה בתשלום כספים שאיננה חייבת. התובעת טוענת, כי על-פי אישור רו"ח היא שילמה סך של 9,422$ מיתרת התמורה שהגיעה למוכרים לעירית בני-ברק בגין חובות שחלו על המוכרים וזאת מתוך הסך של 10,000$ שעכבה תחת ידה על-פי ההסכם. לפיכך היא היתה צריכה להעביר את יתרת הסכום בסך 578$ לנתבע ולא יותר מכך. התובעת טוענת כי יש לבטל את ההסכם ואת פסקי הדין שניתנו בעקבותיו, כי ההסכם נכרת ללא גמירות הדעת של עורך דין שחטר, עקב פגיעה ביכולתו ובכושרו המנטלי שנגרם עקב מצב בריאותו כאמור לעיל. עוד טוענת התובעת, כי עורך דין שחטר לא היה מוסמך להסכים לפשרה בשמה של התובעת והוא חרג מהרשאה שניתנה לו, ולפיכך ההסכמה לא יכולה לחייב את התובעת. עורך דין שחטר, כנטען על ידי התובעת, לא ייצג את התובעת כדבעי ולא הופיע לדיונים, ואף לא יידע את התובעת על מתן פסה"ד נגדה. רק לאחר פטירת עורך דין שחטר נודע לתובעת על קיום פסק-הדין. הנתבע בכתב הגנתו טוען, כי באשר לחוב שכר הטרחה ניתן פסה"ד לטובתו ובקשה לביטולו נדחתה ולא הוגש ערעור. באשר לתיק בו מבוקש לבטל את פסק-הדין טוען הנתבע, כי התובעת היתה מיוצגת על ידי עורך דין שחטר ז"ל ואיתן בראש. ביום 6.3.1997 הגיעו הצדדים להסכמה, כי יינתן פסה"ד חלקי על סך של 10,000$ (במקום פסה"ד ע"ס 54,756 ש"ח בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 3,500 ש"ח + מע"מ). הסכם הפשרה היטיב עם התובעת ביחס לפסה"ד שעמד נגדה. הוסכם, כי פסק-הדין יהיה חלקי עד אשר רואה-החשבון של התובעת ימציא אישור ממנו יתברר האם היתה קיימת במועד הטלת העיקול יתרת חוב נוספת של התובעת למוכרים, אם לא היתה יתרה נוספת יישאר פסה"ד על סך 10,000$ על כנו. לאחר שהומצא האישור של רואה החשבון התקיים דיון ביום 9.10.1997 בפני כב' השופטת אלמגור ובדיון היתה התובעת מיוצגת על ידי עורך דין ברש, ופסה"ד החלקי הפך לסופי לאחר המצאת המסמכים. הנתבעת טוענת, כי ביום בו ניתן פסה"ד הסופי היה נוכח עורך דין איתן בראש מטעם התובעת ולא עורך דין שחטר ז"ל, והוא אף ביקש הפחתת הוצאות. עורך דין בראש לא העלה כל הסתייגות מההסכם. גם באשר לישיבת חודש מרס 1997 שבה הופיע עורך דין שחטר ז"ל בשם התובעת הושג ההסכם באולם בית-המשפט, כאשר השופטת כלל לא התרשמה שלעורך דין שחטר אין גמירות דעת. הנתבע מכחיש כל פגם בשיקול דעתו של עורך דין שחטר. עורך דין שחטר מעולם לא הוכרז כפסול דין. עוד טוען הנתבע, כי אם יבוטל פסה"ד אותו מבקשת התובעת לבטל, הרי ישאר על כנו פסה"ד הראשון על מלוא סכום התביעה, כאשר התובעת כלל לא מבקשת לבטלו בכתב תביעתה. הראיות וניתוחן מתוך העדויות עולה, כי לעורך דין שחטר היה יפוי כח בתיק, אלא שנטען, כי הוא פעל ללא הרשאה לענין הסכם הפשרה. האם אמנם הוכח, כי עורך דין שחטר היה במצב נפשי כזה שלא היתה לו גמירות דעת באשר להסכם הפשרה ? חוות דעת רפואית או כל מסמך רפואי אחר מאותה תקופה המתייחס למצבו של עורך דין שחטר לא הוגשו לבית המשפט. לפיכך אין כל ראיה רפואית לענין זה. התובעת מסתמכת בטענתה בעיקר על עדותו של עורך דין גואטה אשר התמחה ועבד אצל עורך דין שחטר עד שנת 1997. מתוך עדותו עולה, כי עורך דין שחטר סבל ממחלות שמנעו ממנו להופיע בדיונים רבים והם נדחו. הוא אף השתתף בדיונים בהם סייע לעורך דין שחטר. עורך דין ציין, כי עורך דין שחטר עשה טעויות מידי יום. בכך אין עדיין ראיה שתגבש החלטה לפיה עורך דין שחטר לא היה מסוגל עקב מצבו הנפשי להגיע לגמירות דעת בענין הסכם הפשרה. גם הטענה כאילו התכוון ל- 10,000 ש"ח ולא דולר, אין בה עדיין לפגום בגמירות הדעת, כפי שהוצגה בדיון בו נכח עורך דין שחטר בעצמו בפני בית-המשפט בהצגת הסכם הפשרה. גם על פי עדותו של העד כהנא מטעם התובעת, הרי בעת שהוטל העיקול אצל התובעת היא החזיקה בסכום העולה על 10,000 (כ- 30,000 $) וטרם שילמה אותו לעיריה כמיסים במקום המוכרים. לפיכך, לא ניתן לקבוע כי עורך דין שחטר הסכים לפשרה ללא כל היגיון. ב"כ התובעת טוען, כי ההלכה שנקבעה בע"א 1226/90 בענין בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים באמריקה (פ"ד מט1/ 177, לפיה, אם למאן דהוא יש הסכם עם צד ג' ומוטל עיקול על נכסיו של צד ג' - זכותו מכוח ההסכם עם צד ג' קודמת לעיקול, והוא אף זכאי לקזז כספים לטובת צד ג' כנגד חובו, ולפיכך היתה למר כהנא הזכות המלאה לשלם את הכספים לעיריה והעיקול שהוטל מטעם הנתבע לא תפס לגבי כספים אלה. מתוך עיון בפסק-הדין עצמו, עולה, כי הוא מסוייג רק לענין בנקים, אך לא חל על תביעות אחרות. ההיפך נקבע בפסק-הדין, כי ככלל אין להכיר בעדיפותו של בעל זכות הקיזוז. לפיכך גם מבחינה משפטית היה לעורך דין שחטר על מה שיסמוך בהסכמתו לענין הפשרה, שכן בידי התובעת היה סכום של 10,000$ בעת הטלת העיקול וטרם תשלום מיסי העיריה מסכום זה. המסקנה היא כי לא הוכח שלעורך דין שחטר לא היתה גמירות דעת לענין הסכם הפשרה. אם אמנם טוען ב"כ התובעת, כי עורך דין שחטר חרג מהרשאה והסכים להסכם הפשרה מבלי שקיבל לכך רשות התובעת, מה לו, כי ילין על הנתבע. היחסים שבין עורך דין שחטר לבין לקוחו אינם יכולים לפגוע בזכותו של הנתבע. מר כהנא ידע, כי הוגשה תביעה והוא אף העביר את תצהיר אחיו, אך לא התעניין בתביעה ואין לו אלא להלין על עצמו. כאמור, משהגעתי למסקנה, כי לא הוכח שלעורך דין שחטר לא היתה יכולת נפשית להגיע לגמירות דעת בעת מתן הסכמתו להסכם הפשרה, אין עוד מקום לבטל את פסק-הדין, ולפיכך אני דוחה את התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות המשפט ושכ"ט עורך דין בסך 6,500 ש"ח + מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. עורך דיןחוזהמסמכיםלקוחותהסכם פשרהפשרה