הסכם מסגרת עם קבלן


פסק דין

נתוני רקע

1. התובעת, היא הנתבעת-שכנגד 1 (להלן, גם "העמותה"), היא עמותה שהתאגדה לשם ייזום וארגון פרוייקטים למגורים, בעיקר לזוגות צעירים. העמותה זכתה במכרז שהוצע ע"י מינהל מקרקעי ישראל ובעקבות כך היא מאגדת ומייצגת את 208 חבריה. היא יזמה פרוייקט של בניית יחידות דיור ב12- בנייני מגורים שהוקמו ברכסים על המגרשים 120 - 135 הידועים כחלק מחלקה 6 בגוש 10393.


2. הנתבעת-שכנגד 2 (להלן, גם "החברה"), קיבלה על עצמה, בשם חברי העמותה (להלן, גם "המשתכנים"), את ניהול הפרוייקט ככל שעסקינן בהוצאתו לפועל. לשם כך התקשרה החברה בהסכם מסגרת עם קבלן ראשי, הם עדנאן ג'ריס בע"מ ומנהלה, מר עדנאן ג'ריס (להלן-"הקבלן"). במסגרת ביצוע פעולות הבניה מטעם הקבלן הוא התקשר בהסכם עם הנתבעת, היא התובעת-שכנגד (להלן, גם "שוקרון"). שוקרון היא חברה הרשומה כחוק בישראל. בגדר ההסכם שלה עם הקבלן (להלן - "ההסכם הקבלני"), התחייבה שוקרון למכור לקבלן, בגין הבניינים נשוא הפרוייקט, 120 יחידות חימום מים סולאריות הכוללות דודי חימום, קולטים ומשאבות מים (להלן-"מערכות המים").


3. עובר ליוני 1997 נקלע הקבלן לקשיים כספיים. אותה שעה מערכות המים נמצאו באתר הפרוייקט, הגם שיש חילוקי דעות אם הן הורכבו וכמה מהן הורכבו. לנוכח טענת שוקרון כי בגין מערכות המים נותר הקבלן חייב לה כספים, ביקשה שוקרון ליטול משטח הפרוייקט את מערכות המים.


על רקע זה הוגשה תובענת העמותה נגד שוקרון למתן צו מניעה סופי ולתביעה כספית על סך 20,250 ש"ח. תובענה זו לוותה בבקשה לצו מניעה זמני כנגד שוקרון בגדר ת.המ. 11681/97. שוקרון, מטעמה, הגישה בקשה ב-ת.המ. 11991/97 בו עתרה ליתן צו זמני על-פיו הבעלות במערכות המים היא שלה.


שתי הבקשות נדונו והוכרעו ע"י כב' השופטת פריאל. על כך להלן. בהחלטתה נענתה כב' השופטת לבקשת העמותה ודחתה את בקשת שוקרון. הפועל היוצא מהחלטתה הוליד את אופיו של הסכסוך בין בעלות הדין, כסכסוך כספי. כב' השופטת הורתה לעמותה להפקיד ערבות בנקאית על סך 80,000 ש"ח להבטחת זכויותיה של שוקרון.


4. אחר הדברים הללו הוגשה תביעה-שכנגד של שוקרון, הן כנגד העמותה והן כנגד החברה. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. שעה שהבקשות נדונו בפני כב' השופטת פריאל מסר מטעם העמותה תצהיר תמיכה מר יעקב שמואלי, יו"ר העמותה (להלן - "שמואלי"). בגדר התביעה העיקרית הוגש תצהיר עדות ראשית, המתיימר להיות מטעם העמותה והחברה, של האדריכל נדב אפרת (להלן-"אפרת"), מנהל החברה ואדריכל הפרוייקט נשוא התביעה. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות של מר פרץ שוקרון, מנהלה של שוקרון (להלן-"מר שוקרון").


ב"כ הצדדים הסכימו כי יינתן פס"ד בדרך הרגילה, על יסוד החומר שבתיק וסיכומי טענות. הוריתי כי סיכומי הטענות יוגשו באופן שתחילה יוגשו סיכומי העמותה, לאחר מכן יוגשו סיכומי שוקרון, ולאחר מכן יוגשו סיכומי החברה, לעניין התביעה-שכנגד בלבד. סופו של דבר, סיכומי טענות העמותה והחברה הוגשו כאחד תחילה. סיכומי שוקרון הוגשו לאחר מכן.


5. עתה אשוב להחלטתה של כב' השופטת פריאל מיום 21.7.97. החלטה זו ניתנה לאחר שהעידו בפניה שמואלי, מר פרץ שוקרון והקבלן.


כב' השופטת קבעה כי מערכות המים סופקו לאתר הפרוייקט בשלמותן הגם שהיא לא הכריעה במחלוקת האם הן הורכבו, וכמה מהן הורכבו. כב' השופטת אף לא הכריעה בשאלת הסיווג הנכון של ההסכם הקבלני, דהיינו האם הוא נשלט על יסוד הוראות חוק המכר, תשכ"ח - 1968 (להלן - "חוק המכר"), כטענת העמותה והחברה, או שמא על יסוד הוראות חוק חוזה קבלנות, תשל"ד - 1974 (להלן - "חוק חוזה קבלנות"), כטענת שוקרון.


על יסוד הנתונים שהוצגו בפניה קבעה כב' השופטת כי, לכאורה, עסקינן בחוזה מכר וכי, לכאורה, הועברה הבעלות במערכות המים עם מסירתן לאתר הפרוייקט. על יסוד זאת נקבע כי לא היה, לכאורה, פגם בזכות הקניין של המבקשת. כב' השופטת הטעימה כי "ערה אני לכך, שעם מתן הסעד הזמני הנ"ל, גם אם יקבל שוקרון סעד הצהרתי קנייני כפי שביקש בהמרצה 11991/97, לא ניתן יהיה לממש את ההשבה. ואולם, נראה לי שהנ"ל יוכל לבוא על סיפוקו באמצעות סעדים בתחום דיני החיובים נגד הקבלן, וייתכן גם נגד המבקשת, אם יסתבר שהבעלות לא הועברה אליה ועל אף זאת היא נהנתה מנכסים שסופקו על-ידו ומעבודתו" (סעיף 14).


6. בעקבות החלטה זו, כאמור, הוגשה התביעה-שכנגד לסעד כספי. התובענה הוגשה, כאמור, אך כנגד העמותה והחברה. היא לא הוגשה כנגד הקבלן. אין חולקין כי עקב המשבר הכספי אליו נקלע הקבלן הוא סולק מעבודתו בפרוייקט. החברה השלימה את עבודות הבניה בפרוייקט, לרבות המשך הרכבת, ושמא תיקון, של מערכות המים ע"י קבלן חליף. אף אין חולק כי שוקרון קיבלה סדרה של שיקים מן הקבלן. חלקם של השיקים חוללו. בגין כך הגישה שוקרון בקשה לביצוע שיקים כנגד הקבלן. היא זכתה בבקשה האמורה. לנוכח מצבו הקשה של הקבלן היא זוכה בתשלומים פעוטים וזניחים בגין השיקים שחוללו על-ידו.


7. עליי להידרש לשורה של סוגיות עובדתיות ומשפטיות בגדר המסכת שבפניי. אפתח תחילה בהיבטים דיוניים מסוימים, הכרוכים בטענת הקנוניה המוטחת ע"י שוקרון כנגד העמותה והחברה.


עילת התביעה של העמותה; טענת הקנוניה



8. בגדר סיכום טענות ב"כ שוקרון הוא עותר שלא להידרש כל עיקר לתובענה העיקרית של העמותה. כאמור, העמותה לא הגישה, ומכל מקום לא בשלב עליו הורה בית המשפט, תצהיר עדות. ממילא לא זכתה התובענה העיקרית לכל אימות. זאת ועוד: למקרא חומר הראיות והטענות למד ב"כ שוקרון כי לאמיתם של דברים יש יריבות כנגד שוקרון אך למשתכנים, הם חברי העמותה, אך לא לעמותה עצמה. טענה זו של ב"כ שוקרון משולבת אף בטענת קנוניה שקשרו, לטענתו, העמותה והחברה, שתידון בהמשך.


9. טענה מקדמית זו של שוקרון כבר נדונה בתיק בש"א 3087/99. כבר בגדר בקשה בכתב זו עתרה שוקרון למחוק את כתב התביעה, על יסוד אותם טעמים. עיון בתיק מעלה כי בעקבות בקשה זו שיגר ב"כ העמותה מכתב לב"כ שוקרון מיום 11.2.99, שהעתקו בתיק בית המשפט, בו נרשם כי "הריני מליט רשימת התובעים שהינם חברי עמותת 'חזון ופיתוח' רכסים, במקום לתקן את כתב התביעה ולהוסיפם בהדפסה שתייגע ותטריח את כולנו. בישיבת בית המשפט נצהיר לפרוטוקול שזוהי רשימת התובעים". ואכן, צורפה רשימה ארוכה ומפורטת של כל המשתכנים.


אחר הדברים הללו הוגשה הודעה מוסכמת לתיק הבש"א, בה נרשם כי "הצדדים מודיעים לבית המשפט כי לאור הצהרת ב"כ התובעת לפרוטוקול לפיה התובעת הינה העמותה ולא החברים, מוסכם על מחיקת הבקשה למחיקת כתב-תביעה בבש"א 3087/99".


כשלעצמי, ולנוכח ההקשר האמור, נהיר לי כי באו דברים על תיקונם. דעתו של ב"כ שוקרון נחה לנוכח רשימת המשתכנים. דומה שאף הוא הסכים שאין טעם לצרף אותם כתובעים פורמליים באופן ש"ייגע ויטריח את כולנו". מאלפת העובדה כי שוקרון עצמה, בגדר התביעה-שכנגד, שמא על יסוד ההבנה האמורה, אף היא לא ראתה לתבוע את המשתכנים, הגם שעקביות דיונית, לשיטתה, חייבה שלפחות היא תנהג כך.


אין לי ספק, איפוא, כי העמותה היא שלוחתם הנכונה של המשתכנים. משום כך ראו הכל את העמותה ואת המשתכנים, ושמא כפי שיבואר אף את החברה, כבעל-דין אחד, לעניין המחלוקת עם שוקרון. אין לי ספק כי אילו ב"כ שוקרון היה מתעקש, הרי לנוכח מכתב ב"כ העמותה, לא הייתה כל מניעה מטעמו לצרף את כל המשתכנים, שנימנו כרוכל בהודעתו המפורטת. טענת שוקרון נדחית על-ידי כטענה מתחכמת וחסרת תום-לב.


10. נקל עתה להידרש לטענת הקנוניה של שוקרון. שוקרון טוען כי בתחילה הניעה העמותה את בית המשפט ליתן את צו המניעה הזמני, ובכך לגזול משוקרון את מערכות המים, שהן בבעלותה, ומכל מקום, בשליטתה. כתוצאה מכך איבדה העמותה כל עניין בהמשך ההליך. או-אז נכנסה לתמונה החברה. היא קצרה את פרי המרמה של העמותה והתעשרה על חשבונה של שוקרון.


11. בחנתי הטענה האמורה והנני רואה לדחותה כחסרת שחר.


אכן כן, לנוכח החלטתה של כב' השופטת פריאל איבדה העמותה, כמדומה, עניין בהמשך ניהול התובענה. אף בסיכום הטענות היא זנחה את הסעד הכספי לו עתרה בגדר תביעתה המקורית וביקשה, "נומינאלית", כי הצו הזמני שניתן ע"י כב' השופטת פריאל, יקבל תוקף של פסק-דין סופי. ככל שעסקינן בתביעה-שכנגד, אין לי אלא להניח שככל ששוקרון תזכה בתביעה, ישולם לה פרי הזכייה על-ידי החברה. אין לי ספק כי קיים, איפוא, שיתוף פעולה מובהק בין העמותה לבין החברה. ואולם מכאן ועד לטענת קנוניה, רחוקה הדרך, רחוקה עד מאוד.


איפכא מסתברא: דווקא אילו היה קשר של קנוניה בין העמותה לבין החברה, מצפה הייתי כי העמותה תגיש תצהיר עדות מטעמה; עוד מצפה הייתי כי החברה לא תסכים לאבד את יתרונה הדיוני, בגדר הגשת סיכומי הטענות. אם אכן קיימת קנוניה, אמורה הייתה העמותה להגיש סיכום טענותיה ראשונה, וזאת על-מנת לאפשר לחברה, בגדר זכותה כנתבעת בתביעה-שכנגד, להגיש סיכום טענות אחרונה. בכך שהסכימו העמותה והחברה לפתוח בהגשת סיכומי טענות, כאחד, הן ויתרו על יתרון דיוני רב-ערך, להשמיע דברן אחרונות ולהגיב לסיכומי ב"כ שוקרון. כך לא נוהגות בעלות-דין שקשרו קשר. כך נוהגות בעלות-דין תמימות.


המערכת החוזית הרלוונטית



12. הפרוייקט נשוא התביעה, אין עמו חידוש במקומותינו. רבים כמותו נבנים במקומות שונים בארץ. לאחר שבחנתי חומר הראיות והטענות, מקובל עליי ניתוח ב"כ העמותה והחברה. על-מנת להוציא לפועל את הפרוייקט, והן בהקשרה של העסקה נשוא התביעה שבפניי, ניצבים בפניי המערכות החוזיות כדלקמן:



א. הסכם לפיתוח-משנה בין המשתכנים לבין העמותה. על-פי הסכם זה התחייבה העמותה, כלפי כל משתכן, לרכוש את הקרקע ולהעביר כל דירה על שמו של כל משתכן. לנוכח העובדה שהיה מדובר בבנייה מרוכזת, נשכרה החברה, כחברה שעסקה בשירותי ניהול הפרוייקט לעמותה ולמשתכנים והייתה שלוחתן לעניין זה.


ב. הסכם-מסגרת בין החברה לבין הקבלן. הסכם המסגרת הגדיר את המסגרת הכוללת של הוצאת הפרוייקט אל הפועל, עבור כל המשתכנים.


ג. הסכם משולש בין החברה, הקבלן וכל משתכן ומשתכן. בגדר הסכם זה נקבע כי עלויות בניית הדירה משולמות ע"י המשתכן לחברה, וזו מעבירה אותן לקבלן במרוכז, בהתאם למותנה בהסכם המסגרת. בגדר הסכם משולש זה הוסמכה החברה לנהל את הבנייה עבור המשתכן. במסגרת הסכם זה התחייב הקבלן להיות אחראי לטיב הבנייה כלפי כל משתכן ומשתכן.


ד. הפרוייקט, איפוא, יצא לדרך. הקבלן הוסמך להיות קבלן ראשי שנטל על עצמו את האחריות לבניית הבניינים שבפרוייקט. פשיטא, עקב כך, התקשר בהסכמים שונים עם קבלני-משנה מטעמו. כשם שהתקשר, מן הסתם, עם יצרני נגרות, יצרני אינסטלציה, וכל כיוצא באלה, הוא אף התקשר בהסכם הקבלני לעניין מערכות המים עם שוקרון. נעבור להתבונן עתה בהסכם הקבלני, הוא נספח ד' לתצהירו של מר שוקרון.


13. עיון בהסכם האמור מעלה, ראש לכל, כי הוא הסכם דו-צדדי, שנכרת בין שוקרון לבין הקבלן. אין צריך לומר כי העמותה, המשתכנים, והחברה, אינם צדדים להסכם זה. כאמור, אין בכך כל רבותא. זו דרכו של קבלן ראשי, בגדר התחייבויותיו להקים פרוייקט, להתקשר עם קבלני-משנה. מערכת היחסים החוזית, איפוא, היא בין הקבלן הראשי, הקבלן בנדוננו, לקבלן המשנה, שוקרון בנדוננו.


ההסכם מגדיר את תנאי התשלום. נקבע כי 40% ישולמו "עם אספקת הדוודים לאתר"; 40% ישולמו "עם גמר התקנת המערכת"; 20% הנותרים ישולמו "אחרי בדיקת 'איזוטופ'", דהיינו לאחר בדיקת פעולתה התקינה של המערכת, לאחר שסופקה והורכבה.


בגדרו של ההסכם הקבלני לא ראו בעלי החוזה לקבוע כל הוראת עכבון הסכמי. שוקרון לא ראתה להתנות, שמא כמקובל במקרים דומים, כי הבעלות במערכות המים תישאר תחת ידה עד שתקבל את מלוא התמורה.


14. מר שוקרון, בתצהירו, מטעים כי "על-פי ההסכם של שוקרון מערכות עם הקבלן, הציוד שהובא לאתר נשאר בבעלות שוקרון מערכות עד מועד ההרכבה, ורק לאחר הרכבת הציוד ומסירת העבודה עובר הציוד שהורכב לבעלות הקבלן" (סעיף 6.3). גרסה זו של מר שוקרון, היא חסרת שחר ואין בהסכם הקבלני זכר לתנייה כאמור, שאכן, ככל שעסקינן באינטרסים של שוקרון, ראוי היה שתדרוש להתנותה. ואולם הקבלן, כמבואר, העיד בפני כב' השופטת פריאל. לא מצאתי כי ב"כ שוקרון התיימר לשאול אותו, ולו שאלה אחת, ביחס לסוגייה זו.


15. מקובלת עליי עמדת ב"כ העמותה והחברה כי מן ההסכם הקבלני ניתן ללמוד נתונים רבי-ערך.


ההסכם מעיד על עצמו כי שוקרון והקבלן נימנו וגמרו כי ערכם הכספי של מרכיבי מערכות המים הוא 40% מסך כל המחיר; כי ערכם הכספי של עבודות ההרכבה הוא 40% מסך כל המחיר; כי ערכם הכספי של השלמת העבודה, כתוצאה מבדיקה ואישור, הוא 20% מסך כל המחיר.


עוד מעיד על עצמו ההסכם הקבלני כי תשלום 40% הראשונים מן התמורה, ייעשה כנגד מסירת מערכות המים לפרוייקט, עוד בטרם הרכבתן. הפועל היוצא מכך הוא שהותנה מפורשות כי הקבלן זוכה, לפחות בחזקה מוחלטת אם לא בבעלות מושלמת, כבר כנגד תשלום 40% הראשונים מן התמורה. ועוד: ככל ששוקרון לא תרכיב את מערכות המים לאחר שסופקו, היא לא תהיה זכאית לתשלום 40% השניים בגין הרכבתן. על אותה דרך, ככל שהקבלן לא ישלם לשוקרון 40% השניים מן התמורה, לא תהיה מחוייבת שוקרון להרכיב את מערכות המים. התניות החוזיות משולבות ומנוסחות כדבעי, לעניין זה.


אספקת והרכבת מערכות המים



16. דומה שאין חילוקי דעות של ממש ששוקרון סיפקה לאתר הפרוייקט את כל מערכות המים. יש חילוקי דעות האם הרכיבה את מערכות המים, ואיזו כמות הרכיבה. שוקרון מבקשת להמעיט; העמותה והחברה מבקשות לרבות. טעם הדברים פשוט הוא. שוקרון סבורה כי מרבית המערכות היו בבחינת מיטלטלין בשטח, שטרם הורכבו. הדבר מצביע על כך שהיא לא נפרדה מסחורתה ורשאית הייתה ליטול אותה, כאשר לא שולמה לה תמורתה. על אותה דרך מבקשות העמותה והחברה לרבות.


ועוד אין חולקין כי עובר למשבר שהוליד את הסכסוך שילם הקבלן לשוקרון סכום המבטא, במדוייק, 80% מן התמורה החוזית. משמע, לדידו של הקבלן, הייתה זכאית שוקרון לקבל את מלוא התמורה האמורה משום שלתפיסת הקבלן, מילאה שוקרון את מלוא התחייבויותיה בכך שסיפקה והרכיבה את מערכות המים, בשלמותן.


כבר עתה ברור לחלוטין כי תפיסה זו של הקבלן, אין לה יסוד. בעלי הדין עצמם חלוקים אך בשאלה, כמה מערכות מים הורכבו. אפילו החברה אינה גורסת, ומעולם לא גרסה, ששוקרון הרכיבה את כל מערכות המים. לפחות מבחינת היבט זה, ברי כי הקבלן הקדים לשוקרון תשלומים, טרם ששוקרון הייתה זכאית לכך.


17. אדרש עתה לבחינת השאלה, כמה מערכות מים הורכבו. לעניין זה התגלעה סתירה בין תצהירו של שמואלי לזה של אפרת. שמואלי, בתצהירו, ציין כי שוקרון התקינה 90 דוודים מתוך 120, כ- 110 קולטים מתוך 120, אף לא אחת מ- 48 המשאבות, וכי רק 15 דירות חוברו בפועל למערכת הסולארית.


אפרת ציין כי כל הדוודים הותקנו וחוברו, אכן רק 110 קולטים הותקנו וחוברו, 26 משאבות הובאו לאתר אך לא הורכבו. ככל שעסקינן בעניין החיבור של הדירות למערכת הסולארית, הבהיר אפרת כי הדירות חוברו בפועל למערכות הנ"ל, ולו באמצעות חיבור חשמלי.


מר שוקרון ציין כי פרט ל- 15 יחידות מחוברות, שמא מדובר באותן 15 דירות עליהן הצהיר שמואלי, כל מערכות המים מונחות באתר, כשאינן מורכבות.


18. לטעמי, כפות המאזניים במחלוקת האמורה נוטות לחובתה של שוקרון. אכן, כבר ציינתי, כי באורח תמוה זכתה שוקרון לקבל את מלוא התשלום בגין ה- 80% שהגיעו לה בגין אספקה והרכבה מושלמת. נהיר כי ההרכבה לא הייתה מושלמת. ואולם, חסר סבירות קיצונית בעיניי שהקבלן יראה לשלם לשוקרון, תשלום נדיב וחריג של מלוא ה- 80%, כאשר, לשיטתה של שוקרון, היא זכאית אך ל- 40% הראשונים, ושמא לחלק יחסי זניח ושולי נוסף בגין ה- 40% השניים בגין ההרכבה.


אם לכך חוברת העובדה שיש להניח שהקבלן חזה את קשייו הכספיים הצפויים, מתעצמת הנחתי כי לא יעלה על הדעת שגילה נדיבות מופלגת, כאשר מרבית מערכות המים אינן מורכבות.


מסקנה זו מתחזקת לנוכח מחדלו של מר שוקרון, שצירף לתצהירו צילומים, להוכיח באופן מוחשי ופלסטי, את טענתו העובדתית האמורה. חרף העובדה ששוקרון טרח להמציא צילומים מן האתר, הרי משום מה הוא לא צילם, כפי שמצופה היה שיצלם, כטענתו, את 12 הקולטים שהיו מונחים על הקרקע, דוודים המצויים בדירות ללא חיבורים, 36 דוודים שאוכסנו באחת הדירות, ומשאבות ופיקודים שהונחו בקונטיינר באתר, הכל כמפורט בסעיף 7.3 לתצהירו.


19. בגדר טענות העמותה והחברה נטען על עבודה רשלנית של שוקרון. הנני דוחה טענה זו מכל וכל. היא לא נתמכה בכל חוות-דעת של איש מקצוע. בחינת קבלות שצורפו לתצהירו של אפרת מעלות, בעיניי, כי מדובר בהשלמת עבודה שלא סיימה שוקרון, מן הסתם בגין אותם "פערי הרכבה" שנדונו לעיל. ממילא, בדעתי לדחות את טענת הקיזוז שהעלו העמותה והחברה, ככל שהתביעה-שכנגד תתקבל.


המשמעויות המשפטיות הנגזרות



20. שוקרון טוענת כי תביעתה הנגדית מבוססת על כך שהעמותה קיבלה צו מניעה זמני ללא הצדקה, תוך הטעיית בית המשפט אודות כך שמערכות המים הן בבעלותה ובחזקתה, ותוך התכחשות לזכות הבעלות והחזקה של שוקרון. בכך אף נעשתה כלפי שוקרון עוולת גזל והשגת-גבול במיטלטלין.


שוקרון ביטלה את ההסכם שלה עם הקבלן, לנוכח אי-תשלום שיקים דחויים של הקבלן וחילולם. מכל מקום, החזקה והשליטה במערכות המים היו בידיה של שוקרון, באופן שעמדה לה זכות העיכבון, הן מכח סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, הן מכח סעיף 31 לחוק המכר, והן מכח הוראות חוק המיטלטלין.


בחנתי הטענות האמורות. הנני רואה, ביסודו של דבר, לדחותן. אדרש, תחילה, לשאלת סיווגו של ההסכם הקבלני, לעניין חוק המכר וחוק חוזה קבלנות.


21. סעיף 8(ב) לחוק חוזה קבלנות, הדן בתחולתו של החוק הנ"ל, קובע כי כאשר מדובר ב"חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו והקבלן קיבל עליו לתת את עיקר החומרים הדרושים לכך, יחולו הוראות חוק המכר, תשכ"ח1968-".


סעיף 2 לחוק המכר, שמא בהתאמה מוחלטת, קובע כי "חוזה להספקת נכס שיש להפיקו או לייצרו, רואים אותו כחוזה מכר, זולת אם המזמין קיבל עליו לתת את עיקר החומרים הדרושים להפקת הנכס או לייצורו".


ההוראה המשולבת האמורה קובעת כמבחן לסיווג את סוגיית "עיקר החומרים". ברור, במסכת שבפניי, כי הקבלן התחייב לא רק לספק את "עיקר החומרים", הוא התחייב לספק את כל החומרים. ממילא, חל בנדוננו חוק המכר.


22. סעיף 33 לחוק המכר קובע כי "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". ומהי ה"מסירה" הנדונה בסעיף 33 הנ"ל? על כך משיב סעיף 8 לחוק המכר, כי "מסירת הממכר תהא בהעמדת הממכר לרשות הקונה".


23. אם נחיל ההוראות המשולבות הנ"ל בנדוננו, הרי ברי כי מכל מקום עברה הבעלות משוקרון כאשר היא סיפקה את מערכות המים, ללא קשר לשאלה אם הרכיבה אותן, אם ברב אם במעט. אין חולקין כי כאשר סיפקה שוקרון את מערכות המים לאתר הפרוייקט היא ביצעה הליך של "מסירה". הליך זה משמעו כי נעשתה "העמדת הממכר לרשות הקונה". כבר הטעמתי כי לשלב זה הייתה משמעות מפליגה לעניין הוראות ההסכם הקבלני. רק משום ש"הועמד הממכר לרשות הקונה", נולדה זכותה של שוקרון לזכות ב- 40% מן המחיר החוזי. ושוקרון, כידוע, זכתה ב- 80% מן המחיר החוזי.


נתונים דומים נדונו בפסיקת בית המשפט העליון, כפי שפורטה בסיכומי ב"כ העמותה והחברה, מבלי שזכו לתגובה או התייחסות בסיכומי ב"כ שוקרון. כך, ב-ע"א 1397/93, דסקו מוצרי עץ (1987) בע"מ נ' אברהם מירון, פ"ד מ"ט(4), 215, נדון מקרה דומה. גם בו נדונו ארונות מטבח שסופקו, ושחלקם הורכבו וחלקם טרם הורכבו. אף שם ראה כב' בית המשפט לקבוע כי "קבלת חזקה - שהיא מרכיב חיוני בהעברת בעלות - מצריכה התגבשות של שני יסודות: יסוד של שליטה פיסית בנכס ויסוד של כוונת שליטה" (עמ' 219).


בנדוננו, כאמור, מלמדות הנסיבות כי חלו שני האלמנטים האמורים. הקבלן סבר כי לא זו בלבד שמערכות המים סופקו, הן אף הורכבו. משום כך, לא זו בלבד ששילם לשוקרון 40% מסכום התמורה, אלא אף 80%. נתונים אלו מלמדים בעליל כי מבלי להיכנס לשאלה מיהו הבעלים והשולט במערכות המים, מכל מקום, שוקרון אינה לא זה ולא זה. היא איבדה, הן את הבעלות והן את כוונת השליטה. היא נפרדה מן המיטלטלין האמורים, לבלי שוב.


אין לי להידרש לעניין הפרת חובתו הכספית של הקבלן כלפי שוקרון. היא אינה מעלה ואינה מורידה, ככל שעסקינן במסכת שבפניי. שוקרון יכולה הייתה לנהוג ביתר זהירות, ביחסיה עם הקבלן. היא יכולה הייתה לדרוש להתנות תשלום קונקרטי במזומן, כנגד כל שלב ושלב, ולא להסתפק בתנאי של "שוטף + 45 יום". היא יכולה הייתה לסרב לקבל שיקים דחויים. היא הייתה ריבון על החלטותיה, באשר לאופן התקשרותה עם הקבלן. כל אלו הם בתחומי סיכונה של שוקרון, ושל שוקרון בלבד. אין צריך לומר כי שוקרון מעולם לא הזהירה, לא את החברה, לא את העמותה, ולא את המשתכנים, עקב בעיות צפויות שיכולות להיות לה עם הקבלן. איני רוצה להידרש לשאלה אם הדבר היה מעלה או מוריד. מכל מקום, נהיר כי שעה שנולדה הפרה של הקבלן כלפי שוקרון, לשוקרון לא הייתה כבר כל זיקת קניין או חזקה בגין מערכות המים. לא זו אף זו: הפרידו בין מערכות המים לשוקרון, אף "ת"ק פרסה" נוספות ועמוקות של 40% שניים נוספים, בגין התמורה החוזית.


24. ושמא נותרה לשוקרון, ולו לפי חוק המכר, זכות עיכבון? אף מכיוון זה לא תבוא לשוקרון הישועה. פרופ' איל זמיר, בחיבורו על "חוק המכר, תשכ"ח1968-", מורה כי "ישנם שני תנאים שבהתקיימם תהא לאחד הצדדים זכות עיכבון. תנאים אלה הם: האחד, היות הממכר בהחזקת המעכב; והשני, קיומו של חוב שהצד השני חב לו" (עמ' 619). כבר הראיתי כי אספקת מערכות המים גרמה לכך שהן חדלו להיות "בהחזקת המעכב", היא שוקרון. דבר זה אף בא לידי ביטוי מודגש בס"ק 31(ב) לחוק המכר, הקובע כי "מי שיש לו זכות עיכבון לפי ס"ק (א) זכאי לדחות את הובלת הממכר, או לשמור לעצמו את הזכות לשלוט בו תוך כדי הובלתו ולמנוע את קבלתו ע"י הצד השני".


25. עד כאן הנחתי, לכאורה, כי לשוקרון הייתה עילת ביטול או עילת תביעה כנגד הקבלן בגין הפרה שלו. הנחה זו אינה נקיה מספקות, למקרא עדותו של הקבלן בישיבה שהתקיימה בפני כב' השופטת פריאל. מכל מקום, חרף החלטת כב' השופטת פריאל לא ראתה שוקרון להגיש התביעה-שכנגד כנגד הקבלן. היא נקטה כנגדו אך בהליכי ביצוע שיקים בהוצל"פ. משמע, שוקרון גילתה דעתה, במובהק ובמוצהר, כי לא זו בלבד שהיא אינה טוענת לביטול ההסכם הקבלני, היא אף נקטה בהליך משפטי לשם אכיפתו. שהרי אין חולקין שהשיקים נמסרו לשוקרון, בגין עסקת המכר שלה עם הקבלן, ולא בתורת שיקים שניתנו בגין נזקים נטענים שנגרמו לה.


26. לא למותר להתעכב מעט על עמדתו של הקבלן. הקבלן מסר אישור לב"כ העמותה (נספח א' לתצהיר אפרת ב-ת.המ. 11681/97), בו הוא מסר פרטים על תשלומים ששילם לשוקרון. לשיטתו של הקבלן הוא שילם לשוקרון תשלומי יתר בסכום של 6,384.- ש"ח בלבד. אין צריך לומר כי נתון זה פועל לחובת הקבלן. האינטרס של הקבלן, לכאורה, היה לציין תשלומי-יתר גבוהים יותר. האינטרס של הקבלן, לכאורה, היה להגיש התנגדות לבקשה לביצוע שטר. ככל שיזכה בכך, יחוייב בתשלום נמוך יותר לשוקרון. העובדה שהוא לא עשה כן, מוסיפה לאמינותו ומעצימה את מסקנתי באשר לממשות העסקה בין שוקרון לבין הקבלן, בהקשר לאספקת מערכות המים והרכבתן, בוודאי באופן מירבי. היא הנותנת כי שוקרון נפרדה, "בעומק רב", ממערכות המים הנ"ל.


27. שוקרון מזדעקת חמס וסבורה כי אי היענות לתביעתה-שכנגד מעשירה את החברה, העמותה והמשתכנים. אכן, ברי לי כי שוקרון יוצאת וידיה על ראשה, שהרי היא לא זכתה לתמורה וספק מתי תגבה אותה, לנוכח מצבו הכלכלי של הקבלן. ואולם ברי לי כי החברה, העמותה והמשתכנים לא "מתעשרים". נהפוך הוא: מקובלת עלי עמדתם כי ככל שאיענה לתביעתה של שוקרון, יימצאו הם משלמים פעמיים בגין מערכות המים. החברה שילמה את אשר שילמה לקבלן. בגדר תשלומים אלו היא שילמה אף את העלויות הנדרשות בגין מערכות המים. אין לי אלא להניח כי כאשר הקבלן שילם לשוקרון כדי 80% מן המחיר החוזי, הוא לא נפרד, אלא מכספים שזרמו לכיסו מן החברה, שגבתה אותם מן המשתכנים. אם נשוב לעדותו של הקבלן בפני כב' השופטת פריאל, הרי הוא הודה כי, ככל שעסקינן בחברה, "קיבלתי יותר מ- 80% מהכסף. הם חייבים לי את ההפרש. הם חייבים בין 10% עד 20%". משמע, הקבלן זכה בחלק נכבד מן התמורה הכוללת, לרבות בגין מערכות המים.


28. ועוד מקור משפטי פועל בעליל לחובת שוקרון והיא "תקנת השוק" המוסדרת בסעיף 34 לחוק המכר. סעיף 34 מורה כי אם "נמכר נכס נד על-ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה הייתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שיעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר, אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב".


בחינת המסכת שבפניי מעלה כי אכן מתקיימים האלמנטים של "תקנת השוק". יצויין כי הקבלן, הוא קבלן ראשי. ככזה, ובמסגרת עיסוקו, הוא מספק שירותי קבלנות לבניית דירות, על כל המכלולים, ולרבות מערכות מים. המשתכנים, באמצעות החברה והעמותה, רכשו את מערכות המים, בתום-לב מן הקבלן. ככאלו, וכאדם סביר, הם לא אמורים היו לחשוד ולחשוש, שמא הקבלן חב כספים בגין מערכות המים לשוקרון, ו"לא היה זכאי להעבירן", כאמור בסעיף 34 הנ"ל. שוקרון לא התריעה בפניהם על כך, כפי שבואר מעלה. לעומת זאת, שוקרון ידוע-ידעה כי הקבלן אינו רוכש ממנה 120 מערכות מים לשימושו הפרטי.... חזקה עליה שידעה שמערכות המים הללו ימצאו דרכן לדירות המשתכנים בפרוייקט שנבנה. משום כך, עליה לשאת בהפסד, לנוכח הסיכונים שנטלה על עצמה בכך שלא הבטיחה את זכויותיה.


29. במצב דברים זה, כפי שטוען בצדק ב"כ העמותה והחברה, "משהתקיימה תקנת השוק תם העניין מבחינת העמותה/המשתכנים/חברת הניהול, והם חסינים מפני כל תביעה מצד שוקרון" (סעיף 9.10).


30. שוקרון זועקת חמס על שום מה, משעה שהתגלע המשבר עם הקבלן, לא בחרה החברה להמשיך ולעסוק עמה. על כך משיבות העמותה והחברה כי הן החליטו שלא לעשות כן עקב ניסיונו האלים של מר שוקרון ליטול את מערכות המים מן האתר, ניסיון שהצליח לגבי מספר מערכות מים. גם אם לא הייתי מאמץ גרסה זו שלהן, ונראה שהגרסה נכונה, באופן ששוקרון הייתה זכה כשלג, הרי זעקה זו אינה יכולה להוליד כל חבות משפטית. כבר ציינתי, ככל שעסקינן בשוקרון, כי מכל מקום אבדה לה ללא שוב זכותה הקניינית וזכות החזקה שלה במערכות המים. השתיירה לה אך הזכות לקבל את התמורה בגין מערכות המים. זכות זו אינה עומדת לה כלפי כולי עלמא; היא עומדת לה בגדר יחסיה עם הקבלן. אכן, במצב הדברים הרגיל לא יכול ספק של מוצר שהגיע בתום-לב ובשוק פתוח לקונה תמים, צד שלישי, לטרוף את המוצר ממנו, גם אם לא קיבל הספק את התמורה. ייכבד וימצא סעדו ממי שחב לו, לא מן הקונה התמים. כל זאת, כל עוד לא נקט הספק באמצעים משפטיים, שהרחבתי את הדיבור עליהם עד הנה.
סוף דבר



31. לפיכך הנני נענה לתביעה העיקרית במובן זה שהנני קובע כי צו המניעה הזמני שניתן ע"י כב' השופטת פריאל ביום 21.7.97 יהא צו מניעה סופי. לנוכח זאת, הנני מורה להשיב לעמותה את כתב הערבות הבנקאית שהופקד על-ידה ביום 10.8.97.


הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת אגרת תביעה, ככל שהיא נסבה אך לעניין הסעד לצו מניעה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום תשלומה ועד מועד התשלום המלא בפועל.


הנני דוחה את התביעה-שכנגד. הנני מחייב את התובעת-שכנגד לשלם לנתבעות-שכנגד, ביחד ולחוד, הוצאות המשפט, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה-שכנגד, בסך 15,000.- ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק רישום קבלנים

  2. קבלן לא רשום

  3. חוזה קבלן משנה

  4. הסכם מסגרת עם קבלן

  5. תקלות בדירה של קבלן

  6. קבלן בניין תאונה בעבודה

  7. רווח קבלני - שכר עבודה

  8. תקנות רשם הקבלנים

  9. מסירת דירה מקבלן באיחור

  10. תקנות רישום קבלנים

  11. העלאת סיווג קבלני

  12. תקנות סיווג קבלנים

  13. מהו קבלן בונה ? מס הכנסה

  14. סיווג ג5 - קבלנים

  15. איחור בהודעה לקבלן

  16. חובות לקבלן שנפטר

  17. חברה קבלנית - ביקורת מס

  18. סכסוך בין קבלנים עבודות חשמל

  19. תביעה נגד קבלן שפשט רגל

  20. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות

  21. תביעת קבלן משנה נגד קבלן ראשי

  22. אחריות קבלן ליקויי תכנון דירה

  23. ערעור של הקבלן על גובה הפיצוי

  24. איחור במסירת דירה מקבלן

  25. ביטוח עבודות קבלניות - חריגים

  26. אחריות קבלן משנה – תאונת עבודה

  27. תביעה נגד קבלן למסור דירת קוטג'

  28. סכסוך בין קבלן ורוכש דירה

  29. מחלוקת על זהות דירה מקבלן

  30. חילוקי דעות בין יזם לקבלן

  31. סכסוך בין קבלן לבין מזמין העבודה

  32. השוואת תנאים של עובדי קבלן

  33. ביטוח עבודות קבלניות - קבלני משנה

  34. הסכם עם קבלן לבניית בית מעץ

  35. תביעה נגד כלל ביטוח עבודות קבלניות

  36. תביעה לתשלום יתרת חוב – חברה קבלנית

  37. ההבדל בין קבלן מבצע לבין קבלן בונה

  38. איחור במסירה של דירה - תביעה נגד קבלן

  39. סכסוך על גודל גינה בדירה מקבלן

  40. איחור במועד מסירת עבודה קבלנית

  41. סכסוך בין קבלן משנה לקבלן ראשי

  42. הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן

  43. נזקים כבלי חשמל - ביטוח עבודות קבלניות

  44. פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים

  45. קבלן עצמאי / מזמין שירותים - יחסי עבודה

  46. תביעה של משרד חקירות נגד חוקר קבלן עצמאי

  47. דחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים

  48. חוזה עם קבלן בהליכי פירוק עקב קשיים כלכליים

  49. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות

  50. ערעור קבלנים עצמאים מנהלי פרויקט שיקום שכונות

  51. פיצוי כספי מהקבלן בגין אי התקנת פרקט בדירה

  52. תביעה לתשלום יתרת חוב שחב קבלן ראשי לקבלן משנה

  53. מהו המבחן בפסיקה לקביעת מעמד כ"עובד" או "קבלן עצמאי" ?

  54. תביעה נגד חברה קבלנית בגין שירותי בנייה להקמת בית מגורים

  55. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות סיווג קבלנים רשומים

  56. השלד של המבנה נבנה כולו על ידי קבלן שאינו רשום דבר שגרם נזקים רבים

  57. חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים של הקבלן המבצע, מצד אחד, ושל מזמין העבודה, מצד שני

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון