תביעה על החלפת מנוע רכב

1. התובעת הינה עוסקת מורשה העוסקת בין השאר בהובלת נוסעים בשכר. הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת בין השאר, בסחר בכלי רכב משומשים וכן בניהול מוסך לתיקון כלי רכב. הנתבע 2 הינו בין היתר, מנהלה הפעיל של הנתבעת 1. 2. ביום 14/1/98, התקשרה התובעת עם הנתבע 2 בחוזה לרכישת רכב מסוג מיצובישי - L-300 , רכב מסחרי, וזאת בתמורה לסך של 53,000 ₪, כאשר שווי מחירו של הרכב על פי מחירון מקובל בשוק, עמד על סך של 65,000 ₪. 3. אין מחלוקת בין הצדדים, כי במעמד רכישת כלי הרכב התחייבו הנתבעים כלפי התובעת לגבי תקינות המנוע לפרק זמן של 3 חודשים. אלא שזמן קצר לאחר מכן, התגלו מספר ליקויים בכלי הרכב לרבות המנוע, אשר חייבו תיקונים כנדרש לרבות החלפת המנוע. ביום 22/2/98, לאחר שהמנוע הושבת מכל פעולה, הוכנס כלי הרכב למוסך "אוטו גת" בקריית גת, והנתבעים שלחו לשם מנוע משופץ אשר הורכב ברכב התובעת. בחודש אוקטובר 98, כאשר ביקשה התובעת לבצע שינוי רישום מספר המנוע ברישיון הרכב, עקב החלפת המנוע כאמור לעיל, התברר לה כי מספר המנוע אינו מתאים למספר הרכב וכי הלכה למעשה לא ניתן לבצע את הפעולה. התובעת חזרה ופנתה אל הנתבעים וביקשה כי יסדירו את העניין, כשלאחר מסכת ארוכה של דין ודברים, הסכימו להחליף פעם נוספת את המנוע בכלי רכבה של התובעת. מנוע שלישי זה נבדק עוד בטרם הרכבתו, ונמצא כלא תקין מבחינת רישומו ברישיון הרכב. עם היוודע תוצאות בירור זה על ידי התובעת, חזרה ופנתה היא אל הנתבעים ודרשה כי ימציאו לה מנוע אחר חלופי. ואכן, זמן קצר לאחר מכן, המציאו הנתבעים לתובעת מנוע רביעי שנמצא תקין מבחינה רישומית ועל כן הורכב בכלי רכבה של התובעת. אלא שכשבוע ימים בלבד לאחר הרכבתו ברכב התובעת, חדל המנוע לפעול באופן שהשבית את כלי הרכב. פניות התובעת לנתבעים הושבו ריקם ובלית ברירה הורתה התובעת למוסך "אוטו גת" לפרק את המנוע הרביעי אשר הושבת ולהתקין מחדש את המנוע השני אשר לגביו נמצאו בעיות רישומיות. 4. בפועל, עם הגשת תובענה זו, לא הייתה מחלוקת, כי התובעת מחזיקה בכלי הרכב ובשלושה מנועים, המנוע השני והשלישי שלגביהם קיימות בעיות רישומיות, והמנוע הרביעי מנוע מושבת. עם התקדמות הליכי המשפט, מכרה התובעת את כלי רכבה לאדם אחר, בתמורה לסך של 26,000 ₪, כאשר אין מחלוקת כי שווי הרכב נכון למועד המכירה (אוקטובר 99) עמד על סך של 46,000 ₪. כלי הרכב נמכר ללא מנוע, שכן בנסיבות העניין בהם הורכב בכלי הרכב המנוע השני עם בעיות הרישום, נאלצה התובעת לפרק את המנוע מכלי הרכב. 5. התובעת מיקדה את נזקיה בראשי הנזק הבאים: 5.1 נזק ישיר שנגרם לכלי הרכב עקב מחדלי הנתבעים. 5.2 אובדן ימי עבודה. 5.3 עוגמת נפש. 5.4 אובדן ירידת ערך לכלי הרכב. 6. בהסכמת הצדדים מונה בתיק זה מהנדס מכונות, מר עמי בוארון, אשר סייע לצדדים להגיע להסכמה על הנזק הישיר. וכך, ביום 7/6/01, הגיעו הצדדים להסכמה כי הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 10,809 ₪ לא כולל מע"מ, בגין הנזק הישיר שנגרם לתובעת עקב הליקויים שנמצאו ברכב והשבתת המנוע. מכאן, נותרו הצדדים חלוקים בדעתם אודות יתר ראשי הנזק. 7. לאחר ששמעתי עדות קצרה של הצדדים וכן חקירה נגדית מתאימה, הינני קובעת כדלקמן: 7.1 בגין אובדן ימי עבודה. אכן סבורתני כי זכאית התובעת לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה בהם נמצא הרכב מושבת עקב הצורך בהחלפת מנוע. מכיוון שלא נמצאו בידי התובעת רישומים מדוייקים על הימים בהם שהה כלי הרכב במוסך, הינני מעריכה משך זמן זה כשבוע ימים. אלא שהתובעת לא הוכיחה כמה שווה יום עבודתה. התובעת לא הציגה בפני כל מסמך המעיד על הכנסותיה, ואף לא מסמך המעיד כי בגין ימי השבתה אלו נגרמו לה הפסדי שכר המזכים אותה בפיצוי כאמור. התובעת ציינה בעדותה, כי בזמנים הרלבנטיים החזיקה שני כלי רכב שונים, ואין לדעת אם היו מוזמנים אצלה בתקופה הרלבנטית עבודות לשני כלי הרכב במקביל, או שמא רק לאחד מהם. אשר על כן, משלא הוכיחה התובעת תביעתה בראש נזק זה, אין לי אלא לדחות את תביעתה. 7.2 עוגמת נפש. נדמה כי אין מחלוקת שלתובעת נגרמה עוגמת נפש מרובה, עקב הליקויים שנמצאו במנועים שסיפקו הנתבעים לתובעת. ב"כ הנתבעים ברוב הגינותו השאיר ראש נזק זה לשיקול דעת בית המשפט. בנסיבות העניין, בהתחשב בכל האמור לעיל, אני מעריכה ראש נזק זה בסכום של 2,000 ₪. 7.3 ירידת ערך לרכב. בענייננו זה, לא שוכנעתי במידה הנדרשת כי שווי המכירה משקף ירידת ערך אשר בגינו זכאית התובעת לפיצוי מהנתבעים. התובעת רכשה כלי רכב משומש, אשר עשה קילומטרים רבים, ועל כן כבר ביום הרכישה שילמה סכום השווה ל- 80% משווי הרכב בשוק. כאשר נדרשה התובעת למכור את הרכב, היה זה מחובתה להקטין את הנזק ולהתקין ברכב מנוע תקין אשר יאפשר את מכירת הרכב עם מנוע. אין להתעלם מהעובדה, כי הרכב היה בשימושה של התובעת כשנתיים ימים ואין לדעת את מצבו עובר למכירתו על ידי התובעת. כך גם אין לומר, כי מחיר המכירה משקף רק ירידת ערך בגין אי קיומו של מנוע ברכב. אשר על כן, אינני מוצאת לנכון לפצות את התובעת בראש נזק זה. 8. סוף דבר. מעבר לסכום אשר לגביו הגיעו הצדדים להסדר פשרה חלקי, ביום 7/6/01, אני מחייבת את הנתבעים להוסיף ולשלם לתובעת סך של 2,000 ₪, כשסכום זה ישא ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן, יוסיפו הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 3,000 ₪, כשסכום זה ישא ריבית והצמדה חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. רכבתקלות ברכבמנוע