פסק דין 1. ע"פ הסכם, ת\1, מיום 29.12.91, (להלן: "ההסכם"), ביצע הנתבע, בעל נגריה בירושלים, עבודות נגרות בביתה של התובעת, במרכז כפרי עזר, תמורת סך של 31,000 ש"ח, ששולם במסירת רכבה של התובעת לנתבע, ביום חתימת ההסכם. במעמד חתימת ההסכם, הנתבע מסר לתובעת שיק בטחון על סך 31,000 ש"ח, (להלן: "השיק"), להבטחת ביצוע העבודות. 2. לטענת התובעת, הנתבע לא עמד בהסכם, לא השלים את כל העבודות שהוזמנו וגם אלה שבוצעו, לא בוצעו כראוי. 3. לאחר מו"מ בין הצדדים, שהיו ידידים, לפני שהתגלע הסכסוך ביניהם, הוגש השיק לביצוע בלשכת ההוצל"פ, בתאריך 2.2.97. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיק, בטענה שהשלים את כל העבודות וגם ביצע עבודות נוספות ושינויים, שלא שולם עבורם. בהסכמת ב"כ התובעת, ההתנגדות התקבלה. 4. ביום 25.6.98, הוגש כתב תביעה מתוקן, לאחר קבלת רשות, לו צורפה חוות דעת מומחה, המוצג ת\9, על פיו הוגדל סכום התביעה ל - 73,049 ש"ח. 5. המחלוקת בין הצדדים, היא בעיקר פרשנות ההסכם, כאשר אין מחלוקת, כי ההסכם לא היה מפורט, אלא בכמעין ראשי פרקים. לטענת התובעת, היו סיכומים מפורטים בע"פ, שלא הועלו על הכתב, הן בגלל שהנתבע מיהר והן בשל יחסי האמון, ששררו ביניהם, בעיקר בין בעלה לבין הנתבע, שהיו מיודדים. לטענת התובעת, הנתבע ניצל את האמון לרעה, בהתחמקו מלבצע את התחייבויותיו בכתב ובע"פ. 6. גם הנתבע טוען, כי התובעת ניצלה מצב זה, לסחוט ממנו עוד ועוד תוספות ושינויים מעבר למה שהוסכם ובוצע עד שבשלב מסוים, אמר די לסחטנות. 7. מטעם התובעת העידו מלבדה, המומחה מטעמה, מר ישראל ברג (להלן: "מומחה התביעה"), שנחקר על חוות דעתו, ת\9, בעלה (להלן: "הבעל"), שנחקר על תצהירו ת\10 וחברתה איריס אוזן, שנחקרה על תצהירה, ת\12. מטעם הנתבע העידו מלבדו, מר מיכאל שוקרון , (להלן "מומחה ההגנה"), שנחקר על חוות דעתו , נ\8. כן הוגש בהסכמה התצהיר נ\10, של אדם שהכיר את הצדדים וניסה לפשר ביניהם, בשלב מסוים ( להלן: "המפשר"). 8. כבר עתה, ייאמר, כי חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, עם כל הכבוד למומחים, לא יכולות לסייע הרבה, מאחר שכל מומחה, קיבל נתונים מהצד שביקש את שירותיו, כאשר המחלוקת בעינה עומדת, מה היה ההסכם בין הצדדים, באשר לפריט זה או אחר. 9. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ושקלתי את טענות הצדדים, אני דוחה את טענות התובעת בעיקרן, למעט בעניין הפרטים להלן : א. ארונות מטבח כל שנאמר בהסכם באשר לארונות המטבח, הוא כדלקמן : "מטבח סנדביץ + פורמייקה + דלתות אלון מסיבי, פנים פורמייקה, מגירות נשלפות + סלסלות". מה שהותקן בפועל הוא גוף הארון מסנדביץ, הדלתות מ - MDF מצופות פורמייקה מבפנים ומבחוץ, הדבקה של סרגל דק מעץ אלון , (להלן:" הדלתות"). מומחה התביעה מצא גם חוסר התאמה באשר למדפים, שאינם מסנדביץ, אלא MDF מצופה פורמייקה, (להלן : "המדפים"). באשר לדלתות, אני מקבל את טענת הנתבע, כי פרשנות התובעת, אינה נכונה וגם אינה אפשרית, (עמ' 48 לפרוטוקול שורה 25). חיזוק לכך אני מוצא במכתבה של ב"כ התובעת מיום 12.3.95, המוצג ת\5, (להלן: "מכתב ההערות"), שנשלח לב"כ הנתבע. בסעיף א' למכתב ההערות, המתייחס למטבח, אין כל טענה באשר לדלתות, מדוע אינן מעץ אלון מאסיבי. נראה אכן, שהסיכום היה על ציפוי עץ אלון (כפי שבוצע), או שתוך כדי העבודה סוכם כך בין הצדדים. לעומת זאת, יש במכתב ההערות, טענות באשר למדפים, שנעשו מ - MDF ולא מסנדביץ. בנידון זה, כשכתוב בהסכם שהמטבח הוא סנדביץ, על הנתבע לספק גם מדפים מסנדביץ. אי לכך , עליו לפצות את התובעת בגין חוסר זה, במלוא עלות המדפים, כמפורט בחוות דעת מומחה התביעה, בסך 2,390 ש"ח . ב. מיטות הנתבע סיפק 3 מיטות לחדרי הילדים , מיטה אחת " בחדר רותם" ו - 2 מיטות בחדר הילדים. באשר למיטה בחדר רותם, לא צויין בהסכם ממה הוא ייעשה. באשר למיטות בחדר הילדים, צויין בהסכם "2 מיטות לפי מידות קיימות עץ סנדביץ" אין מחלוקת ש - 3 המיטות איני מעץ סנדביץ, אלא MDF, שהוא כבר יותר בכ - 50%. לטענת הנתבע, שינוי זה היה בהסכמת התובעת. אינני מקבל את טענת הנתבע, נוכח עובדת התרשמותי, כי כובד המיטות היה מאוד חשוב לתובעת, לצורך הזזתן לניקיון החדרים, כאשר ההסכם מדבר במפורש על עץ סנדביץ. אומנם, באשר למיטה בחדר רותם, אין התייחסות, אולם נראה, שהדבר נבע מכך, שהנתבע מיהר ולא ציין זאת, כשלא ייתכן, שבחדר אחד יכתבו מיטות מעץ סנדביץ ובחדר אחר יסכימו על MDF . על הנתבע לפצות את התובעת בעלות 3 המיטות. באשר לעלות, המחיר שנקב מומחה התביעה, 2,750 ש"ח למיטה, ללא מע"מ, נראה מוגזם ומופרז. מה עוד, שגם מה שסופק, שווה סכום מסוים, ואם התובעת היתה עומדת מלכתחילה על כך , יכל הנתבע למכור אותן , למישהו אחר. היום, לאחר כ - 9 שנים, לא יוכל לעשות זאת. אי לכך, הפיצוי יהיה בשיעור 1,500 ש"ח למיטה, לא כולל מע"מ, ובסה"כ , 4,500 ש"ח, לא כולל מע"מ. בנידון זה יש לציין, כי על פי ת\8, שאינו בחומר הראיות , עלות מיטה +מזרון, היא 400 דולר ללא מע"מ. ג. מראה בחדר שינה לפי חוות דעת מומחה התביעה, לא הותקן הראי, שעלותו 365 ש"ח. על הנתבע לפצות את התובעת בסכום זה. ד. ארון מגבות ע"פ ההסכם "חזית פורניר אלון + קנטים מאסיביים", בפועל, החזית MDF מצופה פורמייקה. על הנתבע לפצות את התובעת בסך 855 ש"ח, לפי חוות דעת מומחה התביעה. 10. באשר לשאר הפריטים, אינני מקבל את טענות התובעת. התובעת מסתמכת בעיקר על הסכמים בע"פ, לעומת הסכם בכתב, כשנטל ההוכחה והשכנוע עליה ולא שוכנעתי מעבר לאותם 51% הדרושים, כדי לפסוק לטובתה. בנידון זה, הזמן הרב שעבר מאז ההסכם ועד לנקיטת ההליכים המשפטיים, פועל לרעת התובעת ואומר דרשני. גם סכום התביעה המופרז לא מעיד על דייקנות והצמדות לאמת הצרופה. מהכלל אל הפרט. א. מעקה ההסכם איננו מפרט איזה סוג מעקה. יתר על כן, חילוקי הדעות בין הצדדים, מצאו פתרונם, במעקה שהותקן , ע"פ התצהיר נ\10, של המפשר. נראה , שהתובעת מנסה לחזור בה מסיכום זה, ואין כל מקום לכך. ב. דלתות בקשר לדלתות נכתב בהסכם, ת\1. "5 דלתות כניסה לחדרים + צביעה בייץ חום, לייסטים בדלתות כדוגמת ביתו של מוריס". לטענת הנתבע, הדלתות שהתקין הם אכן כדוגמת אלה שבביתו. נושא זה ניתן היה לבדוק, כשלטענת הנתבע הדלתות בביתו קיימות עד היום. התובעת לא הוכיחה אחרת. ג. ארונות בגדים בהסכם לא נאמר דבר, התומך בטענת התובעת, כי גוף ארונות הבגדים אמור להיות מסנדביץ. גם במכתב ההערות, נטען רק לעניין המדפים ולא לגוף הארון. ד. דלתות לעליית גג בהסכם צויין "מסגרת דלת לעליית גג". אין כל ביסוס לטענת התובעת, כי מדובר בדלת מעץ אלון מאסיבי. גם לא נראה שיידרש עץ אלון מאסיבי, דווקא לדלת עליית הגג. 11. סיכומו של דבר, על הנתבע לשלם לתובעת, את הסכומים כדלקמן: א. מדפים בארון מטבח 2,390 ש"ח ב. מיטות 4,500 ש"ח ג. מראה 365 ש"ח ד. ארון מגבות 855 ש"ח סה"כ 8,110 ש"ח מע"מ 1,379 ש"ח 9,489 ש"ח בחוות דעת מומחה התביעה, יש התייחסות גם להובלה והרכבה. לא מצאתי לנכון להוסיף מרכיב זה, בהתחשב בזמן הרב שעבר ולאחר שהתרשמתי גם, שהנתבע ביצע שינויים ותוספות, שגם התובעת מודה בהם, בלי ששולמה לו תמורתם (עמ' 31 לפרוטוקול). 12. בשולי פסק הדין, יש להצטער על כך, שהצדדים לא מצאו דרך לפתור את המחלוקות, לאורך השנים. בעיקר כאשר היו מיודדים, וכשבעלה של התובעת, עדיין מיודד עם הנתבע. נראה, שמשקע קטן בקשר למעקה, שנפתר בסופו של דבר, גרם לכדור שלג, שתפס בגלגוליו, כל מיני "לכלוכים", הפריע לצדדים לעצור את הכדור ולראות עד כמה הרחיקו לכת במרדפם אחריו. 13. אשר על כן , אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 8,489 ש"ח, בצירוף הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן, 25.6.98 , עד התשלום בפועל. הנתבע ישלם לתובעת גם את אגרת בית המשפט, ביחס לסכום בו חוייב וגם שכ"ט עו"ד , בסך 1,500 ש"ח, בצירוף מע"מ ובצרוף הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל . חוזהנגרות