הסכם הפצה - מפיץ עצמאי

החלטה אלה הם שני תיקים מאוחדים. התביעה הראשונה (ת"א 233/00) הוגשה על-ידי ש.ל.פ. ריהוט יזמות ושיווק בע"מ (להלן: "שלף"), נגד שלוש חברות השייכות לתשלובת הארגז (להלן יקרא לחברות הנ"ל בשם המקובץ: "הארגז"). התביעה היא למתן פס"ד המצהיר, כי הודעת ביטול הסכם ההפצה בין שלף להארגז ששלחו הארגז לשלף ביום 12.01.00 (נספח י"א לתביעה), בטלה; להורות על אכיפת הסכם ההפצה בין הצדדים וכן להורות על מתן חשבונות וסגירת אתר האינטרנט www.haargaz (להלן: "האתר") ולחייב את הארגז בתשלום 1,000,001 ש"ח. בת"א 659/00 הגישו הארגז תביעה בסד"מ בסך 1,063,933 ש"ח נגד שלף ונגד מר שלי פורמן, בעל השליטה והמנהל של שלף. בהסכמת הצדדים הגיש כל אחד מהצדדים רשימת פלוגתאות, הוגשו תצהירים ביום 19.03.01 ונערכה חקירה על התצהירים. ב. העובדות שאין עליהן מחלוקת. ביום 08.06.98, נחתם הסכם בין הצדדים, נספח א' לתביעה. הסכם זה התבסס על טיוטא שהוכנה במשרד פורת שהיה ב"כ הארגז (פרוטוקול ע' 12 ישיבה 19.3.01) (להלן: "הסכם ההפצה השני"), שבו הוסכם כי שלף תפיץ כ"מפיץ עצמאי" את מוצרי הארגז ובמסגרת זו תפעיל "חנויות מפעל" וכל זאת באיזור הנמצא צפונית לחדרה, כולל חדרה (להלן: "האזור"). מתכונת ההסכם היתה, ששלף רוכשת את מוצרי הארגז ומוכרת אותם בשמה. נקבע, כי "ניתנת למפיץ בלעדיות בשיווק ומכירת המוצרים. היינו הארגז, לא תמנה גוף או מפיץ אחרים למכירת המוצרים באזור", אך זאת בסייגים הקבועים בסעיף 3(ב)(1) להסכם. וזו לשון הסעיפים הרלוונטיים: " א. ניתנת למפיץ בלעדיות בשיווק ומכירת המוצרים, היינו הארגז לא תמנה אדם או גוף או מפיץ אחרים למכירת המוצרים באזור, ואולם אין בכך כדי למנוע מהארגז מלמכור מוצרי רהוט משרדי בעצמה, כאמור בס"ק 3 (ב) (1) (3) להלן. ידוע למפיץ כי הארגז קשורה ו/או מפעילה חנויות או חנויות מפעל או מרכזי מכירה אשר בהם נימכרים המוצרים כמפורט ברשימה בנספח א' ומוצרים אלו ימשיכו להמכר בהם, עם זאת הארגז מתחייבת כי לא יוקמו או יופעלו אחרים באזור, אלא באישור המפיץ מראש ובכתב. ב. כל התחייבויות הארגז כאמור לעיל כפופות לכך שהיא תהא רשאית לשווק ולמכור, לרשתות שיווק ארציות, כמפורט בסעיף 2ב. ג. פרוייקטים ומכרזים - המפיץ יוכל לגשת למכרזים וכן לקחת פרוייקטים בהיקפים גדולים מכל האזור, לרבות למוצרים שאינם סטנדרטיים, בתנאי שיעביר את המפרטים לחברת הארגז, שתיתן הצעת מחיר ויקבעו ביחד אחוז הרווח למפיץ, כך שהרווח למפיץ לא יפחת מ- 10% או 10,000 ש"ח, הגבוה מבין השניים. המפיץ יהיה אחראי לכל השלבים של החוזה עד לחתימה וכן לגבות הכספים בהתאם לחוזה. הארגז יהיה אחראי על יצור ובצוע האספקה של המוצרים. המפיץ יהיה אחראי על ביצוע הגביה, אך לא על התשלום. בשנה הראשונה של פעילותו ימשיך גם הארגז לגשת למכרזים באזור. בעבור כל מכרז ריהוט עץ ומתכת, שבו תזכה חברת הארגז באזור יהיה זכאי המפיץ לעמלה בגובה 1% מפרוייקט. - הארגז תדווח על מכרז שתזכה תוך שבועיים. ד. כל רשת שיווק ו/או לקוח אשר הקשר העסקי הראשון איתה נוצר על-ידי המפיץ באזור ובמהלך הזמן התפרסה ופתחה סניפים ו/או פעילות מחוץ לאזור וזאת גם על ידי חברות בנות ו/או זכיינים, ימשיך המפיץ לקבל את עמלת המפיץ גם עבור מכירות שמחוץ לאזור וזאת למרות האמור בסע' 3 (א). עם זאת, מוסכם שלרשתות השיווק ולחנויות המפעל של הארגז לא תינתן עדיפות כלשהי על המפיץ לרבות בתנאי המכירה והאשראי של המוצרים. ה. מוצרי נגרות בנין, מערכות אחסון כבד וקל, מערכות תצוגה - המפיץ יהיה רשאי לשווקם ולמכרם (בכל הנוגע למערכות תצוגה - למעט לרשתות השיווק המוזכרות בס' ב' לעיל) באזור. להארגז תשמר הזכות למשיך ולהפיץ מוצרים אלו שלא דרך מפיצים אחרים. בכל מקרה של הגשת מכרז/פרוייקט יעדכן הצד המגיש את הצד השני במידית. מוסכם כי הארגז לא תאפשר פתיחת חנות חדשה בתחום מערכות התצוגה, או כל מוצר אחר שייוצר או ישווק על-ידי הארגז, הנכללים במוצרים באזור כולו, מעבר לאלה המפורטים בנספח א' להסכם זה. ו. מוסכם כי אין בהסכם זה כדי למנוע מהארגז לבצע עבודות בקבלנות משנה עבור כל אדם או גוף אחרים, לרבות יצור רהוט משרדי וביתי וכל מוצר אחר, ללא כל הגבלה ובלבד שתוצרת עבודת קבלנות משנה זו לא תמכר תחת שם הארגז ו/או תחת שם של מותג אחר הקשור ו/או שייך לחברה או בבעלות כלשהי של הארגז. ז. הארגז תיקבע מדיניות מחירים אחידה (כולל מרווח הנחות ידוע) בחנויות המפעל שלה ואצל המפיץ, בקשר למוצרים (למעט אלה המוזכרים בס"ק (ב) (1) (ה) לעיל) ותחייב את אנשי המכירות המועסקים על ידה לפעול בהתאם למדיניות מחירים זו, חריגה ממדיניות מחירים והנחות זו תהא טעונה אשור גורם שיקבע על-ידי הארגז ואשר זהותו תיודע מעת לעת למפיץ. חריגה ממדיניות מחירים זו לא תחשב כהפרת הסכם על-ידי הארגז ואולם במקרה של חריגה כזו ידונו הצדדים בחריגה זו, בהפקת לקחים ממנה ובמניעת חריגות דומות בעתיד. בתום תקופת שנה לתוקפו של הסכם זה, יבחנו הצדדים יישום סעיף זה בפועל. ח. כמו כן מובא לידיעת המפיץ כי קיימים לקוחות הנהנים מתנאי רכישה מיוחדים (כולל לעניין מחירים) כמפורט ברשימה המצורפת כנספח א' בהסכם זה, ואלה יהיו זכאים להמשיך וליהנות מתנאים אלה גם בעתיד, וכן כי התחייבות הארגז למדיניות מחירים אחידה לא תחול בקשר למכרזים ולפרוייקטים מיוחדים שהיקפם הכספי עולה על סכום שיקבע על-ידי הארגז מעת לעת. ט. היקף המכירות הידוע ביום חתימת החוזה של מפיצי רעננה באיזור הינו כ - K 20 ש"ח בחודש. במידה וזכיין יגיע להיקף מכירות של מוצרי רעננה ל- K 50 ש"ח בחודש, יופסק הקשר של מפעל רעננה עם מפיצים אלו. (2) א. מוסכם על הצדדים, כי בכל הנוגע לרהוט משרדי וביתי יהיה המפיץ זכאי לשווק ולמכור מוצרים משלימים בתנאי שהינם רהוט משרדי או ביתי, בתנאי שכל סוג פריט יאושר ספציפית ע"י הארגז לפי שקול דעתה הבלעדי, הארגז תהה זכאית לקבל מהמפיץ 3% ממחיר כל פריט כזה שיימכר על ידו. ב. על אף האמור בסעיף 2 הנ"ל, סוכם על הצדדים כי כל אביזר שיימכר ע"י המפיץ בחנות ושאינו מיוצר ו/או משווק ע"י הארגז או שאין להארגז הסכם לקבלת טובות הנאה מיצרן מוצר משלים אחר לגביו כאמור בסעיף 3, כדוגמת תמונות, חפצי אמנות, גופי תאורה, מוצרי טכסטיל, דקורציה וכו', לא יחייב את המפיץ בתשלום כלשהו להארגז (להבהרת הדבר, מכירת המוצרים הנ"ל נועדה להקטין עלות עיצוב תצוגה יפה ומרשימה, אין בה רווח משמעותי וההתחשבנות הפנימית לגבי חלוקת הרווח הקטן רק תכביד ותגדיל עלויות). (3) א. מוסכם על הצדדים, באם יוסכם בין הארגז ליצרן או משווק כלשהו של פריטים משלימים, כי הארגז תקבל ממנו טובת הנאה בשל כך שמוצריו ימכרו אצל המפיץ, יהיה פטור המפיץ מלשלם להארגז את העמלה הנ"ל בגין מכירת הפריטים המשלימים המיוצרים ע"י אותו יצרן או מיובאים או משווקים על-ידי אותו משווק. מוסכם כי המפיץ לא יהיה זכאי להתנגד למכור מוצרים מתוצרת יצרן מסוים אשר עמו תקשור הארגז קשר. ב. המפיץ מתחייב להעביר להארגז מידי חודש דו"ח מפורט בחתימתו ופעם בשנה חתום ע"י רו"ח, על הפריטים המשלימים שנמכרו על ידו, ובמצורף לו להעביר להארגז את הסכום המגיע לה בגין כך. המ.ע.מ יועבר יום לפני מועד תשלום המ.ע.מ על פי חוק ע"י הארגז לרשויות מ.ע.מ. בכפוף לאמור בפסקה הראשונה לס"ק 02) זה, המפיץ מתחייב לקבל אישור בכתב של הארגז מראש לגבי כל פריט שבכוונתו למכור בדרך זו. המפיץ לא יתלה שלטי פרסום או הכוונה של יצרני מוצרים אלה, שלא באשור מראש ובכתב. הארגז תהה רשאית להורות למפיץ להפסיק מכירתו של מוצר משלים או מוצר שאינו מיוצר על ידי הארגז לפי שיקול דעתה, אך מטעמים ענייניים, באתראה של 60 יום מראש. "טעמים עניינים" לעניין זה - גם של חנויות המפעל כולן ולאו דווקא בקשר למפיץ עצמו". נקבע עוד, כי שלף תרכוש את מוצרי הארגז בהנחה של 3% ממחירי "המחירון למפיץ" מעבר להנחה הגלומה ממילא ב"מחירון למפיץ", בהשוואה ל"מחירון לצרכן". בסעיף 4, נקבעו תנאי הרכישה של המוצרים על-ידי שלף בזו הלשון: "א.1. המפיץ ירכוש את המוצרים מהארגז, כל סוג מהחברה המייצרת אותם בהנחה בשיעור 3% ממחירי "המחירון למפיץ". שיעור זה יהיה השיעור המינימלי. למען הסר ספק, הנחה זו הינה הנחה נוספת להנחה הגלומה במחירי "המחירון למפיץ" ביחס למחירי ה"מחירון לצרכן". 2. מוסכם, כי המפיץ יהיה פטור מתשלום העמלות בשיעור 3% בגין מוצרים משלימים כאמור בסעיף 3(ב)(2) לעיל בגין כל רבעון בו לא הגיעה החנות לנקודת האיזון, וזאת בשנה ראשונה בלבד ואולם בסוף תקופת השנה הראשונה תערך התחשבנות סופית על בסיס שנתי. הנחה זו לא תינתן למפיצים אחרים באזור. ב. הארגז אינה מתחייבת למחירים כלשהם, בין ביחס למחירים המופיעים במחירון למפיץ או ככלל והיא תפעל בענין זה על פי מדיניותה ושקול דעתה הבלעדי מעת לעת. הארגז תיתן למפיץ הודעה מוקדמת אודות שינוי המחירון או אודות שינוי כלשהו ככל שניתן 30 יום מראש. ג. המפיץ ישלם לכל אחת מחברות הארגז ממנה רכש מוצרים את תמורת המוצרים שרכש ממנה, תוך שישים (60) יום מתום החודש במהלכו סופקו לו המוצרים שרכש מהארגז והוצאה לו חשבונית מתאימה על-ידי הארגז. בחצי שנה ראשונה יהיו תנאי התשלום ש + 90. ד. מודגש, כי חובת התשלום שתחול על המפיץ בגין מוצרים שהזמין ו/או רכש מהארגז - תחול עליו בין אם מכר את אותם מוצרים ללקוחותיו, בין אם לאו - בין אם קיבל תשלום מלקוחותיו, בין אם לאו. ה. עמידה בלוח זמנים. (1) במסגרת המחירון למפיץ, יוגדר מראש על-ידי הארגז פרק הזמן בו מתחייב לספק כל מוצר ומוצר מיום שהוזמן על-ידי המפיץ. (2) הארגז מתחייבת לעמוד בלוחות הזמנים הנ"ל ובמקרה של איחור מעל שבועיים באספקת המוצר, יקוזז מהתשלום להארגז סכום השווה ל- 5% ממחיר המכירה ללקוח וסכום זה ינתן ללקוח כפיצוי בגין העיכוב. על כל שבוע נוסף של איחור יקוזז מהארגז וינתן ללקוח סכום השווה ל- 1% מהמחיר ללקוח בנוסף לפיצוי הנ"ל". בסעיף 5(א) נאמר, כי: "בכפוף לאמור בסעיף 3(ב)(2) לעיל, המפיץ מתחייב לפעול כלפי הארגז ביושר, תום לב, חריצות, שקדנות, מיומנות ונאמנות ביחס למכירת המוצרים וכמתחייב ממעמדו כמפיץ של המוצרים באזור. המפיץ לא יעסוק בשיווק או מכירת מוצרים אחרים כלשהם, לבד מה"מוצרים" כהגדרתם בהסכם זה, אלא בהסכמת הארגז מראש ובכתב. התחייבות זו תהיה גם מצד הארגז כלפי המפיץ". סעיף 9 להסכם ההפצה קובע, כי: "תקופת ההסכם: א. הסכם זה נעשה לתקופה של חמש (5) שנים שתחילתה ביום (לא נרשם תאריך). ב. בתום תקופה של שנתיים מתחילת תוקפו של הסכם זה יקבעו הצדדים בכתב היקפי מינימום לרכישת קבוצות מוצרים על-ידי המפיץ מהארגז במהלך תקופות שונות כתנאי להמשך תוקפו של הסכם זה ולהתחדשותו מעת לעת. לא הגיעו הצדדים להסכמה כאמור - תהא הארגז רשאית להודיע למפיץ על סיום תוקף ההסכם, בהודעה שתינתן לו לפחות 90 יום מראש ובכתב. היקפי המינימום שיקבעו כאמור יהיו עניינים בשלב למצב השוק. היקפים אלו יקבעו לאחר שנת פעילות. ג. בתום היחסים החוזיים בין הצדדים, לא תהיה חברת הארגז רשאית להעסיק מי מעובדי המפיץ לתקופה של שנתיים אלא בהסכמה מראש". בסעיף 20 להסכם נאמר: "20. סיום ההסכם ע"י הארגז. על אף האמור בסע' 9 לעיל, תהא הארגז רשאית להביא תוקף הסכם זה על סיומו לאלתר, בהודעה בכתב למפיץ, וזאת בכל אחד מהמקרים הבאים: א. אם המפיץ הפר הפרה יסודית את הוראות הסכם זה שפורטו להלן, ואתראה שניתנה לו 21 ימים מראש - לא הועילה לתקון ההפרה. ואלו הן הפרות יסודיות של הסכם זה: הפרת סעיפים 26, 24, 20, 19, 18, 17, 16, 11, 10, 9, 8, 7, 6, 5, 3, להסכם זה. ב. אם המפיץ הפר הפרה חוזרת הוראה מהוראות הסכם זה, ואתראה שניתנה לו 30 יום מראש - לא הועילה לתקון ההפרה. ג. אם הוטלו עיקולים על נכסיו של המפיץ, כולם או חלקם, באופן המעלה חשש סביר כי לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כלפי הארגז על פי הסכם זה לעיל ולהלן. ד. אם ינתן נגד המפיץ צו לכינוס נכסים (זמני או קבוע) או יוחל בהליכי פרוק בקשר עמו, בין מרצון ובין על-ידי בית-משפט, או יוחל בהליכי פשיטת רגל נגדו, ותוך 30 יום ממתן צו כזה או מתחילת הליך כזה - הוא לא יבוטל. ה. אם בעל מניות במפיץ שהינו בעל השליטה בו הואשם או הורשע בעבירה שיש עמה קלון. ו. אם הסתבר כי המפיץ פועל או פעל בניגוד עניינים עם הארגז או בחוסר נאמנות כלפיה". בסעיף 11 הוסכם בין הצדדים, כי: "ספרי הארגז. א. הרשום בספרי הארגז ורישומיה יהווה ראיה לכאורה, בכל עת, למצב ההתחשבנות שבין המפיץ להארגז, על פי הסכם זה וכן להיקף הרכישות של המפיץ מן הארגז. ב. היה והארגז תודיע למפיץ על סיום תוקף ההסכם, ימשיך המפיץ לקבל עמלות סוכן בגובה 1% על כל העסקאות שיתבצעו באזור למשך מחצית יתרת תקופת ההסכם וזאת כפיצוי על ההשקעה של המפיץ בהקמת חנות, מערך שווק ובניית מוניטין. ג. הרשום בספרי המפיץ ורישומיו יהווה ראיה לכאורה, בכל עת, להיקף המכירות של מוצרים משלימים על-ידי המפיץ עד לאותו מועד". באשר לאינטרנט נקבע בסעיף 15(5) כדלקמן: "15 (5) המפיץ יקיים וינהל אתר באינטרנט על חשבונו ותוכנו יובא לאישור הארגז. אתר זה יהיה האתר הרשמי והבלעדי למוצרי הארגז. ההזמנות שתגענה לאתר יטופלו באחריות המפיץ. עמלות המגיעות במקרים אלו יזקפו לזכות המפיץ. הארגז תוסיף את כתובת האתר בכל פרסומיה". ביום 18.5.99, נחתם הסכם בין שלף להארגז עליו חתמו גם שלי ודוד פורמן (להלן: "הסכם ההסדר"). במבוא להסכם נאמר כדלקמן: "הואיל: ושלפ חייבת להארגז כספים כאמור בהסכם זה. והואיל: ושלף מעוניינת לשלם את חובה לארגז בניכוי הוצאות שהוציאה, לטענתה, בעבור ו/או בגין חברת הארגז ו/או נזקים שארעו לה בשל הארגז. ובניכוי העמלות והתמלוגים המגיעים לשלף מאת הארגז עפ"י הסכם. והואיל: והארגז הסכימה להגיע עם חברת שלף להסדר בדבר החוב ואורח תשלומו. והואיל: והצדדים מעונינים לגבש מכלול ההסכמות ביניהם בהסכם זה במגמה ליישב ההדורים ולהמשיך לקיים יחסי מסחר טובים תקינים כנהוג בינהם". בסעיף 2 להסכם נאמר: "מוסכם על הצדדים כי חובה של שלף להארגז הינו כאמור בספרי הארגז נכון ליום 1.1.99 (להלן: "החוב הכולל") ושלף מוותרת על כל טענה בנוגע לאמור". סכום החוב לתשלום כמופיע בסעיף 3 להסכם הועמד על 496,283 ש"ח נכון ליום 1.1.99. להלן נקבע הסדר לתשלום החוב ב- 24 תשלומים. בסעיף 5 להסכם נקבע: "כל עוד תעמוד שלף בהתחייבויותיה כאמור בהסכם זה, תהא שלף זכאית לקבל מהארגז מוצרים הנמכרים על ידה במחיר הנמוך ב- 5% ממחיר מחירון שנקבע". ולהלן אומר סעיף 6: "במידה וחברת שלף לא תעמוד בתנאי התשלום המפורטים, הסכם פרישת התשלומים יבוטל". שלי פורמן ודוד פורמן ערבו ביחד ולחוד להבטחת מלוא התשלום (ס' 7). בסעיף 8 כלולה הצהרה מטעם שלף, בזו הלשון: "בחתימת הסכם זה מוותרת שלף על כל דרישה ו/או טענה ו/או תביעה קיימת ו/או עתידית כלפי חברת הארגז, שעילתה בהוצאות שהוציאה ו/או נזקים שאירעו לה ו/או כל טענה אחרת לרבות, טענה בדבר נזקים ישירים ו/או עקיפים שנגרמו לה ו/או ירידה במכירות ו/או פגיעה במוניטין וכיוצא בזאת עד מועד חתימת הסכם זה והיא מתחייבת לפצות ולשפות את הארגז בגין כל הוצאה שתגרם לארגז בשל הפרת התחייבותה זו לרבות הוצאות משפטיות. ויתור זה של חברת שלף יהיה תקף כל עוד תקיים הארגז יחסי מסחר תקינים עם חברת שלף או עם גמר תשלום החוב (יחסי מסחר תקינים - בהתאם לסעיפים יסודיים בחוזה הזכינות)". שלף עמדה בהסכם ההסדר בחודשים מאי - יולי 99' ושילמה סכום של 43,424 ש"ח. ביום 19.7.99 שלחו הארגז לשלף מכתב שבו הודיעו שהם נענו לבקשת שלף להיטיב את תנאי האשראי ולהעמידם על חודשי שוטף ועוד 90 יום (נספח ג' לתביעה לת"א 659/00). ביום 14.12.99 פנו הארגז במכתב התראה לשלף בו התריעו על אי עמידתם של שלף בהסכם ההסדר. כמו כן, נדרשה שלף להציג תחזיות ותכניות לשנת 2000 ולהכנס למו"מ לענין רכישת מוצרים בשנת 2000. עוד נאמר, שאם האמור לא יבוצע עד 31.12.99, תבוטל ההתקשרות בין הצדדים. בתשובה מיום 12.1.01 הודיעה שלף להארגז שאין היא חייבת להארגז דבר. ביום 12.1.00 שלחו הארגז הודעה לשלף כי הם מבטלים את הסכם ההפצה כשהביטול אמור להכנס לתוקפו ביום 13.4.00, בשים לב להוראות סעיף 9(ב) להסכם ההפצה. הטעם שניתן להודעת הביטול היה, אי סילוק החוב המגיע משלף להארגז. הודעה זו נשלחה לאחר שביום 6.1.00 הוגשה התביעה בת"א 233/00. ג. טענות שלף בתביעה בת"א 233/00. טענות שלף הן, בתמצית, אלה: הארגז הציגו לתובעת מצג לגבי תשלובת הארגז, לפיו חטיבת הריהוט והמבנים מגיעה למחזור מכירות שנתי של למעלה מ- 60,000,000 ש"ח. כן הסבירו כי צפון הארץ (מקו חדרה וצפונה), מהווה נתח של כ- 20% מהמחזור הארצי. משמעות הבלעדיות בהסכם הינה, כי כל מכירה ב"איזור" תעשה באמצעות שלף בלבד, בין אם ע"י מכירה ישירה ללקוח על ידה ובין אם ע"י העברת פרוייקטים ומפרטים להארגז כדי שאלה יתמחרו, יבצעו ויעבירו עמלה לשלף בשיעור 10% או 10,000 ש"ח - הגבוה מביניהם. כתנאי לקבלת הזכיון דרשו הארגז משלף, בין השאר, הקמת אולם תצוגה רחב ידיים להצגת מגוון כל מוצרי הארגז, העסקת צוות אנשי מכירות בעלי כישורים מתאימים, כלי רכב להובלות, עיצוב החנות בסטנדרט גבוה, כולל דקורציה ומיזוג אוויר, החזקת מחסן בשטח נוסף, השקעה בציוד משרדי, מחשבים, פרסום אגרסיבי וכד'. מתחילת ההתקשרות העסקית החלו להתגלות הבקיעים בתפקוד הארגז ואמינותן. היחסים בין הנהלת הארגז לעובדים התאפיינו בסכסוכים פנימיים, חוסר שיתוף פעולה בשורותיהם, שביתה שנמשכה כחמישה חודשים, התפרעויות של העובדים, שריפת צמיגים והאטה מכוונת של קצב היצור בעבודה תחת צווי ריתוק, איחורים באספקה, אספקת סחורה פגומה וצמצום קו המוצרים המיוצרים. בחודשים אוגוסט-דצמבר 1998, כתוצאה מהשביתה שסוקרה בכל אמצעי התקשורת, הקפיאו לקוחות גדולים, ביניהם חברת חשמל ולשכת המסחר בחיפה, את ההזמנות שעמדו על הפרק באותה עת. כל פניות שלף בכתב ובעל-פה אל הארגז בניסיון למצוא פתרונות משותפים להצלת התשתית שבנתה שלף בעמל רב, נפלו על אזניים אטומות וזכו להתעלמות מוחלטת. כל המתואר לעיל גרם לנזקים כספיים כתוצאה מביטול הזמנות ופגיעה במוניטין שאך החל להיבנות, וכן נגס בצפי הכלכלי שהיה בנוי על מצג הארגז בדבר יכולת היצור וקו היצור המגוון; אם לא די בנזקים פרי היחסים העכורים בין העובדים להנהלה, בשלב די מוקדם החלו מנהלי המפעלים בהארגז לנהוג בשלף במדיניות מכוונת של הכשלה ו"ייבוש" (כפי שהם הגדירו אותה), הכל בניסיון לביצוע "מקצה שיפורים" בהסכם ההפצה, ולחלופין, לגרום לשלף להבין שלא תפיק תועלת כלכלית מההתקשרות העסקית ותסכים לביטולה. התנהגות הארגז כמתואר לעיל נבעה מאווירה עכורה ומאבקי כוח פנימיים שבין מנהלי המחלקות בהארגז לבין עצמם. שיקולי היוקרה אצל מנהלי הארגז גברו על כל שיקול עסקי וכלכלי. המנהלים שבשטח סירבו לקבל את מרות מנהל חטיבת הריהוט והמבנים ולשתף פעולה עם שלף. חלק מהם אף הודיע מפורשות שאין בדעתם לקיים התחייבויותיהם שבהסכם ההפצה, הואיל ומנהל חטיבת הריהוט שחתם על הסכם ההפצה בשם כל הארגז לא התייעץ עמם. מדיניות ה"ייבוש" התבטאה, בין היתר, בכך שמרבית הפרוייקטים שהועברו על-ידי שלף להארגז לצורך תמחור זכו למחירים כל-כך גבוהים ולא סבירים, ביחס למתחרים בענף, שגרמו ללקוחות לא להתקשר עם שלף. הארגז לא העבירו ו/או הפסיקו בשלב מסויים להעביר עמלות שהגיעו לשלף, ובכך הפרו בצורה בוטה את ההסכם וצברו חוב כספי לשלף, כפי שיפורט לעיל. נודע לשלף, כי הארגז מוכרת מוצריה ללקוחות שונים ב"איזור" מאחורי גבה, בעצמה ובאמצעות סוכנים, תוך הפרת הבלעדיות עליה התחייבו. הארגז הפרו חובתן למכור לשלף סחורה באותם תנאים כפי שמוכרות לרשתות השיווק ולחנויות המפעל, ומכרו לה ו/או תמחרו את הסחורה במחירים גבוהים יותר. באשר להסכם ההסדר, טוענת שלף, כי לאור האמור בסיפא לסעיף 8 לאותו ההסכם, הרי מדובר בהסכם המותנה בתנאי מפסיק. מיד לאחר חתימת הארגז על הסכם ההסדר, המשיכו הארגז להפר את הסכם ההפצה. ההפרה התבטאה בראש ובראשונה בכך שחרף ההתחייבות היסודית לדווח על כל מכירות הארגז מיום 1.1.99 באיזור, סירבו הארגז לעשות כן. שלף תטען, כי הארגז נקטו במערכת משומנת של הסתרת המכירות מאחורי גבה, ועל כן, ובהיעדר דיווח המצוי כולו בשליטת הארגז, אין שלף מסוגלת להצביע אלא על דוגמאות בודדות שהגיעו באקראי לידיעתה בדבר מכירות שנעשו אחרי 18.5.99 והיא מתיחסת רק לשני מקרים: מכירות לעיריית נצרת, מכירה ללקוח בשם ניגא במפרץ חיפה. מאחר ושלף נוכחה לדעת שהארגז פועלת להכשלתה ולהפרת הסכם ההפצה, כמתואר לעיל, ומאחר והגיעה למסקנה שחוב הארגז גדול מחובה היא כלפי הארגז, הפסיקה שלף לשלם את התשלומים לפי הסכם ההסדר אחרי יולי 99'. מאחר ופעולותיה של הארגז הם אלה שגרמו להתקימותו של התנאי המפסיק שבסעיף 8 להסכם ההסדר, אין הארגז יכולים להסתמך על הסכם ההסדר. גם אם הסכם ההסדר הוא חוזה שאינו מותנה, קמה לשלף הזכות לבטלו עקב הפרתו על ידי הארגז, ובהפסקת התשלומים על פיו והדרישות לערוך חשבון אמיתי יש לראות הודעה מצד שלף על ביטולו. הארגז הודו שביצעו מכירות באזור בניגוד להסכם ההפצה ואף על פי כן מסרבות הארגז לפתוח בפני שלף את ספריהן ולפרט את העסקאות והמכירות שנעשו באיזור בתקופת הסכם ההפצה. שלף, עפ"י חישוב מינימלי וטרם גילוי הספרים, מעריכה את העמלה על המכירות המפרות באזור בשנים 1998-9 בסכום של 1,265,000 ש"ח, לפי טבלה שצירפה כנספח י' לתביעתה. כתוצאה מהשביתה בת 5 החודשים איבדה שלף הכנסה המבטאת הפרשים בין המחזורים שלפני השביתה למחזורים בזמן השביתה ולאחריה. הנזק הישיר בהפסדי הרווחים מוערך ב- 500,000 ש"ח. במהלך השביתה, ועל-מנת להקטין פגיעה בלקוחות שהזמינו סחורה, נאלצה שלף לבצע פעולות ייצור, קניית חומרי גלם ושינוע למפעלי הארגז, תיאום וניהול של עניינים המוטלים על הארגז, בסך כולל מוערך ב- 100,000.- ש"ח. חרף ההתחייבות לבלעדיות באתר האינטרנט, הפרו הארגז את החוזה ופתחו אתר מסחרי נוסף. שלף מעריכה את הפגיעה הכספית כתוצאה מהפרה זו והתקשרויות שנמנעו ממנה בהפסד רווח עד ליום הגשת התביעה ב- 70,000 ש"ח. הואיל והארגז נרכשו על-ידי יזם פרטי והואיל ושלף מכירה בפוטנציאל הגלום וביכולת של גוף פרטי להבריא את הארגז ולהעלותן על פסים עסקיים ובעלי כושר תחרות בשוק, והואיל ושלף השקיעה עד היום עמל רב וכספים מרובים, והואיל ושלף יצרה קשרים עם גופים מסחריים ב"איזור", היא סבורה שבקרוב יגיע הרגע בו תתחיל לקטוף את פירות השקעתה. אי לכך, אינה מסכימה לכל ניסיון התנערות ממנה ועומדת על אכיפת החוזה ככתבו ולשונו, חרף ההפרות החוזרות ונשנות מצד הארגז. שלף כופרת בזכות הארגז לבטל את הסכם ההפצה, באשר היא אינה חבה להארגז דבר. נהפוך הוא, הארגז חייבת לשלף סכומים העולים לאין שיעור על החוב של שלף כנטען על-ידי הארגז. שלף מבקשת לאכוף על הארגז את סעד האכיפה וחילופין, לקבל פיצויים מוסכמים על בסיס סעיף 11(ב) להסכם ההפצה שצוטט לעיל, הקובע מנגנון פיצוי על ההשקעה בהקמת החנות, בניית מערך השיווק ומוניטין. סכום זה מוערך על-ידי שלף ב - 250,000 ש"ח וכן תובעת שלף הפסדי רווחים סבירים שיאפשרו לה "לקטוף את פרי מאמציה בביסוס השוק", המוערכים ב - 2,000,000 ש"ח. עם זאת, "בשלב זה" מעמידה שלף את תביעתה על סך של 1,000,001 ש"ח, תוך שמירת זכותה לתקן התביעה לאחר קבלת החשבונות מהארגז. ד. טענות הארגז בתביעתה נגד שלף. בכתב התביעה של הארגז (ת"א 659/00) מסתמכות הארגז על סעיף 4 להסכם ההפצה שצוטט לעיל והן טוענות, כי שלף התחייבה מפורשות לשלם את תמורת המוצרים שתרכוש מהארגז תוך 60 יום מתום החודש שבמהלכו יסופקו לה המוצרים, אך במחצית השנה הראשונה תעמוד התקופה על 90 יום. מלכתחילה, פיגרה שלף בתשלומיה עבור המוצרים ולא עמדה בתנאי התשלום. לפנים משורת הדין, ניאותו הארגז להגדיל את מסגרת האשראי ולאפשר לשלף גם לאחר חלוף חצי שנה ראשונה לשלם כעבור 90 יום מתום החודש שבמהלכו סופקו המוצרים (נספח ג' לתביעה האמורה). לטענת הארגז, עמד חובה של שלף להארגז ליום 1.1.99 על סך 560,197 ש"ח. בהסכם ההסדר וויתרו הארגז על מקצת החוב בסך 63,000 ש"ח. מאחר ושלף לא עמדה בהסדר התשלומים שבהסכם ההסדר, הרי חל האמור בסעיף 6 להסכם זה (שצוטט לעיל), לפיו במידה ושלף לא תעמוד בתנאי התשלום, הסכם פריסת התשלומים יבוטל. ולדעת הארגז, בטל הויתור על 63,000 ש"ח וההתחייבות המוחלטת של שלף עפ"י הסכם ההפצה לפרוע את מלוא חובה להארגז, חוזרת על כנה. יתר על כן, לאחר הסכם ההסדר, צברה שלף חובות נוספים בגין מוצרים שונים שרכשה מיום 1.1.99 בשיעור של 330,000 ש"ח. בסה"כ חייבת שלף להארגז 825,995 ש"ח כולל מע"מ ולכך יש להוסיף ריבית כאמור בסעיף 12(א) להסכם ההפצה, שהיא "בשיעור הריבית הגבוהה ביותר שתהיה נהוגה באותה עת בבנק הפועלים לישראל בע"מ לגבי משיכות חורגות מאשראי מאושר". ריבית זו מגיעה לפי חישובי הארגז ל- 237,938 ש"ח ליום הגשת התביעה (27.4.00). לטענת הארגז, חייבת בסכומים אלה גם שלי פורמן (להלן: "שלי"), שערבה להסכם ההפצה ולהסכם ההסדר. ה. השאלות הטעונות הכרעה. השאלות הטעונות הכרעה בשלב זה, לפי הפלוגתאות שהועמדו על ידי הצדדים, הן שאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להוליך למסקנות בנושא זכותה של שלף לחקירה בספרי החשבונות של הארגז בדבר מכירות הארגז באיזור וכן מכירות ללקוחות שהגיעו באמצעות האינטרנט, יהיה מיקומם אשר יהיה, מחודש יוני 97' ואילך. ואלה הן השאלות: 1. האם הוענקה לשלף בלעדיות לגבי ההפצה באיזור ומה משמעותם של הסייגים לבלעדיות זו במידה והיא קיימת. האם בנושא זה חל שינוי בין הסכם ההפצה הראשון להסכם ההפצה השני? 2. מה מעמדה של שלף לגבי מכירות באמצעות האינטרנט? 3. מה הוסכם בין הצדדים בכל הנוגע למעמדם הראייתי של ספרי הארגז? 4. האם הויתור על טענות שלף המופיע בהסכם ההסדר שריר וקיים, או שמא פקע תוקפו עקב התנהגות הארגז בהמשך ההפרות של הסכם ההפצה? ו. הראיות שהוגשו בשלב זה. הצדדים הגישו תצהירים. שלף הגישה תצהיר של הגב' שלי פורמן והארגז הגישה תצהירים של אליעזר בן יעקב ששימש כמנהל חטיבת ריהוט ומבנים של הארגז ואח"כ כמנכ"ל הקבוצה של חטיבת הריהוט וכן של שמואל ויסבלט, אשר שימש כמנהל הכספים אשר מסר פרטים על המו"מ, עובר להסכם ההסדר. בתצהירה מפרטת שלי פורמן את המו"מ לקראת ההסכם הראשון מיום 15.6.97, את אומד דעת הצדדים בשני ההסכמים, כאשר הדגש לדבריה הוא על הקנית בלעדיות לשלף. כן היא מתייחסת להפרות הנטענות שביצעו הארגז, המתיחסים לאי המצאת מחירי רשתות ומכירות באזר בניגוד להסכם ההפצה, ושבגינם זכאית שלף לקבל מידע על ספרי החשבונות של הארגז. בתצהירה, היא מסבירה את הרקע לסייגים שהוכנסו בהסכמים לעקרון הבלעדיות כדלקמן: "עקב אילוצים של היות התשלובת קשורה בקשרי זכיינות עם זכיין בשם "רהיטון" בקרית אתא בקשה התשלובת להמשיך למכור לו ישירות. עקב היותה קשורה בהסכם ארצי עם רשתות כגון אייס, קואופ ושופר סל, הודיעה הארגז כי היא מחויבת להמשיך למכור להן ישירות ואולם אני אקבל את אותם מחירים ותנאים שמקבלות הרשתות. הארגז בקשה להמשיך למכור לפרויקטים ו/או מכרזים בעצמה בשנה הראשונה ליחסים העסקיים זאת הואיל והעריכה את זמן ההתארגנות וחדירה שלנו לשוק כנציגים בלעדיים של הארגז בתקופה של שנה. לפיכך, הוסכם כי בשנה הראשונה תהיה הארגז רשאית לגשת לפרויקטים/מכרזים, תדווח לי על כל עסקה כנ"ל ותעביר לי עמלה בסך 1%. מקץ שנה לא תוכל הארגז למכור יותר בעצמה ואם יפנו לקוחות אליה היא תפנה אותם אליי ולחלופין תעביר לי את העמלה האמורה בסעיף 9 לעיל". לתמיכה באמור צורף מכתב של הארגז מיום 29.5.97 (נספח א' לתצהיר), בו נאמר, בין היתר, כי: "ישנו זכיין שמוכר ריהוט ביתי הנמצא בק. אתא בשם רהיטון, שעובד עמנו כ- 15 שנה והובטח לו כי לא תילקח ממנו הזכיינות גם עם פתיחת מכרז. למעט זכיין זה אין עוד זכיינים בכל אזור הצפון (חדרה וצפונה). פרוייקטים/מכרזים - דרישתכם הינה לקבל לידכם את כל המכרזים/פרוייקטים באזור הצפון או לפחות לקבל עמלה מפרוייקטים אלו גם אם לא הושגו בעזרתכם. חברת הארגז מחזיקה מחלקת פרוייקטים הפועלת בכל הארץ ומטפלת במכרזים ופרוייקטים בכל הארץ. נראה לנו, כי הפתרון הרצוי בנושא זה הינו כדלקמן: מכרזים/פרוייקטים אשר הושגו על ידכם ונחתם חוזה על ידכם - הארגז יהיה אחראי לכל השלבים מרגע קבלת ההזמנה ואתם תקבלו את אחוזי הרווח שיקבעו בעת הגשת הצעת המחיר. בשנה הראשונה תיגש גם חברת הארגז למכרזים ופרוייקטים שיהיו באזור הצפון, בתיאום איתכם על מנת למנוע כפילויות. עבור כל מכרז שתקבל חברת הארגז שלא באמצעותכם תקבל 1% מהמכירה עד לגובה של 1 מליון ש"ח ו- 1/2% מסכום גבוה מכך. בשלב שני בתום שנה ולאחר הקמת מחלקת פרוייקטים על ידכם אשר תצבור נסיון, יועברו אליכם לביצוע כל המכרזים והפרוייקטים באזור הצפון. אבהרה: לגבי רשתות ארציות כגון קואופ ושופרסל, לחברת הארגז יש הסכם ארצי ולא ניתן לפצלו לכן ישארו באחריותנו". להלן מדברת הגב' פורמן על הרקע לעריכת הסכם ההפצה מיום 8.6.98 כדלקמן: "לקראת אמצע 1998 הוסכם ביני לבין הארגז על ביטול הסייג לפיו מותר לארגז למכור לסוכנים שפורטו ברשימה ובכך להרחיב את הבלעדיות שלי. הוסכם כי מרגע שהיקף המכירות שלי של מוצרי רעננה יגיע ל- 50,000 ש"ח אסור יהיה לנתבעת מס' 1 למכור לסוכנים הנ"ל, דהיינו מאותו רגע הסייג היחיד לבלעדיות יהיה מכירה לרשתות. בעקבות ההסכמה הנ"ל הודיע לי יהודה שהוא יכין עותק מתוקן לחוזה ובו יכניס שינוי זה ובאותה הזדמנות גם את כל התיקונים שנעשו בכתב יד בחוזה. ב- 8 ביוני 98 או בסמוך לכך נפגשתי עם יהודה באוניברסיטת חיפה. לאותה פגישה הוא הגיע עם החוזה החדש, הראה לי את התוספת המתבטאת בסעיף 3(ב)(1)ט' (סעיף שלא הופיע כאמור בחוזה המקורי) וביקש אותי לחתום. לאור המצג הנ"ל חתמתי על החוזה מבלי לקרוא אותו. רצ"ב החוזה מיום 8.6.98 מסומן ו'. בדיעבד ורק לאחר תחילת הדיונים בבית המשפט בתיק זה הוברר לי שהארגז "השמיטו" בנוסח החדש את המשפט: "המפיץ זכאי לעמלת מכירה באמור בסעיף 3(ב)(1)ג". השמטה זו הינה חמורה ומהווה תרמית בשל העובדה שלא הוסכם מעולם על צמצום או היקף הבלעדיות שבחוזה מיום 15.6.97 אלא כפי שהוצהר על הרחבתה. עפ"י ההסכם הראשון נקבע, כי אין התובעת צריכה לשלם על מוצרים משלימים עד הגיעה לנקודת האיזון (ראה סעיף 4א(2)). בפועל, הסכימו הנתבעות במהלך היחסים העסקיים כי חרף האמור בחוזה, הם מוותרים על הזכות לקבלת עמלה על מוצרים משלימים לחלוטין כפי שהם מוותרים בפועל על עמלתם זו אצל זכיינים אחרים ברחבי הארץ וכך הושאר סעיף זה גם בהסכם ההפצה. בהתאם לאמור, הארגז מעולם לא ביקשה לקבל דו"חות על מכירות מוצרים משלימים. תנאי התשלום בהסכם הראשון, הועמדו על שוטף + 90 לחצי השנה הראשונה ואחר כך נקבע שיהיו שוטף + 60 (סעיף 4ג'). לאחר חלוף חצי השנה נאותה הארגז להמשיך בתנאי תשלום של שוטף + 90 חרף האמור בחוזה וכך הושאר סעיף זה גם בהסכם ההפצה. בהתאם לאמור הוציאה הארגז את חשבוניותיה כך לאורך היחסים העסקיים בינינו". נטען, כי הארגז הפרו התחיבותם ליתן לשלף מחירי רשתות, להלן: "לדוגמא, בספטמבר ביקשתי מנתבעת מס' 1 מחירון לאיחסוניות. ביום 16.9.98 קיבלתי את המחירון וממנו למדתי שיש מחיר לסוכן ומחיר ללקוח. רצ"ב המחירון מסומן ג'. המשיבה חייבה אותי לפי מחיר סוכן כל הזמן. כחצי שנה מאוחר יותר הגיע לידי באקראי המחירון האמיתי של האיחסונית. רצ"ב המחירון האמיתי מסומן ד'. לתדהמתי גיליתי, כי מדובר באותו מחירון נספח ג' אלא שבנספח ד' מחקה נתבעת מס' 1 את העמודה של מחירי רשת ואת הכותרת הכוללת את המילה רשתות. מחיקת המידע הרלבנטי הינו מעשה חמור העולה לדרגת זיוף מסמך ונועד למנוע ממני את המחיר המגיע לי שהוא מחיר רשתות. ידוע לי, כי הארגז מכרה ב"אזור" חרף האיסור העומד ביסודו של ההסכם, והפרה את התחיבויותיה היסודיות. כן היא גבתה כספים מלקוחות שהעברתי לה ולא זכתה אותי בעמלה. לדוגמא, בתחילת 98 העברתי לארגז פרוייקט ללקוח "קציני ים עכו". הארגז תמחרה, מכרה וגבתה כסף. עד היום העבירה לי הארגז שני דווחים סותרים בקשר לסכום עסקה זו. רצ"ב הדווחים הסותרים מסומן ה'. לאור האמור אין אני יודעת בכמה באמת הסתכמה העסקה. מדובר במצב בו הארגז לא העבירה לי עד היום את העמלה כשהיא מסרבת לאפשר לי לראות את החשבונית/יות המקורית/יות. נוכח הדווחים הסותרים אני טוענת שאני זכאית במסגרת סעיף 11 לראות את החשבונית/יות האמיתית/יות בגין עסקה זו". התצהיר של בן יעקב, מטעם הארגז עוסק באותם נושאים, תוך שהוא מדגיש שלשלף לא הוקנתה בלעדיות. הקטעים החשובים לעניננו בתצהירו של בן יעקב, האם אלה: "סעיף 11 להסכם שבין הצדדים קובע כדלהלן: "הרשום בספרי הארגז ורישומיה יהווה ראיה לכאורה, בכל עת, למצב ההתחשבנות שבין המפיץ להארגז, על פי הסכם זה וכן להיקף הרכישות של המפיץ מן הארגז". כאמור, במהלך שנת 1997 התקיים בין הצדדים משא ומתן לגבי מתן זכות הפצה לשלף להפיץ את מוצרי הריהוט של הארגז באזור הצפון, היינו האזור הגיאוגרפי שבארץ המצוי צפונית לעיר חדרה. כבר בתחילת המשא ומתן שהתקיים בין הצדדים, הובהר לשלף ולגב' פורמן, בין היתר על ידי, כי הזכות המוענקת להם על פי ההסכמים אינה זכות בלעדית, באשר הארגז, ציינה כי: ישנם מפיצים נוספים שמוכרים את מוצרי הארגז מתוך האזור, וביניהם אף מפיץ בשם "רהיטון", הממוקם בקרית אתא והארגז תמשיך להיות מקושרת עימם. הארגז שומרת על זכותה למכור באופן ישיר לרשתות ארציות עימן היא קשורה בהסכמים ארציים. הארגז תהיה רשאית להמשיך למכור את מוצריה בעצמה, גם בתוך שטח האיזור. הארגז קשורה ו/או מפעילה חנויות או חנויות מפעל או מרכזי מכירה, אשר בהם היא מוכרת מוצרים והיא תמשיך למכור מחנויות ומרכזי מכירות אלה. במהלך המשא ומתן בין הצדדים לאור הצעותיה של שלף לטפל בפרוייקטים / מכרזים של לקוחות חדשים (להבדיל מלקוחות מסורתיים - כפי שיובהר להלן) באזור ונוכח העובדה שלהארגז היתה מחלקת פרוייקטים שפעלה בכל הארץ, לרבות באיזור, ואילו שלף לא היתה מאורגנת אותה עת לבצע עבודה מסוג זה ולא היתה לה מחלקת פרוייקטים שתוכל להתמודד עם פרוייקטים ומכרזים באותה עת, הוחלט בין הצדדים כדלהלן: העקרון - שלף תהיה רשאית לגשת לפרוייקטים ומכרזים מטעם הארגז ובמקרה שכזה האחריות בין הצדדים תחולק כדלהלן: שלף תעביר את המפרטים הנדרשים בפרוייקטים להארגז. הארגז תיתן הצעת מחיר למפרטים המועברים אליה לפי עלותם. שני הצדדים יחדיו יסכימו ביניהם לגבי מרווח הרווחים להארגז ולשלף. שלף תהיה אחראית לכל שלבי הגשת המכרזים והפרוייקטים, לרבות חתימה על הסכמים מחייבים וגביית הכספים להם יהיו הצדדים זכאים. הארגז תהיה אחראית לייצור המוצרים המוזמנים ואספקתם. אולם, כמפורט לעיל, לשלף לא היתה יכולת לוגיסטית אותה עת לגשת למכרזים; לפיכך, סוכם בין הצדדים כי בשנה הראשונה תיגש הארגז לבדה למכרזים ואילו שלף תהיה זכאית לעמלה בגובה 1% מהמכרזים. לאחר שנה, כמפורט בסעיף 6.2 לתצהירי לעיל, אם שלף תקים מחלקת פרוייקטים אשר תצבור נסיון ותביא לקוחות נוספים להארגז בהתאם להצהרותיה של שלף, תהיה זכאית שלף להתמודד גם היא במכרזים מטעם הארגז. כלומר, סוכם בין הצדדים כי שלף תהיה רשאית להשתתף בפרויקטים ומכרזים מטעם הארגז בהתקיים התנאים המצטברים הבאים: עברה שנה לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים. שלף הקימה מחלקת פרויקטים ומכרזים מטעמה והודיעה על כך להארגז. מחלקת הפרוייקטים שהוקמה, כאמור, תהיה בעלת נסיון מספיק כדי להתמודד עם פרוייקטים ומכרזים גדולים כאמור, אשר יבחנו במהלך שנת הפעילות הראשונה של הצדדים על סמך תוצאות עיסקיות. יצוין, כי לצדדים במהלך המו"מ לא היתה כל כוונה להעביר לידי שלף סכומי כסף בגין פרוייקטים ומכרזים של "לקוחות מסורתיים" של הארגז הפועלים ומקיימים קשרים עסקיים עמה זה עשרות שנים, כגון רשויות מקומיות ועיריות (ביחוד בנוגע לפרוייקטים הקשורים למבנים יבילים), אלא כל מטרת ההסכם בין הצדדים היתה להגיע להסדר בנוגע לפרוייקטים ומכרזים של "לקוחות חדשים", אשר יגיעו לידי הארגז, בעקבות קשרים ופעילות שיווק והפצה שיעשו שלף ובני משפחת פורמן, בהתאם להצהרותיהם. אוסיף ואציין, כי אין כל הגיון עיסקי במתן עמלות לשלף בגין פרוייקטים ומכרזים של לקוחות מסורתיים של הארגז, במיוחד הדברים אמורים במקרה בו שלף עצמה לא מעורבת בפרוייקט ו/או במכרז. על כן פירוש נכון לסעיף הפרוייקטים והמכרזים המופיע בהסכם, היא כאמור, בהתיחסו ללקוחות חדשים בלבד (ולא לקוחות מסורתיים) אותם התחיבה שלף להביא לידי הארגז נוכח הצהרות משפחת פורמן בדבר הקשרים הענפים שלהם ונוכח מאמצי השיווק וההפצה שבכוונתם היתה לבצע. מן המקובץ עולה מסקנה ברורה וחד משמעית: לפיה לשלף ניתנו זכויות להפצת מוצרי הארגז ב"איזור". הזכויות להפצת מוצרי הארגז שניתנו לשלף כאמור, לא היו בלעדיות לשלף, ואף לא סוכם כי הן תהיינה בלעדיות; באשר, כפי שפורט לעיל, בתצהירי, זכויות מקבילות ניתנו גם לגורמים הבאים: להארגז באמצעות מפעליה וחנויותיה ניתנה אפשרות להמשיך ולמכור את מוצריה במקביל לשלף. ניתנה אפשרות לגורמים שונים עימם היתה קשורה הארגז עוד קודם לכריתת ההסכם עם שלף, להמשיך לשווק ולהפיץ את מוצרי הארגז במקביל לשלף. הוסכם, כי הארגז תמשיך לשווק ולמכור במקביל את מוצריה לרשתות שיווק ארציות". אשר לשינויים שחלו בהסכם ההפצה לעומת ההסכם הראשון, נאמר: "ההסכם מיוני 1998, לא שינה דבר לגבי זכותה של הארגז להמשיך ולהפיץ את מוצריה בין עצמה ובין באמצעות מי מטעמה במקביל לזכות הקיימת לשלף, כמפורט בהסכם מיום 15.6.97. אולם, להסכם בין הצדדים מיום 15.6.97 נוסף סעיף 3(ב)(1)(ט) בו הוסכם, כי אם תצליח שלף למכור את מוצרי מפעל הארגז ברעננה ביותר מ- 50,000 ש"ח, אזי יפסיק הארגז את הקשר הקיים שלו עם מפיצים אחרים שקיימים לו. פסקה זו לא רק שלא תומכת בגרסת שלף, אלא שפירוש פסקה זו מחזק את טענות הארגז להעדר בלעדיות לשלף במכירת מוצרי הארגז באיזור עד לחתימת הסכם זה, באשר בסעיף כאמור במפורש כי קיימים מפיצים נוספים של מוצרי הארגז באזור. עובדה השוללת את טענת שלף לבלעדיות באזור גם לאחר חתימת ההסכם השני הנ"ל, לא הצליחה שלף להגדיל את מכירות מוצרי המתכת מעל ל- 50,000 ש"ח בחודש ולכן להארגז נותרה הזכות להמשיך את קשריה עם מפיצים אחרים, כאמור בהסכם בין הצדדים. השמטת הסיפא לסעיף 30ב)(1)(ה) להסכם בין הצדדים, נעשתה בהסכמה ובתאום בין הצדדים ומשקפת את המשא ומתן שנכרת בין הצדדים. אציין, כי השמטת הסניף הנ"ל נעשתה, ככל הזכור לי, בעקבות התוצאות העגומות של שלף במכירת מוצרי הארגז עד לאותו מועד, חרף המצגים וההצהרות שניתנו להארגז קודם לחתימת ההסכם בין הצדדים. שלף בניגוד למצגים במשא ומתן בין הצדדים לא הקימה מעולם מחלקת מכרזים ופרוייקטים, בניגוד להבטחותיה הן במשא ומתן בין הצדדים ובין בהסכם עצמו על כן הטפול במכרזים ובפרויקטים של לקוחות חדשים לא הועבר לטיפולה של שלף". המצהירים פורמן ובן יעקב נחקרו על תצהיריהם. במהלך החקירה הוגשה מוצגים הכוללים: הזמנה שיועדה גם לשלי פורמן מיום 3.2.99 שבו היא הוזמנה לישיבת זכיינים (ת1/) ומכתב מיום 17.9.97. דהיינו, לאחר ההסכם הראשון לא.ב. רהיטים בע"מ בחתימת מנהל הארגז נצרת, מר צרפתי עמי, שבו מודיעים הארגז על הפסקת התקשרות ישירה. במכתב זה נאמר, בין היתר, "הריני להודיעך כי הארגז הגיע לסיכום עם חברת "שלף" ליצוג בלעדי באזור הצפון". ובהמשך: "- - על מנת ששני הצדדים ינהו מהשוק, אני מציע לך לחבור וליצור קשר עם זכייני הארגז בצפון ולפנות לגב' שלי פורמן - - ולהגיע איתה להבנה ולשיתוף פעולה - - בכל מקרה, לא תתקבלנה ההזמנות שלכם ב"הארגז" והן תצטרכנה לעבור דרך חברת "שלף" בלבד". העתק ממכתב זה נשלח לשלף (ת2/). ז. נדון עתה בשאלות הטעונות הכרעה, תוך התיחסות לתמצית טענות הצדדים. (1) טענות שלף. בלעדיות. יש לחייב את הארגז לגלות את כל מכירותיהן באזור. בעצם העובדה שהארגז טוענת שיש לה זכות למכור מוצרים באיזור כלולה הודאה שאכן היו מכירות כאמור, ובכך די כדי לאפשר לשלף עיון בחשבונות הארגז הנוגעים למכירות. במו"מ לקראת חתימת ההסכם הראשון מיום 15.6.97, יוצגה הארגז על-ידי ה"ה בן יעקב ומנהל מפעל הארגז נצרת, מר צרפתי. נציגי הארגז הציגו מצג לפיו הארגז מבקשת להתמקד ביצור בלבד ולעבוד מול זכיין יחיד שייצג אותה באופן שלא ימכור בנוסף למוצריה מוצרים מתחרים זולים, תוך ניצול המוניטין שלה. הבלעדיות הוצגה כאינטרס שלהם לרכז את כל המכירות תחת קורת גג אחת, ובכך לחסוך בלוגיסטיקה, הנה"ח, הובלות ולמסד מחירי רשת קבועים.. שלף נכנסה להתקשרות, דבר שהיה כרוך מבחינתה בהשקעות גדולות לשכירת שטח, פתיחת חנות, הכשרת צוות עובדים רק מתוך הסתמכות על המצג של והתחיבות למכור מוצרי הארגז בלבד (ומוצרים משלימים) רק בהסתמך על התחייבות הארגז בדבר בלעדיות. ההסכם בנוי על הדדיות: מצד אחד, התחיבות שלף לא למכור מוצרים אחרים, ומצד שני התחייבות הארגז למתן בלעדיות לשלף באזור הצפון. הסייגים לבלעדיות כולם נבעו מאילוצים הכרוכים בהתקשרויות קודמות של הארגז, ומהזמן הדרוש להתארגנות שלף. אין ליחס חשיבות לכך שבהסכם ההפצה קרויה שלף מפיץ ולא זכיין, שהרי במכתב מיום 29.5.97 (נספח א' לתצהיר פורמן) שנכתב בהקשר למו"מ לקראת כריתתו של ההסכם הראשון, הכותרת היא "זכיון באזור חיפה". כמו כן, בהסכם ההפצה עצמו אין עקביות ובסעיף 3(ב)(1)(ט), מדובר על שלף כעל הזכיין. עוד מפנה ב"כ שלף למכתב ת1/ שאוזכר לעיל, שבו מדובר על כך שסוכם עם שלף שהיא תקבל "ייצוג בלעדי באזור הצפון" ובת2/, מדובר על ישיבת הזכיינים. גם בהסכם ההסדר בסעיף 8, בהתייחס להסכם ההפצה, מאוזכר הסכם זה כ"חוזה הזכיינות". להלן מנתחת ב"כ שלף את הוראות סעיף 3 להסכם ההפצה, שבו גלום לדעתה עקרון הבלעדיות. הסייגים הם בבחינת יוצא מן הכלל המעיד על הכלל. הפרשנות לפיה הוקנתה לשלף בלעדיות, מוצאת חיזוק בכך שגם היא התחייבה כלפי הארגז לתת "בלעדיות" למוצרי הארגז. ספרי החשבונות (ס' 11 להסכם ההפצה). היחסים בין הצדדים חייבו התחשבנות הדדית, שהרי מחד חויבה שלף לשלם לארגז עבור הסחורה שרכשה, ומן הצד השני חובת הארגז לדווח לשלף תוך שבועיים על זכייתו במכרז באזור בשנה הראשונה שבגינו חייבת הארגז להעביר לשלף 1% מהפרוייקט (כאמור בסעיף 3(ב)(ג) סיפאלהסכם ההפצה). כמו כן, זכאית שלף לקבלת מחירים באותם התנאים של רשתות הנקובות בנספח א' להסכם ההפצה, כאמור בסעיף 3(ב)(1)(ד) להסכם ההפצה בו נקבע " - - מוסכם לרשתות השיווק ולחנויות המפעל של הארגז לא תינתן עדיפות כלשהי על המפיץ, לרבות בתנאי המכירה והאשראי של המוצרים". מאחר והוכח כי הארגז הפרה את התחיבותה לתת לשלף מחירי רשתות כמתואר בתצהיר של שלי פורמן, הרי הדרך היחידה להתחקות על המכירות לרשתות היא באמצעות בדיקת ספרי החשבונות של הארגז. בתצהיר של שלי פורמן, מובאת דוגמא לגביית כספים ע"י הארגז מלקוח ששלף הביאה לה בלי לזכות את שלף בעמלה. במקרה אחד שבו העבירה שלף להארגז לקוח בשם "קציני ים עכו", הארגז, לאחר שמכרה לאותו לקוח מוצרים, מסרה לשלף שני דיווחים סותרים בקשר לסכום החשבונית שהוצאה בקשר לעיסקה האמורה. אין לקבל את טענת הארגז שאין מוטלת עליהם חובה לדווח על מכירות באזור. זוהי טענה חדשה שהועלתה לראשונה סמוך להגשת התביעה, שכן במהלך היחסים העסקיים, העבירה הארגז לשלף דיווחים על מכירות באזור. הסכם ההפצה השני, לעומת הסכם ההפצה הראשון. לטענת שלף הוסכם בין הצדדים, לקראת אמצע שנת 98, לשפר את תנאי הבלעדיות בהשוואה להסכם ההפצה הראשון, באופן שיבוטל הסייג שהתיר להארגז למכור לסוכנים שפורטו בנספח להסכם ההפצה הראשון. הוסכם, כי מרגע שהיקף המכירות של שלף במוצרי רעננה יגיע ל- 50,000 ש"ח, אסור יהיה להארגז למכור לסוכנים הנ"ל, והסייג היחיד לבלעדיות יהיה מכירה לרשתות הספציפיות הנקובות בנספח. שלף הגיעה לסכום העולה על 50,000 ש"ח במוצרי רעננה בחודש אוקטובר 98, אך הארגז המשיכו בכל זאת במכירות לסוכני רעננה. בכל מקרה, הסכם ההפצה היה אמור לכלול הסדר זה. הארגז הגישו לשלי פורמן לחתימה את הסכם ההפצה אשר כלל סעיף 3(1)(ב)(ט) בזו הלשון: "היקף המכירות הידוע ביום חתימת החוזה של מפיצי רעננה באיזור הינו כ- K 20 ש"ח בחודש. במידה והזכיין יגיע להיקף מכירות של מוצרי רעננה ל- K 50 ש"ח בחודש, יופסק הקשר של מפעל רעננה עם מפיצים אלו". שלי פורמן חתמה על הסכם ההפצה בלי לקרוא אותו. רק לאחר מכן, לאחר התחלת הדיונים בביהמ"ש, התברר שהארגז השמיטה את הפיסקה: "המפיץ זכאי לעמלת מכירה כאמור בסעיף 3 (ב)(ו)...". בהסכם ההפצה הקודם, הופיע אותו נוסח אך הקטע האמור נכלל בו. השמטת הקטע בדבר זכות המפיץ לעמלת מכירה היא מירמה, שכן הוסכם על הרחבת הבלעדיות ולא על צמצומה. גירסתה של שלי פורמן בתצהירה לא נסתר, שכן בן יעקב בחקירתו הודה שלא היה מעורב במו"מ לקראת הסכם ההפצה ומי שטיפל בכך היה יהודה ולא הובא תצהיר של יהודה. חרף האמור בסעיף 4א(2) הן בהסכם ההפצה הקודם והן בהסכם ההפצה, הסכימה הארגז לוותר על עמלה על מוצרים משלימים מכל וכל. הארגז גם לא ביקשה לקבל דו"חות על מכירת מוצרים משלימים. יתר על כן, אין הגיון בנוסח שנשאר לאחר השמטת הפיסקה בדבר העמלה, שכן אם לא מגיעה לשלף עמלה, אין עוד טעם בהשארת הקטע האומר "בכל מקרה של הגשת מכרז/פרוייקט יעדכן הצד המגיש את הצד השני במידית". אשר להסכם ההסדר, הרי הוא הותנה בכך שהארגז יקימו "יחסי מסחר תקינים עם חברת שלפ או עם גמר תשלום החוב". "יחסי מסחר תקינים", הוגדר כמתייחס לשמירה על התנאים היסודיים בהסכם ההפצה. "יחסי מסחר תקינים", פירושם כאמור בסעיף 8 להסכם ההפצה, קיום ההוראות היסודיות בהסכם הפצה, אך למעשה המשיכו הארגז להפר את הסכם ההפצה בכך שהמשיכו לעמוד בסירובן להעביר דיווחים ועמלות והמשיכו למכור ישירות באיזור. (2) טענות הארגז. הארגז טוענת, כי חשיפת ספריה בפני שלף, שהוא מפיץ שכשל וחייב כסף להארגז וכעת מתחרה בארגז, תגרום להארגז נזקים בלתי הפיכים. הסכם ההפצה הקודם נעשה לאור הצהרותיו של דוד פורמן, אביה של שלי, שיתן לה תמיכה באשר לגב' פורמן לא היה ניסיון עסקי קודם. ההסכם הקודם לא העניק לשלף בלעדיות וכך הובהר לאנשי שלף מלכתחילה. הסייגים שבסעיף 3 מראים, כי להארגז נותרה שורה שלמה של אפשרויות להפיץ ולמכור את מוצריה באזור שלא באמצעות שלף. אשר לסעיף 11, מטרתו היתה למנוע חילוקי דעות מיותרים. לפיכך נקבע, שמסמכי הארגז יהוו ראיה לכאורה, לצורך ההתחשבנות בין הצדדים, אך אין ללמוד מהסעיף הנ"ל התחיבות של הארגז לפתוח את ספריה בפני שלף. בסעיף 11 (ג) קיימת הוראה מקבילה לגבי ספרי שלף. הוראה זו קובעת, כי ספרי שלף יהוו ראיה לכאורה להיקף המכירות של מוצרים משלימים. אין ללמוד מהוראה זו ששלף חייבת לחשוף את ספריה בפני הארגז. לא היתה חובה כזו מוטלת על שלף ולא היה צורך בהוראות סעיף 3(ב)(3)(ב) להסכם ההפצה שבו נקבע, כי על שלף להעביר מידי חודש דו"ח מאומת על ידי רו"ח בדבר מכירת מוצרים משלימים. סעיף 3(ב)(1)(ד), מעניק לשלף זכות לקבל בכל עת מידע מהארגז על מכירות לרשתות ובאיזה מחיר. גם אם מסרו הארגז דיווחים לשלף, אין הדבר מעיד על חובת הארגז לנהוג כן. השמטת הסיפא של סעיף 3(ב)(1)(ה) בדבר תשלום עמלות בהסכם ההפצה, נעשתה בהסכמה בעקבות התוצאות העגומות של שלף במכירת מוצרי הארגז. בהסכם ההפצה נעשו גם שינויים לעומת ההסכם הקודם שהם לטובת שלף, כגון מתן הנחה של 25% לשלף בסעיף 6(ג)(1) במקום 20% בהסכם הקודם, או דחיית התשלום עבור המוצרים לחודש ינואר 99. בכל מקרה, ההשמטה גם אם לא נעשתה בהסכמה, הרי היא השמטה מקרית, שהרי עדיין קיימת זכותה של שלף לעמלה מכוח סעיף 3(ב)(1)(ג) להסכם שרירה וקיימת, גם ללא איזכורה בשנית בסעיף 3(ב)(1)(ה). בכל מקרה, הסכם ההסדר סוגר בפני שלף את הדרך לקבל חשבונות ומסמכים מהארגז. ח. דיון ומסקנות. 1. נקודת המוצא לכל הדיון הוא, הסכם ההסדר והשאלה היא, האם מכוחו של הסכם זה ויתרה שלף על כל טענה בעלת משמעות כספית הקודמת לעריכת הסכם זה. 2. לדעתי, גם אם רואים בויתור שבסעיף 8 להסכם ההסדר, ויתור המותנה בתנאי מפסיק, דהיינו שהארגז תעמוד בחובתה לקיים את הסעיפים היסודיים בהסכם ההפצה, הרי תנאי זה מתיחס לעתיד ולא לעבר. לשון אחרת, כדי שתוקפו של הויתור יפקע, צריך להראות כי אחרי מועד חתימת הסכם ההסדר (18.05.99) או ששולם החוב הנקוב בהסכם ההסדר במלואו, או שהארגז אחרי 18.05.99 הפרה את הסכם ההפצה. אם אכן הפרה הארגז את הסכם ההפצה אחרי 18.05.99, פוקע הויתור ושלף רשאית להעלות טענות לגבי הפרות שהתקימו לאורך כל התקופה מתחילת ההתקשרות בהסכם ההפצה הראשון. בתביעה של שלף נטען, כי אכן היו הפרות כאלה ובתצהירה של שלי פורמן יש התיחסות לשלוש הפרות ספציפיות הכוללות מכירה לעיריית נצרת, למלון מריוט בנצרת, וללקוח בשם ניגא במפרץ חיפה. לגבי האחרון, אף מצורפת חשבונית על סך 8,794.00 ש"ח מחודש יוני 99. בתצהירו של שמואל ויסבלט יש התיחסות לחשבונית לניגא והטענה היא, שמדובר במכירה מותרת לפי סעיף 3(ב)(1)(א). לדעתי, אין ממש בטענות הארגז. ככל שהדבר נוגע לניגא, הרי סעיף 3(ב)(1)(א) מדבר על מכירה לחנויות או מרכזי מכירה המפורטים בנספח א' וניגא אינה מופיעה בנספח זה. כמו כן, יש הפניה בסעיף 3(ב)(1)(א) לסעיף 3(ב)(1)(3). סעיף כזה אינו קיים בהסכמי ההפצה. אם הכוונה היא לסעיפים 3(ב)(1) עד (3), הרי ההפניה היא כללית מדי ואין בה תשובה ספציפית לטענה. אין מקום לצפות מביהמ"ש שהוא יבחר בבחינת "תכנית כבקשתך" בין הסייגים השונים. כמו כן, אין התיחסות בתצהיר של ויסבלט או בסיכומי הארגז לטענות בדבר מכירה לעיריית נצרת ומלון מריוט. לכן, על פני הדברים, אין הויתור הכלול בהסכם ההסדר מונע את הגשת התביעה הנוכחית. אמנם שלף הפרה לכאורה את הסכם ההסדר כאשר לא עמדה בתשלומים הנקובים בו, אך הפרתה היא את ההסכם ההסדר, יש בה אמנם לשחרר את הארגז מהויתור שלה על חלק מהחוב וכן על פריסת החוב, אך אין בהפרה זו להחיות את הויתור של שלף על טענותיה כלפי הארגז, באשר הויתור הותנה בתנאי שלכאורה לא התקיים. 3. באשר להבדלים בין שני הסכמי ההפצה, אינני סבור שהם משמעותיים לעניננו. בכל מקרה, דעתי היא שהשמטת המילים "המפיץ זכאי לעמלת מכירה כאמור בסעיף 3(ב)1(ג)", בסעיף 3(ב)1(ה), אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן נוכח כלליות האמור בסעיף 3(ב)(1)(ג) בדבר הזכות לעמלה ובשים לב לחובת הדיווח של הארגז שהושארה על כנה, ברור שכוונת הצדדים היתה להשאיר את זכות שלף לעמלה, על כנה. 4. אינני סבור, כי יש להכריע בויכוח שנראה לי סמנטי, האם ניתן להגדיר את שלף כזכיין או כמפיץ בלעדי. כפי שאני רואה את מתכונת ההסכם, הרי אין הוא בבחינת "שחור לבן". כעקרון, הוא מקנה בלעדיות לשלף, אך בלעדיות זו מסויגת בסייגים לא מעטים. אם ניתן לסכם בקצרה את רכיביהם העיקריים של שני הסכמי ההפצה בלי להכנס לפרטים, הרי ניתן לקבוע כי אלה הם מאפייניו: (1) שלף קמה במטרה להפיץ אך ורק את מוצרי הארגז. (2) מותר לשלף להפיץ גם מוצרים משלימים בקשר לריהוט משרדי וביתי, אך זאת רק באישור הארגז. (3) שלף היא המפיץ היחיד מטעם הארגז באיזור, ואין הארגז רשאית למנות מפיץ אחר מלבדו. כמו כן, לא יקימו הארגז חנויות, או חנויות מפעל מעבר לאלה שכבר קיימות בעת ההתקשרות. כעקרון, שיווק ומכירת מוצרים באיזור מסורה בלעדית לשלף, ומן הצד השני גם שלף מתחייבת שלא למכור מוצרים, פרט למוצרי הארגז אלא באותם מקרים המצויינים במפורש בהסכמי ההפצה. (4) הבלעדיות של שלף מסויגת בסייגים המנויים במפורש, אך פרט לאותם הסייגים, אין להארגז זכות למכירה באזור אלא באמצעות שלף. ואלה הם הסייגים לבלעדיות שלף: (א) מכירה בחנויות מפעל או מרכזי מכירה המופיעים בנספח א'. (ב) מכירה ישירה ולא באמצעות מפיצים אחרים של מערכות תצוגה לרשתות שיווק המופיעות בנספח א' וכן לכל רשת אחרת שתוקם בעתיד. (ג) השתתפות בפרויקטים ומכרזים במשך השנה הראשונה לאחר חתימת ההסכם השני. (ד) ביצוע ע"י הארגז של עבודות בקבלנות משנה בתנאי שהמוצרים לא ישאו מותג הקשור בארגז. (ה) המשך הקשר של המפעל ברעננה עם מפיצים קיימים, כל עוד לא תגיע שלף להיקף מכירות מוצרי רעננה של 50,000 ש"ח בחודש. 5. בהתאם להסכם זכאית שלף לקבל עמלה בעד רכישותיה מהארגז בצורת הנחה של 3% מעבר למחירון למפיץ, וכן גם (בשיעור שונה): (1) בגין מכרזים שהארגז תשתתף בהם. (2) על מכירות מחוץ לאזור של רשתות שיווק, או לקוחות שהקשר הראשון איתם נוצר ע"י המפיץ באזור. (3) בגין ההזמנות שהגיעו לאתר האינטרנט המוקם על ידה. 6. שלף חייבת בעמלה להארגז על שיווק מוצרים משלימים בתחום הריהוט המשרדי או הביתי שאינם מתוצרת הארגז, פרט למקרה שבו קיים הסכם בין הארגז ליצרן או למשווק של מוצרים אלה, כי הארגז יקבלו טובת הנאה עבור מכירת מוצריו ע"י שלף פטורה שלף מתשלום העמלה. 7. אשר למחירים נקבע, כי: א. לרשתות השיווק וחנויות המפעל של הארגז לא תינתן עדיפות בתנאי המכירה והאשראי של המוצרים. ב. הארגז תקבע מדיניות מחירים אחידה למוצרים (פרט ללקוחות הנהנים מתנאים מיוחדים שברשימה נספח א' ופרט למכרזים ופרוייקטים מיוחדים). ג. שלף תרכוש את המוצרים במחירי המחירון למפיץ בהנחה של 3%. ד. הארגז אינה מתחייבת למחירים כלשהם, לרבות אלה שבמחירון למפיץ. 8. לשלף חובת דיווח על מכירות של מוצרים משלימים. מאידך, על הארגז מוטלת חובת הודעה במקרים הבאים: (א) הגשת מכרז או פרויקט בקשר למוצרים הנזכרים בסעיף 3(ב)(1)(ה). (ב) הודעה מוקדמת על שינוי המחירון. 9. אשר לסעיף 11 להסכמי ההפצה - אין ללמוד ממנו דבר על חובת דיווח או על זכות עיון בספרים. כל מה שנאמר הוא שספרי הארגז יהוו ראיה לכאורה להיקף הרכישות ע"י שלף ולמצב ההתחשבנות שבין המפיץ והארגז. דברים אלה יש להבין כמתחייסים לא רק להיקף הרכישות, אלא גם למחירונים שעל פיהם נערך חשבון העמלה. מן הצד השני, בכל הנוגע להיקף המכירות של מוצרים משלימים אשר בגינם זכאית הארגז לעמלה משלף, יהוו ספרי החשבונות של שלף ראיה לכאורה. משמעות האמירה "ראיה לכאורה", היא רק שהנטל לסתור את האמור בספרים מוטל על הצד השני. כלומר, על שלף (לפי הרישא לסעיף) ועל הארגז לפי הסיפא לסעיף הנ"ל. אם אכן זהו המצב, כיצד תוכל שלף להתמודד עם הנטל המוטל עליה, בעיקר בכל הנוגע לטענותיה, כפי שהן מופיעות בתביעה ושעיקרן (בחלק הרלבנטי לדיון זה) הוא: א. נעשו מכירות באזור שלא במסגרת אחד מהסייגים המותרים לפי סעיף 3 להסכמי ההפצה. ב. נעשו מכירות לפי אותם הסייגים שהסכמי ההפצה המחייבים תשלום עמלות לשלף, בלי שהעמלות הועברו לשלף. הופר התנאי של אי העדפת התנאים הנתונים לרשתות השיווק. טענות אלה, כמעט אינן ניתנות להוכחה ללא עיון בספרי החשבונות. מן הצד השני, יש לקחת בחשבון את האפשרות כי מדובר בטענות סרק שכל כולן לא נועדו אלא להתחמק מתשלום החוב שבו הודתה שלף בהסכם ההסדר, ואולי גם להשיג סודות מסחריים כדי לאפשר לשלף להתחרות עם הארגז. לחשדות אלה, יש אחיזה לכאורה בנתונים הבאים: א. עצם נכונות שלף לוותר בהסכם ההסדר על כל הטענות המועלות עתה. ב. עיתוי הגשת התביעה של שלף לאחר שלא עמדו בהסכם ההסדר ולאחר שקיבלו התראה על ביטול קרוב של ההתקשרות. לאור האמור, ומתוך רצון לאזן בין השיקולים הסותרים, אני מחליט בשלב זה למנות מומחה מטעם ביהמ"ש שיערוך בדיקה בספרי החשבונות של הארגז בתקופה שבין עריכת הסכם ההפצה הראשון ועד ליום הגשת התביעה בת"א 233/00 (דהיינו 6.1.00). בסיום הבדיקה יוגש לביהמ"ש במעטפה סגורה וחתומה דו"ח שלא ימסר לידי הצדדים. בדרך זו אני נוקט כדי שבשלב הראשון אבדוק אם יש ממש לכאורה בטענות שלף, אם לאו. בדו"ח זה יכללו הפרטים הבאים: (1) ההיקף הכולל של מכירות הארגז באיזור בתקופה הנדונה, תוך פירוט הלקוחות להם נמכרה הסחורה, תאריכי מכירה, סוג ההתקשרות, והמחיר, תוך הפניה למחירון המתאים. במידה ומדובר במכירה שלא דרך שלף, יצוין הסייג מתוך הסייגים שבסעיף 3 להסכמי ההפצה שעל פיה בוצעה המכירה. (2) יצורפו המחירונים שעל פיהם נערכה כל מכירה ומכירה. (3) יפורטו כל סכומי העמלות ששולמו לשלף, תוך יחוס כל עמלה לעיסקה פלונית. (4) יפורטו המכירות שבוצעו בעקבות הזמנות באמצעות האינטרנט והעמלות ששולמו לשלף בגין מכירות אלה. הדו"ח יוגש לביהמ"ש עד יום 1.10.01 במעטפה סגורה וחתומה. ביהמ"ש יחליט לאחר עיון בדו"ח, אם הוא יועבר לצדדים, אם לאו. כמו כן יוחלט אז מי ישא בסופו של דבר בהוצאות המומחה. בשלב זה תישא שלף לבדה בהוצאות המומחה ולצורך כך תפקיד תוך 7 ימים מהיום, סכום של 10,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד וללא הגבלת זמן ע"ח שכ"ט המומחה. המומחה יהיה רוה"ח משה פלג טל: 8348492 רח' חורב 16, חיפה. מזכירות ביהמ"ש תודיע למומחה על מינויו. חוזהחוזה הפצההפצהעצמאים