העברת זכויות ברכב - זכרון דברים

פסק דין 1. המבקש הגיש בקשה זו למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הוא הבעלים של רכב מסוג מאזדה מס' רישוי 84-273-09 שנת ייצור 1993 (להלן: "הרכב"), ולאיש מהמשיבים אין כל זכויות ברכב. כמו כן לצוות על משיב מס' 3 למסור למבקש את החזקה ברכב, ולהורות למשיבה הפורמאלית לרשום בספריה את זכות הבעלות ברכב על שם המבקש. טענות המבקש 2. על פי זיכרון דברים שנחתם ביום 24.2.96 בין המבקש למשיב מס' 1 הוסכם כי הזכויות ברכב יועברו למשיב מס' 1 תמורת 50,000 ש"ח. כמו כן נקבע במפורש כי הבעלות תעבור למשיב מס' 1 רק לאחר תשלום מלוא התמורה. אולם השיקים שמסר משיב מס' 1 חוללו באי פרעון, ועל כן לא נתקיים התנאי להעברת הבעלות. עם זאת שינוי הבעלות ברכב בוצע ע"י משיב מס' 1 במרמה תוך זיוף חתימת המבקש. ביום 28.2.96 מכר משיב מס' 1 את הרכב, והעביר את הבעלות למשיב מס' 2 שנתברר שהינו נוכל אשר ברח לחו"ל. המבקש טוען כי לא הוא גם לא אשתו נחמה קירש חתמו כבעלי הרכב, על שינוי הזכויות ברכב. כפי שהתברר, משיב מס' 2 מכר את הרכב כעבור יום מיום קנייתו לעטאללה מלק, אולם בפועל נרשם שמו של אביו מר עטאללה סלמאן. המבקש טוען כי בעשותו כן העביר משיב מס' 2 את זכויות שמעולם לא היו לו ברכב לעטאללה מלק. עוד התברר כי המשיב מס' 3 רכש את הרכב ביום 11.3.96 ממר עטאללה מלק על דרך של עסקת חליפין והשלמת סכום בהמחאות מעותדות לעוד מספר חודשים. 3. לטענת המבקש לא עומדת למבקשים ההגנה הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר"). בסעיף 33 לחוק המכר נקבע כי "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתו. אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". המבקש טוען כי בנסיבות העניין הסכימו הצדדים כי העברת הבעלות תעשה רק במועד השלמת ביצוע התשלום. מכאן משלא התקבלה התמורה לא עברה הבעלות לידי משיב מס' 1 ומשלא נתגבשה זכותו ממילא לא היה לו מה להעביר למשיב מס' 2. זאת ועוד, לטענת המבקש מנסיבות העניין עולה כי ברי שמשיבים מס' 1 ומס' 2 לא רכשו את הזכויות ברכב בדרך הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר, קרי מסוחר רכב במהלך עסקיו הרגיל. לא זו אף זו כל העסקה שנעשתה בניהם היתה נגועה בזיוף ובמרמה. 4. בנוסף טוען המבקש כי משיב מס' 3 לא רכש את הרכב מסוחר רכב במהלך עסקיו הרגיל, ואין הוא זכאי להנות מההגנה הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר. משיב מס' 3 רכש את הרכב מעטאללה סלמאן, אשר בדיעבד התברר כי אינו מעורב בעניין, וכי העסקה בוצעה למעשה ע"י עטאללה מלק. לעניין זה מפנה המבקש לעדותו של עטאללה מלק ממנה ניתן ללמוד לטענתו כי משיב מס' 3 לא רכש את הרכב בדרך הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר. המבקש טוען כי למעשה משיב מס' 3 הוא קונה פיקטיבי ואביו, כיאל סאלח, הוא הקונה האמיתי. לטענתו תמוהה העובדה כי אופן נסיבות רכישת הרכב לא עוררו את חשדו של אביו של המשיב מס' 3, ולטענתו זה האחרון לוקה בחוסר תם לב. משיב מס' 3 אמר בעדותו כי רכש את הרכב מעטאללה מלק, אשר לא הכיר אותו הכרות מוקדמת, אם כי המבקש תוהה כלום יתכן מכירת רכב בין שני צדדים שלא מכירים זה את זה במכירה שלא במזומן עם מסירת הרכב? עוד טוען המבקש כי מתשובות לסתירות בעדותו מיום 13.4.00 לזו מיום 27.6.00 ניתן ללמוד כי אביו של המשיב מס' 3 עיין במסמכי הרכב ונוכח לדעת כי מר עטאללה מלק קנה את הרכב ב- 28.2 ומכר אותו ב- 11.3. למרות שמר כיאל סאלח שם לב לכך שהרכב נמכר לו רק 11 ימים לאחר שנרכש הדבר לא עורר את חשדו, והוא לא בדק או התעניין לדעת מה הסיבה. קיצורו של דבר לא נקט ע"פ הכלל של "יזהר הקונה" כאשר ידע כי המוכר איננו סוחר הרכב. בנוסף טוען המבקש כי עצם העובדה כי במהלך כל השנים, מאז מתנהל המשפט, הסתיר המשיב 3, מביהמ"ש ומבעלי הדין את העובדה כי רכש את הרכב בדרך של עסקת חליפין יש בכך להעיד על חוסר תום ליבו של אביו של המשיב מס' 3. זאת ועוד, לא עניין אותו כי לרכב היו 4 בעלים תוך תקופה של פחות משבועיים, כשמספר הידיים הינו נתון חשוב לעניין רכישת רכב ומחירו, גם אז לא נדלקה אצלו נורה אדומה לגבי התקופות הקצרות שכל יד אחזה ברכב. 5. לסיכום טוען המבקש כי מנסיבות המקרה עולה בברור כי למשיב מס' 2 לא היו שום זכויות ברכב. משיב מס' 2 לא היה סוחר ברכב, ומשיב מס' 3 לא יכל היה לרכוש מה שלא היה בידי משיב מס' 2 למכור. בנסיבות אלה משיב מס' 3 אינו יכול לטעון להגנה שבסעיף 34 לחוק המכר. אשר על כן יתבקש ביהמ"ש ליתן לתובע את כל הסעדים להם עתר. עמדת המשיב מס' 1 6. המשיב מס' 1 מסר עדותו בתאריך 7.12.98 כאשר הובא מכלא מעשיהו שם ריצה עונש מאסר כאשר קודם לכן מסר מכתב שסומן מב1/, שבו נרשם "אני אילן X ת.ז. X מאשר בזאת שאני חייב לדני קירש בתיק 4036/97 את הסכום הנמצא בתיק התביעה בניכוי 10,000 ש"ח. תודה, אילן X". בעדותו בפני בתאריך 7.12.98 ציין אילן X כי המבקש קבל באמצעות אחיו סכום נוסף של 5,000 ש"ח הנוסף על 10,000 ש"ח הנ"ל. לטענתו לא קרא את כתב התביעה ומה שנמסר במב1/ היה על סמך מידע טלפוני שמסר לו עו"ד אבו חצירה. המשיב אישר את חתימתו על גבי זכרון הדברים (מב6/). בנוסף, אישר משיב זה כי הוא חתם על שטר המכר בשם המוכר וזאת כאשר מכ ראת הרכב לדבאח סאלח מדיר אל אסד וכי מסר הודעה על כך במשטרה. בתשובה לשאלה האם נכון כי נהג לזייף חתימות של בעלים ב 70 עד 80 מכוניות, השיב "לא בכולם, בחלק". לשאלה האם עשה עוד עיסקאות עם דבאח השיב "אולי בעוד עיסקה אחת או שניים". "אני הייתי סוחר רכב הכרתי את דבאח ממגרש מכוניות בנתניה שהכירו בינינו ומכרתי את הרכב נשוא הדיון ועוד רכב אחד או שניים, אני לא זוכר" (ראה עמ' 2 לפרטיכל שורה 10 ואילך). המשיב 1 זיהה את השיקים מב4/ ע"ס 40,000 ש"ח כשיקים שנתן למבקש בתמורה לעיסקה זו. כאשר נשאל מי חתום על השיקים מב4/ השיב "בעל החברה" אשר את שמו לא זכר. בתשובה לשאלה האם מדובר באדם שקנה את הרכב ואשר חתם על השיקים השיב "אני משיב שתבדוק את זה". המשיב 1 אישר כי כתב היד על השיקים הוא כתב ידו ואמר כי החתום על השיקים שמו חיים ואת שם משפחתו איננו זוכר. לדבריו, השיקים הגיעו אליו מאחר ועבד בחברה. כאשר נשאל איך הוא מתכוון להחזיר למבקשת את הכסף השיב שכאשר ישתחרר מהכלא יחזיר לו או שיגיע איתו להסדר. לשאלה מתי זה יקרה השיב "בעוד מספר שנים". כאשר נשאל ע"י ביהמ"ש מה עמדתו בנוגע לבקשה להצהיר על המבקש כבעלים של הרכב מכיוון שלא קבל את מלוא התמורה, השיב "שהוא כבר לא בעל הרכב מכיוון שאת הרכב מכרתי. אבל אם הוא יכול לפי חוק לתפוס את הרכב אז אין לי התנגדות" (עמ' 3 רישא לפרטיכל). טענות המשיב מס' 3 7. לטענת המשיב מס' 3 אשר בדיון הופיע אביו ביחד עמו וטען בטענותיו לאחר מכן הגיש סיכומים בסיוע עו"ד, הוא הבעלים והמחזיק החוקי ברכב ואין לתובע או לאחרים כל זכות לטעון טענת בעלות. לטענתו הוא רכש את הרכב בתמורה ובתם לב מוחלט כלשון סעיף 34 לחוק המכר בהסתמכו על הרישום במשרד הרישוי שלא היה בו רבב. כן טוען המשיב מס' 3 לחוסר יריבות בינו לבין שאר הנתבעים. לטענתו מעולם לא ידע על הטענות הנטענות ע"י המבקש בעניין מערכת היחסים בינו לבין משיב מס' 1, מעולם לא ידע על ההסכם שנכרת בניהם, ומעולם לא הכיר את המבקש, ומשיבים 1 ו2-. 8. לטענת משיב מס' 3 הוא רכש את הרכב מידי עטאללה סלימאן. אשר בינו לבין עטאללה סלימאן ובאמצעות בנו מר עטאלה מלק לבין משיב מס' 3 ואביו מר כיאל סאלח נחתם זכרון דברים ביום 9.3.96, לעסקת חליפין ותשלום מזומן. ע"פ עסקה זו נקבע כי מר כיאל סאלח יעביר למוכר את הבעלות ברכב מסוג סובארו מס' רישוי 75-9991-87 שנת ייצור 87 ובנוסף ישלם למר עטאללה 18,500 ש"ח בשני שיקים, והמוכר יעביר את הבעלות למר כיאל סאלח על השם של בנו סאבר. 9. העברת הבעלות בוצעה בסניף הדואר בעכו בנוכחות מר עטאללה מלק, בנו של עטאללה סלימאן, ואביו של נתבע מס' 3 מר כיאל סאלח. העברת הבעלות בוצעה כדין ולא היו כל סממנים שיצבעו על בעיות כלשהן ברישום. לכן בעת רכישת הרכב לא היה דבר שעשוי היה לנטוע בליבו של נתבע מס' 3 כי ישנם אי סדרים או בעיות. מה עוד, כי אביו של הנתבע מס' 3 ערך בדיקה לרכב לפני העברת הבעלות במוסך מורשה בירכא. עוד מציין משיב מס' 3 כי בעת שחידש את רשיונו ב- 9/97, 9/98 לא הופיעו פרטים כלשהם המעידים על בעיה ברישום, ולא הופיע העיקול במחשב משרד הרישוי. רק לאחר יותר משלוש שנים מביצוע העסקה כאשר ביקש משיב מס' 3 למכור את רכבו התברר שקיים עיקול. 10. בשל כל האמור לעיל טוען משיב מס' 3 כי עומדת לו ההגנה הקבועה בסעיף 34 לחוק המכר. משיב מס' 3 כי קנה וקיבל את הרכב לחזקתו בתם לב. אביו חתם על זיכרון הדברים, שילם את יתרת התשלום, ובעדותו חזר על טענותיו כי עת שרכש את הרכב והעביר את הבעלות על שם בנו, משיב מס' 3, לא היה מצויין על רשיון הרכב או במשרד הרישוי כל פרט שהיה עשוי לנטוע בלבו חשש לאי סדרים ברישום. ואף בחידוש הרישיון בחודשים 9/97, 9/98 לא הופיעו פרטים או הערות. העיקול נודע לו רק כעבור שלוש שנים מיום רישום הרכב על שמם. 11. המשיב מס' 3 טוען כי שילם באמצעות אביו את יתרת התמורה בגין הרכב דהיינו, פרע את שתי המחאות. המחאה ראשונה על סך 10,000 ש"ח שמועד פרעונה 10.6.96 והמחאה שניה על סך 8,500 ש"ח שמועד פרעונה ביום 10.7.00. כך שניתן להסיק כי כמעט כל העסקה בוצעה במזומן ויש לדחות את טענת המבקש כי התשלום בוצע בשיקים לעוד מספר חודשים. לטענת המשיב מס' 3 הוא הצליח לסתור את דברי המבקש לעניין טענות הסרק כי הוא קרי משיב מס' 3 היה חלק מכנופיה אשר ביצעה מעשי זיוף ומרמה. המשיב לא הגיש כל חומר משטרתי או ראיה לענין הזיוף והמרמה, ותקף את אביו של הנתבע מס' 3 באישומים שאין להם כל אחיזה במציאות. משיב מס' 3 טוען כי המבקש לא הוכיח את תביעתו, לא הצליח לחזק את עדותו בעדים מטעמו וויתר על העד סלימאן עטאללה. ביהמ"ש מתבקש להאמין לעדותו של אבי משיב מס' 3 ועדותו של מר עטאללה מלק. המשיב מס' 3 טוען כי התביעה הינה קנטרנית טרדנית וגרמה לו נזקים רבים הוצאות מיותרות. ביהמ"ש מתבקש לדחות את התביעה לקבל את טענת מס' 3 ולבטל את העיקול דיון ומסקנות: 12. שקלתי את טענות הצדדים וכן עיינתי במסמכים שצורפו תוך בחינת התנהגות המבקש בעסקה שבינו לבין המשיב 1 והתנהגות המשיב 3 (באמצעות אביו) בעסקה שביצע עם המשיב 2 והגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. להלן אנמק מסקנתי זו. המבקש צירף את זיכרון הדברים שנערך בינו לבין מבקש מס' 1, דבאח סאלח (מב6/). על פי זיכרון הדברים היה על משיב מס' 1 לשלם למבקש 50,000 ש"ח כדלקמן: 10,000 ש"ח במזומן, והשאר בשתי המחאות האחת על סך 10,000 לתאריך 25.3.96 והשניה על סך 30,000 לתאריך 12.4.96. כמו כן צירף המבקש את תצלום הההמחאות (מב4/) ואת הודעת הבנק כי שיקים אלו חזרו. מהודעת משרד הרישוי עולה כי המבקש היה הבעלים הרשום בתקופה 11.7.93-28.2.96. ומתאריך 28.2.96 הרכב רשום על שמו של דאבח סלאח (מב3/). המבקש צירף אישור שינוי בעלת מדבאח סלאח לעטאללה סלמאן (מב9/). ביום 9.3.96 נערך זכרון דברים בין סאלח מוחמד כיאל לבין עטאללה מלק שם הוסכם כי סאלח מוחמד כיאל יעביר למר עטאללה סובארו וסכום של 18,000 ש"ח בשני שיקים (מש2/). טופס שינוי בעלות מידי עטאללה למשיב 3, לכיאל סאבר הוגש (מש1/) כמוכן הגישה משיב 3 טופס בדיקת הרכב לפני קנייתו (מש3/) וצילומי השיקים אשר שילם במסגרת עיסקת החליפין שהיתה כאמור מזומן פלוס רכב (מש4/). 13. המבקש עותר בבקשה זו להצהיר כי הוא הבעלים של הרכב וכי הוא זכאי לקבל את החזקה בו מאת המשיב מס' 3, המחזיק כיום ברכב. ההכרעה בשאלת היריבות בין המבקש לבין משיב 3 תגזר מהתשובה לשאלה האם בעסקה לרכישת הרכב רכש משיב מס' 3 את הבעלות או לחילופין האם יכול הוא לחסות בצילה של תקנת השוק על פי סעיף 34 לחוק המכר. כדי להשיב על השאלה הנ"ל כי יש לבחון את החוליות שבהן נמכר הרכב מיד ליד ובמיוחד את העסקה בה רכש המשיב 3 את הרכב מהמשיב 2. תחילה אבחן את ההתקשרות שבין המבקש לבין המשיב 1. 14. בהתאם לזכ"ד (מב6/) שבין המבקש למשיב 1 נראה כי מדובר למעשה בקשירה של תשלום התמורה והבטחתה כנגד העברת הבעלות ופיצוי מוסכם בסכום של 10,000 ש"ח עקב הפרה יסודית של זכרון הדברים. המבקש נהג בחוסר זהירות בכך שמסר בידי המשיב אשר הציג עצמו כסוחר רכב, את הרכב כשאר קיבל רק כחמישית מהתמורה המוסכמת במזומן ואת היתר קיבל ב4- המחאות מעותדות אשר לאחר מכן חזרו ללא כיסוי. החוליה הראשונה בשרשרת היא העסקה שנערכה בין המבקש למשיב 1. תנאי העסקה הועלו בזכרון הדברים (מב6/) שנערך ביום 24.2.96: "...הוסכם על מחיר של 50,000 ש"ח שישולמו כדלקמן סך של 10,000 ש"ח במזומן. סך של 10,000 ש"ח בדרך ז.פ 25.3.96 היתרה בסך של 30,000 ש"ח בדרך ז.פ 12.4.96 לאחר פרעון השקים הנ"ל יפגשו המוכר והקונה ויעבירו בעלות..." הדרך בדבר העברת בעלות בנכס קבועה בסעיף 33 לחוק המכר: "הבעלות בממכר עוברת לקונה במסירתן, אם לא הסכימו הצדדים על מועד אחר או על דרך אחרת להעברת הבעלות". בעסקה שנערכה בין המבקש למשיב מס’ 1 נראה כי הצדדים הסכימו על מועד העברת הבעלות אשר נקבע לתום תשלום מלוא התמורה. מדובר למעשה בקשירה של תשלום התמורה והבטחתה כנגד העברת הבעלות והאפשרות לביטול זיכרון הדברים באם התמורה לא תשולם. צורה זו של עיסקה הינה שכיחה, לפיה נדחה מועד הקניית הבעלות ברכב למועד סיום התשלומים כאשר החזקה נמסרת לקונה לשימושו אולם הבעלות ממשיכה בידי המוכר, כערובה לתשלום המחיר. במקרה כזה יחול חוק המשכון תשכ"ז1967-. תחולת חוק המשכון אינה תלויה בכינוי או בצורת העסקה אלא בתכליתה האמיתי (ראה סעיף 2(ב) לחוק המשכון). בתחרות עם נושים אחרים כוחה של תניית שיור הבעלות בידי המוכר עדיפה על הנושים האחרים אולם כל זאת בתנאי שהמוכר נקט באחת הדרכים המנויות בסעיף 4 לחוק המשכון. מדובר למעשה בעסקה של "משכון מוסווה". ראה סעיף 2(ב) לחוק המשכון, תשכ"ז1969-: "הוראות חוק זה יחולו על כל עסקה שכוונתה שעבוד נכס כערובה לחיוב, יהא כינויה של העסקה אשר יהא". ראה ע.א. 455/89 קולמבו מאכל ומשקה בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מה(5)490, בו נקבע כי סעיף 2(ב) לחוק המשכון גובר על הוראות סעיף 33 לחוק המכר מאחר ורצון הצדדים היה ליצור עיסקת משכון. לבחינה מהו "רצון הצדדים" ראה ע.א. 196/87, שוייגר נ' לוי, פ"ד מו(3)2, בו נקבע כי יכול שהסכם יקרא הסכם מכר, אך הנסיבות החיצוניות והמסמכים ילדמו כי מדובר בעיסקת שעבוד. במקרה שבפני הסעיף הרלוונטי הוא סעיף 4(3) לחוק המכר והמוכר, המבקש היה צריך לרשום את המשכון. דא עקא, לא נרשם משכון, כך שההנחה הינה כי תנאי סעיף 4 לחוק המשכון לא התמלאו ולכן לא יכול המוכר (המבקש), להנות ממשכון רשום. אולם, לצד זכויות לפי חוק המשכון שמורים למוכר התרופות החוזיות הרגילות וזאת למרבה הצער, במקרה זה, רק ביחסים שבינו לבין המשיב 1 (ראה זמיר "חוק המכר" עמ' 672). אולם אין בכך כדי לגרוע מזכויות של צדדים שלישיים אשר רכשו את הרכב בתום לב ובתמורה לטעון להגנה על פי סעיף 34 לחוק המכר וזאת על אף הפרת החוזה שבין הצדדים לחוליה הראשונה לעיסקאות מכירת הרכב כפי שעוד יפורט להלן. 15. בהיבט החוזי בין המבקש למשיב 1 ניתן לקבוע כי עפ"י זכ"ד (מב6/) הותנתה העברת הבעלות ברכב בפרעון מלוא התמורה. מדובר למעשה בעסקת מכר שהינה חוזה על תנאי כמשמעו בסעיף 27 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג- 1973 והמהווה "תנאי מתלה". התנאי היה כי התמורה בגין הרכב תשולם. משלא התקיים התנאי המתלה חלים הוראות סעיף 29א לחוק החוזים הנ"ל התוצאה היא כקבוע בסעיף זה האומר: "היה חוזה מותנה בתנאי והתנאי לא נתקיים...הרי אם היה זה תנאי מתלה מתבטל החוזה..." (ראה ע"א 2821/91, מרכזי שליטה בע"מ נ' משיהן, פ"ד מח(4) וכן ג' שלו "דיני חוזים" מהדורה שני עמ' 329, 334, 337 ו- 338). הכלל הוא כי משמתבטל חוזה בשל אי קיום תנאי מתלה, הביטול הוא למפרע. משמעותם של הדברים הינה כי רואים את החוזה כלא היה והצדדים זכאים לחזור איש איש למצבו הקודם. התוצאה הינה כי משמתבטל החוזה קמה זכות להשבה (סעיף 31 רישא לחוק החוזים) החלה גם עם בטלות חוזה לפי פרק ג' לחוק ובכלל זה על בטלות לפי סעיף 27 לחוק החוזים הנ"ל. סיכומו של פרק זה, במקרה שבפני משהתנו הצדדים את מימוש העסקה בפרעון התשלומים שבין הצדדים ומשלא עמד משיב מס' 1 בתשלומים בהתאם לעסקת המכר יש לראות בכך אי קיום תנאי מתלה להסכם ויש לראות את ההסכם כמבוטל ואת המבקש כזכאי להשבה לרבות להשבת החזקה ברכב. אולם, למרבה הצער, אין בקביעה זו כדי להועיל למבקש שהיה כאמור פזיז במכרו רכב ומסירתו לקונה (לסוחר רכב) כנגד המחאות דחויות שהמושכת בהן היא חברה בע"מ, עלומה, שהסיכון בהן הוא רב, מכיוון שמדובר בזכות חוזית שיש לו כלפי המשיב 1, אולם כפי שהתברר הרכב נמכר למשיב 3 הטוען להגנה של תקנת השוק מכח סעיף 34 לחוק המכר ולכן יש לעבור ולבחון טענה זו. תחולת סעיף 34 לחוק המכר: 16. סעיף 34 לחוק המכר עוסק "בתקנת השוק" וזה נוסחו: "נמכר נכס-נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר אל היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה יקבל אותו לחזקתו בתום לב". על מנת שתחול תקנת השוק מחוייבים להתקיים מספר תנאים: א. מכר; ב. נכס נד; ג. מוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר; ד. המכירה היא במהלך עסקיו הרגיל; ה. קניית הנכס וקבלתו לחזקת הקונה; ו. תום לב הקונה; להלן אבחן אם התקיימו היסודות הנ"ל בהתייחס למשיב מס' 3 כאשר בהתייחס למשיב 2 ניתן היה לקבוע ממצאים רק מעדותו של המשיב 1 אשר ציין כאמור לעיל, כי הוא היה סוחר רכב והכיר את המשיב 2 ממגרש מכוניות בנתניה וכי מכר לו את הרכב נשוא הדיון ועוד רכב אחד או שניים (עמ' 2 שורה 10). מכיוון שהמשיב 2 לא התייצב לדיון ניתנה החלטה ביום 28.2.99 לפיה במידה ומשיב זה לא יתיצב לדיון ישקל מתן פס"ד בהעדר. מוכר העוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר: 17. אין חולק כי מדובר בעיסקת "מכר" וכי הרכב הוא "נכס נד". השאלה היא האם התמלא התנאי השלישי שבסעיף 34 לחוק המכר דהיינו, אם המשיב 1 או גם המשיב 2 עסקו במכירת רכב. סבורני כי התשובה לשאלה זו הינה בחיוב. בהתייחס לעסקה בין המשיב 1 למשיב 2; עסקה זו לא הובהרה כדבעי, אולם מעדותו של המשיב 1 ניתן להבין כי הוא שימש כ"סוחר רכב". עדותו זו לא נסתרה ומדבריו ניתן היה להבין כי הוא מבחינתו מכר את הרכב למשיב 2 כדין. המשיב 2 עצמו גם כן היה סוחר רכב שכן כאמור הכיר אותו המשיב 1 במגרש מכוניות בנתניה ומכר לו יותר מאשר רכב אחד. העובדה כי משיב 1 זייף, ע"פ הנטען את חתימותיו של המבקש ורימה אותו מקנה למבקש זכויות ותביעות כלפיו וזאת לאחר שהמשיב שילם על חשבון העיסקה סך של 15,000 ש"ח מתוך 50,000 ש"ח ובכלל זה ביטול העיסקה ויתר הסעדים שבחוק החוזים הנ"ל ובחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-, ואולי יש לו גם זכויות תביעה כלפי צדדים אחרים (ראה למשל ת.א. י-ם 7317/96 (לא פורסם) שבו הוגשה תביעה ככל הנראה גם כנגד המשיב 1 שכן השם זהה ושבו חוייב בנק בפיצויים על כי התרשל בעת העברת הבעלות מבלי לזהות את מוכר הרכב כדבעי), אולם אין בכך לגרוע מזכויות צדדים שלישיים אשר הסתמכו על המצג של המשיב 1 אשר מכר את הרכב לבא אחריו בשרשרת וזאת בהיותו סוחר רכב. מכאן שהיסוד השלישי ביחס למכירת הרכב ע"י המשיבים 1 ו2-, התמלא. מכירה במהלך העסקים הרגיל: 18. לעניין מהלך העסקים הרגיל מתייחס אייל זמיר בספרו "חוק המכר, תשנ"ח1968-", הדפסה שלישית 1995, בעמ' 700: "מבחן המהלך הרגיל של העסקים איננו מבחן טכני של מקום כריתת החוזה או קיומו, או של שעת כריתת החוזה או הביצוע. זהו מבחן מורכב המתייחס לכלל הנסיבות של המכירה. בכך נבדל החוק הישראלי מתקנת השוק האנגלית, למשל. בין הנסיבות אשר קיומן או העדרן עשוי לקבוע את העסקה נערכה במהלך הרגיל של עסקי המוכר ניתן לכלול, נוסף על הזמן והמקום של כריתת החוזה, גם את תנאי העסקה ומתכונתה, וכיוצא באלה מאפיינים". ולמטה מזה מוסיף המחבר: "בכל מקרה יש לבחון מהם המאפיינים הרגילים של עסקי המוכר והאם הם מתקיימים גם בעסקה המיוחדת, מבלי שמרכיב זה או אחר, כגון מקום או זמן, יהווה תנאי הכרחי או מספק:" ומסכם המחבר כי: "סטיות מהרגיל והמקובל בשלב ביצוע החוזה, עלולות לפגום בתום-ליבו של הקונה אך אין בהן כדי לשלול את קיומו של התנאי הנדון. עם זאת יודגש כי כדי לראות פעולה המתבצעת ע"י סוחר רכב, ככל הנראה אין צורך שיהיה לו מגרש מכוניות. דהיינו אין הכרח למקום "פורמלי" דווקא והחשיבות הינה בהתקיימותו במבחן המסחרי-עסקי. ראה לעניין זה ע"א 167/95, קיבוץ גליל ים נ' שעתל, פ"ד לא(1) עמ' 236, בו נקבע מפי כבוד השופט שמגר (כתוארו דאז) כי: "כל מכירה על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מן הסוג הנדון, אף אם איננה בשוק או חנות דווקא ובלבד שנעשתה במהלך הרגיל של עסקיו". בנוסף, נקבע שם כי במקרה של סוחר נייד, צורת המכר על נסיבותיה תואמת את מהלך עסקיו ולכן מתקיים גם תנאי זה. הוא הדין במקרה שלפני, כאשר ניתן היה להסיק מעדותו של המשיב 1 שמסר בעדותו מסר כי "אני הייתי סוחר רכב" (פרטיכל מיום 7.12.98 עמ' 2 שורה 12), טענה זו לא נסתרה ע"י המבקש ועל כן ניתן להסיק כי המכירה למשיב 2 היתה בדרך הרגילה בניהול עסקיו. עדותו של המשיב 2 לא נשמעה ועם זאת התרשמתי מעדותו של מר עטאללה מלק כי רכישת הרכב היתה לאחר שפנה למגרש מכוניות לאדם בשם עטאללה וליד וכי בעקבות פניה זו הגיע לביתו סאלח דבאח שמכר לו את הרכב. מכאן, שהיסוד של מכירה במהלך העסקים הרגיל אף הוא התקיים וזאת עד שהרכב הגיע לידיו של מוכר הרכב למשיב 3. 19. בסיכום, על אף העובדה כי הפרטים המלאים של העיסקה בין המשיב 1 למשיב 2 לא הובאו בדיון שבפני, וזאת בשל העדרו של המשיב 2 מהדיון, הוכח כי הרכב נרשם על שם המשיב מס' 2 (ראה מב3/). ראיה זו תומכת בגירסת המשיב 1 כי מכר את הרכב למשיב 2 שהיה סוחר רכב וזה מכרו לעטאללה מלק הוא החוליה הבאה בשרשרת (נטען כי מר עטאללה מלק קנה את הרכב ומכר אותו למרות שבפועל נרשם מר עטאללה סלמאן). משלב זה כאשר הרכב נרשם במשרד הרישוי ע"ש המשיב 2, ולאחריו נמכר כאשר החזקה והבעלות ברכב עברה לקונה נוסף, בהעדר ראיה בדבר אי תקינות ההעברות בשלבים אלה, אין מקום לקבל את טענות המבקש כי עקב הפרת העסקה בינו לבין המשיב 1 יש לראות את העסקאות הללו כעסקאות נגועות בחוסר תום לב או בקנוניה בין המשיב 1 למשיב 2 או בין המשיב 2 לעטאללה מלק, או שהעיסקאות הללו אינן תקפות בשל מעשה המירמה מצד המשיב 1 כלפי המבקש. שכן, לא הובאו ראיות ותשתית עובדתית שניתן לבסס עליהן טענות אלה. קניית הרכב ותום לב הקונה-המשיב 3: 20. באשר לתנאים החמישי והשישי שבסעיף 34 לחוק המכר אדון תחילה בתנאי השישי והוא שאלת תום הלב של הקונה וזאת על רקע טענות המבקש כי המשיב 3 פעל בחוסר תום לב בעת רכישת הרכב מעטאללה מלק. בע"א 92/78, דוד שטרית נ' קאר טורס ואח', פ"ד לג(1) 331 נאמר: "נמצא שמחדלו מלדרוש תחילה שטר ומכר ורשיון רכב מעיד על רשלנותו (או רשלנותו רבתי), וחוסר זהירותו או מומחיותו, ואולי גם על תמימותו היתרה-אך לא שמעתי עוד שתמימות יתר פוגמת בתום הלב. אין ברשלנותו זו כדי להוכיח שום פגם בתום ליבו או אף בגמירת דעתו של המערער". אייל זמיר בספרו חוק המכר הנ"ל, נדרש לעניין בעמ' 703 ואומר: "אכן, גם בהקשר הנדון ניתן היה לקבוע שרק קונה הפועל כאדם סביר יהנה מתקנת השוק, ובסופו של דבר, השאלה היא שאלת מדיניות עד כמה להגן על בטחון המסחר. מחברים אחדים הציעו לאמץ במשפטנו את עמדת הביניים שלפיה רשלנות סתם לא תשלול תום לב אך הוא ישלל במקרה של רשלנות חמורה של הקונה-יש לציין שגישה זו לא נתקבלה בפסיקת בית המשפט". 21. בחינת טענת תום הלב תיבחן בנוסף לעדויות גם באמצעות ראיות חיצוניות. בין הראיות החיצוניות יש לבחון את "התנהגות הקונה": "התרשלות הקונה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על חוסר תום לב מצידו, עם זאת, המנעות הקונה מלערוך חקירות ובדיקות כאשר הנסיבות עוררו סימני שאלה לגבי זכויות המוכר עשויה להצביע על עצימת עיניים מכוונת מצידו, שאינה מתיישבת עם תום לב". (ראה זמיר בספרו הנ"ל עמ' 707-808). לעניין תום הלב, יפים דברי השופט ברנזון בע"א 716/72, זהבה רוזנשטרייך נ' חברה א"י לאוטומובילים בע"מ, פ"ד כז(2)709, "המושג "תום לב" אינו מוגדר בחוק המכר, אך הוא אינו חדש עמנו. הוא מצוי בחוקים אחרים ומובנו ידוע: " "יושר לב", כלומר על הקונה לנהוג בהגינות ברכישת הממכר מאת הסוחר המוכרו במהלך הרגיל של עסקיו ותו לא, כשאין לו ידיעה ואין לו יסוד לחשוד בקיומו של פגם או מגבלה כלשהם בזכותו של המוכר. לעולם תום-לב הוא עניין סובייקטיבי". (ראה עמ' 713 מול האות ב'). 22. ומן הכלל אל הפרט. נסיבות רכישת הרכב ע"י המשיב 3 שהינו למעשה החוליה הרביעית והאחרונה בשרשרת, הובהרו בדיון שבפני ופורטו לעיל, לרבות הוגשו מסמכים בקשר לרכישה זו. המשיב 3 רכש את הרכב מידיו של מר עטאללה מלק. בהתאם לעדותו של אביו של המשיב 3 הוא רכש את הרכב מאת עטאללה מלק בתום לב ובתמורה, כאשר תחילה מאחר ועברו כ- 3.5 שנים ממועד רכישת הרכב לא זכר פרטים בנוגע לאופי ביצוע העיסקה וטען כי לא היה זכרון דברים אולם לאחר מכן מצא את זכרון הדברים מש2/, וכן מצא טופס בדיקה ממוחשבת שביצע ברכב עובר לרכישתו מש3/ והעיקר דאג להעביר את הבעלות בדואר תוך שהוא בודק שאין שיעבודים על הרכב וכי הרכב אמנם רשום על שם המוכר. עובדות אלה חוזקו באמצעות עדותו של מר עטאללה מלק אשר העיד כי רכש את הרכב מסאלח דבאח (המשיב 2), מכפר דיר אל אסד, בנוכחות אביו וכי לאחר ימים ספורים ביצע עיסקת חליפין עם המשיב 3 שבמסגרתה קבל את רכב הסובארו משנת ייצור 1987 וכן תשלום נוסף בסך של 18,500 ש"ח. (עמ' 19 ואילך) עד זה מסר את הסיבות מדוע החליף בתוך זמן קצר את הרכב ברכב אוטומטי בשל פציעתו. (עמ' 20 רישא) העד מסר גם כי כאשר קנה את הרכב מסאלח דבאח בדק אותו מבחינת הבעלות, וראה שהכל כשר. לדבריו העיסקה בוצעה כאשר סאלח דבאח בא לביתו וזאת לאחר שהעד התעניין אצל בן אחותו שיש לו מגרש מכוניות ושמו עטאללה וליד שהכיר את סאלח דבאח (המשיב 2). עובדות אלה שנמסרו אינן חריגות בתחום מכירת רכב מיד שניה. העובדה כי המשיב 3 לא נתן דעתו לכך כי הרכב עבר בעלות ימים ספורים לפני שרכשו אין בה כשלעצמה כדי להצביע על חוסר תום לב שכן גם אם היה רשלן עדיין לא יחשב כחסר תום לב כאשר המכירה והקניה בחוליה הרביעית הנ"ל, אשר בוצעה כ- 11 ימים ממועד רכישת הרכב מהחוליה השניה, נומקה ע"י העדים עטאללה מלק (מהצד המוכר) וכיאל סאלח (מהצד הקונה). העובדה שהרכב לא היה רשום בשמו של המוכר ואף נרשם על שם בנו של מר כיאל סאלח (המשיב 3) אף היא אינה פעולה העולה כדי חוסר תום לב כפי שבקש בא כח המבקש לשכנעני. 23. אשר על כן הבקשה לפסק דין הצהרתי נדחית. בהתחשב בנסיבות, אני מחייב את המבקש לשלם למשיב 3 את הוצאות המשפט בסך של 1,500 ש"ח אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא ובפועל. העיקול הזמני שהוטל על הרכב מ.ר. 84-273-09, ע"פ תיק בשא 729/98 - בטל. חוזהרכבזכרון דבריםהעברת זכויות