פסק דין (1) תביעה כספית על סך של 9,649.30 ₪. התובעת עוסקת בייצור ובמכירת מוצרי בנייה; הנתבעת הראשונה היא לקוחתה; הנתבע השני הוא מנהלה של הנתבעת הראשונה. על-פי כרטיס אשראי שנפתח לנתבעת אצל התובעת, עמד חובם של הנתבעים ליום הגשת התביעה על הסכום הנ"ל. הנתבעת לא שילמה לתובעת עבור סחורה שסופקה לה; שיק בטחון של הנתבעת שהופקד על-ידי התובעת, בסך של 9,638 ₪ חזר מחמת העדר חתימה שנייה. (2) בתצהיר שניתן בשעתו בתמיכה לבקשה למתן רשות להגן טען הנתבע השני כי הזמין משלוח של בטון מסוג ב-40 ליום 7.7.97 לשם יציקת בריכה. הבטון שסופק שונה בתכלית מהמוזמן, ואיכותו ירודה. כך עולה גם, לפי הנטען, מבדיקת מכון התקנים הישראלי. על-פי תעודת בדיקה (נ/1) נמצא החוזק הממוצע בשיעור של 32.0 מגפ"ס במקום 43.0 מגפ"ס כנדרש בתנאי בקרה טובים. הנתבעת לא קיבלה תשלום בסך 3,908 ₪ מאת מזמיני העבודה ונאלצה לבצע איטום נוסף, ללא קבלת תמורה. (3) על-פי החלטת כבוד הרשמת מיום 1.12.98 ומשלא התייצבה התובעת לדיון בבקשת הרשות להתגונן, ניתנה הרשות, ותצהיר הנתבעים היה לכתב הגנה. (4) טענה מקדמית בפי עו"ד בהירי, ב"כ המלומד של התובעת: מטעם הנתבעים העיד ד"ר בויקו, מנהל סניף ירושלים של מכון התקנים הישראלי. עובדוֹ ביצע את הבדיקה המדגמית שעל תוצאתה סומכים הנתבעים את סירובם לשלם את חובם לתובעת. בהיותו אחראי - אם במישרין ואם באחריות שילוחית - למעשי עובדוֹ, יש לו, לד"ר בויקו, אינטרס להגן על המעבדה ועל עובדיה, הוא גם חתום על תוצאות הבדיקה ואין לאפשר לו להעיד כעד מומחה. מכתבו של ד"ר בויקו מיום 14.4.98 "הוא בגדר מתן עצה לאדם בעניין העומד עתה בפני בית משפט. אל לו לנותן עצה להיות עד מומחה, לא כאשר מדובר בעד מטעם בית המשפט והדבר יפה גם כאשר העד הינו מטעם אחד הצדדים" (סעיף 7 לסיכומי התובעת). אכן, ד"ר בויקו נוגע בדבר, ולוּ בעקיפין. אך אין בכך כדי להציב מחסום של קבילות בפני עדותו. נראים לעניין זה דברי עו"ד בנקי, בא-כוחם המלומד של הנתבעים, בסיכומיו. ואולם, בנסיבות העניין דנן, אין ממילא משקל רב לעדותו של ד"ר בויקו כפי שיובהר להלן, והחלטתי בתביעה זו אינה מושתתת על דבריו. (5) עוד טענה מקדמית לב"כ התובעת: בשל אי-התייצבות הנתבעים לישיבת ההוכחות, מבקש בא-כוח התובעת ליתן פסק-דין נגדם. אי-ההתייצבות בנסיבות העניין, פועלת לחובת הנתבעים כפי שיתברר להלן, ואולם אין אי-ההתייצבות כשלעצמה, מצדיקה מתן פסק דין. (6) לגוף העניין כופרת התובעת בטענה על האיכות הירודה של הבטון. נאמנים עליי דברי מנהל התובעת בהכחישו את דבריו של מר אייל סגל, בנו של הנתבע השני ומנהל העבודה אצל הנתבעת הראשונה, כי שוחח עם מנהל התובעת והציע לבצע בדיקת גלילים, וכי מנהל התובעת סירב לכך. מנהל התובעת 'הסתכן' בהכחשה גורפת על אודות חילופי דברים כלשהם עם מר אייל סגל, ודבריו לא הופרכו. מנהל התובעת הוא שהביע נכונות, גם מלכתחילה וגם בדיעבד, לבצע בדיקת גלילים. חיזוק לגירסתו מצאתי באלה: (א) הנתבע השני הצהיר בסעיף 14 לתצהיר שנתן בתמיכה לבקשת הרשות להגן כי "את אי ההתאמה, הבאתי לידיעת המשיבה הן בע"פ והן בכתובין...". הנה כי כן, גירסת הנתבע השני, אביו של מנהל העבודה, היא כי הוא היה זה שבא בדברים עם התובעת. (ב) הנתבע השני לא ראה להתייצב למשפט ולמסור עדות על גירסתו. בנסיבות העניין היה זה אך מתבקש שיבוא הוא-עצמו, ולא יישלח את בנו תחתיו. (ג) למצער ניתן היה לצפות להגשת מסמך בכתב, ללמדנו כי אכן, הביאה הנתבעת לידיעת התובעת גם בכתובים, כטענת מנהלה, את עובדת אי-ההתאמה. (ד) עו"ד בהירי, ב"כ התובעת, פנה בשעתו בשם מרשתו, ביום 30.11.97, בהצעה לביצוע בדיקת גלילים: "... מר דגן הודיעך בזמנו כי הוא מוכן להוצאת גלילים כדי להוכיח את העובדה שהבטון הינו אכן הבטון המתאים. הצעתו זו של מרשי שרירה וקיימת והוא מוכן להוצאה מיידית של גלילים ברגע שתתקבל הסכמתך לכך...". ההצעה סורבה. אומנם במכתב מיום 29.3.98 הקשיח מנהל התובעת את עמדתו (כאמור גם בסעיף 16 לסיכומי הנתבעים), אך אין בכך כדי לגרוע מנכונותו שהייתה גם בתחילה כדלעיל, וגם בדיעבד כדלהלן. (ה) במהלך המשפט (עמוד 2 לפרוטוקול) בתשובה לשאלתי, שב מנהל התובעת והודיע על הסכמתו לבדיקת גלילים. הוא הוסיף ואמר "עלי הקרמיקה", קרי, הוא הסכים לשאת בנזקי הבדיקה. לא הייתה זו התרברבות גרידא כנטען על-ידי ב"כ הנתבעים (שם); הייתה זו תשובה עניינית להצעתי-שלי באותו שלב. (ו) מנהל העבודה אצל הנתבעת לא הסכים לכך. לא היה בפיו הסבר משכנע, לא לסירוב שבתחילה ולא לסירוב שבדיעבד. לדבריו, המקום "לא היה ראוי להוצאת גלילים, היות והבריכה הייתה בפיניש אחרונים" (עמוד 15). והרי במועד מתן תצהירו - 16.3.00 - נמשכו, לדבריו, הנזילות בבריכה ועל הנתבעת היה לבצע איטום מחדש ולהחליף את חיפוי הקרמיקה. מצב דברים זה מאפשר - ולמעשה מתבקש - שתיעשה בדיקת גלילים. מדוע סירבה הנתבעת לעשותה? ובדיעבד, משלא נעשתה, מדוע לסרב להצעה לבצעה - גם במהלך המשפט - כשמנהל התובעת מודיע על אחריותו לתקן נזקים שייגרמו? אכן מנהל העבודה של הנתבעת, הוא-עצמו, בחקירתו הנגדית (עמוד 16) נאלץ להודות כי הייתה זו טעות שלא לבצע בדיקת גלילים. (7) לצורך הדיון הנני מוכן לצאת מהנחה כי צודקים הנתבעים בטענתם על אודות נזילות מן הבריכה. ואולם, הנתבעים שאינם מכחישים, כאמור, את קבלת הבטון, אלא רק טוענים לאיכותו הירודה, לא יכולים להיבנות מטענת הנזילות כשהיא לעצמה. ד"ר בויקו הנזכר, שהעיד מטעם הנתבעים, אישר בחקירתו כי בטון ב- 30 ומעלה הוא אטום. אין מחלוקת על כך שהבטון דנן היה בחוזק האמור. גם בבטון חזק מב-40 יכול שיהיו נזילות. צריך שהיציקה תיעשה נכון. מנהל העבודה אצל הנתבעת, נראה שעתידו עוד לפניו, אך בתקופה הרלבנטית - אין עוררין - היה צעיר בעל נסיון מועט. זאת ועוד: כשמדובר בבריכה נדרש איטום מיוחד. כנראה שהנתבעים נדרשו לכך עוד במכרז, מתחילה, ואין 'להלביש' את נושא האיטום על הטענות לטענות בדבר חוזק הבטון (עמוד 13 לפרוטוקול בדברי מנהל העבודה אצל הנתבעת). לבד מטענות כלליות של הנתבעת לא באה בפניי ראייה מהימנה על דרישה כלשהי לאיטום נוסף. אני דוחה טענת קיזוז כללית בדבר "עלות אטימה נוספת בסך 13,333 ₪, כפי שעולה מכתב הכמויות" (סעיף 11 (ב) לתצהיר שניתן בתמיכה לבקשה לרשות להגן; סעיף 10 (ב) לתצהיר מנהל העבודה). כיוצא בזה, לא באה בפניי ראייה מהימנה על סירוב מזמין העבודה לקבלה או על הפחתה בתשלום תמורתה בשל איכות הבטון. (8) עיקר הוא, גבי דידי, שהנתבעים לא מילאו אחר הסיפא להוראת סעיף 17 (א) לחוק המכר, תשכ"ח-1968: "קונה המודיע על אי-התאמה יפרט אותה פירוט סביר ויתן למוכר הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר". מנהל התובעת עומד על דעתו כי 3 ערבלים נשלחו לאתר היציקה כשהם נושאים בטון מתאים מסוג ב-40. יש טעם בדברי ב"כ הנתבעים על כך שבאין תיעוד על בדיקה שנעשתה לפני צאת הבטון את מפעלה של התובעת, לא נכון יהיה לסמוך על זכרונו של מנהלה ועל בטחונו המוחלט בטיב הבטון. זה נכון. ואולם, כשיש בנמצא דרך מקובלת, מקצועית, לבדיקת הטענה על אי-התאמה, היא אותה בדיקת-הגלילים שאין עוררין על מהימנותה, כי אז הסירוב לעשותה נזקף לחובת הנתבעים. (9) "מטרת הנטל לפי סעיף 17 (א) סיפא, היא כפולה: ראשית, לאפשר למוכר לעמוד על כנות טענותיו של הקונה; שנית, לאפשר לו לתקן את המעוות או לטפל באי-ההתאמה בכל דרך אחרת... על הקונה המודיע על אי-ההתאמה להיות נכון לתת למוכר לבדוק את הממכר גם באופן מיידי, אם המוכר חפץ בכך. אף בטרם הביע המוכר את רצונו לבדוק את הממכר, אל לו לקונה לעשות דבר שימנע את קיום הבדיקה או שיקשה עליה". [א' זמיר, חוק המכר, תשכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי (ירושלים, תשמ"ח-1988) 6-345]. (10) הפרת סעיף 17 (א) סיפא בנסיבות העניין היא הפרה יסודית: "במקרה של סירוב מוחלט... לאפשר בדיקה של הממכר, תישלל מהקונה הזכות להסתמך על אי-ההתאמה" (שם, 9-348). בשל מחדלם זה של הנתבעים, נשללות מהם התרופות החוזיות. (11) למעלה מן הצורך, ולא על כך הנני משתית את החלטתי, אוֹמר עוד הערות אחדות לעניינה של הבדיקה שנעשתה על-ידי מכון התקנים הישראלי. זאת, מכיוון שב"כ המלומדים של הצדדים הקדישו לעניין זה חלק לא מבוטל מדבריהם. לצורך הבדיקה בוצעה נטילה של בטון מן האלמנט; לא מן הערבל. חוששני שמא נפלה טעות, וקשה לסמוך על הבדיקה הנדונה. התקן הישראלי (ת"י 601) גבי בטון מובא קובע בפיסקה 6.22 שעניינה ב"חוזק" כך: "נוטלים את הבטון לבדיקת החוזק כאמור בת"י 26 חלק 1, אולם לצורך הערכת איכות הבטון המובא מתחשבים באותם המדגמים המייצגים, שניטלו אגב פריקתו מהערבל...". (12) ד"ר בויקו טוען לכשרותה של הבדיקה המדגמית בענייננו, הגם שנטילת החומר נעשתה מן האלמנט, בהתבסס על תקן ישראלי (ת"י 26) גבי "שיטות לבדיקת בטון: נטילה של בטון טרי". נקבע שם בפיסקאות 4.4 ו- 4.5 כדקלמן: "4.4 - נטילת מדגם מייצג מבטון לאחר שימתו - מותר ליטול מדגם מייצג מבטון לאחר שימתו במקומו, בתנאי שלא עברו יותר מ- 15 דקות מזמן השימה. קודם שנוטלים את המדגם המייצג, מערבבים בעזרת כלי מתאים את הבטון המושם וממלאים בו את כלי הקיבול. 4.5 - נטילת מדגם מייצג במקרים אחרים - בכל מקרה שלא פורש לעיל, רשאי הבודק ליטול את המדגם המייצג לפי ראות עיניו, בתנאי שינקוט את כל האמצעים, שיבטיחו, כי המדגם הניטל מייצג כראוי את הבטון הנבדק". ד"ר בויקו סבור, איפוא, כי לא נפל פגם באופן נטילת המידגם וביצוע הבדיקה. הסתפקתי בדבר הזה. שהרי פיסקה 4.2 שם קובעת לאמר: "4.2 - נטילת מדגם מייצג מבטון בערבל נייח או נייד - כשממלאים את כלי הקיבול, מעבירים אותו לפחות פעמיים דרך זרם הבטון הנפלט מהערבל או מהמכל; אין נוטלים בטון בתחילת ההרקה ובסיומה". ובתיקון לפיסקה זו, הוספה סיפא כדלקמן: "שיטת נטילה זו היא השיטה שעל פיה נוטלים מדגמים המשמשים להערכת איכות הבטון המובא, כפי שהגיע לאתר מהמפעל, כמפורט בתקן הישראלי ת"י 601". (13) דומני בנסיבות העניין כי היה צריך לקחת את המידגם לבדיקה מן הערבל ולא מן האלמנט. פיסקה 4.5 הנ"ל נועדה למקרים היוצאים מן הכלל "בכל מקרה שלא פורש לעיל". האמור בפיסקה 4.5 איננו דרך הכלל. דרך הכלל היא נטילת מידגם מן הערבל. ההגיון בכך הוא שבאלמנט יכול שהבטון ייתערבב בחומרים אחרים. אין הצדקה להטיל אחריות על יצרן הבטון אם יימצא הבטון שבאלמנט באיכות ירודה. אין לו שליטה על מה שנמצא באלמנט. צודק וראוי להטיל עליו אחריות לאיכות הבטון בפריקתו מהערבל. לא בכדי נקבע בתנאי ההספקה שב"תעודת משלוח בטון מובא" שמנפיקה התובעת, כי אחריות התובעת מותנית בכך שדוגמאות יילקחו מהערבל או מהשוקת. אכן, ייתכנו מקרים שנטילת המידגם נעשית בשלב מאוחר יותר, שלא מהערבל. גם אז ישנם פרמטרים מקצועיים לבחינת האיכות באופן שלא תוטל על יצרן הבטון אחריות, על לא עוול בכפו. בענייננו לא ראו הנתבעים להעיד את נוטל הדגימה. אין ביטחון, איפוא, כי התקיימו כל תנאי פיסקה 4.4 ו- 4.5 הנ"ל. הדברים כמובן אינם בידיעתו של ד"ר בויקו. לא בהכרח אירעו כל אותן תקלות שמונה ב"כ התובעת בסעיפים 39-36 לסיכומיו, אך בדברי-עדותו של ד"ר בויקו אין, כאמור, כדי לשללן. (טענתו של ב"כ התובעת בסעיף 41 לסיכומיו, דומני, מוטעית, בשים לב לתיקון שנעשה בפיסקה 6.1.2.3 לת"י 26 חלק 1). בנסיבות העניין ראוי איפוא לייחס משקל מופחת לנ/1 היא תעודת הבדיקה של מכון התקנים הישראלי. זאת, גם בהתחשב בפער הלא-מבוטל שבין החוזק על-פי התעודה (32 מגפ"ס) לבין החוזק הדרוש (43 מגפ"ס), פער שקשה להצדיקו גם בהנחה שנפל פגם באופן נטילת המדגם. (14) ואולם, כאמור בראשית הדברים, גם בהנחה שהאמור באותה תעודה הינו נכון, לא עמדו הנתבעים בחובתם ליתן הזדמנות נאותה לבדוק את הבטון. תוצאת מחדלם היא שלילת התרופות החוזיות. חלק מחובם של הנתבעים אינו קשור כלל לבטון אלא למוצרים אחרים שרכשו אצל התובעת ושתמורתם לא שולמה, בלי כל הצדקה. דין עשו לעצמם בהימנעותם לשלם. לפי טענתם-שלהם, נקבע שיעור ההפחתה על-ידי מזמין העבודה בסך של 3,908 ₪ בלבד (גם על כך קיים ספק, כאמור בסעיף 46 לסיכומי התובעת). (15) סוף דבר: דינה של התביעה להתקבל. הנתבעים ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת 9,649.30 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. הנתבעים יישאו בהוצאות המשפט, וכן ישלמו לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. בניהמוצר