להלן פסק דין בנושא זכרון דברים קניית מכונית: 1. בתאריך 22/11/99 נחתם חוזה (זכרון דברים) בין התובע לבין הנתבעת מס' 1 (להלן גם: "בסט קאר"), באמצעות נתבע מס' 2 כמיופה כחה, על פיו רכש התובע מאת בסט קאר מכונית תמורת סך -.25,500 ₪. על פי סעיף 3 של אותו חוזה מצהיר המוכר "כי המכונית לא עברה כל תאונת שילדה מאז רכישתה על ידי המוכר וכל תקופת היותה ברשותו" ... ועוד הותנה באותו חוזה שאם יתברר שהמכונית עברה תאונת שילדה במהלך היותה בבעלות המוכר מתחייב המוכר (היא, על פי החוזה, הנתבעת) להחזיר לקונה את מלוא הסכום ששולם בתוספת פיצוי של -.1,000 $. התובע שילם התמורה המוסכמת והבעלות במכונית הועברה על שמו. 2. בסמוך לאחר חתימת החוזה, עת נסע התובע אל המוסך לצורך תיקונים שונים (לדבריו, נסיעתו הראשונה במכונית), התברר לו מטכנאי המוסך שבניגוד למוצהר בחוזה עברה המכונית תאונה בה נפגעה השילדה פגיעה קשה. לאחר שהתבררה עובדה מפתיעה זו פנו התובע, כמו גם אביו, אל כל אחד מהנתבעים במטרה לבטל את העיסקה או להגיע להסכמה ב"בדרכי נועם" כהגדרתם, אך נתקלו "בחומה בצורה" כאשר כל אחד מן מהנתבעים מנער חוצנו מכל אחריות. התובע לא הסתפק בדברים שנאמרו לו במוסך אלא פנה לשמאי רכב, ואכן על פי חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט נפגעה שילדת המכונית עקב תאונה. 3. מיד כשהתגלה לתובע מצבה של המכונית העמידה, כיסה אותה, ולא נסע בה עוד. לאחר זמן, משראה שאין הנתבעים נכונים לבטל את העיסקה, מכר את המכונית במצבה, כאשר, כמובן, איננו מסתיר מהקונה את עובדת הפגיעה בשילדה כתוצאה מתאונה ועל כן נאלץ להסתפק ב תמורה של -.19,000 ₪ בלבד. בתביעתו מטיל התובע את האחריות לנזקים אשר נגרמו לו כתוצאה מכל המפורט לעיל על שני הנתבעים. 4. עפ"י כתבי ההגנה אשר הגיש כל אחד מן הנתבעים, מבקשים הם לסלק מעל עצמם כל אחריות. בסט קאר מכחישה כל יריבות בינה לבין התובע; מכחישה כי הנתבע 2 (להלן גם: "קרוייזר") היה נציגה בשלב כלשהו של עיסקת המכר. לטענתה מכרה את הרכב כשנתיים קודם לכן, בתאריך 22/09/97, לחברה שבבעלות קרוייזר (אותו הכירה כסוחר רכב ועמו נהגה לעשות עיסקאות של מכירת כלי רכב). רישום הבעלות במכונית לא הועבר מן הטעם שקרוייזר לא השלים את תשלום תמורת הרכב. קרוייזר אף הוא טוען לחוסר יריבות בינו לבין התובע; לדבריו, צריך היה התובע לתבוע אותה חברה שהוא, קרוייזר, שכירה או את מי שקרוייזר מגדיר כבעל הרכב, אחד בשם ארז יצחק. גם קרוייזר טוען שמעולם לא עשה כל עיסקה עם התובע. לדבריו, מכר את הרכב לאותו ארז יצחק ולא ביצע את רישום העברת הבעלות רק מחמת שאותו קונה לא פרע לו את מלוא תמורת המכר. 5. במהלך הדיון בפני התבררו עוד העובדות כדלקמן: בסט קאר אכן מכרה את הרכב לקרוייזר (או חברה בשליטתו) אך לא השלימה את העברת הבעלות ואף לא נאותה להסיר שיעבוד שהיה רשום לטובתה כל עוד לא פרע קרוייזר את מלוא תמורת המכר. קרוייזר מכר את הרכב חודשים ספורים לפני ביצוע העיסקה עם התובע לאחד בשם ארז יצחק אך, שוב, לא ביצע העברת בעלות שכן, אותו קונה לא השלים את פרעון התמורה. בסט קאר הכירה את קרוייזר כמי שעוסק במסחר בכלי רכב משומשים ונהגה לערוך עמו עיסקאות מכר. התובע "הגיע למכונית" על פי מודעה בעיתון וניהל משא ומתן, אכן, עם אותו ארז יצחק אשר הציג את עצמו כנציג של בסט קאר. ואולם, קודם תשלום התמורה דרש התובע להתקשר עם נציג מוסמך של בסט קאר, הרשומה על פי רשיון הרכב כבעלים ואף הוצגה בפניו ככזו (לא למותר לציין, שהתובע לא ידע דבר אודות העברות הבעלות - ההיפך הוא הנכון, הוצג בפניו רשיון הרכב ממנו עולה כי בסט קאר הינה הבעלים הראשון והיחיד עד למועד הרכישה על ידי התובע). התובע נפגש עם קרוייזר אשר הציג בפניו שטר העברת מכר, שבו הוא מוצג כמיופה כח של בעלת הרכב. רק לאחר זאת הסכים התובע להתקשר ונחתם אותו חוזה עליו חתום, כאמור, קרוייזר, כמיופה כח של בסט קאר). לאחר שנחתם החוזה שילם התובע את מלוא תמורת המכר כפי שנקבעה בחוזה לקרוייזר, במזומן (לפי דרישת האחרון. 6. אין כל ספק כי על פי חוזה המכר, זכאי היה התובע על פי הוראות החוזה ואף על פי דין לביטול העיסקה והחזרת כספו בצירוף פיצוי כפי שנקבע בחוזה, משהתברר כי שילדת הרכב פגועה כתוצאה מתאונה. אין בעיני גם ספק כי משסירבו הנתבעים לבטל את העיסקה נכון עשה התובע משמכר את הרכב ויש לפצותו בגין כל הנזקים אשר נגרמו לו. השאלה היא על מי יש להטיל חבות זו. 7. הנתבעת מס' 1, בסט קאר: זו לא קיימה, במשך תקופת שנתיים ומעלה, חובתה להעביר את הבעלות אל קונה הרכב (על פי תקנה 284 של תקנות התעבורה תשכ"א-1961). היא נתנה בידי הנתבע 2 מסמך בחתימתה המעיד עליו כמיופה כחה לצורך העברת הבעלות. די בכך, לכאורה, כדי להטיל עליה חבות מכח חוק השליחות תשכ"ה-1965 סעיף 2 "שלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח". גם אם אקבל טענת בסט קאר שלמעשה אין קרוייזר שליחה שכן הרכב נמכר לו בשעתו (וכידוע רישום הבעלות ברכב ראייתי בלבד) ויפוי הכח אשר ניתן בידיו לא ניתן אלא לצורך ביצוע הפעולה "הטכנית" של העברת הרישום, עדיין אין לנכות אותה מחבות כלפי התובע ולו משום שיצרה מצג על פיו קרוייזר הוא שליחה ופועל מטעמה. לא זו בלבד שבאי העברת הבעלות לא קיימה נתבעת זו את חובתה על פי תקנות התעבורה אלא שאף תרמה להולכת שולל של התובע שכן, הוא סבר, שקנה את הרכב מבעליו הראשון בעוד הוא, למעשה, הבעלים הרביעי ! יש לציין, למעלה מן הדרוש, כי מצב דברים זה איננו, לדאבון הלב, יוצא דופן; ידוע כי מוכרי רכב - בעיקר מי שעיסוקם בכך, בעלי "מגרשים" למכירת כלי רכב משומשים, אינם ממהרים להעביר את הבעלות הן מטעמי חסכון באגרת ההעברה והן על מנת שלא להוסיף "בעלויות" אשר על פי המקובל מורידות את ערך הרכב בשוק, וכך מסתובב הרכב מבעל למשנהו וקונה תמים איננו יודע כמה "ידיים" עבר אותו רכב לפניו ומיהו בעצם הבעלים "האמיתי". כאשר מתעוררות בעיות כבענייננו, רוחץ כל אחד מן המעורבים בנקיון כפיו והקונה נאלץ "לחפש את הרוח". 8. נתבע 2, קרוייזר, הוא זה אשר פעל (אישית ולא החברה אשר לטענתו הוא שכירה) והתחייב כלפי התובע בכל ההתחייבויות (על פי הוראות החוזה). הוא מאשר כי הרכב נמכר לו בשעתו ובכך שולל למעשה טענת פעולתו כשליח מטעם בסט קאר. פעולתו נגועה בהולכת שולל ואף תרמית בהציגו את בסט קאר כבעלת הרכב ואת עצמו כפועל מטעם בסט קאר, אף שידע שאין זה כך, בהסתירו מפני התובע את "שרשרת ההעברות" כמו אף קיומה של פגיעת שילדה ולבסוף משניסה לנער חוצנו מכל התחייבות בטענת "חוסר יריבות". מקור חיובו אם לא מכח דיני השליחות כי אז על פי פק' הנזיקין [זהו בדיוק המקרה המתאים לאמור בספרו של פרופ' א. ברק "שליחות" [בסדרת ספרי "פירוש לחוקי החוזים" בערכית פרופ' ג. טדסקי) / מכון הרי סאקר תשל"ה-1975 בעמ' 11]. אינני מקבל, כרצינית, ובודאי לא כרלבנטית, את טענת נתבע 2 כי כלל לא קרא על מה חתם ולא התכוון לכתוב. 9. יוצא מכל האמור ששני הנתבעים חבים כלפי התובע מהטעמים המפורטים לעיל; במישור היחסים שבין הנתבעת 1 לנתבע 2 סבור אני כי ראוי לחלק את האחריות ביניהם בשיעור של 85% על הנתבע 2 ו-15% על הנתבעת 1; 10. נזקי התובע: כאמור, טען התובע כי נאלץ למכור את המכונית במחיר הנופל ב-.6,500 ₪ מן המחיר אותו שילם לנתבע 2 שבועות ספורים קודם לכן. עדותו בעניין זה - ובכלל - מהימנה ומקובלת עלי ללא סייג. קרוייזר טוען כי המכירה הנטענת על ידי התובע (והנתמכת בחוזה מכר חתום) איננה אלא פיקציה ואין בה אמת, אך דבריו נשארו בגדר דברים בעלמא ללא כל ראיה להוכיחם. על פי הסכם המכר זכאי התובע, פרט להחזר הוצאותיו, גם לפיצוי בסך -.1,000 $ ואינני רואה כל סיבה שלא לזכותו בפיצוי זה. גם סעיפי הנזק הנוספים הנטענים על ידי התובע (שכ"ט שמאי, הוצאות בדיקת הרכב ופרסום מודעת מכירה בעתון) מקובלים עלי ואינני רואה כל עילה שלא לפסוק לתובע את כל אלו במלואם. 11. התוצאה היא: שאני מקבל את התביעה במלואה ומחייב את שני הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע -.12,107 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 01/03/2000 ובנוסף על כך הוצאות התביעה (אגרה וביטול זמן) בסך -.1,000 ₪. חבות הנתבעים כלפי התובע היא, כאמור, הדדית ואולם בינם לבין עצמם תחולק החבות בשיעור של 85% על הנתבע 2 ו-15% על הנתבעת 1. חוזהרכבזכרון דבריםקניית רכב