פסק דין 1. בתאריך 16/05/99, ערב הבחירות לכנסת ולראשות הממשלה, הגיע אל התובע המנהל עסק של "השכרת ציוד לאירועים" אדם בשם עוזי נעים אשר הציג עצמו כבא מטעם תנועת הליכוד על מנת לשכור כסאות ושולחנות למען ישרתו את נציגי הליכוד, ביום הבחירות במקומות שונים ברחבי העיר. דמי השכירות שנקבעו 9.- ש"ח לשולחן ו1.8- ש"ח לכיסא; מוביל מטעם תנועת הליכוד - מר אבנר עמדי - נטל עמו 100 שולחנות ו400- כסאות ואלו פוזרו בתחנות שונות לשימוש פעילי תנועת החרות ביום הבחירות. בתום יום הבחירות נאספו הפריטים הללו ממקומות פיזורם והוחזרו אל התובע - אלא שלא כולם "שבו הביתה". נעדרו מן המניין 168 כסאות ו43- שולחנות. 2. למחרת יום הבחירות, ב18/05/99- הגיש התובע לנתבעת 1 - תנועת הליכוד - חשבונית ובה פירוט המגיע לו: דמי השכירות עפ"י התעריף אשר נקבע בסך 1,620.- ש"ח ועלות הציוד שאבד [לפי חישוב 200.- ש"ח לשולחן ו20.- ש"ח לכסא] 11,960.- ש"ח ובסה"כ (בתוספת מע"מ) 15,888.- ש"ח. מאז - ועד היום מנסה הוא, בלא הצלחה, לזכות בכספו. מכתבים ששלח נענו בחיוב (ר' להלן) הבטחות "להסדרת העניין" ניתנו - אך תשלום בושש לבוא. הפעילים השונים אליהם פנה היפנוהו אל תנועת הליכוד - ואילו זו התנערה מן החיוב. 3. (א) משלא ידע עוד מאין יבוא עזרו פנה לערכאה זו; גם צעד זה לא הביא תרופה מהירה ועדיין רבו המשוכות בדרכו. (ב) התביעה הוגשה תחילה כנגד נתבעים 1 ו2- (תנועת הליכוד ומר יורם קראשי); נתבעת 1 לא התגוננה ונתבע 2 הגיש כתב הגנה אך לא התייצב בשעה הקבועה ולפיכך ניתן, ב28/05/2000-, פס"ד נגד שני נתבעים אלו, בהעדרם. (ג) נתבע 2 עתר לביטול פסה"ד בטענה כי בשגגה אחר להתייצב לדיון והגיע בשעה מאוחרת ובינתיים כבר ניתן פסה"ד. לאחר שהופקדה ע"י נתבע 2 ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק (כתנאי לביטול פסה"ד) נקבע מועד חדש לדיון. (ד) בדיון אשר התקיים ב12/11/2000- טען מר קראשי כי הוא עצמו פעל כ"פעיל מתנדב" שהיה "אחראי רעיוני" אך לא "אחראי לוגיסטי"; שכירת הציוד מהתובע אושרה, לדבריו, ע"י מורשי חתימה של הנתבעת 1 ולכן יש לחייב בתשלום רק את זו. בסופו של אותו דיון משסברתי כי לא כל הצדדים הצריכים להכרעה מצויים בפני הוריתי על צירוף נתבעים 3 ו4-, ה"ה יגאל עמדי ורפי בר-חן כנתבעים נוספים, ונקבע מועד נוסף להמשך הדיון. (ה) במועד זה, 03/12/2000, התייצבו התובע ונתבעים 2, 3, 4. נתבעים 3 ו4- עדיין לא הגישו כתבי הגנה בטענה שסברו כי הוזמנו כעדים בלבד ובהיותם סבורים כי אין הם נתבעים ראויים. עם זאת הביעו, כולם, רצון להביא את המחלוקת לסיום חיובי בלא צורך בהכרעה שיפוטית. לבקשת הצדדים נדחה הדיון למועד נוסף - 01/04/2001 - בתקווה כי הצדדים יממשו הצהרת כוונות זו. (ו) אף שנתבקשה הדחיה לשם מציאת פתרון, מיהרו הנתבעים להגיש כתבי הגנה - ועתה, לפתע, התעוררה אף נתבעת 1, תנועת הליכוד [שכלל לא טרחה לבקש ביטול פסה"ד אשר כבר ניתן נגדה בשעתו] והגישה כתב הגנה מפורט ונתמך במסמכים לרוב. (ז) סופו של דבר, בדיון שהתקיים ב14/01/2001- באו והתקבצו כל הצדדים ונשמעו טענותיהם. 4. אלו גירסאות הנתבעים השונים: (א) נתבע 2 מר יורם קראשי שתפקידו הוגדר כ"אחראי על יום הבחירות" מטעם תנועת הליכוד בירושלים [ובמקום אחר "יו"ר מטה הבחירות"]: היה כאמור האחראי "הרעיוני". הוא ששיגר את מר עוזי נעים לשכור את הציוד מהתובע. הוא אישר, במכתבו מ30/06/99- אל הגזבר מר נתן רוזנר כי החיוב, עפ"י החשבונית שנמסרה ע"י התובע "אושר על ידינו"; במכתב נוסף מ03/10/99- אל מר אורי שני מזכ"ל התנועה, שב ואישר כי הסכום הנתבע ע"י התובע "אושר לתשלום במסגרת התקציב ע"י יו"ר המטה מר יגאל עמדי ובהסכמת השר לשעבר יהושע מצא" [העתקי מכתב זה נשלחו בין היתר ליו"ר מזכירות הליכוד ולנתבעים 3 ו4- - אך לא היה בכך כדי להביא לפתרון בעיית התובע]. בעת הדיון העיד [ישיבת 14/01/2001 עמ' 3] כי ה"ה נעים ועמדי נשלחו ע"י מטה הבחירות לשכור את הציוד מאת התובע לאחר שבישיבת "מטה הבחירות" הוחלט על השכירות וזו "אושרה ותוקצבה" בין היתר ע"י "מורשי החתימה" ה"ה בר-חן ועמדי (נתבעים 3 ו4-). (ב) נתבע 3 מר בר-חן שהגדיר עצמו כ"מנהל מטה הבחירות" שולל, בכתב הגנתו, כל זיקה אל התובע ורואה בהגשת התביעה נגדו "דרך נלוזה להפעלת לחץ על גורמים נתבעים אחרים" ! ... בעת הדיון בפני (ישיבת 14/01/2001 עמ' 1) ערך הבחנה מפתיעה: לגבי דמי השכירות "אין עוררין ... זה היה מתוקצב, הופיע במסגרת התכנון התקציבי של המטה ועל זה לא היה לנו ויכוח". הויכוח, לגירסתו, הוא רק לגבי הפיצוי עבור פריטי הציוד אשר אבדו ולא הוחזרו לתובע ואם התובע "יפריד בין שני הדברים ויוציא חשבונית את זה הליכוד היה צריך לשלם". בהמשך דבריו הוא חוזר ומדגיש (שם, עמ' 2 ש' 31): "היינו זקוקים לשולחנות וכסאות, בישיבת מטה הוחלט לשכור שולחנות וכסאות, מר יורם קראשי היה מוסמך להזמין את הציוד הנ"ל". (ג) מר י. עמדי [הגדרת תפקידו: יו"ר מטה הבחירות בירושלים] מאשר כי כל הפעילים, לרבות נתבע 2 מר קראשי, "עבדו על פי תכנית עבודה שאושרה ברמה המקומית לאחר שאושרה ברמה הארצית, הרמה המקומית בירושלים זה אני" (עמ' 4 ש' 27). עוד הוא מעיד (שם, שם): "אין לי ספק ששכרו מהתובע שולחנות וכסאות על פי אישור של מטה הבחירות למעשה מורשה החתימה היה הגזבר והוא אישר כתכנית עבודה בכללותה שבחלק זה היה סעיף "שכירות שולחנות וכסאות". ועוד הוא מוסיף: "אני סבור שהאנשים במטה הבחירות פישלו, ברמה של איסוף הפריטים ששכרו מהתובע והן ברמת התשלום". (ד) עוד העיד בפני מר יורם ורדיקה שאף הוא הגדיר תפקידו כ"מנהל מטה יום הבחירות מטעם הליכוד" שאישר כי עוזי נעים קיבל מהמטה הוראה לדאוג להבאת כסאות ושולחנות ועפ"י ההוראות התקשר עם התובע, קיבל ממנו את פריטי הריהוט ופיזר אותם במקומות היעד - ובתום יום הבחירות חזר ואסף אותם והביאם לתובע "אבל אני יודע שלא הכל חזר". (ה) מטעם נתבעת 1 "הליכוד" התייצבה נציגת הגזברות גב' אלה רוזנברג. לגירסתה, בכתב ההגנה ובעת הדיון בפני, נקבעו נוהלים מדוקדקים כיצד יש להזמין ציוד או שירותים והובהר לכל - וכן לציבור בהודעות בעתונים - כי הליכוד לא ישא בכל חיוב שלא יעשה עפ"י אותם נוהלים ! הנוהלים הללו חייבו אישור כל הזמנה בחתימת הגזבר - קודם ביצוע ההזמנה ! נוהל זה לא נשמר בענייננו ועל כן לא מוטלת, לסברתה, חובת תשלום על התנועה. 5. לאחר ששמעתי דברי כל המעורבים אני קובע את העובדות כדלקמן: (א) הציוד המדובר הושכר ע"י התובע בתנאים שפורטו לעיל ונלקח ממנו ביוזמת פעיל מטה הבחירות של תנועת הליכוד בירושלים. (ב) חלק מן הציוד לא הוחזר מן הסתם מחמת שהפעילים לא דאגו לשמירה קפדנית ואיסוף נאות; לא נסתרה עדות התובע באשר לכמות פרטי האובדן וערכם. (ג) לתובע לא שולמו לא דמי השכירות ולא פיצוי בגין האובדן. (ד) פעילי המטה הוסמכו עקרונית להתקשר בהסכם השכירות. התקציב לכך אושר הן במוסדות "ברמה הארצית" של התנועה והן ב"רמה המקומית". (ה) לא קויים ע"י הפעילים המקומיים ההליך המנהלי שנקבע לביצוע ההתקשרויות מסוג זה. עם זאת יש לציין כי לא הוצג בפני מקורו של אותו נוהל ע"י מי התקבל כיצד אושר, את מי הוא מחייב ומה תקפו המשפטי. הגם נתגלו "בקיעים" בהסתמכות על נוהל קפדני זה משאישרה גם גב' רוזנברג את ההבחנה שעשה מר בר-חן בין דמי השכירות [שאותם צריך היה לשלם, גם לגירסתה] לבין הפיצוי על האובדן. 6. ההיבט המשפטי: (א) פעילי המטה (נתבעים 2, 3, 4) ועושי דברם (עוזי נעים ואבנר עמדי) פעלו כשליחי הנתבעת 1; ההתקשרות עם התובע, לשכירות ציודו נעשתה במסגרת תפקידם ולא חרגה מתחום סמכותם. מסקנה זו נלמדת הן מהעדויות, שלא נסתרו, על פיהן אושרה השכירות בכל רמות מקבלי ההחלטות ונתמכת אף בהוראות סעיף 5 של חוק השליחות: "(א) השליחות חלה - באין הגבלה בהרשאה - על כל פעולה הדרושה באופן סביר לביצועו התקין של נושא השליחות ..." (ב) משפעלו המזמינים במסגרת סמכותם כשליחי נתבעת 1 כי אז מחייבות פעולותיהם את השולחת - היא הנתבעת 1 - מכח סעיף 2 של חוק השליחות: "שלוחו של אדם כמותו ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי העניין, את השולח". (ג) העובדה שהפעילים לא שמרו על ההוראות הפנימיות שהותקנו ע"י נתבעת 1 (אם אכן היו אלו הוראות מחייבות) איננה מוציאה את עצם ההתקשרות מ-ד' אמות סמכותם ואין בה כדי לגרוע מחיובה של נתבעת 1 כלפי התובע. עצם הפעלת אותם פעילים אשר - אין חולקין - תפקדו כנציגי התנועה, מונעת מהתנועה להתנער מאחריות למעשיהם [ר' א. ברק / שליחות, מכון ההרי סאקר תשל"ה1975- סעיף 144 עמ' 167]. (ד) ההבחנה בין חובת תשלום דמי השכירות לפיצוי נזקי האובדן איננה עומדת במבחן משפטי: חובת החזרת המושכר והפיצוי על אובדן המושכר או חלקו מעוגנת בהוראות חוק השכירות והשאילה תשל"א1971-; סעיף 20 של חוק זה מורה: "(א) בתום השכירות חייב השוכר להחזיר את המושכר והמשכיר חייב לקבלו ... (ג) בשכירות של מיטלטלין יוחזר המושכר במקום שבו נמסר לשוכר". חובה זו עפ"י טיבה לא יכול שתהא מותנית ב"אישור מוקדם" שהרי לא ניתן לחזות את האובדן. 7. למעלה מן הדרוש (נוכח מסקנותי עד הנה), אציין כי ניתן היה להגיע לאותה תוצאה גם מכיוון דיני "עשיית עושר ולא במשפט", משאין חולקין כי הציוד שנשכר מהתובע שימש את תנועת הליכוד למטרותיה ביום הבחירות. משהפיקה התנועה את ההנאה מן הציוד מחוייבת היא בתשלום תמורת ההנאה כמו אף בנזקים שנגרמו כתוצאה מכך (סעיף 1 של חוק עשית עושר ולא במשפט תשל"ט1979-). 8. ולבסוף: כפי שציינתי לעיל כלל לא הגישה נתבעת 1 בקשה לבטל את פסה"ד אשר ניתן כנגדה עוד במאי 2000, ולפיכך ניתן היה לדלג ו"לחסוך" הפירוט וניתוח המצב כפי שנעשה. [בחרתי שלא לסמוך את פסק הדין על מחדל זה משסברתי שאין זה ראוי כי מחלוקת זו תוכרע מטעמים דיוניים]. 9. סוף דבר: (א) אני מחייב את נתבעת 1 ("הליכוד תנועה לאומית ליברלית") לשלם לתובע 15,888.- ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מתאריך 01/06/99 ובנוסף על כך הוצאות המשפט (בהתחשב "במסלול המכשולים" שנאלץ לעבור) בסכום כולל 1,500.- ש"ח. (ב) התביעה נגד נתבעים 2, 3, 4 נדחית - אך לא ראיתי לזכותם בהוצאות משפט שכן ברי כי אילו שמרו הם כראוי על הנוהלים שהותוו, לא היתה הבעיה מתעוררת ואף משהתעוררה הבעיה לא עשו את הדרוש - ויכולים היו לעשות במאמץ מה - כדי להביא לפתרון יעיל מהיר. (ג) יש להחזיר לנתבע 2 את כתב הערבות הבנקאית שהפקיד בקופת ביהמ"ש. (ד) עפ"י סמכותי מכח תקנה 374 של תקנות סדר הדין האזרחי אני מטיל עיקול בשיעור מלוא הסכום שנפסק לעיל, על כספי הנתבעת 1, תנועת הליכוד מתוך כל כסף המגיע לנתבעת זו מכספי אוצר המדינה. (ה) המזכירות תשלח העתקי פסק הדין לצדדים העתק פסה"ד והודעת העיקול יישלח גם לחשב הכללי של משרד האוצר. מטלטליןשכירות