פסק דין רקע 1. תביעה כספית לתשלום תמורה על יסוד הסכם שירותי שמירה. התובעת הינה חברת-שמירה; הנתבעת ביצעה עבודות עפר באריאל; השתיים נקשרו בהסכם שירותי שמירה (נספח א' לכתב התביעה). תמורתו לא שולמה, ומכאן התביעה. על-פי הסכמה דיונית בין הצדדים, ויתרו באי-כוחם על חקירות, וסיכמו טענותיהם על סמך התצהירים, נספחיהם, ושאר החומר שבתיק בית המשפט. 2. מטרת ההסכם (א) אליבא דתובעת: אחריות לשמירה. על-פי סעיפים 5-3 לתצהיר מנהלהּ, מר דֹב עפרון, אמר לו מנהל הנתבעת, מר יאיר ויינגולד, "כי היות ומדובר באתר המצוי באיו"ש, נזקק הוא להציג הסכם עם חברת שמירה אשר בידה היתר כדין מאת מפקד כוחות צה"ל באיזור יו"ש... לא נתבקשנו על ידי ויינגולד לספק לה שומרים (אלא רק לצייד אותה בהסכם עם חברת שמירה שיש לה היתר כנ"ל), ולפיכך גם ההסכם לא כלל אספקת שומרים". (ב) אליבא דנתבעת: ההסכם נועד לביצוע שמירה בפועל. "לא בוצעה שמירה אפילו ליום אחד" (סעיף 5 לתצהיר מנהל הנתבעת), "חשבוניות העסקה אשר צורפו לתביעה הינם פרי יצירה של התובעת יש מאיין ואין להם כל קשר להסכם" (שם), ומשלא בוצע ההסכם, דין התביעה להידחות. 3. תימוכין לגירסת התובעת מבקש בא-כוחה למצוא בתמורה שנקבעה בהסכם בסך של 1,000 ₪ + מע"מ לחודש, שיעור נמוך ביותר, "לאין ערוך מהתעריף הנגבה בעבור שמירה בפועל, הכולל הצבת שומרים על ידי חברתנו" (סעיף 6 לתצהיר מנהלהּ). בנסיבות העניין, לא ראיתי לייחס משקל רב לעניין זה. לבד מן הדברים הנ"ל שבתצהיר העדות הראשית, לא באה בפניי ראייה כלשהי גבי מחירים שגובה התובעת דרך כלל. בהתחשב בכך שעל-פי ההסכם מדובר בהצבת שומר אחד, בשטחי איו"ש, ללא נשק, בשעות הלילה, שומר שיכול להיות מפועלי הנתבעת, וכשעל הנתבעת-עצמה לדאוג לאמצעי מיגון קפדניים (סעיף 4 להסכם), בהתחשב בכל אלה, יכול סכום הכסף להיות סביר. וממה נפשך: אם מדובר בחוזה למראית-עיין רק כדי לרצות את חברת-הביטוח של הנתבעת או את מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, כי אז דומה ש- 1,000 ₪ + מע"מ זהו סכום כסף בשיעור גבוה במיוחד. 4. ועוד תימוכין לגירסתה מבקשת התובעת למצוא באמוּר בסעיף 4 (ד) להסכם, בכתב-יד, "השומר יוצב ויתודרך על ידי המזמין". מכאן - זו הטענה - כי האחריות להצבת השומר מוטלת על המזמין (הנתבעת), ולא על חברת-השמירה (התובעת). למקרא ההסכם, במשמעותו הטבעית והרגילה, דומני כי אין לקבל את הטענה האמורה. על-פי כותרת ההסכם, מדובר, כאמור, ב"הסכם שירותי שמירה". במבוא להסכם מדובר על כך שהתובעת "עוסקת במתן שירותי שמירה", וכי "המזמין מעוניין בקבלת שירותי שמירה על הציוד מאת החברה... והחברה מסכימה לספק את שירותי השמירה...". סעיף 5.2 להסכם קובע: "החברה תספק למזמין שירותי שמירה כמפורט בסעיף 2...". סעיף 2 להסכם מדבר ב"העבודה/ השירות המוזמן", וקובע בסעיפים-קטנים (ד) ו-(ה): "תאור העבודה: שמירה על הציוד באתר כנגד גניבה... מספר השומרים: 1..." סעיף 5.6 להסכם, קובע בסעיף-קטן (א) "שומר/ים מטעם החברה יוצב/ו באתר לשם שמירה על הציוד..."; ובסעיף-קטן (ג): "... מהות השירות הינו הימצאות באתר לשם שמירה ו/או קיום תצפית על הציוד...". אין בלשון ההסכם אחיזה, מילולית או רעיונית, ולו ברמז, לאחריות לשמירה שזו, לטענת התובעת, מטרת ההסכם, להבדיל מביצוע שמירה בפועל. 5. ראיתי, איפוא, לבכר פרשנות שמציע ב"כ הנתבעת לסעיף 4 (ד) להסכם ("השומר יוצב ויתודרך על ידי המזמין"), פרשנות שמתיישבת עם ההסכם ככתבו, כלשונו וכרוחו: "שכאשר התובעת תספק את השומר על פי ההסכם, אזי הנתבעת תביא אותו לשטח ותסביר לו במה מדובר ותדריך אותו עם כל מה שצריך" (עמוד 2-1 לפרוטוקול מיום 27.3.01). 6. גם אילו סברתי אחרת, קרי, שצודקת התובעת שהסיכום היה שעל הנתבעת להציב שומר, ולא על התובעת, גם אז עדיין צריך שומר שכזה להיות "מטעם החברה" (סעיף 5.6 להסכם), וכדברי ב"כ התובעת: "סוכם בין הצדדים כדי להוזיל לנתבעת את הדברים האלה אז אמרנו שניתן את הגיבוי לשמירה זאת" (עמוד 5 לפרוטוקול). ברי, כי גם אם מדובר ב"גיבוי" גרידא, כנטען, צריך שתהא לתובעת יד ורגל בהכשרתו של השומר, או זיקה מינימלית כלשהי אחרת. זיקה שכזו לא הייתה, וממילא אין אפשרות ליתן אותו גיבוי שדובר בו. 7. מנהל התובעת צירף לתצהירו חשבוניות עיסקה. משקלן - נמוך. על-פי סעיף 5.4 להסכם, וכדרך המקובלת בכגון דא, היה על התובעת להמציא לנתבעת חשבוניות מס לפני התשלום, בסופו של כל חודש, לקבל תשלום, ולאחר מכן להוציא קבלה. חשבוניות-העיסקה שצורפו נושאות - חלקן - תאריך זהה ובסדר מספרים עוקב, מה שמעלה חשש - לטענת ב"כ הנתבעת - שלא הוצאו אלא לצורך התביעה דנן. 8. התובעת לא עמדה, איפוא, בנטל להוכיח את תביעתה; לא בוצעה כל שמירה בפועל; ממילא אין התובעת זכאית לתמורה, ודינה של התביעה - להידחות. חוזה למראית-עין וחוזה פסול 9. למעלה מן הצורך, לא ראיתי למנוע עצמי מלהביע את חששי כי בחוזה למראית עין עסקינן, שדינו בטלות, לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 [להלן - החוק]. אולי גם מדובר בחוזה פסול, לפי סעיף 30 לחוק: "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל". ההבחנה בין חוזה למראית עין לבין חוזה פסול אינה קלה, אך בנסיבות העניין דנן, דומני, ממילא אין נפקות מעשית לדבר. סעיף 31 לחוק מאפשר להורות על השבה של צד לחוזה למשנהו, מה שקיבל על-פי חוזה פסול לאחר הכרזה על בטלותו, מה שאין כן לגבי חוזה למראית-עין. בענייננו לא הוכח שצד כלשהו קיבל דבר-מה. ממילא אין מקום להשבה, ואין נפקות מעשית לסיווג ההסכם כחוזה למראית-עין, או כחוזה פסול, או שניהם כאחד. "בחוזה למראית עין מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה. נמצא, כי מתקיימות בעניין זה שתי מערכות משפטיות. המערכת האחת, החיצונית והגלויה, הקובעת הסדר מסוים המוסכם על הצדדים, והמערכת השנייה, הפנימית והנסתרת, המבטלת בהסכמה הסדר זה או משנה אותו...". [דברי כבוד השופט א' ברק, בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 581]. 10. המצהירים נמנעו מלהיחקר על תצהיריהם, בין מחמת שהיה לשני הצדדים מה להסתיר, ובין מחמת הרצון לייעל את הדיון ולחסוך בזמן. העניין לא התלבן איפוא כל צורכו, אך אין ניתן להתעלם מן הרושם כפי שעלה גם בדברי ב"כ הנתבעת בהתייחסו לגירסת התובעת: "אין זה אלא הסכם שנועד "לעבוד" על חברת הביטוח או על קבלן או על מפקד כוחות צה"ל באיו"ש שכן זהו חוזה שאין מאחריו כלום, חוזה המתיימר להיות חוזה שמירה כאשר בפועל לא מוצב שומר בכלל... זהו חוזה פיקטיבי אשר נועד להצגה בלבד בפני גורמים אחרים על מנת שיבטחו או שיאשרו את העבודה במקום" (עמוד 2 לפרוטוקול מיום 27.3.01). כלפי חוץ מדובר ב"הסכם שירותי שמירה", בעוד שכוונתם האמיתית, הנסתרת - זהו החשש - להציג מסמך לא אמיתי לשם סיפוק דרישות חברת-הביטוח, מפקד כוחות צה"ל, או הקבלן הראשי. "חוזה למראית עין הוא חוזה שקיימת בו אי התאמה מכוונת בין הצהרת רצונם של הצדדים לבין רצונם האמיתי, ובטלותו של הסכם כאמור הינה מוחלטת" [ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה שניה, עמודים 167-168; ע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576]. 11. חששי בעניין זה נובע מדרך העקלתון שבה ביקשה התובעת לשכנע כי מדובר בהסכם על אחריות לשמירה ולא על שמירה בפועל, וכן גם מאופן התנהלותה של הנתבעת. לא ראיתי בתצהיר מנהלה, ולא בנספחיו, טענה כלשהי בדבר מחאה בזמן אמיתי על אי-ביצוע השמירה. ואם - כנטען על-ידי מנהל הנתבעת (סעיף 3 לתצהירו) - החליט ימים ספורים לאחר חתימת ההסכם לבצע את השמירה בעצמו, גם אז יש לצפות לטיעון מתאים, ולתיעוד, גבי אופן ביטול ההסכם. השתיקה בעניין זה אומרת דרשני, כמו גם הימנעות הנתבעת מלהמציא לתובעת פוליסת-ביטוח, בניגוד להחלטתי מיום 8.1.01. מקובלנו, וכדרך שאמר ב"כ הנתבעת: "מעילה בת-עוולה לא תצמח עילת-תביעה". מועדים 12. הצדדים חלוקים גם לגבי תקופת שרותי השמירה. משהיגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות, אין צורך שאדרש למחלוקת זו. סוף דבר 13. בין אם מדובר בהסכם לביצוע שמירה, שלא בוצעה כלל, דין התביעה להידחות; ובין אם מדובר בחוזה למראית עין או חוזה פסול, שאז החוזה בטל מדעיקרא, גם אז דין התביעה להידחות; וכך אני פוסק. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות. חוזה שירותחוזהענף השמירה